קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לאפשר ביקורים במעצר: א. העתירה המקורית: העותרים נעצרו עד תום ההליכים. העתירה המקורית הוגשה נגד שב"ס ובה ביקשו העותרים לאפשר להם ביקורים במקום מעצרם - או לחילופין להעבירם מבית המעצר ברחובות לבית מעצר הולם - שבו ניתן לקבל ביקורים. בראשית הדיון ביום 20.2.92הודיעה עו"ד ולטר ב"כ המשיב, כי העתירה מתייתרת באשר העותרים מקבלים ביקורים אחת לחודש כמקובל, עו"ד ולטר הוסיפה כי רק בעבר מנעו מהם ביקורים. לטענתה, המשיב הנכון צריך היה להיות משטרת ישראל כי העותרים היו במשמרתה בבית המעצר ברחובות. ב. תיקון העתירה: במהלך הדיון הרחיב עו"ד יפתח את העתירה וביקש ליתן החלטה, לפיה אין להחזיק המבקשים בבית מעצר רגיל, אלא בבית סוהר, ובשל כך רשם את שב"ס כמשיב. עו"ד יפתח ביקש רשות לתקן העתירה ע"י הוספת המשיב משטרת ישראל. בטיעונו בע"פ הוסיף נימוקים לפיהם מופלים העותרים לרעה לעומת אסירים שפוטים ולא שפוטים שבמשמרת שרות בתי הסהר - וביקש להורות להעבירם לבית סוהר. לאור תיקון העתירה, ניתנה ההזדמנות לב"כ המדינה להגיב על הטענות בכתב וניתן צו ביניים להעביר העותרים לבית סהר, בין בית סהר רגיל ובין תחנת משטרה, ששר המשטרה הכריז עליה בית סהר, בהתאם לסמכותו בסעיף 69לפקודת בתי הסהר [נוסח חדש] - להלן הפקודה. ג. השגות נוספות של ב"כ העותרים: בטרם הגישה ב"כ המדינה את תשובתה, הגיש עו"ד מרוז "בקשה להבהרת החלטה מיום 2.3.92(תגובת המדינה)": וטען כי בבירור שערך עם ב"כ המדינה הוברר שהעותרים הועברו למתקן משטרה אחר שהוכרז אומנם בית סהר. עם זאת ציין, כי ההכרזה היא מלאכותית ונוגדת מטרת המחוקק, והביא רשימה של 10הטבות הקיימות בכלא ניצן - ושאינן נחלת המתקן המדובר. כן הוסיף, כי התנאים הפיזיים במתקן הם מחפירים והם אינם מתאימים להחזקת עצירים לתקופה ממושכת. הם מוחזקים רב היום בחדר צר, פרט ליציאה לזמן קצר לחצר ומרבית ההטבות המצויות במתקן שב"ס אינן מנת חלקם של העותרים. ההכרזה של מתקן משטרתי כמתקן שבס מלאכותית והחזקת העותרים במתקן כאמור, יש בה משום אפליה. נראה לי, כי הרשות שניתנה לתקן העתירה מלכתחילה הובנה שלא כיאות וב"כ העותרים ראו עצמם חפשיים להוסיף במהלך ההמתנה לתשומת ב"כ המדינה בשאלה העקרונית אותה עורר עו"ד יפתח - עתירה חדשה - לענין תנאי המתקן החדש. לא ראיתי צורך לבחון הטענות האחרונות לגופן ואתייחס אליהן במישור העקרוני בלבד. קרוי ההבדלים בין בית סהר למשנהו והשפעת השינוי על תנאי האסירים. ד. הטענות המשפטיות: .1טיעוני ב"כ העותרים: בשאלה העקרונית כלום ניתן להחזיק נאשמים שנעצרו עד תום ההליכים בתחנת המשטרה: טען עו"ד יפתח, כי בפקודת בתי הסוהר לא קיים מושג של בית מעצר - עם זאת מוזכרים בפקודה אסירים לפני משפט. מכאן יש להסיק כי מי שנעצר עד תום ההליכים מקומו במתקן שב"ס ובענין זה הפנה להוראת סע' 10(ב) (ו) לפקודה המציין, כי יש להפריד במידת האפשר בין אסירים שפוטים לאלה שטרם נשפטו. כן ציין, כי עובדתית