הסתדרות המח''ר בחירות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירות למוסד הסתדרות המח''ר: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט הבר - דן יחיד; תב"ע מב/2-5) אשר דחה את תביעת המערערים להצהיר, כי הבחירות אשר נערכו לוועידת המשיבה מס' 2ביום 8.6.1982- בטלות. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) המערערים (להלן - האקדמאים) הינם בעלי השכלה אקדמאית מושלמת במדעי החברה והרוח; ב) האקדמאים אינם ולא היו חברי המשיבה הראשונה (להלן - ההסתדרות הכללית), ואף לא חברי הפועל המזרחי או פועלי אגודת ישראל או ארגון העובדים של אגודת ישראל; ג) האקדמאים היו חברי מוסדות שונים של המשיבה השניה (להלן - הסתדרת המח"ר) עד לבחירות שהתקיימו ביום 8.6.1982(להלן - הבחירות); ד) הסתדרות המח"ר הוקמה בשנת 1958, כגוף המאגד בתוכו אקדמאים במגזרים שונים בתחומי מדעי הרוח והחברה; ה) הסתדרות המח"ר ביקשה לקיים בשנת 1970את ועידתה הראשונה, ולשתף בה אף אקדמאים שאינם חברי ההסתדרות הכללית; לצורך זה פנתה להסתדרות הכללית. ההסתדרות הכללית אישרה עריכת "כנס ארצי" בלבד (להבדיל מוועידה), אשר בין היתר יקבע ועדה מרכזית שתפעל עד קיום הבחירות כפי שיוחלט על-ידי הוועדה המרכזת (של ההסתדרות הכללית). כנס כאמור קוים ובבחירות לכנס היו רשאים להשתתף אף אלה שאינם חברי ההסתדרות הכללית או גופים אחרים להם הסכם עם ההסתדרות הכללית; ו) בשנת 1975ביקשה הסתדרות המח"ר לקיים בחירות לוועידתה וגם הפעם לשתף בהן את אלה שאינם חברי ההסתדרות הכללית, לצורך זה כתב מזכירה הכללי של הסתדרות המח"ר ליו"ר הוועדה לענייני אקדמאים בהסתדרות הכללית כדלקמן: "ב. הסתדרות המח"ר תעשה מאמץ, שתוך שלוש שנים החברות בה תהיה זהה לחברות בהסתדרות הכללית, כמתחייב מהחוקה. ... ד. הסתדרות המח"ר תנקוט בפעולות ארגוניות לשם הכללת כל חברי הסתדרות המח"ר כחברים בהסתדרות הכללית ועל-ידי כך לאפשר לכל חבר בהסתדרות המח"ר להיבחר למוסדותיה המרכזיים". הוועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית "רשמה לפניה" מכתבו זה של מזכיר הסתדרות המח"ר. ההסתדרות הכללית החליטה לאשר להסתדרות המח"ר "עריכת כנס ארצי במתכונת בה נערך הכנס הראשון לפני 4שנים". כנס זה קוים אף הוא, ובבחירות לכנס היו רשאים להשתתף אף אלה שאינם חברים בהסתדרות הכללית; ז) אף כי ההסתדרות הכללית אישרה, כאמור, קיום "כנסים" - כונו הפורומים שנבחרו בשתי הפעמים, על-ידי הסתדרות המח"ר, בשם "ועידות": הוועידה הראשונה והוועידה השניה; ח) ביום 21.12.1975נרשמה, על-פי החוק העותומני לאגודות, אגודה בשם "הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח בישראל" (להלן - האגודה העותומנית); ט) המסמכים של האגודה העותומנית נושאים את שמה, כפי שפורט לעיל, בעוד המסמכים של הסתדרות המח"ר, נושאים את הכותרת: "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח"; י) ביום 31.12.1981אושר על-ידי הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית "תקנון הבחירות למוסדות הסתדרות המח"ר (הוראת שעה)" והצריך בו לענייננו קובע לאמור: "הזכות לבחור ולהיבחר תינתן לכל