קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת שכר עובדי מערכת בתי המשפט משפטנים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציגי הציבור - ה"ה וינברגר וקנר; תב"ע מג/39-4) התבררה "בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי" שהוגשה על-ידי "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל והסתדרות עובדי המדינה" (להלן - ההסתדרות), בעתירה "ליתן פסק-דין המחייב את המשיבה (המדינה) לשלם" תוספת מסוימת "גם לאותם עובדים במערכת בתי-המשפט, המדורגים בדירוג המשפטנים". בית-הדין האזורי נעתר לבקשה ומכאן ערעור המדינה לפני בית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור זה, חלקן עובדות שלא היו שנויות במחלוקת וכולן עולות מחומר הראיות שבתיק, הן: 2.1א) ביום 30.6.1982נמסרה הודעה במסגרת סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), על סכסוך עבודה בשירות המדינה. הנתונים הרלבנטיים שבאותה הודעה מובאים בסעיף 3, פסקה א', שלהלן (ההודעה עצמה מצויה בתיק אחר של בית-דין זה (דב"ע מג/3-4), אשר בו נדון ערעור באותו נושא בגלגול קודם); ב) ביסודו של הסכסוך היתה טענה, "כי בעקבות פסיקת הבורר איש-שלום בשנת 1973, דרגותיהם של עובדי בתי-המשפט היו בראש סולם הדירוג בשירות המדינה בהשוואה לעובדי המיסים או למשרד התקשורת. אולם, מאז חלה שחיקה בדרגותיהם וכיום הם נמצאים בתחתית הסולם לעומת שתי קבוצות עובדים אלה. וזאת כתוצאה מהסכמים נפרדים שנחתמו עם עובדי המיסים ועובדי משרד התקשורת. הטענה היא, שהבורר פסק מפורשות שעובדי בתי- המשפט צמודים בחלקם לעובדי המיסים וחלקם למשרד התקשורת ויש לכן להשוות את תנאי שכרם לעובדי משרדים אלה" (מובא מתוך "דו"ח ועדת דרומי", ועדה שהוקמה "בהתאם להסכם בין נציבות שירות המדינה, באמצעות סגן הנציב מר א' הכסטר, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, באמצעות ממלא מקום יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי, מר רחביה אופק (במכתבם מיום 26.2.1980ומיום 5.3.1980)" על מנת לדון ולהחליט "בסכסוך ובחילוקי הדעות שבין נציבות שירות המדינה והנהלת בתי-המשפט מצד אחד לבין הסתדרות עובדי המדינה והוועד הארצי של עובדי בתי-המשפט מצד שני"; להלן - דו"ח ועדת דרומי); ג) בראשית חודש מאי 1982החלה במערכת בתי-המשפט שביתה שנמשכה לסירוגין עד ליום 18.10.1982; ד) במהלך השביתה התנהל משא-ומתן לסיום השביתה. המשא-ומתן האמור התנהל בין הממונה על השכר במשרד האוצר, מלווה על-ידי הנהלת בתי-המשפט, מצד אחד, לבין הסתדרות עובדי המדינה, מלווה על-ידי הוועד הארצי של העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט, מצד שני; ה) ביום 18.10.1982התקיימה ישיבה בלשכת יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות במטרה לסיים את הסכסוך ולהביא לגמר השביתה. באותה ישיבה היו נוכחים, מלבד ראש האגף לאיגוד מקצועי, גם "נציגי מדינת ישראל והנהלת בתי-המשפט, נציגי האגף לאיגוד מקצועי, הסתדרות עובדי המדינה ונציגי הוועד" (מכל חומר הראיות ברור, שהכוונה היא לוועד הארצי של העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט). אשר סוכם באותה ישיבה מובא בסעיף 3, פסקה ב', שלהלן; ו) ביום 28.10.1982נחתם הסכם קיבוצי (להלן - הסכם קיבוצי 1982) וברור מאותו הסכם, שהוא בא להביא לידי גמר את סכסוך העבודה, שהיה קיים אותה עת ובמסגרתו התקיימה השביתה. סעיפים רלבנטיים שבאותו הסכם מובאים בסעיף 3, פסקה ג', שלהלן. 