אחריות מוסך לגניבת מכונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות מוסך לגניבת מכונית: 1. העובדות וטענות הצדדים בפני תביעה שעילתה גניבת מונית מרצדס דגם 220 שנת ייצור 97 מ.ר. 42-384-25 (להלן: "המונית"). אין מחלוקת שהמונית נגנבה לאחר שהתובע הגיע בתאריך 21.8.96, עם המונית למוסך של הנתבעת ברח תוצרת הארץ 14 ת"א, עקב רעשים שהיו במנוע, בלא שקבע תור מראש וזאת לצורך טיפול במונית במוסך. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת האחריות לגבי גניבת המונית תוך מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות גניבת המונית. לטענת התובע - נוהלי העבודה אצל הנתבעת היו שהשטח בפתח המוסך משמש כחלק אינטגרלי מהמוסך כשהתובע החנה את מוניתו בפתח המוסך ירד ממנה ופנה למנהל העבודה במוסך בשם דני כדי שיבדוק את הרעשים במנוע. לטענת התובע בעוד דני בודק את המונית ומפתחות המונית היו בסוויץ', נכנס התובע למוסך ואחרי הבדיקה אמר לו דני להמתין למנהל המוסך דרור כדי שהלה יבוק אף הוא את המונית. לטענת התובע הוא הניח שהמפתחות בידי דני ולאחר כחצי שעה נתגלה שהמונית נגנבה. לטענת התובע הנתבעת אחראית לגניבת המונית מהשטח שהייתה חונה בו שהנו חלק אינטגרלי מהמוסך. לטענת הנתבעת השטח בו חנתה המונית אינו בשליטת המוסך כשלתובע ללא נפתח כרטיס עבודה במוסך והוא לא הזמין תור לטיפול אלא בא לקבלת "דיאגנוזה" למונית עקב הרעשים במנוע כשהאחריות של המוסך הנה רק עם קבלת הרכב לטיפול לאחר "פתיחת כרטיס" עבודה, וכאן נעשתה פעולת מיון בלבד. לטענת הנתבעת התובע נטש את הרכב כשלדני לא הייתה שליטה במונית בזמן הגניבה כשהתובע ביקש להמתין לדרור בעל המוסך לבדיקת המונית ונכנס למוסך לדבר עם הנהגים כשהשאיר את המפתחות במתנע של המונית מחוץ למוסך וזאת לאחר שדני סיים את הבדיקה ועזב את המקום. לטענת הנתבעת מדובר בעדות יחידה של התובע ללא סיוע הדרושה הנמקה. לטענת הנתבעת יש לדחות את התובענה על הסף גם מחמת כפל פיצוי בניגוד להוראת סעיף 77 לפקודת הנזיקין או לחלופין בשל העדר עילה (בטענות אלו אדון בהמשך), כן חולקת הנתבעת על גובה הנזקים להם טוען התובע. 2. שאלת האחריות לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים ובראיות שבתיק ובסיכומי הצדדים המלומדים והיסודיים החלטתי לדחות את התביעה. אני קובע כי התובע לא הוכח כי הנתבעת אחראית לגניבת המונית למעשה התובע מתבסס על עדותו שלו בלבד בלא כל ראיה ממשית התומכת בעדותו כשגרסתו עומדת בסתירה לעדותם של מר דני ומר דרור ולא מצאתי מקום להעדיף את גרסתו על פני גרסתם. אין ספק שהתובע הגיע למוסך מיזמתו כדי שיבדקו את המונית עקב רעשים במנוע וזאת בלא שקבע קודם תור לטיפול במונית. התובע הגיע בבוקר והחנה את המונית מול השער של המוסך באותו צד של המוסך (צד ימין) מול השער של המוסך מחוץ לשטח המוסך בכביש שמול המוסך. למעשה אין מחלוקת בין התובע לנתבעת שלא צריך היה להשאיר את המפתחות במתנע של המונית כשעוזבים אותה לבד והשאלה הינה מי השאיר את המפתחות במתנע ומי אחראי לכך. גם העד אלברט אסרף העיד שהוא לא עוזב את הרכב עד שמתפנה מקום (במקרה שהמוסך מלא) ואז הוא נכנס למוסך (ראה עמ' 10 לפרוטוקול מיום 26/10/98 שורות 18 - 