פגיעה של אב ובנו בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה של אב ובנו בתאונת דרכים: התובעים, אב ובנו, נפגעו בתאונת דרכים מיום 11.10.1995, והנתבעים חיבים על פי דין לפצותם בגין נזקיהם. הנכות הרפואית והתפקודית: תובע 1, יליד 1936 נפגע בראשו ונותרה בו נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי בשיעור של 10%. ד"ר נסים רזון, המומחה הרפואי, מצא כי התובע לוקה בהפרעה ביציבה, הוא סובל מסחרחורות המתבטאות בהפרעה בשיווי המשקל ולפיכך נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 10%. המומחה הרפואי לא הוזמן לחקירה ע"י מי מהצדדים ולפיכך יש לקבל את חוות דעתו כפי שהוגשה. מהסיבה הזו אף נדחית טענת הנתבעים כי אין לקבל את חוות הדעת הואיל והיא חורגת מתחום מומחיותו של ד"ר רזון מפני שהיא מתייחסת לתחום א.א.גרון. העדר שיווי משקל הינו ליקוי שאפשר להתייחס אליו הן מהפן הנוירולוגי והן מהפן של לקויי אף אוזן וגרון, המומחה לא הוזמן לחקירה ועל כן חוות דעתו מתקבלת. התובע הינו עובד דפוס, והוא עובד בשירותו של דפוס ב. אורטנר בע"מ החל משנת 1986 ועד היום הוא ממשיך לעבוד באותו מקום. יחד עם זאת, התובע טוען כי כתוצאה מהסחרחורות העבודה קשה עליו, הוא עובד לאט יותר לעומת התקופה שלפני התאונה וכי מאז התאונה הוא איננו עובד שעות נוספות. עדותו זו של התובע התגלתה כעדות שאינה מדוייקת. בהתאם לעדותו של שלום רינגל, מעסיקו של התובע, הוא אומנם עובד מעט לאט יותר, יחד עם זאת הוא עדיין עובד שעות נוספות ולעתים בכמות העולה על זו שהוא עבד לפני התאונה. המעביד העיד כי מספר השעות הנוספות תלוי בכמות העבודה שמצטברת והדבר נתון, בין היתר, לשיקול דעתו של העובד (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 20-22, עמ' 10 לפרוטוקול ש' 1-14). לפיכך אי אפשר לומר כי כתוצאה מהתאונה התובע עובד שעות עבודה פחותות מאלה שעבד לפניה. יחד עם זאת, הוסיף והעיד המעסיק כי הואיל וקצב עבודתו של התובע הואט מאז התאונה הוא איננו מתגמל אותו באותה מידה שהיה מתגמל אותו לפני כן. וכך הוא מעיד: "... בעקבות מה שהיה באוקטובר במשק העליתי לכורך את השכר ב12%- ולא למר נאווי. למר נאווי העליתי ב2%-. זו דוגמה למה שאמרתי קודם שאני מתגמל עובדים לפי התפוקה שלהם" (עמ' 12 ש'30-32) אשר על כן, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע הינה גם נכותו התפקודית בכל הכרוך בביצוע עבודתו כעובד דפוס. הנזק: א. הפסד שכר לעבר ולעתיד: לאחר התאונה התובע היה בתקופת אי-כושר של 52 יום, אולם הוכח כי למעט שכר של חודש אחד הוא קיבל את מלוא שכרו. עבור חודש זה, הוא יפוצה בסכום של 4,250 ש"ח בצירוף ריבית מאמצע התקופה. בהתאם לתלושי השכר ולעדותו של המעסיק, שלום רינגל, לא חלה ירידה בשכרו של התובע מאז התאונה. לפני התאונה הוא השתכר 3,100 ש"ח ברוטו ולאחריה הוא משתכר 4,250 ש"ח ברוטו. חישוב של הצמדה מלאה למדד מיום התאונה ועד היום מביא למסקנה כי רמת שכרו של התובע נשמרה בהצמדה למדד. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העדות של שלום רינגל כי לעתים הוא מתגמל את עובדיו, אלה הזריזים והיעילים, לפי שיקול דעתו, וזאת מעל לשיערוך השכר, והואיל והוא העיד כי הוא לא תגמל את התובע באותה מידה עקב העובדה שקצב עבודתו הואט יש לפצות את התובע בגין כך, ובהעדר נתונים מדוייקים לכך הוא יפוצה בסכום גלובלי בסך 15,000 ש"ח. לתובע נותרה כשנה וחצי של עבודה עד הגיעו לגיל פרישה. מעדותו של שלום רינגל התרשמתי כי מדובר במעסיק נוח ומתחשב וכי הסיכוי כי התובע יפוטר מעבודתו הינו קלוש. יחד עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות כי היה והעסק ייקלע לקשיים כלכליים התובע יהיה מבין הראשונים שיפוטרו, ובגילו, ובנכותו ספק אם