השאלה המכרעת בעניין השלמת תשלום שכר הדירה היא האם הוסכם בין המשיב ואביה המנוח של המערערת מס' 2, שנהל את המערערת 1 בחייו, על הקטנת דמי השכירות החוזיים לסך -. 200דולרים במקום 275דולרים הנקוב בחוזה השכירות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם בעל פה עם משכיר שנפטר: כב' השופט מ. סלוצקי, סגן נשיא .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט קלאוזנר) שניתן בת.א. 87/11965בתאריך .15.5.90 .2בין המערערת מס' 1לבין המשיבה נכרת ביום 15.2.84הסכם שכירות - ת/4 - לפיו השכירה המערערת למשיב משרד בן שלושה חדרים, הנמצא בקומה ג' בבית שברחוב הנביאים 28חיפה (להלן: המושכר) לתקופה של שנה החל מה- 15.2.84ועד ל-15.2.85, בדמי שכירות חודשיים של 275דולרים שישולמו בשקלים לפי השער היציג שיחול ביום התשלום. הוסכם, כי תשלום דמי השכירות יהיה לשלושה חודשים מראש (סעיף 11לת/4). לפי סעיף 11(א) לחוזה הנ"ל ניתנה למשיב הרשות להאריך את תקופת השכירות ל- 12חודשים נוספים החל מה-15.2.85, ולתקופה נוספת של 12חודשים עד ל - 15.2.87, וזאת במתן הודעה בכתב למערערת 1, עד חודש לפני תום השכירות החוזית. המשיב נצל את זכותו זו והודיע למערערת 1במכתבים ת/ 5מה- 14.1.85על רצונו להמשיך בשכירות המושכר לשנה נוספת עד ל-15.2.86, והמכתב ת/ 6על רצונו להמשיך בשכירות עד 15.2.87בדמי שכירות חודשיים של 200דולר, כפי שסוכם ב - 12.11.85בין המשיב וב"כ המערערת 1, מר שרגא גרובמן ז"ל, שהלך לבית עולמו ביום 22.1.86, והיה אביה של המערערת .2מתאריכי המכתבים ת/ 5ות/ 6ומהעובדה של המשך תשלום דמי שכירות ותקבולם על ידי המערערים עולה, לכאורה, כי השכירות אכן הוארכה לשנתיים נוספות בהתאם למוסכם בחוזה השכירות. .3בכתב תביעתם שהוגש ביום 16.12.87, טוענים המערערים את הטענות הבאות: א. המשיב איחר בפנוי המושכר, במקום לפנותו ביום 15.12.86 פינהו ב- 31.3.87על פי פסק דין פינוי שניתן בת.א. 1586/87שהתנהל בין הצדדים. ב. עבור התקופה מה - 15.11.85ועד ל - 15.5.86שילם המשיב דמי שכירות מופחתים של -. 200דולרים במקום -. 275דולר לחודש, ההפרש לתשלום הוא -. 450דולר. ג. עבור התקופה מ- 15.5.86ועד 15.2.87שלם המשיב דמי שכירות חדשיים בסך -. 240דולר במקום -. 275דולר, וההפרש המגיע הוא -. 315דולרים. ד. המשיב לא שילם דמי שכירות עבור התקופה מ- 15.2.87ועד פינויו את המושכר ב- 31.3.87כך שנותר חייב סך של 412.50דולרים. ה. בשל פרסום מודעה להשכרת המושכר, בהנחה שהופרכה, שיפונה במועדו ע"י המשיב סך -. 76ש"ח. ו. גרימת נזק ע"י המשיב למנעול המושכר בסך -. 1030ש"ח. ז. מניעת השכרת המושכר לשוכר פוטנציאלי בסך 1500דולרים. ח. הוצאת יעוץ משפטי בסך 1630ש"ח. ט. נזק בשל עגמת נפש שנגרמה למערערת מס' 2בסך 500, 1ש"ח. המשיב הכחיש חבותו בתשלום כלשהו למערערים. בתום שמיעת הראיות החליט בית משפט קמא בפס"ד קצר כדלקמן: "אני מקבל את דברי הנתבע (הוא המשיב) ואת העדים שהופיעו מטעמו, ואשר העידו על מהות היחסים שהיו למנוח עם הנתבע. אני מקבל את דברי הנתבע, באשר למוסכם בינו לבין המנוח, וכן לעניין כל אשר הגיע לתובעת מס' 1ממנו, ואשר שולם על ידו", דחה את התביעה וחייב את המערערים בתשלום הוצאות ושכ"ט. על פסק דין זה נסב הערעור שבפנינו. .4פסק הדין אינו מכיל את המרכיבים הנדרשים בתקנה 192לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, קרי, אין בו הרצאה תמציתית של הענין