קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד עם סוכנות ביטוח: .1ההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מב/51-3) שקבע, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המערער ובין המשיבה, ולכן דחה את תביעתו של המערער-התובע לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנה וחופשה שנתית והעביר את התביעה לשכר ("עמלה") והתביעה שכנגד לבית-משפט השלום בבאר-שבע. .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה מחומר הראיות ומכתבי הטענות, הן כדלקמן: א) המשיבה (להלן - הסוכנות) היא חברה הרשומה בישראל כדין; ב) הסוכנות קשורה לבנק המזרחי בע"מ (להלן - הבנק) ומבצעת ביטוחים בהתאם להפניות של מנהלי הסניפים; ג) סניפי הסוכנות בבאר-שבע ממוקמים במשרדי הבנק; ד) המערער עסק בעסקי ביטוח, עד שהתקשר עם הסוכנות, בתוקף מיום .1.5.1979היחסים בין הצדדים נותקו ביום 31.5.1981, עקב מחלוקת; ה) בהסדר שנעשה בין הצדדים עובר להתקשרות ביניהם נקבע, כי המערער יקבל % 90מן העמלה של "הלקוחות הפרטיים" (אלה שהיו לו טרם ההתקשרות עם הסוכנות ואלה שרכש בעצמו במהלכה) ו-% 50מן העמלה של הלקוחות שיישלחו על-ידי הבנק. כן הוסכם כי המערער יהיה רשאי להמשיך ולטפל ב"לקוחות הפרטיים" לאחר שינותק הקשר בין הצדדים, וכך הווה; ו) למערער אסור היה לעשות ביטוח אלמנטרי ללקוחות שלא באמצעות הסוכנות, אולם היה רשאי לעסוק בביטוחי חיים אף באמצעות חברות ביטוח אחרות, וישירות איתן: ז) המערער עסק בכל עסקי הביטוח במשרד שבסניף הבנק; ח) בכרטיס הביקור של המערער, שהוכן על-ידי הסוכנות, צוין שם הסוכנות, שמו של המערער, כתובת המשרד (בחצרי הבנק) וכתובתו הפרטית של המערער; ט) המערער נעזר בפקידה של הסוכנות בעיסוקיו, קיבל את ההודעות הטלפוניות של כל לקוחותיו למשרד, ונאסר עליו להעסיק עובדים; י) "שעות המשרד" של המערער היו השעות שבהן פתוח סניף הבנק, ולא היה ברשות המערער מפתח של הסניף; יא) הכספים שולמו לסוכנות, במשרדיה שבחצרי הבנק, והלקוחות קיבלו קבלות של הסוכנות; יב) המערער היה מעביר לסוכנות "חשבון פרודוקציה", ובו פירוט העסקות תוך ציון באם הלקוח "פרטי" אם לאו. על הסכום שהגיע למערער מהסוכנות עלפי ההסדר שביניהם המציא המערער חשבוניות משלו לסוכנות. חשבוניותיו של המערער לסוכנות הועברו לעתים מספר פעמים בחודש, ולא בתאריכים קבועים; יג) המערער היה רשום כ"עוסק מורשה" במשרדי מס ערך מוסף וכ"עצמאי" במוסד לביטוח לאומי. הסוכנות ניכתה מן הסכומים ששולמו למערער מס הכנסה במקור בשיעור שיש לנכותו מסוכנים עצמאיים; יד) המערער היה חייב לחבוש כיפה שעה ששהה במשרד הסוכנות שבבנק. .3טענתו של המערער בבית-הדין האזורי היתה, כי הוא עובד של הסוכנות, מאחר והשתלב בעסקיה, ולא היה בעל עסק עצמאי. לעומתו טענה הסוכנות, כי המערער היה סוכן עצמאי. על-פי מהות ההתקשרות לא השתלב בפעולותיה, היה לו "עסק" משלו, ואף הסממנים החיצוניים, דהיינו רישומו כעוסק במע"מ וכעצמאי בביטוח הלאומי, מעידים על מהות הקשר. .4בית-הדין האזורי קבע, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים מנימוקים אלה: א) בעיסוקו של המערער בתיקי "הלקוחות הפרטיים" נתמלאו כל האלמנטים של "עסק עצמאי". התיקים האחרים היו מיעוט מבחינת ההיקף הכולל והצדדים התייחסו להתקשרות