פיצוי על חתך מזכוכית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על חתך מזכוכית: תביעה זו ענינה נזק גוף שנגרם לתובעת בעת ששהתה בקפיטריה בבנין "גילמן" באוניברסיטת תל-אביב. התובעת, ילידת 1968, היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו סטודנטית בחוג לעיתונאות באוניברסיטה - נתבעת 1 - ועבדה בו זמנית בשבועון "פנאי פלוס". בתאריך 26.5.94 בשעה 16.00 בקירוב שהתה בקפיטריית הפקולטה למדעי הרוח שבבנין "גילמן" באוניברסיטה. בעודה יושבת במקום יחד עם תלמידים נוספים חשה מכה חזקה בראשה ובגבה מזכוכית שניתקה מקונסטרוקציית אלומיניום ועץ שהותקנה במקום. כתוצאה מפגיעת הזכוכית נגרם לתובעת חתך באורך 10-15 ס"מ. התובעת פונתה לטיפול בחדר המיון של ביה"ח איכילוב, שם נתפר הפצע ונחבש. על פי חוות דעתו של דר' אריה וילנסקי אשר בדק את התובעת כ7- חודשים לאחר התאונה, נותרה לה צלקת ניתוחית קלואיד בגודל 7 X 0.7 ס"מ בצד שמאל בגב התחתון. הצלקת נמצאה רגישה ללחץ עם הגבלה קלה בתנועות לכל הכיוונים. המומחה העריך את נכותה של התובעת כתוצאה מהפגיעה הנ"ל ב10%-. פרופ' נרובאי אשר בדק את התובעת בתאריך 8.5.97, כשלוש שנים לאחר התאונה, מציין בחוות דעתו כי הצלקת אינה דבוקה ואינה רגישה ותנועתיות עמוד השדרה חופשית וללא מגבלות. אשר על כן, מסקנתו היא כי מדובר בפגימה אסתטית והעריך את נכותה ב5%-. מעיון ב צילומים ת1/ ו-ת2/ שצורפו לתצהירה של התובעת, נראה כי אכן חל שיפור במצבה של התובעת עם חלוף הזמן. יחד עם זאת, בולטת לעין העובדה שמדובר בצלקת ארוכה ורחבה למדי (בחלקה) המהווה פגם אסתטי. התובעת בהגינותה אינה טוענת כי הצלקת גורמת לה הפסדי השתכרות, אולם לטענתה עצם קיום הצלקת המגבילה את תנועותיה במידה מסוימת עשויה להוות מגבלה. לאור העובדה שהתובעת חזרה כבר ביום הפציעה ללימודים ולא נעדרה מעבודתה ואף לא הצביעה על הפסד השתכרות שנגרם לה במשך השנים שמאז התאונה, סבורני כי יש לראות בצלקת ובנכות שנגרמה בעטיה פגם אסתטי אשר אינו מגביל את תפקודה של התובעת. הצדדים להליך התביעה הוגשה נגד אוניברסיטת תל-אביב מחזיקת המקרקעין בהם ארעה התאונה ואפרופו ניהול (1982) בע"מ (להלן: "אפרופו"), שהיתה בעלת הזיכיון לניהול הקפיטריה בה ארעה התאונה, ואשר על פי הזמנתה בוצעו במקום השיפוצים ונבנתה הקונסטרוקציה שכללה פרגולה ודלתות הזזה, וחברות הביטוח שלהן. אפרופו מצידה הגישה הודעה לצד שלישי נגד חיים מורדוך, מתקין מסגרות האלומיניום שבתוכן הותקנו הזגוגיות והלה הגיש הודעה לצד רביעי נגד אפרופו וחברת הניהול אשר היתה ממונה על ביצוע עבודות השיפוצים מטעם אפרופו ונגד נחמיאס יואב ויעל שבנו את קונסטרוקצית העץ שבתוכה הותקנו מסגרות האלומיניום. בתאריך 25.5.93 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פסה"ד ינתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בהסתמך על התצהירים והראיות שהוגשו על ידי הצדדים ללא צורך בחקירה. הנזק כתוצאה מהפציעה נזקקה התובעת לטיפול רפואי שכלל תפירת הפצע וחבישה וללא ספק נגרמו לה כאבים כתוצאה מהפציעה והטיפול. אולם עיקר נזקה הינו נזק לא ממוני הנובע מהצלקת המכוערת אשר מגבילה אותה בבחירת בגד ים וגורמת לה אי נוחות. בהתחשב בגילה של התובעת ובמיקומה של הצלקת וגודלה אני פוסקת כי היא זכאית לפיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין עגמת הנפש והסבל שנגרמו לה עקב הפציעה והחבלה. חבות הנתבעים הן אוניברסיטת ת"א והן אפרופו חבות כלפי התובעת בשל נזקה בהיותן מחזיקות