הרעלת כספית בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרעלת כספית בעבודה: .1התובעת היא רופאת שיניים במקצועה וילידת ה- 21 ביוני .1939 ב- 28 במאי 78 החלה התובעת לעבוד כרופאת שיניים אצל הנתבעת, תחילה במרפאה שבשכונת גונן, ואחר כך במרפאת "מעוז" שבירושלים (להלן - המרפאה). במאי 87, לאחר שנתגלתה ואובחנה אצלה מחלת פרקינסון (להלן - המחלה וגם/או מחלת התובעת) פרשה התובעת מעבודתה. מאז אין היא עובדת כלל במקצועה ומקבלת קצבת נכות מלאה מקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ. .2בתובענה (שהוגשה לבית משפט זה ב- 14באוקטובר 92) טוענת התובעת - בעיקרם של דברים - כי: (א) המחלה נגרמה עקב הרעלת כספית; (ב) סיבת ההרעלה נעוצה בחשיפתה של התובעת - במהלך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת - לכספית שהיא חומר מסוכן הפוגע במערכת העצבים המרכזית ומוכר כאחד מן הגורמים למחלת פרקינסון; (ג) על הנתבעת, כבעלים או כממונה על "דבר מסוכן" שהוחזק במקום עבודתה של התובעת, הראיה כי לא היתה מצידה התרשלות שבגינה עליה לשאת בנזקי התובעת מפני פגיעת הדבר המסוכן הזה בה; (ד) מחלת התובעת נגרמה בשל רשלנות הנתבעת שהעסיקה אותה במקום החשוף לכספית וגם/או לאדי כספית ללא נקיטת אמצעי בטיחות מספיקים, ללא אזהרה מתאימה מפני סכנת ההרעלה הצפויה לה ותוך הפרת חובה חקוקה; (ה) הנתבעת - לטענת התובעת - לא דאגה לספק לה מקום עבודה בטוח, לא סיפקה לה כל אמצעי הגנה מפני ההרעלה, לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה וגם/או הנהיגה שיטת עבודה לקויה, לא ערכה לתובעת בדיקות תקופתיות כנדרש, יצרה תנאי עבודה מסוכנים ואף סיפקה לה חומרים מסוכנים לעבודה - ותוך הפרת הוראות חוק וכללי בטיחות בעבודה - לא נהגה כפי שמעסיק סביר ונבון היה נוהג בנסיבות הענין. (ו) לחלופין, טוענת התובעת, כי היא: "... אינה יודעת אם (צ"ל: "את", ש.ב.) הסיבות הממשיות למחלתה ולנכותה אך נסיבות מחלתה ונכותה מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה ההפוכה וכי מחלתה ונכותה של התובעת ניגרמו בשל רשלנותה של הנתבעת" (סעיף 20שבכתב התביעה). לפיכך, גורסת התובעת, כי יש להחיל בענינה את דין "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעת להוכיח כי מחלת התובעת לא נגרמה בגלל רשלנותה. .3הנתבעת דוחה את כל טענות התובעת המייחסות לה רשלנות, חוסר זהירות והיפר חובה חקוקה - מכל סוג שהוא. הנתבעת מוסיפה וטוענת - כטענת הגנה מרכזית - כי אין ולא היה כל קשר סיבתי בין מחלת התובעת והנזקים אשר נבעו ממנה, לבין חשיפתה של התובעת במרפאה לכספית (או לאדי כספית): "... אם בכלל ואם ברמות של כספית באויר שהיו, אם היו, במרפאה הנידונה" (סעיף .36ד. שבכתב ההגנה). .4ביחד עם כתב הגנתה הגישה הנתבעת גם הודעה לצד שלישי כנגד בעלה של התובעת, ד"ר גריגורי סדובסקי (להלן - הצד השלישי). בהודעה זו טוענת הנתבעת כי הצד השלישי חייב לשפותה וגם/או להשתתף - באופן מלא או חלקי - בכל פיצוי שהיא תחויב, אם תחויב, לשלם לתובעת בתיק זה. לטענת הנתבעת, עבדו התובעת והצד השלישי ביחד (במקביל לעבודתה אצל הנתבעת) בשתי מרפאות שיניים שנוהלו על ידי הצד השלישי, או על ידי שניהם, במשותף. כל הנזקים שלהם טוענת התובעת נגרמו לה עקב עבודתה עם הצד השלישי במרפאות אלה ובמהלכה. הצד השלישי, מוסיפה וטוענת הנתבעת, לא סיפק לתובעת מקום עבודה בטוח, לא הנהיג שיטות עבודה בטוחות, לא העמיד לרשותה אמצעי הגנה והתגוננות, החזיק במרפאותיו חומרים מסוכנים ולא מנע את חשיפת התובעת לאדי כספית, לא הזהירה מהסכנות הצפויות לה משהייה במחיצת אדי כספית ולא דאג לערוך לה בדיקות תקופתיות, כנדרש. הצד השלישי, בכתב הגנתו, דוחה את כל הטענות הללו כשהוא מוסיף כי: "הודעת צד ג' שנשלחה אליו הינה קנטרנית, זדונית ומרושעת וחסרת כל יסוד ובסיס" (סעיף 10, שם). בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ב- 25במאי 93הוחלט כי ההודעה לצד ג' תתברר ביחד עם התביעה העיקרית. .5התובעת היא אשה נשואה ואם לשלושה ילדים. היא נולדה בלנינגרד, סיימה את לימודי רפואת השיניים בברית המועצות בשנת 1964ועבדה שם במקצועה עד שנת .1978באותה שנה עלתה התובעת ארצה והחלה לעבוד כרופאת שיניים במרפאה במאי .1978 בשנת 1986החלו להופיע אצל התובעת סימני מחלה, כגון: חולשה כללית וחולשה יחסית ביד שמאל, הפרעות בתפקוד יד שמאל, קשיים בהליכה, רעד והתכווצויות בלתי רצוניות באמות ובכפות הידיים, ועוד. לפיכך, ב- 25בדצמבר 86, היא פנתה למרפאת העצבים שבבית חולים "הדסה" עין כרם שם נבדקה, בדיקות יסודיות ביותר (התובעת, ב/82) ע"י הפרופ' אלדד מלמד. על פי אבחנתו של פרופ' מלמד, נמצא כי התובעת סובלת מפרקינסון ולשאלת התובעת: "ממה יש לי פרקינסון?" השיב לה פרופ' מלמד: "מאלוהים" (שם). הוחל