קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת הליכי מימוש שטר משכון בהוצל''פ למשקם: בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחיפה (מר מסבאח קבאני), מיום 15.9.98 שניתנה בתיק הוצל"פ (חי') 02-26049-96-2, לפיה נדחתה בקשת המערערים להעביר את הליכי מימוש שטר משכון, בגין חובם למשיבה, למשקם, וזאת לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב- 1992 (להלן-"חוק ההסדרים"). עוד, נדחתה טענת המערערים בדבר חוסר סמכות עניינית של ראש ההוצאה לפועל לממש שטר משכון שאינו רשום כדין. העובדות הרלבנטיות כפי שנטענו ע"י ב"כ המבקשים הן כדלקמן: 1. המבקשים הינם חקלאים, שעיסוקם אך ורק בחקלאות. 3. בשנים 88 ו- 90 העניק המשיב למבקשים 4 הלוואות בסך כולל של 107,673 ש"ח. ההלוואות הנ"ל הוקצו להם לאחר שהצהירו שהן מיועדות להשלמת בית מגורים אותו החלו לבנות על חלק ממשקם החקלאי, לאחר כך חתמו המבקשים על הסכם משכון (להלן-"הסכם המשכון"), לפיו משכנו את זכויותיהם לטובת המשיבה במגרש מס' 3 בשטח של 1,600 מ"ר ועליו בית מגורים והידוע כחלק מחלקות 10,9 ו- 16 בגוש 10600 (להלן-"החלקה"). 4. ברם, המשכון נרשם אצל רשם המשכונות על זכויות בחלקה אחרת (חלקה 3 בגוש 10600 בישוב בית זיד) חלקה אשר לא קיימת בכלל. 5. על פי הוראה שקיבל מינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל") מהמשיבה, הוא התחייב למשכן את זכויותיהם של המבקשים בחלקה, להבטחת החזר ההלוואות שקיבלו מהמשיבה. טענות הצדדים ב"כ המערערים מעלה שתי טענות עיקריות לתקיפת החלטת ראש ההאוצה, להלן תמצית הטענות : הטענה הראשונה, חוסר סמכות עניינית של ראש ההוצאה לפועל לדון במימוש מישכון שאינו רשום כדין. לטענת ב"כ המבקשים, חוק המשכון מאפשר מימוש משכון על פי צו ראש ההוצאה לפועל מקום בו המשכון נרשם בהתאם לחוק ולתקנות שהוצאו מכוחו. משלא נרשם המשכון ושוכלל כדין, אין סמכות לראש ההוצאה לפועל לדון במימוש המשכון, והיה עליו להפנות את הדיון בסוגייה לבית המשפט המוסמך. טענה זו מתבססת על העובדה, כי המשכון לא נרשם על החלקה שיש למערערים זכויות עליה. הטענה השנייה, והיא העיקרית, מתבססת על חוק "ההסדרים" ועל הוראותיו. לטענת ב"כ המבקשים, ההלוואות שנטלו המערערים נכנסים בהגדרת "חוב כולל" כאמור בחוק "ההסדרים", ומשכך הם פני הדברים, היה על ראש ההוצאה לפועל להעביר את הליך מימוש המשכון וגביית חוב המשיבה מהמערערים למשקם, שמונה לפי חוק "ההסדרים". ההלוואות שנטלו המערערים שימשו אותם אך ורק לצורך עיסוקם בחקלאות, ולצורך מניעת קריסת משקם החקלאי. מנגד, טוען ב"כ המשיבה, כי המשכון על הקרקע נוצר בהסכם בין המשיבה והמבקשים כאמור בסעיף 3(א) לחוק המשכון, משכך, המשכון שוכלל כדין ולראש ההוצאה לפועל יש סמכות עניינית לממשו. ב"כ המשיבה הוסיף, כי בשל טעות בפלט רשם המשכונות נרשם מספר המגרש הממושכן תחת התיאור "חלקה", לכן טענת המבקשים בדבר העדר רישום הנכס הממושכן אצל רשם המשכונות, הינה חסרת תום לב, במיוחד לאור העובדה כי המבקשים אינם מגלים