קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון: .1ביום 13.12.95 הוריתי לתובעת להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בסך 150,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה, תוך 45יום מאותו יום. על פי החלטה זו, היה על התובעת להמציא ערובה לא יאוחר מיום .27.1.96יום 27.1.96היה יום שבת, ועל כן, יכולה היתה התובעת להפקיד את הערובה עד יום לאחר מכן, .28.1.96 .2התובעת המציאה ערבות בנקאית, כערובה רק שבוע לאחר מכן, ביום .4.2.96 עוד לפני כן, ביום 29.1.96, עתרו הנתבעים לדחיית התובענה על פי תקנה 519 לתסד"א (המ' 1386/96), בשל אי הפקדת הערובה על פי צו בית המשפט. ביום 4.2.96, עתרה התובעת להארכת המועד להפקדת הערובה עד ליום הפקדתה בפועל (המ' 1646/96). היום נידונו בפני שתי הבקשות במאוחד. .3התובעת חוזרת על בקשתה להארכת מועד ומנמקת את האיחור בכך, כי בפעמים קודמות, בהם נדרשה להמציא ערובה, הומצאה הערובה תוך יומיים, ועל כן לא יכולה היתה לצפות, כי במקרה זה "יסתבך" הטיפול בהוצאת כתב הערבות ולא יעמוד במסגרת המועד שקבע בית המשפט. לטענת התובעת, היא טיפלה, כדברי עו"ד מטלון בטענותיו, החל ביום 18.1.96, באופן קונסיסטנטי, בהוצאת כתב הערבות, ואי הוצאתו במועד לא נגרמה בגין מחדליה, אלא כתוצאה מדרישות בלתי צפויות של הבנק, שלא באשמתה. .4הצגת העובדות ע"י ב"כ המבקשת אינה מדוייקת. הצו בדבר המצאת הערובה ניתן ביום .13.12.95לתובעת ניתנה ארכה של 45יום להמצאת הערובה, תוך התחשבות בכך שמדובר בתובעת זרה, שאינה מתגוררת בישראל. ניתן היה לצפות, כי התובעת הזרה תנצל את כל הארכה שעמדה לה, כדי לא להיקלע לאיחור הנובע מהיותה בחו"ל ומהצורך בהפקדת ערובה בארץ. אין כל הצדקה לכך כי התובעת הזרה תתחיל בטיפול בהוצאת הערובה, למעלה מ- 30יום לאחר שניתן הצו. .5טוען ב"כ התובעת, כי מנהל התובעת היה בחופשה במשך 14יום לפני יום 18.1.96, ועל כן, לא החלה התובעת בטיפול בהוצאת כתב הערבות. טענה זו לאו טענה היא. התובעת היא גוף מאוגד, ועל כן היה מקום לצפות כי מי שמילא את מקומו של המנהל בזמן חופשתו ינקוט בהליכים להוצאת הערובה. לא זאת אף זאת - על פי הטענה, היה המנהל בחופשה במשך 14יום, בלבד. חופשה זו אינה מצדיקה את האיחור בהוצאת הערבות במשך 36יום. .6אם לא די בכך, אין כל הסבר מדוע לא טרחה התובעת, כאשר התברר לה כי נקלעה לאיחור בהמצאת הערובה, להגיש בקשה להארכת המועד תוך המועד להפקדת הערובה, אלא רק לאחר מכן. .7טוען עו"ד מטלון, ב"כ התובעת, כי האיחור נגרם כתוצאה מדרישת הבנק, הבלתי צפויה, לאישורים נוספים של הסניף המרכזי. טענה זו אינה מדוייקת. מתברר, כי נוסח הערבות שהועבר ע"י משרדו של עו"ד מטלון לבנק, דיבר על ערבות צמודה למדד - וזו אכן היתה כוונת ההחלטה, כפי שיפורט להלן - ואילו התובעת המציאה לבנק המקומי שלה בטחונות להוצאת ערובה צמודה לדולר בלבד. בנסיבות אלו נדרש אישור נוסף של ההנהלה המרכזית, אשר לא היה צורך בו אילו התובעת היתה ממציאה