חבר בהסתדרות העובדים הכללית בא"י, או הפוהמ"ז או פאג"י, או ארגון העובדים של אגודת ישראל, אשר הצטרף להסתדרות המח"ר עד 90יום לפני מועד הבחירות, כפי שייקבע על-ידי ועדת הבחירות המרכזית וזאת בהתאם לעקרונות השיוך המקצועי, המפורט בנספח לתקנון זה". בעקבות ההחלטה האמורה של ההסתדרות הכללית, החליט מרכז הסתדרות המח"ר לתקן את תקנונו, כד שתיכלל בו הוראה דומה בכל הנוגע לבחירות למוסדות הסתדרות המח"ר; יא) האקדמאים פנו לבית-הדין האזורי בבקשה למנוע את קיום הבחירות לרג אי-הכללתם ברשימת הבוחרים, אך בקשתם נדחתה; יב) הבחירות קוימו ביום 8.6.1982, ובעלי זכות הבחירה היו רק אלה שהיו חברים בגופים שאוזכרו בהחלטת ההסתדרות הכללית (ס"ק י' לעיל); יג) הסתדרות המח"ר קיבלה וממשיכה לקבל לשורותיה חברים מבלי לבדוק את שייכותם להסתדרות הכללית (או לגופים האחרים הנזכרים בהחלטה בדבר זכות בחירה), ומאשרת את חברותם על טופס של הסתדרות המח"ר (ולא של האגודה העותמנית). מאז תיקון תקנון הסתדרות המח"ר (ס"ק י' לעיל) מוטבעת על הטופס חותמת בה נאמר: "לפי תקנון הבחירות, הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות המח"ר, לחברים בהסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, הפוהמ"ז ופאג"י". .3האקדמאים טענו בבית-הדין האזורי: א) זכותם לבחור ולהיבחר למוסדות הסתדרות המח"ר, בהיותם חברים בה; ב) זכות הבחירה הינה זכות בסיסית וטבעית שאין לשללה; ג) התקנון המחייב של הסתדרות המח"ר והנוהג איפשרו בחירה לכל חברי הסתדרות המח"ר, ואין לשלול מחלק מהם זכות זו; ד) הסתדרות המח"ר היא ארגון עובדים עצמאי. .4ההסתדרות הכללית והסתדרות המח"ר טענו בבית-הדין האזורי: א) לבית-הדין אין סמכות לדון בתביעה, מאחר ורק לחבר ארגון עובדים הזכות לתבוע את ארגונו; ב) האקדמאים היו חייבים למצות את תביעתם במוסדות הפנימיים של ההסתדרות הכללית טרם פנייתם לבית-הדין; ג) הסתדרות המח"ר פועלת במסגרת ההסתדרות הכללית כהסתדרות מקצועית ארצית, ואינה ארגון עובדים נפרד; ד) גם אם הסתדרות המח"ר קיבלה לשורותיה, חברים שאינם חברי ההסתדרות הכללית, חסרה פעולתה כל תוקף משפטי; ה) הוועידה שנבחרה ביוני 1982הינה למעשה הוועידה הראשונה של הסתדרות המח"ר, בעוד שבעבר כונסו "כנסי צירים" בלבד; ו) ארגון עובדים שהוא ארגון וולונטרי רשאי לקבוע כי רק חבריו יבחרו וייבחרו למוסדותיו; ז) האגודה העותומנית אינה "ארגון עובדים", והאקדמאים אינם חברים בה. .5בית-הדין האזורי פסק: א) לבית-הדין האזורי הסמכות לדון בתביעה; ב) החובה להיזקק למוסדות פנימיים טרם הפניה לערכאות מוטלת רק על חברי ארגון העובדים; ג) הסתדרות המח"ר אינה "ארגון עובדים עצמאי". ד) הסתדרות המח"ר הינה הסתדרות מקצועית ארצית במסגרת ההסתדרות הכללית; ה) תקנון הבחירות להסתדרות המח"ר, שנקבע על-ידי ההסתדרות הכללית, תואם את חוקת ההסתדרות. .6א) האקדמאים, בערעורם, תקפו את כל קביעותיו של בית-הדין האזורי, וחזרו על טיעוניהם שם. ביחוד הסתמכו בטיעוניהם על פסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 535/67[1]. טענה נוספת אותה העלו האקדמאים היתה, כי יש לראות בהסכם שנחתם בשעתו עם הסתדרות