קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגמים במכרז מועצה מקומית: .1המשיבה מס' 1(להלן - המועצה) פרסמה מכרז לבנית תוספת לבית ספר מקיף בכפר נחף בשטח 750מ"ר בערך. משנפתחה תיבת המכרזים ביום 28.6.98, נמצאו בה שתי הצעות: זו של המבקשת, וזו של המשיב מס' 3(להלן - המשיב), שהיתה גבוהה מזו של המבקשת. .2כשעה לאחר שהמשיב הגיש את הצעתו, חזר והגיש מכתב נוסף, בו הציע הנחה בשיעור של %3.5, שהעמידה את הצעתו על סכום הנמוך מהצעת המבקשת. לדברי מזכיר המועצה, אמר לו המשיב כאשר הגיש את המכתב הנוסף, כי "עכשיו מדובר בליגה אחרת", והבהיר שתחילה סבר שישתתפו משתתפים מסוימים במכרז, ומשהובהר לו מי המשתתף, החליט לתקן את הצעתו. עוד היה פגם בהצעת המשיב, שבא לידי ביטוי באי צרוף תדפיס ממוחשב של כתב הכמויות וכן באי צרוף דיסקט. .3לדברי מזכיר המועצה, התיעצו חברי הועדה עם היועץ המשפטי והוא ראה באי צירוף התדפיס והדיסקט פגם טכני, אולם בהגשת מכתב ההנחה ואמירת הדברים על ידי המשיב, ראה היועץ המשפטי כפגם היורד לשורשו של ענין, והוא המליץ בפני הועדה לפסול את הצעת המשיב. הועדה קיבלה את המלצת היועץ המשפטי ופסלה את הצעת המשיב. .4משנפסלה הצעתו של המשיב נותרה הצעת המבקשת כהצעה יחידה, והועדה החליטה, על יסוד הסמכות המוקנית לה בסעיף 22(ו) לתוספת הרביעית של צו המועצות המקומיות (א), תשי"א- 1950(להלן - התוספת), שלא לקבל את הצעת המבקשת משום שהיתה הצעה יחידה. החלטת הועדה נמסרה לידי ראש המועצה, וביום 26.7.98אישר בכתב פרסום מכרז חדש בדחיפות. .5המועצה פירסמה מכרז חדש (להלן - המכרז השני) והוא זהה, למעט התאריכים שנקבעו בו, ולרבות מספרו הסידורי, למכרז הראשון. המכרז השני פורסם, בין השאר, בעתון "הארץ" ביום .31.7.98על פי הכתוב במודעה, נועד להתקיים סיור קבלנים באתר ביום 5.8.98והמועד האחרון להגשת ההצעות היה .17.8.98 .6ביום 17.8.98נמסר למועצה מכתב של בא כח המבקשת, ובו הודעה של המבקשת לפיה אין היא יודעת את תוצאות המכרז הראשון. על פי המכתב (נספח ב' לבקשה), לא נענו פניות המבקשת למועצה שנועדו לברר תוצאות המכרז והמבקשת נדחתה בלך ושוב. מנהל המבקשת הופתע כאשר נודע לו ("לפני זמן קצר") כי המועצה פירסמה מכרז חדש שמספרו זהה למכרז הקודם. עוד נכתב במכתב כי מנהל המבקשת עיין במסמכי המכרז ואז התברר לו כי מדובר באותו מכרז. לטענת המבקשת, כפי שבאה לידי ביטוי במכתב ובבקשה שהוגשה לבית המשפט, יש פגמים בהליך, הפוגעים במבקשת שהיתה אמורה לזכות במכרז הראשון. המועצה נדרשה במכתב להמנע מפתיחת תיבת המכרזים ולחדול מכל פעולה שתגרום למסירת העבודות לבצוע. .7באותו יום, 17.8.98, כתב מזכיר המועצה מכתב למבקשת ובו ציין תוצאות המכרז הראשון. במכתב לא היתה התיחסות למכתב בא כוחה של המבקשת, אולם נרשם שם שתוצאות המכרז הודעו למבקשת בעל פה סמוך להחלטת ועדת המכרזים. במכרז השני נמצאה הצעתו של המשיב כהצעה הזולה, והיא נמוכה משמעותית מזו שנתן במכרז הראשון. .8למחרת, 18.8.98, פנתה המבקשת לבית המשפט בהליך זה, בו ביקשה להצהיר שהיא הזוכה במכרז, ולצוות על המועצה להתקשר עמה בהסכם לבצוע העבודות. כן עתרה לצו מניעה קבוע האוסר על המועצה להתקשר עם קבלן אחר לבצוע העבודה, ולהכריז שהמכרז השני בטל ומבוטל. יחד עם ההליך העיקרי, הוגשה בקשה לסעד זמני (בש"א 4197/98). ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, והבקשה נקבעה לדיון במעמד כל הצדדים. הוגשו תצהירים שכנגד של המועצה ושל המשיב. באי כח הצדדים הסכימו לדון בהליך העיקרי ולוותר על דיון בהליך הזמני. .9המחלוקת היחידה ביחס לעובדות היתה אם השהתה המבקשת הגשת הבקשה, כפי שטענו המועצה והמבקשת. לפיכך הוריתי שהחקירות תצומצמנה לשאלת השיהוי בלבד. המצהיר מטעם המבקשת נחקר על תצהירו. לדבריו, שמע מראש המועצה שזכה במכרז הראשון. קבעתי דיון נוסף אליו זומן ראש המועצה, שלא הגיש תצהיר. הוא נחקר, וכמוהו המצהירים האחרים, ולאחר מכן סיכמו באי כח הצדדים. .10ואלה השאלות העומדות לדיון: האם השתהתה המבקשת בהגשת הבקשה, שיהוי המצדיק דחיתה? האם החלטת המועצה לפרסם מכרז חדש נעשתה כדין? המבקשת תוקפת את המועצה בשני ראשים: האחד, כי על הועדה היה להכיר במבקשת כזוכה במכרז הראשון, ולא לפסול אותה בגין היותה הצעה יחידה. הראש השני, שלא די באישור ראש המועצה להחלטת הועדה לפרסם מכרז חדש, והיה צורך לקבל לכך אישור של מליאת המועצה. .11תחילה לטענת השיהוי: גירסת מנהל המבקשת היא שאף שנכח במעמד פתיחת מעטפות המכרז, לא ידע עד ליום 17.8.98על תוצאות המכרז הראשון. לדבריו, פנה ליו"ר ועדת המכרזים ולמזכיר המועצה פעל כדי לברר את תוצאות המכרז הראשון ולא נענה. כאשר שאל אותו ראש המועצה מדוע אינו מתחיל לעבוד באגף החדש, הבין שהצעתו זכתה. זה המקום להבהיר שהמבקשת מבצעת עבודות באגף אחר בבית הספר, והמכרז מתייחס לבנית האגף החדש באותו בית ספר. לדברי מנהל המבקשת, רק ביום 16.8.98נודע לו לראשונה דבר פרסום המכרז השני, ואז עיין בו וראה שהוא זהה למכרז הראשון. עוד הצהיר שביום 20.8.98פגש את ראש המועצה וזה אמר לו שאנשי ועדת המכרזים "עושים שטויות" והוא יטפל בכך. .12דברי מנהל המבקשת מוכחשים על ידי האנשים שנזכרו. ראש המועצה מכחיש את האמירות המיוחסות לו, וטוען שמעולם לא דיבר עם מנהל המבקשת על המכרז החדש. לדבריו, כאשר שמע מעורך דינה של המועצה מה טוען מנהל המבקשת, פנה לזה בכעס ושאל מדוע אמר דברים כאלה, ומנהל המבקשת התנצל לפניו. מזכיר המועצה, ג'מאל פטום, הודה שנפלה טעות בכך שלא נמסרה הודעה בכתב על תוצאות המכרז, אולם אמר שהמידע נמסר בעל פה למנהל המבקשת לאחר שהתקבלה ההחלטה. הוא הוסיף שביום 5.8.98הגיע מנהל המבקשת למועצה כדי לעיין במסמכי המכרז החדש, ואף הביא איתו שיק על סך 500, 1ש"ח, שנועד לתשלום עבור מסמכי המכרז החדש. מנהל המבקשת הסביר שהשיק יוחלף לשיק אישי של אחד עלי שאהין, קבלן משנה העובד איתו, שיגיש הצעה למכרז. לדברי העד פטום, הוכן מכתב המועצה מיום 17.8.98, ובו הודעה למבקשת על תוצאות המכרז הראשון, עוד ביום 16.8.98ונשלח למחרת, והוא אינו תשובה למכתב בא כוחה של המבקשת. עוד העיד ונחקר