קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה עם מיכלי גז: 1. מר נסרה זאהי (התובע בת.א. 1501/94) ומר עוסמאן חוסיין (התובע בת.א. 1291/94) (שניהם ייקראו להלן - התובעים), עבדו ביום 12.4.94 בשרות הנתבעת מס' 1 ועסקו בפירוק מיכלי גז והתקנת ברזים במיכלים, בחוות המיכלים הנמצאת בקרית אתא שבבעלות הנתבעת מס' 2 (להלן - סופרגז). תוך כדי עבודתם כאמור, התלקח גז שהתפזר סביבם באויר, פרצה שריפה, התובעים נכוו, ותביעתם היא לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו להם בארוע האמור (להלן - התאונה). התביעות המפורטות בכתבי התביעה המתוקנים, מופנות נגד ארבע נתבעות: הנתבעת מס' 1 היתה מעבידתם של התובעים. "סופרגז" היא בעלת חוות המיכלים, הציוד שנמצא במקום וכן הבעלים של מלגזה שמקור כוחה למנוע שריפה (להלן - המלגזה) שהיתה באתר בעת הארוע. הנתבעת מס' 3 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ (להלן - אליהו) ביטחה את המלגזה בביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל - 1970, ביטוח שהיה תקף בעת שארעה התאונה. הנתבעת מס' 4 "כלל" חברה לביטוח בע"מ (להלן - כלל) ביטחה את הנתבעת מס' 1 בביטוח המכסה אותה מפני חבות מעבידים בנזיקין, ביטוח שהיה גם הוא תקף במועד התאונה. לאור האמור, יש צורך להחליט על מהותה של התאונה. האם מדובר בתאונת דרכים או בתאונה שאיננה תאונת דרכים. בהקשר לתאונת הדרכים - יש צורך להתייחס גם לטיבה של המלגזה, וכן לשאלת השימוש של התובעים במלגזה, שכן אין לתובע זאהי רשיון נהיגה בה. אם לעומת זאת התאונה היא תאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, יהא צורך בהמשך להתייחס לשאלת הרשלנות, והרשלנות התורמת. כמו כן: אם זאת תאונת דרכים, תהא "אליהו", המבטחת לפי הפקודה, חייבת בפיצויים. אם זאת תאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, או אם עילתו של מי מהתובעים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 נשללת, יחול נטל הפיצויים על הנתבעת מס' 1, על "סופרגז" ועל "כלל". 2. התאונה נחקרה על ידי משרד העבודה ומפקח העבודה הבכיר אברהם אידל ערך על כך דו"ח שסומן ת2/. מדובר בחוות הגפ"ם של "סופרגז" בעיר גנים בק. אתא. שטח החווה כ - 15 דונם והיא כוללת משרדים, בתי מלאכה, סככה ומחסן. באמצע הסככה עמדה מלגזה המופעלת במנוע שפועל על גפ"ם. "השטח היה רווי גפ"ם אשר שוחרר מהמיכלים באופן שהברזים דלפו, ובאופן שהפועלים שחררו בעצמם. כתוצאה מהשריפה ומהפיצוץ קרס גג הסככה בחלקו... מוקד השריפה היה באזור המלגזה... העובדים אשר הועסקו במלאכת החלפת ברזים ותיקון המיכלים הקטנים היו של קבלן חיצוני ללא ידע וללא הדרכה מספקת לסכנות הכרוכות בעבודה בגפ"ם". מסקנות הדו"ח הן כדלקמן: "התאונה, השריפה והפיצוץ נגרמו כנראה כתוצאה מכמות גדולה של גפ"ם אשר שוחרר באזור הסככה ומנסיון התנעת המלגזה (לפי דו"ח מכבי אש). אפשר היה למנוע את התאונה, שריפה והפיצוץ אילו: א. לא היו מעסיקים עובדי קבלן חיצוני ללא כל נסיון בעבודה עם גפ"ם. ב. היו מדריכים את העובדים בסכנות