קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועד מקומי במושב: .1המבקשים, שהינם תושבים במושב "דקל", עותרים לסעדים הצהרתיים ולצו מניעה, בהקשר לטענתם המרכזית, כי אין ועד מקומי במושב. הטענה האמורה מופנית בעיקר כנגד המשיבים 5- 1(להלן-המשיבים), המתיימרים, לגירסת המבקשים, לפעול כועד המקומי. הבקשה הוגשה ביום 15.1.91והדיון בה נדחה מספר פעמים, בין היתר, במטרה לאפשר משא ומתן לשם הסדר. כפי שיוסבר בהמשך, במסגרת ההליך דנא נתעוררו שאלות שיש להן השלכה כללית לעניין השלטון המקומי בישובים שיתופיים ולפיכך ראיתי לנכון לזמן לדיון את נציגו של היועץ המשפטי לממשלה, ואכן פרקליטות מחוז הדרום נטלה חלק בדיון. .2הבקשה, שהוגשה על דרך המרצת פתיחה, נתמכת בתצהיריהם של שלושה מבין המבקשים. מטעם המשיבים הוגש תצהיר נגדי שנעשה על ידי המשיב .4למעשה לא קיימת מחלוקת עובדתית ממשית בין הצדדים והסוגיות שבפניי הינן משפטיות בעיקרן. מן הנתונים העובדתיים עולה, כי חברי המושב התאגדו באגודה שיתופית ושמה כפר דקל אגודה שיתופית להתישבות חקלאית בע"מ (להלן-האגודה). מדובר בישוב שיתופי שהינו מושב עובדים. כל עשרת המבקשים הינם תושבים בישוב אולם אך שמונת הראשונים הינם חברים אף באגודה. המשיבים הינם חברים באגודה ואף תושבים בישוב. .3חשוב לציין כבר בתחילת הדברים מספר תאריכים שיש להם חשיבות להבנת המחלוקת שבין בעלי הדין. ביום 8.1.89ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בבג"צ 753/87בורשטיין ואח' נ. שר הפנים, פ"ד מ"ב (4) 462(להלן-פס"ד בורשטיין). בית המשפט העליון קבע, כי תוקפו של סעיף 91(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח - 1958 (להלן-צו המועצות האזוריות) יפקע שישה חודשים מיום מתן פסק הדין. בסעיף האמור נקבע, כי בישוב שיתופי יכהנו כחברי הועד המקומי "האנשים שהם באותה שעה, על פי תקנותיו, חברי ועד ההנהלה של האגודה השיתופית להתיישבות של אותו ישוב". בסעיף 91(א) הנזכר קבע מחוקק המשנה זהות פרסונאלית בין הועד של האגודה השיתופית, שהוקמה בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות, לבין הועד המקומי, הפועל מכח צו המועצות האזוריות כרשות המוניציפאלית. לעניין הזהות האמורה הוטבע הביטוי בדבר עקרון "זהות הוועדים" (לגבי הרקע ראה בפס"ד בורשטיין וכן ס. אוטולנגי, ועד יישוב שיתופי המכהן גם כרשות מקומית, מחקרי משפט ד', 22). בפס"ד בורשטיין פסל בית המשפט העליון את עקרון זהות הוועדים בשל כך שהביא לשלילת הזכות לבחור ולהיבחר מאותם תושבים של הישוב השיתופי, אשר לא היו חברים באגודה השיתופית. בית המשפט העליון הסביר, כי התקופה של שישה חודשים, שבסיומה יפקע סעיף 91(א) לצו המועצות האזוריות, תאפשר לשר הפנים להתקין תקנה אחרת במקומה של זו שבוטלה על ידי בג"צ. ביום 31.12.90נתפרסם ברשומות צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) (תיקון), תשנ"א- 1990(להלן- הצו המתקן), שהותקן על ידי שר הפנים (ק"ת 5318, עמודים 9-374). בצו המתקן נקבעו הוראות חדשות המאפשרות, בתנאים