2.2א) משפטנים בשירות המדינה מאוגדים באיגוד מקצועי, כמשמעותו לעניין חוקת ההסתדרות, והוא איגוד המשפטנים; ב) בין איגוד המשפטנים לבין המדינה כמעבידה קיים הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה של המשפטנים בשירות המדינה, הקובע, בין השאר, את תנאי השכר של אותם עובדים על-פי דירוג מיוחד - הוא "דירוג המשפטנים"; ג) במערכת בתי-המשפט עובדים מספר קטן ומוגבל של עובדים, שחל עליהם ההסכם הקיבוצי בין המדינה לבין איגוד המשפטנים; ד) בכל מהלך הדיון, בבית-הדין האזורי לא הועלתה טענה, ומכל שכן לא הובאו ראיות, שהעובדים, שחל עליהם ההסכם עם איגוד המשפטנים וששכרם משתלם כמתחייב מאותו הסכם, נדרשו על-ידי הסתדרות עובדי המדינה להשתתף בשביתה או ששוחררו מ"חובה" להשתתף בשביתה. אין זה שנוי במחלוקת שאותם עובדים למעשה לא שבתו; ה) על-פי "תיאור התפקידים" (job description) המתייחס למשרות שבהן משמשים העובדים האמורים, מוטלות על אותם עובדים משימות המחייבות היותו של העובד משפטן, ומשימות אלה אינן מוטלות, כמובן, על כלל העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט. 2.3א) לאחר שנחתם הסכם קיבוצי 1982, החלה המדינה לשלם לעובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט תוספת שכר המתחייבת מן ההסכם הקיבוצי (להלן - התוספת הייחודית); ב) לחמשת העובדים המדורגים בדירוג המשפטנים, שעליהם חל ההסכם עם איגוד המשפטנים, לא שולמה "התוספת הייחודית"; ג) "נציגי המבקשת פנו מספר פעמים בעל-פה ובכתב בדרישה, כי המשיבה תשלם את התוספת גם לעובדים המדורגים בדירוג המשפטנים, כמתחייב מהוראות ההסכם, ומיום תחילתו של ההסכם (בדיבור "ההסכם" הכוונה היא להסכם הקיבוצי 1982, ובדיבור "המבקשת" הכוונה היא להסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל והסתדרות עובדי המדינה). .3א) ההודעה מיום 30.6.1982לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה: "מספר העובדים העתידים לשבות: כלל העובדים המינהליים של מערכת בתי-המשפט"... "שם ארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם: הסתדרות עובדי המדינה"... "העניינים שבסכסוך (פרטים מלאים): אי-קיום משא-ומתן בתום לב, ואי-היענות לתביעות הסתדרות עובדי המדינה בהתאם להסכם פשרה מיום 7.6.1982"... "שמו ומענו של מוסר ההודעה ואת מי הוא מייצג: הסתדרות עובדי המדינה, רחוב וייצמן תל-אביב וכל העובדים החברים בו והמטופלים על-ידו"; ב) סיכום הישיבה מיום 18.10.1982: "עורכי-הדין של הצדדים ינסחו מייד הסכם סופי על בסיס המסמכים מיום 18.8.1982(הצעת הסכם מצד המדינה ו'מסמך קיסר'). הצדדים ינהלו לאלתר משא-ומתן ענייני ובתו לב לגבי העובדים בהנהלת בתי-המשפט בהתאם לאמור בפסק-הדין ובהמלצותיו של בית-הדין האזורי לעבודה בפסק-הדין בתיק מג/3-.4 העובדים חוזרים מחר בבוקר לעבודה תקינה ומלאה לרבות חיסול הפיגורים"; ג) הסכם קיבוצי 1982: "ממשלת ישראל בשם מדינת ישראל, המיוצגת על-ידי הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, מר הלל דודאי (להלן צד א') מצד אחד לבין: ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל, הסתדרות עובדי המדינה והוועד הארצי של העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט, המיוצגים עלידי ממלא מקום יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי, מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה ויושב ראש הוועד הארצי של עובדי מערכת בתי-המשפט (להלן צד ב') מצד שני הואיל והצדדים להסכם זה מעוניינים