הכרוכות בעבודה בגפ"ם. ג. היו קולטים את הגפ"ם אשר בתוך המיכלים בשאיבה ולא בשחרור לאוויר הפתוח. ד. היו משתמשים במלגזה אשר המערכות שלה מוגנות הן ביציאת גזי השריפה (צינור הפליטה) והן במערכת ההצתה. ה. צו בטיחות של משרדנו... מצווה על איסור מוחלט של שימוש במלגזות בשטח חוות המיכלים אלא אם הן מצויידות בהתקנים הקולטים את הגיצים והמקררים את גזי הפליטה". שירותי הכבאות של איגוד ערים אזור חיפה חקרו את הדליקה והרשף מר משה ריבק חתם על "גליון חקירת דליקה", (ת1/). בסעיף 10 של ת1/ מפורטות אפשרויות שונות כ"סיבה משוערת של פרוץ הדליקה" ובהן הצתה בזדון, תהליך ייצור, קצר חשמלי, תאונת רכב, ועוד. מבין אלה, כסיבה המשוערת לפרוץ הדליקה סומן תהליך הייצור. בהמשך נכתב: "סמוך לעמדת פירוק הברזים ובמרחק של כ - 2 מ' חנתה מלגזה המשמשת את צרכי המתקן. המלגזה שחנתה במקום מוזנת ממיכל גז המותקן לה, ובאמצעות מאייד מוזרם הגז לבעירה במנוע. במנוע מלגזה זו הובחנה מערכת הצתה חשמלית זהה לחלוטין למערכת הצתה של מנוע מופעל בבנזין, ובלי שנמצאו במערכת זו אטימות והגנות מיוחדות כנגד פיצוץ. בבדיקה שערכנו במתג ההתנעה נמצא זה במצב פתוח, תנועת המפתח היתה קשה וראשונית, לאחר החום הרב ששרר במקום בזמן השריפה וטרם בדיקתנו... בבחינת גורמי ניצוץ אפשריים בחנו אפשרויות רבות ומגוונות ובהן מערכת חשמל כללית, מערכת תאורה, חבלה, מערכת התנעה והצתה של המלגזה, עישון, שימוש בכלי עבודה לא מתאימים, פעולות במתקן שכן, כן אפשרויות אחרות נוספות". מסקנתו של הכבאי פורטה בעמ' 5 (סעיף 10.15 של ת1/). נאמר שם: "לאור הממצאים במקום, העדויות כמפורט לעיל, סוברים אנו כי השריפה נגרמה כתוצאה מהתלקחות כמות קטנה של גז שהיתה פזורה בגובה נמוך בשטח סככת הטיפול במיכלים, והתלקחותה כתוצאה ממגע עם מרכיבים במערכות החשמל של המלגזה, שנמצאו במצב "פתוח" ולא מהנמנע ואף אפשרי שהדבר קרה בנסיון התנעה. לאחר ההתלקחות הראשונית והחום שנוצר במקום, נפתחו שסתומי בטחון במיכלים שבסככה והגז שפרץ התלקח, וקבע את עוצמת השריפה". 3. הצדדים הביאו עדויות לגבי סיבת התאונה ואופן התרחשותה. העדים כללו את טפס"ר משנה משה ריבק שחקר את התאונה והוא זה החתום על ת1/ (עמ' 19 עד 35 לפרוטוקול), מר מוריס שגיא, עובד המשרד לאיכות הסביבה ואחראי על חומרים מסוכנים במחוז חיפה (עמ' 36 עד 46 לפרוטוקול), וכן את מר אלי נוי קצין בטיחות ב"סופרגז" (עמ' 71 עד 81 לפרוטוקול). מבין העדויות אפנה לדבריו של מר ריבק, בעמ' 22: "אני מניח ומעריך כי הסיבה להתלקחות נעוצה במלגזה בין אם היתה עובדת ובין אם היה זה נסיון התנעה. זו אחת הסיבות האפשריות לדליקה שנראתה לי סבירה ביותר. יכולות להיות סיבות נוספות כגון: שימוש בבגד בעל מוליכות, תאורה, כלי עבודה, עישון, נפילת מיכל, פגיעה בין מיכל למיכל שיצרה ניצוץ או מגע ביניהם. ניצוץ הכי קטן יכול להביא לידי שריפה כשגז נמצא באוויר, בריכוזים מתאימים". בהמשך עדותו נסקרו גם אפשרויות אחרות: "מקרים של ניצוץ במרחק גדול אפילו שני ק"מ שגרם לפיצוץ" וכן "אין סוף אפשרויות" (עמ' 24 