המח"ר, משום הסכם עם "ארגוני פועלים" על השתייכות חבריהם לאיגוד המקצועי בלבד, וזאת מכוח סעיף 5לפרק ג' לחוקת ההסתדרות הכללית, ואם כך הדבר - הזכות לחברי הסתדרות המח"ר, אף אם אינם חברי ההסתדרות הכללית, לבחור למוסדות המח"ר; ב) ההסתדרות הכללית והסתדרות המח"ר, בתשובתן, חזרו על טיעוניהם בסוגיית הסמכות העניינית של בית-הדין;לעצם העניין תמכו בפסק-הדין שבערעור, ומטעמיו; אשר לפסק-הדין בע"א 535/67[1], ביקשו באי-כוח ההסתדרות הכללית והסתדרות המח"ר לאבחנו מן המקרה שלפנינו ביחוד מן הטעם, שבאותו פסק-דין נדון מעמדה של הסתדרות עובדי המדינה, שאינה הסתדרות מקצועית ארצית. לטענת ה"הסכם" טענו, כי אין הסתדרות המח"ר "ארגון פועלים" כמשמעו בחוקה. .Iiפסק-דין הניתן ללמוד מפסק-הדין בע"א 585/67[1] לענייננו? .1בא-כוח האקדמאים שם יהבו בפסק-הדין האמור של בית-המשפט העליון וטען, כי על-פי הנפסק בו יש לחרוץ את הדין בהליך שלפנינו. א) עיון בפסק-הדין האמור מורה, כי שלושה נימוקים הביאו בשעתו את שופטי הרוב בבית-המשפט העליון לפסוק כאשר פסקו. הראשון - המעמד הסטטוטורי אשר להסתדרות עובדי המדינה; השני - חוקת ההסתדרות בנוסחה אז, והשלישי - אי-היותו של איגוד עובדי המדינה "איגוד מקצועי", כמשמעו בחוקת ההסתדרות דאז. אחד השופטים היה בדעה שאין לאשר למי שאינם חברי ההסתדרות הכללית להצביע בבחירות לאחד הארגונים שלה, הסתדרות עובדי המדינה. אף לא אחד משלושת הנימוקים המנויים לעיל קיים בענייננו; ב) לנימוק הראשון - מעמדה הסטטוטורי של הסתדרות עובדי המדינה. בשני חוקים שאוזכרו בפסק-הדין הנ"ל, הוקנה מעמד להסתדרות עובדי המדינה, והם: סעיף 47לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, אשר קובע חובת התייעצות של ועדת השירות ונציב השירות "עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם נציגות עובדי המדינה", וסעיף 103לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(אשר החליף את סעיף 66בנוסח המקורי של החוק) הקובע הוראה דומה. לא תמצא אף לא חוק אחד המחייב התייעצות עם הסתדרות המח"ר, או המאזכר אותה; ג) לנימוק השני - חוקת ההסתדרות בנוסחה אז. בפסק-דינו (ע' 385) מצטט בית-המשפט העליון את סעיף 5לפרק ג' לחוקת ההסתדרות כנוסחה אז: "הוועד הפועל רשאי לחתום הסכמים עם ארגוני פועלים שונים על השתייכות חבריהם לאיגוד המקצועי בלבד. בנסיבות מיוחדות יוכל הוועד הפועל לקבוע תנאים לקבלת חברים לאיגוד המקצועי אף ללא חתימת הסכם עם הארגון שהעובדים נמנים עליו". בחוקה המחייבת לענייננו, דהיינו בזמן עריכת הבחידות (הן בנוסח המשולב שהודפס במאי 1977והן זה מיוני 1980) הושמטה הסיפה המתחילה במלים "בנסיבות מיוחדות" (סעיף בנוסחו היום מובא בסעיף 8להלן). מכאן, כי כיום לא תיתכן חברות באיגוד המקצועי בלבד, למי שאינו חבר ב"ארגון פועלים" שמחוץ להסתדרות הכללית ומבלי שלאותו ארגון פועלים יהיה הסכם בנדון עם ההסתדרות הכללית; ד) לנימוק השלישי - מעמדה של הסתדרות עובדי המדינה בתוך ההסתדרות הכללית. בית-המשפט העליון מביא בפסק-דינו מובאה מדברי המזכיר הכללי דאז של ההסתדרות הכללית בוועידת היסוד של הסתדרות עובדי המדינה: "יש