קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כניסה לשטח צבאי ימי סגור: כב' סגן הנשיא מ. סלוצקי .1בפנינו ערעור על פסק-דינו של בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופט דן) שניתן בתיק פלילי 290/90בתאריך .13.5.93 המערער הורשע בכך שבתאריך 22.10.89שעה 11.00נכנס לתחום שטח ימי שהוכרז כשטח ים סגור באזור עתלית, שהכניסה והשהיה בו אסורים על פי תקנות 69(א) ו- 125לתקנות ההגנה (שעה חרום) 1945, (להלן: התקנות הנ"ל) וצו סגירת שטחים בים והכרזה על אזורי סכנה בים (מס' 100) תשמ"ט - 1989(להלן: הצו הנ"ל). בימ"ש קמא גזר על המערער עונש קנס בסך 500שקלים או חודש מאסר וחייב אותו במתן התחייבות ע"ס 000, 5ש"ח להמנע מלעבור את העבירה שבה הורשע בתיק זה, תוך תקופה של 3שנים. הערעור נסב על הכרעת הדין. .2בימ"ש קמא קבע עובדתית על סמך הראיות שהובאו לפניו כי המערער אכן נכנס לתחום השטח הימי באזור עתלית שהוכרז כשטח סגור בצו הנ"ל. העד עידו ניצן ששמש כקצין כוננות באותו תאריך הציג בפני ביהמ"ש את מפות השטח הסגור - ת/2, ת/2א - והעיד כי צוות הכוננות, שכלל את העד, איתר את המערער בתחום שטח זה, במקום שצוין על המפה (עמ' 5לרשומות). ב"כ המערער אינו חולק על קביעה עובדתית זו. .3המדובר הוא בעבירה שהיא איסור מוחלט על פיה מתחיב נאשם בדין, גם אם עשה את המעשה האסור בלי ידיעה וגם אם לא התכוון כלל לעבור את העבירה. בעבירה של איסור מוחלט מסתפק בימ"ש בהוכחת היסודות העובדתיים של העבירה ובקיומה של רציה מצד הנאשם, מבלי לרדת לחקר מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה. (ראה ע.פ. 17/59פס"ד י"ד (2) עמ' 1882בעמ' 8-1887, ע.פ. 76/65פס"ד י"ט (1) עמ' 668וד.נ. 11/65פס"ד כ' (1) עמ' 57). מסיבה זו על ביהמ"ש להקפיד "הקפדה מלאה על קיום היסודות העובדתיים הנדרשים בעבירה ויבחן כראוי אם אמנם נתקימו יסודות אלה. למותר להוסיף כי כאשר מתעורר ספק בדבר קיומו של יסוד עובדתי זה או אחר כנדרש בעבירה, די בכך כדי להנות ממנו את הנאשם...", ראה ע.פ. 213/83פס"ד ל"ח (1) עמ' 519בעמ' 524ב'. בעניננו אין למעשה מחלוקת לגבי היסודות העובדתיים בדבר הכרזת שטח הים כשטח ים סגור וכי המערער נכנס לתחום שטח זה שלא כדין ובכך עבר את העבירה שבה הורשע. .4טענתו היחידה של ב"כ המערער, היא כי הצו לסגירת שטחים בים היא תקנה בת פועל תחוקתי וכל עוד לא הוכח כי פורסם ברשומות אין הוא בר תוקף מחיב על פי סעיף 17לפקודת הפרשנות שלא בוטל בסעיף 31לחוק הפרשנות התשמ"א - .1981 סעיף 17קובע לאמור: "תקנות בנות פעל תחוקתי יפורסמו ברשומות, ותחילת תקפן ביום פרסומן, אם אין הוראה אחרת בענין זה". תקנה בת פעל תחוקתי, לפי הגדרת בית המשפט העליון, היא נורמה משפטית המביאה לשינוי המשפט הנוהג במדינה ומופנות אל הצבור הרחב או אל חלק בלתי מסויים ממנו. (ראה ע.א. 365/75פס"ד ל"א (1) עמ' 430, ע.פ. 213/56פס"ד י"א עמ' 696, בעמ' 701). הפרסום בעניננו נועד לתת לצבור את האפשרות לדעת על סגירת חלק משטח הים. ב"כ המערער מסתמך על בג"צ 220/57, אסלאן נ. המושל הצבאי של הגליל, נצרת, (פסק-דין ה' עמ' 1480) שדן בשאלה דומה, שם דובר בצו מאת מפקד צבאי אשר ניתן מכח תקנה 125לתקנות ההגנה (שעת חרום) - 1945, שהכריז על שטח מסוים כעל שטח סגור. בימ"ש פסל את הצו משום שלא פורסם ברשומות בשל היותו בר פעל תחוקתי, וזאת מאחר והצו מיועד לצבור ומכוון להתערב בחרותו