לפרוטוקול). בעמ' 27 אישר, בתשובה לשאלתו של עו"ד זינגר כי שלל אפשרויות אחרות ונשאר עם האפשרות של מלגזה. עוד אישר כי "פתיחת המתנע פירושו שהיתה פעילות חשמלית במלגזה בזירת המתקן", ובעמ' 30 השיב לעו"ד גב' סוקול "בסה"כ בוחנים את כל הדברים, מערכות חשמל והתנעות חשמל ומנורות ודברים אחרים... מקור הניצוץ הסביר ביותר מכל אפשרות אחרת, הוא המלגזה". לאור האמור, אני קובע כי שיטת העבודה באתר היתה לקויה. לא ננקטו אמצעי זהירות למנוע את דליפת הגז. היתה רשלנות גם בכל הקשור למלגזה, אילתור המנוע ומערכת ההצתה לשם התאמתם לגז כחומר דלק להפעלת המנוע; היתה רשלנות גם בעצם המצאות המלגזה באתר, כשמפתח ההתנעה במצב "פתוח". ניצוץ מן המלגזה הוא זה שגרם לשריפה. 4. בדו"ח מכבי האש ת1/ נחקרה התאונה מנקודת מבטם של מכבי האש. בדו"ח משרד העבודה ת2/ נחקרה התאונה מנקודת מבטו של הפיקוח על העבודה. כל חוקר הגיע למסקנות שונות, לא בהכרח סותרות, והמסקנות הן פרי נקודת מבטו של החוקר. יש קשר סיבתי בין השריפה לבין הרשלנות ואופן הביצוע הלקוי של העבודה בפירוק מיכלי הגז. יש גם קשר סיבתי בין הניצוץ שמקורו במלגזה ובשימוש בה באתר המיכלים לבין השריפה. שני הגורמים קשורים קשר סיבתי - עובדתי לשריפה. מבחינת הקשר הסיבתי, אין הם מוציאים האחד את השני. הסבירה כב' השופטת שטרסברג-כהן בת.א. 1537/82 עז' המנוח עלי מחמוד זחאלקה נ' דוד חסון, פס"מ תשמ"ח (א) עמ' 55: "העובדה שבגרימת הארוע משולבים גורמים שהמחפרון אינו שותף להם, אין בה כשלעצמה כדי לנטרל השתתפותו בגרימת הארוע אלא אם כן גורמים אלה מכריעים הם עד כדי הפיכת חלקו בגרימת ההתמוטטות, לזניח. העובדה שחלק מהגורמים שהביאו לתאונה פועלים במישור החבות של מאן דהוא בנזיקין, אינה מוציאה את האפשרות ש"כלי רכב" יפעל במישור החוק באופן שהתאונה תיחשב לתאונת דרכים". בע.א. 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל ואח', (טרם פורסם, מיום 3.10.99), נדונה התאונה במחלף "שפירים", כאשר העובדים בבניית גשר מעל הכביש פעלו ברשלנות חמורה, וקורת בטון מן הגשר התמוטטה ונפלה על מכונית שנסעה בכביש מתחתיו. הוסבר מפי כב' השופט ריבלין: "מאורע שאירע כתוצאה ישירה ממעשה שנעשה במכוון עשוי לצאת היום מגדריו של החוק, אך אין די בהתערבות אחרת של גורם זר - התערבות רשלנית או בלתי צפויה - כדי לנתק את הקשר הסיבתי המשפטי לענין חוק הפיצויים. "מקום שהסיכון הוא 'כפול' באופן שקיים גם סיכון מהשימוש בכלי הרכב וגם סיכון אחר, אין כל מניעה להחלת החוק" (הנשיא א' ברק בע.א. 358/83 הנ"ל בעמ' 858). "השימוש ברכב אינו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע, די בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו" (השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 5971/95 עובד לוי ואח' נ' ימין שמחון ואח', דינים עליון כרך נד 930) גם העובדה שהטלת האחריות על מבטחת הרכב עשויה להחצין את תוצאות מעשה הרשלנות של אחרים אינה משנה מן ההסדר המשפטי הקיים. הטלת העלויות הנובעות מנזקים שנגרמו ברשלנות, על ידי