בניית תחנת דלק במושב כללי 1. למבקשת זכויות במשק מס' 37 במושב המשיב 1 (להלן: "המושב"). בשלהי שנת 97 ביקשה המבקשת להקים תחנת דלק על חלקה ב' של משקה. המבקשת פנתה לועד המושב ולאסיפה הכללית על מנת שיאפשרו לה להגשים את מבוקשה, והללו החליטו, כפי שיפורט להלן, באופן עקרוני לסייע בידה. עתה, עותרת המבקשת, להורות למשיבים שהם המושב וחברי ועד המושב, לחתום "על כל מסמך לשם קיום ההחלטות (של האסיפה הכללית וועד המושב שאוזכרו בעתירה ע"י המבקשת - ר.א.) לרבות כל מסמך הנחוץ לשם שינוי יעוד חלקות המצויות במשק מס' 37 המוחזקות ע"י התובעת". המושב התנגד לבקשה, בין היתר, טען כי המבקשת לא מילאה אחר התנאים שפורטו בהחלטות האסיפה הכללית והועד, הנזכרות לעיל. עובדות 2. כאמור, המבקשת פנתה למשיב בשלהי שנת 97, בבקשה לסייע בידיה להגשים את תוכניתה לבנות תחנת דלק על חלקה ב' שבמשקה. ביום 17.11.97, החליט ועד המושב כי המושב מוכן שהמבקשת תפעל לשינוי יעודה של חלקה ב', אך זאת בשני תנאים. התנאי הראשון היה כי בטרם תעשה "פעולה שהיא בחלקה ב' הנ"ל מכל מין וסוג שהוא, יתקבל אישור המשקם והנושים בעלי השיעבוד על מקרקעי מנוחה (המושב - ר.א.)". התנאי השני היה כי המושב לא ישא בכל הוצאה שהיא בגין שינוי יעוד הקרקע. כן צויין באותה החלטה כי "הקרקע תישאר לאחר שינוי היעוד ברשות האגודה ולא תינתן למכירה". באותה החלטה הסכים הועד ששינוי היעוד יעשה לגבי כשני דונם. בהחלטה מאוחרת יותר מיום 16.12.97 אישר הועד למבקשת, כי גם לאחר שינוי היעוד, הקרקע תמשיך להיות ברשותה. ביום 17.9.98 נמסר למבקשת אישור מהמושב לגבי חלקה ב'. נאמר באישור כי לאחר שהדבר יתאפשר, המושב יגרום לכך שיחתם חוזה חכירה, או חוזה חכירת משנה, במישרין בין המבקשת לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). המושב אישר כי "אין כל מניעה מבחינתנו כי תיזמו הקמתה של תחנת הדלק בשטח המקרקעין", והוסיף "אנו נסייע בידיכם להשגת כל האישורים והרשיונות הדרושים, נחתום על כל מסמך שידרש לשם כך". בסיום אותו אישור נרשם "הרינו להדגיש בפניכם כפי שהדגשנו בעבר מספר רב של פעמים, כי המושב מצוי בהליכי שיקום בפני המשקם, עו"ד דורון כוכבי, וכי כל פעולה בנכסי האגודה, מכל סוג שהוא, מצריכה את אישור המשקם מראש". ביום 23.4.99 מסר המושב אישור נוסף למבקשת, המופנה "לכל המעוניינים". על אותו אישור מתונססת חתימת "דור אנרגיה (1988) בע"מ", חברה עימה חתמה המבקשת הסכם ביום 7.11.99, שעיקרו הקמת תחנת דלק על חלקה ב' של המבקשת. נאמר באישור מיום 23.4.99, כי "בהמשך להחלטת ועד המושב מתאריך 17.11.97 ובהמשך לאישור ועד המושב מיום 18.11.97 מאשרים לך בזאת בכפוף לכל אותם התנאים המוזכרים באישורים ההם, להגדיל את השטח המאושר משניים לארבעה וחצי דונם". אישור זה נחתם ע"י ועד המושב. 