קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעשים מגונים בילדים של מורה פרטי: 1. המערער הורשע במעשים מגונים בקטינים מתחת לגיל 14, בהסכמתם. 2. נתאר את הרקע לביצוע העבירות : המערער שהוא מורה, נתן בשנת 1993 שיעורי עזר לילדים בביתו בשעות אחר הצהרים, ובתקופה ממושכת נהג לבצע בהם מספר רב של מעשים מגונים כדלקמן: (א) נהג להושיב את הילד "י" (יליד 1982) על ברכיו, כשגבו של הילד אליו, ולחכך את איבר מינו באחוריו של הילד, כששניהם לבושים. (ב) פעמיים הוריד המערער את מכנסיו ואת מכנסי הילד "י", כך שאיבר מינו נגע באחוריו של הילד. המערער התחכך באחורי הילד עד שהגיע לפורקן מיני. (ג) פעמיים ליטף המערער את הילד "ש" (יליד 1986, אחיו של הילד "י") - מתחת למכנסיו. (ד) פעם או פעמיים עבר המערער ליד הילדה "א" (ילידת 1981, אחותם של הילדים "י" ו-"ש") - ונגע בה. 3. הגם שהמעשים המיוחסים למערער שבהם הורשע, אירעו מחודש מרס 1992 עד חודש מרס 1993 - כתב האישום נגד המערער הוגש אך ביום 1.7.96. 4. המערער והמדינה הגיעו ביום 29.6.97 להסדר טיעון בכתב, לפיו המערער יודה בעובדות שבכתב האישום, והמדינה תשאיר את העונש לשיקול דעת בית המשפט, כדלקמן: א. ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודת שירות; ב. מאסר על תנאי; ג. פיקוח קצין מבחן; ד. קנס כספי; ה. תוכנית מעקב ושיקום של פרופ' קליין, כפי שהוצגה בישיבת בית המשפט מיום 27.6.97. ו. פרופ' קליין יציג את תוכניתו בפני בית המשפט. באותו מסמך צוין, כי המערער לא יבקש פחות מן המוצע והמוסכם בהסדר הטיעון, כאמור לעיל. 5. בישיבת בית המשפט קמא מיום 8.9.97 הודיע ב"כ המערער לבית המשפט על הסדר הטיעון, וב"כ המדינה אישרה זאת . המערער עצמו אישר לבית המשפט כי ידוע לו שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון, ובית המשפט הרשיע את המערער על פי הודאתו. 6. בישיבת בית המשפט מיום 5.1.98 העיד פרופ' אהוד קליין, מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם ומנהל הפקולטה לפסיכיאטריה בטכניון, כי המערער סובל מדחף המכונה פדופיליה, ואנשים עם דחפים כאלה נחלקים לשני סוגים : סוג אחד - עם נטיות פסיכופטיות, שהנגועים בה אינם חשים רגשי אשם ועושים את הפעילות שלא ייתפשו; הסוג השני - שהמערער נמנה עמו - פעול מי שנגוע בכך במצפון מיוסר ותוך רגשות אשם. לגבי סוג זה - יש סיכוי להצליח בטיפול שכן אפשר להשתמש במצפון כמנוף להצלחה. אמנם מדובר בתקופת טיפול ממושכת של כשנתיים בליווי טיפול תרופתי, אולם מדובר בסיכויי הצלחה של 50% (עמ' 10-9 בפרטיכל). 7. בדיון האמור ביקשו באי כוח שני הצדדים לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, ובית המשפט קמא אכן הורה על המצאת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, בציינו במפורש כי אין בכך כדי למנוע מבית המשפט לגזור על המערער מאסר בפועל, אם יראה לעשות כן. (עמ' 10-11 בפרטיכל). 8. א. בישיבת בית המשפט קמא ביום 22.3.98 חזר בא כוח המדינה והודיע לבית המשפט כי המדינה מסכימה לגזר דין של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיקוח קצין מבחן, קנס כספי ותוכנית מעקב ושיקום של פרופ' קליין - הכל כפי שהוסכם עם ב"כ המערער. ב"כ המדינה הבהיר כי הסדר הטיעון נובע ממצבו (הנפשי) הקשה של המערער (עמ' 12 לפרטיכל). על פי חוות דעת המומחים - המערער נכנס למצב דכאוני, וקיים חשש לנטייה אבדנית אם יישלח למאסר בפועל. ב. באותה ישיבה נחקר הפסיכולוג הקליני ראובן אבין, ואף הוא הביע דעתו כי המערער אכן רציני בטיפול, מוכן להכיר במצבו, ויש סיכויי הצלחה לטיפול בו. ג. באי כוח הצדדים ביקשו מבית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון ביניהם, והמערער עצמו הביע רגשי חרטה ואמר כי לעולם לא יחזור על מעשיו. (עמ' 13 לפרטיכל). 