טיפול בדקינט אך התובעת הפסיקה על דעתה את הטיפול הזה בשל חוסר תגובה (סיכום מחלה נ/5). כעבור זמן קצר, משהופיעו אצל התובעת תופעות חולניות נוספות היא פנתה אל הרופא התעשייתי ד"ר סאס ועל פי בקשתו מיום 26.2.87(ת/ 2וראה גם במקור, בתיק הרפואי נ/14) היא אושפזה בבית החולים "הדסה" עין כרם בשל חשד להרעלת כספית. וכך העיד הד"ר סאס, בזיקה לאשפוז זה: "אני הייתי משוכנע מלכתחילה שזו מחלה וכך גם אמרתי לגברת דוקטור סדובסקי ... שזו מחלת עצבים, מחלת פרקינסון ושאין פה יסוד של הרעלת כספית. אבל רציתי לחזק את סמכותי ורציתי גם שהפציינטית תקבל עוד דעה מוסמכת ולכן אישפזתי אותה" (ו/6). התובעת אושפזה במחלקה פנימית ב' שב"הדסה" מיום 1במרס 87ועד ה- 8.3.87(סיכום המחלה נ/2, נ/5). בדיקתה הפיזיקלית היתה תקינה והבדיקה הנירולוגית הראתה סימני מחלת פרקינסון, כמקודם. ניטלו ממנה בדיקות דם ושתן לבדיקת החשד להרעלת כספית, עופרת, ארסן וטליום ואלה בוצעו מאוחר יותר במעבדת המכון לבריאות תעסוקתית שבאוניברסיטת ת"א (להלן - המכון לבריאות תעסוקתית). תוצאות הבדיקות, שבוצעו ב- 26.3.87, הראו כי רמת הכספית בשתן היתה 12.0מיקרוגרם/ליטר ובדם 0.70מיקרוגרם%. התובעת בעצמה הציגה תוצאות בדיקת כספית בדם שנעשתה לה, מיוזמתה (ב/133) ב- .22.1.87תוצאתה של הבדיקה הזו, שהתבררה ב- 8.2.87, הראתה רמה של 0.05מיקרוגרם%: "פי מאה נמוך מהתקן שהיה באותו זמן" (ד"ר רות אשכנזי, מנהלת היחידה לטוקסיקולוגיה במכון לבריאות תעסוקתית, ד/ 88וכן ראה בטופס נ/44). גם בסיכום המחלה של המחלקה הפנימית (נ/2, נ/5) ציינו הרופאים כי רמת כספית כזו נחשבת תקינה, וכי התובעת טעתה כנראה בחישוב ו"כנראה מדובר על מחלת פרקינסון ראשונית" (נ/ 2ו- נ/5, עמ' 2). ביחס לבדיקות שבוצעו עפ"י הנחיות רופאי המחלקה, במהלך האשפוז המתואר, נרשם על גבי סיכום המחלה (נ/2, נ/5) בכתב יד: "בדיקות דם ושתן לכספית ארסן וטליום תקינות" (עמ' 1, למטה). מסקנה זו אושרה שוב במכתבה של ד"ר ר. אשכנזי, לפרופ' א. רכס מיום 10.2.93(נ/ 21וראה גם: ברישומיו של ד"ר סאס על גבי הכריכה של התיק הרפואי ת/ 7- מבפנים: " 2אפריל 1987, לפי הודעות טלפוניות מתל אביב, כל הבדיקות שנשלחו תקינות". ב- 10.3.87- יומיים לאחר שהסתיים האשפוז שתואר לעיל - פנתה התובעת אל פרופ' א. רכס, מומחה לנירולוגיה בבית החולים "הדסה" עין כרם, לשם קבלת חוות דעת נוספת. היא אובחנה על ידו כסובלת מתסמונת פרקינסונית במחצית הגוף משמאל. ב- 3.5.87שוב נבדקה התובעת אצל פרופ' רכס ובדיקתה החוזרת הראתה את אותם הסימנים. הוחלט אפוא כי תמשיך בשימוש בתרופה אנטיכולינרגית כמקודם (נ/17, עמ' 2, פיסקה שניה). ב- 28.5.87נבדקה התובעת ע"י הד"ר יורם פינקלשטיין בעת שעבד בבית החולים רמב"ם בחיפה במרכז לייעוץ בהרעלות. אובחנה: "תסמונת המי-פרקינסונית משמאל שכמרכיב בולט בה ניכרה נוקשות "גלגל שיניים" ... ורעד קל ביד שמאל" (ת/1, עמ' 5, באמצע). ב- 15.6.87אושפזה התובעת במחלקה הנירולוגית שבבית החולים "שערי צדק". הסימנים הקלינים - הנירולוגים שנתגלו שם היו דומים לאלו שנתגלו אצלה קודם לכן. הואיל והתובעת התלוננה בקבלתה לאשפוז כי: "עבדה במשך 8שנים במעבדה שבה נמצא ריכוז גבוה של אדי כספית" היא קיבלה טיפול בתרופות שונות ובהן גם פניצילמין ( ( penicillaminבמשך שבוע ימים. הפניצילמין היא תרופה או תכשיר רפואי שהטיפול בו גורם להפרשת חלק מן הכספית (ומתכות אחרות) שנאגרו בגוף האדם בצורה מוגברת (ד"ר פינקלשטיין בחוו"ד ת/1, בעמ' 18פרופ' רכס בחוו"ד נ/17, בעמ' 5וד"ר אשכנזי, ב- ד/90, ד/92). בעת שאושפזה התובעת ב"שערי צדק", לפני תחילת הטיפול בפניצילמין - ובמהלכו - ניטלו אצלה דגימות שתן שנשלחו לבדיקה במכון הנ"ל ותוצאותיהן לפי הרשום בחוות דעת של הד"ר פינקלשטיין היו כדלהלן: "לפני תחילת הטיפול 24.0-H/24L/ug יממה לאחר תחילת הטיפול 33.6-H/24L/ug שלושה ימים לאחר תחילת הטיפול 43.6-H/24L/ug חמישה ימים לאחר תחילת הטיפול 42.0-H/24L/ug שבעה ימים לאחר תחילת הטיפול 43.6-H/24L/ug ארבעה ימים לאחר תום הטיפול 6.0-H/24L/.ug" (עמ' 9בחוות הדעת ת/ 1וראה בהצעת מאמרו של הד"ר פינקלשטיין (נ/3) ובגרף הנספח אליו והמהווה חלק ממנו). כבר בשלב זה יצויין, כי הצגת ערכי הבדיקות בצורה זו (וכמוה גם הגרף שנערך ע"י הד"ר פינקלשטיין) הם שגויים - מכמה בחינות - אך מן הצורך היה לתארם, כמות שהם, הואיל וחוות דעתו (כמומחה מטעם התובעת) התבססה במידה רבה על התוצאות האלה, כסדרן, וכפי שנרשמו על ידו). ב- 6.7.87שוחררה התובעת מבית החולים "שערי צדק" עם הוראות ליטול תרופה אחת בלבד .