קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מוות בתאונת דרכים בתחרות מכוניות: 1. המערערת הגישה לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום נגד פיש (להלן - פיש) ונגד המשיב - שטרית (להלן - שטרית), בגין גרימת מוות ברשלנות של המנוח אברהם ארדיטי ז"ל (להלן - המנוח). 2. ביום 18.3.95החליטו פיש והמנוח, שניהם ילידי שנת 1976, בנוכחות חמישה חברים נוספים (שני בנים ושלוש בנות), לערוך ביניהם תחרות מכוניות כדי לבחון מכוניתו של מי מהירה יותר, ולענין זה נסעו מגילה לשכונת פת. חלק מן החברים היו עסוקים בשיחות ביניהם ולא הקשיבו כלל לויכוח בין פיש למנוח. 3. אין מחלוקת כי, שני המתחרים ואף שטרית - לא היו נתונים להשפעת משקאות משכרים ביום הארוע; התחרות בוצעה תוך הסכמה בין פיש למנוח; שניהם היו חגורים בחגורות בטיחות ושניהם הכירו את מסלול הנסיעה המוסכם עליהם. ועוד זאת: אין מחלוקת כי שטרית ניסה להניא את פיש ואת המנוח מלקיים את התחרות, אך בסופו של דבר הסכים לשמש מזניק לתחרות ביניהם - וכך עשה. במהלך התחרות סטה לפתע המנוח ברכבו לעבר נתיב נסיעתו של פיש ואירעה התנגשות שבסיומה קופחו חיי המנוח. 4. בשל אירוע זה הובאו פיש ושטרית לדין בגין עבירה של גרימת מותו של המנוח. בית המשפט קמא ראה להרשיע את פיש על חלקו באירוע, אולם זיכה את שטרית בנימוק שלא חלה עליו חובת זהירות לרשלנות האקטיבית של פיש והמנוח, ואף לא חלה עליו חובת זהירות לרשלנות שבמחדל, בשל כך שפנה למתחרים וביקשם שלא לקיים את התחרות, ותרומתו לתאונה היתה משנית, ללא שליטה על הסיכון הנובע מן התחרות. 5. המדינה מערערת על הזיכוי של שטרית, ולבית משפט זה הוגשו נימוקי ערעור מפורטים מאד, בצירוף תקדימים, והמדינה ביקשה לראות בהם סיכומים מטעמה. אין צורך שנחזור על כל טענות המדינה שהרי הן מפורטות באופן מלא, בהיר וברור בערעורה. 6. ב"כ שטרית הגיש סיכומים בהם תמך בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, והוסיף נימוקים, שעיקריהם אלה: (א) אין דומה משחק מסוכן מסוג "רולטה רוסית" (ע"פ 119/93ג'ייסון לורנס נ. מדינת ישראל, פד"י מ"ה (4), 61, להלן - תקדים לורנס), וזריקת רימונים (תיק ע/ 204/71 של בית הדין הצבאי לערעורים), שהמדינה מסתמכת עליהם - לתחרות מכוניות, ועל כן אין ללמוד מן האמור באותם תקדימים - לעניננו. (ב) על שטרית אין חלה חובת זהירות מושגית ואף לא חובת זהירות קונקרטית - בהתחשב בנסיבות האירוע שלפנינו. (ג) המנוח ופיש התחרו ביניהם כדי להוכיח רכבו של מי מהיר יותר, והתאונה ארעה עקב כך שהמנוח הסיט את רכבו לנתיב נסיעתו של פיש. (ד) מאחר שהתחרות היתה בנושא מהירות - לא היו פיש ושטרית יכולים וצריכים לצפות את התרחשות הנזק כפי שארע, ולמעשה אף אדם סביר אינו צריך לצפות את אירוע הנזק כפי שארע. (ה) על פי ממצאי הבוחן של משטרת ישראל, מהירות הנסיעה של הרכב שבו נהג פיש היתה 69.3 