3. בדיון באסיפה הכללית של המושב, שהתקיים ביום 25.11.99, הוחלט לאשר למבקשת בניית תחנת דלק בחלקה ב'. לאחר הדיון באסיפה הכללית, ובהסתמך על ההחלטה שניתנה באסיפה הכללית, חתם המושב על תצהיר, המיועד למינהל, בהתאם להוראות אגף 60, בו נאמר כי המושב מסכים שיוחכר למבקשת שטח בגודל של 4,000 מ"ר לצורך הקמת תחנת דלק, וכי ידוע למושב כי השטח הנ"ל "יחושב במסגרת מכסת הקרקע המגיעה לאגודה ליזום שימוש שאינו חקלאי בהתאם להחלטת מועצת 717, או כל החלטה אחרת אשר תבוא במקומה". 4. מצויידת בהחלטות ועד המושב והאסיפה הכללית של המושב החלה המבקשת להוציא לפועל את תוכניתה לבנות את תחנת הדלק. כאמור, התקשרה בהסכם עם חברת דור אנרגיה (1998) בע"מ, והחלה בהליכי תכנון לשינוי התב"ע. במהלך חודש אוגוסט 2000, הודיע המינהל למבקשת כי נדרשת חתימתו של המושב על גבי התוכנית לשינוי יעוד הקרקע לשם הקמת תחנת הדלק. המבקשת פנתה למושב בבקשה לחתום על התוכנית, וזה השיב, ביום 28.9.2000 כי בהתאם לחוות הדעת של יועצה המשפטי של המושב, הועד מנוע מלחתום על התוכנית "משום שצו המניעה של המשקם חל על האגודה לגבי חלקות ב'". המבקשת פנתה איפוא למשקם, וביקשה צמצום "צו עיקול ו/או מניעה" שהוטל על ידו לגבי חלקה ב' במשקה של המבקשת. החלטת המשקם היתה כי ניתן יהיה לצמצם הצווים שנתן "לכשתפרע יתרת החוב בסך של 101,000 ₪". המבקשת שילמה את הסכום למשקם. לאחר התשלום נתן המשקם, ביום 28.2.01, פסק משקם, בו צויין "צו המניעה והעיקולים שניתנו על ידי בעבר על משק מס' 37 במושב מנוחה בטלים בזאת". כאן המקום לציין, כי הסכום ששולם ע"י המבקשת היה סכום יתרת חובה של המבקשת בהתאם להחלטות המשקם. 5. לפניית ב"כ המבקשת מיום 9.4.01 למושב לחתום על התוכניות, השיב ב"כ המושב, ביום 1.5.01, כי המושב יהיה מוכן לחתום על התוכניות, "ובלבד שטרם לכך יחתם בין מרשתי למרשתך ונציגיו הסכם אשר יסדיר את התשלום אותו תקבל מרשתי כתוצאה מהפעלת תחנת דלק ע"י מרשתך ויתר התנאים הכרוכים בכך". תשובת ב"כ המבקשת למכתב זה היתה כי צו המניעה והעיקולים שהוטלו בעבר על משק 37 בוטלו, ולכן היא דורשת שהמושב יחתום לאלתר על התוכניות. המבקשת דחתה על הסף את דרישת המושב להגיע עימו להסכם, שיסדיר תשלום למושב בגין תחנת הדלק. 6. ביום 14.10.01 פנה ב"כ המושב למשקם, ביקש את הבהרתו לעניין צמצום צו המניעה על משק 37. באותה בקשת הבהרה נאמר כי בזמנו הסכים המושב עקרונית כי המבקשת תיזום שינוי יעוד שיאפשר הקמת תחנת הדלק בחלקה ב', בכפוף לשני תנאים, האחד כי יתקבל אישור מהמשקם, והשני כי יתקבל אישור מהנושים של האגודה. ב"כ המושב אף הוסיף וטען, כי "בהתאם לעמדת הנושים הודיע החתום מטה (ב"כ המושב - ר.