אילו זכויות או נכס מושכנו לפי גירסתם לטובת הבנק. עוד טען ב"כ המשיבה, כי ההלוואות ניתנו למערערים לצורך בניית בית מגורים ולא למטרה עיסקית חקלאית, לכן החוב בגין ההלואוות לא נכנס בגדר "חוב כולל" כאמור בחוק "ההסדרים". עוד טענו ב"כ הצדדים טענות נוספות, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, שנתיחס אליהם בהמשך. ד י ו ן החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. אדון בשתי הטענות העיקריות שהועלו ע"י ב"כ המבקשים. סמכות ראש ההוצאה לממש את המשכון סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז- 1967 (להלן-"חוק ההוצאה לפועל") קובע כדלקמן: "משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי-דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק-דין של בית-משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים" סעיף 17 לחוק המשכון תשכ"ז- 1967 (להלן-"חוק המשכון") קובע את דרכי מימוש המשכון: "מימוש המשכון יהיה על פי צו בית המשפט, אולם - (1) במשכון שיש לגביו בדין אחר הוראות מיוחדות לענין זה יהיה המימוש בהתאם לאותן הוראות; (2) במשכון שהופקד כאמור בסעיף 2(4) או שנרשם כאמור בסעיף 3(4) יכול שהמימוש יהיה על פי צו ראש ההוצאה לפועל; (3) במשכון שהופקד כאמור בסעיף 2(4) והוא משמש ערובה לחיוב המגיע למוסדבנקאי כמשמעותו בחוק בנק ישראל, תש"ד-1954, יכול שהמימוש יהיה על ידי המוסד עצמו ללא צו כאמור; (4) במשכון שהוא זכות יכול שהמימוש יהיה כאמור בסעיף 20". יוצא, כי על מנת שראש ההוצאה לפועל יקנה סמכות לממש את המשכון, על המשכון להכנס לאחת החלופות המנויות בסעיף 17(2) לחוק המשכון, קרי או שהמשכון ירשם בהתאם לתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון) התשכ"ז - 1967 או שיופקד כאמור בסעיף 4(2) לחוק המשכון. השאלה שנשאלת, האם בכל זאת, היות ומדובר בטעות ברישום, היה ראש ההוצאה לפועל רשאי להורות על מימוש המשכון, לרדת לאומד דעתם של הצדדים ולרפא את הפגם שנפל ברישום? על פניו, ניתן לטעון כי משלא נרשם המשכון על החלקה האמיתית, אלא על חלקה שלא קיימת בכלל, ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להורות על מימוש המשכון נשוא הדיון, כי המישכון לא ניתן למימוש על חלקה לא קיימת בכלל. אם נלך לפי גישה זו, נגיע לתוצאה אבסורדית, לפיה המשיבה לא תוכל לממש את המשכון בדרך המהירה והיעילה בהוצאה לפועל, דרך שהייתה מוסכמת עליה ועל המבקשים עובר למתן ההלוואה. האם בכדי למנוע תוצאה אבסורדית זו, היה ראש ההוצאה לפועל רשאי ל"רפות את הפגם שנפל ברישום ולרדת לאומד דעתם של הצדדים" ? הכלל הוא כי ראש ההוצאה לפועל ממלא תפקיד מנהלי ובדרך כלל אין בידיו כוח שיפוטי. ברם, במקרה דנא, ראש ההוצאה לפועל לא חרג מסמכותו, והוא היה מוסמך להיעזר בהסכם המשכון כנתון עזר שהיה מונח בפניו, כדי "להתגבר" על הטעות שנפלה ברישום ו"להתאים" הודעת המשכון שנרשמה אצל רשם המשכונות להסכם המשכון שנחתם בין המשיבה לבין המבקשים. אין בפעולות אלה, משום יצירת סמכות