קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית הבטחת הכנסה בגלל חקירת ביטוח לאומי: .Iההליך .1בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אזולאי - דן יחיד; תב"ע מה/215-0) דחה את תביעתו של המערער נגד המשיב, המוסד לביטוח לאומי, לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א- 1980(להלן - החוק). מכאן הערעור לפנינו. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) ביום 30.10.1984הגיש המערער בקשה למשיב לקבל גמלה להבטחת הכנסה. בבקשתו טען שאינו עובד מזה תשעה חודשים; ב) בימים 9.12.1984ו- 11.12.1984חקר פקיד של המשיב את המערער ודיווח על הממצאים הבאים: ביום 9.12.1984ניגש הפקיד לבית המערער, אך לא מצאו בביתו, נכדתו הביאה את החוקר למקום שבו עומדים כלי רכב המסיעים אנשים, והצביעה על מכונית "טרנזיט" כמכונית שעליה עובד המערער. מייד אחרי כן הופיע המערער ליד המכונית, טען שאינו עובד, שהרכב שייך לקרוב משפחה שגר באשקלון, ושהוא נעול ולא ברשותו. החוקר בדק את הרכב, מצאו פתוח, ובו נייר ועליו כתוב שם המשפחה של המערער. באותה שעה ניגשה למערער משפחה ואחד ממנה ביקש ממנו להסיע אותו, אבל המערער "עשה לו מבט" והשיב שאינו עובד. לאחר מכן הוכיח המערער, שהטרנזיט בבעלות קרוב משפחה בשם משה פפיאשוילי, הגר באשקלון. ביום 13.1.1985ביקר החוקר בבית המערער, והלה לא היה בבית או במקום שבו אמרה אשתו שהוא צריך להיות. החוקר גם דיבר עם תושבת המקום, אשר טענה, שהמערער מסיע אנשים זמן רב, ועד היום הוא רואה אותו מסיע ילדים לגן ומהגן למעונם; ג) המוסד דחה את התביעה ביום 6.2.1985במכתב הדחיה נאמר: "בבדיקה שנערכה נמצא כי ברשותך רכב מנועי אשר מספרו 6864363 אשר הינך עובד עליו בהסעת נוסעים, וזאת בניגוד להצהרתך בתאריך הנ"ל כי אינך עובד ואין לך הכנסות מכל מקום שהוא". מהודעת הדחיה אנו למדים, כי המשיב דחה את התביעה משלושה נימוקים: 1) ברשותו של המערער רכב מנועי. 2) המערער עובד על אותו רכב בהסעת נוסעים. 3) חקירת המשיב העלתה עובדות הסותרות הצהרות שהמערער מסר למשיב כתמיכה בתביעתו. .3בית-הדין האזורי שמע שני עדים: המערער וחוקר המוסד, העדיף את עדות החוקר, וקבע, שהמערער אכן השתמש ברכב להסעת נוסעים, ועל סמך קביעה זו דחה את התביעה. .4המערער ובנו חזרו בפנינו על הגרסה שהעלה המערער לפני בית-הדין האזורי. הם הוסיפו, כי המסמך שהחוקר מצא בטרנזיט נשא אמנם את שם המשפחה "צאלאקשוילי", אבל לא היה שייך למערער, אלא ל"דוד צאלאקשוילי". בנוסף טענו כי העובדות שהוכחו בבית-הדין האזורי מלמדות, כי המערער עמד ליד הרכב, אך אינן מספיקות כדי להוכיח כי המערער עבד על הרכב. בא-כוח המשיב טען, שאין להתערב בקביעה של בית-הדין האזורי, שהמערער אינו מהימן ושהרכב משמש כמקור הכנסה. הוא גם אמר, שגרסת המערער שאינו עובד הוכחה כלא נכונה, ולכן אין ראיות לתמוך בתביעתו לקבל גמלה. .Iiפסק-הדין .1בית-הדין האזורי שמע את עדויות המערער וחוקר המוסד והחליט לא להאמין לגרסת המערער. אין בית-דין זה מתערב בקביעה עובדתית, כשהיא מנומקת ומבוססת על ראיות. ממצאי החוקר יש מהם המתייחסים לשאלת כושרו של המערער לעבוד; הם מצביעים על כך שהוא עבד על רכב שבבעלות קרוב משפחה. נכדתו של המערער הובילה את החוקר אל הטרנזיט והסבירה, ש"זהו הטרנזיט של סבא והוא עובד איתו". לפי הראיות, היה הטרנזיט ברשותו של המערער. בעליו, שהוא קרוב משפחה של המערער וגר באשקלון, לא היה במקום שבו מצא החוקר את הטרנזיט ברשות המערער. הטרנזיט עמד במקום שבו עמדו כלי רכב אחרים להסעת אנשים. בנוכחות החוקר ניגשה משפחה למערער וביקשה שיסיע אותה. החוקר גם שמע מתושבת המקום שלא הזדהתה, כי המערער נוהג זה זמן רב להסיע אנשים. ייתכן כי הראיות הנסיבתיות שהעלה חוקר המשיב ניתנות להסבר אחר, אבל הסברי המערער לא היו מהימנים. בית-הדין האזורי הסתפק בהכרעות העובדתיות, שהמערער החזיק רכב מנועי ועובד עליו בהסעת נוסעים, כדי לדחות את התביעה. אולם, יש לבחון גם את הבעיות המשפטיות שהתעוררו. .2השאלה הראשונה שעלינו להשיב עליה היא: מה המשמעות המשפטית של ההכרעה העובדתית של בית-הדין האזורי? א) גמלת הבטחת הכנסה ניתנת, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק, למי "שאין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו", וכן לפי סעיף 2(א)(3) לחוק למי שעובד אבל הכנסתו פחותה מסכום הגמלה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק. כלומר, החוק