המקרקעין. סבורני כי אין חולק על כך שאין זה מטבעם של חלונות זכוכית להנתק ממקומם ועל כן עצם ארוע התאונה בנסיבות המתוארות לעיל מצביע על רשלנות מצד מחזיק המקרקעין אשר לא דאג לבטיחותם של בני הרשות המבקרים בחצריו. אולם, במערכת היחסים שבין האוניברסיטה לאפרופו קיבלה עליה האחרונה את האחריות לנזקי צד ג'. בהסכם עליו חתמה בתאריך 29.12.93, בסעיפים 13(א) ו-(2) קיבלה על עצמה אפרופו את האחריות המלאה והבלעדית לתפעול וניהול המסעדה כקבלן עצמאי וכן התחייבה לשפות ו/או לפצות את האוניברסיטה בגין כל סכום בו תחויב כלפי צד ג'. אחריות צד ג' - חיים מורדוך חיים מורדוך ביצע את עבודת התקנת מסגרות האלומיניום שבתוכן הותקנו הזגוגיות בבית הקפה. בתצהירו טוען מר מורדוך כי העבודה בוצעה על ידו תוך שמירה על רמה מקצועית ובמיומנות אלא שלהשקפתי עצם אירוע התאונה - הנתקות זכוכית מתוך המסגרת - מצביעה על כך שטענתו באשר לטיב העבודה אין לה על מה שתסמוך, ולא יהא זה מרחיק לכת לקבוע שאילו הותקנה הזכוכית במסגרת האלומיניום כיאות לא היתה ניתקת ממקומה. מר מורדוך מנסה להטיל את האחריות לאירוע על מזמינות העבודה, אפרופו וחברת הניהול קבלו ניהול והשקעות בע"מ, אשר סיפקו את התכניות ופיקחו על טיב העבודה ועל מתקין קונסטרוקציית העץ. באשר לאחרון - נחמיאס (צד רביעי מס' 3 ) - סבורני כי דין התביעה נגדו להדחות מאחר ומדובר בטענה סתמית ובלתי מבוססת לפיה בביקור שערך מורדוך במקום לאחר קבלת כתב התביעה מצא שאחת מקורות הקונסטרוקציה שעליה הורכבו דלתות ההזזה שקעה וזו כנראה הסיבה להשתחררות הזכוכית. למותר לציין כי גם ללא חקירה, טענה זו על פניה נראית סתמית ולא ניתן להטיל אחריות על מתקין קונסטרוקציית העץ רק על סמך השערה זו. מה גם שהנתבע לא טרח להציג צילום של הקונסטרוקציה ששקעה או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בהנחה הנטענת. שונה המצב ככל שהוא נוגע לצד הרביעי 1-2. אפרופו וקבלו הזמינו את העבודה וסיפקו למורדוך את התכניות לביצועה ומתפקידם היה לפקח על טיב הביצוע. מר יואב נחמיאס מעיד בתצהירו כי ביצע את העבודה על פי הוראות אפרופו וקבלו ורק לאחר בדיקה שנערכה ע"י מפקח מטעמם שולמה לו התמורה. חזקה על אותו מפקח שבדק גם את עבודתו של מורדוך ואם לא היה ער לליקויים שבעבודה, הרי שהאחריות למחדלו זה נופלת על שכם מזמין העבודה, אשר שכר את שרותיו. יתרה מכך, מר נחמיאס מצהיר כי בביקור שערך במקום לאחר סיום העבודה הפנה את תשומת לבם של המזמינים לסכנה הטמונה בעבודתו של מורדוך כיוון שהזכוכית הותקנה באופן רשלני בעיקר בכך שלא השתמש בלייסטים אלא במסמרים, ואותו אדם שתשומת לבו הופנתה למחדל זה השיב כי הדבר נעשה כך ע"י מורדוך בשל העובדה ש"נגמרו לו הלייסטים". דהיינו אפרופו היתה מודעת לליקוי, אולם מנימוקים השמורים עימה העדיפה שלא לטפל בתיקונו. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את נתבעים 3-4 וצד רביעי 2, יחד עם חיים מורדוך, לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, 30,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הוצאות משפט הכוללות אגרות ושכר מומחים ושכ"ט עו"ד בשעור 20% + מע"מ מן הסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כן תשלם אפרופו לאוניברסיטת תל-אביב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח ומורדוך ישלם לנחמיאס יואב ויעל הוצאות משפט ושכ"ט בסך 5,000 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל.פיצוייםתאונות (חתכים)תאונות עם זכוכית