קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על טופס הרשמה לרכישת דירה: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, בשל ניהול מו"מ שלא בתום לב ע"י הנתבעת. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הנתבעת הינה חברה קבלנית אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה זו עסקה בהקמת בתי מגורים בישוב מודיעין. בחודש אוגוסט 1995 החלו התובעים לנהל מו"מ לרכישתה של דירה עם סוכן המכירות של הנתבעת, מר רון גולן. בתאריך 15.8.95 חתמו התובעים על מסמך שהוגדר ע"י העדים כ"טופס הרשמה" לרכישתה של דירה בת 4 חדרים בבנין ס' 7 שהנתבעת עסקה בבניתו (ת2/ (א) (2)). "טופס ההרשמה" אשר נוסח כפי הנראה על ידי עורך הדין של החברה מהווה מעין פניה לנתבעת בהצעה לרכישתה של הדירה המסוימת. יחד עם זאת ברור שאין במסמך זה משום התחיבות של מי מהצדדים והוא מהווה מעין הצהרת כוונות תוך הפקדת מקדמה בסך 10,000 ש"ח. הכוונה שלא לראות במסמך זה הסכם מחייב מוצאת את ביטויה בין היתר בסעיף 3 בו מצהיר הקונה כי נמסר לו שהמחיר המשוער הוא 461,375 ש"ח ובסעיף 5 בו צויין כי המסמך אינו מהווה זכרון דברים או הסכם ולבסוף בסעיף 8 נרשם: "ידוע לי כי רק חתימת מורשה החתימה שלכם להלן בצרוף חותמת החברה תחייב אתכם". בעניננו ידעו התובעים והבינו כי מסמך זה אינו ממצה את ההתקשרות העתידית כיוון שהובהר להם ע"י מר גולן שהמחיר הנקוב בטופס ההרשמה הוא המחיר המקסימלי הנתון למו"מ, ולפי עדותו של מר גולן לא זו בלבד שהתובעים ידעו שהמחיר הנקוב במסמך אינו מחיר סופי הם הבהירו שאינם מסכימים למחיר זה ומצפים שיופחת ואין הם מקבלים את התנאים שבטופס, הם גם דאגו להעלות על הכתב את הסתייגותם לפיה בקשה זו מותנית בהסכמת הנתבעת לספוג את שכר טרחת עורך הדין. לאחר החתימה על טופס ההרשמה שהועבר לעיונו של מנהל הנתבעת אשר הסכים לדרישה לענין שכ"ט עו"ד. זומנו התובעים בתאריך 21.8.95 למשרדי החברה לחתימה על הסכם, אולם לאחר שבחנו את תנאי ההסכם המוצע, עזבו התובעים את משרדי החברה וסרבו לחתום עליו כיוון שבשלב זה לא נענתה דרישתם לשינוי תנאי ההצמדה של יתרת המחיר. (לגרסת התובעים באותו מעמד דרשו גם חניה מקורה במקום החניה הבלתי מקורה שהוצעה להם). רק בתאריך 19.9.95 לאחר מו"מ נוסף שבו התובעים למשרדי החברה וחתמו על ההסכם ת2/ (ב) (1) - והתוספות ת2/ (ב) (2). הסכם זה על נספחיו כלל שורה של הטבות ביחס להצעה המקורית: (1) מחיר הדירה הועמד ע"ס 446,300 ש"ח (במקום 461,375 שבטופס ההרשמה). (2) בוטל החיוב לשלם את ההוצאות בגין הערבות הבנקאית. (3) לדירה הוצמדה על פי המפרט הטכני חניה מקורה. (4) שיטת ההצמדה של יתרת המחיר שונתה. (5) החברה ויתרה על תשלום 1.5% עבור שכר טרחת עו"ד. לגרסת התובעת בעדותה, שורת ההטבות דלעיל היתה תוצאה של מו"מ שקדם למועד החתימה ואילו מנהל הנתבעת גורס שהדרישה לחניה מקורה הועלתה רק במעמד החתימה על החוזה והוספה באותו מועד. במחלוקת זו עדיפה בעיניי