1. המערער, יליד שנת 1978 , ביום 6.8.00 הגיש תביעה למשיב להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב ) , התשי"ט -1959, (להלן: "חוק הנכים"), בגין הקשר שבין מחלת יתר לחץ הדם הראשוני ממנה סובל (להלן: "יל"ד") , לבין שירותו הצבאי . 2. בתאריך 1.4.01, דחה המשיב את תביעתו, על סמך חוות דעתו הרפואית של ד"ר ג.מרקוזון מיום 18.2.01 בקובעו כי: " בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מיום 18.2.01 המצ"ב , לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין מחלת יתר לחץ הדם הראשוני ממנה הנך סובל ובין תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק " . על החלטה זו נסב הערעור שבפנינו . 3. המערער , התגייס לשירות סדיר בצה"ל ביום 3.8.97 בפרופיל 64 , על רקע קצרת סמפונות (אסטמה) ובעיות גב, ולקראת סוף שירותו הצבאי הסדיר , בחודש פברואר 2000 , אובחנה מחלת יתר לחץ הדם, ממנה סובל המערער והוא שוחרר משירותו ב- 5/00 , טרם הזמן , על רקע רפואי עם פרופיל 24 . 4. מבחינת השירות הצבאי המערער עבר מסלול שכלל טירונות בניצנים, קורס בבה"ד 20 וקורס בבה"ד 12 . אחרי הקורסים שובץ לשרת בגבול הצפון בבירנית במשך שנה ואח"כ עבר לבסיס ביוקנעם, שם שירת כשנה בתפקיד של מש"ק יר"מ (יחידת רכב מילואים). מדובר בתפקיד משרדי אשר כלל גיוס מילואימניקים ורכביהם. נראה כי כבר בעת בדיקתו של המערער בלשכת הגיוס ב-8/5/98 (טרם גיוסו) , נמצאו ערכי לחץ דם גבוהים (140/95). המערער פירט בתצהירו מיום 6.8.00 (מע/1) את תנאי שירותו: לגירסתו העבודה הייתה כרוכה במתחים ולחץ נפשי עצום. הוא עבד באופן רצוף "ללא כל הפסקה ומילא למעשה תפקיד של 2-3 משקי"ם". ההתמודדות היומיומית עם אנשי המילואים הייתה עבורו קשה מאד: "העבודה מול אנשי המילואים הייתה כרוכה במתח רב, חיכוכים חוזרים ונשנים ומטלות קשות מאד לביצוע". במהלך פברואר 2000, כאשר המפקדת שלו הייתה בקורס, וכל העול נפל עליו, הוא התחיל לחוש ברע.הוא אושפז בביה"ח רמב"ם (למשך 10 ימים) , במהלך חופשת המחלה שקיבל , התאשפז בביה"ח 10 למשך מספר שבועות, משם הופנה למחלקה הנפרולוגית בביה"ח רמב"ם. בבדיקות שנערכו נמצא יתר לחץ דם לבילי (לא יציב) שאובחן בסופו של דבר כיתר לחץ דם ראשוני. נשלל גם לחץ דם משני למחלה כליתית או אנדוקרינולוגית והומלץ על טיפול תרופתי על ידי הנפרולוג . המערער שוחרר מהשירות בחודש מאי 2000 לאחר שהורדהפרופיל הרפואי שלו ל-24 . המערער ממשיך עד היום לסבול מיל"ד. הוא לא עישן ולא סבל מעודף משקל. במשפחה, סבו סבל מיל"ד ( ראה עמ' 8 לפרטיכל) . טענות המערער : 5. המערער טוען כי התגייס בריא לחלוטין, ובעת שירותו ועקב שירותו התפרצה מחלת היל"ד, וקיים קשר סיבתי בולט בין תנאי השירות, והתפרצות מחלתו. לגירסתו הוא שירת תחת לחץ ומתחים חריגים סמוך לפרוץ מחלתו, וללחצים