בבית המעצר ברחובות יושבים עם העותרים אסירים שפוטים. מצבם של אסירים במתקני בית הסהר עדיפים, לפיכך יש בהחזקת העותרים במתקני המשטרה משום אפליה - כי הם אינם נהנים מזכויות יתר שיש לעצירים ואסורים במתקני שב"ס, כגון: ביקור כל שבוע בזמנים קבועים, אפשרות להתקשר כל יום טלפונית, בתחנת משטרה הביקור אחת לחדש - רק לאחר תיאום מוקדם, אי אפשר לטלפן אלא לאחר קבלת רשות, אין טלפון נפרד, אלא יש לצלצל מהמשרד. נאשמים עצורים שטרם נשפטו צריכים לקבל תנאים טובים יותר מאלה שנשפטו, כי הם עדיין בבחינת חפים מפשע, אבל המצב הפוך. .2תשובת ב"כ המדינה: עו"ד ולטר סבורה, כי ניתן להחזיק עצירים עד תום ההליכים במשמרת המשטרה. העובדה שניתן להחזיקם גם במשמרת שב"ס אינה גורעת מסמכותה של המשטרה להחזיקם במתקן משטרתי. זאת מסיקה הפרקליטה המלומדת מהוראת חוק ומתקדימים. הוראות החוק: והוראת סע' 3לפקודת המשטרה [נוסח חדש]: "משטרת ישראל תעסוק במשמרתה הבטוחה של אסירים..." - מכאן שהמשטרה יכולה להחזיק במתקניה אסירים, קל וחומר עצירים. מקור נוסף: "חוק השחרור המינהלי (הוראת שעה) התש"ן-1990, סע' 1: המונח "תפוסת אסירים" - "מספר אסירים המוחזקים בכלל בבתי הסהר לרבות...אסירים המוחזקים במתקני המשטרה ועצורים על-פי סע' 21א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, המוחזקים בכלל בתי הסהר ובמתקני המשטרה". תקדימים: ב"כ המשיב הפנתה ל- 2החלטות של ביהמ"ש המחוזי בירושלים שצורפו לסיכומיה ע"ש 11/91, 14/91שעניני אסירים שבמתקן בתחנת משטרה/החלטה בע"ש 12/91- בענין עציר עד תום ההליכים שביקש להעבירו למתקן שב"ס. לענין טענת האפליה: מהאמור בתקנה 19לתקנות בתי הסהר - ניתן להסיק, כי התנאים אינם אחידים בכל בתי הסהר, ובאותו בית סהר - כלפי כל האסירים. טובות הנאה מעבר למינימום שקבע המחוקק משתנה בתוך בית הסהר, האגף בו מוחזק האסיר או בבית הסהר, המחוקק היה ער לכך שיהיה שינוי בין מתקן למתקן. עו"ד ולטר הדגישה, כי במתקני המשטרה נשמרות הזכויות הקבועות בחיקוקים, כגון: ביקור עפ"י תקנה 27א (א) לקיים הוראות סע' 45לפקודת בתי הסהר [נוסח חדש]. המעבר מבית סהר אחד למשנהו הוא ענין של נוהל פנימי המסור לשיקול דעת המשיבים וביהמ"ש אינו מתערב בכגון דא. כן הצביעה על ההלכה בבג"צ 607/77(לא פורסם) לפיה, ענין התנאים הקשים השוררים בבית סוהר, אינם עילות לדיון בביהמ"ש, כל עוד התנאים אינם נוגדים את הוראות פקודת בתי הסוהר והתקנות. גב' ולטר מסכמת טיעוניה "המחסור החמור במקומות כליאה בשב"ס מחייב סדר עדיפויות בקליטתם בשב"ס, של המוחזקים במתקני המשטרה. המדיניות היא, כי בעדיפות ראשונה, יקלטו אסירים שפוטים, מדיניות זו נקבעה משיקולים עניניים על מנת למנוע פגיעה בזכויותיהם של אלה המותקנות בחוק ובתקנות". לטענותיו של עו"ד מרוז להשוואת התנאים בבית המעצר שרון לבין אלה השוררים בבית המעצר ניצן, השיבו עו"ד ולטר ועו"ד שמולביץ. איני רואה לדון בהן ואסתפק בקביעה, כי נחה דעתי - כי עו"ד מרוז לא דייק