א.) לב"כ החבר (המבקשת - ר.א) כי האגודה ונושיה יסכימו להשלמת ההליך האמור בתנאי כי ימונה שמאי מוסכם אשר יאמוד את הסכומים אותם תקבל האגודה (לקופת השיקום במינהלה) כתוצאה מכך". 7. המשקם קבע דיון בבקשת ההבהרה, אליו זומן אף נציג בנק החקלאות, שהוא הנושה הגדול של המושב. ב"כ בנק החקלאות, עו"ד לוי, טען באותה ישיבה, כי לבנק אגרת חוב ושעבוד על כל נכסי המושב, כאשר חלקות ב' כלולות באותם נכסים. לפיכך, ביקש עו"ד לוי כי המשקם יבטל את פסק דינו מיום 28.2.01. החלטת המשקם היתה כי פסק הדין שנתן ביום 28.2.01 יוותר בעינו. אשר לאמור בסעיף 7 באותו פסק דין, שם נקבע כי צו המניעה והעיקולים שהוטלו בעבר על משק 37 בטלים, קבע המשקם, כי האמור שם יפורש ע"י בית המשפט. יחד עם זאת, ציין המשקם כי גם אם צווי המניעה והעיקול הוסרו, "אזי אין בכך כדי לאיין את השיעבוד הקיים על הזכויות בחלקה ב' לטובת בנק החקלאות". דיון 8. לטענת המבקשת, יש להעניק לה הסעד המבוקש משעמדה בדרישות שהוצבו בפניה בהחלטות הועד והאסיפה הכללית של המושב. נאמר בסיכומי המבקשת כי טענת המושב שהמבקשת לא המציאה אישור מהמשקם, לחתימה על התוכניות, "אינה ברורה". המשיבים, לטענת המבקשת, (סעיף 29 לסיכומים) "לא הביאו כל ראיה ולא הבהירו מדוע לדעתם יש צורך באישור המשקם לשינוי ייעוד הקרקע וקיום התחייבויות המשיבים". נזכיר, כי עתירת המבקשת הנה להורות למשיבים לבצע "את החלטת האסיפה הכללית של הנתבעת מס' 1 מיום 25.11.99 והחלטות ועד נתבעת מס' 1 מיום 18.11.97, מיום 18.11.97 (כך נכתב הן בעתירה והן בסעיף 30 להמרצת הפתיחה) ומיום 16.12.97". מאחר שהמבקשת מסתמכת על ההחלטות האמורות (להלן - "ההחלטות"), הרי שעליה, מצידה, לקיים את הנדרש ממנה באותן החלטות. עד היום המבקשת לא המציאה האישורים באמצעות מסמכים מפורשים. 9. נשאלת השאלה כיצד יש לפרש הדרישה הנזכרת בהחלטות, בדבר האישורים שהיה על המבקשת לקבל מהמשקם והנושים, לשינוי היעוד. האם יש לפרש האמור כטענת המבקשת, כי הכוונה היתה הסרת צו המניעה מחלקה ב' שברשות המבקשת, או שמא יש לפרש האמור, כטענת המושב, שעל המבקשת להמציא אישורים "פוזיטיביים", מטעם המשקם ומטעם הנושים. לכאורה התנאי, עליו חזר המושב בהחלטות והמסמכים שמסר למבקשת, בדבר המצאת אישורים של המשקם והנושים, הינו ברור - דהיינו כי על המבקשת להמציא אישורים של אותם גופים. דא עקא, שיש, שמהתנהגות הצדדים, ניתן להבין כי כוונת הצדדים בפירוש המסמך, לגביו הם חלוקים, אינו הפירוש המילולי הפשוט, אלא אחר. על פירוש מסמך שנערך בין צדדים, ועל כוונותיהם, ניתן, לעיתים, ללמוד גם