ומתחים אלו תרומה משמעותית להתפתחות המחלה אצל המערער . תנאי שירותו של המערער היוו "קרקע פוריה" וטריגר להתפרצות המחלה. אף אם הייתה לו נטייה לחלות במחלת יל"ד , וכבר נמצאו ערכים גבוהים בבדיקתו בלשכת הגיוס , על הגורמים הרלוונטים היה לבדוק את הנושא מבעוד מועד, לשבץ את המערער בתפקיד מתון, ללא חשיפה למתחים ולחצים חריגים ובכך למנוע את התפתחות מחלתו בגיל כה צעיר . המערער טוען כיהמשיב שגה עת קבע כי אין קשר סיבתי בין פגימתו של המערער לתנאי שירותו. המשיב התעלם לחלוטין ממצבי הדחק הנפשיים העצומים להם היה חשוף המערער, והם הם , אלו שגרמו להתפרצות פגימתו בעת השירות הצבאי . המשיב בחן רק את ההיבט הרפואי והתעלם מהלכת ביהמ"ש העליון שקבעה כי, קשר סיבתי במובן המשפטי אינו בהכרח זהה לקשר סיבתי במובן הרפואי, ו"לא רק מפי הרופאים אנו חיים" , אלא השאלה היא שאלה מעורבת של חוק, עובדה ורפואה (ראה ע"א 203/85 בן ארי נ' ק"ת מ"א (4) עמ' 145). בנוסף, לטענתו שגה המשיב משלא לקח בחשבון , את הלכת ביהמ"ש העליון שגרסה כי מחלות שפרצו לראשונה בעת השרות וקיים לכאורה קשר סיבתי לשירות , הרי קיום המחלה עוד בטרם השירות (כמחלה קונסטיטוציונלית ) , רואים אותה כאילו נגרמה כולה עקב השירות (ע"א 472/89 ק"ת נ' רוט, פד"י מ"ה(5) 203 ). כמו כן, שגה המשיב משלא לקח בחשבון כי ישנם תקדימים ואסכולות רפואיות שהתקבלו בפסיקה הגורסות כי לחץ ומתח נפשי מהוות גורם לפרוץ מחלת יל"ד ולהחמרתה כפי שקבע המומחה מטעמו פרופ' ברוק. גם על פי חוו"ד של ד"ר מרקוזון, מטעם המשיב יוצא כי מצבי הדחק בהם היה מצוי המערער יתכן ואכן השפיעו על התחלת והתפתחות המחלה אצל המערער, והם-הם הגורם למחלתו . טענות המשיב: 6. המשיב טוען כי יש לדחוות את הערעור. לטענתו קיימת הפרזה רבה בתיאוריו של העורר לגבי תנאי שירותו כמש"ק מילואים בבסיס ביוקנעם. לטענתו העבודה היומיומית מול המילואימניקים הינה אינטנסיבית כחלק משגרת השירות ואין בשירותו של העורר, עובר להתגלות מחלתו, כדי להצביע על אירועים חריגים ו/או תנאי שירות קיצוניים, השונים מתנאי שירות כללים של כל חייל אחר, המשרת בעבודה משרדית-יומית. לפיכך, מתבקשת המסקנה כי המערער לא היה נתון בדחק נפשי, מעבר לתנאי שירות שמאופיינים בתנאים שגרתיים, רגילים, אשר אין בהם כדי לגרום למחלת היל"ד בה לקה. יתרה מזו, העורר לא טוען לאירוע חריג ויוצא דופן , אשר גרם לפרוץ מחלתו. לטענתו, המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי תנאי שירותו היו חריגים ויוצאי דופן כאלה, שהיו יכולים לגרום או להחמיר את מחלתו. לטענת המשיב, אין בין תנאי שירותו הנטענים של המערער ובין מחלת יל"ד ראשוני כל קשר , לא של גרימה ולא של החמרה . כמו כן, המערער לא הצליח להוכיח קיומה של אסכולה רפואית בנוגע לקשר שבין יל"ד לדחק נפשי. הספרות המקצועית עליה