קמ"ש, כך שפיש לא נסע במהירות שעלתה על המותר. (ו) סטייתו של המנוח לנתיב נסיעתו של פיש היוותה "גורם זר מתערב", שניתקה את הקשר הסיבתי שבין התחרות המתוכננת לבחינת מהירות כלי הרכב, לבין התוצאה הקטלנית. (ז) המנוח התרשל התרשלות רבתי כאשר סטה לעבר רכבו של פיש. 7. מקובל עלינו, כי אין דומה משחק של "רולטה רוסית" או משחק של זריקת רימונים - לתחרות של נהיגה מהירה ברכב. עם זאת, גם אלה וגם זו - הינם משחקים מסוכנים, שמי שנוטל בהם חלק פעיל יכול לצפות וצריך לצפות אפשרות של תוצאה הגורמת נזק, ואף נזק קטלני. למעשה, מן המפורסמות הוא, שנהיגת רכב, כשלעצמה, היא פעולה מסוכנת הממזגת מרכיבים שונים של תנועה בדרך. מרכיבי תנועה אלה הכוללים - דרך, רכב וגורם אנושי, ממזגים גם אמצעים וגורמים אחרים המשפיעים על אירועים שונים, ובין היתר תאונות דרכים שבהן נפגעים עוברי דרך רבים - אם פצועים ואם הרוגים. תאונות דרכים נגרמות, בין היתר, בשל מהירות או סטייה מנתיב, שלא לצורך. מספר הנפגעים בתאונות הדרכים רב לאין ערוך מנפגעי פליטות של כדורי ירי מנשק או ממשחקי "רולטה רוסית", ובוודאי יותר מן הנפצעים וההרוגים מ"משחק ברימונים". לפיכך, ניתן להתבסס על האמור בתקדים לורנס, לעניננו, ובמיוחד להערות הכלליות של בית המשפט העליון בכל הנוגע לרשלנות, לאחריות מושגית ולאחריות קונקרטית, לצפייה מראש, ולמשחקים מסוכנים, תוך התאמת קביעות בית המשפט העליון - לענין הקונקרטי שבפנינו. רשלנות, ולו גם רשלנות רבתי של המנוח - בסטייתו לנתיב נסיעתו של פיש - אין לה ולא כלום לענין האחריות הפלילית של המעורבים במותו, וכך נפסק בענין לורנס הנ"ל: "רשלנות תורמת אינה משמשת, כידוע, טענת הגנה מפני אישום פלילי... אם אין בה להוות גורם זר מתערב שמנתק את הקשר הסיבתי... כדי שגורם זה מתערב ינתק את הקשר הסיבתי צריך שהגורם הזר יהיה אירוע שמחוץ לצפיות הסבירה. אם הגורם הזר ניתן לצפייה סבירה, הרי לא יינתק הקשר הסיבתי". (תקדים לורנס, ע' 37ג', ד', וכן ע"פ 478/72, פנקס נ. מ"י, פד"י כ"ז (1) 617, 625). 8. אילו צדק בא כוחו של שטרית בטענותיו כי התנהגותו הרשלנית של המנוח, בסטותו לנתיב נסיעתו של פיש - היתה בלתי צפויה, או בבחינת גורם זר מתערב, היה על בית המשפט קמא לזכות גם את פיש, שהרי לענינים אלה מצבו של פיש זהה למצבו של שיטרית. בית המשפט קמא דחה טענות אלו לגבי פיש וקבע שהיה עליו לצפות את התוצאה, וכי הסטת הרכב על ידי המנוח אין בה משום גורם זר מתערב, ואין לנו אלא להסכים עמו. מכאן, שיש לדחות את טענות שטרית לענין העדר הצפייה לתוצאה שקרתה או לענין הגורם הזר המתערב. 9. ב"כ שטרית טען כי שטרית נסע במהירות של 69.3קמ"ש בעת התאונה. אולם, טענה זו סותרת את קביעת בית המשפט קמא כי "מהירות הנסיעה בעת התחרות נעה בין 100 ל- 110 קמ"ש" (סעיף 5להכרעת הדין). מכל מקום, התאונה ארעה בעת קיום תחרות מהירות בין שני כלי הרכב וכתוצאה ממנה, כך שהמהירות המדויקת בעת התאונה אינה קובעת . מה שקובע לעניננו הוא, כי עקב תחרות זו אירעה התאונה שכתוצאה ממנה נגרם מותו של המנוח, וכי מלכתחילה לא היה מקום לעריכת תחרות מהירות בין שתי המכוניות במקום ובדרך שנערכה. 