(Noveril) ב- 29.9.87נבדקה התובעת שוב ע"י הפרופ' רכס. התרשמותו הקלינית היתה כי אין שינוי במצבה בהשוואה לבדיקתו ממרס .87 ב- 28.11.88שוב נבדקה התובעת ע"י פרופ' רכס ואז נמצאו אצלה "סימני מחלת פרקינסון דו-צדדיים, יותר משמאל" (נ/17, עמ' 2). הווה אומר, החמרה במצבה, מפני הופעת סימני המחלה גם בפלג הגוף הימני. התובעת נבדקה במרפאת עצבים בהדסה ב- 11.3.90גם ע"י הפרופ' אברמסקי, ואולם, אין פירוט של הבדיקה שנעשתה לה באותו ביקור. במקביל, היתה התובעת במעקב במרפאה נירולוגית של קופ"ח. הרישומים שנעשו במרפאה זו, מצביעים, לדעת פרופ' רכס, על החמרה איטית ומתמשכת במצבה. כתבתי "לדעת פרופ' רכס" (מומחה הנתבעת) להבדיל מדעתו של ד"ר פינקלשטיין (מומחה התובעת), כפי שהוצגה ע"י ב"כ התובעת, לאמור, ש"המחלה נעצרה" (ב/ 65- 66). בין כך ובין אחרת, אין חולק, כי התובעת ממשיכה לסבול ממחלת הפרקינסון והיא איננה עובדת במקצועה. היא נמצאת במעקב קבוע של רופאת עצבים של קופ"ח ומקבלת טיפול תרופתי עפ"י הנחייתה. יש להוסיף ולציין כי בעת שהתובעת היתה במעקב ובביקורת של המחלקה לרפואה תעסוקתית (ת/9) הוכרה לה נכות מקצועית מלאה ובתעודה רפואית מיום 5.4.87 שנחתמה ע"י הד"ר סאס נרשם, בין היתר: "תסמונת פרקינסון ... מתכחשת למחלה... טענות להרעלה ... לנוכח הטענות על הרעלה אשפזתי אותה בהדסה, אף כי בדיקות המעבדה והקליניקה ללא הרעלת כספית. גם האשפוז שלל את ההרעלה ואישר את האבחנה הבסיסית". ועוד עניין אחד ראוי לציון, והוא, פרופ' רכס (בחוות דעתו מיום 3.2.93, נ/17) כותב כי: "בשאלות מכוונות הכחישה בפני [התובעת] כי סבלה אי פעם מהתופעות הבאות: הפרעות בזכרון ובריכוז, דלקות חוזרות ברירית הפה, הפרעה בתפקוד העצבים ההיקפיים, הפרעות בדרכי העכול כולל שלשולים, הפרעה בתפקוד מערכת העצבים האוטונומית, חסר דם (אנמיה), העדר תיאבון, איריטביליות ומצבי בלבול" (עמ' 3, שם). כמסתבר, סימנים קליניים אלה, או לפחות כמה מהם, חייבים להתגלות במקרה של הרעלת כספית ברופאי שיניים. .6ב- 8במרס 90פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקצבת נכות (ת/7). בעמ' 4שבתביעתה זו, במשבצת שנועדה לרישום "נסיבות היווצרות הליקוי", נכתב: "נסיבות לא ברורות". הטופס מולא על ידי פקיד המל"ל שפעם היה פציינט של התובעת (ב/99). הוא רשם את הפרטים הנדרשים בטופס כי "... כנראה אני אמרתי לו" (התובעת, ב/98). ברם, לשאלה כיצד קרה שלשאלה העיקרית השנויה במחלוקת במשפט ניתנה התשובה: "נסיבות לא ברורות", ענתה התובעת: "לא זוכרת" (ב/99). תביעה למל"ל להכיר במקרה כתאונה בעבודה או כמחלת מקצוע לא הוגשה כלל, על אף שהתובעת, כלשונה: "... חשבתי שזה כן מקצועי [ר"ל: "מחלת מקצוע", ש.ב.] (ב/ 100וראה עוד ב- ב/101-102). ולאחר שהורחבה החקירה בנושא זה, השיבה התובעת, לבסוף, לשאלה: "מדוע לא פנית לבטוח הלאומי שישלחו לך מענקים וקיצבאות עבור פגיעה בעבודה? לא יודעת" (ב/104). .7ראיות התובעת להוכחת תביעתה (במקביל להסתמכותה על הכלל "הדבר מדבר בעדו") מתחלקות, בעיקרן, לשני סוגים. הסוג האחד הוא עדויות על תנאי העבודה והבטיחות במרפאה ובמיוחד על אופן הטיפול באמלגם (החומר משמש לסתימת חורים בשיניים) ובעודף הכספית הקשורים בטיפולים אלה. הסוג השני הוא חוו"ד מומחה, זו שכבר נזכרה לעיל, שבסיכומה נאמר: "קיים קשר סיבתי בין מחלתה ונכותה של ד"ר סדובסקי לבין חשיפתה לכספית" (ד"ר פינקלשטיין, ת/1, עמ' 21). כנגד הראיות הללו הציגה הנתבעת מטעמה ראיות הסותרות את עדות התובעת, הסייעת שעזרה לצידה בתקופת עבודתה במרפאה (הגב' פרידה שולץ) וצד ג', בעלה של התובעת. כמו כן, הוצגו, כנגד מומחה התובעת, חוו"ד של פרופ' א. רכס (נ/17) וראיות נוספות אודות בדיקות שנעשו לתובעת ובמרפאה, הן לפני פרישתה מעבודתה והן זמן קצר לאחר מכן. משני הצדדים הוגש גם חומר מדעי המתייחס לסוגיית חשיפת רופאי השיניים לכספית. אקדים ואומר, כי בחינה מקיפה של כל הראיות הללו הביאה אותי למסקנה כי יש לדחות את התביעה, מכמה וכמה טעמים, שהעיקריים שבהם הם אלה: (א) גרסת התובעת ועדיה, בכל הנוגע לתנאי עבודתה והבטיחות במרפאה, על כל הקשור בהם, התגלתה כבלתי אמינה לחלוטין ובמקרה הטוב, מוגזמת בצורה קיצונית; (ב) מבין שתי חוות הדעת המקצועיות שהוגשו בתיק הזה, מקובלת עלי חוות דעתו של פרופ' רכס; (ג) קיימות ראיות סיוע וגם/או חיזוק למכביר המאששות את עמדת הנתבעת ואת חוו"ד המומחה מטעמה; (ד) בחינת מכלול הראיות, אלה שנמצאו אמינות בעיניי, מוליכה למסקנה כי לא הוכח שמחלת הפרקינסון שממנה סובלת התובעת (לכל הדעות) מקורה בהרעלת כספית. כמו כן, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין טענת מציאותם של אדי כספית במרפאה (במידה שהוכחה) ושאר טענות התובעת שפורטו בפתחו של פסק דין זה לבין מחלת התובעת וגם/או הנזקים שנגרמו לה מהמחלה הזאת. אוסיף ואבאר. .8במהלך כל התקופה הרלוונטית למשפט סתימות שיניים היו נעשות בחומר הנקרא אמלגם. "אמלגם" משמע: "סגסוגת של כספית עם מתכות אחרות" (נ/56, עמ' 