שבר פתוח בכתף

1. התובעת, ילידת 7.6.82, נפגעה, ביום 18.6.96, בהיותה הולכת רגל, על-ידי מכונית הנהוגה על-ידי הנתבע מספר 1, אשר היתה מבוטחת על-ידי הנתבעת מספר 2.   2. במועד התאונה היתה התובעת בת 14 שנים, תלמידת בית-ספר.   3. התובעת ספגה חבלות קשות בכל חלקי גופה, ובין-היתר, נחבלה בראשה, תוך שהיא נפגעת בגולגולת, שיניה ואפה, ואבדה הכרתה למשך מספר שעות. חבלות אחרות שנחבלה התובעת, היו במרפק ימין, שם נגרם לה שבר פתוח, בכתפה, עם שבר של עצם הבריח, וכן נגרמו לה קרע ודימום בכליה הימנית.   4. התובעת הועברה לבית-החולים "העמק" בעפולה, אולם לנוכח מצבה הקשה היא הועברה, במצב של ערפול חושים, לבית-החולים רמב"ם בחיפה, שם אושפזה למשך 12 ימים. אובחן, כי התובעת סבלה מזעזוע מוח ומהמטומה תת עכבישית בגולגולתה.   במהלך אשפוזה עברה התובעת ניתוח חוקר בבטנה לשם עצירת הדימום מהכליה, בוצעה תפירה של החתך במרפקה וידה גובסה. השבר בכתף טופל בצורה שמרנית. התובעת שוחררה לביתה ביום 30.6.96.   5. התובעת המשיכה לסבול מהשבר באף, וסטייה במחיצת האף שנגרמה בעקבותיו. על-כן, אושפזה בבית-החולים הצרפתי בנצרת, לשם ביצוע ניתוח קוסמטי באף, בהיותה בת 17 שנים.   6. לטענת התובעת, הותירה בה התאונה את סימניה.   פרט לצלקות פיזיות שנותרו במרפקה, בבטנה ובליטה שנותרה בכתפה, היא סובלת מכאבי ראש וסחרחורות וכן התפתחה אצלה, לטענתה, בעיית זיכרון. כמפורט בסעיף 17 לתצהיר עדותה, היא מתקשה לזכור דברים שבעבר, כולל דברים שלמדה או פרטים שגרתיים. כתוצאה מכך, התקשתה בלימודיה והישגיה צנחו באופן דרסטי.   עם זאת, אציין, כי התיעוד שהוצג מלמד, כי התובעת השלימה את חוק לימודיה, ואף עמדה בבחינות הבגרות, כאשר הציונים שקיבלה היו ממוצעים (ראה רשימת ציוני בגרות - נ/1).   התובעת אף נאלצה לעבור טיפולי שיניים בשתיים משיניה שנפגעו בתאונה, לרבות התקנת כתרים, לאחר טיפולי שורש והתקנת מבנים.   7. התובעת אף מתלוננת על-כך, שבעקבות התאונה פיתחה עצבנות יתר, הינה מתוחה כל הזמן ואף סובלת מפחדים.   כמו-כן, היא סובלת ממכאובים בבטנה ובמותן ימין.   8. לבקשת התובעת, מינה בית המשפט 4 מומחים בתחומי הרפואה השונים, כדלקמן:   א. בתחום האורטופדי, מונה ד"ר צינמן. ב. בתחום הנוירולוגי, מונה ד"ר רון-פלד. ג. בתחום הנוירולוגי, מונה פרופ' בן ארי. ד. בתחום רפואת א.א.ג. מונה ד"ר י. דנינו.   9. ד"ר צינמן, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי, בדק את התובעת וחיווה דעתו, בפרק הסיכום ומסקנות, כדלקמן:   ”הנערה נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 18.6.96. נחבלה במפרק ימין עם שבר פתוח של האולקרנון וללא תזוזה. בוצע הטרייה ותפירה של החתך וטופלה ע"י גבס. השבר בעצם הבריח טופל באופן שמרני. התחבר עם קיצור ותזוזה אך יחד עם זאת נגרם תת פריקה של המיפרק ה- sterno-clavicular קדימה. הנני קובע את נכותה הצמיתה כדלקמן: עבור השבר בקלוויקולה עם תת פריקה במיפרק ה- sterno-claviculare, 5% נכות צמיתה, לפי סעיף 39(4). עבור הצלקות המכערות בזרוע, מרפק ואמה ימין 10%, לפי סעיף 75(1)ב."   10. הנוירולוג, ד"ר רון פלד, חיווה