סעיף 96 לחוק בתי המשפט קובע כי ערעור על פסק הדין של רשם בית משפט השלום יש להגיש לבית משפט המחוזי, ואילו ערעור על החלטה אחרת הוא בסמכות בית משפט השלום. 1. העתירה ורקע דיוני 1.1 בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת כהן מיום 02.4.00 (להלן - "החלטה") על פיה נדחתה בקשת המערער לבטל פסק דין שניתן כנגדו, מכיוון שלא הוגשה בקשה להארכת מועד כנדרש עם בקשתו. 1.2 המשיב הגיש תביעה ביום 25/05/99, בסדר דין מקוצר כנגד המערער בגין 87,771 ₪ בעבור חוב שכ"ט עו"ד. המערער לא הגיש בקשת רשות להתגונן וביום 21.6.99 ניתן פסק דין נגדו (להלן - "פסק הדין"). 1.3 המשיב החל בהליכי הוצל"פ ובתאריך 10.10.99 קבל המערער האזהרה בתיק ההוצל"פ. 1.4 המשיב הגיש בקשתו לבטל את פסק הדין ביום 19.12.99 - 69 ימים לאחר קבלת האזהרה לידיו. 1.5 בהחלטת הרשמת בהתבסס על סעיף 7 לחוק הוצאה לפועל נקבע כי המצאת פסק הדין לידי המערער ביחד עם האזהרה מהווה המצאה כדין - כמו כן קבעה שהמערער איחר את המועד להגשת בקשתו לבטל את פסק הדין וכן כי: "לא הגיש בקשה להארכת מועד ולא ציין אפילו בפני כל טעם מיוחד ו/או הסבר מדוע לא הוגשה הבקשה במועד". (החלטה, עמוד 10 ש' 7-8) מכאן הערעור. 2. טענת המערער: אלו נימוקי הערער כפי שפורטו בהודעת הערעור: 2.1 המערער לא היה מיוצג בהליך ולא ידע שעליו להגיש בקשה להארכת המועד. 2.2 במהלך הדיון ב- 2.4.00 פנה לרשמת לאפשר לו להגיש בקשה מתאימה, אך היא לא התיחסה לכך. 2.3 למערער טענות הגנה טובות לכאורה ואף שילם בפועל "חלק ניכר מהחוב". 2.4 מן הראוי ליתן לו יומו בבית המשפט לקיים דיון עניני. בעיקרי הטיעון ובמהלך הדיון עו"ד שולץ מטעם המערער הפנה את ביהמ"ש למספר רב של פסקי דין המעידים על העקרון כי אין לחסום את דרכו של בעל דין לטעון את טענותיו על אף מחדלים רבים, כאשר מדיניות משפטית ראויה מחייבת ליתן לאדם ככל האפשר יומו בבית המשפט. 3. טענות המשיב 3.1 לדעת עו"ד דוידוביץ, אין למערער כל מעמד בפני ביהמ"ש משום שעליו לפנות לבית המשפט המחוזי - הרי החלטת הרשמת סיימה את הדיונים בתיק - והיא בבחינת פסק דין. 3.2 לרשמת לא היתה זכות לדון בבקשה לביטול מכיוון שלא הוגשה בקשה להארכת מועד. 3.3 כמו כן, הערעור, בדיוק כמו הבקשה לבטל את פסק הדין, הוגש אף הוא באיחור. החלטת הרשמת נמסרה למערער כבר ביום 6.4.00 ואם בכלל יש סמכות לבית המשפט זה לדון בערעור, היה עליו להגישו 20 ימים לאחר מכן. המערער לא עשה זאת והגיש את הערעור לאחר 38 ימים, ולא הוגשה בקשה להארכת מועד. 3.4 אין להתייחס למחדליו של המערער בסלחנות או בגמישות: זה לא המקרה המתאים. אין הסבר ולו בדוחק, לאיחור - קל וחומר כאשר המערער שצילם את כל החומר בתיק והתייעץ עם עורך דין עוד בטרם הדיון בבקשתו. 3.5 למערער אין הגנה של ממש - דובר בטענות בעל פה נגד ההסכמים בכתב לתשלום שכ"ט. המשיב מסר גרסה נגדית בתצהיר במסגרת הדיון בבקשה. בתצהיר זה עונה המשיב על כל טענות המערער. 