ביניהם כאל התקשרות אחת; ב) ההגבלה שהוטלה על המערער לביצוע הביטוחים באמצעות הסוכנות קיימת אף לגבי "סוכנים עצמאיים מובהקים"; ג) המערער לא התקבל לעבודה בסוכנות בדרך הרגילה ולפי הטפסים המיועדים לעובדים, וכן לא נלקח בחשבון המערך הארגוני שלה; ד) העובדה שהסוכנות העמידה לרשות המערער שולחן ושירותים משרדיים אינה שוקלת, מאחר והובאו ראיות על-פיהם דבר זה מקובל אף לגבי "סוכנים עצמאיים"; ה) בנסיבות העניין יש חשיבות לשאלה, כיצד ראו הצדדים עצמם את ההתקשרות. אלה התייחסו כאל ההתקשרות של סוכנות ביטוח ל"סוכן עצמאי", והדברים אמורים גם במערער, שהיה רשום כעוסק במע"מ וכעצמאי במוסד לביטוח לאומי; ו) לעובדה שהמערער היה חייב לחבוש כיפה בעת שהותו בחצרי הבנק אין משקל, כשם שאין משקל לעובדה שנגנים בחתונה של בני זוג דתיים חייבים לחבוש כיפה. .5בהודעת הערעור ובטיעונו בפנינו שם בא-כוח המערער את הדגש על כך, כי התמלאו התנאים שנקבעו בפסיקה כדי שהמערער יוכר כעובד, וזאת מאחר והשתלב בעסקה של הסוכנות, ואין לראות בביטוחים אותם ביצע משום ניהול עסק עצמאי. כן ביקש בא-כוח המערער ללמוד מן החיוב בחבישת כיפה, חיוב שאינו חד-פעמי, וממנו להסיק, כי רק מעביד יוכל להתנות תנאי מעין זה עם עובדו. באת-כוח הסוכנות ביקשה לקיים את פסק-הדין, ומטעמיו. עוד נטען, כי האחוז הגבוה של העמלה אשר שולם למערער, הן בתיקים של "הלקוחות הפרטיים" והן באחרים, מעיד, כי נלקחו בחשבון "הטבות סוציאליות" שונות המשתלמות לשכירים. כן ביקשה הסוכנות ללמוד מכך ש"התיקים של הלקוחות הפרטיים" היו שייכים למערער מכוח ההסדר שבין הצדדים, והוא נטלם עימו לאחר סיים היחסים, עובדה המהווה סימן היכר מובהק לניהול עסק עצמאי. .6הדיון התקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור שהוזמן כדין ולא הופיע. .2פסק-דין .1צורות רבות, שונות ומגוונות, להתקשרויות בענף הביטוח. חברות הביטוח מבצעות את ההתקשרויות עם סוכנויות ביטוח, דוגמת הסוכנות המשיבה בפנינו, ואלו יוצרות את הקשר עם המבוטח באמצעות סוכני משנה, אשר אין יחסי עובד-מעביד בינן לבינו, או על-ידי עובדים בשירותן. סוכני המשנה מנהלים את עסקיהם בין במשרדים המועמדים לרשותם במשרדים השייכים לסוכנויות ובין במשרדים משלהם; בעוד עובדי הסוכנויות, בדרך כלל, מבצעים עבודתם במשרדים השייכים לסוכנויות. צורת התשלום לעובדים אף היא שונה. יש והיא נעשית במשכורת חודשית, יש והיא מתבצעת באחוז מוסכם מהעמלה, ויש והתשלום הוא באחוז מן העמלה מם "מינימום מובטח", הכל כמוסכם בין הצדדים. עלינו לבחון, איפוא, לאור העובדות בתיק זה, באם ההתקשרות בין הצדדים היתה התקשרות של סוכנות ביטוח עם סגן משנה או עם עובד, או שמא נמצא כי היתה התקשרות "כפולה" במובן זה, שחלקה היה עם סוכן משנה בעוד חלקה האחר היה עובד. .2אף "סוכן המשנה", זה שבינו לבין סוכנות הביטוח אין יחסי עובד-מעביד, משתלב בעסק, אלא שהעובדה שהוא בעל "עסק עצמאי" שוללת מן ההתקשרות את יצירתם של יחסי עובד-מעביד. .3כבר נפסק, כי "אין סימני היכר אחידים ל'עסק עצמאי' בכל ענפי הפעילות, והכל תלוי בראש ובראשונה במהות 'העסק' "(דב"ע לג/177-0, [1], בע' 82). יש ועסק לא יצריך השקעות באמצעי ייצור, בהון חוזר ובחצרים (דב"ע לג/177-0, [1], שם), ואזי נשאר לבחון, באם בפעילות המערער היה