שיפוטית לראש ההוצאה לפועל, שכן בפעולות אלה לא שינה ראש ההואצה לפועל זכויות קיימות ולא יצר זכויות שלא היו קיימות. זאת ועוד, נראה לי שבנסיבות העניין, הסתמכות המבקשים על "אי רישום" החלקה הממושכנת שנבע מטעות דפוס, בכדי להתחמק מהליכי מימוש המשכון ע"י ראש ההוצאה לפועל, נגועה בחסור תום לב, לאור העובדה כי המבקשים לא מכחישים את עצם המשכון ולאור העובדה כי הם לא הצביעו אילו זכויות או נכס מושכנו לטובת המשיבה. לא אכביר בעניין כוחו וותחולתו של עקרון תום הלב בשיטת המשפט הישראלית, אסתפק לצורך הדיון בדברים שנאמרו בע"א 579/83 הרי זוננשטיין נ' גבסו, פ"ד מב(2) 278: "עקרון תום הלב אינו מוגבל לביצוע חוזה בלבד ואינו מותנה בקיומו של חוזה. הוא חל גם לעניין השלב הטרום-חוזי וגם לעניין חיובים סטטוטוריים, בין בתחום המשפט הציבורי ובין בתחום המשפט הפרטי...... כאשר חוק מעניק לאדם יכולת לבצע פעולה משפטית, עליו להפעיל יכולת זו בתום-לב. כך לגבי טענה בדבר קיום סמכות של בית- דין רבני המבוססת על "כריכה" וכך לגבי טענה בדבר העדר סמכות. כמו כן, יכולתו של צד, היונקת מתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, צריך שתופעל בתום-לב. גם עמידה על דרישת ה"כתב" צריך שתיעשה בתום-לב" אין חולק כי העניינים שחל עליהם עקרון תום הלב כאמור לעיל, אינם בבחינת רשימה סגורה, שכן לאור סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים הפך עקרון תום הלב לעקרון התנהגות, המבטא מדיניות משפטית לעניין פעולות משפטיות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית בישראל ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחוייבים. גם הטוען חוסר סמכות של ראש ההוצאה לפועל לממש משכון, היה עליו לגלות לבית המשפט את העובדות לאשורן ולנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. במקרה דנא, כל אשר נטען ע"י ב"כ המבקשים, שהמשכון לא נרשם אצל רשם המשכונות, הוא "התעלם" מהעובדה שהמבקשים חתמו על הסכם משכון ושהמשכון נרשם אצל רשם המשכונות ורק בשל טעות, שסבירות התרחשותה במהלך העניינים הרגיל גבוה, נרשם המשכון על חלקה לא קיימת. המצב החקיקתי אינו מתייחס לטעויות ברישום אצל רשם המשכונות, ולהסתמכות עליו, אך בית המשפט העליון נתן את דעתו בסוגייה דומה לזו שמונחת בפנינו, וקבע כי: "הדין הוא היום שאגרת החוב היא המכרעת, והשמטות במרשם הממוחשב אינן גורעות מזכותו של בעל המשכון." (ע"א 2802/92, 2734, איסכור שרותי פלדות בע"מ נ' נס, עו"ד ורו"ח מפרק אלקול בע"מ (בפירוק), פ"ד מו(4), 295-296). ראה בעניין זה ספרו של המלומד מיגל דויטש, דיני קניין, עמ' 138. הקביעה באותו פסק דין התייחסה לטעויות אצל רשם החברות, אך ניתן להקיש את ההלכה לעניין שבפנינו לגבי טעויות אצל רשם המשכונות. באותו עניין אימץ כב' השופט לוין את ההלכה האנגלית לפיה, התעודה שמוציא הרשם מחסנת את הנושה המובטח בפני שגיאות שונות שנפלו, אפילו באשמתו, בהודעת המשכון, הווה אומר, אם הנושה המובטח מסר בהודעת המשכון מידע שגוי, היקף הבטוחה