קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול החלטת משקם: .1לפני בקשה לביטול החלטתו של משקם, על פי סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב- 1992(להלן - "חוק ההסדרים"). .2השתלשלות העניינים בין הצדדים מתנהלת, מזה שנים, "מלחמת עולם" (כהגדרתו של רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן, בהחלטתו מיום 22.3.94, החלטה שעוד תוזכר להלן), בכל הערכאות המשפטיות. חוששני כי אין מנוס מלהביא כאן את השתלשלות העניינים, באופן מסודר ושיטתי, כדי להתמצא במבוך ההליכים. ואם לא די במבוך הנ"ל, הנה, הוסיף בא כוחם המלומד של המבקשים, עו"ד אלכסנדר עירד, ותרם לסיבוכו של העניין, כאשר נתפס לכלל טעות גדולה בהבנת דבריו של רשם האגודות השיתופיות, כפי שעוד יובהר להלן, בהמשך פסק דין זה: א. ביום 25.12.90הגישה המשיבה (להלן גם - "האגודה"), בפני רשם האגודות השיתופיות (להלן - "הרשם"), תביעה כנגד המבקשים (להלן גם - "חברי האגודה" או "החברים") לתשלום סך של -.538, 154ש"ח בגין חובותיהם של החברים לאגודה. הרשם מינה את עו"ד דן שפריר לשמש בורר לסכסוך שבין הצדדים. ב. הצדדים היריבים הסכימו בפני הבורר, עו"ד דן שפריר, על רשימה ארוכה של פלוגתאות שהבורר נדרש להכריע בהן. הבורר הכריע במחלוקות שבין הצדדים, על פי הפלוגתאות שהוסכמו על הצדדים, וביום 6.6.93נתן את פסקו. ג. למן העברת הסכסוך להכרעת הבורר ועד למתן פסק הבורר נפל דבר בישראל: הכנסת חוקקה, ביום 4.3.92, את חוק ההסדרים. ד. על פסק הבורר הוגשו ערעורים של שני הצדדים בפני רשם האגודות השיתופיות, לפי סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן - "הפקודה"). ה. ביום 22.3.94נתן הרשם את החלטתו במסגרת הערעורים על פסק הבורר. אצטט להלן קטעים אחדים מתוך החלטתו האמורה של הרשם העוסקים בנושאים הרלוונטיים לעניין שלפני בהליך הנוכחי. לעניין המחלוקת בשאלת שיעור חובם של המבקשים, אמר הרשם: "במקרה שלפנינו, למעשה אין מחלוקת בין הצדדים שאכן המערערים (המבקשים. ע.ג.) חייבים כספים למשיבה, המחלוקת היחידה הינה בשאלה כמה? וכיצד יש לחשבם? לדאבוני, בסוגיה זו, למרות הכרעותיו של הבורר, אין תשובה, וברור כי יהיה צורך מבחינה חשבונאית בבדיקה ובחישובים של רואה חשבון מוסמך, שאכן נקבע ע"י הבורר". לעניין המחלוקת בשאלת תחולתו של חוק ההסדרים, אמר הרשם: "שאלה נוספת שעומדת בפני היא האם אין להחיל על הסכסוך את הוראות סעיף 7לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב- 1992(...). על פני הדברים ברור הוא כי על סכסוך זה חלים הוראות סעיף 7לפיו הנני מצווה להפסיק את ההליכים ולהעבירם לדיון בפני המשקם. מאחר ולא נדרשתי ע"י מי מהצדדים לעשות זאת, ולאור העובדה כי כבר השקעתי זמן רב בלימוד החומר האדיר הנמצא בתיק זה, הנני קובע כי לאור העובדה שהצדדים עצמם העדיפו ההתדיינות בפני, ולא בקשו העברת ההליך למשקם, אדון בעצמי בערעורים ואכריע בהם. רק לאחר הכרעתי, אם יחליטו הצדדים לפנות למשקם, יוכלו לעשות זאת, אולם פנייתם תהיה על פסק דין חלוט, ולא על הליך שטרם נשמע בו הערעור. המשקם, אם יפנו יהיה רשאי רק לקבוע ההפחתות שבחוק ולהפעיל את שאר סמכויותיו למעט דיון מחדש בכל הסוגיות הרבות שהועלו בבוררות זו". (ההדגשה שלי. ע.