סיכון רווח והפסד ואם היתה לו אפשרות להרחיב את היקף הפעילות. במקרה שלפנינו תמצא סימני היכר להיות המערער בעל "עסק עצמאי" ובצידם כאלה השוללים קביעה זאת. אין ספק כי בפעילות המערער היה סיכון של רווח והפסד, אך אין ספק כי בפעילותו עם ה"לקוחות הפרטיים" היה בה סיכוי רב של רווח. ואם תאמר, שהסיכוי הרווחי מצוי אצל כל עובד המקבל שכרו, כולו או חלקו בחלק מהרווחים, הרי שסיכוי הרווח הממשי של המערער. בכל הנוגע ללקוחות הפרטיים, היה ניכר בייחוד לאור העובדה שהוא היה רשאי להמשיך בהתקשרותו איתם גם לאחר שסיים את יחסיו עם הסוכנות. אף האחוז הגבוה מן העמלה ששולם לו (%90), בגין אותם לקוחות, מעיד על "סיכויי הרווח". וכשם שההבדל הכמותי בכלי העבודה שהמתקשר מעמיד לרשות העבודה יכול ויביא להבדל מהותי לצורך הקביעה, באם ביחסי עובד-מעביד עסקינן (דב"ע לג/ 72-3, [2], בע' 149), כן גם ההבדל הכמותי בשיעור העמלה המשתלמת יכול ויקבע, באם המקבל הינו "עובד" אם לאו. מאידך תמצא, כי המערער לא היה רשאי להעסיק עובדים, לצורך הרחבת פעילותו, וכי חייב היה לבצע את כל ביטוחיו באמצעות הסוכנות. אם שוקלים את כל העובדות - נוטה הכף בצורה חד-משמעית למסקנה, כי בכל הנוגע והמתייחס ל"לקוחות הפרטיים" היה המערער "סוכן משנה" של הסוכנות, ואין לראות ביחסים ביניהם, בכל הנוגע לאותם לקוחות, יחסי עובד-מעביד. .4שונה המצב לגבי הלקוחות האחרים. אלה שהופנו למערער על-ידי מנהלי סניפי הבנק בבאר-שבע. באשר ללקוחות אלה לא ניתן לאמר, ולו בצורה הדחוקה ביותר, כי המערער היה בעל "עסק עצמאי". לא היתה לו כל שליטה על מספר הלקוחות, והיה ברור ומוסכם כי הקשר איתם יימשך עם הסוכנות אף לאחר שהמערער יחדל מקשריו איתה; וסיכויי "הרווח" ו"ההפסד" בעסקאות אלה היו זהים בכל לאלה של כל עובד המקבל שכרו בחלק מן הרווחים. .5אין כל מניעה לכך שאדם יהיה בו בזמן עצמאי ביחסיו עם פלוני וגם עובד של מעביד, שעה שהמעסיק והמעביד זהים, מקום בו ניתן להפריד בין השניים, כאילו נעשו שני חוזים. כך הדבר אף לענייננו. ההתקשרות בין הצדדים, הסוכנות והמערער, היתה התקשרות "כפולה", התקשרות על-פיה ישמש המערער כ"סוכן משנה" בכל הנוגע והמתייחס ל"לקוחות הפרטיים" וכ"עובד" בכל הנוגע ללקוחות האחרים. אין בעובדה, שהיחסים בין הצדדים נקבעו כ"מכלול אחד", בלשון בית-הדין האזורי, כדי לפגוע בתוצאה, מאחר ואין מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי" נקבע בהבל פה או במחי יד קולמוס. אף העובדה שהצדדים כינו את המערער כ"סוכן" לא תשקול, והעובדה שהמערער נרשם כעוסק במע"מ וכעצמאי במוסד לביטוח לאומי לא תוכל לשנות מן המצב המשפטי, על-פיו שררו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד בכל המתייחס לעבודתו עם מבוטחים שלא היו "לקוחות פרטיים". .6התוצאה היא, כי הערעור מתקבל בחלקו, כך שהתוצאה היא ששררו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים למעט בכל הנוגע והמתייחס ל"לקוחות הפרטיים". מאחר והערעור התקבל בחלקו - יהיה על המשיבה לשלם למערער הוצאותיו, בשתי הערכאות, בסך של 000, 20שקל בצירוף מע"מ. התיק מוחזר איפוא לבית-הדין האזורי, על מנת שימשיך בדיון בשאלת זכאות המערער לסכומים הנתבעים על-ידו, וכן בתביעה שכנגד, וכל זאת בגין חיובים שנבעו מיחסי עובד-מעביד.יחסי עובד מעביד