קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקנת מעלית תביעה למפקח על בתים משותפים: השופטת רות אור זהו ערעור על פסק-הדין של המפקח על הבתים המשותפים, פנחס לוי (להלן: "המפקח"), מיום 25.1.1998, בו מחק על הסף את תביעת המערערים לאפשר להם להתקין מעלית בבית המשותף בו הם מתגוררים. הערעור הוא בגין העובדה שהתביעה נמחקה על הסף מבלי לאפשר למערערים להוכיח את טענותיהם העובדתיות ומבלי ליתן להם הזדמנות לטעון את טענותיהם המשפטיות; וכן מן הטעם שכתב ההגנה נמסר למערערים רק ביום הדיון עצמו. מכתב התביעה עולה כי לעמנואל וארלט הלפרין דירות בקומת הקרקע ובקומה השניה, לציון ואסתר סימימיאן - דירה בקומה השניה, לארבעה מהמשיבים דירות בקומה הראשונה, ולשני משיבים דירות בקומה השניה - באותו בניין. המערערים טוענים כי לארלט הלפרין ולציון סמימיאן - בעיות רפואיות חמורות המקשות עליהם את הטיפוס היומיומי לדירותיהם בקומה השניה, ועל כן ביקשו להתקין מעלית לדירותיהם. המערערים אף הבהירו כי הם מוכנים ליטול על עצמם א הוצאות התקנת המעלית בסך כ- 130,000 ש"ח, מבלי לחייב את המשיבים בעלות ההתקנה. יצוין, כי המערערים לא ציינו כי הם מוכנים לשאת בעצמם בהוצאות האחזקה של המעלית. יתכן כי אילו ציינו זאת - היו זוכים בהסכמת כל שאר בעלי הדירות, או של רובם המכריע. בתביעתם טענו המערערים כי רוב דיירי הבניין אינם מתנגדים להתקנת המעלית, ורק ארבעה דיירים מן הקומה הראשונה מתנגדים לכך. (סעיף 11). המערערים טוענים כי המשיבים התנגדו להתקנת המעלית מסיבות בלתי סבירות ובלתי ענייניות, ולא ייגרם להם כל נזק מהתקנת המעלית, אלא להפך - נסכם יושבח; וכי התנגדות המשיבים נובעת מצרות עין וחוסר תום לב. כתב התביעה הוגש ביום 31.8.1997 והתביעה נקבעה לדיון ליום 21.1.1998. מתוך ששת בעלי הדירות הנתבעים, הודיעו אסנת ואבנר כהן כי אין להם התנגדות להתקנת המעלית וביקשו פטור מהגשת כתב הגנה והתיצבות למשפט. חמשת הנתבעים הנוספים הגישו כתב הגנה ביום 13.10.1997, דהיינו - כמעט 3 חודשים לפני מועד היון, והם אינם אחראים לכך שכתב ההגנה הגיע לידי המערערים רק ביום הדיון, כפי שהמערערים טוענים. בכתב הגנתם ביקשנו הנתבעים לדחות את התביעה על הסף מן הטעם שבאסיפת דיירים שנתכנסה ביום 29.9.1997 בנוכחות שבעה מבעלי הדירות, (כולל מערערים 1 ו- 4), נדחתה הבקשה להתקנת מעלית בבניין - ברוב של חמישה נגד שניים. (צילום פרוטוקול האסיפה הכללית צורף לכתב ההגנה). בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הסכמה של בעלי דירות ניתן להראות אך ורק בדרך של הצגת פרוטוקול אסיפת דיירים, והמערערים לא הציגו פרוטוקול כזה, המאשר בהסכמת רוב בעלי הדירות להתקנת המעלית. א. ביום 21.1.1998 התקיים דיון בפני המפקח בנוכחות המערערים ובא כוחם והמשיבים ובא כוחם. ב. באותו דיון אישר עמנואל הלפרין כי נכון שלא מצויה הסכמת רוב הדיירים להתקנת המעלית, וכי המצב הנכון הוא שרק שלושה בעלי דירות מסכימים להתקנת מעלית ואילו ששה בעלי דירות מתנגדים לכך. הוא הודה כי הטענה בכתב התביעה בדר קיומו של רוב מסכים - הייתה על סמך ההנחה והתרשמות בלתי מבוססים - שהופרכו בדיעבד. ב"כ המערערים טען בפני המפקח כי הוא מבקש לשכנעו באמצעות טיעונים משפטיים שיטען בבוא היום, כי בנסיבות המקרה ניתן משפטית לכפות את התקנת המעלית על הרוב. ב"כ המערערים לא טען בפני המפקח את טענותיו המשפטיות התומכות בגירסתו שניתן לכפות רצון מיעוט להתקין מעלית בבית משותף - על רוב בעלי הדירות בבית משותף. ביום 25.1.1998 דחה המפקח את תביעת המערערים על הסף בקבעו כי לא הייתה בידי המערערים הסכמה של שני שלישים מבעלי הדירות להתקנת המעלית, ועל כן לא יוכלו לזכות בסעד המבוקש. קביעה זו מבוססת על האמור בסעיף 59 