ג.) ו. מטיעוניו של בא כח המבקשים ומתצהירו של המבקש שניתן בתמיכה לבקשה עולה כי בא כח המבקש הבין את דבריו הנ"ל של הרשם, בטעות, כהוראה חד משמעית "בלשון שאינה משתמעת לשתי (כך במקור! ע.ג.) פנים", להעביר את ההליך למשקם. חוששני, כי עו"ד עירד נתפס כאן לכלל טעות: דבריו הנ"ל של הרשם כי - "על פני הדברים ברור הוא כי על סכסוך זה חלים הוראות סעיף 7לפיו הנני מצווה להפסיק את ההליכים ולהעבירם לדיון בפני המשקם". אינם מכילים הוראה, כפי שטוען עו"ד עירד. הרשם הנכבד רק ציין בהחלטתו האמורה כי הוא מצווה (האות צ' שרוקה, שכן האות ו' מנוקדת בשורוק), היינו, אנוס על פי דיבורו של החוק, להפסיק את ההליכים ולהעבירם לדיון בפני המשקם. המילים "הנני מצווה" שבדבריו הנ"ל של הרשם אין פירושן "אני מורה" אלא "אני מחוייב", או "אני אנוס על פי לשון החוק". ז. בסופו של דבר אישר הרשם את פסקו של הבורר, כלשונו, "למעט בנושא המניעות, בנושא רווחי הפרדס, ובנושא תיקון סעיף 109שהועבר להכרעתו המחודשת של הבורר". הרשם גם הביע את דעתו כי ראוי היה להטיל על המבקשים "הוצאות לדוגמא", אך בחר להסתפק בחיובם בתשלום הוצאות בסכום של -.000, 2ש"ח בלבד. ח. המבקשים לא השלימו עם החלטתו הנ"ל של הרשם ועתרו לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 2909/94). ביום 20.7.94דחה בית המשפט הגבוה לצדק את העתירה באומרו כהאי לישנא: "העתירה אינה מגלה עילה מהעילות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של רשם האגודות השיתופיות, אשר ניתנה לפי סמכותו הנזכרת בסעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות. הטענות שבפי העותרים אינן אלא טענות "ערעוריות" המבקשות לתקוף, בעיקרם של דברים, ממצאים שבעובדה אשר נקבעו על ידי הבורר ואושרו בהחלטתו של כבוד הרשם. לפיכך, דין העתירה להדחות ואנו דוחים אותה. העותרים ישלמו למשיבה השניה (האגודה, המשיבה שלפני. ע.ג.) הוצאות עתירה זו בסך -.000, 5ש"ח להיום". ט. בעקבות הדברים הנ"ל השלים הבורר את מלאכתו והכריע בשלושת הנושאים שהועברו אליו, כהשלמה לפסקו. החלטתו של הבורר, כאמור, אושרה על ידי הרשם לפי סעיף 52(4)(א) לפקודה וקבלה תוקף של פסק דין של בית משפט מחוזי שאינו ניתן לערעור עוד, כקבוע בפקודה. י. המבקשים, טוענים, הפעם מבלי לבסס את טענותיהם בכתובים, כי לאחר שעתירתם נדחתה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק, "פנינו אל המשקם (ביולי 1994) והודענו כי אנו מבקשים שענייננו והסכסוך שביננו לבין האגודה ימשיך להתברר בפניו". (סעיף 2.6לתצהירו של מר יובל טלמון). יא. בהחלטתו מיום 25.4.95, נשוא הבקשה שלפני, כתב המשקם, בהתייחסו לעצם הפניה למשקם, לאמור: "האגודה לא הגישה דרישת חוב כנגד החברים אולם נשלחה להם הודעה על ידי המינהלה להסדרים מכח סעיף 9לחוק ההסדרים. ההודעה מרכזת את דרישות החוב שהוגשו על ידי הנושים השונים כנגד החברים אך בענין חוב האגודה נשענת דרישת החוב על האמור במאזני