יוסף מרעי סעיד, סגן יו"ר המועצה ויו"ר ועדת המכרזים, שעמד על גירסתו לפיה ידע מנהל המבקשת עוד לפני 31.7.98את תוצאות המכרז הראשון. הוא הוסיף שמנהל המבקשת אף אמר שהוא מתכוון להשתתף במכרז השני. העד האחרון לענין זה הוא המשיב, הזוכה במכרז. הוא הצהיר שמנהל המבקשת ידע על המכרז החדש, שכן ביום 5.8.98, כאשר התקיים סיור קבלנים באתר, נכח במקום. מנהל המבקשת, שנחקר על כך, השיב שבאותו יום לא היה באתר אלא בפגישה במקום אחר. .13לסיכום טענות השיהוי טוען בא כח המבקשת שאין כל הגיון בטיעון לפיו השהתה המבקשת פניתה לבית המשפט, שכן לא היה לה כל ענין להמתין למכרז השני. מול תמיהה זו, שהתשובה לה ידועה למנהל המבקשת, ניתן להציב טענה דומה ביחס למעשי המועצה. התנהגותו של מזכיר המועצה, המדווח על אמירת המשיב שהביאה לפסילת הצעתו, בוודאי אינה מצביעה על קנוניה של המועצה עם המשיב כדי להבטיח זכייתו של זה במכרז. .14לאחר שמיעת העדים שוכנעתי שמנהל המבקשת ידע, זמן קצר לאחר שועדת המכרזים החליטה לבטל את המכרז, תוכן ההחלטה. הוא לא עשה דבר כדי לעמוד על זכותה של המבקשת להנות מתוצאות המכרז הראשון, ומעשיו ומחדליו, ככל שהם עולים מן הראיות, מצביעים על השלמה עם התוצאה וויתור על זכויותיה של המבקשת. (לענין שיהוי המוכיח ויתור, ר' דברי השופט לנדוי בע"א 540/77יעקב וחגי סניטובסקי נ' חברת חשמל לישראל בע"מ ואח, פ"ד לב(2) 564,561, וסיכום ההלכה בפי השופט חלימה בבג"צ 174/88אמיתי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, המרכז ואח’, פ"ד מב(4) 89, 95). אם צריך חיזוק סופי למסקנה זו, כי אז באה פנית מנהל המבקשת למועצה ביחס למכרז השני, ומשמשת חיזוק לכך. הוא התייצב במשרדי המועצה, עיין במסמכי המכרז השני, ואף הביע רצון לרכוש את מסמכי המכרז. הוא היה מצויד בשיק, אלא שמסיבה שאינה ברורה היסס או חזר בו, ובחר בדרך האחרת, של תקיפת התוצאה. דברי מנהל המבקשת, לפיהם נודע לו דבר פרסום המכרז השני באותו יום, ופנייתו נעשתה כדי לעיין במכרז, אינה מתיישבת עם הראיות האחרות שהיו בפני, אותן אני מעדיף על פני דברי מנהל המבקשת. .15אין לי הסבר להתנהגות ה"זיג-זג" של המבקשת. תחילה, השלימה עם התוצאה. לאחר מכן התענינה במכרז השני, ומנהלה הביע כוונה לרכוש את מסמכי המכרז, וליווה התענינות זו במעשה שיש בו יותר מאשר הבעת כוונה לרכישת המסמכים. רק לאחר שלב זה, ביום האחרון להגשת המסמכים למכרז השני, פנתה המבקשת למועצה בבקשה לבירור התוצאה, ולמחרת הגשת הבקשה לבית המשפט. איני זקוק להסבר להתנהגותה של המבקשת כדי להגיע למסקנה בבקשה. .16השיהוי שהשתהתה המבקשת גרם לכך שהמועצה פרסמה מכרז חדש, על כל הכרוך בכך. לדברי יו"ר ועדת המכרזים, פניית בא כח המבקשת למועצה להמנע מקיום המכרז השני הגיעה למשרדי המועצה כשעתיים לפני פתיחת תיבת ההצעות במכרז השני. .17מה עמדת הפסיקה ביחס לטענת השיהוי? בבג"צ 453/84איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 617, 621, כותב השופט ברק על כלל השיהוי: "על-פי כלל זה יעשה בית המשפט הגבוה לצדק