קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי ידועה בציבור: .1ההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (דן יחיד - השופט נויגבורן: תב"ע מג/164-0) התבררה תובענה של המשיבה נגד המוסד לביטוח לאומי, בעתירה שבית-הדין יצהיר, כי התובעת היתה "אשתו" של המנוח, וקמה לה הזכות המוקנית לשאיריו של מבוטח. בית-הדין האזורי קיבל את התביעה ומכאן ערעורו של המוסד לביטוח לאומי לבית-דין זה. .2למעמד "אשה" - טענה התובעת מכוח גדרת המונח "אשתו" בסעיף 1לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), ככולל "הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". .3את מערכת העובדות העלתה התובעת בתצהיר, הוגש כעדות ראשית, שעליו היא נחקרה ובעיקרו של דבר - עמדה הגרסה, שהועלתה בתצהיר, בחקירה הנגדית. בשל המיוחד בעניינו מובא התצהיר כולו בסעיף 5להלן. כן מובא בסעיף 5חלק מתצהירה של העובדת הסוציאלית של בית-החולים, תצהיר שלא נסתר. .4בית-הדין האזורי מסכם את מערכת העובדות כך: "א) התובעת והמנוח נישאו בשנת 1947, ונולדו להם 4בנים; ב) עקב מתחים בבית, התגרשו התובעת והמנוח בשנת 1977; ג) בשנתיים האחרונות לפני הגירושין, היה המנוח ישן מחוץ לבית בממוצע פעמיים בשבוע, כאשר היה ישן לפעמים אצל אחותו או אצל אמו; ד) כשנה וחצי בערך לאחר הגירושין, ולמרות הגירושין הרשמיים, המשיכו הזוג לחיות באותה מתכונת כפי שהיה בשנתיים לפני הגירושין; ה) לאחר מכן היה המנוח מאושפז חודשיים בבית-החולים, וכאשר יצא מבית- החולים הועבר לביתה של התובעת להחלמה; ו) בתאריך מסוים בשנת 1979, כשנתיים לפני שנפטר, קיבל המנוח דירה מ'פרזות' בקטמון, חלק מחפציו של המנוח הועבר לאותה דירה. המנוח נהג לישון בדירה בקטמון, ולבוא לדירתה של התובעת בשעה 08.00בבוקר, לבלות את כל היום אצלה, ולחזור לדירתו בקטמון בערך בשעה 16.00אחר-הצהריים...; ז) שכנים של התובעת, על אף שידעו כי היא התגרשה מהמנוח ראו אותם כממשיכים להיות זוג נשוא". .5א) תצהיר התובעת: "הייתי נשואה למנוח יצחק משעלי ז"ל משנת 1947ועד שנת 1977ומנשואים אלה נולדו לנו 5ילדים. במשך כל שנות נישואינו סבלנו מחוסר אמצעים כלכליים ובעלי המנוח עבד לסירוגין כשכיר וכעצמאי, מדי פעם היה מנסה מזלו בעסק עצמאי, אך תמיד ללא הצלחה יתירה. במשך כל שנות נישואינו היו פעמים אשר המנוח לא היה חוזר ללון בלילה בבית והיה נשאר ללון אצל אחותו, ואולם מקרים אלה לא היו רבים יחסית לכל תקופת נישואיו וחיינו ביחד. בשנת 1977התגרשנו רשמות וזאת רק כדי למנוע סבל עתידי מבן הזקונים שלנו שהיה אז בן 11ואשר התנהגות המנוח בבית השפיעה בצורה לא טובה על הילד. הגירושין נעשו בשקט ובצנעה ומתוך הסכמה מלאה בין שנינו, כשלשנינו היה ברור שלמרות הגירושין באופן פורמלי נמשיך לחיות ביחד והמנוח יוכל להמשיך להתגורר איתנו כתמיד, בהבדל היחידי