האגודה". יב. נראה כי במהלך הדיון שהתקיים בפני המשקם, עו"ד נמרוד אשכול, ביום 11.12.94, החליט המשקם להעמיד להכרעה את שאלת סמכותו של המשקם לשוב ולדון בסכסוך שבין הצדדים, וכך כתב בעניין זה: "(...) עלתה השאלה האם לנוכח כל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בענין זה יש סמכות למשקם לחזור ולדון בסכסוך בין הצדדים והאם פסק הרשם סיים הסכסוך ביניהם או לא. בהקשר זה החלטתי ביום 11.12.94כי הצדדים יסכמו טענותיהם לענין זה וכי הנושא יובא להכרעתי לאחר הגשת הסיכומים". יג. בהחלטתו מיום 21.3.95(נספח ה' לבקשה) כתב הרשם לאמור: "ביום 93.10.4התקבלה בקשה מטעם המבקשת לאשר החלטתי המשלימה של פסק הדין של הבורר עו"ד דן שפריר. כן נתבקשתי לתת מתן פסיקתא הואיל ועם קבלת ההחלטה של הבורר הסתבר '... כי כל טענות ההגנה נדחו, יש לקבל את מלוא סכום התביעה בצרוף ריבית כנהוג באגודה'". הרשם הוסיף וציין בהחלטתו האמורה כי ב"כ המבקשים דכאן לא הסכים להתייצב לדיונים בפניו ובסופו של דבר, "לאחר שעברתי על החומר" קבע כי לא מצא בחומר שבפניו בקשה מטעם חברי האגודה להעביר את ההליך למשקם וכי ב"כ חברי האגודה לא פעל לפי תקנות ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הפסקתי הליכים והעברתם למשקם) התשנ"ג-1992, ולא העביר אליו הודעה בכתב בדבר החלת הוראות החוק לפי סעיף 7(ב)(1). הרשם סיים את החלטתו לאמור: "אינני יודע איזה ענין מתברר בפני המשקם, ללא בקשה מתאימה לא אוכל להעביר ההליך למשקם, היה ותוגש לי הבקשה הרי על פי הוראות החוק אפסיק ההליך ואעבירו למשקם, במידה ולא תוגש הבקשה יהיה עלי לאשר את פסק-דינו של הבורר ולהחליט בנושא הפסיקתא". יד. בהחלטתו מיום 25.4.95(ההחלטה נשוא הדיון שלפני) קבע המשקם כי אין הוא מוסמך - "(...) לדון בפסק הדין (היינו, פסק הבורר שאושר כאמור על ידי הרשם ואשר העתירה בגינו לבג"ץ נדחתה. ע.ג.) מחדש בהיותו פסק דין חלוט וסופי, אם כי על מנת שאוכל להסדיר את החוב הקבוע בו יש צורך להמציא פסיקתא ו/או חוו"ד חשבונאית (...)". עוד קבע המשקם בהחלטתו הנ"ל כי - "(...) במקרה שלפנינו נקבעו הכללים לענין החוב בפסק דינו של הבורר שאושר על ידי הרשם אך לא נקבע חוב מוגדר; זאת (...) באשר לא נערכה פסיקתא על פיה ניתן לקבוע הוראות חלקו האופרטיבי של פסק-הדין". לפיכך הבהיר המשקם הנכבד כי על הצדדים או מי מהם להביא בפניו "פסיקתא חתומה על ידי הרשם" שבה יקבע החוב ובהמשך לכך יש להגיש דרישת חוב באופן הקבוע בחוק ההסדרים. .3דיון א. בפתח הדברים אתייחס לטענת ב"כ המשיבה על כך שהבקשה הוגשה לאחר המועד הקבוע בחוק וכי על שום כך מן הדין למוחקה על הסף. טענה זו דינה להדחות. ההליך הוגש במועד, כאשר המבקשים הגישו את הבקשה לביטול פסק המשקם ביום 13.6.95לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. אכן, ההליך הגיע לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 19.6.95, אולם המועד הקובע הוא המועד שבו הוגש ההליך לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ועל שום כך אין כאן איחור ודין הטענה להדחות. ב. קראתי בעיון את סיכומי