קובע שתי עילות שונות למי שמבקש גמלת הבטחת הכנסה: מי שלא עובד, ומי שעובד אבל אינו משתכר כראוי. לפי תקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), תשמ"ב- 1982להלן - התקנות) קיימות דרישות שונות כדי לזכות בגמלה למי שאינו עובד (תקנה 1), ולמי שעובד (תקנה 3); ב) המערער הגיש בקשה (ת/3) למשיב לקבל גמלה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק ותקנה 1לתקנות, כמי שאינו עובד. כבר אמרנו (דב"ע מ/110- 04[1], בע' 368), כי: "מהיות מצב של העדר 'כושר לעבוד...' תנאי לזכאות, ברור שעל הטוען לגמלה להוכיח כי התנאי התקיים". ומה היו הראיות שתביא המערער? הוא הצהיר שאינו עובד. בבקשתו הוא כתב: "אני לא עובד בשום עבודה כבר תשעה חודשים". בתביעה לבית-הדין האזורי הוסיף המערער, כי הפסיק עבודתו בקרן קיימת לישראל לאחר שרופא תעסוקה קבע, כי איננו כשר לעבודה. המשיב רשאי, אפילו מצווה, לחקור את הראיות של המערער, כדי לברר אם נכונות הן. העובדות שנתגלו לחוקר המוסד לביטוח לאומי מצביעות על כך, שהמערער עבד וכי יש לו כושר לעבוד ולהתפרנס. כשהופרכו ראיות המערער שאינו עובד, אין ראיה שהוא אינו כשיר לעבוד. לכן, בהעדר ראיה לתמוך בתביעה, בדין נדחתה על-ידי בית-הדין האזורי; ג) יש לציין, כי המערער לא הגיש תביעה לפי סעיף 2(א)(3) לחוק ותקנה 2לתקנות, ולכן בדין לא דנו המשיב ובית-הדין האזורי בשאלה אם הכנסתו של המערער פחותה מגמלה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק. למעשה, מבוטח לא יכול להגיש תביעה המבוססת על טענה שאינו עובד, ובאותו זמן להגיש תביעה המבוססת על טענה, כי הוא עובד אך אינו משתכר סכום בגובה הגמלה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק. המקרה שלפנינו ממחיש דבר זה היטב: משלא דייק המערער כשהצהיר שאינו מסוגל לעבוד, לא היה יכול להשמיע במקביל טענה על גובה הכנסותיו מהסעה ברכב. .3אשר לשאלת הרכב. החוק מתייחס להקטנת הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה לפי סעיף 5(ב) לחוק. סעיף 9לחוק מגדיר "הכנסה" על יסוד סעיף 2לפקודת מס הכנסה וקובע, כי לצורך זה "נכס" כולל גם "זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות". סעיף 10(ג) של תקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982, מוסיף על כך כי, כשמדובר בנכס שהוא רכב מנועי, "יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגמלה". תקנה 10(ג) לתקנות אלו מצביעה על מגמה לא לשלם גמלה למי שיש רכב ברשותו. הסיבה לכך היא, שהמדינה אינה צריכה לתמוך במי שיכול להוציא מיגע כפיו או ממקור אחר סכומים הדרושים להחזקת רכב. סיבה נוספת היא, שמי שיש רכב ברשותו, יכול לעתים להתפרנס משימוש באותו רכב או מהשכרתו. המערער הוכיח כי הרכב לא היה בבעלותו. אף על פי כן, בית-הדין האזורי הגיע למסקנה, שהרכב היה ברשות המערער. בית-הדין האזורי דחה את התביעה על סמך ההכרעה, כי המערער עובד, בלי להכריע, אם החזקת רכב מנועי, בלי בעלות ברכב, עונה על הדרישות של תקנה 10(ג). הראיות בקשר להחזקת הרכב על-ידי המערער לא היו רבות. לכן, אנו מעדיפים להשאיר בצריך עיון את השאלה, האם מי שמחזיק רכב, שאינו בבעלותו, מאבד אוטומטית את זכותו לגמלה, או אם יש צורך לברר עובדות נוספות בעניין הכנסתו מהחזקת הרכב. .4המשיב דחה את התביעה גם מהנימוק, שהצהרתו של המערער, שבאה לתמוך בתביעתו, לא היתה נכונה. בית-הדין האזורי לא התייחס לנימוק זה, אבל יש לו בסיס בסעיף 19לחוק, האומר: ".19(א) לצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב התובע גמלה או המקבל גמלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי - (1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה... (ב) כל עוד לא קוימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גמלה או להחליט על אי-מתן הגמלה. מי שמבקש גמלה חייב להתנהג בתום לב ולמסור את הפרטים הנכונים. מסירת נתונים לא מדויקים עלולה לזכות בגמלה מבוטח אשר אינו זכאי לה. סעיף 19לחוק מעניק למשיב סמכויות לפעול כשמבוטח מוסר פרטים לא מדויקים. משדחינו את התביעה מסיבות אחרות ולא שמענו טענות בנושא זה, נשאיר בצריך עיון את השאלה, באילו מקרים רשאי המשיב לדחות תביעה כאשר המבוטח מוסר פרטים לא מדויקים. .5התוצאה - אנו דוחים את הערעור, מן הנימוק שלא הוכח שאין למערער כושר לעבוד.הבטחת הכנסהביטוח לאומי