של אדם לחופש התנועה במדינה ולהגבילה. מפסק דין זה עולה, איפוא, כי צווים המוצאים מכח תקנות ההגנה הנ"ל טעונים פרסום ברשומות. בימ"ש הסתמך על ההוראה שבסעיפים 10(א) (ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט תש"ח, המבטלת את הפטור שניתן בתקנה 3(2) לתקנות הנ"ל מחובת פרסום של צווים שהוצאו על פיהן, וקבע בעמ' 1485כי אין "תוקף לתקנה בעלת אופי לגיסלטיבי גם אם היא נתנה על סמך תקנות ההגנה אלא אם פורסמה ברשומות". אין מחלוקת כי הצו הנ"ל לא פורסם ברשומות, והשאלה שבפנינו היא אם הצו תקף אם לאו. ב"כ המערער הגיש לנו בשלב הערעור את הצו הנ"ל שהוצא על ידי אלוף מיכה רם, מפקד חיל הים והמפקד הצבאי של הנמלים ומימי החופים, בתוקף סמכותו על פי סעיפים 4(6), 6(2) ו- 125לתקנות ההגנה (שעת חרום) - .1945 תחילת תקפו של צו זה הוא מה- 15למרץ .1989 הצו עצמו הקובע את אסור הכניסה לא הוצג בפני בית משפט קמא אלא רק המפה המצורפת אליו, ת/2א, ומפה המתיחסת במיוחד לתחום השטח הסגור עתלית הרלוונטי לעניננו, ת/.2 סעיף 2לצו שכאמור, הוצג בפנינו קובע כי "לא יכנס אדם לאזורים, לא ישהה בהם, לא יחצה אותם, לא ישיט כלי שיט אל מחוצה להם, אלא בהתאם להוראות צו זה או בהתאם להיתר שהוצא על פיו". .5לאחר מתן פסק הדין בבג"צ 220/57בענין אסלאן, שעליו מסתמך ב"כ המערער, תוקן סעיף 10(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט והוראות הסעיף המחייב פרסום ברשומות למתן תוקף הוחלו "על תקנות כמשמעותן בסעיף 8ועל תקנות שעת חרום כמשמעותן בסעיף 9" לפקודה, ובכך הוצאו מתחולת סעיף 10כל הצווים על פי תקנות ההגנה המנדטוריות (ראה ספרו של רובינשטיין על המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל - כרך ראשון עמ' 279) יש, איפוא, לדחות את טענת ב"כ המערער. ההתפתחות החקיקתית הנוספת שחלה מאוחר יותר שאינה נוגעת לענייננו, היא שסעיף 50לחוק יסוד הממשלה שפורסם ב- 14.4.92(כ"ח תשנ"ג 1936) מחליף את סעיף 9לפקודת סדרי השלטון והמשפט בקבעו בסעיף קטן (ז) כי "תקנות שעת חרום יכנסו לתוקף עם פרוסמן ברשומות. לא ניתן לפרסמן ברשומות, הן יפורסמו בדרך מתאימה אחרת ובלבד שיפורסמו ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן". סעיף 59לחוק זה ביטל את סעיפים 8ו- 9לפקודת סדרי השלטון והמשפט תש"ח - .1948 .6יחד עם זאת, אין להצדיק פטור כללי מפרסום בפרט כשהמדובר בתקנה בת פעל תחוקתי. הפתרון הצודק הוא קיום חובת פרסום בדרך אחרת. נפסק בע.א. 421/61מדינת ישראל נ. האז פס"ד ט"ו 2193בעמ' 2204, ע"י השופט ח. כהן כי "כל מעשה תחיקה, ולענין זה אין נפקא מינה אם הוא חוק או מעשה חקיקת משנה, טעון פרסום ברבים לא רק לפי סעיף 17לפקודת הפרשנות, ולא רק לפי סעיף 10לפקודת סדרי השלטון והמשפט תש"ח - 1948ואפילו אם יש בחוק הוראה מפורשת הפוטרת אותו מעשה חקיקה מפרסום ברשומות, אין חוקי סתר במדינת ישראל. כשקיימת הוראה כחוק הפוטרת מעשה חקיקה מפרסום ברשומות. מותר שלא לפרסמו ברשומות, אבל אין זאת אומרת שמותר שלא לפרסם כלל. חקיקה הנעשית בסוד והנשמרת בגנזי נסתרים, היא אחת מסימני ההיכר של שלטון טוטליטרי, והיא אינה עולה בקנה אחד עם שלטון החוק". (ראה גם פסק הדין בבג"צ 1950/90, 1614/91טרם פורסם והומצא לעיונינו בפסקה 10לפסה"ד). .7בעניננו נקבע לענין פרסום הצו, בסעיף 7לצו, כי הצו והמפה המצורפת אליו יופקדו במקומות שונים, כולל המועצה