ותוקפו יקבע לפי מה שהוסכם באיגרת החוב ולא לפי מה שנמסר בהודעת המשכון. לאור האמור לעיל, ולאור העובדה כי "אי רישום" המשכון נבע מטעות, נחה דעתי כי יש לדחות את טענת ב"כ המבקשים בדבר חוסר סמכות של ראש ההוצאה לפועל לממש משכון. העברת ההליכים "למשקם" ס' 7 לחוק ההסדרים קובע כדלקמן : "הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, ראש ההוצאה לפועל, הרשם או הבורר כי החוב נשוא ההליך שבפנינו, כולו או חלקו, הינו חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, יפסיק את ההליך לגבי החוב הכולל או הערבות כאמור ויעבירו לדיון בפני המשקם" מהו חוב כולל ? "חוב כולל" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק "ההסדרים": החוב של גורם חקלאי ליום כ"ד בטבת התשנ"ב ' 31 דצמבר 1991' ולגבי חקלאי וחבר באגודה חקלאית - כל חוב כאמור ובלבד שהוא נובע מעיסוקו כחקלאי, ואולם לגבי חוב של חבר באגודה חקלאית לאגודה חקלאית שבה הוא חבר - כל חוב כאמור, אלא אם כן תוכיח האגודה החקלאית כי חוב מסוים אינו נובע מעיסוקם החקלאי" (ההדגשה שלי- ס.ג) תכליתו של חוק "ההסדרים" הייתה ליצור מנגנון שיאפשר הסדרת חובותיהם של גורמים חקלאיים למיניהם תוך העדפת מודל השיקום על פני מודל הפירוק והחיסול. לא אכביר בעניין זה, אסתפק בקטע מדברי הסבר להצעת חוק ההסדרים, ה"ח 2092 כ"ז בכסלו, התשנ"ב עמ' 92, נאמר שם: "הצעת החוק נועדה ליצור מסגרת חדשה לפתרון המשבר הקשה ביותר אשר פוקד את כל המגזר החקלאי כבר שנים מספר. מגמתה הכללית היא לאפשר שיקומו של המגזר החקלאי, תוך העדפת השיקום על פני הפירוק מצד אחד, והרצון להימנע מהזרמת כספים מהקופה הציבורית מצד נשי. התערבות המחוקק במציאת הסדר למגזר החקלאי נראית מחויבת המציאות ולאחר שההסדרים השונים לא הוכיחו את עצמם והותירו את המגזר החקלאי במשבר עמוק. לעיתים אף החריפוהו" חוק "ההסדרים" פוגע פגיעה ממשית בזכויותיהם היסודיות של נושים בקניינם, הוא משנה מהעיקר ההסדר שקבעו הצדדים ביניהם. למרות זאת, בית המשפט העליון נתן את דעתו בסוגייה זו, חוק "ההסדרים", למרות פגיעתו בזכות הקניין, עבר את המבחנים הדרושים בפסקת ההגבלה (ראה ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי ואח' פ"ד מט(4) 222). בשל פגיעתו של חוק ההסדרים בזכות חוקתית, יש לפרש את הוראותיו בצמצום, ויש לנהוג במשנה זהירות כאשר באים לפרש את הוראות החוק, ראה בעניין זה דבריו של כב' השופט ד' בר אופיר בספרו ההוצאה לפועל הליכים והלכות, בעמ' 129 "הכללים המהותיים שנקבעו בחוק ההסדרים פוגעים בזכויות מוקנות של נושים. זכויות אלו הוקנו להם מכוחם של פסקי דין ומסמכים אחרים, וכעת בר המחוקק ושולל מהנושים הללו חלק משמעותי מהזכייה שכבר הייתה בידיהם ערב חקיקת החוק. מטעם זה נכון יהיה לפרש את הכללים הללו באורח מצמצם, כדי שהפגיעה בזכויות המוקנות של נושים תהיה מועטה ככל האפשר" ראה בעניין זה, דבריו של הנשיא שמגר, כתוארו דאז, ברע"א 3466/92 ארטרכט נ' זלבסקי ואח' פ"ד מ"ז(2) 573, בדבר הצורך בזהירות יתירה