24) ואם הוא עוזב את הרכב בחוץ ונכנס למוסך זה לאחר שהחנה את הרכב בחוץ (וברור שהכוונה שהוא לא משאיר את המפתחות במתנע). מתברר מעדותו של התובע שהוא ניסה להסתיר בתחילת חקירתו בביהמ"ש את העובדה שהוא התייעץ עם עורך דינו בכל דבר לאחר הגניבה ושלפני הגשת התביעה נוהל מו"מ בינו לבין חברת הביטוח וחתימת נ1/ (אליו אתייחס בהרחבה בהמשך). למעשה גם התובע עצמו מודה שהנוהל היה שדני בודק את המכונית בחוץ בכניסה למוסך ואם יש בעיה שאפשר לשלוח את הנהג ושזה בסדר הוא אומר לו ללכת ואם יש בעיה אז הוא אומר לו להמתין ולפתוח כרטיס (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 11 - 12) התובע עצמו מודה בכך שהמכונית חנתה מחוץ לשטח המוסך וגרסתו ותביעתו מתבססת על כך שדני השאיר את המונית עם המפתח במתנע ולא שהוא זה שנטש אותה בחוץ במצב זה. בהנחה שאכן בוצעה בדיקה של המונית ע"י דני, כשבתחילה היה נוכח בה התובע, השאלה הינה האם יש לקבל את גרסת התובע שהבדיקה נמשכה גם כשהוא כבר עזב את המונית ונכנס למוסך לדבר עם הנהגים האחרים ודני השאיר אח"כ את המונית עם המפתחות במתנע או לקבל את גרסת דני שהוא עזב את המונית בנוכחות התובע לאחר ביצוע הבדיקה ושהתובע הוא זה שנטש את המונית לאחר שהוא אמר לו שחבל לחכות כי המוסך מלא. במידה ואקבע שגרסת התובע לא הוכחה הרי דין התביעה להדחות שכן עפ"י גרסת ההגנה ברור שהאחריות הנה של התובע שנטש את המונית כשהמפתחות במתנע לאחר שדני אמר לו לעזוב את המקום ולא להמתין לדרור. שני הצדדים בסיכומיהם המפורטים מצביעים על סתירות אלא או אחרות בגרסאות העדים ובמיוחד בעדות התובע מחד ודני ודרור מאידך ולא מצאתי במקרה זה מקום להעדיף את גרסת התובע על פני עדותם של דני ודרור, ומכיוון ונטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע דין התביעה להדחות. גם הסתירות בעדויות שהצדדים מפנים אליהם לא מביאים לשינוי בהחלטתי זו שכן כל צד הצביע על סתירות מסוימות אך בסופו של דבר המחלוקת המהותית נשארת באופן עובדתי בעימות חזיתי ברור בין גרסאות הצדדים, ואני קובע שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולא שכנע שיש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעים. בנוסף, הסכם ההלוואה נ1/ תומך לדעתי בכך שיש לדחות את התביעה כפי שיפורט בהרחבה בהמשך. 3. התנהגות הצדדים יש גם לציין שהתנהגות שני הצדדים במקרה זה איננה מצביעה על תום לב מצדם ועל נורמות תקינות ומוסריות שכן מתברר שבשלב ראשון עפ"י גרסת שני הצדדים ביחד היה ניסיון להוציא כספים מחברת הביטוח באופן שהתובע יקבל מדרור - בעל המוסך מפתח נוסף למונית מרצדס כדי שיראה שלכאורה לא נגנבה המונית עם המפתח בפנים כדי שיהיה זכאי לתגמולי ביטוח מחברת הביטוח שלו. דהיינו, שני הצדדים כאחד גילו חוסר יושר בהתנהגותם בניסיון להוציא כספים מחברת הביטוח (כששוב שניהם מטיחים את האשמה ואת היזמה בכך זה בזה ושוב אינני מכריע בין גרסותיהם). 