מהנסיבות. בענייננו, נראה לי, כי יש ללמוד על פירוש ההחלטות וכוונת הצדדים מדברים שנטענו על ידי הצדדים מאוחר יותר והנסיבות. בעתירה, כאמור, ביקשה המבקשת להורות למשיבים לבצע את החלטות האסיפה הכללית, והחלטות ועד המושב. נטען ע"י המבקשת כי בהחלטת האסיפה הכללית, שהיא מאוחרת יותר מהחלטות הועד, אין התנאי בדבר קבלת אישורים מטעם המשקם והנושים לשינוי היעוד. לא רק שבהחלטת האסיפה הכללית לא מצאנו תנאי כלשהו להסכמת המושב לבקשת המבקשת, אלא שבתצהיר המושב (נספח ו' לסיכומי המבקשת), גם כן לא צויין כל תנאי להסכמת המושב לבקשת המבקשת. מאחר שהמבקשת עצמה הסתמכה הן על החלטות ועד המושב, והן על החלטת האסיפה הכללית, נראה לי, כי נכון יהיה לומר שהסכמת המושב לסייע למבקשת בשינוי היעוד, והעברת חלק מחלקה ב' אליה, היה מותנה, כמצויין בהחלטות הועד, בקבלת אישור המשקם והנושים. למרות שבהחלטה של האסיפה הכללית לאשר למבקשת בניית תחנת הדלק לא צויין כל תנאי, הרי שגם המבקשת לא חלקה על כך כי לשם קבלת חתימות המושב על התוכניות לשינוי היעוד היה עליה לשלם את חובה על מנת שיוסר צו המניעה ממשקה. המושב הינו תאגיד לא סולוונטי, שנכסיו משועבדים לנושיו. האם די היה, ביחסים בין המבקשת למושב בהסרת צו המניעה כדי שהמושב יחתום למבקשת על המסמכים כמבוקש בהמרצת הפתיחה? על כך בהמשך. 10. לטענת המבקשת המושב, שלא בתום לב וממניעים זרים, מנסה עתה, כעולה מהמכתב מיום 1.5.01, לדרוש כסף עבור הסכמתו לשינוי היעוד. תימוכין לטענה מצאה המבקשת בניסיון ועד המושב, בהחלטה מיום 14.3.02, להעביר החלטה באסיפה הכללית, לפיה חבר מושב או יזם, שיבקשו אישור המושב לשינוי יעוד בחלקה ב', יחוייבו בתשלום למושב. האסיפה הכללית דחתה ההצעה. 11. אם אכן האמור במכתב מיום 1.5.01 הינו בבחינת "דרישה חדשה", אזי נראית לי טענת המבקשת בדבר אי חוקיותה של אותה דרישה. אכן, כטענת המבקשת, אין המושב רשאי להעמיד בפני המבקשת דרישות חדשות כתנאי לחתימתו על התוכניות, ומסמכים אחרים, לנוכח התחייבויותיו בהחלטות ובאישורים שניתנו למבקשת בעבר על ידי הועד והאסיפה הכללית. אלא שהמושב הסביר כי אין המדובר בדרישה "חדשה", וכי האמור במכתב מיום 1.5.01 של בא כוחו, מתבסס על הידיעה בדבר עמדתו של בנק החקלאות, שכאמור, הוא הנושה הגדול של המושב. נטען (סעיף 45 לסיכומי המושב) כי "המושב ביקש לסייע למבקש, אשר מסיבותיו הוא נמנע מלפנות לבנק החקלאות, הציע את הקונסטורציה האמורה אשר למיטב ידיעתו מקובלת על בנק החקלאות". דברים אלה בסיכומים מתבססים על האמור בתצהיר נחום אבשלום, יו"ר ועד המושב (סעיף 20.4), והם לא נסתרו. המושב המציא דוגמא להסדר דומה להסדר שביקש להגיע אליו עם המבקשת. ההסדר הדומה