מי שאינם אחראים על פי חוק הפיצויים, בדרך של השתתפות אותם גורמים במימון הביטוח, מחייבת שינוי חקיקתי". לי נראה, כי ניתן לראות, במקרה דנן, בניצוץ שמקורו במעגל החשמלי הפתוח של המלגזה, גורם ממשי מספיק בגרימת השריפה. אמנם נכון שהמקום רווי הגז היה מועד לפורענות. אין להוציא מכלל אפשרות, שאלמלא המלגזה, היתה השריפה מתרחשת אולי זמן מה לאחר מכן מניצוץ אחר ממקור כלשהו שהיה מבעיר את האויר הרווי בגז הדליק. אך באותה מידה אפשר שאלמלא המלגזה לא היתה השריפה מתפרצת כלל. החשוב הוא, שגרם לכך הניצוץ מן המלגזה. די בכך לצורך קשר סיבתי מספיק בין המלגזה והשימוש בה (היינו, המצאותה במקום שעה שמפעילה השאיר את המתנע פתוח תוך יצירת מעגל חשמלי), לבין השריפה. גרימת השריפה על ידי כלי הרכב, המלגזה, נעשתה במקרה דנן בדרך יוצאת דופן ומיוחדת, אבל לכך אין חשיבות, שכן "שכיחות האירוע כשלעצמה אינה יכולה לשמש מבחן סיבתי מספיק. גם התרחשויות יוצאות דופן ונסיבות עשויים להיחשב כסיכונים טבעיים הכרוכים לשימוש ברכב". (ע.א. 4204/98 הנ"ל). הגרימה יכולה להיעשות בכל אופן שהוא ובלבד שהשימוש ברכב הוא גורם ממשי. חוק הפיצויים לוקח בחשבון באופן מפורש אפשרות של התפוצצות או התלקחות, כדרך סיבתית מספקת לגרימת התאונה. זוהי חזקה חלוטה כי "יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים בכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב", (סעיף 1 לחוק הפיצויים; ע.א. 236/81 לסרי נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(3) 705). בפרשת לסרי דובר בדליקה שפרצה מחוץ לרכב, מסיבה שאינה קשורה בו ותרומתם של כלי הרכב החונים היתה הגברת עוצמת השריפה כתוצאה מהתלקחות מיכלי הדלק. במקרה דנן מקור השריפה היה במלגזה. 5. הצדדים ריכזו את מירב טענותיהם, וגם העדויות נסבו, רובן ככולן, על הגורם לשריפה, אם היה זה ניצוץ מן המלגזה, או גורם אחר. היתה התייחסות, אם כי בלשון רפה לעוד שתי נקודות: האחת, מהותה של המלגזה ככלי רכב. השניה, האם קשורה השריפה לשימוש שעשו התובעים במלגזה, שלא כדין, מחמת העדר רשיון נהיגה בה, או ללא רשות. באשר למלגזה: על כך דן בית המשפט העליון, והכריע במחלוקת, ברע"א 613/95 "קרנית" נ' עופר נחום, פ"ד נא(4) 659, בהמשך למה שנפסק בע"א 5847/96 חברת ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ(3) 819, בהתייחס לדרישה שעיקר ייעודו של הרכב, על פי טיבו, יהא לשמש לתחבורה יבשתית, היינו הובלת משאות, מטענים או אנשים ממקום למקום, ונדרש, שהובלה זו תהיה ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי שני. בפרשת עופר נחום דובר על מלגזה שתוארה במוצג שהוגש שם וסומן ת1/. עליה נאמר כי "זוהי מלגזה אשר כדוגמתה קיימות מלגזות רבות בהן נעשה שימוש להובלת מטענים ממקום גיאוגרפי אחד למשנהו". במקרה כזה נכללת המלגזה בהגדרה הראשית של רכב, היינו "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". במקרים אחרים, תיכלל המלגזה בגדרה של "מכונה ניידת". מכונה כזאת נדרש כי תהא "כשרה לנוע בכוח מיכני בכביש". כשירות