גרסתו של מנהל הנתבעת מאחר והיא נתמכת בתצהירה של התובעת ת1/ בסעיף 13 (ח) (3) וכן בעדותו של מר רון גולן אשר זכר שמעמד החתימה נמשך כשעתיים. ואם אכן נכונה גרסת התובעת לפיה כל התנאים המפורטים לעיל סוכמו מראש לא היתה כל סיבה להתמשכות שלב החתימה מנגד טוענת התובעת כי בתצהירה נפלה טעות קולמוס כיוון שאין בהצמדת חניה בלתי מקורה משום הטבה. סבורני כי הצמדתה של חניה ללא תשלום נוסף מהווה הטבה ביחס להצעה המקורית בה צוין כי המחיר אינו כולל חניה. במעמד החתימה על ההסכם (נספח ב' לת2/) נמסרו לנתבעת שני שיקים, האחד ע"ס 20,000 ש"ח, והשני ע"ס 8,039 ש"ח לפקודת אגף מס הכנסה ומס רכוש שנועד לתשלום מס רכישה (סה"כ נמסרו לנתבעת שלושה שיקים, האחד במעמד החתימה על טופס ההרשמה ושניים ביום 19.9.95). החוזה החתום ע"י התובעים הועבר לבדיקת מנהל הנתבעת אשר סרב לחתום עליו מאחר ולטענתו "סל ההטבות" כלל הנחות רבות מדי והתובעים נדרשו לוותר על מחיקת סעיף 13 (ה) להסכם ולקבל עליהם תשלום 1.5% שכ"ט עו"ד (ראה מכתבו של מר גולן מיום 10.10.95 נספח ו' לת2/). תגובתם של התובעים לא תועדה, אולם ניתן ללמוד על הסכמתם לדרישת הנתבעת ממכתבו של מר גולן מתאריך 17.10.95 המופנה למנהלת המכירות של הנתבעת: "האם במקרה עדיין לא נחתם חוזה לדירה 6 בבנין 7? אבינעים הסכים לבטל הנחת שכ"ט עו"ד אולי כדאי להחתימו?" (נ2/ (ד)). אלא שבאותו מועד כבר הספיק קונה חדש לחתום על טופס הזמנה ולשלם דמי קדימה בסך 5,000 ש"ח ובתאריך 1.11.95 נחתם חוזה בין הנתבעת למשפחת בניטה לפיו נמכרה הדירה לקונים החדשים תמורת 458,000 ש"ח (נ2/ (ח)). בתאריך 29.10.95 שלחה הנתבעת לתובעים מכתב בו הודיעה על החלטתה שלא להתקשר עימם בחוזה וצרפה את שלושת השיקים שנמסרו לה ע"י התובעים. לאור האירועים המפורטים לעיל גורסים התובעים כי הנתבעת ניהלה עמם מו"מ שלא בתום לב וביטלה באופן חד צדדי את ההסכם שנכרת עמם, ועל כן להשקפתם הם זכאים לפצויים המפורטים בסעיף 10 לתצהיר ת1/. שתיים הן השאלות הטעונות הכרעה בתביעה זו: (א) האם השתכלל המו"מ בין הצדדים לכלל חוזה למרות שרק התובעים חתמו על ההסכם? (ב) בהנחה שהמו"מ לא הבשיל לכלל חוזה, האם ניהלה הנתבעת מו"מ בחוסר תום לב? בתא 571/79 דירות מקסים בע"מ נ. ג'רבי פד"י לז(1) 589 דן כב' השופט ג. בך במשמעות החתימה על חוזה מכר מקרקעין באספקלריה של סעיף 8 לחוק המקרקעין (בעמ' 604): "עולה מכל האמור לעיל, שבה בשעה שעצם קיום המסמך בכתב הוא תנאי הכרחי ומהותי לתוקפו של הסכם לעיסקת מקרקעין, הרי החתימה על ההסכם, הן מצד הקונה והן מצד המוכר, מהווה גורם ראייתי בלבד, אם כי כבד משקל, אשר בא להוכיח את גמירות הדעת בין הצדדים ולאשר, שאמנם אלה הם תנאי החוזה שהוסכם עליהם. בהעדר ראיה זו יצטרך בית המשפט לבדוק בדיקה קפדנית, שמא מוכחות העובדות הנ"ל על-ידי ראיות אחרות. 