לחסל באופן מוחלט את הסכסוך במערכת בתי-המשפט ולהסדיר בהסכם זה את כל הנושאים שהביאו לשביתת העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט בחודשים מאי עד אוקטובר 1982וכל הנובע משביתה זו - לפיכך הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: " .1המבוא להסכם זה הוא חלק בלתי-נפרד ממנו. .2הגדרות: 'עובדים' - בהסכם זה, העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט, כולל בתי-הדין לעבודה ולמעט העובדים בהנהלת בתי-המשפט (להלן - העובדים). .3הסכם זה חל על כל האמור בו על העובדים, ולא חל על העובדים בהנהלת בתי-המשפט". "...מוסכם על הצדדים להסכם זה כי העובדים יקבלו תוספת לשכרם בסך של 000, 2שקל לחודש בתמורה להתחייבות העובדים כמפורט בסעיף 4לעיל"... .7"העובדים מתחייבים כי בתקופת תוקפו של הסכם זה לא יעלו תביעות חדשות לשינוי או שיפור שכרם או תנאי עבודתם. האמור בהסכם זה אינו בא לפגוע או להוציא את העובדים מתחולת הסכמי המסגרת שייחתמו לשנים 82/84". .9"על אף האמור בהסכם זה, מוסכם בין הצדדים כי ייכנסו למשא-ומתן ענייני ובתום לב... ברציפות, במגמה לחתום על הסכם לגבי עובדי הנהלת בתי-המשפט כמפורט בסעיף (2) לפרוטוקול מיום 18.10.1982המצ"ב ולגבי העובדים המינהליים בפרקליטויות". .4עיקר טענות הפרקליט שייצג את ההסתדרות בבית-הדין האזורי, היו: א) אין בהסכם קיבוצי 1982, כפשוטו, כל הבחנה בין קבוצות עובדים שונות. לו התכוונו הצדדים להסכם להוציא קבוצת עובדים כלשהי מתחולת ההסכם היה עליהם לעשות כן במפורש; ב) ההוראה שפירושה עומד לדיון הינה נורמטיבית ולפיכך יש לפרשה בדרך שמפרשים חוק ואין להיזקק ל"כוונת הצדדים להסכם"; ג) "לחלופין, ואף כי המבקשות (ההסתדרות) סבורות כי בעניין זה, זכאים המשפטנים גם לתוספת המיוחדת הניתנת בבתי-המשפט וגם לתוספת התמריץ", הניתנת על-פי הסכמים החלים על המשפטנים בלבד, "מתבקש כבוד בית-הדין לפסוק... כי למשפטנים תוענק הזכות לבחור בתוספת הייחודית או בתוספת התמריץ". .5עיקר טענות הפרקליטה, שייצגה את המדינה בבית-דין האזורי, היו: א) משפטן איננו בגדר "עובד מינהלי" ולכן אין ההסכם הקיבוצי חל על המשפטנים. "המינוח 'עובד מינהלי', לפי פשוטו, מתייחס לא רק לעובד שעושה עבודה מינהלית", אלא גם לכך שהעובד איננו "בעל תואר אקדמי הכורך בתוכו רישיון מקצועי"; ב) מותר לבית-הדין להעזר, לשם פירוש ההסכם הקיבוצי הספציפי העומד לדיון, בראיות בדבר כוונת הצדדים והרקע לחתימת ההסכם, שכן אלה "מגולמים בהסכם עצמו", במבוא שבו; ג) כוונת הצדדים היתה "להסדיר בהסכם זה את הנושאים שהביאו לשביתת העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט" - אלה ולא אחרים, שלא שבתו ולא הכריזו על סכסוך עבודה, כגון המשפטנים; ד) העובדה שהארגון היציג של המשפטנים, איגוד המשפטנים, לא היה צד לסכסוך ולהסכם הקיבוצי מחזקת את הפירוש, לפיו אין ההסכם הקיבוצי חל על המשפטנים. חיזוק נוסף לכך תמצא בכך, שהחלת ההסכם הקיבוצי על המשפטנים, כולל סעיף 7שבו - התחייבות שלא להעלות תביעות חדשות במשך תקופת תוקפו של ההסכם, היתה גורמת הפרדה בקרב המשפטנים בין אלה העובדים במערכת בתי-המשפט לבין כל האחרים. הדעת נותנת, שלתוצאה כזו - יהיה שותף איגוד המשפטנים; ה) "במערכת בתי-המשפט, מאז ומתמיד היו משפטנים ומעולם לא התייחסו אליהם כאל עובדים מינהליים". הפרקליטה ביקשה ללמוד על כך בעיקר מדו"ח ועדת דרומי (המוזכר בסעיף 2.1, פסקה ב', לעיל). .6באי-כוח הצדדים התייחסו בטיעוניהם בבית-הדין האזורי, באריכות, לשני