4. "הסכם ההלוואה" והתנהגות חב' הביטוח איילון, המבטחת של התובע. נקודה חשובה ומהותית לטעמי, שיש ליתן עליה את הדעת הינה המסמך "הסכם הלוואה" נ1/ שנחתם בין התובע לבין איילון חברה לביטוח בע"מ. ביום 29.9.96 (להלן: "הסכם ההלוואה") בו נאמר כך: "הואיל וביום 21.8.96 נגנב הרכב בעת היותו חונה סמוך לפתח המוסך כאשר מפתחותיו נעוצים במתנע הרכב, והואיל ובנסיבות גניבת הרכב כמתואר לעיל לא קוים תנאי מוקדם לכיסוי אירוע גניבת רכב עפ"י הפוליסה. והואיל ולאור נסיבות הגניבה דחתה החברה כל אחריות בגין גניבת הרכב הנ"ל, והואיל והמבוטח פנה לחברת הביטוח בבקשה לסייע לו במימון נזקי הגניבה עד למיצוי תביעתו כנגד המוסך שמחזקתו נגנב הרכב הנ"ל. והואיל והחברה משיקולים מסחריים כלפי המבוטח וסוכן הביטוח שלו נענתה לבקשה זו. מוצהר ומסכם בזה בין הצדדים כדלקמן: א. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. ב. במעמד חתימת הצדדים על הסכם זה יקבל המבוטח המחאה ע"ס 64,425 ש"ח כהלוואה למימון נזקי הגניבה (להלן: "ההלוואה"). ג. המבוטח יפנה תביעתו לאלתר כנגד מוסך כוכב שהינו רואה בו אחראי לנזקים שנגרמו לו , ומתחייב לנקוט בכל הצעדים המשפטיים הנדרשים למימוש זכות תביעתו זו לאלתר. ד. מייד עם קבלת פיצוי מאת המוסך, מתחייב המבוטח להחזיר את סכום ההלוואה הנקוב בסעיף 2 לעיל, כשהוא צמוד למדד יוקר המחיה לחברה. על המסמך חתומה גב' חיה ברשצקי ממחלקת התביעות. כלומר, מהסכם הלוואה זה עולה ראשית שהתובע בעצמו מאשר שהמונית נגנבה כאשר חנתה סמוך לפתח המוסך כשמפתחותיו נעוצים במתנע ולא מתקיים תנאי מוקדם לכיסוי אירוע הגניבה לפי הפוליסה ולכן אין אחריות לתביעה כנגד חברת הביטוח ולכאורה מדובר בהלוואה למימון ביניים לתביעת המוסך. בפועל, אני סבור שמדובר במסמך שאינו משקף למעשה את האמור בו, ולכאורה מדברי התובע ומהכתוב בו עולה שמדובר במענק לתובע לפחות במידה ותביעתו כנגד המוסך תידחה. במסמך עצמו לא נאמר דבר מה קורה אם התובע לא יקבל פיצוי מהמוסך והאם במקרה כזה הוא צריך להחזיר את ההלוואה שקיבל "משיקולים מסחריים". חזקה על חברת הביטוח איילון שהייתה כותבת את הדברים בבירור במקרה שהייתה כוונה להחזיר כספים אלו אם תידחה התביעה נגד המוסך, ומשלא נרשמו הדברים עולה שמדובר בסכום שהתובע יקבל בכל מקרה מחברת הביטוח שלו בסך 64,425.- ש"ח, שכן אם יזכה בתביעתו נגד המוסך יצטרך להחזיר סכום זה ואם תידחה תביעתו נגד המוסך לא יצטרך להחזירו והסכום יהפוך למענק. כן גם העיד התובע בעמ' 22 לפרוטוקול, כשהתברר שבניגוד לגרסתו הראשונית של התובע, עורך דינו היה מעורב במו"מ עם חב' הביטוח ובעריכת נ1/ ולמעשה מדובר במסמך שהוכן בהסכמה בין התובע לחברת הביטוח שלו. התובע אכן העיד שאם הוא יזכה במשפט כנגד המוסך הוא יחזיר להם את הסכום, ובמידה ויפסיד זה נהפך למענק וש"הם העמידו אותו מהגרון" ולא הייתה לו ברירה כי היה חייב 60,000.- ש"ח ויש לו חמישה ילדים והוא צריך לפרנס אותם ואם חב' הביטוח היו מנהלים את העסקים שלהם כמו בני אדם לא היה הולך לבימ"ש "למה הם לא רוצים לשלם? אני סה"כ הייתי מסכן" (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 31-15, עמ' 23 לפרוטוקול שורות 5-4). יש לציין גם שהתובע לא ענה על השאלות הרלוונטיות בשאלון לגבי תגמולי הביטוח וכן ניסה להתחמק בתחילה בחקירה מתשובה אמיתית. דהיינו, עולה מכך שלכאורה ניצלה חברת הביטוח איילון את מצוקתו של התובע ואת הזדקקותו לכספים והסכימה לתת לו פיצוי חלקי בגין המונית תוך ניסיון לקבלו