בטחונות מספיקים להמצאת הערבות, ועל כן, חל עיכוב בהוצאת הערבות. מכאן, כי אף על פי גירסת ב"כ התובעת, האיחור נגרם כתוצאה ממחדלי התובעת, ולא כתוצאה מדרישות בלתי צפויות. .8תמיהה נוספת עולה מטענת התובעת בדבר הצורך הבלתי צפוי באישורים נוספים של ההנהלה המרכזית של הבנק. ע"פ הנטען בסעיף 11לתצהיר התומך בבקשה, ביום 26.1.96הודיע הבנק המקומי כי הוצאת הערבות הבנקאית מתעכבת בשל בעיה שנסבה סביב הפרשי הצמדה, מאחר שהערבות מדיסקונט ציריך הגיעה בסכום דולרי וכללה הוראה להוציא ערבות בנקאית בסכום שיקלי צמוד למדד. וכי כתוצאה מכך, היה צורך במקרה כזה לאישור מיוחד. אם הוצאת הערבות התעכבה בשל האישור המיוחד, לא ברור מדוע הוצאה בסופו של דבר ערבות צמודה לדולר, שלא הצריכה אישור מיוחד וניתן היה להוציאה, לגירסת המצהירה, במועד שנקבע ע"י בית המשפט. .9צא ולמד, כי לא באשמת הבנק המקומי התעכבה הוצאת הערבות, אלא באשמת התובעת. .10אפילו היתה מתעכבת הוצאת הערבות בשל דרישות נוספות של הבנק המקומי כלפי הבנק מחו"ל, אין בכך כדי להצדיק אי המצאת הערבות במועדה ע"י התובעת. כדי להסדיר את היחסים בין הבנק המקומי, אשר אמור להמציא את הערבות, לבין התובעת ומקורותיה הכספיים בחו"ל ניתנה לתובעת ארכה של 45יום, שהיא תקופת זמן ארוכה ומספקת, כדי להמציא ערבות של בנק מקומי גם ע"י תובע זר. .11לעניין האחריות להמצאת ערבות במועד, יפים לנו דברי הנשיא שמגר בב"ש 261/87דניאל ש. הופר, עו"ד נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ, מ"א(2) 692, עמ' 695: "החובה להבטיח הפקדת הערבון בתוך המועד היא של בעל הדין ולא של הבנק, ומבחינה זו אין בתקלות שאירעו במוסד הבנקאי כדי להוסיף או כדי לגרוע לצורך ענייננו". אמנם, פסק הדין הנ"ל עוסק בסוגיה של הפקדת ערבון בערעור, מהותי אין הבדל בין אותה ערבות לבין הערבות בענייננו, והלכה שנפסקה שם יפה אף כאן. כדי להפיס דעתו של ב"כ התובעת נפנה אותו להמשך הנאמר בפס לעניין קיום המועדים, היפה אף לענייננו: "בנושא זה יש להדגיש, כי לא ניתן יהיה לקיים פעולתם של בתי המשפט, אם לא יכובדו המועדים הקצובים הנקבעים לפי החוק או לפי התקנות או מכוחם." ההוראה בדבר הפקדת ערובה להוצאות והמועד לקיומה היא מכוח הפקדון. .13כזכור, ביקשה התובעת להאריך את המועד להפקדת הערבות עד ליום הפקדתה בפועל, ביום .4.2.96 טוען עו"ד בלטר, ב"כ הנתבעים, כי על פי כל הלכה מקלה, בדבר הארכת מועדים, אין להאריך את המועד במקרה זה, מאחר ואין תועלת בהארכה כזו. הנימוק לכך הוא, כי הערבות שהופקדה באיחור אינה ממלאת אחרי צו בית המשפט בדבר הפקדת ערבות. בית המשפט הורה על הפקדת ערבות בסך 000, 150ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה. הערבות שהופקדה היא ערבות צמודה לדולר, ואין כל הסבר מדוע כך הוא. על פי הטענה, בהיעדר הוראה בדבר פרטי ההצמדה, יש לנהוג על-פי מנהג המקום ולהצמיד את הערבות על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה יוקר המחיה, במיוחד