סומך המומחה מטעם העורר נבחנה בפני ועדות עררים נוספות ונמצא כי, שאינה משקפת אסכולות רפואיות . לאור האמור, יש להעדיף את חוו"ד מטעם המשיב , לפיהן אין קשר סיבתי בין יל"ד לשירותו הצבאי של המערער היבט רפואי-חוות דעת מומחים : 7. בפני הועדה הוגשו המסמכים המפורטים להלן: חוו"ד רפואית מטעם המשיב של ד"ר מרקוזון מתאריך 18.2.01 ו- 8.8.02 . חוו"ד רפואית מטעם העורר של פרופ' ברוק מיום 24.6.01 . חוו"ד עקרונית מטעם משרד הביטחון-אגף השיקום , של פנל המומחים : פרופ' פרנקל , פרופ' זוהר וד"ר תמרי מיום 21.5.91 , אשר עודכנה לאחר מכן ע"י ד"ר תמרי בתאריכים הבאים : 13.5.95 ו-20.12.96. בחוו"ד הרפואית העקרונית של ד"ר תמרי מיום 20.12.96 נקבע : "על סמך ממצאי מחקרים מבוקרים רחבי היקף בבני אדם , לא קיים קשר סיבתי בין מצבי הדחק השונים כולל דחק בעבודה או דחק שבעקבות טראומה נפשית לבין יל"ד קבוע . לא קיים קשר סיבתי בין מצבי חרדה שעקב מצבי הדחק השונים או שעקב מבנה אישיותי מסוים לבין יל"ד קבוע ..... זו העמדה הרפואית המקובלת כיום והבאה לידי ביטוי גם בספרי הלימוד החשובים..." . בחוות דעתו של ד"ר ג. מרקוזון מיום 18.2.01 (אשר נסמכת על חוו"ד העקרונית) נאמר : "על סמך הנתונים שבידי מר יניב מורן סובל מיל"ד ראשוני. באשר לטענתו שמחלת היל"ד נגרמה לו עקב שירותו בצה"ל , יל"ד הנה מחלה קונסטיטוציונית עם מרכיב גנטי , שאינה נגרמת ע"י מצבי דחק . גישה זו סוכמה היטב בחוות דעת עקרונית של פרופ' פרנקל , פרופ' זוהר וד"ר תמרי מתאריך 15.7.01 ועודכנה לאחר מכן ע"י ד"ר תמרי . אני קובע שאין קשר סיבתי בין שירותו בצה"ל ומחלת היל"ד " . מטעם המערער הוגשה חוות דעת של פרופ' י.ג.ברוק מיום 24.6.01 ,בה הוא קובע: " יתר לחץ דם ראשוני הינה מחלה קונסטיטוציונלית שברוב המקרים הגורם האטיולוגי אינו ידוע . התורשה משחקת תפקיד חשוב בהתפתחות המחלה אולם נחוצים גורמי סיכון סביבתיים בכדי להפוך את הנטיה למחלה ממשית .... העובדה שאצל מר מורן היו ערכי לחץ דם לא יציבים לפני גיוסו מעידים קרוב לוודאי שקיים אצלו הרקע התורשתי המתאים וכאשר הוא חשוף לדחק ומתח נפשי קשה , חריג ומתמשך מופיעה המחלה והיא מתבססת ומתעצמת בהמשך ... סיכום: במשך שרותו בצה"ל מר מורן לקה במחלת יתר לחץ דם . לדבריו היה חשוף למתח נפשי ניכר . לו היו שמים לב לרגישותו להתפתחות המחלה והיו מתאימים את תנאי שירותו בהתאם היו מונעים את התפרצות המחלה והתבססותה . לדעתי קיים קשר סיבתי בין תנאי שירותו בצה"ל לבין התפרצות המחלה והמשכה ". בתגובה הוגשה חוו"ד משלימה מטעמו של ד"ר מרקוזון מיום 8.8.02 : " אם נסכם את הידע שהצטבר עד היום בנושא שאנו דנים בו ניתן להגיד שחלק בעבודות תומכות בדחק כגורם סיכון ליל"ד וחלק לאו . הקונסנסוס נכון להיום הוא שדחק גורם לעליה בל"ד לזמן מוגבל , ואין הוכחות חד משמעיות שחשיפה