קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות גלובליות לעובד בנק ישראל: .1ההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - אדלר; נציגי ציבור - ה"ה גיספאן ויואלי; תב"ע מא/269-3) שדחה את עתירת המערער להצהיר שהוא זכאי לתשלום עבור שעות נוספות שעבד בפועל בנוסף על גמול "שעות נוספות גלובליות" (להלן - שנ"ג) המשתלם לו כליתר העובדים בעלי דרגה י"א ומעלה. .2 א) בהסכם קיבוצי מיום 15.2.1971בין בנק ישראל (להלן - הבנק) והסתדרות הפקידים נקבע, באלו מקרים ישולם גם לעובדי הבנק מדרגה י"א ומעלה גמול שעות נוספות לפי רישום ובאישור "של המזכיר הכללי מדי חודש לפי רשימה שמית" (סעיף 11); ב) ב- 22.2.1971נערכה "תרשומת" בין הבנק לבין ועד העובדים הארצי "להבהיר את הסכם השכר של עובדי בנק ישראל... מיום 15.2.1971" ובין השאר: "... גמול שעות נוספות, לפי רישום: עד שעתיים נוספות ביום ועד חמישים שעות נוספות בחודש לכל היותר וזאת בכפיפות לסייגים הבאים". כאן באה רשימת סייגים מהם עולה במיוחד העיקרון, שהגמול אינו משתלם בתקופות שבהן העובד איננו בעבודה; ג) בסעיף 5להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 20.2.1974בין הבנק והוועד המרכזי של הסתדרות הפקידים ("חוקת העבודה לעובדי בנק ישראל") נקבע, כי: " .5תמורת השעות הנוספות המשולמות כיום לעובדים בדרגות י"א ומעלה תחושב כדלקמן: א. כל עובד יזוכה מדי חודש ב- 47שעות. ב. חישוב השכר לשעה ייעשה לפי המשכורת הכוללת המוגדרת בסעיף 4לעיל. ג. התעריף לשעה נוספת ייעשה לפי המתכונת הקיימת, דהיינו, עבור 15השעות הנוספות הראשונות - % 125משכר שעה רגילה. עבור יתר השעות הנוספות % 150משכר שעה רגילה": ד) יומיים לאחר חתימת ההסכם הנ"ל, ב-22.11.1974, יצאה מטעם הבנק "הוראת גזברות 2/78" בנושא: שעות נוספות" ובה הוראות אלה: - כל עובד (בדרגת י"א ומעלה) יזוכה מדי חודש ב- 47שעות ללא הפחתה בגין העדרויות של חופשה, מחלה או השתלמות. - מכסת 47השעות הנוספות לא תוגדל בשום מקרה גם אם עבד העובד בפועל באותו חודש יותר מ- 47שעות. - יחידת כוח אדם תפסיק לדווח לגזברות על מספר השעות הנוספות לתשלום מכוח נוכחותו של העובד; ה) המערער, העובד במחלקת המיכון של הבנק, עובד שעות נוספות כל חודש; לפי דיווחים שמסר לבנק לקראת הגשת התובענה עבד בנובמבר 80: 25שעות נוספות; בדצמבר 80: 42ש.נ.; בינואר 81: 2ש.נ.; במרס 81: 37ש.נ.; ו) המערער, וכמוהו שאר העובדים, לא תבעו אי פעם גמול שעות נוספות, על-פי דיווח. הוא גם לא הגיש כל דיווח להוציא המקרים המנויים בפסקה הקודמת; ז) סכום פיצויי פיטורים וחישוב גמלת פרישה מחושבים על בסיס משכורת קובעת הכוללת תוספת שנ"ג (סעיף 6א', ב' להסכם הקיבוצי מ-20.11.1974); ח) רוב העובדים בדרגה י"א ומעלה עובדים שעות נוספות, אך התוספת שנ"ג משתלמת להם גם עבור חודשים או תקופות בהם אין הם עובדים שעות נוספות; ט) במשך השנים הועלה נושא גמול עבודה בשעות נוספות (בנוסף על תוספת שנ"ג) בעת משא-ומתן לחידוש הסכמי עבודה. (לדוגמה: פניית ועד העובדים הארצי מיום 7.10.1976להנהלת הבנק). .3בהחלטתו מיום 7.3.1983מחק בית-הדין האזורי סעיף 17(ד) מתצהירו של המערער, סעיף בו ביקש להביא ראיות של תשלומים נוספים הנושאים "שם" מסוים ומהווים למעשה תוספת שכר ולצידם - תשלום נוסף (כפול) באותו שם. בית-הדין קמא נימק את המחיקה בכך "שאין להרשות הבאת ראיות של שחזור