כאשר התביעה היא בערכים שקליים. טענה זו מקובלת עלי. התביעה היא בערכים שקליים ולא בערכיים דולריים. על כן, אף בהעדר הוראה מפורשת בדבר אופן ההצמדה, אין כל הסבר מדוע הערבות הוצמדה לדולר ולא אל מדד יוקר המחיה, כפי שהיה מקום להצמידה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. אף ב"כ התובעת היו בדיעה זו, ובנוסח הערבות שהציעו לבנק ביקשו הוצאת ערבות בנקאית צמודה למדד יוקר המחיה. הבנק לא עשה כן, מאחר והתובעת, שהיא חברה זרה, לא הציעה בטחונות מספיקים להצמדת הערבות למדד ועל פי הבטחונות הפחותים שהמציאה לבנק, הוא מצא לנכון להצמיד את הערבות לדולר. .15מוסכם על שני הצדדים, כי הפירוש הנכון של ההחלטה בדבר הצמדת הערובה, הוא הצמדה למדד יוקר המחיה. התובעת, במחדליה להמציא לבנק בטוחות מספיקות, גרמה לכך כי הערבות תוצא בהצמדה שאינה בהתאם להחלטת בית המשפט. התוצאה היא על כן, כי הערבות שהומצאה אינה בהתאם להחלטת בית המשפט לענין הצמדתה. טענה נוספת לנתבעים היא, כי הערבות מסוייגת, שלא ע"פ צו בית המשפט ועל כן אינה ממלאה אחרי צו בית המשפט בדבר הפקדת ערובה. גם טענה זו מקובלת עליי. הערבות שהומצאה היא: "בקשר להבטחת הוצאות הנתבעים... במקרה של דחיית תביעת המבקשת נגדם." ההחלטה בדבר המצאת ערובה לא סוייגה לערובה להבטחת הוצאות הנתבעים במקרה של דחיית התביעה דווקא. בהחלטה נאמר: "על כן, אני מקבלת את בקשת המבקשים ומורה לתובעת, בז, להמציא ערבות להבטחת הוצאות הנתבעים בסך 000, 150ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה..." אכן, במקום קודם באותה החלטה הסביר בית המשפט כי "אם תדחה, יהיו הנתבעים זכאים לתשלום הוצאות, ללא קשר לנזקי העקול" אולם דברים אלה נאמרו כדי להסביר את קביעת ביהמ"ש כי: "הערובה שניתנה במסגרת העיקול אינה ערובה לתשלום הוצאות, המתבקשת בהליך זה. אין בדיון בטענת התובעת, במסגרת בקשת הנתבעים להטלת הוצאות, כי יש לראות את הערבויות שהפקידה כתנאי למתן צו עיקול, ערבויות לתשלום הוצאות משפט, סיוג החלטת ביהמ"ש על מתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים במסגרת התביעה העיקרית. .18הצו לתובעת להמציא ערבות להבטחת הוצאות הנתבעים הוא חד משמעי ובלתי מסויג. הערבות שהומצאה, היא ערבות מסויגת ואינה בהתאם לצו בית המשפט. .19העולה מהאמור הוא, כי אין טעם בהיענות לבקשה להארכת המועד להמצאת הערבות הבנקאית, שהומצאה ביום 4.2.96, עד ליום המצאתה, מאחר ואין תועלת בהארכת המועד מכיוון שהערבות שהומצאה אינה בהתאם לצו בית המשפט. התוצאה היא, כי עד היום לא קויים הצו של בית המשפט מיום 13.12.95בדבר המצאת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להמצאת ערבות להוצאות עד ליום .4.2.96 על פי הוראות תקנה 519(ב) לתסד"א, אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות בסך 000, 5ש"ח ומע"מ בצירוף ריבית והצמדה למדד יוקר המחיה, על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. הארכת מועדערבון