2) ו"אמלגם דנטלי" הוא: "סגסוגת של כספית עם סגסוגת דנטלית המכילה: כסף- בדיל, נחושת ומתכות אחרות" (שם). אמלגם כסף-בדיל הוא האמלגם הנפוץ ביותר בשימוש במרפאת השיניים. תהליך הכנתו - והשימוש בו - פורטו הן בחווה"ד (נ/56) והן בעדותו של הפרופ' בדרי עזז שהיה המנהל הרפואי של המרפאה, יועץ לשני שרי בריאות בממשלת ישראל בתחום רפואת השיניים וכעת מנהל המחלקה לכירורגיית פה ולסת של ביה"ח "הדסה" עין כרם (ד/5, וראה גם המחשה בציוריו נ/ 39ו- נ/40). התהליכים, כפי שתוארו ע"י הפרופ' עזז, משקפים את הנוהג המקובל בכל מרפאות השיניים הציבוריות, אזרחיות וצבאיות בארץ - ובכלל (ד/36). בעת שהתובעת התחילה לעבוד במרפאה, בשנת 1978, היו מכינים את האמלגם בעזרת מכשיר הנקרא אמלגמטור. בשנת 1979, הוחלף האמלגמטור במכשיר הנקרא דנטומט ובו משתמשים עד עצם היום הזה. האמלגמטור והדנטומט שימשו, בעיקרו של דבר, לערבוב הכספית עם אבקת מתכת (כסף-בדיל) ובתערובת שנוצרת מתבצעת הסתימה. בהכנת האמלגם הדנטלי עוסקת הסייעת של רופא השיניים (ד/5). את התערובת המתקבלת היא טוענת לתוך מכשיר שכונה "אקדוח" (ד/5). בעזרת ה"אקדוח" הזה הרופא דוחס את התערובת לתוך חלל השן ואח"כ הוא "מגלף את זה" (שם). שאריות התערובת הנושרות בתהליך הגילוף מסולקות מחלל הפה באמצעות מכשיר היונק אותן החוצה ובלשונו של ד"ר עזז: "ככה שיוצא שמתחילת הפעולה עד סוף הפעולה רופא השיניים לא צריך לנגוע באמלגם. זאת אומרת שאין לו מגע עם האמלגם ישירות" (ד/5, למטה). על שולחנו של כל רופא שיניים במרפאה היתה צנצנת רחבה (הסייעת הראשית של המרפאה, העדה הגב' סימון, כינתה אותה בקבוק, ד/58) שהכילה מים ושמן. במידה ותוך כדי הכנת התערובת התברר כי הכמות גדולה מן הנחוץ, העודף (שכלל כמובן כספית) נסחט באמצעות סחבה או מטלית ("סמרטוט") אל תוך הצנצנת הזו. את הצנצנת היו סוגרים עם מכסה מתברג שנועד - בנוסף על המים והשמן שבצנצנת - למנוע יציאת אדי כספית ממנה (ד/8). כל החומר שהתאסף בצנצנות היה מועבר למרכז קופ"ח אחת לכמה חודשים או לכל היותר אחת לשנה (ד/5, ד/22). עם כל זאת, אין דרך למנוע לחלוטין, בתהליך הכנת האמלגם הדנטלי, על כל הקשור בו ובטיפול בסתימות, התנדפות מסוימת של אדי כספית (ד/34) לחלל האוויר של המרפאה. יצויין כי התובעת סיפרה לד"ר פינקלשטיין, לדבריו, כי במרפאה נעשה שימוש בכספית מתכתית מחוממת (ת/1, עמ' 5וכן א/18) וברגע שמחממים כספית היא הופכת לאדים (א/18). מכאן שהחימום מגביר מאד את כמות אדי הכספית באויר (א/19). יתרה מזו, הד"ר פינקלשטיין, ככל הנראה, היה סבור כי "מחממים את הכספית כטכניקת עבודה" (א/18). ברם, התובעת הכחישה את דברי הד"ר פינקלשטיין וטענה כי מעולם לא אמרה לו שבמרפאה נעשה שימוש בכספית מתכתית מחוממת לצורך הכנת האמלגם (ב/ 106- 107). לדבריה, הוא לא הבין אותה, וכוונתה - בהתייחסה לחימום הכספית - היתה לעובדת היות האמלגמטור (ולאחריו הדנטומט) וכן כספית שהיתה מפוזרת על המגש, חשופים לשמש (ב/107). .9אין מחלוקת כי: "הכספית היא מרכיב רעיל של האמלגם הדנטלי. קיימות עדויות משכנעות כי הכספית היא בעלת רעילות אפשרית לעוסקים ברפואת שיניים. הפרסומים האחרונים בארה"ב ובסקנדינביה מאשרים עובדה זו" (ת/28, עדכן רפואת שיניים, גליון 15, ינואר-פברואר 95, בעמ' 83). למעשה, עיקר הסכנה טמון באדי הכספית הנשאפים אל הריאות, הואיל ושיעור ספיגתם של אלה הוא % .80כנגד זאת, ספיגת כספית מתכתית, לאחר בליעתה, היא אפסית ואיננה עולה על % 0.01(ת/1, עמ' 10וכן ראה ברשימה שכותרתה "חשיפת רופאי השיניים לכספית", ת/29, עדכן רפואת שיניים, גליון 23, מאי-יוני 1966, בעמ' 69). מכאן, שבמקרים של הרעלה ע"י כספית מתכתית (elementary mercury) יש לייחס את הגורם לחשיפה לשאיפת אדי כספית ולא לבליעתה או למגע עם העור. עם זאת, בסקירת הספרות הנוגעת לקשר שבין השימוש באמלגם דנטלי לבין הרעלות כספית (נ/20) אנו קוראים כי: There is no evidence in the scientific literature that" From amalgam restorations cause mercury poisoning. The minute amounts of mercury vapor that may be released וכן: Years, has an exemplary record of safety finally, dental amalgam, which has been used extensively 100for more than ".and benefit to the dental patient וגם הפרופ' עזז העיד, בענין זה, כי: "בארץ הנושא הזה כמעט ולא מהווה בעיה. גם לפי כל המחקרים שנעשו עוד לא נמצאו מקרים שנפגעו רופאי שיניים" (ד/28). מפני סכנת ההרעלה הכרוכה בעבודה עם כספית הותקנו, מכוח פקודת בתי חרושת, 1946, התקנות הנקראות: "תקנות בתי חרושת (בדיקות רפואיות של עובדים בכספית), תשכ"ג- .1962"כספית" הוגדרה בתקנות אלה "- לרבות אמלגם, ..." (תקנה 1, שם). מסתבר, כי הגדרת "עובד בכספית" (שם) איננה כוללת גם את העוסקים