12. אין להסיק מכאן, שמזלזל אני בחשיבותה של החתימה על גבי חוזים מהסוג הנדון. אין ספק, שצדדים לחוזה, המהווה עיסקת מקרקעין, ולמעשה הצדדים לכל חוזה הנערך בכתב, נוהגים לחתום על החוזה בטקס יותר או פחות חגיגי, ורוב האנשים לא יראו את עצמם קשורים בהתחייבויות ההדדיות שהתכוונו לקבל על עצמם בכתב, כל זמן שלא חתמו שני הצדדים על החוזה. על כן, אם נתקלים אנו בחוזה בלתי חתום, ואחד הצדדים לחוזה הכתוב יטען, כי לא הגיעו הצדדים לגמירות דעת ועל כן אין תוקף לנוסח החוזה, הרי תהיה בהעדר חתימה בדרך כלל משום הוכחה מרחיקת לכת, ואולי כמעט קונקלוסיבית לטובת גרסתו. אך יתכנו יוצאים מן הכלל, אם כי נדירים בהם ישתכנע בית המשפט על סמך חומר הראיות המובא לפניו שאמנם היתה גמירות דעת בין הצדדים, למרות העובדה שחתימתם או חתימת אחד מהם חסרות על גבי ההסכם הכתוב". לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה האם נסיבות הלוואי והתנהגות הצדדים בתיק שבפני מצביעים על כך שזהו אחד מאותם מקרים שגם בהעדר חתימת המוכרת יש לראות בהסכם חוזה מחייב. להשקפתי, לא זו בלבד שלא הוכחו הנסיבות החריגות הללו אלא שהוכח פוזיטיבית ששני הצדדים היו מודעים למעמדה המחייב של חתימת הנתבעת. ראשית, ב"טופס ההזמנה" ת2/(א)(2) צוין מפורשות כי רק חתימת מורשה החתימה של הנתבעת בצרוף חותמת החברה תחייב אותה (סעיף 8). גם בחוזה ת2/(ב)(1) בסעיף 23(ו) צוין כי ידוע לקונה שהחוזה יכנס לתוקפו רק עם חתימת מורשה החתימה של הנתבעת, ולאור העובדה שהתובעים הקפידו לבדוק את ההסכם באופן יסודי תוך התניה על סעיפים אלה או אחרים אין אני סבורה שתנאי זה נעלם מעיניהם. יתרה מכך, התובעת עצמה אישרה שהיא ובעלה ידעו שהחוזה שנחתם על ידם עובר לבדיקת החברה ולחתימתה, וכי בלעדי החתימה אין תוקף להסכמות: "ש.: ז"א שהיה יכול להיות מצב שבו החברה בודקת את החוזה ומתברר לה שמה שרון גולן מילא לא מקובל עליה. ת.: נכון. לקחנו את זה בחשבון. ש.: האם קראתם את התנאים של טיוטת החוזה לפני שחתמתם עליה? ת.: כן. ש.: הסכמתם לכל התנאים? ת.: כן. ש.: אתם חתמתם על החוזה ב19- בספטמבר 95'. אחרי שחתמתם על החוזה התקשרתם לחברה לשאול מה קורה עם החוזה, ומה אמרו לכם? ת.: שעדיין אין אישור, בעלי החברה לא ראו את החוזה" (עמ' 26). מן האמור לעיל עולה בבירור שהעובדה שהחוזה יבדק ע"י הנתבעת שתהא רשאית שלא לקבל את כל התניות שנרשמו ע"י רון גולן, היתה ידועה לתובעים והם לקחו אפשרות זו בחשבון, והם גם פעלו על סמך ידיעה זו, התקשרו לחברה לברר האם החוזה נחתם ולא הופתעו לשמוע שעדיין אין אישור. גם מר רון גולן מעיד על הנוהל שהיה מקובל אצל הנתבעת, לפיו החוזה נחתם ע"י הקונים והועבר לבדיקתה של מנהלת המכירות ובמקרה זה כשהועבר לה החוזה היא לא הסכימה עם מה שהיה כתוב שם, והודיעה למר גולן שאינה מוכנה לתת את כל ההטבות ביחד וביקשה ממנו להודיע על ביטול אחת ההטבות, ואכן על פי דרישתה נשלחה לתובעים ההודעה ת2/(ו) (עמ' 9-10). גם פנייתו של מר גולן ביום 17.10.95, נ2/(ד) משקפת את ההבנה לפיה בהעדר הסכמת הנתבעת לכל התניות לא נכרת חוזה ולכן הוא שואל אולי כדאי