חוזרת למצבי דחק גורמת למחלת יל"ד , והמחשבה הזאת היא בגדר היפותזה . אי לכך אני קובע שאין קשר סיבתי בין שירותו בצה"ל של מר יניב ומחלת היל"ד שלו " . היבט משפטי: 8. אין חולק, כי המבקש להכיר בו כנכה לפי החוק, צריך להוכיח כי מחלתו נגרמה בעת השירות ועקב השירות (ס' 1 לחוק הנכים) . נטל הראיה להוכיח את שני האלמנטים הנ"ל -גרימה בעת השירות ועקב השירות - מוטל על התובע.ההלכה מקלה על מי שמבקש להכיר בנכותו במציאת קשר סיבתי משפטי, בהבדל מקשר סיבתי עובדתי-רפואי, בין המחלה שהתגלתה במהלך השירות לבין תנאי השירות (ראה ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט פ"ד מה(5) 203, 211. קשר סיבתי משפטי זה מבוסס ראשית, על הוכחה רפואית, לפיה תנאי מאמץ ולחץ מתמשכים , בהצטברם לנסיבות עובדתיות אחרות , יש בהם להביא לפריצת המחלה . שנית, כתנאי מצטבר, יש להוכיח את תנאי השירות הקשורים גם לאורך תקופת השירות . מכאן, שכדי שניתן יהיה להסיק על קיומו של קשר סיבתי משפטי, צריך להתקיים, קודם כל קשר סיבתי רפואי ובהנחה שקיים קשר סיבתי רפואי כאמור, דהיינו; אם אכן ישנה אסכולה רפואית הקובעת הצטברות אפשרית כזו של פריצת מחלה גם עקב תנאי מאמץ ולחץ, עוברים לבחינה הנוספת והיא, תנאי השירות ואורך השירות (ראה ע"א 100/93 (חיפה) קת"ג נ' קובה אהרון ). 9. נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין השירות לבין המצב הרפואי מוטל על התובע , כפי שנקבע בפס"ד רוט (212 א-ו) : "... כאמור לעיל על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי לשירות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסוימות במהלך השירות, על קצין התגמולים הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה. הנסיבות המסוימות אותן על התובע להוכיח על מנת להעביר את הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולים, נעוצות באופיו המיוחד של השירות הצבאי, אותו ניתן לקשור מבחינת סמיכות הזמנים, אל פרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות קצר (סדיר, מילואים) ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת מקום בו מצביע התובע על אירוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה..." כלומר, לגבי שירות קצר, החיל בית המשפט את החזקה, לפיה, תנאים כללים של השירות הצבאי המלווים, במאמץ גופני ובמתח נפשי רב, די באלה, בהצטברותם , כדי להפעיל את המחלות הקונסטיטוציונאליות ולהביא לפריצת המחלה. לגבי שירות ממושך הכלל הוא שאין הצדקה לחזקה האמורה וכי יש צורך באירוע קונקרטי אשר ניתן לקשור אותו למחלה . 