ברפואת שיניים לרבות הסייעות. התקנות הללו שהיו בתוקף עד אמצע פברואר 85(מרבית תקופת עבודתה של התובעת) הוחלפו בתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים בכספית), התשמ"ה- 1985(קובץ התקנות 4746). הגדרת "כספית" בתקנות אלה דומה בעיקרה להגדרה הקודמת, אלא שהיא גורפת יותר, כעולה מסיומה: "... בכל צורה שהיא". הגדרת "עובד בכספית" שונתה והיא אומרת: "כל אדם החשוף לריכוז של כספית באויר העולה על מחצית החשיפה המשוקללת המותרת, או העובד בכספית בעבודה או בתהליך עבודה מן הנקובים בתוספת הראשונה, והוא עובד עבודה חלקית או מלאה חודש אחד בשנה לפחות, אלא אם כן קבע מפקח עבודה אזורי תקופה קצרה ממנה;" (תקנה 1, שם). התקנות מוסיפות ומבארות מהי "חשיפה משוקללת מותרת" וכן מהי "חשיפה מרבית מותרת" וכיצד מחשבים אותם. ואולם, ברשימת מקומות העבודה ותהליכי העבודה שתקנות אלו חלות עליהם (וראה בתוספת הראשונה, שם) "מרפאות שיניים" אינן נזכרות. אינני רואה להאריך במקום שיש לקצר. התובעת לא הוכיחה היפר חובה חקוקה, לא בזיקה לתקנות הללו ולא בזיקה להוראות דין אחר העוסקות בבטיחות עובדים. תקנה 8לתקנות הקודמות ותקנה 11לתקנות הנוכחיות, עוסקות בהנפקת פנקס בריאות "לכל עובד בכספית" (בתקנות הקודמות) ו"לכל עובד [ששירות רפואי מוסמך] בודק בהתאם לתקנות אלה ..." (לפי התקנות הנוכחיות). כמסתבר, פנקסים כאלה (וראה לדוגמה ת/18) הונפקו לעובדי המרפאה רק החל משנת .84אלא - שמשום מה - דווקא הפנקס הנוגע לתובעת נעלם ואבדו עקבותיו. בפנקסים נרשמו כל הבדיקות התקופתיות שנעשו לעובדי המרפאה, אחת לשנה, ותוצאותיהן וכן נרשם אישור להמשך עבודתו של אותו עובד (וראה, לדוגמה, ב-ת/18). "שלחנו בדיקות דם ושתן" ו"עשינו את המקסימום" העיד פרופ' עזז (ב-ד/18-17). באף אחת מן הבדיקות התקופתיות האלה לא נתגלו בדם או בשתן של מי מעובדי המרפאה רמות כספית המעידות על הרעלה. .10עדת ההגנה, הד"ר ר. אשכנזי, היא, כזכור, מנהלת היחידה לטוקסיקולוגיה במכון לבריאות תעסוקתית שבאוניברסיטת ת"א. היחידה הזאת עורכת בדיקות של חומרים ונוזלי גוף של עובדים שהיו חשופים לחומרים מסוכנים. בדיקות אלה נעשות הן בהתאם לתקנות והן לפי דרישת רופאי תעסוקה או כל רופא אחר (ד/81). היחידה הזו הוסמכה לענין ע"י שר העבודה (ובהסכמת שר הבריאות) והבדיקות מתבצעות ככל שהדבר נוגע לכספית - בדגימות דם ושתן הנשלחות אליה (ד82-/81). לפי הסבריה של הד"ר אשכנזי, שהעידה בצורה אובייקטיבית לחלוטין ועשתה רושם מהימן ביותר, על פי התקנות הישראליות הערכים המרביים המותרים לבן אדם בכספית הם: בשתן - 200מיקרוגרם לכל ליטר שתן (וראה: בתקנה 13(2) לתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים בכספית), התשמ"ה-1985) ובדם - 5מיקגרוגרם/%, דהיינו, 5מיקרוגרם לכל 100סמ"ק של דם (ד/83). בבדיקת רמת הכספית בשתן, יש צורך, לעתים, להתחשב גם במידת ברמת הצפיפות של הנוזל הנבדק. אם נתמקד עתה בבדיקות דם ושתן שנעשו לתובעת ביחידה הנ"ל, עד כמה שהדבר ניתן להוכחה מן הראיות בכתב שהוצגו, מתברר כדלקמן: (א) ב- 22.1.87נשלחה דגימת דם לבדיקת כספית וב- 8.2.87נמצא כי רמת הכספית היא 0.05מיקרוגרם % (ראה נ/44). תוצאה זו, בלשונה של הד"ר אשכנזי, היא: "... בערך פי 100נמוך מהתקן שהיה באותן זמן" (ד/88). (ב) ב- 26.3.87נבדקו רמות הכספית בדגימות דם ושתן של התובעת (נ/45). התוצאה בשתן היתה 12מיקרוגרם לליטר כאשר, כלשונה של ד"ר אשכנזי: "עד 200[מיקרוגרם לליטר] מתייחסים ברפואה תעסוקתית שהמצב תקין" (ד/88). רמת הכספית שנמצאה בדם היתה 0.7מיקרוגרם אחוז, כאשר, כלשונה של הד"ר אשכנזי: "עד 5נחשב לתקין" (ד/89). (ג) ב- 18.6.87נערכה הבדיקה הבאה שענינה רמת כספית בשתן - ותוצאת הבדיקה הזו היתה 24מיקרוגרם לליטר (מתוך 200מותרים) (נ/46). (ד) ב- 25.6.87שוב נערכה בדיקה ברמת הכספית בשתן והתוצאה היתה 33.6 מיקרוגרם לליטר, כדבריה של הד"ר אשכנזי "מבחינת רופא תעסוקתי תקין" (נ/ 47ו- ד/89). (ה) ב- 28.6.87נתקבלו ונבדקו במכון לבריאות תעסוקתית שתי דגימות שתן נוספות, האחת הראתה 6מיליגרם לליטר והשניה 43.6ועל כך אומרת ד"ר אשכנזי: "מבחינתנו לא יכולנו לתת הערה" (נ/ 48ו- ד/90). (ו) ב- 30.6.87בוצעה בדיקה נוספת לבחינת רמת הכספית בדגימת שתן של התובעת. התוצאה היתה 42מיקרוגרם לליטר, "עדיין הם בתחום רחוק מאד מ- 200 מיקרוגרם ממה שחייב אותנו" (נ/ 49ו- ד/90). (ז) ולבסוף, ב- 2.7.87, הראו עוד שתי בדיקות כי רמת הכספית בשתן לא עלתה על 33.6מיקרוגרם לליטר במקרה האחד, ו- 28.8מיקרוגרם לליטר במקרה השני (נ/50). בזיקה אל הבדיקות שנעשו ביוני ויולי 87ראוי להוסיף ולהעיר שתי הערות, כדלקמן: בכל אחת מן התוצאות המתייחסות לבדיקות אלו נעשה תיקון לפי צפיפות השתן. צפיפות השתן של התובעת היתה מאד נמוכה (הערה מתאימה