משא-ומתן שהתקיים לפני 10שנים בקשר לכוונת חלק מנציגי העובדים בעת המשא-ומתן". .4בפסק-דינו קבע בית-הדין האזורי, כי השינוי שחולל ההסכם הקיבוצי משנת 1974היה בכך, שלפני כן קיבלו עובדי הבנק הבכירים תשלום בעד שעות נוספות שעבדו בפועל או לפי הסדר של תשלום בעד שעות נוספות גלובליות. הסכם 1974הנהיג שיטה חדשה: תשלום עבור מספר שעות נוספות קבוע וגבוה בלי דיווח ובמשך כל השנה. התשלום הנ"ל לא היה בבחינת תוספת שכר סמויה ופיקטיבית, כי אם, הלכה למעשה, תמורה עבור עבודה בשעות נוספות. בפסק-הדין אוזכרה ההחלטה מיום 7.3.1983(ראה סעיף 3דלעיל) ונאמר, כי יש לייחס חשיבות גם ל"העדרות ההסתדרות הכללית כתובעת". הצדדים להסכם (ועד העובדים) היו תמימי דעים לעניין טיבו ומהותו של התשלום הנדון והכירו בו, בהסכם הקיבוצי, כחלק משכרו של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים וגמלאות. .5בנימוקי הערעור טען בא-כוח המערער, בין השאר, כי בית-הדין קמא לא היה מודע די הצורך לכך, שההסכם הקיבוצי 1974הביא לשינוי קיצוני בנושא תשלום גמול עבור עבודה נוספת; על מהותה של התוספת ניתן היה ללמוד מההסכם גופו, לפי המבחנים המקובלים בפסיקה; במקרה דנן שולמה התוספת שנ"ג עבור שעות עבודה רגילות והינה חלק משכר העבודה הרגיל; שגה בית-הדין קמא במחקו מתצהיר המערער את הסעיף 17(ד), ממנו ניתן היה ללמוד, כי בבנק משלמים תשלומים שונים לעובדים בלא שיהא קשר בין שמם למהותם. בפסק-הדין שבערעור אין למצוא הסבר על שום מה לא ראה בית-הדין קמה בשנ"ג, חלק מהשכר הכולל. בטיעונו בעל-פה, הפנה הפרקליט המלומד לאמור בדב"ע לה/1-7, [1], היינו כי "טיבו של התשלום לפנסיונר עבור 'שעות נוספות' ('רגילות') " צריך להיבחן בכך, האם התשלום הנ"ל הותנה בקיום תנאי או גורם, או "שמא היה התשלום בעד 'שעות נוספות' ('רגילות') - פיקציה, אמתלה להגדלת המשכורת הרגילה" (שם, [1], בע' 118- סעיף 4). בא-כוח המערער הטעים, שמה שעובד מקבל בעד שעות עבודה רגילות אין בו פיצוי בעד מה שיגיע לו עבור עבודה בשעות נוספות (ראה דב"ע לט/24-3, [2], בע' 427-428). מה ששולם לעובדי הבנק בדרגה י"א ומעלה היה "שכר כולל" בכך שהשכר כלל תשלום בעד שעות נוספות ועל כן יש לראותו כ"שכר רגיל בלבד" לפי הוראות סעיף 5לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר) - משמע שכל שעת עבודה נוספת מזכה את העובד בגמול מחושב על בסיס השכר הכולל הנ"ל. .6תשובתו של בא-כוח הבנק היתה, כי מה שתבע ותובע המערער אינו אלא שכר כפול עבור אותה עבודה עצמה בלא שהוסכם על כך בין הצדדים. המערער מקבל תמורה מלאה עבור שעות העבודה הנוספות בהן עובד. הבנק מקיים במדויק מה שהותר לו כחוק, על-פי ההיתר הכללי שפורסם בילקוט הפרסומים 1977, תשל"ד (ע' 553) היינו 4שעות נוספות ליום ושתים-עשרה שעות נוספות לשבוע. הגמול המשתלם הינו % 125משכר שעה רגילה עבור 15השעות הנוספות הראשונות ו-% 150משכר שעה רגילה עבור יתר השעות הנוספות, כלומר מירב הגמול לשעות נוספות בהן מותר לעבוד לפי החוק. להסכם זה אין אח ורע במתכונת הסכמי השכר בארץ. זאת ועוד: אין שחר לטענה שגמול שעות נוספות - בהיותו קבוע ובלתי-משתנה בהיקפו - מהווה שכר כולל, וכמוהו "כשכר רגיל בלבד" כמשמעותו בסעיף 5לחוק הגנת השכר. האמור בסעיף 5מכוון, טען הטוען, למקרה מבוטא הגמול עבור שעות נוספות בסכום נקוב ולא למצב בו התמורה בעד שעות נוספות מחושבת לפי מתכון