10. לענין הערעור שלפנינו יש לבחון אם שטרית חב חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית כלפי המנוח, ואם הוא הפר אותן, ולענין זה נפנה לקביעות בית המשפט העליון בתקדים לורנס, וכן לע"פ 84/85 דני ליכטנשטיין נ. מדינת ישראל (מד"י מ'(3) 141) (להלן - תקדים ליכטנשטיין): תקדים ליכטנשטיין 11. בענין ליכטנשטיין - נהרג אדם בשל התפוצצות צמיג ברכבו של המערער, מסיבה שהמערער לא יכול היה למנעה, ובעת התאונה נהג המערער שם במהירות העולה על המהירות המותרת בכביש שאינו דרך עירונית. וכך קבע בית המשפט העליון: "התוצאה לא היתה קורית לולא המהירות. היא לא היתה קורית אלמלא התקר. שני אלה חברו והצטלבו יחד. כל אחד משני אלה גרם לתאונה.... משנקבע כי התנהגות המערער היתה אחד הגורמים לתאונה, נתקיים בה הקשר הסיבתי העובדתי ואין זה משנה שהתנהגותו היתה רק אחד הגורמים, כל עוד היה גורם הכרחי, שבלעדיו לא היתה התאונה קורית. התקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי, הן על פי מבחן הצפייה והן על פי מבחן הסיכון והשכל הישר. נאמר כבר לעיל כי, נהג סביר חייב להביא בחשבון ארועים שונים, שנסיון החיים מלמד שהם עשויים לקרות במהלך הנהיגה, ביניהם אפשרות של תקר. בנהגו במהירות מופרזת בנסיבות, הוא יוצר סכנה, שאם יארע איזה מאירועים אלה, הוא יאבד את השליטה. זה סיכון צפוי, שתוצאותיו הקטלניות במהירות שייחסתי למערער אף הן צפויות... העובדה, שהגורם הספציפי המיידי והישיר לתוצאה הצפויה הוא עצמו בלתי צפוי, אינה משנה, כל עוד גורם זה הוא בתחום הסכנה הצפויה" (שם, עמ' 156; ההדגשות אינן במקור). המערער התרשל בכך שיצר מצב מעין סכנה. גיבושה של התוצאה התהווה והתממש על רקע מצב מסוכן זה, אמנם על ידי גורם זר - התקר בגלגל. אך היה זה רק מימושה של הסכנה, שבעטיה חלה על המערער חובת הזהירות. סכנה זו (להבדיל מהאופן שבו תתממש) יכול היה וחייב היה המערער כנהג סביר, לצפות. הוא אינו פטור לכן מאחריות בשל כך שהסיבה המיידית והישירה לתאונה היתה של הגורם הזר".(ע' 157, ההדגשות אינן במקור). תקדים לורנס: 12. בענין לורנס נהרג אדם בשל משחק המכונה "רולטה רוסית". וכך קבע בית המשפט העליון לענין רשלנות הגורמת למות אדם (לאו דווקא בהקשר ל"רולטה רוסית"): "לב לבה של הרשלנות אינו במחשבה "רעה" (המצטרפת למעשה "רע"), אלא דווקא חוסר המחשבה מקום בו החוק מצפה לקיומה של זו... סעיף 304 לחוק העונשין בא להציב סטנדרט מחמיר בכל האמור לקיפוח חיי אדם. היינו, מגמת החקיקה ותכליתה היו והינן לבוא, להזהיר ולהתריע מפני אדישות, חוסר אכפתיות וזלזול בחיי אדם" (ע' 12). "לא היתה חובה על הנאשמים למנוע