דעתו גבי מצבה הנוירופסיכולוגי של התובעת, כדלקמן:   ”בבדיקתי התרשמתי ממצב של מתח ודאגה קלים. מן המסמכים, אפשר להבין שהתלוננה מעט מאד על מיחושים פוסטראומטיים. למעשה איננה נמצאת במעקב רפואי סדיר עקב מיחושיה. להערכתי, בעקבות התאונה הנדונה סובלת אנה פודרייסקי מתסמונת שלאחר זעזוע מח ופגיעה מוחית קלה. נכותה במישור הנוירופסיכיאטרי עקב התאונה, היא 5% לצמיתות, לפי סעיף (11)29, מותאם לדרגת ביניים, בין סעיף 34 א' ו-ב'." (עמ' 2 לחווה"ד).   11. התובעת נבדקה, כאמור ע"י פרופ' בן ארי. זה מצא, אמנם, כי חלה ירידה מסויימת ברמת הסינון הגלומרולרי בכליתה בכ- 25% מהנורמה - אולם אין בכך כדי לזכות את התובעת באחוזי נכות.   חוות-דעתו של פרופ' בן-ארי נערכה בחודש פברואר 2000.   המומחה חיווה דעתו כי יש צורך בהערכה חוזרת כחלוף שנה. ואכן, התובעת נבדקה על-ידו פעם נוספת, לאחר שעברה בדיקת IVP, אך, כפי שנמסר על-ידי בא-כוחה - לא מצא המומחה כל שינוי במצבה.   12. ד"ר דנינו, מומחה בתחום א.א.ג. מצא כי אכן נמצא שינוי צורה חיצוני של האף עקב חבלה שנחבלה התובעת בתאונה, אולם שינוי זה לא גרם לפתולוגיות, המקנות נכות מבחינת א.א.ג. לפי תקנה 69(1)(א) לתקנות המל"ל.   13. הצדדים הסכימו כי סוגיית הטיפול בשיניה של התובעת, שנפגעו בתאונה, תוכרע על-פי מכתבו של ד"ר אשכול - רופא שיניים מטעם הנתבעת. מומחה זה קבע, כי יש להתקין לתובעת 2 כתרים ושני מבנים, שיש להחליפם אחד ל- 10 שנים עד הגיע התובעת לגיל 65.   14. התובעת סובלת אם-כך מנכות רפואית משוקללת בשיעור 18.77%, וזאת בגין קביעותיהם של ד"ר צינמן וד"ר פלד לעיל.   עם זאת, איני סבור כי משקלה הסגולי של הנכות במקרה דידן, מבחינת השפעתו על תפקודה של התובעת וכושר השתכרותה, זהה לדרגת הנכות הרפואית.   ראשית, מחצית מאחוזי הנכות נקבעו לתובעת בגין צלקות מכערות. לא מצאתי מקום לייחס כל השפעה תפקודית לאחוזי נכות אלה. (ראה ע"א 326/88, צימרמן נ. גבריאלוב, פד"י מ"ו (1) 353, 360).   אמנם התובעת מכבירה מילים בעדותה על-כך, כי חפצה למצוא לעצמה מקור הכנסה כדוגמנית. עם זאת, לא שוכנעתי כי אכן דוגמנות הינו המקצוע היחיד המתאים לתובעת זו אשר ניצבת בפניי. התובעת לא שכנעה אותי, כי פעלה בצעירותה בכיוון זה. לטעמי, אין מקצוע הדוגמנות, אלא עוד אחד ממגוון אין-סופי של מקצועות הפתוח לפני נערה צעירה בראשית דרכה. אף לא שוכנעתי, לאור הראיות ששמעתי וחזיתי בהם, כי אכן נתוניה של התובעת בולטים עד כדי כך, שבחירה במקצוע הדוגמנות הינו הבחירה הטבעית הראויה לה.   אוסיף ואציין כי אף לא הובאו בפני נתונים, לפיהם ניתן להסיק כי במקצוע זה יתרונות כלכליים על-פני כל מקצוע אחר מבין מגוון המקצועות אותם יכולה התובעת לבחור, בנתוניה, כמי שסיימה בית-ספר תיכון עם תעודת בגרות.   15. פרט לצלקות, סובלת התובעת, כאמור משני ליקויים רפואיים, אשר כל אחד מהם אינו גורם אלא להגבלה מזערית ביכולת התפקוד, בתחום האורטופדי והנוירולוגי. בעוד הנכות האורטופדית, אותה קבע ד"ר צינמן עלול להפריע בביצוע מלאכות קשות במיוחד, לאור תת הפריקה במפרק הסטרנו-קלוויקולרי, הרי הנכות הנוירולוגית הינה קלה מאוד, כך שקשה להניח כי תגרום לתובעת הפרעות של ממש בתפקודה.   