פסילת ספרים בגין אי רישום תקבול

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת ספרים בגין אי רישום תקבול: זהו ערעור על החלטתו של המשיב לראות את פנקסיו של המערער לשנת 1997 פסולים בגין טענה של אי רישום תקבול מיום 19.5.97. להלן העובדות כפי שעולות מחומר הראיות: המערער מנהל עסק של תרגום ופרסום. ביום 19.5.97 בשעה 11:40 נערכה אצל המערער ביקורת ניהול ספרים על ידי המבקרים מירון בן עמי וסמי סחניני. במהלך הביקורת נשאל המערער אם יש ברשותו שיקים. הוא הוציא מארנקו מרצונו 15 שיקים דחויים, מתוכם שיק אחד על סך 1,000 ש"ח, זמן פרעונו 25.5.97 משוך בידי אחת סמניה אלינה. שמו של הנפרע בשיק זה לא היה רשום. המערער נשאל מה פשר השיק והוא השיב כי התכוון לבדוק בבנק אם חשבונו של הלקוח אמין וכן רצה לבדוק מהי עלות הכנת השלט שהוזמן אצלו ושבגינו ניתן השיק. אין מחלוקת כי בעת הביקורת לא היה רשום שיק זה בפנקס הקבלות או בפנקס החשבוניות וגם לא בספר ההזמנות. במעמד המבקרים רשם המערער קבלה בגין התקבול והזמנה בגין המוצר. לאור זאת נערך דו"ח ביקורת חוץ ניהול ספרים שהועבר לטיפולה של סגנית פקיד השומה גב' ראדה מסאלם. לאחר עריכת הדו"ח הנדון, שלח המערער ביום 30.5.97 מכתב אל המשיב בו ביקש לקיים שימוע וטען את הטענות הבאות: התקבול התקבל אצלו כשהיה מחוץ לעסק ביום ראשון 18.5.97 שאיננו עסקים ובשעה שלא היה תחת ידיו פנקס קבלות; ביום הביקורת, 19.5.97, היה המערער עסוק משעות הבוקר ועד השעה 11:00 בסידור, נקיון ושינוי מיקום הריהוט והציוד המשרדי ולא הספיק לבצע עבודה כלשהיא; סמוך לשעה 11:00 כשנכנס הלקוח הראשון למשרד הוא שילם את חובו וקיבל חשבונית וקבלה ומיד עם יציאתו של הלקוח, ובטרם הספיק המערער להתארגן, נכנסו המבקרים למשרד; המערער פעל בתום לב וביושר ולא הסתיר דבר מהמבקרים. בשימוע שנערך למערער ביום 14.7.97 טען המערער בפני גב' מסאלם כי ביום הביקורת, 19.5.97, הוא היה עסוק בהדרכת פקידה חדשה ודבר זה גרם לכך שישכח לרשום את השיק. טענותיו של המערער לא שיכנעו את סגנית פקיד השומה, גם בשל כך שהן סותרות את טענותיו הקודמות. במיוחד הטענה שהועלתה במהלך הביקורת שהמערער ביקש להמתין עם רישום עד בדיקת מצב חשבונו של הלקוח בבנק ובירור עלות הזמנת השלט, טענה זו חזקה את מסקנתה של סגנית פקיד השומה כי מדובר באי רישום במועד של תקבול, ללא סיבה מספקת. בתצהיר עדות ראשית של המערער הוא חוזר על הטענה כי ביום 19.5.97 קיבל למשרדו פקידה חדשה והיה עסוק בהדרכתה ובסידור המשרד, וכי מיד לאחר שיצא הלקוח הראשון נכנסו המבקרים. הוא לא חזר בו מן הטענה שהתכוון לבדוק את השיק בבנק מאחר שמושך השיק מוכר לו כבעל מוסר תשלומים גרוע. אילו היה מתברר לו שהשיק או חסר כיסוי, לא היה רושם אותו, מבטל את העסקה ומחזיר את השיק ללקוח. הוא טוען כי גב' מסאלם לא הקדישה לו די זמן לשמיעת טיעוניו. בעדותו בבית המשפט לא הצליח המערער לשכנע מדוע מסר למבקרים הסבר לאי רישום התקבול השונה מההסבר שנתן מאוחר יותר. הוא חזר על הטענה כי הלקוח שילם כסף מבלי לדעת מה עלות ההזמנה. בחקירתה בבית המשפט נשאלה סגנית פקיד השומה מדוע החליטה על דחיית נימוקי המערער למרות שלא גילתה ליקוי בסיסי בניהול הספרים ותשובתה היתה כי היא מתייחסת לאי רישום התקבול הספציפי ולא לשיטת ניהול הספרים באופן כללי. היא דחתה את הטענה שמדובר באדם לא מנוסה או בעסק חדש. בסיכומיו טוען עו"ד אבו זלף, ב"כ המערער, כי לאחרונה חל שינוי במדיניות רשויות מס הכנסה בכל הכרוך למדיניות הפעלת סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה. שינוי זה מגולם, לדעתו, בחוזר נציבות מס הכנסה מס' 25/93 מיום 