מהמנוח לשחק עם עצמו. אולם היתה עליהם חובה שלא לשתף עימו פעולה" (ע' 20). לענין הצפיה הטכנית הנדרשת, ציין השופט ברנזון בד"נ 12/63 ליאון ואח' . נ. רינגר ואח' (פד"י י"ח (4) 701, בע' 712) כי זו - "... איננה ראית הנולד מדויקת של כל פרטי הענין אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד, זאת לגבי האירוע המהווה את הרשלנות. לא כל שכן לגבי תוצאותיו..." (ההדגשה - במקור). (ע' 24). "הצפיות נבחנת לפי מבחן האדם הסביר ולא לפי הרגשתו ותחושתו הסוביקטיביות של המערער... לסיכום נושא חובת הזהירות - עולה כי קיימת חובת זהירות מושגית בין משתתף במשחק מסוכן לחברו, לאור האיזון בין האינטרסים העומדים על כף המאזניים, לאור הצורך לצפות את הסכנה, ולאור היכולת הסבירה לצפות את הסכנה הברורה הטמונה במשחק... מהי התרשלות? לפי לשונו של סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התרשלות הינה מצב שבו "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר היה עושה באותן נסיבות..." (ע' 27). ולענין חובת ההצלה: "כאשר אדם א' יוצר את הסיכון בעבור אדם ב' או יוצר את הקרקע והתשתית למצב המסוכן שאליו נקלע אדם ב' - או אז בזה הרגע קמה חובת הצלה שבה הוא חב כלפי זה שנכנס למצב המסוכן בעידודו" (ע' 32). בית המשפט העליון גם מזכיר בתקדים לורנס את סעיף 309לחוק העונשין, כדלקמן: "גרימת מוות מהי: בכל אחד מן המקרים המנויים להלן יראו אדם כאילו גרם למותו של אדם אחר, אף אם מעשהו או מחדלו לא היו הגורם התכוף ולא היו הגורם היחיד למותו של האחר: .......... (5) מעשהו או מחדלו לא היה גורם מוות, אילולא נצטרף עמו מעשה או מחדל של האדם שנהרג או של אדם אחר" (ההדגשות - במקור) (ע' 38). ומן הכלל אל הפרט בעניננו: 13. שטרית לא היה סתם צופה מן הצד בתחרות המכוניות שנערכה בין פיש לבין המנוח, כפי שהיו חברים נוספים שנכחו במקום (ונגדם לא הוגשו כתבי אישום). אכן, בתחילה ניסה שטרית להניא את המנוח ואת פיש מלקיים את התחרות ביניהם, משום שהוא עצמו הבין כי זה מעשה פסול. אולם, בסופו של דבר, הוא לא רק חזר בו מנסיונו להניא את המתחרים להתחרות, אלא שימש מזניק, שהוא תפקיד פעיל במסגרת התחרות. בכך גם הפך את עצמו למעודד ולמשתתף פעיל בתחרות, ולא רק מתבונן מן הצד. 14. ב"כ שטרית טען בפנינו כי אם שטרית לא היה מסכים לשמש מזניק - היו המתחרים מוצאים לעצמם סידור אחר. זו ספקולציה שאין לה על מה להתבסס. עובדה היא שאיש מן החברים האחרים לא הסכים לשמש מזניק ולא שימש ככזה, ואין כל ראייה כי היה למתחרים אמצעי הזנקה אחר. כשמדובר בתחרות של מהירות בין כלי רכב, יש הכרח בהזנקה משותפת, וספק רב אם התחרות היתה מתבצעת ללא הזנקה. המתחרים ביקשו כנראה, לבצע את התחרות "כהלכתה", כפי שלמדו זאת מצפיה בסרטים או ממקור אחר. ועוד זאת: אפילו היו המתחרים מוצאים לעצמם דרך לבצע את התחרות ללא מזניק, עדיין לא היה בכך כדי להצדיק את השתתפותו של שטרית כמזניק בתחרות. מרגע ששטרית הסכים לשמש מזניק בתחרות - הוא היה לאחד הגורמים המעורבים במשחק מסוכן בו קיפח אדם את חייו, ואין שטרית יכול לרחוץ בנקיון כפיו בטענה שאולי המתחרים היו מקיימים את התחרות אף בלעדיו. 