1. התובע בנק פועלי אגודת ישראל. הנתבעת עבדה בזמנים הרלוונטים לתביעה כסוכנת נסיעות בחברת "ירושלים תור חיפה 95 בע"מ" (להלן: החברה). החברה הינה חברת המשך לחברה אחרת "ירושלים תור נסיעות ותיירות בע"מ", בה הועסקה הנתבעת עובר לתחילת העסקתה בחברה. התובע הגיש להוצל"פ בקשה לביצוע 3 שיקים מעותדים שנמשכו ע"י הנתבעת לטובת החברה בפברואר 1998 ואשר מועד פרעונם היה לחודשים מאי-יוני 1998. בין התובע לשתי החברות הנזכרות מתנהל הליך משפטי נפרד - ת.א. 1302/98 בבית משפט המחוזי בירושלים. פרוטוקולים של הדיון בתיק זה הוגשו כחלק מהראיות בתיק שבפני. לטענת התובע, השיקים נמשכו לטובת החברה במסגרת גלגול שיקים בין החברה לעובדיה, בכללם הנתבעת. התובע אוחז כשורה בשיקים אשר הוסבו לו כדין, שכן חשבון החברה היה מצוי ביתרת חובה, והתובע העניק לחברה אשראי כנגד השיקים. לחילופין, התובע אוחז בעד ערך. לחילופי חילופין, השיקים מושכנו לטובת התובע. לטענת הנתבעת, השיקים ניתנו על חשבון תמורת טיול מתוכנן לחו"ל, שארגנה הנתבעת לה ולחבריה. השיקים נמסרו ליוסי כהן, מנהל סניף התובע בחיפה (להלן: כהן), במשרדי החברה על רקע לחץ של כהן כי החברה תמציא לו בטחונות, כאשר הוסכם כי אם הטיול יתבטל, יוחזרו השיקים. הטיול לטענת הנתבעת התבטל, אך כהן לא מילא הבטחתו להחזיר השיקים. טענה נוספת היא כי השיקים לא הוסבו לתובע כדין, נוכח העובדה שעל גבי שניים מהם מוטבעת חותמת החברה בלבד, ולא חתימת מורשה חתימה מטעם החברה. 2. נסיבות הוצאת השיקים - גרסת הנתבעת טומנת בחובה טענה כי השיקים הוצאו על תנאי, אשר לא התקיים. במקרה שבו נמסר שיק על תנאי, המחזיק בו אינו אוחז השיק, אלא לאחר שהתמלא התנאי (ראה בן אוליאל, דיני בנקאות - חלק כללי (תשנ"ו), עמ' 246). הנטל להוכיח טענת הגנה זו מוטל על הנתבעת. בנוסף קובע סעיף 20(ג) לפקודת השטרות (להלן: הפקודה), חזקה - כי מסירת שטר נעשית ללא תנאי. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. נימוקי: 2.1 לא שוכנעתי באמיתות גרסתה של הנתבעת. בטיול שתוכנן לגרסת הנתבעת, אמורים היו להשתתף 20 מחבריה, היא לא זימנה איש מהם להעיד ולתמוך את גרסתה, בנסיבות אלה מתבקשת המסקנה כי לו היו מעידים לא היתה גרסתם תומכת בגרסתה (י. קדמי על הראיות (חלק 3, תשנ"ט), בעמ' 1391). 2.2 מנהל החשבונות בחברה אברהם קמחי (להלן: קמחי), העיד בבית המשפט המחוזי בירושלים, כי לא נהוג שסוכן נסיעות מוציא שיק אישי כמקדמה על חשבון טיול (פרוטוקול המחוזי עמ' 288). על עדות זו חזר קמחי גם בפני (פרוטוקול 16.2.03 עמ' 7 ו9-). גרסתו של קמחי בנושא זה, משכנעת וסבירה. אכן לא מתקבל על הדעת כי סוכנת נסיעות תקדים תשלום על חשבון טיול מאורגן שטרם בא לעולם, וספק אם יתקיים כלל. חרף זאת, ובנסיבות תמוהות שכאלה, משלמת הנתבעת תמורה על חשבון הטיול מכיסה בשיקים פרטיים שלה, שאף על פי גרסתה, ידעה כי הם מועברים ע"י החברה לתובע. זאת ועוד, מעדותו של קמחי בבית המשפט המחוזי בירושלים עלה כי הנתבעת הלוותה כספים לחברה (פרוטוקול מחוזי עמ' 286). עדות זו