4. החלטתי לדחות את הערעור ולהלן הנימוקים לכך: 4.1 סעיף 96 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984 (להלן - "החוק") קובע כי ערעור על פסק הדין של רשם בית משפט השלום יש להגיש לבית משפט המחוזי, ואילו ערעור על החלטה אחרת הוא בסמכות בית משפט השלום. סירובה של הרשמת בהחלטתה לבטל את פסק הדין למעשה סיים את ההתדינות בין הצדדים. ולכן החלטה זו היא בבחינת פסק דין ראה: הע 40/84 סילברה נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד לח (4) 337, ולפיכך אין למערער מעמד בפני בית משפט זה בעתירתו. אף אם ניתן להגדיר את ההחלטה כהחלטה אחרת, הרי תקנה 413 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי היה על המערער לציין מועד המצאת ההחלטה לידיו, והוא לא עשה זאת. בפני בית המשפט אישור מסירה מיום 6.4.00 חתום על ידי אשת המערער. לפיכך היה עליו להגיש את הערעור תוך 20 יום לאחר מכן. המערער לא עשה זאת אלא המתין 42 ימים, ולא ביקש להאריך את המועד. אלא לאחר שהמשיב עתר למחיקת הערעור בהתבסס על חוסר סמכות ואיחור בהגשה ביום 17.8.00, כתשובה לכך, ביום 5.9.00 זכר המערער להגיש בקשה מתאימה. בקשה זו אמנם חתומה על ידי עורך דין אך היא אינה נתמכת בתצהיר להסביר את האיחור ומשום כך לא הניח המערער כל בסיס להפעלת שיקול דעת בית המשפט לטובתו. די באמור בלבד לדחות את הערעור. 4.2 לא נפל פגם בהליך שקדם למתן פסק הדין ולפיכך הבקשה שעליה דנה כבוד הרשמת הייתה בקשה לביטול לפי שיקול דעת. כללית, בית המשפט לערעורים אינו ממהר להתערב בתוצאת הדיון אלא אם נפלה טעות היורדת לשורשו של העניין. אין די בכך שלבית משפט זה דעה אחרת על הסוגייה או שהיה מגיע לתוצאה שונה. קל וחומר יש להמנע מהתערבות בתחום של מימוש שיקול הדעת של הרשמת. ב.ע.א. 31/88 סביחאת נגד פקיד שומה נצרת, פ"ד מה(3), ע.262; שם נקבע ששיקול שמוקנה לרשם בביטול החלטה וניתן במעמד צד אחד, הוא רחב משיקול הדעת של ערכאת הערעור אשר תתערב רק כאשר ניתן פס"ד שלא כהלכה. ב"כ המערער לא הצליח להפנות את ביהמ"ש לכל טענה המצדיקה התערבותו. למעשה, עו"ד שולץ הדגיש בעיקר בטענותיו את הצורך להיות סלחני למחדלי המערער ולפעול על פי הפסיקה המקלה בכל הנוגע למועדים והארכתם. התברר לכבוד הרשמת כי המערער קיבל את פסק הדין לידיו, התיעץ עם עורך דין, ולא הגיש בקשה להארכת מועד. כמו כן במהלך הדיון לא למדה הרשמת מפי המערער כל סיבה לאיחור. משום שכך לא ראתה עצמה מוסמכת לדון בעתירתו. הרשמת המלומדת פעלה כדין והגיעה למסקנה סבירה בהחלטתה. הפגמים בסדרי הדין היו כאלה שלא ראתה עצמה חופשיה לדון בבקשת המערער. 4.3 בית המשפט חייב להתייחס ברוחב לב לבקשת ביטול פסק הדין, ולא לחסום דרכו של בעל דין על סמך סדרי הדין באופן שימנע ממנו את יומו בבית המשפט. גישה זו מוכרת ומעוגנת היטב בפסיקה; וכך נקבע בע.