ופריט המימצאים לגבי העובדות המהותיות. כן חסר פרוט השאלות שעמדו להכרעה, והנימוקים להחלטה, כל שיש בו הוא העדפת גירסת המשיב על זו של המערערים. לא ראינו מקום להחזרת הדיון לבית משפט קמא להשלמת החסר בעיקר בשל כך שבמקרה דנן גם בידינו לבחון את קביעת בית משפט קמא לאור הראיות שהובאו בפניו. קביעה זו של בית המשפט קמא היא בבחינת ממצא עובדתי שבית משפט של ערעור אינו נוטה להתערב בו, אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן עולה מן החומר, כי בית משפט נתפש לכלל טעות בקבלו את ראיות הנתבע. .5בטרם נתיחס לגופו של עניין ברצוננו לציין, כי בתום שמיעת הראיות הורה בית משפט קמא על הגשת סכומי טענות בכתב במועדים שקבע לכל צד (עמ' 6לפרטיכל מה - 5.6.89). המערערים שהם התובעים בתביעה זו, לא הגישו את סכומיהם במועד הקבוע, ולא בקשו רשות להגישו במועד אחר כלשהו לכן, דינם הוא כפי שנקבע בתקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984כדין, בעל הדין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת. דינו של תובע שלא התייצב הוא מחיקת תובענתו או דחייתה (תקנה 157(ד) לתקנות הנ"ל). המערערים לא עמדו בלוח הזמנים שנקבע להגשת סכומיהם, הטעם שנתן לכך, הנעוץ במחלוקת עם עורך דינם. אינו מצדיק מחדל זה. הם גם לא בקשו את הארכת המועד להגשת סכומיהם. בנסיבות אלה היה מקום למחוק או לדחות את תובענתה. הלכה פסוקה היא ברע"א 442/89פס"ד מג' iiiע' 824בעמ' 826"כי מי שמזלזל במילוי חובותיו כלפי בית המשפט וכלפי יריבו עשוי לשאת בתוצאות מחדליו". אלא שבית המשפט בענייננו לא דחה את התביעה, בהסתמכו על תקנה 160(ד) הנ"ל, אלא התיחס לגופו של עניין, ולכן נלך גם אנו לשיטתו. .6הדרישה להשלמת דמי השכירות לתקופה מה - 15.11.85ועד ל - 15.5.86 בסך 450דולר כמפורט בסעיף 4(א) לכתב התביעה, אינה מופיעה בסעיף 11(1) המפרט את נזקים של המערערים והסעד המתבקש. ב"כ המשיב מפרש אי התייחסות זו כויתור המערערים על תביעת סכום זה בעוד שהמערערים מבקשים לראות זאת כהשמטה מקרית, כטעות סופר. השאלה המכרעת בעניין השלמת תשלום שכר הדירה היא האם הוסכם בין המשיב ואביה המנוח של המערערת מס' 2, שנהל את המערערת 1בחייו, על הקטנת דמי השכירות החוזיים לסך -. 200דולרים במקום 275דולרים הנקוב בחוזה השכירות. לענין זה הודתה המערערת מס' 2כי אביה המנוח, אכן הסכים להקטנת דמי השכירות ל- -. 200דולר. לדבריה, ניתנה הסכמתו לכך במורת רוח מאחר והוא התפרנס מדמי השכירות, אך אין בכך כדי לגרוע מעובדת הסכמת המערערת 1באמצעות המנוח, להפחית את דמי השכירות (עמ' 7לרשומות מה - 19.1.89). יצויין כי מהחשבונות שהציגו המערערים - ת/16, ת/ 17- עולה תקבול ללא מחאה של דמי השכירות על בסיס השעור המופחת, ובכך חזוק למסקנה, כי המערערת מס' 2היתה מודעת להפחתה מוסכמת זו, וסברה וקיבלה אותה כמחייבת. מעדותו של המשיב - עמ' 46, ישיבה מה - 16.3.89- עולה כי בנובמבר 1984פנה למנוח והודיעו שאין ביכולתו להמשיך ולעמוד בתשלום דמי השכירות. לאחר שיקול הסכים המנוח להעמדת דמי השכירות על -. 200דולר, ובלבד שתמשך השכירות. סיוע לדברים אלה מצוי בעדות מזכירתו של המשיב, הגב' טוקר שנכחה לדבריה - בעמ' 35לרשומת ישיבה מה - 19.1.89- במעמד פניית המשיב למנוח בקשר להפחתת דמי השכירות, ושמעה את הסכמת המנוח להורדת סכום דמי השכירות לסך -. 