בפרשנות הוראות חוק ההסדרים. במקרה דנא, משינתנה ההלוואה למבקשים לצורך בניית בית מגורים, וכל ההליכים בדבר אישור ומימון ההלוואה, היו על סמך העובדה כי ההלוואה ניתנת לצורך בניית מגורים, קמה חזקה שבעובדה לחובת המבקשים, ועל המבקשים לסתור חזקה זו, עליהם להניח תשתית עובדתית מתאימה, אשר תסתור העובדה שההלוואה ניתנה לצורך בניית בית מגורים: "משמעותו של סעיף 7(ב)(1) היא שכל צד מעוניין 'ובעיקר: לווה או ערב' זכאי לפנות אל ראש ההוצאה לפועל ולהביא בפניו נתונים עובדתיים מהם ניתן להסיק כי החוב שמדובר בו הוא 'חוב כולל' או ערבות לחוב כולל, על כל רכיביהם. אין כל חזקה הפועלת לטובת הטוען טענת 'חוב כולל', ועליו מוטל נטל השכנוע לקיומם של כל התנאים הפוטרים אותו של ההליך המתנהל נגדו, כפי שכל בעל דין במשפט אזרחי, אשר טוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו (ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני פ"ד כ"ז(1) 741) רק לאחר שהורם נטל השכנוע, והוכח להנחת דעתו של ראש ההואצה לפועל כי החוב נשוא ההליך שבפניו הוא אכן חוב כולל או ערבות לחוב כזה- יפסיק את ההליך בהוצאה לפועל ויעביר אותו לדיון בפני המשקם (המ' (ת"א) 7321/92 פ"מ תשנ"ג (א) 339)" ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 128 . עתה, השאלה העומדת בפנינו היא, האם המבקשים הניחו תשתית עובדתית, לפיה חובם למשיבה נבע מעיסוקם בחקלאות? לאחר עיון בחומר הראיות שהונח בפניי, לא ראיתי לנכון להתערב בהתרשומתו של ראש ההוצאה לפועל מהראיות שהובאו בפניי, מה גם שהמבקשים בהליך הערעור לא הביאו ראיות לסתור את קביעת ראש ההוצאאה לפועל, כי טענתם כי בית המגורים שלהם נבנה מכספים שקיבל מערער מס' 1 בירושה מאביו, הינה טענה "סתמית". קשה להלום את טענת המערערים, כי דווקא הכספים שיקבלו מירושה יועדו לבניית בית המגורים, וכספי ההלוואה יועדו לעיסוק בחקלאות, ולא ההיפך. זאת ועוד, אם כטענת המערערים, הכסף שקיבלו מירושה כיסה את הוצאות בניית הבית, והיתרה יועדה להוצאות שנובעות מעיסוקם בחקלאות, אזי המבקשים לא היו שרויים במצוקה כלכלית, לכן הם לא נמנים עם החקלאים שנפגעו מ"משבר החקלאים" של אמצע שנות שמונים, ושחוק ההסדרים בא להושיע אותם. הענקת "פרביליגיות" למבקשים ע"י העברת הליך גביית חובם למשקם, עומדת בניגוד לתכלית החקיקה של חוק ההסדרים, לעזור לחקלאים שצריכים עזרה. נסיונם של המבקשים להכנס לגדרו של חוק ההסדרים, הינו בבחינת ניסיון "לזכות מן ההפקר". בשולי סיכומיו של ב"כ המבקשים הוא טוען, לחילופין, כי גם אם ההלוואות שימשו לצורך בניית מגורים, עדיין נכנס חובם של המערערים בהגדרת "חוב כולל", שכן בית המגורים של המערערים משמש בחלקו לעסקי החקלאות (מחסן ומשרד לניהול המשק). ב"כ המבקשים לא הניח תשתית עובדתית אשר תתמוך בגרסה זו, לכן לא ראיתי לנכון לקבוע מסמרות בסוגייה זו. סיכומו של דבר, החלטתי, כאמור, לדחות את הערעור. אני מחייב את המבקשים לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משכוןמשקםהוצאה לפועלשטר