מסמכים, המהווים חלק ממערכת ההסכמים שבין איגוד המשפטנים לבין המדינה וליחסים שבין מערכת הסכמים זו לבין ההסכם הקיבוצי נשוא הליך זה. בית-הדין האזורי לא נדרש לטענות אלו ואף בית-דין זה לא יידרש להן. .7כאמור בסעיף 1לעיל, נעתר בית-הדין האזורי לבקשת ההסתדרות, בעיקר מן הטעם, כי לשון ההסכם הינה "בהירה", ו"אין מקום לקבל ניחושים, הנחות וארגומנטציה הנוגדים את האות הכתובה". .8בנימוקי הערעור היו טענות הפרקליטה, שייצגה את המדינה: א) טעה בית-הדין האזורי "בכך שלא התייחס ולא נתן משקל לחומר העובדתי, שהובא בכתב ההגנה" מטעם המדינה, ואשר לא היה שנוי במחלוקת; ב) טעה בית-הדין האזורי "בכך שלא נתן דעתו לכך, כי תוצאת פסק-הדין מהנה את העובדים המדורגים בדירוג משפטנים המועסקים בבתי-המשפט, בתוספת של רבע תמריץ ובתוספת המיוחדת של בתי-המשפט גם יחד". .9במקביל להודעת הערעור ולנימוקי הערעור הוגשה מטעם המדינה "בקשה להוספת צד להליך". בבקשה מתבקש בית-הדין "להוסיף כצד להליך את נציג איגוד המשפטנים לפי תקנה 14(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט-1969", בנימוק ש"המבקשת סבורה כי אם יאושר בערעור פסק-הדין דלמטה, עליה לשלול מן העובדים המדורגים בדירוג משפטנים ומועסקים בבתי-המשפט את 1/4התמריץ מאותו מועד שהם זכאים לתוספת המיוחדת של בתי-המשפט". .10הפרקליט שייצג את ההסתדרות התנגד לבקשה האמורה בנימוק שהוא מייצג את ההסתדרות הכללית על האורגנים שלה. בית-דין זה החליט, שלא להעתר לבקשה לצרף את נציג איגוד המשפטנים להליך הנוכחי, אך לאפשר לאותו נציג "לנקוט עמדה בכל הנוגע לזכרון הדברים ולהסכם הקיבוצי" (1982). .11הפרקליטה שייצגה את המדינה הדגישה בטיעונה בערעור, כי: א) בית-הדין האזורי מנע הבאת ראיות לפירוש ההסכם ולכוונת הצדדים, אך לא על ראיות מכגון אלה בנתה המדינה. ביסודה של עמדת המדינה - המבוא להסכם הקיבוצי .1982העובדה שאותו הסכם "בא בעקבות סכסוך קיים מסוים" והעובדה כי "המשפטנים בשירות המינהלי של מערכת בתי-המשפט לא שבתו"; ב) אין לראות בעובד המדורג בדירוג המשפטי "עובד מינהלי לעניין ההסכם הקיבוצי 1982"; ג) "ההסכם בא ליתן תשובה לקיפוח בשכר וזה לא חל על המשפטנים, כי שכרם עולה על שכר הדירוג האחיד"; ד) על היקף המושג "עובדים מינהליים" במערכת בתי-המשפט ניתן ללמוד גם מדו"ח ועדת דרומי"; ה) אין מקום לכפילות, כך שישולם הן המגיע לפי ההסכם הקיבוצי המיוחד למקצוע והן לפי הסכם אחר, אלא אם נאמר כך במפורש (כדוגמה למצב, שבו דירוג מיוחד מביא גם לזכות מכוח הסכם אחר, הובא עניין "המח"ר", כך ש"אם יעברו (המשפטנים) למח"ר יקבלו, לפי התקשי"ר, גם תוספת בתי-משפט"); ו) המדינה תהיה מוכנה לאפשר לכל העובדים שבהם מדובר "בחירה בין 'תמריץ', המשתלם מכוח ההסכם עם איגוד המשפטנים לבין התוספת המשתלמת מכוח הסכם קיבוצי 1982". .12הפרקליט, אשר טען להסתדרות, הדגיש את לשון הסכם קיבוצי 1982וטען, כי לדיבור "עובדים מינהליים" יש ליתן "פירוש פונקציונלי". כן טען הפרקליט, כי "המשפטנים עושים עבודה מינהלית רגילה והיותו של אדם משפטן אינה קובעת אם עבודתו מינהלית". אשר להיבט ה"ארגוני" טען הפרקליט, כי אין ללמוד דבר מהעובדה, שאיגוד המשפטנים לא היה צד לסכסוך. בטענה זאת סמך הפרקליט על פסק-הדין בעניין החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל (דב"ע מב/114-3, [1], בע' 165, פסקה 7). .13בעקבות ההחלטה האמורה בסעיף 9לעיל התייצב בפני בית-הדין עורך-דין ג'ינאו, מזכיר איגוד המשפטנים, על מנת לנקוט עמדה. עורך-דין