ואכן, כעולה מעדותה של התובעת, היא גויסה לצה"ל, כאשר הפרופיל הרפואי שלה הינו 97 (כולל סעיפי ליקוי שאין בהם כדי להפחית את הפרופיל - ראה עדותה בעמ' 19 וכן התיק הרפואי נ/2).   התובעת שירתה בצבא בתחום המחשבים, בבסיס מרוחק, המצוי בשטחים - עובדה המלמדת על-כך, כי כושר תפקודה כמעט ולא נפגע.   16. לנוכח כל האמור, איני מקבל את טענות בא-כוחה של התובעת. לפיכך, יש לקבוע את דרגת נכותה התפקודית (דהיינו שיעור הגריעה מכושר השתכרותה) בהתאם לדרגת הנכות הרפואית.   על-פי פסיקתו של בית-המשפט העליון, נהוג לפסוק במקרים בהם מדובר בקטין שנכותו נעה בין 5% ל- 10%, לפסוק סכום פיצויים גלובלי. עם זאת, יש לזכור כי במקרה דידן המדובר בנכות רפואית גבוהה יותר.   במקרה דידן, אף מדובר בשני סוגי פגיעה שונים, אשר כל אחד עלול להשפיע בתורו על תפקודה של התובעת, ולו במעט, ולהביא לגריעה מכושר השתכרותה. במיוחד אמור הדבר גבי הנכות הנוירולוגית, המתבטאת בכאבי ראש ובהפרעות זכרון כלשהן, עליהן העידה התובעת בתצהיר עדותה הראשי, ובעדותה בעל-פה.   בנסיבות אלה, סבורני כי מן הראוי לקבוע את הגריעה מכושר השתכרותה של התובעת בשיעור 7%, כאשר שיעור זה מגלם בחובו אף אובדן פנסייה אפשרית.   אמנם התובעת כבר אינה קטינה, אולם סבורני כי נתוניה האישיים אינם צריכים להיגזר על-פי מצבם הסוציואקונומי של הוריה - שהינם מהגרים, לעומת התובעת שצמחה בארץ, השלימה את חוק לימודיה ושירתה בצה"ל. על-כן, יש לגזור את שכרה בהתאם לשכר הממוצע במשק נכון להיום (ראה בע"א 2531/98, גיל גולדשמיט נ. ינון פוגל, פד"י נב' (2) 577).   הואיל והשכר הממוצע במשק עומד כיום על-סך 6,964 ₪, לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 1,030 ש"ח, עומד שיעור הגריעה מכושר השתכרותה של התובעת כיום על סך 415.38 ש"ח לחודש. את מועד תחילת ההפסד, אקבע למועד הגיעה לגיל 21 (7.6.2003), וזאת לאחר תום השירות הצבאי ותקופת הכשרה מקצועית מינימלית. כך שהפסדיה של התובעת הינם למשך 34 שנים. הפסדים אלה מסתכמים, בהיוון כפול, בסך 124,414 ש"ח.   17. לא שוכנעתי כי התובעת תידרש להוציא הוצאות כלשהן לעתיד, בגין פגיעותיה. אף לא מצאתי כי התובעת תיזקק לעזרת צד ג' (וזאת, פרט להוצאת ריפוי שיניים).   18. באשר להוצאות בעבר - המדובר למעשה בהוצאותיהם של הוריה, אשר סעדו אותה ליד מיטתה, עת היתה מאושפזת בבית-החולים רמב"ם משך 12 יום, וכן יומיים (יום אשפוז) בבית החולים הצרפתי בנצרת. כן נזקקה התובעת לטיפול פיזיותרפיה, צילומים ושאר טיפולים. אבי התובעת הצהיר כי הוציא סך 100 ₪ לכל נסיעה לחיפה וסך 50 ₪ לכל נסיעה לנצרת.   לא האמנתי לעדות האב, כי נסע לבקר את בתו 30 פעם לבית החולים רמב"ם, שעה שהיתה מאושפזת אך ורק 12 יום.   החלטתי לאשר לו 16 נסיעות לחיפה (12 ימי אשפוז + 4 בדיקות), וכן 6 פעמים לנצרת. סה"כ 2,200 ש"ח, ובצירוף הוצאות נסיעה מקומיות לצורך טיפולים, אישרתי לאבי התובע סך 2,500 ש"ח בגין נסיעות, נכון להיום.   