נעשה עם חבר המושב אבנר מולאי שביקש להקים גן אירועים על חלקה ב' של משפחתו. בדיון שנערך אצל המשקם ביום 28.03.01 (נספח ח' לסיכומי המושב) בנוכחות ב"כ המושב ועו"ד נח לוי ב"כ הבנק, החליט המשקם להסמיך את ב"כ המושב לערוך הסכם לפיו יועברו תקבולים בגין גן האירועים לכיסוי חובות המושב, צויין כי ההסכם יועבר לאישור המשקם לאחר שימסר לעיונו של עו"ד לוי נציג הנושים. משאין לקבוע כי הדרישה מיום 1.5.01 הינה "דרישה חדשה", חוזרת למקומה שאלת פירוש ההחלטות והמסמכים עליהם מתבססת המבקשת. 12. לטענת המבקשת פסק דינו של המשקם, מיום 28.2.01, לפיו הוסר צו המניעה ממשקה, שקול ל"אישור המשקם". המבקשת מסתמכת על מכתב המושב אליה מיום 28.9.00 (נספח יז' לסיכומיה) שם צויין כי המושב מנוע מלחתום על התוכניות, בשל "צו המניעה של המשקם" החל על חלקות ב'. המושב דוחה טענה זו. זאת ועוד, קיימת מחלוקת בין הצדדים האם המשקם הסיר בפסק דינו מיום 28.2.01 את צו המניעה גם מחלקה ב' או רק מחלקה א'. 13. עולה מתצהיר נחום אבשלום, והסכם השכירות בין המושב למינהל, כי לחברי המושב אין זכויות בחלקות ב', מעבר להיותם בני רשות. אף על פי כן, נראה לי כי כאשר הורה המשקם על הסרת צו המניעה והעיקולים שניתנו על ידו "על משק 37", הכוונה היתה הן לחלקה א' והן לחלקה ב' של משק 37. בפניה למשקם לצמצום צו העיקול וצו המניעה (נספח ח' לסיכומי המבקשת) התבקש הצמצום במפורש לגבי חלקה ב' במשק 37, בנימוק שהמבקשת התקשרה עם חברת דור אנרגיה 1988 בע"מ, לגבי מיזם על חלקה ב'. פסק הדין מיום 28.2.01 ניתן בהמשך לבקשה לצמצום הצווים כאמור. 14. טענות המושב בדבר העדר אישור המשקם התבססו בעיקר על קיומו של צו המניעה שהמשקם הוציא בזמנו על נכסי המושב. מאחר שצו מניעה זה, כאמור לעיל, הוסר מעל חלקה ב' של המבקשת, ומאחר שהמשקם, למרות שהיה ער לתוכנית המבקשת בדבר שינוי היעוד של חלק מחלקה ב', לשם הקמת תחנת דלק, לא התערב כדי למנוע זאת, יש לראות במכלול נסיבות אלה, משום תחליף ל"אישור המשקם". לכן, משרואה אני בהסרת צו המניעה משום "אישור המשקם" אין עוד צורך לדון בשאלה האם נזקקה המבקשת ל"אישור משקם" אם לאו. 15. אשר לאישור מטעם הנושים, טענה המבקשת, כי לאחר שקיבלו את כספה, אותו שילמה בטרם הוסר צו המניעה, אין הם יכולים עוד להתנגד לבקשתה לשינוי היעוד. המבקשת אף הוסיפה וטענה כי העובדה שהנושה הגדול, הבנק לחקלאות, חזר בו מבקשתו להצטרף להליך דנן, מוכיחה שאינו מתנגד לבקשתה שהמושב יחתום על המסמכים בדבר שינוי היעוד, והעברה בחכירה אליה 4.5 דונם מחלקה ב'. 