מי-טל, שייצג את המשיבות, התנגד לכך שעורך-דין ג'ינאו יפעל כאמור בהחלטה האמורה בסעיף 9לעיל, ונימוקו היה, כי "איגוד המשפטנים הוא חלק מההסתדרות הכללית והעמדות תואמו". בית-הדין קיים אחרי העולה מההחלטה האמורה ואיפשר לעורך-דין ג'ינאו לנקוט עמדה. בנסיבות המקרה שהתהוו, לא נקט מזכיר איגוד המשפטנים עמדה ברורה, אך הדגיש ש"הדירוג כמשפטנים הוא עכשיו מצב נתון". .14משסיימו באי-כוח הצדדים לטעון את טענותיהם, ביקש בית-הדין מהצדדים להמציא "תיאור תפקיד של כל אחד מחמשת העובדים שבהם מדובר". בעקבות האמור הגישה הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה תיאורי תפקיד. .Iiפסק-הדין .1עד שנידרש לשאלות שתקבענה תוצאות ערעור זה, טוב להתייחס לעניין שהוא שולי לערעור, אך טוב להתייחס לו בכדי למנוע טעויות בעתיד. הכוונה היא ל"זהות הצדדים" בבית-הדין האזורי ובערעור זה. בבקשה שפתחה בהליך מצוין בתור "המבקשת": "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל והסתדרות עובדי המדינה". טוב עשו שנקטו לשון יחיד ("המבקשת"), אך לא טוב עשו כאשר חיברו את "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" ואת "הסתדרות עובדי המדינה" ב"וו" החיבור. "ההסתדרות" היא, על-פי חוקתה, לא פדרציה של איגודים מקצועיים, אלא ארגון ראשוני שבמסגרתו איגודים מקצועיים שונים, שהם "זרועות", או "אורגנים", הקיימים ופועלים במסגרת סמכותם על-פי החוקה של ה"הסתדרות". תיאור "המבקשת" כפי שנעשה, היינו כינוי אחד "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" וכינוי שני "הסתדרות עובדי המדינה" תוך קישור ב"וו" החיבור, יכול ויטעה ויביא לכך שיחשבו שבשניים מדובר, בעוד שלמעשה מדובר באחד, תוך ציון האורגן הכשיר לעניין, התיאור הנכון של הצד, טוב שיהיה "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - הסתדרות עובדי המדינה". .2מכאן לגופו של עניין. ביסודו של ההליך בבית-הדין האזורי עמד, בחשבון סופי, פירוש תחולתו של ההסכם הקיבוצי .1982בית-הדין האזורי פסק כפי שפסק, תוך התייחסות להגדרת "עובדים" בהסכם הקיבוצי, היינו להגדרה האומרת, כי "לעניין ההסכם עובדים הם העובדים המינהליים במסגרת בתי-המשפט, כולל בתי-הדין לעבודה". אמר בית-הדין האזורי כי: "במקרה הנדון כאן הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר תחולתו הוא חד- משמעי והצדדים החילו את הוראות ההסכם על אלה שרצו להחיל (העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט כולל בתי-הדין לעבודה) והוציאו מתחולתו את אשר רצו להוציא (העובדים בהנהלת בתי-המשפט). אילו רצו הצדדים להוציא מתחולת ההסכם הקיבוצי את העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט המדורגים בדירוג המשפטנים, יכלו לעשות זאת. אך משנמנעו מלעשות כן, חל ההסכם הקיבוצי גם על העובדים האלה. באשר לטענות המשיבה בתשובה לבקשת המבקשת, כפי שהובאו לעיל, כל אלה מכוונים למתן פירושים בעזרת מסמכים חיצוניים להסכם קיבוצי ובעזרת טענות שבנוהג והיגיון, אולם אין אנו מוכנים לקבל טענות אלה בהתחשב בלשון הבהירה של ההסכם הקיבוצי עצמו ובהתחשב במשא-ומתן הארוך שקדם לחתימת ההסכם הקיבוצי". לו היה הדיבור "עובדים מינהליים" ברור וחד-משמעי לכל המטרות ובכל הקשר, היה גם ברור הדיבור "העובדים המינהליים במסגרת בתי-המשפט", כך שלא היה מקום לפירוש ולהזדקקות בית-הדין לכלים, העומדים לרשותו בבואו לפרש הסכם קיבוצי. אך אין הדבר כה פשוט וחד-משמעי. לדיבור "עובדים מינהליים" אפשר לתת יותר