מסויימים, השתתפות של תושבים שאינם חברי האגודה השיתופית בתהליך הדמוקרטי המקומי. נתייחס להוראות אלה בהמשך. בנוסף לכך נקבע בסעיף 35לצו המתקן הסדר לתקופה מיום 6.7.89ועד לבחירתו של ועד מקומי חדש בהתאם להוראות החדשות. .4המשיבים נבחרו כחברי ועד ההנהלה של האגודה בבחירות שנערכו באפריל .1990כפי שצויין, הבקשה הוגשה ביום 15.1.91, דהיינו 15יום לאחר שהצו המתקן נתפרסם ברשומות. בעת הגשת הבקשה לא ידעו המבקשים על דבר התקנתו של הצו המתקן (בסעיף 5(ו) לנימוקי הבקשה נאמר, כי שר הפנים לא ציית להוראת בג"צ בפס"ד בורשטיין עד למועד הגשת הבקשה). לא יכול להיות ספק בדבר, כי לולא התקין שר הפנים את הצו המתקן, הרי לאור הצו ההחלטי בפס"ד בורשטיין, לא היו המשיבים יכולים לטעון, כי הם מכהנים אף כועד המקומי. השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא האם הצו המתקן, ובמיוחד סעיף 35שבו, מביאים לכך שהיה קיים ועד מקומי במושב "דקל", לאחר בחירת ועד האגודה באפריל .1990המשיב 1כיהן כיו"ר ההנהלה של האגודה ולטענתו הוא אף שימש כיו"ר הועד המקומי. המשיב 1הוציא ביום 28.12.90צווי עיקול לגבי כספים וזכויות שהגיעו למבקשים 8- 1מן המשיבים 12- 7(להלן-המחזיקים). צווי העיקול, שצילומיהם צורפו לתצהירים מטעם המבקשים, נושאים תאריך 28.12.90ואף בתצהיר התשובה נאמר בסעיף 10, כי זה המועד של הטלת העיקולים. משמע, העיקולים הוטלו שלושה ימים לפני שהצו המתקן פורסם ברשומות. העיקולים נועדו לאפשר גבייה של ארנונה שהוטלה, לגירסת המשיבים, על ידי הועד המקומי. לעניין העיקולים טוענים המבקשים, כי אין להם תוקף, מאחר ולא נעשו על ידי יו"ר של ועד מקומי, שהרי לגירסתם לא היה ועד מקומי במושב באותה עת. בנוסף לכך טוענים המבקשים, כי החוב הנטען כולל סכומים שאינם כלולים בגדר ארנונה, כי ניתן להטיל עיקולים אך ורק על כספים המגיעים בהווה לחייבים מידי צד שלישי וכי עיקול שהוטל על משכורתו של המבקש 2פסול הוא מאחר ולא הוגבל לרבע מן המשכורת. מתברר (עמוד 14לפרוטוקול), כי בחודש אפריל 1992נערכו בחירות חדשות לועד האגודה וכי כיום חברים בו המשיבים 1ו- 5ושלושה אחרים, שלא היו חברים בועד שנבחר באפריל 1990(מוצגים "א" ו-"ב" שהוגשו בישיבה מיום 17.11.92). .5בבקשה המקורית נתבקש בית המשפט להצהיר, כי במושב לא קיים ועד מקומי לפחות מאז 23.4.90, כי המשיב 1אינו משמש כיו"ר הועד המקומי לפחות מאז המועד הנזכר וכי אין תוקף לפעולות שנוקטים המשיבים בשם הועד המקומי, ובמיוחד אין תוקף לעיקולים שהטיל המשיב .1באופן חילופי נתבקש בית המשפט להצהיר, כי אין תוקף לעיקולים בשל כך שהם מתייחסים לסכומי כסף שאינם בבחינת ארנונה וכן כי אין תוקף לעיקולים לגבי זכויות או כספים המגיעים בעתיד וכי אין תוקף לעיקול על משכורתו של המבקש 2מעבר לשיעור של %25 ממשכורתו. עוד נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים להציג עצמם כועד המקומי והמורה למחזיקים להימנע מלהעביר כספים למשיבים על סמך העיקולים. המבקשים עתרו בשלב מסויים לתיקון הסעדים שביקשו בבקשה המקורית (ת.