16. הדרישה לאישורים של הנושים הינה, בנסיבות, דרישה מהותית. קרקעות המושב, כעולה מהראיות בתיק, משועבדות לנושים. לכן, כפי שאף צוין בהחלטות, יש לקבל הסכמתם לגבי כל שינוי בזכויות. אין מחלוקת שהיה על המבקשת לדאוג להסרת צו המניעה, בטרם תהיה זכאית לקבל חתימות המושב על התוכניות והמסמכים כמבוקש בהמרצת הפתיחה, למרות שתנאי זה אינו מופיע בהחלטות. מעובדה זו ניתן ללמוד כי גם במסגרת היחסים בין המבקשת למושב, המושב לא היה, ואינו "אדון" לנכסיו - חלקות ב'. גם לאחר הסרת צו המניעה מחלקה ב' במשקה של המבקשת, עדיין נותר השיעבוד של הנושים על החלקה. לכן, יש לפרש את ההחלטות, שעליהן מתבססת המבקשת בבקשתה, כמחייבות קבלת אישור הנושים בטרם יחתום המושב על התוכניות לשינוי יעוד ויתר המסמכים. 17. בדיון שהתקיים אצל המשקם ביום 24.10.01, בבקשת המושב להבהיר ההחלטה שניתנה בדבר הסרת צו המניעה (נספח טז' לסיכומים), הביע ב"כ הבנק דעתו לגבי בקשתה של המבקשת לשינוי היעוד - כדבריו: "... הרי שכל העסקה שעשה אותו חבר מצד ג' כמו העסקה דעסקינן (שינוי לשם הקמת תחנת דלק - ר.א.) אין שום תוקף אלא אם כן אישרו את העסקה נושי התאגיד הבלתי סולוונטית לעניין אגודת מושב נחלה. למותר לציין ששום פניה לא נעשתה לא לבנק החקלאות ולמיטב ידיעתי אף לא לאף נושה אחר". המבקשת היתה מיוצגת באותו הליך בפני המשקם, ומה היה פשוט יותר מלקבל את הסכמת הנושה הגדול, לבקשה בענייננו. 18. שקלתי האם ניתן לראות בחזרתו של הבנק לחקלאות מבקשתו להצטרף לבקשה דנן משום תחליף ל"אישור הנושים" שנזכר בהחלטות. מאחר שעל המבקשת הנטל להוכיח שהיא זכאית למתן הסעד לו עתרה, עליה להוכיח שהנושים אכן מאשרים למושב לחתום על התוכניות ויתר המסמכים. אמנם, המבקשת, ולא הנושים, היתה צריכה ליזום צירוף הנושים לבקשה, לאור האמור, ואולם, סבורתני כי בבקשתו של הבנק להצטרף, ולאחר מכן בחזרתו מהבקשה, גילה, ולו לכאורה, במסגרת היחסים בין המבקשת והמושב, כי אין לו עניין בבקשת המבקשת. לכן, במסגרת היחסים בין המבקשת והמושב, ניתן לראות בחזרת הבנק מבקשתו להצטרף להמרצת הפתיחה, משום מתן "אישור הנושים כנדרש בהחלטות". צויין על ידי, כי ניתן לראות בהסתלקותו של הבנק, ביחסים בין המבקשת למושב, משום מתן "אישור נושה", שכן בהעדרו של הבנק מההליך, אין האמור בפסק דין זה מחייבו. אמנם, מעבר לבנק החקלאות יש נושים נוספים, אך נטען ע"י הצדדים, כי הנושה העיקרי הוא בנק החקלאות, ולכן בהסתלקותו מבקשתו להצטרף רואה אני אישור נושים. 