10. ברע"א 8077/96 קריספיל חיים נ' קצין תגמולים . פ"ד נא(2), 817 , עמ' 821-823 נפסק: "... כי מקום שמחלתו של תובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה, עוד בטרם השירות, של נטיה קונסטיטוציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידיו..... העובדה כי המחלה יכולה הייתה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות, איננה שוללת את הקשר הסיבתי. "מה שיוצר את הקשר בין השירות למחלה - דבר שתוצאתו היא הכרה בנכות - הוא שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, עקב השירות, אף אם לחייל הייתה נטיה רדומה ללקות במחלה" (ראה: פס"ד רוט, עמ' 214). דהיינו, העובדה שמחלה קונסטיטוציונאלית יכולה היתה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות , איננה שוללת את הקשר הסיבתי, כאשר מדובר באירוע או בתנאי שירות שהיה בהם להאיץ את פריצת המחלה. לכן, האפשרות התיאורטית שהמחלה היתה פוקדת את התובע גם מחוץ לשירותו, אין בה לכשעצמה לשלול את קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי ( ראה ע"א 681/82 אריה מישורי נ' קת"ג , פ"ד מ(1) 470, 473) . קשר של "גרימה" או "החמרה" : 11. ההלכה המשפטית לקביעת "גרימה" או "החמרה" עקב השרות, נקבעה בפס"ד 652/69 בוסאני נ' ק"ת כ"ד(1) 217 , והובאה בע"א 201/71 נויפלד נ' ק"ת פד"י כ"ו (1) 650 , בעמ' 651-652 , שם נאמר ע"י כב' השופט זוסמן : "כשמחלה מופיעה לראשונה בתקופת השרות בלי שנתנה בו את סימניה לפני השרות יש בדרך כלל להכיר בה כנכות שנגרמה עקב השרות ואם מוכח שכבר סבל מהמחלה לפני גיוסו - כל החמרה במצבו בתקופת השרות יש בדרך כלל ליחסה לשרות " . דיון ומסקנות : 12. המחלוקת במקרה שלפנינו, הינה, בנושא הקשר שבין תנאי מתח ולחץ בשירות הצבאי לבין מחלת יל"ד ראשוני. מחלת יל"ד במצב קבוע עלתה לדיון בפני ועדות הערעורים מספר רב של פעמים , המשותף לכל המקרים היא הטענה כי המחלה נגרמה בשל שירות צבאי בתנאי לחץ ומתח קשים . שאלה זו עלתה לדיון מספר כה רב של פעמים עד שכונתה בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בירושלים השאלה ה"נצחית" (ע"נ 310/93 קצין התגמולים נ' ראובן לוי , לא פורסם ). בפרשת עובדיה (ע"נ 123/91 עובדיה דני נגד קצין התגמולים (לא פורסם) ), מנסחת ועדת הערעור את שלושת השאלות המנחות אותה בבואה להכריע בעניין : א. האם יש אסכולה במדע הרפואה הסבורה שדחק ולחץ נפשי (STRESS ) יש בהם כדי לגרום או להחמיר מחלת יתר לחץ דם (להבדיל מהשפעה על עליה זמנית של לחץ הדם?) ב. בהנחה שתינתן תשובה חיובית לשאלה הראשונה : האם היה המערער נתון ב-STRESS אשר היה בו כדי לגרום למחלת יתר לחץ הדם בה לקה ? ג. בהנחה שהתשובה לשתי השאלות חיובית : האם ה- STRESS בו היה המערער נתון בעת שירותו הצבאי וכתוצאה מתנאי שירותו הוא כזה אשר החוק מכיר בו כ"עקב השירות" . בפרשת עובדיה הנ"ל הוועדה עונה על שלושת השאלות בשלילה ודוחה את הערעור . בפסק הדין שניתן בפרשת ראובן לוי (ע"נ 310/93) , נקבע כי: "אין אסכולה רפואית רצינית שסוברת כי מצבי לחץ ומתח קשים עשויים לגרום ליתר לחץ דם" . בטענה זו נדחו ערעורים רבים , חלקם נדחו גם בשל חוות הדעת מטעם קצין התגמולים הקובעת כי המחלה הינה קונסטיטוציונאלית ואינה פורצת בשל מתח ולחץ בשירות הצבאי ורק מיעוטם נתקבלו. (ראה סקירה של חלק מהמקרים בספרו של עו"ד עומר יעבץ, חוק הנכים-חקיקה , פסיקה והיבטים משפטיים, עמ' 391-394) . 