ה. 1762/91). הסעד הראשון הנוסף שנתבקש היה פסק דין הצהרתי הקובע, כי אין תוקף לסעיף 91א ואילך שהתקין שר הפנים בצו המתקן. פרקליטם של המבקשים חזר בו מן הבקשה לעניין זה והודיע שאין הוא מבקש, כי שר הפנים יצורף כמשיב וכן ציין, כי לעניין ההליך דנא מדובר בהתקפת עקיפין על סעיף 91(א) המקורי וכן על הצו המתקן. שני הסעדים הנוספים שנתבקשו היו דומים מאד בניסוחם לסעדים המקוריים. מכל מקום, פרקליטם של המשיבים לא התנגד לבקשת התיקון ואכן נעתרתי לה (עמוד 2לפרוטוקול), אם כי מבחינה מעשית איני רואה חשיבות בתיקון האמור. המחזיקים השונים הודיעו בכתב כי אינם נוקטים עמדה באשר לבקשה וכי יפעלו בהתאם לפסק הדין. המחזיקים אף לא נטלו חלק בהליכים. כחודשיים לאחר הגשת הבקשה העיקרית עתרו המבקשים לסעדים זמניים בעניין העיקולים (ת.ה. 365/91). במסגרת הבקשה הגיעו הצדדים להסכמה, כי כל העיקולים יבוטלו וכי לא יוטלו עיקולים נוספים עד לסיום ההליך העיקרי. .6בטרם נתייחס למשמעותו של פס"ד בורשטיין ולהוראות שבצו המתקן ראוי לדון בטענה בעלת אופי מקדמי שהועלתה בתצהיר הנגדי ולפיה מושתקים המבקשים מלטעון כנגד העיקולים (סעיף 7לתצהיר הנגדי). מתברר, כי בעבר הוגשו תובענות בקשר לארנונה שהוטלה במושב. בסעיף 7לתצהיר הנגדי נזכר הליך שהוגש בבית משפט זה (ת.א. 504/87) וכן הליך שהוגש בבית משפט השלום בבאר שבע (ת.א. 2056/88). לתצהיר הנגדי צורפו מספר נספחים ומהם נתברר שמדובר בשני הליכים בבית משפט זה (ת.א. 501/87ו-504/87) והליך נוסף בבית משפט השלום בבאר שבע (ת.א. 2056/87). מן הנספחים לתצהיר עולה, כי שני ההליכים שהיו תלויים בבית משפט זה נמחקו (נספחים ד(1) ו-ה(1)) ועל כן לא נוצר מעשה בית- דין: תקנה 527לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- .1984אין זה ברור מה ארע להליך בבית משפט השלום. מכל מקום, ההליכים האמורים הוגשו בשנים 1987ו-1988, בטרם ניתן פס"ד בורשטיין. החומר שצורף לתצהיר הנגדי מגלה, כי הטענה המרכזית בהליך דנא, הנסמכת על פס"ד בורשטיין, ולפיה לא היה קיים ועד מקומי במושב, לא הועלתה בהליכים הקודמים. לפיכך, דינה של הטענה המקדמית להידחות. .7לאור קביעתו של בית המשפט העליון בפס"ד בורשטיין עבר מן העולם עקרון זהות הוועדים, החל מיום .9.7.89הצו המתקן, שנחקק על ידי שר הפנים פורסם ברשומות ביום .31.12.90לפני שנתייחס לצו המתקן ולמשמעותו נציין, כי לא יכול להיות ספק בדבר שעד לפרסומו של הצו המתקן לא היו קיימים, מבחינת הדין, וועדים מקומיים בישובים השיתופיים. אין מנוס ממסקנה זו לאור פס"ד בורשטיין. לנציב תלונות הציבור הוגשה באוקטובר 1989תלונה כנגד שר הפנים על כך שלא התקין הסדר חלופי בטרם חלפה התקופה של שישה חודשים שקצב בית המשפט העליון ביום 8.1.89, משנתן את פס"ד בורשטיין. נציב תלונות הציבור קבעה, כי התלונה מוצדקת: דו"ח שנתי 19של נציב תלונות הציבור, תשנ"א - 1991, עמ' 6- .65בדו"ח נאמר, כי הנציב ביקשה מן השר במכתב מיום 16.11.90לפעול ללא דיחוי לקביעת הסדר בעניין וכי השר הודיע ביום 16.12.90כי יומיים קודם לכן