הבדל בין הבסיס הארגוני של ארגון עובדי המדינה לבין האיגודים האחרים. האיגודים בהסתדרות הם איגודי עובדים בעלי מקצוע מסוים, שמעבידיהםשונים... לעומת זאת כלולים באיגוד עובדי המדינה בעלי מקצועות שונים: פקידים ופועלים, רופאים ומהנדסים וכו'. המאחדם ואחד (האחד?) הוא נותן העבודה (ע"א 535/67[1] הנ"ל, בע' 387)". והמסקנה, בלשון בית-המשפט העליון: "ארגון כזה, בו מאוגדים מנתח של בית-חולים, כתבנית במשרד המשפטים ונהג של 'קול ישראל' יכול שיהא איגוד מקצועי, אבל אינו יכול להיות 'אגודה מקצועית' כמשמעותו בחוקה, כי המקצועות הם שונים אלה מאלה (שם [1], בע' 387)". הדיבור "אגודה מקצועית" בחוקת ההסתדרות דאז הוחלף ל"הסתדרות מקצועית ארצית". מכאן, כי בהיות הסתדרות מקצועית ארצית ארגון עובדים בעלי מקצוע מסוים, אין האמור בע"א 535/67[1] יפה להסתדרות המח"ר (ראה להלן בסעיף 2על מעמדה של הסתדרות המח"ר כהסתדרות מקצועית ארצית); ה) מן האמור בסעיף זה עולה, כי לאקדמאים לא יבואו רווח והצלה מפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 535/67[1]. נדון איפוא ביתר הטענות שהועלו בערעור על-ידי באי-כוח הצדדים. מעמדה של הסתדרות המח"ר .2ההסתדרות הכללית, במהותה, אינה "התאגדות פדרטיבית" או "ארגון גג" של "הסתדרויות עובדים", אלא ארגון ראשוני אשר מכוח חוקתו מוענקות סמכויות עצמאיות בתחומים מסוימים להסתדרות מקצועית ארצית. בית-דין זה נזקק לשאלת מעמדה של הסתדרות מקצועית ארצית ופסק, כי "הסתדרות מקצועית ארצית היא 'ארגון עובדים' בפני עצמו - ארגון הפועל במסגרת 'הארגון' הכולל - 'ההסתדרות' " (דב"ע לד/30-3[2], בע' 438). אף המחוקק הכיר במצב עובדתי זה, בהבחינו בין "ארגון עובדים", והכוונה להסתדרות מקצועית ארצית, לבין "ארגון עובדים כולל" - שעה שהכוונה להסתדרות הכללית (סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957). .3הסתדרות המח"ר פעלה, משך כל השנים מאז הקמתה, כהסתדרות מקצועית ארצית. זאת נוכל ללמוד לפחות משניים - חתימה על הסכמים קיבוציים, ועניין הבחירות למוסדותיה. בעניין ההסכמים הקיבוציים אמר בית-דין זה (ב"הליך", ולא בפסק-הדין עצמו, אך אין בכך כדי להפחית ממשקלו של האמור): "ביום 5.7.1973נעשה הסכם קיבוצי בין כל אחד מהמבקשים (להלן - המוסדות להשכלה גבוהה) לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ- ישראל (להלן - ההסכם הקיבוצי); משום מה כינו מנסחי ההסכם את ההסכם 'הסכם קיבוצי כללי', בעוד שברור כי ההסכם הוא הסכם קיבוצי מיוחד-פלורלי, באשר אין ארגון מעבידים צד להסכם (דב"ע לג/4-4[3]); ומשום מה ראו מנסחי ההסכם לציין, כי צד העובדים להסכם הוא ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל והסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח, כאילו שני ארגונים בעלי מעמד נפרד, הם הצד, בעוד שברור כי הצד הוא רק ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, אשר לפי חוקתה פעלה באמצעות האיגוד המקצועי הארצי המוסמך לכך - הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח (סעיף 9שבפרק 9לחוקת ההסתדרות), וברור שציון כאמור אינו עולה בקנה אחד עם החוק