ו(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1959 (כפי שהוסף ביום 21.3.1996) הקובע לאמור: "59 ו' (א) בעלי דירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף, רשאים להחליט באסיפה הכללית על התקנת מעלית ברכוש המשותף, אם נתקיים תנאים אלה:... (ב) (2) בעלי הדירות בקומת הקרקע לא יישאו בהוצאות התקנת המעלית, אף אם הם נמנים עם המחליטים להתקינה; 3) כל בעלי הדירות יהיו חייבים להשתתף בהוצאות החזקתה והפעלתה של המעלית". כשקבלתי את כתב הערעור ונוכחתי כי המערערים מודעים עובדתית שאין להם הסכמה של שני שלישים של בעלי הדירות, אך טוענים שלא ניתן להם יומם בפני המפקח לטעון טענות משפטיות - החלטתי לאפשר להם לטעון טענות משפטיות בפני בית-המשפט, ולהביא בפני את התקדימים וסעיפי החוק על פיהם הם עשויים, לדעתם, לזכות בתביעה גם ללא הסכמת שני שלישים של בעלי הדירות בבניין. ב"כ המערערים הביא בפני את טענותיו בכתב וחזר על הטענות שהמשיבים מתנגדים להתקנת המעלית ממניעים פסולים בלתי סבירים; שכתב ההגנה הוגש לו רק ביום הדיון; וכי לאחר ישיבת קדם משפט קצרה - נמחקה התביעה ללא מתן אפשרות לטעון טענות באופן מסודר. בשל כך בקש למחוק את החלטת המפקח מטעמים של צדק. עם זאת לא הביא ב"כ המערערים בפני אף סעיף חוק, תקדים או אסמכתא חוקית כלשהי התומכים בדעתו כי מיעוט יכול לחייב רוב בעלי דירות להתקין מעלית בבית משותף ללא הסכמת שני שלישים של בעלי הדירות; או כי התנגדות להתקנת מעלית ממניעים פסולים - מסמיכה את המפקח להחליט על התקנת מעלית ללא הסכמת רוב בעלי הדירות בבניין. אילו סבר המחוקק שיש לחייב או לאפשר התקנת מעלית בבית משותף גם ללא הסכמת רוב של שני שלישים מבעלי הדירות, אם המתנגדים להתקנתה - ממניעים פסולים אלה ואחרים, או ללא נימוק סביר - מן הסתם היה טורח לציין זאת במפורש. משנמנע המחוקק מעשות כן - די לבעלי רוב הדירות לומר שהם מתנגדים להתקנת מעלית אף מבלי ליתן טעם כלשהו, או אפילו מתוך רשעות לשמה - ואין דרך חוקית לחייבם לעשות כן. מאחר שהמערערים לא הביאו בפני אף תקדים אחד אשר פירש את החוק כאילו ניתן לחייב או לאפשר התקנת מעלית בבית משותף ללא הסכמת רוב של שני שלישים של בעלי הדירות באותו בית - הרי על פי סעיף 59 ו' (א) לחוק המקרקעין - לא הייתה להם עילת תביעה בפני המפקח, ובדין דחה המפקח את התביעה על הסף. בהערת אגב אעיר כי לתובעים 1 ו-2 יש דירה בקומת הקרקע ודירה בקומה השניה (לפי האמור בכתב התביעה). אם לתובת 2 יש קשיים בעלייה לקומה השניה - על שום מה לא תתגורר בדירתה שבקומת הקרקע? בנסיבות המצב החוקי הקים, אין בית-המשפט והמפקח יכולים לשים עצמם במקום בעלי הדירות האחרים בבית המשותף, לצורך החלטה על התקנת מעלית בבית. לעניין זה אין לי אלא להצטער שהמערערים לא הצליחו לשכנע את שכניהם להסכים להתקנת המעלית; וכבר אמרתי כי יתכן שאילו המערערים היו מתחייבים בפני המשיבים לשאת בעצמם בהוצאות האחזקה של המעלית (תוך תיקון תקנון הבית המשותף לעניין זה) - אולי היו זוכים להסכמת שכניהם, ועדיין פתוחה דרך זו בפניהם. צר לי על מצב בריאותם של תובעי ם2 ו-3 המקשה עליהם לעלות מדרגות, ועל חוסר ההתחשבות של שכניהם בהם. אולם אם המערערים לא יצליחו לשכנע שני שלישים משכניהם להתקין מעלית, ולא יהיו מסוגלים להמשיך ולהתגורר בבית בשל קשייהם לעלות במדרגות, חוששתני כי לא תוותר להם ברירה אלא להחליף את דירותיהם לדירות בקומת הקרקע, כמקובל במקרים שאנשי נאלצים להחליף דירותיהם בקומות גבוהות לדירות בקומת הקרקע - מסיבות של בריאות. מכל מקום, לפי המצב החוקי הקיים - אי המפקח ובית-המשפט מסוגלים לעזור למערערים בנדון - אפילו היו רוצים בכל מאודם לעשות כן. לאור כל האמור - הערעור נדחה. מאחר שלא בקשתי את תגובת המשיבים - אין צו להוצאות. מעליתבתים משותפים