של קמחי תומכת בגרסת התובע לפיה השיקים שמשכה הנתבעת לחברה נשוא התביעה, היו במסגרת "גלגול שיקים" ומערערת את גרסת הנתבעת לפיה ניתנו על חשבון טיול ובתנאי שהטיול יתקיים. בעדותו בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, הודה קמחי כי היה נוהג של גלגול שיקים בין החברה לעובדיה (פרוטוקול מחוזי, עמ' 272, 283). התובע הציג שיקים בסכומים גבוהים אשר הוחלפו בין הנתבעת לחברה במהלך 1997, עובדה התומכת בגרסת התובע בדבר גלגול שיקים. טענת הנתבעת כי מדובר בהחזרים עבור טיולים שתכננה לערוך עם בעלה, ואשר בוטלו על רקע מחלתו, אינה אמינה. כנזכר, הוכח בעדותו של קמחי כי לא נהוג שסוכן נסיעות ישלם מקדמה על חשבון טיולים פרטיים שלו. חוסר סבירות גרסתה זו של הנתבעת, בולט אף יותר בהיותה לא רק סוכנת נסיעות שעבדה בשירות החברה, אלא גם עובדת בכירה וותיקה בחברה. מצד אחר הוכח במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כי הנתבעת הלוותה כספים לחברה והתנהלות זו תומכת בקביעה כי אכן התקיים גלגול שיקים בין הנתבעת לחברה. 2.3 בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת כי בקשת כהן למסור את השיקים לידיו נולדה לאחר שבמרץ 1998 נודע לו על הטיול המתוכנן. התובע הוכיח כי חשבון החברה זוכה בסכום השיקים לצורך קבלת אשראי כבר בפברואר 1998. משנוכחה הנתבעת כי גרסתה אינה מתיישבת עם המועד שהיא עצמה ציינה, שינתה גרסתה והגישה תצהיר חדש, לפיו לכהן נודע על הטיול בינואר 1998. שינוי המועד, שינוי פרט מהותי בנסיבות הנזכרת, מערער גם הוא את גרסת הנתבעת. 2.4 למנהל החברה אבי גליקמן (להלן: גליקמן), היה אינטרס ברור ואף חוב מוסרי לתמוך בגרסת הנתבעת על רקע קשר עבודה ביניהם ונושא גלגול השיקים שחייב מטבע הדברים את החברה להחזיר את תמורת השיקים לנתבעת אם אלו חייבים בפרעון. לא שוכנעתי באמינות עדותו של גליקמן, התרשמתי כי עשה יד עם הנתבעת במטרה להכחיש קיום גלגול שיקים בין החברה לעובדיה, הכל במטרה לסייע לנתבעת ולחברה להחלץ מהחובות הכספיים. מעבר לנדרש בנסיבות הנזכרות, בעדותו של גליקמן אין משקל ראייתי עצמאי ומשדחיתי את גרסתה של הנתבעת נדחית גם עדותו של גליקמן. 2.5 העד קמחי טוען בעדותו כי מאחורי כל שיק צריך להיות רשום מספר קבלה ודוקט (מספר תיק נוסע) (עמ' 7 לפרוטוקול). עם זאת על גבי שלושת השיקים נשוא תביעה זו אין כל רישום בחלקם האחורי. ב"כ הנתבעת הציגה שלוש קבלות, אשר עומדות כנגד שלושת השיקים, שלוש הקבלות האמורות אשר שתיים מהן הוצאו ע"י קמחי והשלישית ע"י אחר בשם נתי נושאות מספר דוקט 940566. כשנשאל העד קמחי מה ההסבר להוצאת הקבלות ללא רישום על גבי השיקים עצמם, מסר הסבר מעורפל לפיו יתכן שפקידה אחרת טיפלה בעניין ולא הוא אשר טיפל בתיק נוסע לאורך כל הדרך (עמ' 12), במקום אחר מעיד קמחי כי לא הוא שהפקיד את השיקים בבנק (עמ' 7). התמונה המתבררת מגרסה זו פועלת לרעת הנתבעת, שכן הרושם שנוצר הוא כי ההתנהלות הפנימית בחברת הנסיעות בכל הנוגע לשיקים הנזכרים, חורגת מהנהלים המקובלים, דבר המערער את