19. בקשתו של בנק החקלאות להצטרף להליך דנן, וחזרתו מבקשתו זו, הינה אירוע שקרה לאחר הגשת המרצת הפתיחה. לכן, מאחר שמדובר באירוע שקרה לאחר הגשת המרצת הפתיחה, ושרק בדיעבד משליך על בקשת המבקשת בענייננו, לא מצאתי פסול בסירובו של המשיב לחתום על המסמכים והתוכניות ערב הגשת הבקשה. עתה, לאחר שהתברר כי לנושים אין עניין בבקשה, סולקה המניעה מדרכה של המבקשת לקבל את מבוקשה. לאפשר, היום, למושב להיזקק לטענה בדבר העדר "אישור נושים", כסיבה לסירובו לחתום על התוכניות והמסמכים, בנסיבות, לא יהיה צודק. 20. המבקשת טענה, כי יש לדחות את טענת המושב, לפיה הסכמתו לשינוי היעוד והחכרת הקרקע בטלה, מאחר שעומדת בניגוד להסכמים שיש לו עם המנהל. טענתה של המבקשת בעניין זה מקובלת עלי. המושב אינו יכול להתנער מההחלטות, מה עוד שהמבקשת הסתמכה עליהן. במישור היחסים בין המבקשת למושב, על המושב לקיים החלטותיו והבטחותיו למבקשת. מיותר לציין, כי אלו אינם מחייבים גופים אחרים - המינהל. 21. בסיכומיו, טען המושב, שלנוכח פסק הדין שניתן ביום 29.08.02 בבג"צ 3939/99 ואח' עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי ואח', נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' ( להלן - "פס"ד שיח חדש"), הפך הסעד המבוקש על ידי המבקשת לסעד תאורטי. לפסק הדין האמור, לא הייתה התייחסות בסיכומי המבקשת, למרות שהסיכומים הוגשו ביום 19.09.02. לא מצאתי צורך להיכנס לשאלה האם עסקינן בסעד תאורטי אם לאו, שכן, לא נאמרה עדיין המילה האחרונה גם לאחר פסק דין שיח חדש, ואין לדעת כיצד יפלו הדברים. יחד עם זאת, לא מן הנמנע שלפסק דין שיח חדש, תהיה השלכה על המקרה דנן, וייתכן אף ישפיע על זכויות הצדדים בהמרצת הפתיחה, כולל זכויותיהם על פי ההחלטות. סיכום 22. מאחר שמצאתי, לאור האמור לעיל, כי עלה בידי המבקשת לקבל האישורים של המשקם והנושים כנדרש ממנה בהחלטות, הנני נענית לבקשתה, ומורה למושב, ויתר המשיבים, לחתום על כל מסמך לשם קיום ההחלטות של האסיפה הכללית מיום 25.11.99 והחלטות ועד האגודה מיום 18.11.97 ויום 16.12.97, לרבות כל מסמך הנחוץ לשם שינוי יעוד חלקות המצויות במשק מס' 37. ההוראה דנן, הינה אך במסגרת היחסים בין המבקשת למושב - ולא מעבר לכך. 23. לנוכח כלליות הסעד המבוקש, וכתוצאה מכך ההוראה שניתנה למושב וליתר המשיבים, ומאחר שבעתיד עלולות להתעורר שאלות, איזה מסמכים נועדו "לקיום ההחלטות" ואיזה לא, לא נראה לי למנות את ב"כ המבקשת, באופן גורף, ככונס הנכסים לשם חתימה על המסמכים האמורים. לכן, הנני ממנה את ב"כ המבקשת, עו"ד שמואל לכנר, ככונס נכסים, בכפוף להמצאת ערבות אישית בסך 500,000₪, להיות כונס הנכסים לשם חתימה בשם המשיבים, אך ורק על מסמכים הנחוצים לשם שינוי יעוד החלקות במשק 37. לגבי חתימה על יתר המסמכים, במידת הצורך, אהיה מוכנה למנות את ב"כ המושב, בתנאי שיסכים לשמש ככונס נכסים לשם כך. 24. בנסיבות, משהתקבל אישור הנושים רק לאחר הגשת המרצת הפתיחה, כל צד ישא בהוצאותיו. מושבים נחלות ומשקיםבניהתחנת דלקדלק