שאולי עקב הגירושין לא יהיה המנוח נתון ללחצים ולהתפרצויות אשר היו לו לפני הגירושין, ואכן אורח חיינו לאחר הגירושין היה הרבה יותר נינוח ושקט. אני תמיד טיפלתי במנוח, הן לפני הגירושין והן לאחריהם, ודאגתי לכל מחסרו שכן כאתור לא תמיד היתה הפרנסה מצויה בידי המנוח, ובמשך כל השנים במקום שהוא ידאג למחסורי היה מוטל כל העול עלי. המנוח לא היה במיוחד בריא ולאחר הגירושין החריף מצבו בריאותו לרעה, ועובדה זו אף גרמה לכך כי המנוח כמעט ולא היה יוצא מזה מביתנו ברחוב הארנון. המנוח נהג לאכול, לשתות, לנוח בביתנו, אני נהגתי לטפל בו, לתת לו תרופותיו, וברוב המקרים אף היה נשאר ללון בביתנו. גם כאשר היה המנוח מאושפז בבית-החולים נהגתי ללכת כל יום לבקרו, לשבת ליד מיטתו ולטפל בו. כל האמור לעיל נראה לי טבעי ביותר שכן המנוח יצחק משעלי עבורי היה ותמיד יהיה בעלי גם אם באופן פורמלי התגרשנו, אך כאמור כל אורח חיינו לא השתנה כהוא זה עקב הגירושין". ב) תצהיר העובדת הסוציאלית: "תמיד כאשר היה המנוח מאושפז, היתה זהבה באה לבקרו, מטפלת בו ונראה היה לכולם וגם לי כי היא אשתו. אני פשוט ידעתי במסגרת הפרטים שקיבלתי כי בני הזוג גרושים ואולם במציאות עובדה זו כלל לא ניכרה. תמיד המנוח היה מבקש להתקשר לזהבה, להודיע לנתבעת שהוא עתיד לצאת מבית-החולים ו/או כל הודעה אחרת וכל בקשה שלו היתה מופנית לזהבה, אשר תמיד נמצאה לידו. ידוע לי כי המנוח קיבל ממשרד הרווחה חדר למגוריו ואולם אני גם יודעת, שרוב זמנו הוא התגורר ברחוב הארנון, היכן שתמיד התגורר עם זהבה אשר גם טיפלה בו". .6בסיכומיו בבית-הדין האזורי לא חלק פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי "כי התובעת היתה הידועה בציבור של המנוח" והשאלה השנויה במחלוקת עמדה על כך: "האם התובעת גרה עימו", היינו עם המנוח. עיקר טענתו של הפרקליט שייצג את המוסד לביטוח לאומי היה, לא התקיים במנוח תנאי "המגורים", כנדרש להכרה באשה בתור ה"ידועה בציבור". הטוען ביסס עמדתו על כך, שהמנוח לא לן בדירת התובעת, וסמך לעניין זה על פסק-הדין בדב"ע לט/80-8, [1], המפנה לפסק-הדין בעניין סולובייצ'יק, [2] (דב"צ לח/20-0). .7בית-הדין האזורי דחה את טענת פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי וקבע, כי התקיים בתובעת כל המתחייב מחוק הביטוח הלאומי לשם הכרה באשה כ"ידועה בציבור". .8בכתב הערעור חזר הפרקליט שייצג את המוסד לביטוח לאומי על הטענות, שהושמעו בבית-הדין האזורי ובעיקר טען, כי שגה בית-הדין האזורי "בקובעו שהמשיבה היתה גרה עם המנוח למרות שהוכח שלמנוח היתה דירה משלו, בה הוא נהג ללון". בטיעון בכל פה סמך הפרקליט על פסק-הדין בבג"צ 342/61, [3]. .2פסק-דין .1ביסוד הערעור של המוסד לביטוח לאומי הנחות אלה: א) לינה במקום מסוים היא תנאי שבלעדיו אין, למגוריו של אותו אדם באותו מקום; ב) לתיבה "גור" בפסוק "היא גרה עמו" ובפסוק "היא גרה בדירה מסוימת" - משמעות זהה; ג) הפסוק "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו", שבהגדרת "אשתו" בסעיף 1לחוק הביטוח הלאומי, כולל בו שני תנאים פוזיטיביים, שצריך שיתקיימו במצטבר. אמוץ כל ההנחות האמורות תביא לקבלת הערעור, דחייתן תביא לדחיית הערעור. נידרש, איפוא, לכל ההנחות האמורות אחת לאחת. .2א) לינה במקום מסוים כתנאי שבלעדיו אין, למגוריו של אותו אדם באותו מקום: כבר בחוק הביטוח הלאומי עצמו מאבחן המחוקק בין "לינה" לבין "מעונו של אדם", וקובע בסעיף 36לחוק, שדי בנסיעה או הליכה בין "ממעונו של אדם" ובין "ממקום בו הוא לן". אותה הבחנה לא תמיד תעמוד, אבל בהקשר הדברים הצדק לה. יכול אדם העובד באילת תקופה מסוימת, ילון כל הזמן באילת אף בשבתות וחגים, עת אשתו תבוא לשם, ועדיין לא ייחשב למי ש"גר" באילת, אלא שיראוהו כממשיך לגור בתל-אביב או בעיר אחרת. דוגמות כאלה נוכל להביא למכביר, כשהכל תלוי בהקשר הדברים ובמטרה שרצו להשיג על-ידי שימוש בתיבה "גר" או "לן"; ב) לתיבה "גור" בפסוק "היא גרה עמו" ובפסוק "היא גרה בדירה מסוימת" - משמעות זהה: התיבה "לגור" במשמעות הרגילה באה לבטא קשר של אדם למקום מסוים, בין שאותו מקום הוא ישוב ובין שאותו מקום הוא מעון - דירה. הכל תלוי בהקשר הדברים. קשר אחר, שונה לחלוטין, באה לבטא התיבה "לגור", עת אומרים שאשה פלונית "גרה עם" גבר אלמוני. כאן אין מדובר עוד בקשר בין אדם לדומם, אלא לקשר בין בני אדם חיים, על כל העולה מכך. זאת ואף זאת, גם כשמדובר בקשר בין בני אדם, משמעות שונה לתיבה "גור", עת אומרים שארבעה סטודנטים שכרו במשותף דירה וגרים - עדיין לא יאמרו שהם גרים אחד עם השני - ועת אומרים שפלוני גר באותו חדר עם אלמונית בדירה מסוימת. את הדיבור היא "גרה עמו", בהקשר הדברים כאשר מדובר בהעמדת גבר ואשה למטרה מוגבלת בגדר "בני זוג" או "נשואים", יש לפרש בשים לב למטרת המחוקק כ - cohabitatio(בלטינית) או cohabit(באנגלית). למשמעות זאת, ורק למשמעות זאת, יכול היה להתכונן המחוקק. מושג אחר, שיכול היה להשתמש בו המחוקק כדי ליתן ביטוי לכוונתו, קשה להעלות על הדעת, אלא אם היה משתמש בדיבור "חיים יחד", ודיבור זה בוודאי היה מעורר בעיות בתחומים רבים. עיניינו אינו מחייב לעמוד על המשמעות, אשר לדיבור cohabitatioבמשפט. טוב שנביא אחד הפירושים לאותו מונח, כפי שניתן ב ,words and phrases judicially defined[4] (תחת הערך cohabitaion): "קוהביטציה יכולה למעשה להתקיים תוך הסכם לגור (to live) בנפרד... נסיבות החיים, כגון חובות עסקיים, שירותי בית ועובדות אחרות, יכולים להפריד בין בעל ואשה על אף זאת יכול ותתקיים קוהביטציה". במובא לעיל מדובר אמנם בגבר ואשה הנשואים כדין, אך כמוסבר להלן אין זה משנה לענייננו. התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר; ג) "גרה