ועלול הוא לשבש יחסי עבודה" (דב"ע לו/1-4[4], בע' 315). .4א) אף בתחום הבחירות למוסדותיה ראתה עצמה הסתדרות המח"ר כחלק מההסתדרות הכללית, וכל אימת שביקשה לקיים ועידה ולבחור מוסדות שלא בהתאם לחוקת ההסתדרות - פנתה להסתדרות הכללית (סעיף 2(ה), 2(ו) לחלק I), וזאת אישרה קיום "כנסים", להבדיל מ"ועידות", על מנת שלא ליצור מצב שבו מי שאינו חבר בהסתדרות הכללית יוכל לבחור ל"ועידה" של הסתדרות מקצועית ארצית; ב) בשנת 1975התחייבה הסתדרות המח"ר לעשות מאמץ "שתוך שלוש שנים החברות בה תהא זהה לחברות בהסתדרות הכללית כמתחייב מהחוקה" (ההדגשה לא במקור, סעיף 2(ו) לחלק I); ג) מסמך שעניינו "שיטת הבחירות למועצות המחוזיות ולוועידה הארצית השניה של הסתדרות המח"ר", מיום 5.1.1971, נושא את הכותרת "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח (המח"ר)"; ד) בשנת 1981, לקראת הבחירות, החליטה ההסתדרות הכללית על תקנון בחירות להסתדרות המח"ר (סעיף 2(י) לחלק I) וזאת על דעת הסתדרות המח"ר, שאף תיקנה את תקנונה בהתאם. .5לכל האמור נוסיף פרט, לכאורה שולי, אך בעל משקל להשלמת התמונה - נייר המכתבים של הסתדרות המח"ר נשא אף את שמה של ההסתדרות הכללית (סעיף 2(ט) לחלק I). .6מן האמור עולה, כי הסתדרות המח"ר הינה הסתדרות מקצועית ארצית, הפועלת במסגרת ההסתדרות הכללית, על כל המשתמע מכך. מעמדה של האגודה העותומנית .7האגודה העותומנית אינה ארגון עובדים, ואינה יכולה להיות ארגון עובדים. היא אינה "ארגון עובדים" ולא מילאה תפקיד זה. ייצוג העובדים האקדמאים היה נתון בידי הסתדרות המח"ר, שהיא כאמור הסתדרות מקצועית ארצית במסגרת ההסתדרות הכללית, והסתדרות המח"ר היתה זאת שחתמה על ההסכמים הקיבוציים עם המעסיקים. ואם תאמר, שאף האגודה העותומנית היא ארגון עובדים, תהיה התוצאה שקיימים שני ארגונים באותו תחום, דבר הגורם לחברות כפולה נוגדת, שאין הדין הישראלי מכיר בה (דב"ע מב/2-5[5]). הניתן לראות בהסתדרות המח"ר "ארגון פועלים" .8סעיף 5לפרק השלישי לחוקת ההסתדרות קובע: "הוועד הפועל רשאי לחתום הסכמים עם ארגוני פועלים שונים על השתייכות חבריהם לאיגוד המקצועי בלבד". מנוסח הסעיף האמור ומהחוקה בשלמות עולה, כי הדיבור "ארגוני פועלים שונים" מתייחס לארגונים שמחוץ להסתדרות הכללית, מאחר וזאת אינה צריכה כלל לערוך "הסכמים" עם ארגונים שלה-עצמה. משנקבע על-ידינו, כי הסתדרות המח"ר הינה הסתדרות מקצועית ארצית במסגרת ההסתדרות הכללית - אין סעיף זה בחוקת ההסתדרות מתייחס כלל אליה. מנוסח ההחלטה על הבחירות (סעיף 2(י) לחלק I) עולה, כי אכן נעשו הסכמים עם "ארגוני פועלים" כאמור, והם הסתדרות הפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל וארגון העובדים של אגודת ישראל. זכותם של האקדמאים לבחור לוועידת הסתדרות המח"ר .9זכות ההתאגדות הינה מזכויות היסוד של מדינתנו, אשר בזכויות יסוד אחרות אינה מעוגנת בחוק החרות. "אין זה מעניינו של בית-הדין להסביר העדר הוראה בחוק החרות, אם כי מתעוררת השאלה כיצד להסביר העובדה, שהמחוקק - אשר מראשית דרכו התייחס במפורש לחוזים קולקטיביים ולאחר מכן להסכמים קיבוציים, לארגוני עובדים ולארגוני