נרשמה גם בתוצאות). ולמעשה, ריכוזי הכספית שנמצאו בשתן של התובעת היו "הרבה יותר נמוכים". אלא שהם הוכפלו בפקטורים שונים וכך, כתוצאה "מפעולה חשבונאית ולא מריכוז" נתקבלו תוצאות גבוהות יותר (ד/90). ברם, כמבואר, כל התוצאות כולן, עדיין היו בתחום רחוק מאד מן הרמה הקבועה בתקן כרמה מרבית המותרת ( 200מיקרוגרם %) "וזוהי חשיפה שאתה יכול להמשיך ולעבוד בה עד הגבול הזה ... כל יום 8שעות ששה ימים בשבוע בלי להפגע" (ד/90). ההערה השניה קשורה במתן פניצילמין לתובעת בתקופה המדוברת והשפעתו על תוצאות הבדיקות. עובדת מתן הפניצילמין, בתקופה הנ"ל, לא היתה ידועה לד"ר אשכנזי. אבל גם ללא קשר לכך אין חולק כי תוצאתה היתה העלאת ערכים מפני ההשלכות שיש למתן פניצילמין על הוצאת מתכות מן הגוף אל השתן (ד/92-91). ענין נוסף הראוי לציון, מעדותה של הד"ר אשכנזי, הוא, כי מאז שנת 87ועד ליום עדותה בינואר 95בוצעו (לפי רישומי המחשב של המכון) 764בדיקות שתן לבחינת רמת הכספית אצל רופאי שיניים. כמו כן בוצעו 327בדיקות בדגימות דם, לאותה מטרה. הממוצע בבדיקות הדם היה 0.68מיקרוגרם % שזה: "קצת פחות מעשירית מהערך המותר לפי החוק" (ד/92) ו- 9.5מיקרוגרם לגרם קריאטינין (שיטת מדידה אמריקאית) שזה, בלשונה של ד"ר אשכנזי: "רחוק מה- 35שאפילו בתקן המחמיר האמריקאי" (ד/92). אכן, כפי שהשיבה הד"ר אשכנזי (בחקירתה הנגדית) לב"כ התובעת, תוצאות כל בדיקה יפות רק ליומה ולשעתה ועל פי נתון יחיד אין אפשרות לומר אם הנבדק סובל מהרעלה כרונית (ו/ 36- 37). כמו כן "זמן החיים" של הכספית בגוף חולף מהר (ומקובל לחשב עפ"י מחצית הזמן הזה) וכלל שמתרחקים (בזמן) ריכוז הכספית בגוף (ובתוצאת הבדיקה) יירד (ו/ 31- 32). ברם, דעת לנבון נקל (כפי שהבהירה הד"ר אשכנזי בחקירתה החוזרת) כי כאשר הנבדק הוא אדם ההולך כל יום לעבודה, עובד במשרה מלאה ונמצא "בתנאים כרוניים, תנאים מתמשכים ..." והתוצאות אינן מצביעות על חריגה "בוודאי שזה מראה מה מצבו" (ו/38). .11שלוש פעמים נבדקה רמת אדי הכספית במרפאה שבה עבדה התובעת. אחת מהן היתה בדיקה יזומה ושתי האחרות במסגרת עבודות גמר שביצעו רופאי שיניים תלמידי הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית שב"הדסה" לשם קבלת תואר דוקטור - כל אחד בנפרד. הבדיקה הראשונה היתה בדיקתו של העד ד"ר משה אלעזר ארנסט. נושא עבודת הגמר שלו (נספח לנ/55) היה "זיהום אדי כספית במרפאות שיניים פרטיות וציבוריות בישראל". המעיין בעבודת הגמר הזו יתרשם, על נקלה, מיסודיותה ומאיכותה המקצועית וכל ניסיונותיו של ב"כ התובעת להטיל בה ספקות או מומים כלשהם, לא צלחו בעיניי. פרוטוקול המדידות שנערכו בכל מרפאה ומרפאה (עמ' 14- 15, שם) מגלה, כי אלה נעשו בששה מקומות שונים ונלקחו שלוש קריאות עוקבות בכל אחד מהם וכי: "הערך הממוצע של קריאות אלה שימש לחישוב התוצאות. יש לציין כי ההבדל בין הקריאות היה מזערי ומצביע על אמינות המכשיר". סיכום הממצאים ותוצאות הבדיקות העלה, כי רמות אדי הכספית בכל המרפאות הנבדקות היו מתחת לסף המקובל המותר ( .t.l.v) שהוא 0.05מיליגרם למ"ק (עמ' 27, שם). הביקורים והבדיקות שערך הד"ר ארנסט התקיימו בחודשים ספטמבר - דצמבר .82יצוין במיוחד כי במסגרת הבדיקות הללו נעשה גם איסוף רצוף, במשך כמה שעות (משמרת עבודה) ותוצאותיו (טבלה מס' 9בנ/55) מדברות בעד עצמן. הבדיקה הבאה, היזומה (ו/10), נעשתה במרפאה ביוני 87, ע"י העד מר עודד רהב ותוצאותיה משתקפות בדו"ח נ/ .43עודד רהב הוא עובד המכון לרפואה תעסוקתית שהוסמך גם ע"י משרד העבודה לביצוע בדיקות סביבתיות לכספית (ד/71, ו/20) וכך העיד העד הזה על בדיקותיו: "ת. בבדיקות האישיות, הבדיקות שנעשות בבדיקת כספית הן חלקן בדיקות שמוצמדות מכשור שמוצמד לעובדים. וזה נעשה למשך מספר שעות. כלומר המיכשור מוצמד למספר שעות. ואז אנחנו קוראים לזה חשיפה אישית, מדידה אישית. במדידות האישיות שהתבצעו גם על רופאים וגם על סייענים וגם בחדר, או עובדים בחדרים נימצאו ריכוזים שהם נמוכים מהרמה המירבית המותרת ולפחות בסדר גודל אחד. לפעמים בשני סידרי גודל. ואילו בבדיקות שנעשו באמצעות מכשיר לקריאה מיידית של כספית, זה גם פחות מרמת הפעולה. ש. זה גם פחות מרמת הפעולה. ת. כן. ש. אז תגיד. ת. זה בסדר גודל או שני סדרי גודל אז מן הסתם זה גם פחות מרמת הפעולה. ש. פחות? ת. פחות מרמת הפעולה ופחות כמובן מהרמה המירבית המותרת. ואילו בבדיקות שנעשו באמצעות המכשיר לניתור מיידי זה מכשיר שנותן קריאה כל עשר שניות זה רק בעצם בנקודה אחת ליד האמלגמטור שנמצא ריכוז שהוא מעט גבוה מרמת הפעולה. ש. אבל נמוך מרמת, ת. נמוך מהרמה המירבית המותרת לחשיפה. ש. ויתר המימצאים כולם? ת. יתר המימצאים כולם היו נמוכים גם ברמת הפעולה וגם ברמה המירבית המותרת" ושוב - הדברים המצוטטים מדברים בעד עצמם. גם לגבי העד