קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות לדון בבקשה לביטול פסק בורר של המוסד לבוררות: .Iההליך .1לפנינו ערעור על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט נויגבורן - אב-בית-הדין; ה"ה פסטרנק ושמש - נציגי ציבור: תב"ע מו/2-4) אשר קבע, כי אין לבית-הדין סמכות לדון בבקשת המערערת לביטול פסק בוררות של המוסד לבוררות מוסכמת, והעביר את הדיון בבקשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. .2(א) תחילתו של ההליך בבקשה לביטול פסק בוררות של המוסד לבוררות מוסכמת (בר"מ 5/85) אשר הגישו המערערים (להלן - ההסתדרות); ב) בפסק הבוררות אשר ביקשו את ביטולו קיבל המוסד לבוררות מוסכמת את תביעת המדינה להצהיר, כי "בתקופת חלותם של הסכמי העבודה הקיבוציים הקיימים על עובדי בתי-המשפט עד אפריל 1986, אין הם זכאים ליצירת הזכויות החדשות להן הם טוענים", וכן ציווה, לבקשת המדינה, על ההסתדרות הכללית, הסתדרות עובדי המדינה והוועד הארצי של עובדי בתי המשפט, "להימנע מכל עיצומים, שביתה, או כל מעשה או מחדל שיש בו הפרעה מאורגנת של מהלך העבודה התקין", ועל כלל עובדי בתי-המשפט "להימנע מכל מעשה כאמור"; ג) ההסתדרות טענה, כי יש לבטל את פסק הבוררות מהטעם, שהבוררים חרגו מסמכותם, וכן כי פסק הבוררות ניתן לאחר שחלף זמן שנקבע למתן פסק בוררים בסעיף 6להסכם הקיבוצי אשר הקים את המוסד לבוררות מוסכמת. .3סעיף 28לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה) קובע: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת עניין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה עניין שיש בו לבית-הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית-הדין סמכויות בית-המשפט בבוררות". .4הערעור נסב אך ורק על השאלה, האם הסמכות לדון בבקשת ההסתדרות לביטול פסק הבוררות נתונה לבית-הדין לעבודה או לבית-המשפט המחוזי. לעניין זה היו טענות הצדדים בבית-הדין האזורי: א) ההסתדרות - כי על-פי סעיף 28לחוק בית-הדין לעבודה, הקובע אם לבית-הדין יש סמכות לדון בבקשות המתייחסות לפסק הבוררות הוא נושא הבוררות, להבדיל מנושא הסכסוך בין הצדדים. במקרה זה, עתרה המדינה בכתב התביעה אשר הוגש למוסד לבוררות מוסכמת לקבוע, כי על-פי ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי בתי-המשפט אין הם זכאים לזכויות אותן הם תובעים. מכאן, כי נושא פסק הבוררות היה פרשנות הסכם קיבוצי, כלומר סכסוך משפטי, ולכן נתונה הסמכות לדון בבקשה לביטולו בידי בית-הדין לעבודה, בין היתר ביססה את טענתה על הנפסק בע"א 311/84[1] (להלן פסק-דין הטכניון); ב) המדינה - כי הסכסוך במהותו הוא סכסוך כלכלי, ואין לקבוע את מהות הסכסוך על-פי כתב התביעה שהוגש למוסד לבוררות מוסכמת. אשר לפסק-דין הטכניון [1] - בית-המשפט המחוזי קבע, כי הסכסוך שהועבר לבוררות הוא פרשנות הסכם, כלומר סכסוך משפטי. בערעור בבית-המשפט העליון נקבע, שאין כל מניעה להביא סכסוך כלכלי לבוררות על-פי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הבוררות), אך לא משתמע מכך שיש סמכות לבית-הדין לעבודה לבטל פסק בוררות כאשר אין לו סמכות עניינית לדון בסכסוך שנדון בבוררות. .5בית-הדין האזורי פסק: א) יש לסווג את הסכסוך, כסכסוך משפטי או כלכלי, על-פי מהותו ולא על-פי צורת הגשתו, והסכסוך בין הצדדים הוא סכסוך כלכלי; ב) כיוון שהסכסוך הינו כלכלי - אין לבית-הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בו לו היה מובא לפני בית-הדין, ומכאן, כי לא מתקיים תנאי הכרחי לסמכות בית-הדין לדון בבקשות המתייחסות לבוררות, והוא - כי