בפירוט התנאים הטובים בניצן, כשם שלא דייק בפירוט התנאים הגרועים בבית המעצר שרון, וזאת עפ"י תשובת עו"ד שמולביץ. ה. מקום המשמרת של עצורים עד תום ההליכים: יוער, כי בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982משתמש המחוקק בביטוי "עצור" ולהשקפתי, המינוח הנכון הוא "עציר" כפי שמוגדר מונח זה בתקנות השיפוט הצבאי (בתי סהר צבאיים) התשמ"ז-.1987 בענין מעצר חשודים, צויין בחוק, כי מקום מעצרם הוא בתחנת משטרה, כאמור סעיפים 9, 16(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש]; ר' לענין זה בספרו של פרופ' ליבאי "דיני מעצר ושחרור" עמ' 179סע' 7.4; וכן בספרו של השופט י. קדמי "על סדר הדין בפלילים, עמ' 5סימן חמישי. תחנת המשטרה כמקום מעצר לחקירה נזכר גם בסע' 10, 11ו- 13לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א- .1971לא אחת התעוררה שאלה לענין חוקיות החזקת עציר במשטרה במקום שלא הוכרז כתחנת משטרה וכדי לפתור בעיה זו, הותקן צו סדר הדין הפלילי (הצו לחיפוש), תשל"ו- .1966בתקנה 1נקבע, כי כל מקום שיש בו בית מעצר משטרתי הוא מוכרז כתחנת משטרה. לגבי עצורים עד תום ההליכים או עצורים עד להחלטה אחרת לאחר הגשת כתב אישום - לא נקבעו הוראות מיוחדות. אולם דווקא בשל כך, יש ליתן את מלוא המשקל לאמור בפק' בתי הסהר ובתקנות עפ"י הפקודה. הן הפקודה והן התקנות מתייחסות לאסיר שטרם נשפט (משמע, עצורים עד תום ההליכים או עד החלטה אחרת) וההתייחסות היא על דרך של מתן טובות הנאה, מעבר לאלה הניתנות לאסירים שפוטים. לא קיימת הוראה על מקום אחזקת אסירים שפוטים, פרט לאמור בסע' 1לפקודת בתי הסהר המתייחס גם לאסירים שטרם נשפטו וזהו נוסח הסעיף: "בפקודה זו - "אסיר" - הנתון במשמרת בית סוהר; "אסיר אזרחי" - אסיר שאינו אסיר פלילי; "אסיר פלילי" - אסיר עפ"י כתב של בימ"ש או רשות אחרת שהם דנים בפלילים...; "אסיר שפוט" - אסיר פלילי שנגזר דינו; הוראות מיוחדות שמפלות אסיר שלא נשפט לטובה, ניתן למצוא בסעיף 10(ב) (1) לענין הפרדתם של אלה מאסירים שפוטים; סעיף 45 המחייב מתן אפשרות לעציר להתקשר עם ידידיו ויועצו המשפטי והרשות לקבל ולכתוב מכתבים - ר' גם תקנה 27א לתקנות בתי הסוהר התשל"ג- 1978- לענין זכות לקבל מבקרים אחת לחודש. כמובן שחלים על אסיר שטרם נשפט כללי משמעת וטובות הנאה כלליות לענין ריפוי, טיולים ותרגילי גוף, לימודים וכיוצ"ב, כמו לשאר האסירים (ר' גם תקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978). ההוראות הנוגעות לשיקום, שחרור מוקדם ועבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר - יוחדו לאסירים שפוטים. העולה מן המקובץ, כי המקום הטבעי להחזקת עצורים עד תום ההליכים הם מתקני שב"ס. ו. מענה לטענות ב"כ המדינה: ב"כ המדינה מבקשת להסיק מהאמור בסע' 3לפקודת המשטרה, כי המשטרה מופקדת על שמירת אסירים ומכאן שיכולה היא להחזיק במתקניה אסירים - קל וחומר עצירים. מקור נוסף לסמכות להחזיק עצירים ואסירים בתחנות משטרה, מוצאת עו"ד