15. גם אם נקבל את הגירסה שאין אדם חב חובת הצלה כלפי מי שהחליט להשתתף במשחק מסוכן (ואיננו מביעים דעה בנושא זה), עדיין חב אדם אחריות כאשר הוא יוצר את התשתית או משתתף ביצירת התשתית - למצב המסוכן שאליו נקלע אדם אחר. במקרה שלפנינו יצר שטרית את התשתית למצב המסוכן או השתתף ביצירתו - בעצם השתתפותו כמזניק המתחרים. 16. לעניננו, אין נפקא מינא ששטרית לא התכוון לתוצאה של קרות האסון, או לא הביא בחשבון את כל התוצאות האפשריות של התחרות, או שהיה אדיש לאפשרויות הווצרותם. די בכך ששטרית עצמו הבין כי התחרות היא מסוכנת, ומשום כך עשה נסיון להניא את המתחרים מלקיימה, אך לא המשיך בנסיון זה והפך ממנסה להרחיק את הרעה האפשרית למעודד ושותף. הנה כי כן, לשטרית היתה מודעות לסכנה, גם אם לא צפה מראש את כל פרטיה. האפשרות של תאונה בתחרות של נהיגה מהירה היא אפשרות שכל אדם סביר היה יכול וצריך לצפותה, ומכאן החשיבות שבהזנקה - עם או בלי "דגל הזנקה". 17. בכל תחרות של מהירות בין כלי רכב יכול שיתקיימו נסיבות אוביקטיביות וסוביקטיביות לסטייה מן הנתיב, בין שלא בכוונה - כמו איבוד שליטה על ההיגוי, תקר, ליקוי, או פגם טכני ברכב, או מכשול בלתי צפוי בדרך, ובין בכוונה במגמה להביא להאטת מהירות רכבו של המתחרה ולנצחו בתחרות. תחרות חובבנית שאינה נעשית על פי כללים במסגרת מסודרת, במקומות מוגנים אינה יכולה להיות, מעצם טיבה וטבעה, הוגנת ו"המתחרים החובבים" קובעים את הכללים בהתנהגותם הנמהרת והפזיזה, כך שסטיות מנתיב, פגיעה ברכבו של "היריב" במגמה לסלקו מן הדרך ולנצחו, צריכים להיות צפויים. ממילא, מדובר במעשים בלתי חוקיים בעליל, ולא הרי צופה מן הצד או מזניק בתחרות בלתי חוקית, כהרי צופים ובעלי תפקידים בתחרות הנערכת כחוק, במסגרות מסודרות ועל פי כללים ופיקוח שאושרו על ידי הרשויות המוסמכות. מדיניות שיפוטית נכונה אינה יכולה לסבול מצב שבו אנשים שנטלו חלק, אפילו מזערי, בקיום תחרות בלתי חוקית וסיוע למתחרים - ייצאו נקיים. 18. מעורבותו של שטרית כמזניק המתחרים היתה תוך ידיעתו מראש שהתחרות היא בלתי חוקית, פסולה ומסוכנת. בהתחשב בכך שהיה עליו לצפות מראש אפשרות של תאונה כתוצאה מהתחרות ובהתחשב במגמת החוק ובסטנדרט המחמיר בכל הנוגע לשמירת חיי אדם כדי למנוע אדישות, חוסר אכפתיות ונמהרות לגבי התוצאות האפשריות של מעורבות במשחק מסוכן כתחרות מהירות במכוניות; וכן בסוגיות חובת הזהירות המושגית וחובת הזהירות הקונקרטית בהלכות הפסוקות, של פוסקים ראשונים ואחרונים (תקדים ליכטנשטיין ותקדים לורנס) - אנו מקבלים את ערעור המדינה ומרשיעים את שטרית בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בגין מעורבותו בתחרות המכוניות שבה קופחו חייו של אברהם ארדיטי ז"ל. רות אור, שופטת עזרא קמא, שופט כב' השופט א.