13. בחלק מהמקרים בהם לא הוכר קשר סיבתי בין יתר לחץ דם לשירות , הנימוק לדחייה היה משום שלא הוכחו תנאי לחץ חריגים (ראה ע"נ 316/85 רפאל מלכה נ' קצין התגמולים(לא פורסם) , ע"נ (י-ם) 259/89 קת"ג נ' שאול סוויסה , (לא פורסם)) . במקרים אחרים נדחה הערעור מהנימוק כי אין אסכולה רפואית תומכת בדבר קשר סיבתי בין מתח ולחץ נפשי לבין יתר לחץ דם. (ראה ע"נ 268/84 הלפרין נ' קצין התגמולים (לא פורסם) , ע"נ 152/98 (חיפה) אליעזר בן הרוש נ' קת"ג , כמו כן ראה ע"נ 254/98 צימבלרו לאון נ' ק"ת וע"נ 374/98 וולך אהרון נ ק"ת שניתנו ע"י ועדה זו ). ישנם מקרים, אומנם מעטים, אשר בהם נקבע , כי ייתכן קשר בין תנאי הסביבה דהיינו, דחק נפשי מתמשך , לבין הופעת מחלת יל"ד (ראה ע"א 198/92 ברגר נ' קת"ג (לא פורסם) , ע"א 216/95 (ב"ש) קת"ג נ' יוסף ספיר, תק-מח 96(1) 1744 וכמו כן ע"נ 185/99 (חיפה) ארי אלון נ' קת"ג) . דיון ומסקנות: 14. ומן הכלל אל הפרט; עלינו לבחון , איפוא, האם המערער הצליח להוכיח קיומה של אסכולה רפואית, המזהה לחץ בעבודה כגורם משמעותי בהתפתחות המחלה וכמו כן האם ניתן לקשור את התפרצות המחלה או החמרתה לתנאי מתח ולחץ נפשי, אם היו, בשירותו הצבאי, מה שמכונה קשר סיבתי קונקרטי . באשר לשאלה האם הוכחה אסכולה רפואית? הבענו עמדתנו בפסקי דין קודמים , כי לדעתנו טרם הגיע הזמן לומר כי קיימת אסכולה רפואית מוכרת בשאלת הקשר שבין מחלת היל"ד לבין תנאי השירות. בחנו שאלה זו גם בתביעה דנן , ונראה לנו כי גם במקרה שלפנינו , המערער לא הצליח להוכיח קיומה של אסכולה רפואית . בע"א 2027/94 קליג' נ' קת"ג , פ"ד נ(1) 529 (עמ' 537-538) נקבע מהי אסכולה רפואית: "כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים " . בפסה"ד בע"נ 89/90 ברוך סלומון נ' קצין התגמולים (להלן: פס"ד סולומון), מיום 20/3/94 , של וועדת הערעורים בראשות כב' השופט דר , בו ציינה הוועדה , בין היתר , כי תפיסת הרפואה בשנים האחרונות שונתה והינה כי בתנאים חריגים של מתח שאליהם חשוף מי שהינו מועד לחלות במחלה , יש כדי לגרום לפריצתה של המחלה . בפס"ד סולומון הנ"ל, מצוטטים מראי המקום מהמהדורות האחרונות של ספרי הרפואה והלימוד המובילים כמו: בראונוואלד, הרסט והריסון, אשר בהם נראה כי כותבי הפרקים הרלוונטים לנושא של מחלת יל"ד, שינו את תפיסתם המסורתית כפי שבאה לידי ביטוי במהדורות הקודמות ונראה כי השקפתם כיום הינה כי יש בתנאי הסביבה כדי