א. 184/63 קול העם נ' קסטנר פ"ד יח (1) עמוד 140: "בדרך כלל אין מניעה למחול לנתבע על פיגורו בניהול הגנתו אך ניתן לפצות את התובע על ידי פסיקת הוצאות עבור הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור". גישה סלחנית זו, בכל הנוגע למחדלים בסדרי הדין קיבלה ביטוי בדברי השופט דב לוין בבריק נ' בנק אוצר החייל פ"ד מ.2 (4) ע. 22, בעמוד 29: "ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות יעדיף בית המשפט , חרף מחדלו של בעל דין, את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" אולם, הבסיס שעליו בעל דין יכול לבקש סלחנותו של בית המשפט, ואשר עליו בית המשפט יכול להסתמך ולבוא לקראתו, הוא שיסביר לבית המשפט מהן הסיבות אשר בגללן לא הצליח לקיים את מצוות התקנות וסדרי הדין. וכך נקבע בבר"ע 88/72, אורן נ' מיכאל ואח' - פ"ד כ"ו (1) ע. 772: "על המבקש להסביר לבית המשפט ולו בדוחק מה גרם למחדלו ואם נכשל בכך איך להעתר לבקשתו". במקרה דנן ניכר הדבר שהמבקש התעלם באופן מוחלט ושיטתי מסדרי הדין, ולא הניח בפני בית המשפט הסבר כל שהוא להתנהגותו. לשיטתי, לא סיפק המשיב לבית המשפט תשתית להפעלת שיקול דעת לטובתו. 4.4 סדרי הדין והמועדים שנקבעו בהן מהווים מסגרת לניהול הדיון וניתן לחרוג מהם בנסיבות מתאימות - כאשר בעל דין פונה ומסביר את מחדליו. אולם כאשר אנו דנים במועדים שנקבעו בחיקוק, המחוקק דאג לכך שחריגה במועדים דורשת סיבה משכנעת מאוד המוגדרת כטעם מיוחד. להושיט יד למערער אשר לא טרח לספק הסבר כל שהוא למחדליו לא ישיג, לדעתי, את המטרה העיקרית לעשות משפט צדק, מכיון שהוא יגרום אי צדק למשיב, אשר מנהל את משפטו על פי התקנות וסדרי הדין, ואין להעניש אותו על כך. כללית, הפונה לבית המשפט זכאי להניח שהדיון, אותו הוא יוזם, יתנהל על פי סדרי הדין הקבועים לכך. כמו כן הוא זכאי להניח כי בית המשפט לא יחרוג מאותם כללים אלא על סמך סמכותו לעשות זאת, כפי שהיא מפורטת בהם. אם כן המשפט בוחר להתעלם מכללי סדרי הדין כדבר בשגרה וללא כל בסיס איתן, הוא מזמין אנרכיה בניהול הדיונים. בכל הנוגע לאיחור במועד הגשת ערעור, בית המשפט העליון חזר וקבע לאחרונה שאפילו איחור של יום אחד בלבד אינה מפחיתה מן הדרישה למתן טעמים מיוחדים ראה בש"א 7378/98 נתנזון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון פד"י י"ג 1 ע. 856, בעמוד 858. 5.5 לא מצאתי צורך לדון בשאלת ההגנה המהותית שהמבקש רצה להעלות כנגד התביעה : הדיון בפני מתייחס אך ורק לסירוב הרשמת לבטל את פסק הדין. במהלך הדיון בחרה כב' הרשמת להתיחס לטענות במישור סדרי הדין. לכן לא קבעה הרשמת את עמדתה בסוגיית ההגנה. אם ערעור זה היה מתקבל בית המשפט היה פועל על פי העתירה בהודעת הערעור, כלומר: לבטל את ההחלטה נשוא הדיון ולהורות על דיון בבקשה וביטול לגופו, תוך הארכת המועד להגשתה. לפיכך אין זה תפקיד בית המשפט זה לדון בסוגיית ההגנה. 5. סיכום אני דוחה את הערעור ומחייב את המערער בהוצאות הערעור בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדיון.חוק בתי המשפטערעור על החלטת רשםרשםערעור