24.5.93. לפי החוזר, הכלל המנחה בהפעלת שיקול הדעת במקרה של אי רישום תקבול הוא כי סעיף 145ב יופעל רק באותם מקרים בהם אי רישום התקבול, בצרוף שאר הנסיבות, מורה על אחת משתיים: קיים חשד כי הנישום ניסה להעלים מס; קיימת אצל הנישום שיטה לקויה של רישום תקבולים. הבדיקה בשאלות אלה תעשה על רקע כלל עיסוקו של הנישום ולא תוך כדי בידוד העסק מהארוע הספציפי. על סמך בדיקה מקפת כזו יחליט פקיד השומה אם לפסול את הספרים או להסתפק באזהרה. באשר לנימוקי אי רישום התקבול טוען עו"ד אבו זאלף כי המערער התגלה כעד מהימן שענה בכנות וביושר, לעומת עדי המשיב שהתברר שהם בלתי אמינים ועדויותיהם סותרות. לטענת ב"כ המערער, ממכלול הראיות עולה כי מדובר בשיק אחד שלא נרשם, אין הוכחה לשיטה לקויה של ניהול ספרים ואין חשד להעלמת מס, שאחרת לא היה המערער מוסר את השיק מיוזמתו, ודבר זה מעיד על תום לב. היתה למערער, לטענתו, סיבה סבירה ומספקת לאי רישום השיק - ארוע יוצא דופן ונסיבות חריגות ובלתי צפויות. אילו פעל המשיב לפי הוראות אותו חוזר ואילו שקל את כל הנסיבות, היה מגיע למסקנה שמן הראוי להמיר את הפסילה באזהרה. ב"כ המשיב, עו"ד אוהל, טוענת כי אין חולק שהשיק הדחוי הוא תקבול החייב רישום על פי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2) תשל"ג- 1973, וכי היה על המערער לרשום אותו לאלתר. המערער קיבל את השיק ביום 18.5.97 ועד ליום 19.5.97 בשעה 11:40 לא רשם אותו. בערעור על פסילת ספרים עקב אי רישום תקבול חייב המערער להוכיח כי שגה פקיד השומה כשלא קיבל את הסבריו לאי הרישום. החלטתו של פקיד השומה שלא לקבל את ההסבר היא "שומה" ועליה ניתן לערער כעל כל החלטה של פקיד השומה שפקודת מס הכנסה רואה אותה כשומה. על המערער להוכיח כי התקבול לא התקבל, או שהוא נרשם או שלא היתה חובה לרשמו או שהיתה סיבה מספקת לאי הרישום. מבין הטענות הללו התמקד המערער באחרונה - שהיתה סיבה מספקת לאי הרישום. בהודעת הערעור העלה ב"כ המערער טענה נוספת המשיקה לטענה הקודמת והיא שהחלטת המשיב עומדת בניגוד להוראות הביצוע וההנחיות של אגף מס הכנסה, וכוונתו לחוזר 25/93 מיום 24.5.93. השאלה אם תקיפת החלטת המשיב בשל כך שהיא חורגת מהנחיות נציב מס הכנסה, עומדת למערער בהליך של ערעור על פסילת ספרים לפי סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה, לא הועלתה על ידי ב"כ המשיב ועל כן אצא מהנחה כי ישנה הסכמה לחלותה העקרונית של הטענה גם בהליך זה. השאלה אינה נקיה מספקות, נוכח טיבו של ההליך ועילות הערעור המפורטות בסעיף 145ב, מצד אחד, ואופיה של הטענה כתקיפה ישירה של שיקול הדעת המנהלי, מצד שני. אפתח בנימוק הערעור העיקרי והוא שהיתה סיבה מספקת לאי הרישום. טענה זו יש לדחות. המערער מסר כמה וכמה גרסאות בשאלה הפשוטה מדוע לא נרשם התקבול מיד לאחר שהתקבל. ריבוי ההסברים מצביע על חולשתם. ההסבר הראשון הושמע בפני המבקרים במהלך הביקורת וענינו שהמערער "התכוון לבדוק בבנק אם חשבונו של הלקוח אמין וכן רצה לבדוק מהי עלות הכנת השלט שהוזמן אצלו ושבגינו ניתן השיק". טענה זו אין בה הסבר לאי רישום התקבול. תקבול שהוא שטר או שיק יש לרשום גם אם אין ידיעה אם בסופו של דבר יכובדו או לא. לגבי שטר אין כל אפשרות לברר מראש אם יכובד ולגבי שיק - אפילו ניתן לברר בבנק מה מצב החשבון ואם יש כיסוי לשיק אם לאו, עדיין יתכן שהוא יכובד חרף הודעת הבנק או שיכובד במועד מאוחר יותר. אין כל מניעה לרשום את התקבול ולאחר מכן לבטל את הרישום אם יוחלט על ביטול העיסקה והחזרת השיק ללקוח. אם הלקוח מוכר למערער כבעל מוסר תשלומים גרוע, מוטב שלא יעשה עימו עסק או שיקבל תשלום רק במזומן. משהסכים לקבל את התקבול