החוק עצמו (חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951; להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה): % 125ו-% 150השכר הרגיל. רכבי השכר שיהוו בסיס לחישוב הגמול הנ"ל פורטו בהסכם הקיבוצי. אין ללכת שבי אחרי המלה "גלובלי" ולהגיע, בעקבותיה, למושג "שכר כולל". אשר לטענה כי לא בדין מחק בית-הדין קמא סעיף 17(ד) לתצהירו של המערער השיב בא-כוח הבנק כי אין לשמוע בטענות הבאות לסתור מסמך שהוא עצמו חתום עליו (כדרכם של הסכמים קיבוציים). .2פסק-דין .1סוגיית השעות הנוספות מוסדרת בחוק שעות עבודה ומנוחה: ההגדרה (בסעיף 1), האיסור (סעיף 6), הסרת האיסור (סעיף 10), ההיתר (סעיפים 11, 14, 15) והגמול (סעיף 16). מרחב הפעולה להסדר בין מעביד ועובדו בעניין שעות נוספות אינו יכול להשתרע מעבר לתחום שנתחם בחוק שעות עבודה ומנוחה. מותר למעביד לשלם מראש או להתחייב מראש (ולשלם) גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, אם המוסכם לא יכלול גמול בעד שעות מעבר למותר לפי החוק וזאת אף אם ידוע ומוסכם שלא תמיד ולא בכל חודש, יעבוד העובד את מלא מכסת השעות הנוספות שבעדן שולם. .2הסדר כזה נערך בהסכם הקיבוצי משנת 1974לגבי העובדים שדרגתם י"א ומעלה. בסעיף 5להסכם נקבע להמיר את השיטה הנהוגה עד אז בהסדר חדש, העולה בקנה אחד עם הוראות החוק ועם ההיתר הכללי (י"פ 1977, תשל"ד, ע' 553). ההסדר הנ"ל איננו פרי של פיקציה מוסכמת, המנסה לייחד לחלק מהשכר הרגיל עבור עבודה רגילה אופי של תוספת ("גמול", "קצובה", וכדו'). לא כזה היה המצב בדב"ע לה/1-7, [1]. שם נפסק, כי - "... התשלום 'שעות נוספות' ('רגילות') משתלם לדוור בעד כל יום עבודה בו הוא עושה את מלאכתו, את עבודתו הרגילה; ופשיטא שאין כאן עניין ב'תוספת' לשכר רגיל, אלא במרכיב ממרכיבי השכר הרגיל עצמו... תשלום זה מהווה מרכיב קבוע ויסודי של המשכורת הקובעת בעד ביצוע עבודה רגילה..." (שם, [1], בע' 119). כאמור, לא כן המצב בענייננו. לית מאן דפליג שרוב העובדים בעלי דרגה י"א ומעלה, והמערער דנן בכלל זה, ועובדים שעות נוספות, כדבר שבשגרה. על כן הוסכם, שישולם להם, כדבר שבשגרה - בנוסף לשכר רגיל, הכל ספציפי ובסכום נקוב - גמול שעות עבודה מירבי לפי החוק, בלי דיווח, בלי פיקוח, בלי רישום, כך שיתאזנו ויתקזזו ההוצאה בעד תשלום מירבי מובטח מזה, והחיסכון בטרחה ופיקוח מזה, ובסופו של דבר יצא "שכרו" בשכרו. הכל כמובן בגדר המותר, ובלבד שיקפידו עם הוראות החוק - עד הסוף. כלומר, שאם קורה שהמערער עובד מספר שעות עבודה העולה על מכסת ההיתר הכללי, יש לשלם לו גמול שעות נוספות לפי % 150של השכר הרגיל. מכאן, שאין נפקות לאמור בסעיף .5ב. 5ש"בהוראת גזברות מס' 2/78" (סעיף 2(ד) בהליך), לפיו "מכסת 47השעות הנוספות לא תגדלנה בשום מקרה גם אם עבד העובד בפועל באותו חודש יותר מ- 47שעות". הוראה זו כמוה כאין וכאפס. .3אשר לטענה בדבר "שכר כולל" לפי סעיף 5לחוק הגנת השכר: מה שהסעיף בא לאסור ולמנוע זוהי קביעת שכר עבודה שיכלול גמול שעות נוספות כחלק מסך גלובלי. לא כאלה פני הדברים במקרה שלנו. מתלושי השכר למדים, שמה שנקבע בהסכם הקיבוצי 1974קוים הלכה למעשה: שכר עבודה יסודי - מזה, גמול שנ"ג ותוספות שונות מזה. אין לנו כאן עניין עם שכר כולל. .4סוף דבר: הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 000, 25שקלים, בתוספת מע"מ.בנק ישראלבנקשעות נוספות