9. א. ביום 6.4.98 גזר בית המשפט את דינו של המערער בציינו כי בית המשפט נקלע למצוקה אמיתית, שכן לדעתו אין התגובה העונשית המוצעת על-ידי הצדדים - הולמת את חומרת המעשים. בית המשפט קבע כי מדובר בניצול מחפיר של קטינים בידי מי שמרביץ בהם תורה, שאמם - הורתם הפקידה אותם למשמרת בידי מערער, כמורה וכמחנך. עוד ציין בית המשפט קמא כי לאחרונה אנו עדים ליותר ויותר עבירות (מין) נגד קטינים, וגובר הצורך למגרן, מה גם שגילוין קשה ביותר, וכשהן מתגלות - יש להעניש את מבצעיהן בחומרה. גישתו זו מבוססת על התקווה שעונשים חמורים ירתיעו עבריינים בכוח. ב. נוכח האמור, גזר בית המשפט קמא על המערער מאסר בפועל של 12 חודש, מאסר על תנאי של 24 חודש לשלוש שנים, פיצוי כל אחד מהקטינים בסכום של - 2,500 ש"ח, והעמדת המערער בפיקוח קצין מבחן לשנתיים מיום שחרורו ממאסרו. ג. בית המשפט קמא אף הורה לשירות בית הסוהר לעשות כל אשר לאל ידו כדי לטפל במחלת המערער, שעה שהוא מרצה את עונשו. 10. הערעור הוא על גזר הדין, ובעיקר על עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער - החורג מהסדר הטיעון, ולא נחזור כאן על הנימוקים הארוכים והמפורטים של בא-כח המערער. 11. נבהיר, כבר בשלב זה, כי העונש שנגזר על המערער - אינו חמור כלל ועיקר נוכח חומרת העבירות של ביצוע מעשים מגונים בשלושה קטינים שהיו נתונים למרותו של המערער כמורה, ונוכח משך הזמן הממושך שביצע אותן עבירות במספר רב של פעמים. 12. עוד נבהיר כי בית המשפט קמא אכן רשאי גם רשאי שלא לקבל את הסדר הטיעון משסבר, בצדק, כי העונש המוסכם אינו הולם את חומרת העבירות. 13. צר לנו שהמדינה הסתפקה בחוות הדעת של הפסיכיאטר והפסיכולוג מטעם המערער, ולא דרשה להעמידו לבדיקה מטעם הפסיכיאטר המחוזי - כדי לקבל חוות דעת מאזנת. 14. אם למרות זאת החלטנו להתחשב במערער, אין זאת כי אם מן הטעמים האלה: (א) העבירות בוצעו בשנת 1993, כתב האישום בגינו הוגש אך בשנת - 1996, וגזר הדין ניתן בשנת - 1998. (ב) מיד לאחר שהוגש כתב האישום החל המערער בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי על מנת להירפא מן הנטייה החולנית שהביאה אותו לבצע את העבירות, והפסיכיאטר והפסיכולוג המטפלים בו אישרו כי הוא אכן מגיע לטיפולים, מתייחס לטיפול ברצינות הראויה, ויש סיכוי טוב לתוצאות הטיפולים. ג. אין ראיות כי המערער חזר על מעשיו מאז שנת 1993 ועד היום . ד. פדופיליה הינה דחף מסוכן לילדים, ואם יש סיכוי סביר שהלוקה באותו דחף - יירפא, עדיף ריפוי הדחף (מבחינת הסיכון הפוטנציאלי כלפי ילדים נוספים) - על פני מיצוי הדין עם העבריין, שלאחריו ישתחרר מן המאסר ויחזור על מעשיו בשל חוסר היכולת לשלוט באותו דחף. ה. מאחר שהפסיכיאטר והפסיכולוג מטעם המערער הביעו דעתם כי במקרהו של המערער סיכויי הריפוי טובים, ואין בפנינו חוות דעת נוגדת מטעם המדינה - נראה לנו להעדיף את מאסרו לששה חודשים בעבודות שירות, בצירוף מאסר על תנאי משמעותי ומרתיע, פיקוח קצין מבחן וקנס, על פני מאסר בפועל לשנה, ממנו עשוי המערער להשתחרר לאחר 8 חודשים - אם תנוכה ממנו תקופה של ה"שליש", מבלי שיובטח המשך טיפול שוטף בין כתלי מתקן הכליאה, ותוך נסיגה מן ההתקדמות שכבר הושגה בטיפול במערער. ו. נדגיש כי כאשר אנו באים לבחון את האינטרס של המערער, ובין היתר המצב הדכאוני שבו הוא נתון היום ומחשבות האבדן