בשיק דחוי - קמה חובת רישום. השיק הגיע לידי המערער, לדבריו, ביום א' 18.5.97 ועל כן משלא רשם אותו עד יום ב' 19.5.97 בשעה 11:40 (מועד הביקורת) הוא נחשב מי שלא רשם תקבול בסמוך לאחר קבלתו. הסבר אחר השמיע המערער במכתבו לפקיד השומה מיום 30.5.97 שם טען כי אי הרישום נובע מכך שביום הביקורת, 19.5.97, היה עסוק משעות הבוקר ועד השעה 11:00 בסידור, נקיון ושינוי מיקום הריהוט והציוד המשרדי ולא הספיק לבצע עבודה כלשהי. נימוק זה סותר את מה שאמר המערער למבקרים בעת הביקורת ואין בו ממש. רישום שיק הוא ענין פעוט שאין צורך בסידורים מיוחדים או בזמן ניכר לשם השלמתו. ההסבר השלישי הושמע על ידי המערער בעת השימוע, ואז טען כי ביום הביקורת, 19.5.97, היה עסוק בהדרכת פקידה חדשה ודבר זה גרם לכך שישכח לרשום את השיק. מה שאמרתי לענין הנימוק השני יפה גם לגבי הנימוק השלישי. אף אחד מהנימוקים הללו אינו עולה לגדר "ארוע יוצא דופן בנסיבות חריגות ובלתי צפויות". יוצא שהסבר לאי רישום התקבול במועד אין בפי המערער. המערער טוען כי המשיב נהג בו בניגוד להנחיות אגף מס הכנסה, הנחיות הכלולות בחוזר מס' 25/93 הנזכר. הוא טוען כי התקיימה בו כל אחת משתי העילות המצדיקות הפעלת שיקול דעת שלא להורות על פסילת הספרים והן: לא קיים חשד כי ניסה להעלים מס; אין קיימת אצלו שיטה לקויה של רישום תקבולים. חוששני כי המערער לקה בכל אחד משני הליקויים המצדיקים פסילת ספרים לפי אותו חוזר. העובדה שחשף מרצונו את השיק הדחוי והבלתי רשום אינה מצביעה על תום ליבו. המערער לא שכנע את בית המשפט כי כוונתו היתה בסופו של דבר לרשום את השיק, גם לאחר שיכובד. אי ציון שם הנפרע בשיק, ללא רישום כל שהוא בספרי העסק, מצביע על כך שהמערער שקל להסב את השיק לאחר ולוותר כליל על הרישום. העדר רישום כלשהו, ואפילו הזמנה, שאין בה כל התחייבות ואינה תלויה במצב החשבון בבנק, מצביע על מגמה להסתיר את קיומה של העיסקה. המערער טען כי נמנע מלרשום את השיק משום שרצה לבדוק מהי עלות הכנת השלט שהוזמן אצלו. לפי הסבר זה, השיק ניתן על ידי הלקוח מבלי שהלה יידע מה עלות העבודה. דבר זה אינו מתקבל על הדעת. הוכח גם כי אצל המערער נהגה שיטה לקויה של רישום תקבולים. אין מדובר בשגגה או במעשה שנבע מהיסח הדעת אלא מהחלטה מכוונת של המערער. החזקת שיקים ללא שם נפרע בארנק, הצגתם לבנק ופרעונם ללא רישום בספרים היא שיטה שהמערער הנהיג בעסק שלו והיא בעליל פסולה לחלוטין, גם אם היא נעשית בתום לב. המערער לא טען כי עשה כך ביחס לאותו לקוח. נ. ממן -163/97 בתיק עמ"ה 180/95 דיפלומט חלפים וציוד 1991 בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3, מיסים יא/5 ה- 18 נדון ערעור הנישום על מפסילת הספרים בשל אי רישום תקבול. לגופו של ענין נקבע שם כי לא הוכחה סיבה מספקת לאי הרישום, אך הערעור התקבל בשל כך שהשופטת מצאה "שעמדו לזכותו של המערער, מספר גורמים שהובילו, בסופו של יום, למסקנה כי אותו מצב דברים שנקבע בהחניות הנציבות ובפסיקה הנ"ל כמצב המעמיד "סיבה מספקת" נתקיים לגביה". ומהן הנסיבות שהקימו מצב זה? ובכן השופט מונה את "קיומה, ללא עוררין, של שיטת ניהול מתקדמת ומאורגנת היטב; קיומו של מפיקוח על המתרחש בנושא הרישום; העדר כל ליקוי במערכת הספרים בעבר; ומעל לכל, ייחוסו של המחדל לעובד המערערת, שסטה מהנחיות חד משמעיות של מנהלה, אשר תבע מן העובדים בתקנון עליו הוחתמו (מע/1) הקפדה על רישום התקבולים בעסק באופן עקבי ובצמוד להוראות החוק" מבין הנסיבות הללו לא התקיימה במערער אפילו לא נסיבה אחת. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ש"ח נכון להיום.מיסיםעבירות מסניהול ספרים / פסילת ספרים