מפירוש אחד. יכול ויינתן לדיבור זה פירוש הכולל את כל העובדים במינהל ("administration") ואז יכלול הדיבור את כל העובדים במסגרת הרחבה ששמה "מינהל", יכול ויינתן לדיבור פירוש צר יותר, המתייחס לא למסגרת שבה עובדים, אלא לפעולות המבוצעות, היינו פירוש הבא לאבחן בין עובדים מקצועיים לבין עובדים "כלליים", וגם במסגרת צרה זאת יכול ותבואנה אבחנות מאבחנות שונות. האבחנה בין "עובדים מינהליים" לעובדים אחרים תלויה, לעתים, גם במסגרת שבה מדובר. יכול והאבחנה תהיה שונה ממשרד למשרד, כך שלא תהיה זהות לעניין האבחנה בין משרד "מקצועי", כגון משרד הבריאות או משרד המשפטים, לבין משרד שעיקר תפקידו במינהל ציבורי; לעתים יש ויאבחנו בין הגורם התפעולי ובין הגורם הנותן את כלי העזר לגורם התפעולי. עת מדובר במערכת בתי-המשפט, קל לזהות את הגורם התפעולי, הרי הוא - השופטים; קשה יותר לזהות את הגורם השני, אם אכן אחד הוא ואחיד או שניתן לחלקו לגורמי משנה, כר שספרנים, עובדי מחקר, עוזרים משפטיים, ולפי שיטות מסוימות בארצות מסוימות עובדים סוציאלים ו"פקידי מבחן" - יהוו חוליית משנה בפני עצמה. האמור עד כאן לא בא לקבוע וסווג לענייננו, אלא רק לומר, שהדיבור "העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט" איננו ברור וחד-משמעי עד כדי למנוע את הצורך לפרש ולהעזר בכלי פרשנות. .3לעומד לדיון לא תינתן תשובה נכונה, אם נחפש אותה בפירוש המלים "העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט" כמופיעות בהסכם הקיבוצי, ללא התייחסות לסכסוך, שלסיומו בא ההסכם הקיבוצי. לעומת זאת השאלה, מה הוא היקף תחולתם של הסכמים קיבוציים שונים, שצד העובדים להם הם איגודים מקצועיים שונים הפועלים במסגרת ההסתדרות ובתחום סמכויותיהם על-פי חוקתה, והשאלה, על-פי מה יש לקבוע זכויותיהם של עובדים, במסגרת אותו ריבוי של הסכמים קיבוציים - שאלות כבדות משקל הן ולא נשיב עליהן, עת העומד לדיון אינו מחייב זאת. טוב שייאמר רק דבר אחד ויסודי. דרכו של בית-דין זה היא לכבד את "האוטונומיה" המתחייבת מיחסי עבודה קיבוציים, אוטונומיה שמוצאת את ביטויה בחוקת ההסתדרות. כל זה בתנאי שיישמר סדר פנימי במסגרת אותה אוטונומיה. דרך זאת מחייבת את כל הנוגעים בדבר להיות מודעים לכך, שלא טוב כי במסגרת הליך משפטי מסוים, כאשר קיים אינטרס להגיע לתוצאה מסוימת, יטענו טענות, שאם תתקבלנה - תפגענה במערכת כולה. במה דברים אמורים - בטענה שהסכם קיבוצי, שהצד לו הוא ארגון אחד, ממילא תופס לגבי עובדים שהארגון המוסמך לייצגם הוא אחר לחלוטין, כי הרי אם תתקבל טענה כזאת ללא סייג - עשוי הדבר להביא לפגיעה בארגונים אחרים. אין אלא לחזור על מה שנאמר כבר בדב"ע לה/11-4, [2] (בע' 443): "בהזדמנות זאת רואה בית-הדין להעלות ספק, אם טובה הדרך שפרקליט, הטוען בשם ארגון עובדים או ארגון מעבידים או אף בשם המדינה כמעביד, יעלה טענה שייתכן ותעמוד לו בהליך הנתון, אך נוגדת עמדה כללית של מי שהוא הטוען בשמו, כך אף אם יקדם עניינו באותו הליך - יצא מפסיד בהליך אחר או במכלול יחסי העבודה". .4כאמור, אין ענייננו מחייב לקבוע הלכה ולפסוק מה הדין בריבוי הסכמים קיבוציים, עת צד העובדים מיוצג על-ידי ארגונים מוסמכים שונים של ההסתדרות, להבדיל מהמקרה שבו קיימת כפילות של הסכמים קיבוציים, עת לעתים צד העובדים מיוצג על-ידי ההסתדרות, כשלמות, ולעתים על-ידי איגודים מקצועיים כאורגנים של ההסתדרות. גם השאלה, מהו היחס, לעניין הקניית זכויות לעובד כפרט, בין הסכמים קיבוציים שהסתדרות עובדי המדינה היא