צ. בן זמרה 19. לדעתי יש לדחות את הערערו שכן לא מוטלת על המשיב חות זהירות, וגם אילו הוכח קיום חובה זו של המשיב, לא הוכח מעבר לכל ספק קשר סיבתי בין הפרת חובה זו לבין מות אחד המתחרים. 20. העובדות ששימשו יסוד להכרעת הדין של בית-משפט קמא פורטו בסע 1- 3 לפסק הדין של הרוב. 21. בית-משפט קמא הרשיע את הנהג שהשתתף במרוץ-פיש, בעבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, וזיכה את המשיב בקובעו בעמ' 17- 15 לפסק דינו. " מקובל עלי, שלא כל הסכמה להשתתף במשחק מסוכן קולטת לגדר האחראים את כל הנוכחים, ועל כן יש צורך למיין את היקף המעורבות והסיכון של המשתתף הקונקרטי... דעתי הינה, שחובת הזהירות העקרונית, בכל הנוגע למשחקים מסוכנים, צריכה לחול, כעניין של מדיניות, על המשתתפים הפעילים שנטלו בעצמם סיכון מסיכוני המשחק האמור, שיש בו פוטנציאל של פגיעה בשלמות גופו של האדם או פגיעה ממשית ברכוש. זוהי האקטיביות של המשתתף, שיש לייחס לנאמר בפסק הדין לורנס (שם עמ' 22 מול ה-ו). מקובלת עלי עמדת פרופ' קרמניצר, אשר אומנם מתמקדת בכך שכל אחד מהמשתתפים אחראי להתנהגותו בלבד, בגדר האוטונומיה של הפרט, ואולם גם מלומד זה מסכים, כי באירוע של תחרות מכוניות ובמשחקים מסוכנים דומים, מתקיים חריג המצדיק סטיה מן הכלל האמור, עת כל אחד מהמתמודדים מסכן לא רק את עצמו אלא גם משתתפים אחרים או את הזולת.... .... מן הטעם האמור, לא נראה כי מתקיימת בנסיבות אלו חובת זהירות, ולו מן ההיבט העקרוני, של משתתף משני לפעולות שמבצע משתתף ראשי או כלפי מי מהמשתתפים הראשיים עצמם. העיקר מתמצה בשליטה על הסיכון ולא בתרומה המשנית לו." (ההדגשה שלי, א.צ.בן זמרה) לא נותר לי אלא לאמץ דברים אלו. קבלת גישתם של כב' השופטים ר. אור וע. קמא מביאה, לדעתי, למתן פרשנות מרחיבה מדי לתקדים לורנס, המצוטט על ידי חברי. בפסק הדין נאמר: "רואה אני להשאיר בצריך עיון את השאלה אם השתתפות ב"מירוץ מכוניות" פראי (בלשון העם 'חרקה'), אינה עשויה להביא לידי הרשעה בדין במקרה שבו אחד מן המתמודדים מוצא את מותו. לדעתי, בנסיבות מסוימות גם התמודדות שכזו שמסתיימת בגרימת מוות או בפגיעה חמורה, יכולה לגבש עילה להעמדה לדין וגם להרשעה על פי סעיף 304לחוק העונשין, או על פי סעיף 338וכדומה - הכל על פי הענין". (עמ' 21לפס"ד). לפי פשוטם של דברים ביהמ"ש השאיר את שאלת אחריות המתמודדים "בצריך עיון" ובעיקר כי רק "בנסיבות מסויימות" ההתמודדות יכולה לגבש עילה להרשעה שכן הכוונה היא למתמודדים עצמם היוצרים את הסיכון להבדיל לדוגמא ממזניק או "שופט". 