200דולר לחודש. בית המשפט קבל עדויות אלה, חרף התמיהות שמעלה המערערת 2בסכומה שבפנינו (עמ' 9-8) ולא מצאתי עילה המצדיקה התערבותנו במסקנתו שהמערערת באמצעות המנוח הסכימה להקטנת דמי השכירות. יצויין עוד, כי במכתב ת/ 6מה - 14.1.86בדבר המשך השכירות התייחס המשיב לדמי שכירות בסך 200דולר, לא הוצגה תגובה בכתב מצד המערערים על האמור במכתבו זה בכל הנוגע לגובה דמי השכירות, ובכך חזוק לגירסת המשיב. סביר היה לצפות שאלמלא היה ממש בקביעתו לעניין דמי השכירות היו המערערים מגיבים בדחייה ללא שהוי. התוצאה היא, שאין המערערים זכאים להפרשי התשלום הנתבעים עבור התקופה מה - 15.11.85ועד ל - .15.2.87מעדות המשיב עולה כי סכום דמי השכירות החודשיים הועלה לסך -. 240דולר החל מה - .15.5.86לאחר מו"מ שהתנהל בין עורכי דינם של הצדדים וסכום זה אכן שולם בפועל (ע' 50, 51, 52). באשר לתקופה מה - 15.2.87ועד 31.3.87עולה מעדות המערערת 2- עמ' 25לרשומות מה - 19.1.89- כי סכום דמי השכירות שולם ונתקבל על ידה. הוכח, לכאורה, כי תשלום זה שולם למערערים עוד לפני הגשת תביעתה זו ב-16.12.87, כך שלא היה מקום להכלילו בתביעתם (ראה נ/2, נ/3, נ/4). .8באשר למועד הפינוי, עולה מאשורו של עו"ד רויטגרונד שיצג את המערערים - ת/ 15, כי מפתחות המושכר נמסרו לו ב - .2.4.87עד למסירת המפתחות נחשב המשיב לכאורה כמחזיק במושכר. בפועל, יצויין כי במכתב מה 5.2.87- ת/ 1קבע המשיב כי יפנה את המושכר לא יאוחר מה - 1.5.87, ואכן עולה מהנטען בכתב התביעה, כי הפנוי בפועל נעשה ב - 31.3.87, וממוצג נ/ 5עולה כי דמי השכירות שולמו עד ל - 31.3.87, לאמור עד לפנוי בפועל. ומכאן, לכאורה, כי מסירת המפתחות בפועל נעשתה יומיים לאחר הפנוי והחזרת החזקה במושכר למערערת. אין המערערים זכאים איפא לתוספת דמי שכירות עבור התקופה שלאחר ה - .31.3.87 .9לא מצאתי עילה המצדיקה את התביעה לפצוי בגין הפרסום בעתון, והחלפת המנעולים. מה גם שעולה מעדות המערערת מס' 2- עמ' 31לרשומות מה- 19.1.89- כי המשיב תקן את מנעול דלת הכניסה למושכר, וכן את הדלת הפנימית. הקבלה/חשבונית ת/ 11שהוצגה כראיה לבסוס טענת החלפת המנעולים - ת/ 11- אינה מהווה הוכחה לסכום הנדרש. לא הוכח הפסד דמי שכירות צפויים מעבר למה ששילם המשיב למערערים, עבור התקופה מתום השכירות החוזית ב- 15.2.87ועד לפינוי בפועל ב - .31.3.87 באשר לתביעת המערערת לפצוי בשל עוגמת נפש, הרי שעולה מטיעונה בעמ/ 16לסכומה (פסקה 7.6,) כי הם מתייחסים לטפולה בהליך פנויו של המשיב מהמושכר, וכבר נפסק כי סבל הכרוך בנהולו של דיון שנמשך שנים אין בו כדי לגבש עילה לפצוי בשל עגמת נפש בהיותו מרוחק מדי מכדי להוות בסיס לפצויים. (ראה ע.א. 78/225פ"ד לג' iעמ' 218, 224) מה גם שלא עלה בידי המערערת מס' 2להוכיח עילה המזכה אותה בפיצוי זה. .10מטעמים מצטברים אלה, ומבלי שנצרך אני להתייחס לשאלת היריבות שבין המערערת מס' 2למשיב, נראה לי, שצדק בית המשפט קמא בפסיקתו שיש לדחות את התביעה. הצעתי היא לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשאת בהוצאות המשיב בערעור זה ובשכ"ט עו"ד בסך -.500, 2שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961החל מהיום ועד התשלום בפועל ומע"מ. נעמי/ מ. סלוצקי, סגן נשיא י. מרגלית - נשיא אני מסכים. י. מרגלית, נשיא ד"ר ד. ביין, שופט אני מסכים. ד"ר ד. ביין, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של סגן הנשיא, כב' השופט מ. סלוצקי. חוזהחוזה בעל פהבעל פהשכירות