מעבידים, לשביתות ולסכסוכי עבודה קיבוציים לא התייחס מאז ישירות בחוק יסוד, לעצם הזכות להתארגן על כל הנובע מאותה זכות. הסבר אפשרי לחוסר מעש זה, ייתכן ויימצא במקובל, והוא שאין מחוקקים ללא צורך, אין מחוקקים עת נורמה קיימת בגדר 'מובן מאליו'. יהא אשר יהא ההסבר, ברור שאין הוראה בדבר חקיקה של הכנת המקנה ישירות ומפורשות זכות להתאגד. מכאן אין ללמוד ש'זכות' זאת, במשמעות 'חופש' או 'כוח', אינה מוכרת בחוק החרות" (דב"ע שם/18- 4[6], בע' 74). זכות זאת מעוגנת בשתי אמנות בינלאומיות שאושרו על-ידי ישראל. האמנה משנת 1948בדבר חופש ההתאגדות וההגנה על הזכות להתאגד, והאמנה משנת 1949בדבר הזכות להתאגד ולמשא-ומתן קיבוצי. אמנות אלה אינן מהוות, אמנם, חלק מהמשפט הפוזיטיבי של המדינה, אך משקל רב להלן בפירוש חוקים (דב"ע לז/71-3[7], בע' 264), הסכמים קיבוציים (דב"ע לג/25-3[8], בע' 377) ואף למעמדם של ארגוני עובדים (ומעבידים) וסמכותם לקבוע את חוקת ארגונם. על כך שזכות ההתאגדות כוללת אף את הסמכות לקבוע את חוקת הארגון נאמר: "זכות - זכות היסוד להתאגד - מקבלת משמעות מיוחדת עת מדובר בתחום העבודה. בתחום העבודה התגבשה זכות זאת, כ'זכות להתארגן' וכזכות ל'חופש ההתאגדות' - שתיים המשלימות זו את זו, ולהן משמעות מוגדרת. הזכות לחופש ההתאגדות היא זכות לעובדים ולמעבידים להקים ארגונים, ותוך כפיפות לתקנות של הארגון הנוגע בדבר בלבד, להצטרף לארגון שירצו בו, ללא צורך בהיתר מראש מטעם השלטונות. אחד היסודות של חופש ההתאגדות, הוא הזכות אשר לארגון לקבוע את חוקתו, בכפוף לדיני המדינה, במידה ואותם דינים אינם נוגדים את העקרון של חופש ההתאגדות" (דב"ע לה/1-5[9], בע' 206). .10קביעה בחוקה, כי חברי הארגון, והם בלבד, רשאים לבחור למוסדותיו הינה סבירה ועומדת במבחן כללי ההתאגדות של גופים וולונטריים שונים, ולא רק אלה של ארגוני עובדים. אף אם נראה בחוקת ארגון העובדים הסכם בין הארגון וחבריו - אין בקביעה, כי מי שאינו חבר אינו רשאי להצביע, משום פגיעה בזכות חוזית כל שהיא, מאחר וזכות חוזית קמה רק לצדדים לחוזה. ואם תאמר, כי הסתדרות המח"ר, הלכה למעשה, "הבטיחה" לאקדמאים את הזכות לבחור ולהיבחר למוסדותיה, הרי התשובה היא, כי מעשה פסול אינו מקנה זכות, ולא יראו בחריג, אף אם חזר על עצמו, שעה שניתנה לאקדמאים הזכות לבחור ל"כנסים", את דרך המלך. "אותו מעמד אשר להסתדרות, מקנה גם מעמד מיוחד לחוקתה, כך שכל הארגונים הפועלים במסגרתה כפופים לה ואינם חופשיים לעשות כבשלהם, ואם עשו - לא ילמדו מכך, כפי שלומדים ממעשיו של צד לחוזה על הפירוש הנכון לחוזה" (דב"ע לה/1-5[5] הנ"ל, בע' 211). באמור אף תשובה לטענת האקדמאים, כי זכות הבחירה הינה זכות טבעית שאין לשללה. "זכות" שהוענקה שלא כדין, אינה זכות, ואם הוענקה זכות בחירה כדין, הרי שהוענקה ל"כנס" ולא לוועידה, תוך התניה שמדובר בחריג חד-פעמי, ולא בהסדר של קבע. סמכות בית-הדין לעבודה .11טענת ההסתדרות הכללית והסתדרות המח"ר, כי לבית-הדין אין סמכות לדון בתביעה, נומקה על-ידם בפירוש אותו הם מבקשים ליתן לסעיף 24(א)(4) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - בית-הדין לעבודה), אשר זו