הזה נעשו ניסיונות להטיל ספקות בערכם של נוהלי הבדיקה, בדיוקו של המכשיר ששימש לבדיקה וכיולו הנכון וכיוצ"ב. גם ניסיונות אלה העלו חרס. העדה ד"ר לילך מוניטה בדקה את רמת אדי הכספית במרפאה בחורף .1988עבודת הגמר שלה (נספח לחווה"ד נ/59) - המשקפת בדיקות שנערכו על ידה ב- 91מרפאות (ז/23) - מסתכמת במסקנה האומרת כי: "בזמן הבדיקה במרפאת השיניים מעוז, כמו גם ביתר המרפאות שנבדקו על ידי, לא נמצאו רמות אדי כספית מעל לערך הסף המקובל המותר (t.l.v) שהוא 0.05מ"ג/מ"ק" (סעיף 3בחווה"ד נ/59). גם לחוקרת הזו הוצגו שאלות דומות לאלה שהוצגו לקודמיה, כגון, האם הביקורים במרפאות הנבדקות היו במפתיע או שתואמו מראש, כיצד נעשו הכיול של המכשירים וכיוצ"ב. ברם, בתשובותיה לשאלות אלה, לא הוטל כל ספק בנכונות תוצאות מחקרה. כל המעיין במחקרים הללו יתרשם מאד ממידת רצינותם ומגישתם המדעית - מקצועית של מבצעיהם, תכונות שנתגלו בכל אחד מהם, גם בעת שעמד על דוכן העדים. רוח החשדנות שנשבה מבין השאלות שהוצגו להם, ככל שהיא מובנת, התבררה כבלתי מוצדקת לחלוטין הן מן התשובות שנתקבלו מן העדים האלה והן מן התוצאות המדברות, כאמור, בעד עצמן. יש לזכור שהמדובר הוא במספר רב מאד של בדיקות, בכל מיני מרפאות, בימים ובשעות שונות, בקיץ (ד"ר ארנסט) ובחורף (ד"ר מוניטה) ובאביב (עודד רהב). לאף אחד מן הבודקים לא היה ענין אישי בתוצאות הבדיקות וקשה מאד להעלות על הדעת שבכל המרפאות הנבדקות, בכל הזמנים שבהם בוצעו הבדיקות ובכל התנאים שנעשו, ניתן היה - בפעולות הכנה יזומות מראש - ליצור תנאים כאלה שתמיד תתקבל תוצאה שלילית. סוף דבר וסיכומו. לא רק הבדיקות שנעשו לעובדי המרפאה בעצמם אלא גם בדיקות שנעשו באוויר המרפאה לא גילו סימני הרעלת כספית כלשהי בהם או במקום עבודתם. התובעת מייחסת חשיבות לעובדה שרק אחת משלושת המחקרים הללו נעשה לפני פרישתה מן העבודה ושני האחרים לאחריה. בעיניי, הדבר איננו מעלה ואיננו מוריד וזאת, בעיקר, מפני שעל פי הראיות (בין של התובעת ובין של הנתבעת) לא חלו כל שינויים מהותיים בנוהלי העבודה במרפאה במהלך כל התקופה שבה התבצעו המחקרים הללו. באוכלוסיה נורמלית ישנה ספיגה יומית [ממי השתייה וממזון] המוערכת בכ- 25מיקרוגרם של כספית ליום. לפיכך, גם בדם של אנשים נורמליים, שאינם חשופים מבחינה מקצועית לכספית, ניתן למצוא מתכת זו (נ/17, עמ' 5). כאמור, העלייה בריכוזי הכספית בשתן בעקבות מתן התרופה פניצילמין, היא תגובה ידועה ומקובלת לשימוש בתרופה ולכן - כפי שגורס הפרופ' רכס - הערכים המתקבלים תחת השפעת התרופה הזו אינם יכולים להעיד בשום צורה שהיא על הרעלת כספית. ד"ר פינקלשטיין העיד כי העקומה (עקומת הגרף) שהתקבלה ממתן פניצילמין לתובעת היא עקומה טיפוסית שמתקבלת מאנשים שהיו חשופים להרעלת כספית (א/ 52וטיוטת מאמרו נ/3). אמנם, מקרה התובעת נחשב בעיניו כמקרה גבולי , (borderline mercury intoxication) אך זאת מפני שהגבול הוא 20ולה היה 24(א/52). לדעתו, ניתן לראות ב- 30מיקרוגרם לליטר רמה נסבלת אך בוודאי שלא רמה תקינה (א/54, 55). מתברר (ראה, למשל, נ/ 15בעמ' 154), כי הרמה המקובלת כרמה מקסימלית של כספית בשתן, לפי התפיסה האמריקאית המחמירה היא .30ולכן, גם אם נמצאו אצל התובעת 24מיקרוגרם/ליטר לפני תחילת הטיפול בפניצילמין משמע שהיא היתה עדיין בצידו הטוב של הגבול המותר. יתירה מזו, בדיקת כל המוצגים וחקירתו של ד"ר פינקלשטיין העלתה כי נפלו טעויות בעריכת העקומה שעליה התבססו חווה"ד וטיוטת המאמר והד"ר פינקלשטיין במהלך חקירתו הנגדית נאלץ להודות בהן. למשל, התוצאה שנתקבלה מבדיקת השתן של התובעת במרס 87היתה 12מיקרוגרם % לליטר וביוני 87(לפני מתן הפניצילמין) נתקבלה תוצאה של 24מיקרוגרם. בין שתי הבדיקות האלה התובעת לא עבדה כלל [ומכאן השאלה מניין העליה ברמת הכספית]. תרוצו של ד"ר פינקלשטיין שההסבר נעוץ בכך שקיימות תנודות בהפרשת המתכת בשתן איננו מקובל עלי (א/22). לשאלה כיצד בבדיקה מיום 26.6.87נתקבלה התוצאה 6ובדיקה מיום 30.6.87מראה 28.8השיב הד"ר פינקלשטיין: "אם האיסוף של ה- 6קדם לאיסוף הגבוה יותר [וכך הווה] על כך אין לי תשובה על הדבר הזה. אין לי על כך תשובה" (א/31). לענין זה לא ניתן ביטוי בגרף שבטיוטת המאמר נ/ 3אך הד"ר פינקלשטיין, במהלך חקירתו הנגדית, נאלץ להודות כי צורת הגרף צריכה להשתנות "אבל לא לחלוטין" (א/32). כזכור, ד"ר פינקלשטיין ייחס חשיבות רבה לצורת העקומה של הגרף לצורך הסקת מסקנתו, והנה התברר, לאחר שנעשתה הפסקה בדיון, כי לא רק תוצאה אחת היתה מאוחרת וגבוהה מהתוצאה 6שהתקבלה ב-- 26.6.87כי אם שתיים (א/37). ועוד התברר, כי נתון מסוים 28.8, שנמצא בין הבדיקות, איננו מופיע בגרף כלל ואת זאת מסביר הד"ר פינקלשטיין בהשיבו כי הנתון הזה לא נמסר לו ועל כן הוא לא מופיע (א/ 32- 33). הד"ר פינקלשטיין