22. לא זו בלבד שלא הוטלה על המשיב חובת זהירות כלפי המתמודדים, ולכן לא ניתן להרשיעו - קיים ספק באשר לקיום הקשר הסיבתי העובדתי לאור מעמדו ותפקידו של המשיב בתחרות. מנסיבות המקרה עולה באופן ברור כי המנוח ופיש היו נחושים בדעתם לערוך התחרות, המשיב ניסה לשכנעם לא לבצעה, אך ללא הועיל. מקובלים עלי דבריו של ב"כ המשיב כי יתכן שגם אם לא היה משמש כמזניק בתחרות, היו הנערים מוצאים דרך אחרת להזניק עצמם (כגון: בעזרת שעון). ולכן, לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי התנהגותו של שטרית היתה גורם הכרחי להתרחשות התאונה, וכי אם לא היה משמש כמזניק היתה התאונה נמנעת. כפי שנקבע בתקדים לכטנשטיין אותו מצטטים חברי: "מבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין התוצאה, חברו כאן שני גורמים בלתי תלויים זה בזה, שכל אחד מהם הוא גורם-בלעדיו-אין לתאונה, וכל אחד מהם לא היה גורם לתאונה לבדו, אלמלא הצטרף אליו גם הגורם השני... התוצאה לא היתה קורית לולא המהירות, היא לא הייתה קורית אלמלא התקר, שני אלה חברו והצטלבו יחד... משנקבע כי התנהגות המערער הייתה אחד הגורמים לתאונה, נתקיים בה הקשר הסיבתי העובדתי, ואין זה משנה, שהתנהגותו הייתה רק אחד הגורמים, כל עוד היה גורם הכרחי, שבלעדיו לא הייתה התאונה קורית." (עמ' 6- 155לפס"ד) (ההדגשות שלי, א.ב.ז) לדעתם של חברי: "גם אם היו המתחרים מוצאים לעצמם דרך לבצע את התחרות ללא מזניק, עדיין לא היה בכך כדי להצדיק את השתתפותו של שטרית כמזניק בתחרות. מרגע ששטרית הסכים לשמש מזניק בתחרות - הוא היה לאחד הגורמים המעורבים במשחק מסוכן בו קיפח אדם את חייו, ואין שטרית יכול לרחוץ בנקיון כפיו בטענה שאולי המתחרים היו מקיימים את התחרות אף בלעדיו" אין אני מסכים עם מסקנה זו. אומנם, אין להצדיק את השתתפותו של המשיב בתחרות, ואכן המשיב היה גורם מעורב במשחק מסוכן אבל ברגע שעולה ספק סביר באשר לקיום הקשר הסיבתי העובדתי, די בכך כדי להביא לזכויו. היותו גורם מעורב במשחק מסוכן אינה הופכת אותו לגורם אחראי למוות, ומי שאינו גורם אחראי למוות, לא יורשע ברשלנות על גרם המוות. אומנם, חובה עלינו להעביר מסר לציבור ולהוקיע את ההשתתפות בתחרויות מסוכנות ובלתי חוקיות כגון זו שנערכה במקרה זה, אך יש להמנע מלהרחיב יתר על המידה את האחריות הפלילית על מי שאומנם חטאו בכך שנטלו חלק בתחרות מסוכנת אבל בהשתתפותם לא היו אחראים לפגיעה. על כן, על מנת להרתיע "שותפים" בכח כנ"ל - ראוי שהמחוקק יתן דעתו לאפשרות לקבוע במפורש כי שותפות לעבירה ואחריות לתוצאותיה כוללות גם מי שנטל חלק בכל דרך שהיא בשלב כלשהו של ביצוע העבירה. 23. לאור האמור לעיל - הוחלט לקבל ברוב דעות את הערעור, ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא לשמיעת טענות לענין העונש, לרבות קבלת ראיות שהצדדים יבקשו להביא, וכן לגזירת עונשו של המשיב. 24. שקלנו את בקשת ב"כ המשיב לשמוע טענות נוספות. ולא ראינו מקום להענות לבקש לאחר שמוצו כל הטענות, ולפיכן אנו דוחים את הבקשה.רכבתאונת דרכיםמקרי מוותגרימת מוות ברשלנות