לשונו: "24(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (4) תובענות שבין עובד לבין ארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה". הפירוש אותו התבקש בית-דין זה לאמץ הוא, כי רק חברי ארגון עובדים רשאים לתבוע את ארגונם, או אלה המבקשים להיות חברים בו. לגירסתן - אין ולא תיתכן חברות נפרדת בהסתדרות המח"ר, וזאת מכוח חוקת ההסתדרות הכללית: ומאחר ואין האקדמאים חברי ההסתדרות הכללית, ואף אינם מבקשים להות חברים בה - אין לבית-הדין סמכות לדון בתביעה. .12אין הפירוש אותו מבקשים לתת לסעיף 24(א)(4) לחוק בית-הדין לעבודה הפירוש הנכון. כבר פסק בית-דין זה (דב"ע לה/52-9[10], בע' 264): "אף אם לדיבור 'תובענות הקשורות בחברות' יכולה להיות משמעות כפי שטענו לה בבית-הדין האזורי, ספק רב אם אותה משמעות היא היחידה. במסגרת המשפט האנגלי ובמסגרת יחסי עבודה שבאנגליה - מסגרות המכירות ב- closed shopוב- union shop- יכול ולדיבור 'קשר לחברות' תהיה המשמעות שביקשו ליתן לה, היינו תובענות שעניינן קבלת חברים והוצאתם. אך דא עקא - מאז קום המדינה ועד היום, וגם בשנים שקדמו למדינה, שאלת הוצאת חברים או אי-קבלתם לא התעוררה בערכאות. אך, אף אם ייתכן ותתעורר, אין להעלות על הדעת שלמקרה בלתי-רגיל ביותר, למקרה שלא התעורר מעולם, התכוון המחוקק ליתן פתרון בסעיף 24(א)(4) לחוק בית-הדין לעבודה, ולא למקרה הרגיל שבו מתדיינים בעניינים הקשורים בחברות". .13לאמור במובאה דלעיל נוסיף, כי סעיף המשנה (4) של סעיף 24(א) נוקט בדיבור "שבין עובד לארגון עובדים"; "עובד" נאמר ולא "חבר בארגון"; מקום בו רצה המחוקק לייחד סמכות שיפוט ל"חברים" בלבד אמר זאת במפורש, וזאת בפסקה (3) לסעיף 24(א), אשר זו לשונה: "תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחברותם של מעבידים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד". .14פסקה (4) מקנה לבית-הדין סמכות בשני נושאים: האחד - נושאים הקשורים לחברות; והשני - בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה. אשר לתחום השני פעילותו של הארגון בענייני עבודה - רבים המקרים בהם הארגון פועל לא רק עבור ובשם חבריו, וזאת מכוח חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז1957, מאחר וחתימתו של הארגון היציג על ההסכם הקיבוצי מחייבת את כל העובדים במפעל (בהסכם קיבוצי מיוחד) או בענף (בהסכם קיבוצי כללי). הניתן לאמר, כי מקום שלשני עובדים באותו מפעל, האחד חבר בארגון העובדים היציג והשני אינו חבר בו, טענה נגד הארגון "בענייני עבודה", יפנה הראשון לבית- הדין והשני לבית-המשפט? לאמור נוסיף, כי אם היתה מתקבלת הטענה, היה בית-הדין שוקל להעביר את הדיון לבית-המשפט המחוזי, וספק אם עניינה של ההסתדרות הכללית הינו, כי נושאים מעין אלה לא יידונו בבית-הדין לעבודה. .15לטענה, כי יש למצות תחילה את ההליכים במוסדות הפנימיים של ההסתדרות הכללית: חוקת ההסתדרות, מעצם מהותה, מחייבת רק את חבריה, ומי שאינו חבר בה - אין החוקה חלה עליו ואינו חייב למלא אחר הוראותיה, לרבות בסוגיית ההזדקקות למוסדות הפנימיים של ההסתדרות הכללית. .16הערעור נדחה. אין צו להוצאות.בחירות