ולטר בסע' 1לחוק השחרור המנהלי (הוראות שעה) התש"ן- 1990- חוק השחרור המנהלי בא לאפשר שחרור מוקדם של אסירים - אין לו נגיעה לעצורים עד תום ההליכים והם אוזכרו כאשר המחוקק התייחס לתפוסה של כלל האסירים והעצירים הנמצאים במשמרת. אמנם מהאמור בהגדרה בסע' 1לחוק שחרור מינהלי (הוראת שעה) התש"ן-1990, ניתן להסיק כי ב"תפוסת אסירים" נכללים אסירים המוחזקים במתקני המשטרה ועצורים עפ"י סעיף 21(א) לחסד"פ המוחזקים בכלל בתי הסוהר ובמתקני המשטרה. אולם, הבסיס החוקי להחזקתם של האסירים או העצורים בתחנות המשטרה איננו מוגדר בחוק שמטרתו לפקח על תפוסה מקסימלית של אסירים בכל מתקני הכליאה ע"י שחרור מוקדם. בעקבות הוראות החוק, נקבע כי התפוסה המקסימלית תעמוד על 000, 6מקומות כליאה (ר' צו שחרור מינהלי (הוראות שעה) קביעת תקן כליאה, התש"ן- 1990בכלל בתי הסוהר). החוק הנ"ל איננו קובע כיצד מגיעים אסירים ועצורים עד תום הליכים למתקני המשטרה ולא לשב"ס. נקודת המוצא של החוק הוא מצב קיים כפי שנאמר בדברי ההסבר (הצעת חוק תש"ן עמ' 116): "הכללת האסירים השפוטים המצויים המתקני המשטרה בחישוב התפוסה נועדה לאפשר קליטתם בבתי הסוהר, דבר שלא ניתן לביצוע ללא שחרור מינהלי, עקב מחסור במקומות כליאה". עינינו הרואות, כי בהצעת החוק נשמטו העצירים העצורים עד תום ההליכים אשר נכללו במושג "תפוסת אסירים" בחוק. מכאן אתה למד כי דינם של אלה הושווה לאסירים. להשקפתי, האסמכתא היחידה להחזקת העצורים עד תום ההליכים והאסירים בתחנות המשטרה מצויה בסעיף 70לפקודת בתי הסוהר: "רשאי הנציב באישור השר להורות על מתן מחסה ומשמורת בטוחה בבית סוהר ארעי לאסירים שלדעתו אין לשכן אותם שיכון נוח בבית סוהר קיים או שמחמת מחלה מידבקת או סיבה אחרת, רצוי להורות כאמור; דין בית סוהר ארעי כדין בית סוהר לפי פקודה זו". קיימים מתקני כליאה של המשטרה שהוכרזו בית סוהר עפ"י סעיף 69לפקודת בתי הסוהר. להשקפתי, ברגע שמתקן מוכרז בית סוהר, הוא בית סוהר לכל דבר וצריך לעבור לשליטת נציב שירות בתי הסוהר. בדיון שלפני לא הובהר מי אחראי למתקני משטרה שהוכרזו בית סוהר, אולם מן המפורסמות הוא כי הם נשארים בפיקוח המשטרה. מכח סעיף 69הוכרו בתי הסוהר הקיימים כבתי סוהר ואינני רואה כיצד ניתן לאבחן בין "בית סוהר משטרתי" לבית סוהר רגיל. במצב הקיים הנני ערה לכך, כי אין אפשרות להחזיק את כל האסירים והעצורים עד תום ההליכים במתקני שירות בתי הסוהר. על כן, צריך למצוא דרך חוקית להחזיקם בתחנות המשטרה ולהחיל עליהם את הוראות פקודת בתי הסוהר והתקנות לחוק הנ"ל. ע"י הכרזת מתקן משטרתי כבית סוהר, מושגת התוצאה של החלת הכללים הנ"ל על אותו מתקן. העצירים והאסירים המוחזקים בתחנות משטרה כפופים לכללים פנימיים שאינם ברורים וידועים לכל. לאור תגובתו של עו"ד שמולביץ, לפיה התנאים של עציר או אסיר נקבעים בהתאם למקום המצאו והנוהג הנוהג שם - נעלה מכל ספק כי התנאים בתחנות המשטרה יכולים להיות טובים יותר או גרועים יותר. אין ספק שהתנאים שם