חזרה בכך שהתובע יגיש תביעה כנגד המוסך במקום שחברת הביטוח תשלם לתובע ותפנה בתביעת שיבוב למוסך (דבר היכול להעלות אף עד כדי עושק או כפיה כלכלית). שהרי מה נפשך, אם חב' הביטוח איילון גורסת שהגניבה של המונית הייתה בשטח המוסך ובאחריות מלאה של המוסך ולא של התובע - מדוע לא פיצתה את התובע במלואו וחזרה בתביעת שיבוב למוסך בעוד אם חב' הביטוח איילון גורסת שהגניבה של המונית באחריות התובע - מדוע היא משלמת לתובע ומדוע היא מפנה את התובע לתבוע את המוסך? אני רואה בחומרה רבה עריכת מסמך כזה שיש בו אלמנטים של ניצול חולשה, מצוקה ולחץ כלכלי מצד חב' הביטוח איילון כלפי התובע, וכן אלמנטים של חוסר תום לב מצד חברת הביטוח איילון. התובע לא פוצה ע"י חב' הביטוח איילון, שכן כאמור ב"הסכם ההלוואה" לא אחראית חב' הביטוח כי לא קויים תנאי מוקדם לכיסוי אירוע הגניבה. ואיזה תנאי לא קויים? - האם הפעלת מערכת האזעקה כשהרכב חונה? האם אי נקיטת אמצעי זהירות של המבוטח או רשלנות שלו? האם השארת המפתח במתנע? בעניין זה קיימת "שתיקה רועמת" במסמך הסכם ההלוואה שאני קובע שהוא למעשה "הסכם הלוואה" למראית עין אינו למעשה הסכם הלוואה אמיתי והוא לא משקף במלואה את כוונת הצדדים ולא כולל מה שהיה צריך לכלול כשמדובר למעשה במענק במידה והתביעה כנגד המוסך תידחה. התובע שחתם על כך שלא מולא התנאי המוקדם מודה למעשה בכך שהרכב נגנב שלא במצב שמקנה לו פיצוי ובלא שהתקיים אירוע גניבה, וחתימתו זו הינה למעשה בסתירה לגרסתו העובדתית, שכן אם גרסתו העובדתית נכונה והרכב נגנב משטח המוסך ובשליטת המוסך המלאה, הרי זהו אירוע גניבה והיה מקום לפצותו עפ"י הפוליסה, כך שחתימה זו של התובע על נ1/ פועלת למעשה גם כבומרנג לרעתו, שכן נטען למעשה דבר והיפוכו. מדובר למעשה בשימוש לא ראוי שעושה לטעמי בחוסר תום לב חב' הביטוח איילון בתובע בדרך עקיפה ולא ראויה במקום ללכת במסלול הרגיל והמקובל. ישנו גם חשש שהתובע, עקב נ1/, נאלץ למעשה להגיש את התביעה כנגד המוסך, שספק אם הייתה מוגשת לולא רצונו לקבל את המענק מחברת הביטוח איילון. ב"כ התובע בסיכומיו מציין שאין זה נכון שהסכום ייהפך למענק ומדובר בהלוואה ושזו תקוות התובע ותו-לא ושהוא מחויב עפ"י החוזה להחזיר את ההלוואה אף אם לא יזכה במשפט. גרסה זו עומדת למעשה בניגוד לאינטרס התובע עצמו ובניגוד להסכם ההלוואה שם לא נאמר דבר לגבי החזרת ההלוואה אם לא יזכה במשפט (אלא אם כן קיים מסמך נוסף משלים שהוסתר ולא גולה) ובמידה ותנהג כך חברת הביטוח היא פוגעת בתובע וייתכן ותהיה לו עילת תביעה כנגדה. מכל מקום אני רואה בחומרה רבה עריכת מסמך זה והתנהגות כזו של חברת הביטוח איילון שפועלת במקרה זה לרעת המבוטח שלה ומהווה תמיכה דווקא בדחיית תביעתו. יש לציין גם שגב' ברשצקי ומנהל מחלקת התביעות בחב' הביטוח איילון שהוזמנו על ידי לעדות, ובוצעה להם גם מסירה אישית, לא התייצבו בביהמ"ש ואני סבור שלא בכדי. לאור התוצאה לא מצאתי לדון בשאלת העדר העילה, כפל הפיצוי ויחסו לגבי סעיף 77 לפקודת הנזיקין (למרות שלכאורה גם בטענות אלו יש ממש). 5. התוצאה הינה שאני דוחה את התביעה עקב התחשבות בתובע (שכן אינני יודע מי מממן את הוצאותיו המשפטיות). אינני מחייבו בהוצאות משפט. מוסךגניבת רכברכב