לחתום על החוזה - במידה והדירה טרם נמכרה לאחר כיוון שהתובעים מסכימים לוותר על ההנחה בשכ"ט עוה"ד. גם התנהגותם של הצדדים מצביעה על הבנתם המשותפת שבהעדר חתימת הנתבעת אין הסכם. הנתבעת לא פדתה את השיקים שנמסרו לה בשלבי המו"מ והחזירה אותם לתובעים, ואילו התובעים ראו עצמם חופשיים לנהל מו"מ ולהעלות דרישות נוספות במעמד שנקבע לחתימה בתאריך 21.8.95, וכשלא נענו דרישותיהם סרבו לחתום על ההסכם והלכו לדרכם. מן המקובץ עולה כי שני הצדדים היו מודעים לצורך בחתימת המוכרת על המסמך בטרם ישתכלל לכלל חוזה. יפים לעניננו דברי כב' השופט גולדברג בע.א. 921/91 אמנון אזערי נ' עזבון רחל לוינברג ואח', תקדין-עליון כרך 93(3): "אך אם גומרים הצדדים עצמם בדעתם כי רק חתימתם היא זו שתחייב אותם, פשיטא כי החתימה הופכת למעין תנאי מתלה להתקשרות, ובלעדיה לא נכרת ההסכם, העדר חתימתו של אחד הצדדים יש בה אז ללמד כי לא התקיים יסוד גמירות הדעת, וההסכם לא השתכלל (ראה ספרם של פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן חוזים (חלק א' תשנ"א) בעמ' 459)". גם באותו ענין הפנה בית המשפט לסעיף ההסכם המתנה את כניסתו לתוקף של החוזה בחתימות כל הצדדים. לאור מסקנתי זו נשאלת השאלה האם מחמת חוסר תום ליבה של הנתבעת לא נחתם החוזה ושמא יש לראות בהתנהגותה ניהול מו"מ שלא בתום לב. התובעים משתיתים מסקנתם לפיה הנתבעת נהגה בחוסר תום לב על כך שבטרם הודע להם על הפסקת המו"מ נחתם חוזה עם בניטה. להשקפתי, טענה זו לא הוכחה כיוון שבניטה חתם על ההזמנה הראשונית רק ב9.10.95-. דהיינו, בעת החתימה על החוזה ב19.9.95- לא נוהל כל מו"מ עם בניטה ואלמלא סרובה של מנהלת המכירות של הנתבעת לאשר את החוזה מחמת ההטבות המפליגות שבו, לא היתה כל מניעה להשלים את ההתקשרות בין הצדדים. לא הובאה כל ראיה לפיה בד בבד עם המו"מ שנוהל עם התובעים חיפשה הנתבעת קונים אחרים לדירה. ההיפך הוא הנכון. מר גולן העיד שמנהל הנתבעת היה להוט לסיים את העיסקה. אמינה עלי גרסת מנהל הנתבעת לפיה מחמת התמשכות המו"מ הצטברו ההטבות בשלבים מבלי שהיה מודע לכך ש"סל ההטבות" כולל שורה ארוכה של הנחות שבהצטברן חרגו מן הסכום שאותו הסכימה הנתבעת להפחית, ומטעם זה נדרשו התובעים לוותר על אחת ההטבות אלא שעד אשר הודיעו על הסכמתם ב17.10.95- החליטה הנתבעת להתקשר עם קונים אחרים. בע.א. 251/84 חברת ס.ג.פ. להשקעות בע"מ נ' מ.י. פד"י לט(2) 463 קובע כב' הנשיא שמגר (בעמ' 467): "סעיף 12 הנ"ל אינו בא לכפות על אלו המנהלים משא ומתן את החובה לכרות חוזה בכל תנאי ובכל מחיר ולחייב בפיצויים את כל מי שמחליט, לפי מיטב שיקולו ומצפונו, שעיסקה פלונית המוצעת לו אינה כדאית ואינה רצויה, וזאת גם אם מתברר, כי הוא שגה בכך מבחינה אובייקטיבית. סעיף 12 דן במערכת נסיבות מוגדרת ומיוחדת אשר עניינה סטיה מנורמה מוסרית, החלה על כל אלו המנהלים את המשא ומתן..." גם השופט מצא בע.