גרועים יותר, באשר אין חובה שימצא רופא בקרבת מקום ושתהיה חצר פתוחה לטיולים ושתהיה עבודה לעצירים או שיהיו להם אמצעי בידור ותקשורת המצויים בבתי הסוהר ובמתקני משטרה שהוכרזו כבתי סוהר וכיוצ"ב כללים שנקבעו בתקנות ובפקודת בתי הסוהר. למעשה, מודה עו"ד ולטר כי התנאים בבית הסוהר טובים יותר וזאת בתמצית דבריה שציטטתי לעיל בעמ' 5: "מדיניות זו נקבעה משיקולים עניניים, על מנת למנוע פגיעה בזכויותיהם של אלה המותקנות בחוק ובתקנות". להשקפתי, נקודת המוצא של המשיבים היא שגויה. גם זכויותיהם של עצורים עד תום ההליכים נקבעו בחוק ובתקנות. הערתי כבר, כי המחוקק ראה להפלות לטובבה את האסירים שטרם נשפטו ועל כן, ההנחיה אותה ציטטתי מדברי ב"כ המשיבים היא שגויה בעליל. עו"ד ולטר הפנתה את תשומת לבי לפסק-דינו של כב' השופט כהן בעתירת אסיר 11/91+ 14/91של ביהמ"ש המחוזי בירושלים. עמיתי השופט כהן סבור, כי "החובה להחזיק אסיר במשמורת בית הסוהר לא נקבעה בחוק, אלא בכללים שהתוותה לעצמה המשיבה" (המשיבה היתה מדינת ישראל). באותו מקרה הוחזקו אסירים טעוני הגנה במתקן משטרתי במטה מרחב ירושלים. משמע, שכב' השופט כהן סבור כי גם "לאלה שזכויותיהם מותקנות בחוק ובתקנות" כדברי ב"כ המדינה - אינן מעוגנות בחוק. אינני רואה עין בעין עם עמיתי השופט כהן. לדעתי, פקודת בתי הסוהר קובעת את זכויות האסיר ("אסיר" כולל אסיר שטרם נשפט) להמצא שם ורק במקרים יוצאי דופן הוא יוכל להיות מוחזק במקום אחר, כי אם לא תאמר כן, יכולה המדינה להחזיק אסירים שפוטים בכל מקום שיראה לה ואם כך, לשם מה דאגו למערכת מסודרת ומתוקנת עם כללים של שמירה על זכויות אלמנטריות? החזקת אסיר או עציר שטרם נשפט שלא במתקני שב"ס - צריכה התייחסות מיוחדת והסבר עניני למה ומדוע הוא לא מוחזק בבית סוהר (בבית סוהר כולל מתקן משטרתי שהוכרז כבית סוהר). נראה לי שבכל מקרה שעוצרים אדם עד תום ההליכים, ישש להעבירו בזמן סביר למיון למתקן של שב"ס, ולאחר בדיקה ומיון צריכה להתקבל החלטה ענינית אישית לענין התאמתו של העציר או האסיר למקום הכליאה המתאים ואם מקום כזה לא נמצא בשירות בתי הסוהר בשל עומס יתר או מאחר ואין אפשרות להבטיח לאסיר או העציר תנאים בשל בעיות בטיחות או בעיות בריאות או אחרות, יש לשבצו מחוץ לכתלי בית הסוהר בין במתקן משטרתי שהוכרז כבית סוהר או מתקן אחר עפ"י החלטה מיוחדת של נציב בתי הסוהר. המדיניות לפיה מוחזקים עצורים עד תום ההליכים לעיתים באותה תחנת משטרה שבה נעצרו לחקירה, היא מדיניות שגויה. לדברי עו"ד יפתח, הוחזקו תחילה העותרים בתחנת רחובות ביחד עם אסירים שפוטים ודבר זה נוגד את התפיסה של המחוקק כפי שהיא מתבטאת בפקודת בתי הסוהר (סע' 10(ב) (1) לפק' בתי הסוהר). לטענתה של עו"ד ולטר, כי המשטרה מופקדת על החזקת אסירים קל וחומר עצירים עפ"י הוראות סעיף 3לפקודת המשטרה; אביא את לשון הסעיף במלואו, ממנו עולה, כי זהו סעיף כללי שאין לשאוב ממנו את הסמכות להחזיק עצירים ואסירים במתקני המשטרה. הערת השוליים "תפקידי