התובעת טענה כי הוציאה הוצאות בגין עזרה בלימודים, אולם לא טרחה לפרט מהי העזרה לה נדרשה. האם קיבלה שיעורי עזר וממי קיבלה. איני מקבל את דרישתה זו, בהעדר כל פירוט הולם. גם אם הפסידה התובעת ימי לימודים, הרי עדיין לא הוכח לי כי נגרם לה כל חסרון כיס עקב כך.   19. אם התובעת שהתה ליד מיטתה בימי אישפוזה. האם היתה מובטלת אותה עת וקיבלה דמי-אבטלה (ראה עדות האב בעמ' 15). על-כן, אין לפסוק לאם הפסדי השתכרות. העובדה כי האם סעדה ברציפות את הבת ליד מיטתה ולאחר מכן, יש בה משום השטת סיוע כלשהו, העולה על הושטת סיוע רגיל וסביר על-ידי בן משפחה לבני ביתו. אישרתי לאם סכום צנוע בסך 1,500 ₪ בגין סעד זה, נכון להיום.   האב הגיש אישורים, לפיהם נעדר מעבודתו למשך 11 יום. האב העיד, כי לא קיבל דמי-מחלה בגין תקופה זו (ראה עדותו בעמ' 14). שכרו עמד על 10.10 ₪ לשעה, כך שהפסדיו הסתכמו בסך 890 ₪ נכון לימים אלה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום בסך 1,535 ש"ח.   20. התובעת נזקקה לטיפול שיניים. הוצגו על-ידה קבלות על-סך 7,600 ש"ח, כעולה מקבלות שניתנו על-ידי ד"ר זגל. עם זאת, הצדדים הסכימו להסתמך על חוות-דעתו של ד"ר אשכול מיום 17.9.96. על-פי חוות-דעת זו, לא כל טיפולי השיניים שאמורה התובעת לעבור, קשורים לתאונה.   הצדדים הסכימו כי חוות דעת זו תשמש כבסיס לטיעוניהם. בעוד ד"ר זגל טיפל ב- 4 שיניים, קבע ד"ר אשכול כי יש לטפל בשתי שיניים בלבד עקב התאונה.   על-כן, הנני מקבל את האמור בחוות-דעתו של ד"ר אשכול, וקובע, כי עלות הטיפולים מסתכמים בסך 3,820 ₪ נכון ליום מתן חוות-הדעת (17.9.96) ובסך הכל, נכון להיום, בסך 6,434 ש"ח.   כמו-כן, זקוקה התובעת להחלפות של הכתרים, כולל טיפול אחד כיום ועוד 4 טיפולים שעלותם הממוצעת 4,150 ₪ (ראה מכתב ד"ר אשכול מיום 23.1.02) ואשר בהיוון מסתכמת עלותם בסך 8,368 ש"ח.   21. איני מביא בחשבון את עלות הטיפול בבית החולים הצרפתי, שכן התובעת קיבלה תשלום תכוף עבור טיפול זה - תשלום אשר גם לא ינוכה מסכום הפיצויים לו הינה זכאית.   22. את עלות התרופות להן נזקקה התובעת ושתיזקק בעתיד, הנני מעריך, על דרך האומדנא הגלובלית, בסך 3,000 ₪ - כאשר הכוונה הינה אך ורק לחלקה של קופת החולים בתשלומה.   23. התובעת זכאית לפיצויים בגין נזק בלתי-ממוני בגין 18.77% נכות ו- 13 ימי אשפוז, בסך 39,805 ₪, כולל ריבית להיום.       24. סך הכל זכאית התובעת לפיצויים כדלקמן:   א. הפסד כושר השתכרות - 124,414 ש"ח. ב. נסיעות - 2,500 ש"ח. ג. עזרת צד ג' ע"י האם - 1,500 ש"ח. ד. הפסד השתכרות לאב - 1,535 ש"ח. ה. הוצאות טיפול שיניים (ד"ר זגל) - 6,434 ש"ח. הוצאות טיפול שיניים (לעתיד) - 8,368 ש"ח. ו. תרופות - 3,000 ש"ח. ז. נזק לא ממוני - 39,805 ש"ח. סה"כ - 187,456 ש"ח.   25. על-כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 187,456 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת ובנוסף בשכר-טרחת פרקליטה בסך 24,400 ₪ ומע"מ, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.    ניתן היום כ"ח בכסלו, תשס"ג (3 בדצמבר 2002) בהעדר ב"כ הצדדים.   המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.   בנימין ארבל, שופט כתפייםשבר