להשפיע על הופעת המחלה אצל מי שהמחלה טבועה בו . עלינו להודות כי גישה זו הינה חדשנית וטרם אושרה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון וקרוב לוודאי שעד להתגבשותה של הלכה מחיבת בעניין זה יינתנו פסקי דין סותרים בנושא זה . כמו כן , נראה כי קיימים מקורות רבים נוספים בספרות הרפואית ששוללים את הגישה החדשה הנ"ל . (השווה לפסקי דין קודמים של וועדה זו הנ"ל: בע.נ 110/96, רחל אחמד נ' קת"ג; ע.נ 169/98 גבאי יעקב נ' קת"ג; ע"נ 254/98 צימבלרו לאון נ' קת"ג ; וכן ע"נ 374/98 וולך אהרון נ' קת"ג בהם נקבע באופן דומה כי לא הוכחה אסכולה רפואית הקושרת בין תנאי השירות ובין מחלת היל"ד ). בסיכום, מקובלת עלינו עמדתו של ד"ר מרקוזון לאמור: "אם נסכם את הידע שהצטבר עד היום בנושא שאנו דנים בו ניתן להגיד שחלק בעבודות תומכות בדחק כגורם סיכון ליל"ד וחלק לאו . הקונסנסוס נכון להיום הוא שדחק גורם לעליה בל"ד לזמן מוגבל , ואין הוכחות חד משמעיות שחשיפה חוזרת למצבי דחק גורמת למחלת יל"ד , והמחשבה הזאת היא בגדר היפותזה ". 15. השאלה הנוספת היא שאלת הקשר הסיבתי הקונקרטי (עובדתי ורפואי) נקבעת על פי נסיבותיו העובדתיות של כל מקרה ומקרה. הכלל הוא כי שאלת הקשר המשפטי בין השירות הצבאי לבין הפגימה ממנה סובל החייל הינה פעולה משולבת של עובדה , משפט ורפואה (ראה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן פ"ד מה(5) 374) . האם הצליח במקרה זה המערער להוכיח קשר סיבתי בין מחלת יל"ד לבין תנאי שירותו ? התשובה לשאלה זו הינה בשלילה. מהחומר הרפואי עולה כי ערכי לחץ דם גבוהים נתגלו לראשונה אצל המערער במהלך בדיקות בלשכת הגיוס (טרום גיוסו) , כמו כן אין חולק , כי מדובר במחלה בעלת אופי קונסטיטוציונאלי. לאור עובדות אלו, לא ניתן לדבר על קשר של גרימה וכל שנותר לבחון הוא האם תנאי השירות החמירו את מצבו של המערער? שקלנו את מכלול העובדות תצהירו ולעדות והטענות של המערער לעניין תנאי השירות ולא שוכנענו כי מדובר בתנאי שירות "חריגים". לדעתינו מדובר בתנאי שירות "רגילים", ושיגרתים של חייל העובד בעבודה משרדית , יומית , ופרט לתורנויות שמירה רגילות של הבסיס , ישן מדי לילה בביתו. לפיכך אנו דוחים את טענותיו של המערער כי תנאי שירותו היו קשים ולוו בדחק נפשי ועבודה תחת לחצים. עפ"י תצהירו של המערער ניתן לומר כי המועד בו פרצה מחלת היל"ד, היה חודש פברואר 2000 . במועד זה , המערער נותר לבד במשרד ולטענתו "כל העול נפל עליו" . המדובר בתאור כללי ולא ב"ארוע" חריג ומסויים כנדרש בפסיקה. 16. לאור האמור, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב ואנו דוחים את הערעור. בזיקה להחלטה מיום 3.5.04 פסק הדין ניתן בהרכב קטוע לאחר שנמסרה לצדדים הודעה לפי סעיף 17 לחוק בתי הדין המנהליים, התשנ"ב - 1992. התחום הנפשיקשר סיבתיפוסט טראומה