חתם על הצו המתקן. .8בסעיף 91(א) החדש, שהותקן בצו המתקן, חזר וקבע מחוקק המשנה, כי חברי הועד של האגודה השיתופית יהוו את הועד המקומי, בכפוף להסדרים החדשים שנקבעו בסעיפים 91א ו- 91ב. בסעיף 91א נקבע הסדר לאותם מקרים בהם מתברר לשר הפנים, כי בישוב השיתופי, שאינו קיבוץ, קבוצה או מושב שיתופי, קיימים בוחרים שאינם חברי האגודה השיתופית ומספרם הוא % 10לפחות ממספר הבוחרים שהינם חברים באגודה. במצב דברים מעין זה ניתן לבקש מהשר, כי תערכנה בחירות בהם יבחרו נציגים של אותם בוחרים שאינם חברי האגודה ואלה יצורפו לחברי הועד של האגודה השיתופית באופן שיחדיו יהוו את הועד המקומי. בסעיף 91ב נקבע, כי אם % 20מתושבי הישוב השיתופי, שאינו קיבוץ, קבוצה או מושב שיתופי, מבקשים עריכת בחירות, הרי הן תערכנה באותה דרך הקבועה לעניין בחירות בישוב שאינו שיתופי. כנגד ההסדר החדש הועלו השגות ונטען כי אין הוא עומד בדרישות המהותיות שהציב בית המשפט העליון בפס"ד בורשטיין: אוטולנגי, הסדר הועד המקומי - האם סוף פסוק ?!, עיוני משפט ט"ז 419(1991). נציין אך נקודה אחת המעוררת תמיהה: ההסדר החדש, כאמור בסעיפים 91א ו- 91ב, אינו חל על קיבוץ, קבוצה או מושב שיתופי. הוא אכן חל על מושב עובדים, דוגמת מושב "דקל". משמע, לגבי קיבוץ, קבוצה או מושב שיתופי חזר שר הפנים וקבע, כי יחול עקרון זהות הועדים, אשר בית המשפט העליון פסל אותו בפס"ד בורשטיין. איני רואה צורך להרחיב את הדיבור באשר להסדר החדש, שכן המעשים והאירועים נשוא ההליך דנא ארעו עוד בטרם נכנס לתוקף ההסדר החדש שבצו המתקן. יש לזכור, כי כיום מכהן בישוב ועד אחר מזה שנבחר באפריל 1990, ואילו הבקשה דנא מכוונת כנגד אלה שכיהנו כחברי ועד האגודה מאפריל .1990איני רואה צורך לדון בטענות הרבות שהעלו המבקשים, שכן ניתן להכריע בבקשה אך בהתייחס להוראה שבסעיף 35לצו המתקן ובכך נעסוק עתה. .9בסעיף 35לצו המתקן נאמר כי - "עד לבחירת ועד מקומי בישוב שיתופי לפי הוראות צו זה ימשיכו לחול על הועד המקומי הוראות הצו העיקרי כתוקפו ביום ג' בתמוז התשמ"ט ( 6ביולי 1989)." כזכור, לפי פסיקתו של בג"צ בפס"ד בורשטיין עתיד היה סעיף 91(א) לצו המועצות האזוריות לפקוע ביום .8.7.92דווקא בשל כך שצויין בסעיף 35תאריך קודם למועד הפקיעה, אין ספק, כי המטרה בהתקנתו של הסעיף האמור היתה להאריך את התוקף של ההוראות המקוריות. לו פקע סעיף 91(א) לא היה עוד בכח מחוקק המשנה להחיות את הנורמה שחלפה מן העולם. בכך נבדל מחוקק המשנה מן הכנסת משום שחקיקה ראשית יכולה להאריך וליתן תוקף לנורמה שכבר פקעה: בג"צ 243/52, ביאלר נ. שר האוצר, פ"ד ז' 424; וכן בג"צ 37/89, אסם תעשיות מזון בע"מ נ. שר המסחר והתעשיה, פ"ד מ"ג (4) 111, 120; בג"צ 4472/90,5399, מועצה מקומית אורנית נ. שר האוצר, פ"ד מ"ו (1) .95 .10המשיבים טוענים, כי פעלו כועד מקומי מאחר ונבחרו בבחירות שנערכו לועד האגודה השיתופית באפריל .1990לאור זאת גורסים הם, כי יו"ר הועד המקומי רשאי היה להוציא את צווי העיקול. סמכותו של יו"ר ועד מקומי ליתן צווי עיקול מבוססת על סעיף 