טענותיהם של ב"כ הצדדים. כאמור, חלק מחוסר התקשורת שבין ב"כ הצדדים, כפי שהיא עולה מטענותיהם, נובעת מן הטעות שאליה נתפס ב"כ המלומד של המבקשים, כמפורט לעיל, לענין האופן שבו הבין את דברי הרשם. חוששני כי החלטתו של המשקם, כלשונה, אינה יכולה לעמוד. אבהיר את דברי: התוצאה מהחלטתו הנ"ל של המשקם הנכבד היא שהלכה למעשה לא יערך בירור לגוף החישובים המדוייקים בדבר שיעור חובם של המבקשים לאגודה. אכן, גם אנוכי סבור כי אין כל מקום "לפתוח" מחדש את פסק-הבורר ולשוב ולדון באותן סוגיות שכבר הוכרעו ואושרו כאמור לעיל. כזאת לא יעשה. ההכרעות שנפלו בפסק-הבורר מהוות עתה מעשה - בית - דין בין הצדדים והם קשורים בהם גם בהמשך הדרך. ואולם, דומה שאיש לא יחלוק על כך שלמעשה לא ברור כיום מהו שיעור חובם של המבקשים למשיבה, וכיצד יש לחשבו. אכן, הבורר קבע בזמנו מומחה כדי שזה יערוך את החישובים, ואולם בסופו של דבר מלאכת בדיקת החשבונות לא נעשתה והדברים נשארו כפי שהם. ניתן בעצם לומר שמלאכתו של הבורר מעולם לא הושלמה. אלא שכיום אנו עומדים בפני מציאות נתונה: הבורר נתן את פסקו וסיים את מלאכתו, פסקו אושר, והצדדים עודם חלוקים. המשקם הנכבד סבר, ובצדק, כי אין הוא מוסמך "לפתוח" את פסק הבורר ולדון בו מחדש. ועל שום כך הזמין את הצדדים להציג בפניו פסיקתא. ואולם, כאמור לעיל, ברור שלא תוכל להיות מוצגת בפני המשקם פסיקתא הנוקבת בסכומים שכן, כזכור, לא נערכו חישובים מדוייקים והחשבונות לא נבדקו לגופם. מכאן, שהתוצאה המעשית של החלטתו הנ"ל של המשקם הינה מבוי סתום: מן הצד האחד קשורים הצדדים במעשה בית דין בשל פסקו של הבורר, ומן הצד השני איש אינו מקיים דיון ענייני לבירור ההתחשבנות לגופה. חוששני כי הפסיקתא שבקשה האגודה לקבל מן הרשם הנכבד לא יכולה היתה להנתן לה מן הטעם שפסיקתא יכולה לשקף רק את מה שנפסק אך לא את מה שטרם נקבע בפסק הבורר, בשל אי עריכת ההתחשבנות כאמור. לפיכך נראה לי כי מן הדין לקבל את בקשת הביטול לאור הטעות הגלויה על פני פסקו של המשקם הנכבד, שלא ראה את המשמעות המעשית של החלטתו, כאשר החליט את שהחליט ונותר בהמתנה לכך שתובא בפניו פסיקתא, כאשר ברור שלעולם לא ניתן יהיה להביא פסיקתא כזו בפניו. .4סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: א. אני מורה להחזיר את הענין לדיון בפני המשקם על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב- 1992כדי שזה יקיים דיון ענייני לבירור שיעור חובם של המבקשים למשיבה. לצורך כך יבדקו החשבונות ותעשה, בין היתר, אותה פעולה שאמורה היתה להעשות בידי המומחה שמונה בשעתו על ידי הבורר. למעלה מן הדרוש אני מוסיף גם פה, למען הסר כל ספק, כי בעלי הדין קשורים במעשה-בית-דין שבא לידי ביטוי בפסק הבורר שאושר וכי החזרת ההליך לבירור בפני המשקם אין פירושה "פתיחת" המחלוקות שהוכרעו בפני הבורר מחדש. ב. המשיבה תשלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של 000,3 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. פסקה 4של פסק-דין זה, הושמעה בפומבי בנוכחות המבקש מר יובל טלמון ובהעדר הופעה מטעם המשיבה. משקם