נושא הבוררות היחיד יהיה בסמכותו של בית-הדין לעבודה; ג) אשר לפסק-דין הטכניון [1] - בית-המשפט המחוזי ראה את הסכסוך שנדון בבוררות כסכסוך משפטי. בית-המשפט העליון לא התייחס לנקודה זו, ויש להניח שראה את הסכסוך כסכסוך משפטי, שנתון בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. .6בטיעונו בערעור חזר בא-כוח ההסתדרות על כך, שהסכסוך שנדון בפני המוסד לבוררות מוסכמת הוא סכסוך משפטי, ולכן מוקנית לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בבקשה לביטול פסק הבוררות, ושב ואזכר את פסק-דין הטכניון. בא-כוח המדינה חזר על טיעוניו בבית-הדין האזורי לעניין הסמכות, ותמך בפסקדינו של בית-הדין האזורי ובנימוקיו. כן הוסיף, כי ישנן עילות נוספות לדחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות על הסף. .7לאחר שמיעת טענות הצדדים בערעור ניתן על-ידינו פסק-דין (חלקי), אשר זו לשונו: "לאחר שמיעת הערעור נראה לנו כי הנסיבות בעיקרן, מבחינת התואה המשפטית, דומות לאלה שנדונו ונפסקו בע"א 311/84[1]. אשר על כן מתקבל הערעור ואנו קובעים, כי לבית-הדין האזורי הסמכות לדון בבקשה. בית-הדין האזורי ידון בבקשה לגופה, בהקדם, בהתחשב בכך שמדובר בסכסוך קיבוצי. נימוקים יינתנו בנפרד". האמור להלן מהווה נימוקים משלימים לפסק-הדין. .Iiפסק-הדין (נימוקים משלימים) .1א) כפי שנאמר בפסק-הדין החלקי - נקודת המוצא בפסיקתנו בעניין סמכותו של בית-הדין הינה פסק-הדין בעניין הטכניון [1]; ב) אמת הדבר, כי בית-המשפט המחוזי קבע, בעניין הטכניון, כי הסכסוך הוא משפטי, אלא מאי - טענתו העיקרית של המערער דשם (הטכניון) היתה, כי הסכסוך בין הצדדים הינו סכסוך כלכלי ולכן אינו שפיט (שם [1], בע' 164- מול האות ז', ע' 165- מול האותיות א-ב, ע' 166מול האות א') ומשכך הדבר, אליבא דטכניון - אין לבית-הדין סמכות לדון בו; ג) בית-המשפט העליון לא מצא לנכון להתייחס כלל לשאלה, אם הסכסוך הנדון בעניין הטכניון הוא משפטי או כלכלי, מן הטעם שאימץ (שם [1], בע' 167) את פסיקתו בבג"צ 578/75[2] (בע' 387-388) על-פיה ניתן למסור לבוררות מכוח חוק הבוררות גם סכסוך כלכלי ולא רק סכסוך משפטי. .2ומכאן לעניין סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה. אם נבחן את נשוא הבוררות (סעיף 2(ב) לחלק I) נמצא, כי יש לסווגו כסכסוך "בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי" (לשון סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה), וזאת בשני הנושאים בהם ביקשה המדינה סעדים מהמוסד לבוררות מוסכמת. למעשה ביקשה המדינה מהמוסד לבוררות מוסכמת להצהיר, כי מכוח הסכם קיבוצי ובתקופת תוקפו ("בתקופת הלותם של הסכמי העבודה הקיבוציים הקיימים") אין זכאות לתנאי עבודה, שלא נקבעו באותם הסכמים ("אין הם זכאים ליצירת הזכויות החדשות להן הם טוענים") וכן צו מניעה, שיבטיח את אי-הפרתו של ההסכם הקיבוצי (צו מניעה האוסר על ההסתדרות הכללית לנקוט בשביתה). .3הסכסוך נמסר לבוררות ואין נפקא מינה אם משפטית היא או כלכלית; הצדדים לבוררות הם מי שיכולים להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד; נושא הבוררות הוא בסמכותו של בית-הדין לעבודה (סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה). ומכאן, לאור ההלכה שנפסקה בעניין הטכניון [1], סמכותו הבלעדית של בית-הדין לעבודה לדון בבקשה אותה הגישה ההסתדרות נגד המדינה לביטול פסק הבוררות שניתן על-ידי המוסד לבוררות מוסכמת (בר"מ 5/85). .4מהנימוקים דלעיל החלטנו לקבל את הערעור ביום שמיעתו. אין צו להוצאות.יישוב סכסוכיםבוררבוררותביטול פסק בוררות