נאלץ להודות שאין לו הסבר ביולוגי לכך כיצד רמת הכספית בשתן של התובעת ירדה ולאחר מכן עלתה, כפי שבואר, למרות שהיא לא עבדה כלל במרפאה במהלך כל התקופה הרלבנטית. מבחינה עיונית הוא מציע להתייחס לתוצאה 6, כאל טעות (א/33) ואולם, בסופו של דבר, השיב: "אני לא מתווכח עם מה שכתוב במסמכים ..." (א/34). היו שחלקו גם על דעתו של ד"ר פינקלשטיין לפיה מדידת רמת הכספית בשתן נעשית ונקבעת לפי מיקרוגרם לליטר ליממה (וראה ברישום התוצאות שבעמ' 5ו- 6דלעיל). לשיטת הסימון הזו לא נמצאה כל אחיזה בספרות המדעית או בעדויות אחרות (שכאמור, סותרות אותה). היו גם טענות - והובאו גם ראיות (הד"ר יואל אלפרט ז/ 1- 16), ד"ר אריה נוסנבאום ו/ 1- 2, והמוצגים נ/53, נ/54, נ/57, נ/58) במגמה להראות שהד"ר פינקלשטיין קשר לראשו כתר שאיננו מגיע לו. אינני רואה לייחס משקל רב ובוודאי שלא משקל מכריע לראיות אלה. לדידי, העיקר הוא בזה שהוטלו פגמים של ממש בחוות דעתו ובמסקנתו, לגופו של ענין, והוכח כי התזה שלו לביסוס הקשר הסיבתי איננה עומדת במבחן המציאות. בבסיס חוות דעתו ועדותו של ד"ר פינקלשטיין עומדת הטענה כי במקרה זה, כאשר ניתן טיפול בפניצילימין, הופרשה כספית בכמויות גדולות ואח"כ היתה הקלה בסימני המחלה, ומכאן המסקנה שקיים קשר סיבתי בין החשיפה לכספית לבין המחלה הזו (א/ 49- 50). כנגד זאת, מסתבר, כי מחלת התובעת, למרבה הצער, הלכה והחמירה, אם כי באיטיות וכי בהפרשת הכספית בעקבות הטיפול בפיניצילמין אין כל ראיה להרעלה. ולבסוף, יצויין, כי הד"ר פינקלשטיין גם נשאל אם כאשר קיים, באותו מקום עבודה, ריכוז גבוה ומסוכן של כספית באוויר, צריך הדבר לבוא לידי ביטוי בבדיקות דם ושתן שנעשו לאחרים, והשיב על כך בחיוב (א/ 46- 47). וכבר הראנו לעיל כי כל בדיקות הדם והשתן שנעשו גם לכל העובדים האחרים שעבדו במרפאה עם התובעת, נמצאו תקינות. .12מחלת הפרקינסון האידיופטית (ממקור בלתי ידוע) היא השכיחה ביותר ולפי הערכתו של פרופ' רכס יותר מ- % 95מהחולים המטופלים על ידו סובלים מפרקינסון כזה. על פי חוות דעתו של פרופ' רכס, שהוא מומחה ידוע ובעל שם, הסימנים הקליניים שנמצאו בתובעת אינם עומדים בהתאמה למתואר בספרות הרפואית במקרים של הרעלה כרונית בכספית (ראה פירוט בעמ' 6שבנ/17). כזכור, התובעת נשאלה על ידו ספציפית על מנת לברר אם נתגלו אצלה אלו מן הסימנים הקליניים האלה, היא השיבה בשלילה וגם התיעוד הרפואי ב"הדסה" וב"שערי צדק" איננו מזכיר אותם (למעט רעד ונוקשות שרירים המהווים חלק מן המהלך הטבעי של מחלת פרקינסון, תהא סיבתה אשר תהא). יצוין כי ב"כ התובעת, בחקירתו הנמרצת והממושכת של פרופ' רכס, לא ניסה כלל להעמיד במבחן את הטעון הזה ואף לא הביא ראיה לסתור. בהתייחסו לגרף שערך הד"ר פינקלשטיין הגיש פרופ' רכס את הגרף הנכון (נ/22). ושוב, השוואת שני המסמכים זה לזה מדברת בפני עצמה. הגרף מטעה לדעת הפרופ' רכס: "אלא זאת כל ההיפותזה שהוא מציג, שהחולה השתפרה ורמת הכספית שלה בשתן ירדה אחרי הטיפול. המצג העובדתי במאמר הוא לא נכון, יש בו כדי להטעות את הקוראים, מעמדו בעיני עומד בסימן שאלה" (ב/6). ותשובה נוספת מעדותו של פרופ' רכס אומרת כי: "אדם יכול לקבל מחלת פרקינסון אידיופטית גם במעבדה מזוהמת" (ב/29) ותשובה זו, לבדה, די בה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענתה החלופית של התובעת לפיה יש להחיל במקרה זה את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". סיבה נוספת לאי החלת הכלל הזה, נעוצה בכך שהתובעת לא הצליחה להוכיח את קיומם של התנאים הבסיסיים להחלתו. ואולם, בין כך ובין אחרת, בתיק זה שוכנעתי לא רק בזאת שהתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה אלא גם בזאת שהנתבעת הוכיחה את הגנתה. .13סוף דבר וסיכומו, אני מאמץ את מסקנתו של פרופ' רכס האומרת כי במקרה זה התובעת חלתה במחלת פרקינסון אידיופטית שאיננה קשורה כלל בעבודתה כרופאת שיניים, או בחשיפתה לכספית, כי המהלך הקליני של מחלתה גם הוא איננו מעיד על חשיפה סיסטמית לכספית וכי המהלך הקליני של הופעת left hemiparkinsonism והחמרה איטית אח"כ עם הופעת סימנים חולניים גם בפלג גוף ימני, טיפוסי למחלת פרקינסון אידיופטית וכי: "העובדה שהופיעו סימנים קליניים מימין לאחר שכבר הפסיקה לעבוד וקיבלה לכאורה טיפול נגד הרעלת כספית מעידה אף היא שאין קשר בין מחלתה לבין חשיפה כלשהי לכספית" (נ/ 17עמ' 7ו- 8). .14התביעה נדחית וכמוה גם ההודעה לצד ג'. בשים לב לגובה הסכום הנתבע (עמ' 18בסיכומי התובעת) בהתחשב בכך שהוצאות התובעת ובעלה (הצד השלישי) יוצאות ממילא מכיס אחד, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 30ש"ח ומע"מ (וזאת, כאמור, לאחר קיזוז הוצאות המגיעות לצד השלישי בגין דחיית ההודעה שהוגשה נגדו).הרעלהחשיפה לחומרים מסוכנים