צד להם לבין הסכמים קיבוציים שאיגוד המשפטנים הוא צד להם, אינה צריכה תשובה בפסק-דין זה, אם כי לא נתעלם מקיומו של הסכם קיבוצי שצד העובדים לו הוא איגוד המשפטנים ולא איגוד מקצועי אחר, הפועל במסגרת ההסתדרות. עובדה שאינה שנויה במחלוקת היא, שתנאי העבודה של העובדים שבהם מדובר, בכל הנוגע לדירוג ושכר, מוסדרים בהסכם הקיבוצי שבין ההסתדרות לבין איגוד המשפטנים, ולא בהסכם קיבוצי המסדיר את תנאי הדירוג והשכר של עובדי מדינה, ששכרם במסגרת ה"דירוג האחיד" (סעיף 2.2, פסקה ב', שבחלק iלעיל). הדיבור "דירוג אחיד" איננו מאלה המוכרים במשפט העבודה בפני עצמם, אלא פרי הסכמים קיבוציים ואולי גם פרי הוראות מינהליות חד-צדדיות. לא הובאו בבית-הדין ההסכמים הקיבוציים, שבהם יש למצוא תשובה על השאלה, "הדירוג האחיד" - מהו ועל מי הוא חל. בנסיבות אלה אין לנו אלא לפנות לתקשי"ר ויש להניח שהתקשי"ר משקף, לעניין זה, מערכת של הסכמים קיבוציים. על כל פנים ידוע לבית-דין זה, כבית-דין לעבודה, שתנאי השכר - "שכר" במשמעות הרחבה - אינם על-פי סולם דירוג אחד, הכולל את כל עובדי המדינה, אלא שקיימות שתי מערכות של דירוג: האחת "הדירוג האחיד", והשניה "דירוגים מקצועיים" (סעיף 24.22וסעיף 25- 24.24שבתקשי"ר). בין הדירוגים המקצועיים תמצא גם את "דירוג השירות המשפטי". אשר לדירוג האחיד נאמר, שבו "מדורגים המועסקים במינהל, באמרכלות, עובדי הכפיים ובעלי המקצועות שאינם מדורגים בדירוג מקצועי בהתאם ל-24.24-24.25" (סעיף 24.221). ואשר לדירוג השירות המשפטי נאמר, שבו "מדורגים עובדי השירות המשפטי והעובדים המשרתים במשרות אחרות שעליהן מחליטה ועדה... ובתנאי שהעובד הוסמך לעריכת-דין בארץ" (סעיף 24.253). באמור חיזוק חד-משמעי למסקנה, שאין עובד מדורג במקביל בדירוג האחיד ובדירוג מקצועי, על כל הכרוך בכך לעניין תנאי השכר (יצוין אגב כך, כי ההוראות בתקשי"ר, לעניין סולמות הדירוג, מופיעות ב"פרק 24- משכורת ושכר" - ולא בכדי). לאמור סייג והסייג הוא, שהדירוגים השונים וסולמות הדרגות שעל-פיהם, עומדים כל אחד בפני עצמו כל עוד אין הסכם קיבוצי אחר, אשר הצד לו מוסמך לדבר, והוא קובע במפורש תחולה מעבר לדירוג שבו מדובר. אך כאמור בסעיפים 3ו- 4לעיל אין ענייננו מחייב לפרט ולהוסיף. .5באים לעיקר. ברור שההסכם הקיבוצי 1982בא לסיים סכסוך עבודה. הרקע לאותו סכסוך היה תביעות לשיפור שכרם של עובדים במערכת בתי-המשפט, ששכרם שולם לפי ה"דירוג האחיד"; ברור שצד העובדים לסכסוך היתה "הסתדרות עובדי המדינה" ולא כל איגוד מקצועי אחר; ברור שהאיגוד המקצועי המוסמך ראה לנכון להיות מלווה, במשא-ומתן עם המעביד, על-ידי הוועד הארצי של העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט; ברור שמשפטנים, שעליהם חל ההסכם הקיבוצי עם איגוד המשפטנים, אינם מיוצגים לעניין תנאי שכר על-ידי ועד העובדים המינהליים במערכת בתי-המשפט, כי אם על-ידי האיגוד המקצועי שלהם - הוא איגוד המשפטנים, ושכרם נקבע במשא-ומתן עם אותו איגוד; ברור שהשביתה שלחיסולה בא ההסכם, לא היתה שביתתם של המשפטנים; ברור שבמשא-ומתן המכריע, שקבע את המסגרת ליישוב הסכסוך, לא שותף איגוד המשפטנים וברור שלחתימה על ההסכם הקיבוצי 1982לוותה הסתדרות עובדי המדינה רק על-ידי הוועד הארצי של העובדים המינהליים (סעיפים 2ו- 3שבחלק I לעיל). אלה הם הנתונים שצריך שינחו את בית-הדין בבואו לפרש את ההסכם הקיבוצי 1982ולקבוע את תחולתו. .6משמדובר בהיקף תחולתו של הסכם קיבוצי, הבא לסיים סכסוך עבודה ולהחזיר שובתים לעבודה, יש ליתן