המקומית עתלית והקבוצים שלאורך החוף. ויהיה פתוח לעיונו של כל מעונין. לענין זה חלה חזקה של תקינות פעולותיה של הרשות שפעלה כדין וכי הצו הנ"ל אכן הופקד לפרסום, כאמור בסעיף 7הנ"ל, הנחה זו לא נסתרה על ידי המערער. מכאן שננקטו בעניננו אמצעים מתאימים כדי שהציבור, שאליו מופנה הצו, יוכל לעיין בו ולדעת תוכנו בדרך חלופית לפרסומו ברשומות. הצו הופקד בסמוך לשטח הים הסגור וכל המעונין יכל, לפני כניסתו לים, לברר אם חל איסור כניסה אם לאו, מה גם שהמדובר בשטח ים הסמוך לבסיס צבאי ימי. מאמרת המערער עולה כי ידע על המגבלה החלה על כניסה לתחום הים בסמוך לבסיס, אך לא טרח לברר את תחום השטח הסגור. הוא הצדיק את כניסתו לתחומו בכך שרבים נכנסים לתחום ים זה עם סירות וגלשנים. התנהגותו זו מהווה עצימת עיניים מבדיקת המצב לאשורו. דעתי היא שיש לדחות את הערעור. מ. סלוצקי, סגן נשיא כב' השופט ש. ברלינר אני מצטרף לדעתו של כב' סגן הנשיא מ. סלוצקי. ש. ברלינר, שופט כב' השופט מ. לינדנשטראוס לצערי, הפעם אין דעתי כדעת חברי הנכבד, סגן הנשיא - השופט סלוצקי: בשום מקום בשטח, לא על פני הים ולא בחוף הים, לא היה מצוי כל שלטאו סימן אחר, אשר יורה כי מדובר בשטח סגור, אשר הכניסה אליואסורה. לא מצאתי בפסק דינה של הערכאה הראשונה כי אכן שלט כזה אואזהרה כזו היו קיימים. גם בעובדות כתב האישום לא נאמר דבר שהיה בשטח שילוט או סימון כלשהי האוסר צלילה או שהיה בשטח. טענת המערער, לכן, כי השטח לא סומן כדין ולא ניתן היה לדעת שמדובר בשטח סגור, סבירה בעיני, בנסיבות המקרה. רק בשלב הערעור הוגש לנו הצו שהוצא על ידי מפקד חיל הים והמפקד הצבאי של הנמלים ומימי החופים, בתוקף סמכותו על פי תקנות 4(6), 6(2) ו- 125לתקנות ההגנה, שעת חירום 1945, על פיו הורה מפקד חיל הים על פרסום צו סגירת שטחי ים (מס' 100) תשמ"ט- 1989הכולל שטחים סגורים תמידית לאורך חופי המדינה ומבטל צו קודם בנושא זה מיום .20.1.88 הצו והמפה שהוצאו על ידי מפקד חיל הים הופקדו לעיון במקומות שונים, כולל המועצה המקומית עתלית, הקיבוצים שלאורך החוף, מרכזים ובתי ספר ימיים ועוד מספר מקומות המנויים בסעיף 7לצו. לעניות דעתי, ניתן היה בנקל להקים שילוט באיזור הסגור וזאת כדי למנוע מאותם אנשים, שאינם מגיעים למשרדי הרשויות המקומיות, לקיבוצים שלאורך החוף ולבתי הספר הימיים מלעבור את העבירה של כניסה לשטח סגור ללא היתר, מה גם, שהצו לא מתפרסם ברשומות. אני מסכים עם עמדתו של כבוד סגן הנשיא, כי אין להצדיק פטור כללי מפרסום, בפרט כשהמדובר בתקנה בעלת פועל תחיקתי וכי הפתרון הצודק הוא - קיום חובת פרסום בדרך אחרת. חקיקה הנעשית בסוד היא אכן מסימני ההיכר של שלטון טוטליטארי ואינה עולה בקנה אחד עם שלטון החוק. מאידך, הסתפק כבוד סגן הנשיא בפרסום שנעשה על פי הוראות הצו, ולדעתו, ננקטו בענייננו אמצעים מתאימים, כדי שהציבור שאליו מופנה הצו יוכל לעיין בו ולדעת תוכנו בדרך חילופית לפרסומו ברשומות. אמרתי כבר קודם כי במקרה דנן אותן דרכים חילופיות אינן נראות לי סבירות, או ליתר דיוק, מספיקות ואין לאל ידי לקבוע, כפי שקבע חברי הנכבד, כב' סגן הנשיא, כי במקרה זה היתה "עצימת עיניים" מצד המערער לגבי בדיקת המצב לאשורו. שילוט מתאים במקומות המתאימים שבהם השטח נקבע כשטח סגור היו פותרים בנקל את הבעיה. אני סבור, לכן, כי יש לקבל את הערעור. מ. לינדנשטראוס, שופט הוחלט ברוב דיעות לדחות את הערעור. צבא