יוכל למצוא למשך תקופה כה קצרה מקום עבודה אחר. אשר על כן, בגין הסיכון של הפלטות מהעבודה התובע יפוצה בסכום גלובאלי בסך 10,000 ש"ח. ב. עזרת צד ג': התובע, אמנם, לא חזר לעבודה, ונשאר בביתו, במשך כ52- יום, אך למעט מקרה אחד של נפילה באמבטיה כתוצאה מסחרחורת לא ראיתי סיבה מדוע היה צורך לסעוד אותו, כפי טענתו. נכותו הרפואית והתפקודית של התובע אינה מצדיקה פסיקה כלשהי בגין ראש נזק זה גם לעתיד. ג. הוצאות: נטען מפי התובע להוצאות רפואיות ואחרות. הוצאות רפואיות לא הוכחו ואינני רואה סיבה מדוע אלו לא כוסו על ידי קופת-חולים. לגבי הוצאות נסיעה מוגברות התובע צירף קבלות מתחנות דלק שונות אולם לא ברור מהו הקשר הסיבתי בין ההוצאה הנטענת לפגיעה בתאונה. יחד עם זאת, הואיל והתובע נזקק למספר ביקורים בביה"ח יפסק לו סכום גלובאלי בסך של 250 ש"ח. כמו כן התובע צירף קבלות עבור תשלום ששולם על ידו לאמבולנס שהעביר אותו מתל-השומר לביתו וקבלות עבור חנייה בחניון ביה"ח, ולפיכך הוא יפוצה בסכום הקבלות בסך של 150 ש"ח. הסכומים האמורים בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 15.10.1995 ועד למועד התשלום בפועל. ד. אובדן עזרת הבעל: נטען מפי התובע כי לאור נכותו הוא אינו מסוגל לסייע לאשתו בעבודות משק הבית וכן בקניות כפי שנהג לעשות בעבר. נכותו הרפואית והתפקודית של התובע אינה מונעת ממנו לסייע לאישה באותן עבודות ולפיכך אין לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין ראש הנזק הנטען. ה. כאב וסבל: לפי 10% נכות, שלושה ימי אישפוז ובניכוי גיל 11,500 ש"ח. סך נזקי התובע 1 הינו 41,150 ש"ח. לסכום האמור יווסף שכר טרחת עורך דין בסך השווה ל13%- בצירוף מס ערך מוסף. נזקיו של התובע 2: התובע 2 הינו קטין. הוא נפגע מבחינה אורטופדית ובעיקר נגרמו לו שני שברים ברגל ימין, אשר הצריכו ניתוח ואישפוז של תשעה ימים. הואיל והיה צורך בקיבוע של השברים במשך תקופה ממושכת התובע שהה בבית במשך תקופה של כארבעה חודשים ולאחר מכן חזר לבית הספר אגב שימוש בקביים. יחד עם זאת המומחה הרפואי, ד"ר ליברטי, קבע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה כלשהי. לאור העובדה שהתובע עבר ניתוח וסבל ממושך עקב איחוי השברים יפסק לו כאב וסבל בסכום של 15,000 ש"ח. אין ספק, ואמו של התובע 2 העידה, כי היה צורך לסעוד אותו למשך כל התקופה האמורה. למרות שהאם המשיכה בעבודתה, שלוש שעות ביום, אין ספק כי השהייה הממושכת בבית, שהצריכה ריפוי השברים, העסיקה את האם מעבר לטיפול הרגיל והמקובל בבן בריא. בגין כך יפוצה התובע בסכום של 4,000 ש"ח. הוצאות עבור שיעורים פרטיים: נטען מפי אמו של התובע כי הוא היה זקוק לשיעורים פרטיים הואיל ומאז התאונה בחודש אוקטובר 1995 ועד סוף שנת הלימודים הוא לא למד בבית הספר. יחד עם זאת התובע 2 לא נשאר כיתה והיום הוא לומד בישיבה לימודי תורה בלבד. כמו כן, לא הוכח כי האם התחייבה בפני מורה פרטי כלשהו לשלם סכום כלשהו ועדותה בעניין זה היתה מפוקפקת, לשון המעטה (עמ' 17-18 לפרוטוקול). אשר על כן, לא ייפסק לתובע 2 סכום כלשהו בגין ראש נזק זה. אשר להוצאות הרפואיות גם לכך לא הובאה ראיה ואשר להוצאות הנסיעה האם העידה כי נסעה מספר פעמים עם התובע 2 לבית החולים ולאחר מכן הוא נסע לבד באוטובוסים לטיפולי פיזיוטרפיה. אני מאמינה לאם, שכן הצורך בנסיעות במונית התבקש לאור הפגיעה ברגל. אשר על כן יפסק לתובע עבור ראש נזק זה סכום גלובאלי בסך 2,000 ש"ח. סך נזקיו של התובע 2 הינו 21,000 ש"ח. לסכום האמור יווסף שכר טרחת עורך דין בסך השווה ל13%- בצירוף מס ערך מוסף. מהסכומים האמורים יש להפחית תשלום תכוף ששולם לתובעים ביום 26.12.1995 בסך 10,000 ש"ח ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד האמור ועד היום.תאונת דרכים