עמו" - תנאי פוזיטיבי מצטבר או תנאי "נגטיבי": מעצם המושג "ידועה בציבור" משתמעת, בדרך כלל, קוהביטציה. אין זה משנה, שדווקא עת מדובר ב"ידועה בציבור", אותה קוהביטציה תמצא את ביטויה, או את הדגש לביטויה, בנתונים אחרים מאשר עת מדובר בזוג נשואים כדין. מכאן, שהמלים "והיא גרה עמו", בקשר ל"ידועה בציבור", הן מיותרות אם רואים בהן תנאי חיובי מצטבר. ישאל השואל, מה רצה להשיג המחוקק במלים אלה? התשובה ברורה ופשוטה. עת מדובר בזוג נשואים כדין ממשיכה האשה להיות אשתו של הבעל והבעל ממשיך להיות בעלה של האשה אף אם מסיבה זאת או אחרת הם חיים בנפרד, או שאינם גרים האחד "עם" השני, במשמעות שניתנה לעיל, היינו הם במצב של separatio; לענייננו אין זה משנה אם המשפט העברי מכיר ב- separatioאו אינו מכיר בכך. מה שבאו להשיג בהזדקקות למלים "והיא גרה עמו" הוא, שעת מדובר ב"ידועה בציבור" מצב של separatioמפסיק את היות האשה "אשתו" מכוח היותה ידועה בציבור. יחד עם זאת ברור שצריך שיהיה בכך כדי לשלול את הקוהביטציה, ולא רק אחד הביטויים לכך. כל האמור מסביר אף את הסתירה בעמדת המוסד לביטוח לאומי, לפיה לא תלקו, אמנם, שהתובעת היתה "ידועה בציבור" ויחד עם זאת טענו, שאינה זכאית לזכויות אשר ל"ידועה בציבור", מפני שהיא לא "גרה עמו". .3עתה ליישום האמור לענייננו. מדובר בשניים, שעשרות בשנים היו נשואים זה לזה, הולידו ילדים ובנו משפחה. מסיבות מיוחדות וקשות, כמתואר בתצהיר של התובעת (סעיף 5(א) שבחלק iלעיל), ובין היתר התחשבות בטובת ילד בגיל נמוך, הגיעו לפיתרון ששר אליו הגיעו - גירושין בכדי לשחרר את הבעל, שהיה נתון במצוקה נפשית, מחובות מסוימות. יחד עם זאת המשיכו השניים לנהל משק בית משותף. האשה סעדה את בן זוגה החולה - שנכותו הגיעה עד כדי % 100- וזה כלל דאגה בעת אשפוז (בעניין זה ראוי לציין את עדות העובדת הסוציאלית של בית-החולים; סעיף 5(ב) שבחלק 1לעיל). אגב, ייחסו בערעור משקל רב לעובדה, "שלמנוח היתה דירה משלו". מעדות העובדת הסוציאלית לומדים על טיב אותה דירה: "חדר מגורים שקיבל ממשרד הרווחה". בסעיף 2פסקה ב' לעיל אמרנו, שהמשמעות של "גרה עמו" תלויה בגיל, במצב בריאות ובכל הנסיבות. תיקח את כל הנסיבות במצטבר, כולל העובדה שמהבוקר עד הערב נמצא המנוח באותה דירה, שבה גרו כל השנים, שם אכל, שם שתה, שם טיפלו בו, שם היה חלק מבגדיו - כנגד העובדה שבסוף היום הלך אותו נכה ללון בחדר, שקיבל ממשרד הרווחה, ותגיע למסקנה, שאין באותו קטע אחרון של היה כדי להוכיח שהשניים חיו או גרו בנפרד. התוצאה היא שדין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיבה הוצאות בסך 000, 15שקל בתוספת מע"מ. אם הסכום לא ישולם תוך 30יום ממתן פסק-הדין, ייווספו הפרשי הצמדה וריבית בשיעור % 3לשנה מיום פסק-הדין עד יום התשלום בפועל.ידועים בציבורפסק דין הצהרתי