המשטרה"; נוסח הסעיף: "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילויין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש". זהו סעיף הצהרתי. עפ"י סעיף זה מוטלת על המשטרה גם מלאכת החקירה ואיש לא יאמר שבשל הוראות הסעיף הזה היא יכולה לעצור "עבריינים" ולתבוע אותם ללא כללי סדר דין. הזכרתי לעיל את הבעיתיות שהתעוררה במינוח "תחנת משטרה". על מנת למנוע ויכוחים אם מותר להחזיק אדם במעצר לחקירה במתקן שאיננו תחנת משטרה - ניתנה הכרזה שכל מתקן משטרתי הוא בבחינת תחנת משטרה ואף אחד לא סבר כי האמור בסעיף 3לפקודת המשטרה מכשיר החזקת אדם במעצר במתקן שאיננו תחנת משטרה (ר' צו סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קביעת תחנות משטרה תשל"ו-1976). גם מחנות מעצר שונים נקבעו כתחנות משטרה בצווים משנת 1981ו- 1983(מחנה מעצר 67039ומחנה מעצר 396). החובה הכללית של המשטרה להבטיח את שלומם של אסירים, אין לה ולא כלום עם מקום כליאתם. על אף שהמשטרה אחראית כאמור על שלומם של האסירים, ניתנו סמכויות של שוטר לסוהרים בצו הענקת סמכויות מעצר לסוהרים, תש"מ- 1979(ק"ת תש"מ 40); צו סדר הדין (מעצר וחיפוש)(הענקת סמכויות מעצר לסוהרים), התשמ"ד-.1983 כאשר ביקש המחוקק להשאיר את שאלת מקום מעצרו של העצור להחלטת ביהמ"ש או השוטר או החייל, הוא אמר זאת במפורש כפי שעולה מסעיף 3לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-.1979 משמע, שמקום מעצרו של עציר מינהלי שאיננו מנווט בדרך הרגילה, נמצא בפיקוח מלא ועפ"י הוראות החוק. נקבעו כללים ותנאי החזקה במעצר מינהלי בתקנות סמכויות שעת חירום (מעצרים)(תנאי החזקה במעצר מינהלי), התשמ"א-.1981 כללים אלה דומים במידת מה לכללים של תקנות בתי הסוהר. אין זה מתקבל על הדעת שאסירים ועצירים שלא שפר גורלם ולא נמצא להם מקום בבית הסוהר, ישהו בתחנות משטרה ללא מסגרת תקנות וחוק כפי שטוענת ב"כ המשיבים. אינני סבורה שקיימת לקונה או שתיקה של המחוקק לענין החובה להחזיק אסירים ועצירים (הכוונה לעצורים עד תום ההליכים) בבתי הסוהר. נהפוך הוא, פקודת בתי הסוהר חלה על עצירים ואסירים. חריגה מהפקודה היא החזקתם של העצורים והאסירים בתחנות משטרה. לאסירים ולעצירים זכות מוקנית לשהות בבית הסוהר ולאחר שנשללה חירותם, אין זו שאלה של מדיניות היכן יוחזקו, כפי שטוענת ב"כ המדינה. זו שאלה של צורך אולי הכרח בשל הצפיפות השוררת בבתי הסוהר. במידה והמשיבים חורגים מהוראות החוק, עליהם לתת הסבר בכל מקרה, מדוע לא יוחזק האסיר או העציר במתקן של שב"ס. צודק איפא, עו"ד יפתח בטענתו, כי החזקת עצורים שטרם ניתן לגביהם צו מעצר עד תום ההליכים, מוסדרת ע"י פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] וההשגחה על תנאי החזקתם נתונה בידי השופט שמאריך את המעצר מדי פעם. לגבי עצורים עד תום ההליכים ואסירים: מקומם בבית הסוהר ולא בתחנות משטרה והפקודה והתקנות קובעות את זכויותיהם וחובותיהם. ז. בסיכום: ניתן להחזיק עצורים ואסורים גם