קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות יורש לקצבת זקנה עקב חוב: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת - דן יחיד; תב"ע מד/251-0) אשר דחה את תביעת המערערת להצהיר, כי היא זכאית לקבל את חלקה בקצבת הזקנה המיוחדת שהגיעה לאמה המנוחה. .2העובדות הצריכות לעניין, ואשר לא היו שנויות במחלוקת, הן: א) המנוחה (להלן - המנוחה) היתה זכאית לקצבת זקנה מיוחדת לפי הסכם בין המוסד לביטוח לאומי ובין הסוכנות היהודית לא"י, שנערך מכוח סעיף 200לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי); ב) בשנים האחרונות לחייה היתה המנוחה מאושפזת בבית חולים; ג) קצבה ואת שולמה פרק זמן מסוים. אחר כך, משהתברר שהמנוחה מאושפזת, הופסק התשלום; ד) בחודש פברואר 1983, לאחר התכתבות בין המנוחה באמצעות בתה, המערערת, והמוסד, חודש תשלום הקצבה; ה) בסוף פברואר 1983נפטרה המנוחה; ו) המערערת אינה "שאיר" כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי. .3המערערת טוענת, כי נוצר "חוב" של המוסד לאמה המנוחה, בגין התקופה שבה לא שולמה הקצבה, והיא זכאית לגבותו, בהיותה יורשתה היחידה של המנוחה ובתור מי שסעדה אותה במחלתה. .4בית-הדין האזורי דחה את התביעה בהסתמכו על דב"ע לז/2-0[1]. .5בערעורו טען בא-כוח המערערת שלוש טענות: הראשונה - יש מקום לאבחן בין מקרה דיוננו לזה שבדב"ע לז/2-0[1] מן הטעם, שבמקרה שלפנינו מדובר בתשלום מכוח הסכם שעשה המוסד עם הסוכנות היהודית, ולא בגמלה המשתלמת מכוח חוק הביטוח הלאומי. השניה - במקרה דנן עסקינן בחוב שגובש. והשלישית - המערערת סעדה את האם בחוליה, ולכן זכאית היא לסכום שלא שולם. עוד הוסיף הפרליט המלומד, כי מן הדין לבחון מחדש את ההלכה שנפסקה בדב"ע לז/2-0[1] הנ"ל. .6בא-כוח המוסד תמך בפסק-הדין שבערעור והוסיף, כי למעשה אף למנוחה לא קמה זכות לגמלה, מכוח ההסכם, ומכאן שנופלת תשתית התביעה. .Iiפסק-הדין .1סעיף 135(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי "זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה". המחוקק ראה להועיד סכומי גמלת כסף אותם לא גבה הזכאי בחייו לשאירים (סעיף 137א לחוק) ולא ליורשים, וזאת במסגרת המדיניות בה נוקט המחוקק בחוקים שעניינם ביטחון סוציאלי. ההסדר שבחוק הוא הסדר פוזיטיבי, חד-משמעי, ואין לראות בפסק-דינו של בית-דין זה בדב"ע לז/2-0, [1] "פירוש" המצריך "עיון מחדש". החוק, בנוסחו דהיום (והזהה לזה שהיה בעת שניתן פסק-הדין בדב"ע לז/2-0, [1]) חד-משמעי ומשקף את מטרת המחוקק, ולא ניתן כלל ליתן להוראותיו פירוש שונה מזה שניתן לו. .2הגדרת "גמלה" בסעיף 1לחוק היא - "כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם שנערך לפי סעיף . ..200". מכאן, כי הוראת סעיף 135(ג) לחוק ישימה אף לענייננו, כי הגמלה השתלמה מכוח הסכם שנערך לפי סעיף 200לחוק. .3לטענה, כי במקרה שלפנינו מדובר בחוב שגובש, להבדיל מזכות, הרי שאף אם נבחין בין השניים, כגרסת בא-כוח המערערת, הרי שמכוח סעיף 137א לחוק יש לשלמו לשאירים (להבדיל מיורשים). המערערת אינה "שאיר" כמשמעו בפרק ב' לחוק, אליו מפנה סעיף 137א, ולא קמה לה זכאות ל"חוב הגמלה". .4טענתו האחרונה של בא-כוח המערערת היא, כי זכותה ל"חוב" מעוגנת בסעיף 137ב לחוק. סעיף 137ב קובע: "זכאי לקצבה לפי פרקים ב', ג' או ו' 2שנפטר בלי שגבה מלוא הקצבה המגיעה לו ובלי שהשאיר אחריו שאירים או תלויים, ישולם למי שיוכיח, להנחת דעתו של המוסד, שסיפק לזכאי בשנה האחרונה לפני הפטירה מצרכים או שירותים שהיו חיוניים לו ולא שולם בעדם, סכום שלא יעלה על סכום הקצבה בעד שישה החודשים האחרונים לפני הפטירה". המנוחה היתה מאושפזת בבית-חולים בשנים האחרונות לחייה (סעיף 2(ב) לחלק I), כך שלא ניתן לאמר, שהמערערת סיפקה לה "מצרכים או שירותים שהיו חיוניים לה ולא שולם בעדם". .5לאור האמור, אין לנו צורך כלל להתייחס לטענת המוסד, על-פיה לא קמה למנוחה עצמה "זכות לגמלה" בגין התקופה שזו לא שולמה. .6הערעור נדחה. אין צו להוצאות.קצבת זקנהירושהחוב