גרסת הנתבעת. מן המקובץ עדיפה בעיני גרסת התובע לפיה הוצאת השיקים נעשתה במסגרת של גלגול שיקים בין הנתבעת לחברה, גרסה זו הוכחה במידה הנדרשת בהליך אזרחי. מצד אחר הנתבעת לא הצליחה להוכיח את גרסתה. אשר על כן בנסיבות הנזכרות אני קובע כי השיקים ניתנו לחברה כשיק טובה במסגרת גלגול שיקים. יובהר כי בשיק טובה המטיב אינו מקבל תמורה, הוא "משאיל" שמו למוטב. השיק מאפשר לאוחז להנות מהשיק (שלאחר הפקדתו בבנק, חשבונו "מנופח" בצורה מלאכותית כדי לקבל אשראי בנקאי), משחתם המיטיב על השיק קמה לו אחריות שטרית כמושך. 3. אשר לאופן מסירת השיקים לכהן - גרסת הנתבעת בנקודה זו, לפיה נמסרו השיקים לידיו של כהן באופן אישי נתמכת בעדות קמחי, לפיה השיקים לא הגיעו אליו כמנהל החשבונות ולא הופקדו על ידו (פרוטוקול 16.2.03 עמ' 78). בנוסף על שני שיקים נשוא התביעה, מופיעה חותמת החברה בלבד ללא חתימת מורשה מטעמה. עוד הוכח כי בחזקת כהן היתה חותמת החברה, והוא העיד כי יתכן שלקח מעטפות עם שיקים להפקדה והחתים אותה אם היתה חסרה חותמת החברה (פרוטוקול 16.2.03 עמ' 15). סעיף 29(ב) לפקודה קובע כי חזקה של אחיזה כשורה, כך שהנטל להראות כי הבנק אינו אוחז כשורה מוטל על הנתבעת. ואולם, אם הוכח כי הוצאת השיק או סיחורו נגועים ברמאות, כפיה, פחד, אלימות או באי חוקיות מוחלפת חובת הראיה. לטענת הנתבעת נהג כהן לפקוד לעיתים קרובות את משרדי החברה ואף נכח בפגישות בין גליקמן לבין לקוחות, תוך הפעלת לחץ על גליקמן למסור לידיו כבטחונות שיקים של לקוחות החברה, כאשר במסגרת זו משכה את השיקים נשוא התביעה. כהן מכחיש טענות אלה. אך מאשר כי פקד את משרדי החברה מעת לעת. מחומר הראיות עולה, כי יחסי התובע והחברה חרגו מהמקובל ביחסי בנק - לקוח. כהן העניק לחברה אשראי רחב מאוד, וזאת על רקע היכרות ארוכת שנים עם גליקמן (פרוטוקול 16.2.03 עמ' 13). כהן העיד בתצהירו כי כאשר גדלה יתרת החובה בחשבון החברה תכפו ביקוריו במשרדי החברה, בין השאר על מנת לקבל ממנה בטחונות. במקרים רבים בטחונות אלה הם שיקים של לקוחות (השווה: ש. לרנר דיני שטרות (1999) בעמ' 429). לכהן היה אינטרס אישי משמעותי בקבלת בטחונות, שכן הוכח כי ננזף ע"י הנהלת הבנק בגין האשראי הנדיב שהעניק לחברה (פרוטוקול 16.2.03 בעמ' 15). נוכח האמור לעיל, ניתן לקבוע כי קיבל כהן לידיו באופן אישי את השיקים נשוא התביעה, ויתכן כי אף החתים שניים מהם בחותמת החברה, אשר החזיק ברשותו, כמו כן, נהג כהן לעיתים לקחת שיקים להפקדה ממשרדי החברה (פרוטוקול 16.2.03 בעמ' 15). שוכנעתי כי בנסיבות אלה הוכיחה הנתבעת כי השיקים הגיעו לידי התובע בדרך העומדת בניגוד לחובת הנאמנות המוטלת על בנק כלפי לקוחו (ראה ע.א 5893/91 טפחות נ' צבאח, פד"י מח(2), 573), ועל כן עובר הנטל את התובע להראות כי הוא אוחז כשורה בשיקים. 4. סעיף 28 קובע תנאים בהם על התובע לעמוד על מנת להראות שהוא אוחז כשורה. תנאים אלה מתייחסים הן לאוחז והן לשטר. 4.1 תנאים הקשורים בשטר - השטר חייב להיות שלם ותקין לפי מראהו, תנאי זה מתקיים בתובע. 