במתקני המשטרה, וזאת בלית ברירה לאחר שענינו של כל עציר ואסיר נבדק לעיצומו ולאחר שנציב בתי הסוהר יתן את דעתו בכל מקרה ומקרה. במידה ותפוסת בתי הסוהר מלא ואין אפשרות לשבץ אסירים או עצירים חדשים, יש לדאוג להחזקתם במתקני משטרה שהוכרזו כבית סוהר, כי באותם מתקנים התנאים נאותים יותר מאשר בתחנות משטרה רגילות. בכל מקרה, גם אם יתברר שמתקני שב"ס מלאים, יש לדאוג למיון האסירים והעצירים על מנת שידעו היכן להחזיקם מחוץ למתקני שב"ס ותוך הקפדה על הענקת זכויות דומות במידת האפשר לזכויות הקבועות בפקודת בתי הסוהר ובתקנות. עפ"י המצב הקיים כל עוד לא הובאו העצירים לשב"ס, לא מתקיים לגביהם מיון וסיווג ולרוב שב"ס איננו מודע לקיומם. לא אחת נדחים משפטים של עצירים, באשר ההזמנה לשב"ס חוזרת ללא ביצוע, באשר העציר נמצא במתקן של המשטרה, מבלי שיהיה דיווח על כך או מעקב של שב"ס. בענין המדיניות, לפיה ניתנת עדיפות לאסירים שפוטים על פני עצירים, יוער, כי לא יתכן שתינתן עדיפות למי שהורשע בדין על פני מי שממתין למשפט והוא עדיין בחזקת חף מפשע. לעיתים אסירים השפוטים לתקופות קצרות מבלים פחות זמן בבית הסוהר מהעצירים שממתינים למשפטם. המצב הקיים איננו משביע רצון משתי בחינות: א. השלמה רבת שנים עם הצפיפות בבתי הסוהר. הפתרון שמצא המחוקק בחוק שחרור מינהלי (הוראת שעה) התש"ן - 1990, כשמו כן הוא - פתרון זמני ודחוק. פתרון של ליבת ברירה. למעשה, החוק מאפשר התערבות מינהלית בקיצור עונש שפסק ביהמ"ש, וזאת התערבות בלתי רצויה. הפתרון לטווח רחוק הוא לבנות מתקני כליאה נוספים, כי ומרבה הצער מספר העבריינים הולך וגדל. עלות הבניה היא בחומרים בלבד, באשר כח אדם מצוי בשב"ס. ב. השלמה עם המצב לפיו מוחזקים עצורים עד תום הליכים במתקני כליאה שמחוץ לבית הסוהר, מבלי שיוכלו להנות מהזכויות הקבועות בפקודת בתי הסוהר ובתקנות. אין להשלים עם מצב זה. הטענה שביהמ"ש איננו צריך להתערב בשאלות של מדיניות היא נכונה כל עוד פועלים בהתאם לחוק. אולם השתרש נוהג שבלי בדיקה מעמיקה מוחזקים עצורים עד תום ההליכים כדבר שבשיגרה במתקנים של המשטרה. נוהג זה איננו תקין. המחוקק נתן דעתו לצורך במציאת תחליפי מעצר בתקנו את סעיף 21א לחסד"פ. דאגתו של המחוקק פרושה גם על אלה שלא שפר גורלם והם נעצרים עד תום ההליכים. לא יתכן שאדם שמוחזק חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, ימצא בתנאי מעצר הגרועים מאלה שאשמתם הוכחה. להשקפתי, אסירים ועצירים עד תום ההליכים מקומם בבתי הסוהר ולא במתקני המשטרה וכך אני מפרשת את הוראות החוק הקיימות. העברת אסיר או עציר למקום שמחוץ לבתי הסוהר, צריכה להיעשות במקרים יוצאי דופן ועל פי הוראה מפורשת של נציב שב"ס. ההתייחסות האישית של נציב שירות בתי הסוהר מבטיחה בדיקה ענינית לקיום סיווג, מיון ומעקב - כדי למצוא לו מקום מתאים. הנני מותירה הצו הזמני על כנו, לפיו יועברו העותרים לשב"ס, בין למתקן של שב"ס ובין מתקן משטרתי שהוכרז כבית סוהר.ביקור אסירים / עצוריםמעצר