19(ב) לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש), במשולב עם סעיפים 319ו- 320לפקודת העיריות (נוסח חדש). ברור, כי באין ועד מקומי לא קיים יו"ר לועד. על כן, חוזרת השאלה האם בעת שהוצאו צווי העיקול, בדצמבר 1990, היה קיים ועד מקומי במושב "דקל". האפשרות היחידה לקבוע, כי מבחינה נורמטיבית היה קיים אכן ועד מקומי במושב היא אם נגיע למסקנה, כי יש תוקף לסעיף 35לצו המתקן. לדעתי, הסעיף האמור בטל מעיקרא ועל כן ניתן לתוקפו בהתקפת עקיפין, דוגמת זו שנקטו בה המבקשים. .11בסעיף 35לצו המתקן קבע שר הפנים, כי עד לבחירתו של ועד מקומי בהתאם להסדר החדש ימשיכו לחול על הועד המקומי הוראות הצו כפי שהיה בתוקף ביום .6.7.89אין ספק, כי ההוראה האמורה נחקקה במטרה לפתור את הבעיה שנוצרה בשל כך שמחוקק המשנה לא התקין הסדר חדש בטרם חלפה התקופה של שישה חודשים שקצב בית המשפט העליון בפס"ד בורשטיין. ששת החודשים חלפו ביום .8.7.89מאחר והצו המתקן נחתם על ידי השר אך ביום 14.12.90, ונכנס לתוקף עם פרסומו ברשומות ביום 31.12.90, היה צורך לקבוע הסדר רטרואקטיבי לתקופת הביניים. במילים אחרות, הכוונה בסעיף 35היתה למנוע מצב של חלל משפטי, שהרי לאור פס"ד בורשטיין לא היתה עוד סמכות לועדים של האגודות השיתופיות לפעול כועדים מקומיים על פי פקודת המועצות המקומיות וצו המועצות האזוריות. אולם, הצורך האמור, הוא כשלעצמו, אינו יכול להצדיק את הדרך בה פעל שר הפנים. מחוקק המשנה התיימר לקבוע בסעיף 35שעקרון זהות הועדים ימשיך לחול, למרות קביעתו של בית המשפט העליון בפס"ד בורשטיין. ניתן לומר בצורה אחרת, כי מחוקק המשנה האריך את התקופה של שישה חודשים שקצב בג"צ. לשר הפנים לא היתה סמכות להאריך את התקופה שקבע בית המשפט העליון. כמובן שניתן היה להאריך את התקופה באמצעות חקיקה של הכנסת. ייתכן שעמדה בפני השר אפשרות נוספת והיא לבקש מבג"צ להאריך את התקופה של שישה חודשים שנקצבה בפס"ד בורשטיין. השר לא היה רשאי להחיות את סעיף 91(א) שבצו המקורי, שהרי בית המשפט העליון כבר קבע, כי ההסדר פסול הוא. לשון אחר, מחוקק המשנה לא רשאי היה לחוקק את אותה נורמה שבג"צ קבע, כי מועד פקיעתה יהא .8.7.89המסקנה המתחייבת היא, כי סעיף 35לצו המתקן בטל מעיקרא. המשמעות היא שהמשיבים לא היוו ועד מקומי אלא היו מוסמכים אך ורק כועד של האגודה השיתופית, בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות. באין ועד מקומי אין אף יו"ר, ועל כן צווי העיקול שהוציא המשיב 1בטלים המה. .12לפיכך, הנני נעתר לבקשה ומצהיר כי - א. במושב "דקל" לא היה ועד מקומי מאפריל 1990ועד ליום .30.12.90 ב. המשיב 1לא שימש כיו"ר הועד המקומי בתקופה הנזכרת. ג. אין תוקף לעיקולים שהטיל המשיב 1ביום 28.12.90אצל המחזיקים. איני רואה צורך ליתן סעד של צו מניעה בנוסף לסעדים ההצהרתיים, שכן המבקשים משיגים למעשה את מלוא מבוקשם באמצעות פסק דין הצהרתי. המשיבים ישאו הדדית בהוצאות ושכר טירחה בסכום כולל של 500, 2ש"ח, נכון להיום. אין צו להוצאות לגבי המחזיקים.ועד מקומימושבים נחלות ומשקים