4.2 תנאים הקשורים באוחז - 4.2.1 נטל את השטר בתום לב - עפ"י סעיף 91 לפקודה, תום הלב הנדרש הוא סובייקטיבי, האוחז לא ידע על פגם בזכות המעביר (לרנר בעמ' 268). בנוסף, סעיף 27(ב) לפקודה קובע כי מיטיב חייב על פי שיק טובה כלפי אוחז בעד ערך, בין אם האוחז ידע שאינו אלא מיטיב ובין אם לאו. 4.2.2 בעד ערך - במקרנו הועבר לתובע שיק דחוי מלקוחו, והשיק "הופקד" בחשבון הלקוח ע"י הסבת השיק לתובע. הסבה זו תידון ביתר הרחבה בהמשך, הפסיקה ראתה בזיכוי חשבון הלקוח ו/או הגדלת מסגרת האשראי שלו מתן ערך (לרנר, בעמ' 435). יש לראות את התובע כאוחז בעד ערך גם נוכח העובדה שהשיקים היו ממושכנים לטובתו (סעיף 26(ג) לפקודה ולרנר, בעמ' 430, 436). 4.2.3 ללא ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה או שהשטר חולל, אם חולל - תנאי זה מתקיים בתובע. 4.2.4 אוחז אליו סוחר השטר - אין מחלוקת כי התובע מחזיק בשיקים פיסית. דרישת הסיחור מתקיימת בתובע לגבי השיק שמספרו 5073171, נוכח העובדה שעל גבי שיק זה מוטבעת חותמת החברה ומשורטטת חתימת מורשה מטעמה. על גבי שני השיקים הנותרים מוטבעת חתימת החברה בלבד, ללא חתימת מורשה מטעמה. לעניין זה מפנה התובע לסעיף 92(ב) לפקודה, לפיו די בחותמת החברה כדי לחייבה. ואולם, משהוכח כי חותמת החברה נמצאה ברשות כהן, וכי זה עשה בה לעיתים שימוש, הסתמכות התובע על הסעיף הנזכר בנסיבות הספציפיות אינה מספיקה, מה גם שאין לחייב החברה לפי שטר שבו הוטבעה חותמתה ע"י אדם שלא הורשה לחייבה (בן אוליאל, בעמ' 202-203). מכאן, שקיים ספק האם שני השיקים שמספריהם 5073192 ו5073193-, הוסבו לתובע כדין והאם סוחרו אליו כנדרש ולא על תנאי אחר (שאינו קשור לטיול). על כן התובע אינו אוחז כשורה. בהעדר סיחור כדין אין לראות בתובע אף אוחז בעד ערך על פי סעיף 26 לפקודה. 5. לאחר סיום שמיעת הראיות הגיש ב"כ התובע בקשה להגשת ראיות נוספות - שני פסקי דין שניתנו בעניין היחסים שבין התובע לחברה ובין החברה לאחד מעובדיה שאינו הנתבעת. שוכנעתי לא להעתר לבקשה שכן בבחינת האיזונים השלילה בסטיה מהנהלים עולה על החיוב בקבלת הראיה (ראה ע.א 188/89 עזאיזה נ' מועצה מקומית דבוריה, פד"י מז(1) 661). 6. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 26,000 סכום השיק שמספרו 5073171. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.5.98 ועד יום התשלום המלא בפועל. 7. התביעה לפרעון שני השיקים הנותרים נדחית. 8. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,000 ש"ח הוצאות משפט כולל אגרה (המתחייבת מסכום החיוב ולא מסכום התביעה), ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ, חיוב זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקביעת סכום שכר הטרחה נלקחה בחשבון העובדה כי רק חלק מהתביעה התקבל וחלק אחר נדחה. 9. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ומתייתרת הופעתם לשימועו. ניתן היום ט' באב, תשס"ג (7 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים. אהוד רקם, שופטסגן נשיא שיקים