את הדעת בראש ובראשונה למטרת ההסכם הקיבוצי. לשון אחר, משבאים לפרש הסכם קיבוצי, שלפי הצהרתו המפורשת בא "לחסל באופן מוחלט את הסכסוך", יש ליתן את הדעת באיזה סכסוך מדובר ומי היו השובתים. למלה "עובדים" באותו הסכם יש ליתן פירוש בהתאם. לפי מבחנים אלה ברורה התוצאה. השביתה היתה להוספת שכר לשכר שבדירוג האחיד; השביתה היתה של העובדים בדירוג האחיד, והשביתה הסתיימה עקב משא-ומתן, שהצד לו היה איגוד מקצועי שלווה על-ידי ועד עובדים בדירוג האחיד, שעליהם לא חל ההסכם עם איגוד המשפטנים. .7טענו, כי אין לייחס משקל לעובדה, שאיגוד המשפטנים לא היה צד לסכסוך, ולעובדה, שהסתדרות עובדי המדינה שיתפה במשא-ומתן את ועד העובדים (אותו ועד עובדים, שכאמור, לא ייצג את המקבלים שכרם לפי דירוג המשפטנים). בטענה זאת סמכו על פסק-הדין בעניין החברה לכבלים לחוטי חשמל, [1] (סעיף 12שבחלק iלעיל). מהסעיף באותו פסק-דין, שעליו סמכו, אין ללמוד דבר לענייננו. בעניין החברה לכבלים ולחוטי חשמל [1], ביקשו לטעון, שהסכם קיבוצי אינו חל על עובד מסוים רק מהטעם, שאותו עובד "אינו בגדר מי שמיוצג על-ידי ועד העובדים". פסק בית-הדין, שלעניין תחולתו של הסכם קיבוצי קובע, אם העובד שבו מדובר הוא מ"סוג" העובדים המפורטים בהסכם, וייצוג על-ידי ועד עובדים אינו יוצר "סוג" עובדים (שם, [1], בע' 165, סעיף 5). ענייננו אינו מחייב לסווג עובדים לעניין תחולת ההסכם הקיבוצי. ענייננו מחייב לפרש מונחים שבהסכם הקיבוצי תוך התייחסות להקשר ככלי עזר לפירוש. בעניין החברה לכבלים ולחוטי חשמל, [1], נאמר במפורש, שההסכם הקיבוצי חל על כל "עובד במשכורת חודשית במפעל של החברה", וההסכם עצמו נחתם על-ידי הסתדרות הפקידים (שם, [1], ע' 163). השאלה, כיצד לפרש את ההסכם הקיבוצי, לאור שיתוף ועד עובדים זה או אחר, כלל לא התעוררה. אם בכלל ניתן ללמוד לענייננו דבר מאותו פסק-דין, הרי באמור בסעיף 8שבו. על כל פנים מאותו פסק-דין אין ללמוד, שאם על מעביד מסוים, במקרה זה המדינה כמעבידה, חלים יותר מהסכם קיבוצי אחד, ביניהם הסכמים קיבוציים לעובדים מקצועיים במקצועות שונים והסכמים קיבוציים לעובדים בדירוג שאינו מקצועי (אלא דירוג "אחיד"), כל אחד מההסכמים הקיבוציים יחול על כל העובדים. על כל פנים אין ללמוד מאותו פסק-דין, כי בריבוי הסכמים קיבוציים, החלים על מעביד אחד, אין לייחס משקל לעובדה מיהו האיגוד המקצועי, שהיה האורגן ההסתדרותי שחתם על ההסכם, ואיזה הוא ועד העובדים, שמעל פני ההסכם עולה, כי הוא ליווה את האיגוד במשא-ומתן. כל זה מקל וחומר אם, במסגרת יחסי העבודה המקובלים אצל אותו מעביד, יש יותר מנציגות עובדים אחת, המוכרת הן על-ידי ההסתדרות והן על-ידי המעביד, לעניינים מסוימים המוסדרים באותו הסכם קיבוצי. .8נוסיף גם זאת, לו הלכנו בדרך המתחייבת מסעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, גם אז לא היינו מגיעים למכלול זכויות, אלא לברירת זכויות. והרי שמענו מפי הפרקליטה שייצגה את המדינה, כי לאותה ברירה "מסכימה המדינה". מובן שכל שאלת ברירת הזכויות היתה עומדת באור אחר, לו בהסכם הקיבוצי, שהצד לו הוא איגוד המשפטנים, היתה נשמרת זכות לתוספות מיוחדות מכוח הסכמים אחרים כדוגמת הסכם .1982בזה הדגשנו, שאין אנחנו מתייחסים לכל אותם הסכמים קיבוציים המפנים לענייני שכר להסכם "מקצועי" אחר, אך שומרים על הזכות לתוספות מפעליות. התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל. משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.מערכת בתי המשפטתוספות שכר