זאת, כך נפסק, היא כשירות משפטית, ומכבש כבישים שמהירותו פחותה מ - 30 קמ"ש, אינו בעל הכשירות הנדרשת, לאור האמור בתקנה 39א(א) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. ראה, רע"א 3534/97 לינה אטליס נ' יוסף ישראלי ואח', (טרם פורסם) מיום 1.9.99. בעניננו: מדובר במלגזה אשר נראה לכאורה שהיא תואמת את זו שבת1/ בפרשת עופר נחום, כמתואר בסעיף 4 של הפסק, תוך הפניה לתיאור שבערכאה הראשונה בפני כב' השופטת ה. שטיין, של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 1492/92, שם נכתב: "מדובר בכלי המונע ממקום למקום על ידי מנוע. הוא נע על 4 גלגלים ובאמצעות הגה", וכו'). ניתן לראות אותה בתמונות שצילם החוקר אשר ויצמן (נ7/, תמונות מס' 6-7, וכן בתמונה ת7/). זוהי מלגזה טיפוסית לכל דבר (פרט לאילתור של התקנת ההנעה בגז) הנוסעת על 4 גלגלים-צמיגים. היא רשומה במרשם המתנהל על פי חוק רישום ציוד הנדסי, התשי"ז - 1957, ראה נ20/. הפריט הוא "מלגז שהנעתו או הפעלתו בכוח מנועי". היצרן הוא בית החרושת "הייסטר", המנוע הוא מתוצרת "איסוזו". "אליהו" הוציאה בעבור המלגזה תעודת ביטוח ושם נרשם, באשר לסוג הרכב "רכב מיוחד". (נ19/). לפי תעודת עובד הציבור נ17/, חייבת המלגזה אישור של קצין משטרה לצורך תנועה בדרכים ומהירות הנסיעה היא 21.4 קמ"ש. מסקנתי היא איפוא, שהמלגזה דנן היא כלי רכב, ואין היא באה בגדרה של "מכונה ניידת". 6. נותר לדון רק בשאלה, אם עילת התביעה של התובעים או מי מהם נשללת (רק באשר לחוק הפיצויים) מחמת זה שמי שהשתמש במלגזה, עובר לתאונה, עשה זאת בלא שהיה לו רשיון נהיגה לכך, או בלא שהיה מורשה לכך. לאפשרות כזאת יש רמזים שונים בראיות. הוברר, שלתובע נסרה רשיון נהיגה לנהוג במכונה ניידת ובטרקטור (ת8/). שקלתי את הראיות, מקובלת עלי כנכונה עדותם של התובעים (ראה התצהירים ת5/ ו - ת6/), כי איש מהם לא נגע במלגזה, לא נהג בה, לא הפעיל אותה ולא עשה בה כל שימוש, עובר לתאונה. 7. מכל הנ"ל עולה המסקנה הבאה: המלגזה היא כלי רכב; המלגזה עמדה באתר השריפה כשהמעגל החשמלי "פתוח" תוך יצירת סיכון חמור לשריפה באתר המיכלים; התאונה נגרמה מחמת ניצוץ שמקורו במלגזה; הניצוץ היה גורם בעל משקל מספיק בגרימת השריפה שלא הפך לזניח עקב רשלנות התובעים בביצוע העבודה באתר המיכלים תוך פיזור גז באויר; פירוש הדבר שמבחינת הקשר הסיבתי - משפטי, השימוש במלגזה גרם לשריפה; התאונה היא על כן תאונת דרכים, ועילת התביעה של התובעים אינה נשללת משום שלא הוכח כי מי מהם נהג במלגזה או הפעיל אותה, עובר לתאונה, שלא כדין או ללא רשות. מכל האמור נובעת התוצאה שלפיה אין לתובעים עילה בנזיקין כלפי הנתבעות מס' 1 ו - 4. עומדת להם העילה נגד הנתבעות 2 ו - 3. הנתבעות 2 ו - 3, "סופרגז" ומבטחתה על פי הפקודה "אליהו", יפצו את התובעים על נזקי הגוף שנגרמו להם בשריפה, שהיא תאונת דרכים. הפיצוי יהא על פי הוראות חוק הפיצויים. התביעה נגד הנתבעות 1 ו - 4, נדחית. "אליהו" תשלם לכל אחד מהם את הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ. גזתאונת עבודה