שלו, לעומת חומרת מעשיו והנזק שהוא גורם לילדים - אנו מעדיפים את טובת הציבור על פני טובתו האישית של המערער. ואם אנו מתחשבים במערער, כאמור, הרי זה משום הסיכוי הסביר, לדעת הפסיכיאטר והפסיכולוג, שהטיפול בו מחוץ לכותלי הכלא - יהיה בסופו של דבר לטובת החברה, על-ידי ריפוי נטייתו הפדופילית, ומניעת חזרתו על הפשע כלפי קורבנות נוספים של דחפיו. ז. ועוד זאת: אנו מונחים על ידי התקדים של בית המשפט העליון בע"פ 3508/95 פלוני נ' מדינת ישראל שניתן ביום 11.4.96, שזה עניינו: הנאשם עשה מעשה סדום בקטין בן 6 שנים, בכך שהכניס את איבר מינו לישבנו של הקטין ולפיו בכפייה, וכן הכניס אצבע לפי הטבעת של הקטין, והכל תוך איום עליו כי אם יהין לגלות אזנו של מאן דהוא על הדברים האלה - יבולע לו. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של הנאשם לשנה וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. העבירות בוצעו על ידי הנאשם הנ"ל בשנים 1994-1993, הנאשם הועמד לדין בשנת 1994 ודינו נגזר באפריל 1995. הנאשם ערער לבית המשפט העליון שקבע בפסק דינו כי העונש שנגזר אינו חמור כלל ועיקר, אך מאחר שמאז מתן פסק הדין - השתלב הנאשם בטיפול פסיכולוגי, וחל בו שינוי התפתחותי משמעותי - תהא שליחתו למאסר הרסנית ואף מסוכנת לו, ובנסיבות אלו, דעת בית המשפט העליון הייתה - כי יש להסתפק במאסר של ששה חודשים, תוך שקילת האפשרות שהמאסר ירוצה בעבודות שירות. (הנאשם היה חייל ובית המשפט ביקש לבחון אם יהיה בעבודות השירות כדי להשפיע על המשך שירותו הצבאי). ח. במאובחן מהנאשם שם - במקרה שלפנינו אין מדובר במעשה סדום, בכפייה, באיומים ובהדחה בחקירה. ועוד במאובחן מהנאשם שם - במקרה שלפנינו חלפו כחמש שנים מעת ביצוע העבירות ועד מתן גזר הדין, והמערער שלפנינו נמצא בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי מעת הגשת כתב האישום ולא מעת גזר הדין. נוכח האמור, ראינו להנחות את עצמנו מפסיקתו הנ"ל של בית המשפט העליון בעניין הנאשם. 15. א. לאור האמור, ולאחר לבטים רבים, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי במקום מאסר בפועל של 12 חודש, ייגזר על המערער בגין המעשים המגונים שעשה בילדים "ש" ו"א" - מאסר ששה חודשים בעבודות שירות בבית האבות ברמת אפעל, כפי שקבע הממונה על עבודות השירות, וכן מאסר על תנאי ופיצויים - כפי שקבע בית המשפט קמא. ב. ואילו בגין המעשים שעשה המערער בילד "י" - יועמד המערער למבחן "טהור" - לתקופה של 24 חודש, ואם לא יתמיד במבחן ובטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי - יוחזר עניינו לבית המשפט לשם גזירת דינו בגין המעשים המגונים בילד "י" - ובמקרה זה יהיה מקום לגזור עליו מאסר נוסף בין כתלי הכלא, מבלי שמעבר הזמן ישמש עילה להקלה. ג. לעניין זה אנו מורים לשירות המבחן לעקוב באופן שוטף אחר המערער, ואחר הטיפול במערער על-ידי הפסיכיאטר והפסיכולוג, ולדווח לבית המשפט מיד אם המערער אינו עומד במבחן כראוי או אינו מקבל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כפי שנדרש; אנו מורים לד"ר אהוד קליין ולפסיכולוג ראובן אבין לדווח מיד לבית המשפט ולשירות המבחן - אם המערער לא ישתף עמם פעולה כראוי וכנדרש לצורך הטיפול בו. 16. המערער יתייצב במקום עבודת השירות ביום 12.7.98 בשעה 08: 00. 17. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ויישלח להם ע"י מזכירות בית המשפט. כן יישלח פסק הדין לשירות המבחן, לממונה על עבודות השירות, לד"ר אהוד קליין, ולפסיכולוג ראובן אבין.משפט פליליקטיניםדיני חינוךעבירות מיןמורים