א. 416/89 גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ פד"י מו(2) 177 (185) חוזר על הלכה זו וקובע: "הכלל הוא, כידוע, שלכל צד למשא ומתן עומדת הזכות העקרונית לפרוש ממנו בכל עת, אך גם פרישה ממשא ומתן צריך שתעשה בתום לב". בעניננו הועבר ההסכם לבדיקת מנהלת המכירות של הנתבעת ולמנהלה מר סלע אשר בחנו את מכלול תניותיו וההטבות שהוענקו לתובעים והגיעו למסקנה כי בתנאים אלה העיסקה אינה כדאית, ועל כן הורו למר גולן להודיע לתובעים על הסתייגותם מהויתור על שכר טרחת עורך הדין, וגם התובעים היו מודעים לכך שבהעדר חתימה לא השתכלל חוזה. על כן אין בהתנהגות הנתבעת בעניננו משום חוסר תום לב. יצוין כי בע.א. 921/91 הנ"ל לא הוכח כי סרובם של חלק מהמוכרים לחתום על החוזה נבע מארוע כלשהו שהתרחש בין מועד החתימות של חלק מהם לשלב ההודעה על הסרוב ולמרות זאת הכיר ביהמ"ש בזכותם שלא לחתום על ההסכם על אף שהטיוטה הוכנה על ידי עורך דינם. סבורני שגם בעניננו היתה זו זכותה של הנתבעת שלא לחתום על החוזה לאחר בדיקתו ולא מצאתי כי נהגה בחוסר תום לב. ראה לענין זה ע"א 538/86 זאב זמיר נ' הבנק הבינלאומי לישראל, פד"י מב(4) 433 בעמ' 436-7: "עצם העמידה של הבנק על זכותו החוזית האמורה ועשיית השימוש בה, אין בה, כשלעצמה, משום חוסר תום לב. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בסוגייה זו בע"א 158/80 (שלום נ' מוטה ואח', פד"י לו(4), 793, בעמ' 812): 'יכולות להיות נסיבות, בהן נוח לצד הנפגע שהמפר לא קיים התחייבותו, כי הנפגע היה רוצה להשתחרר מן ההתחייבויות לפי החוזה בשל טעמים שעימו. אולם, אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום היעדר תום לב, יהיה זה על ידי תחבולה, הכשלה, או פעולות כיוצא באלה. עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מילה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום לב'. בקשר לשאלת תום הלב בעמידה על זכות חוזית ראה גם ר"ע 30/82 מולטלוק בע"מ נ' רב בריח בע"מ, פד"י לו(3), 272, 276; ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בל"ל בע"מ, פד"י לז(2), 673, 684-685; ע"א 64/80 בנק ארץ ישראל-בריטניה בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל, פד"י לח(3), 589, 598-599; ע"א 524/83, 528, קן-תור ואח' נ' אלו, פד"י מ(2), 552, 553; ע"א 11/84, רבינוביץ נ' שלב, פד"י מ(4), 533, 546-547" (ההדגשה שלי - ש.ד.). מעבר לדרוש אציין כי מרבית ראשי הנזק הנטענים ע"י התובעים לא הוכחו. לדוגמא, הטענה לפיה לצורך התשלום הצפוי נשברו תכניות חסכון הופרכה מיניה וביה, ואילו הטענה שהדירה שנרכשה על ידם היתה יקרה יותר מזו שהוצעה על ידי הנתבעת, מן הדין היה להוכיחה בחוות דעת, כיוון שהסתבר מעדות התובעת כי הדירה גדולה יותר, ועל כן לא הוכח שתמורת מוצר זהה נאלצו התובעים לשלם מחיר גבוה יותר. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את התביעה. התובעים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.מסמכיםמקרקעיןחוזה דירהקניית דירה