שימוש בשיקול- דעתו וידחה עתירה על הסף, אם נוכח לדעת, כי הוגשה באיחור וכי הדבר גרם נזק או שינוי באינטרס של יחידים או של הכלל. ודוק: לא הרי שיהוי כהרי התיישנות. עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זהו אינטרס הכלל;" בבג"צ 170/87דוד אסולין נ' ראש עיריית קרית גת, זאב בוים, פ"ד מב(1) 678, מרחיב השופט ברק ופורש את גישתו לטענת השיהוי. הוא משווה בין זכותו של הפרט כלפי השלטון הנראית נחותה מזכות מהותית במשפט הפרטי, משום דרישות הסף של נקיון כפיים והעדר שיהוי, דרישות הקיימות רק במשפט המינהלי ואינן קיימות במשפט הפרטי. הוא מבקר את הגישה הזו, וכותב (בעמ' 692): "כשלעצמי, נראה לי כי חולשה זו של הזכות המינהלית אינה רצויה כלל. ניתן להסביר תופעה זו בהסברים היסטוריים שונים, אך דומה שכיום יש לשאוף לכך שהזכות המהותית במשפט המינהלי תעמוד איתן על רגליה היא. בית המשפט המינהלי - בין אם זהו בית המשפט הגבוה לצדק ובין אם זהו בית משפט אחר הדן בעניין מינהלי - צריך לקחת את הזכות המינהלית 'ברצינות'. .. זו יצאה כבר מתקופת 'הילדות', והריהי זכאית למעמד שווה ערך כמו כל זכות משפטית אחרת. הוא ממשיך ומציין שלטעמו הגיעה השעה לבטל את כללי השיהוי, וקובע תקופת התיישנות, אך כל עוד לא נעשה הדבר על ידי המחוקק, "יש להמשיך בדיני השיהוי הקיימים." (שם, בעמ' 693). והוא מוסיף: 'בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זה זהו אינטרס הכלל..' ... בפסק זה העמדנו זה לעומת זה שני אינטרסים הנאבקים על הבכורה: האינטרס של הפרט... והאינטרס של הרשות השלטונית, של אדם אחר ושל הכלל. . . באה חברתי, השופטת נתניהו, ומבקשת להרחיב את המעגל. היא מציעה כי ניקח בחשבון השיקולים אינטרס שלישי, הוא האינטרס של שלטון החוק, לדעתי, הצעה זו טובה היא וראויה... בהעדר הוראת דין לסתור, יש לקחת שיקול זה בחשבון, שעה שמאזנים בין השיקולים השונים המגבשים את המשפט הציבורי שלנו." .18העתירה הוגשה באיחור שלא היה לו צידוק. מנהל המבקשת ידע עוד קודם לפרסום המכרז השני כי הצעתו נפסלה על ידי ועדת המכרזים, וכי פסילה זו אושרה על ידי ראש המועצה. למרות זאת, לא פעל לתקיפת ההחלטה ואף שקל אפשרות להשתתף במכרז השני, ובכך התבטא ויתורה של המבקשת על זכותה לזכות במכרז הראשון. פניית המבקשת לבית המשפט במועד בו נעשתה, לאחר שמנהלה פעל תוך השלמה וויתור עם תוצאות המכרז הראשון, מצביעה על חוסר תום-לב מובהק, שיש בו כדי להשליך על תוצאת בקשה זו. .19אין ספק שהמועצה שינתה מצבה לרעה מחמת השיהוי. היא פרסמה מכרז חדש וקיימה את כל ההליכים לקיומו, במטרה להביא לכריתת חוזה עם מבצע לבנית האגף החדש בבית הספר. גם המבחן הנוסף שהוצע על ידי השופטת נתניהו ואומץ על ידי השופט ברק, התקיים. עקרונות הסדר הציבורי נפגעו, שכן קויים מכרז (השני) לשווא, רק משום השתהותה של המבקשת בנקיטת ההליך. במכוון לא הזכרתי את המשיב, אף שגם הוא שינה מצבו לרעה, בכך שנטל חלק במכרז השני. לא הזכרתי אותו, שכן הדרך בה התנהג במכרז הראשון תרמה לאירועים. עם זאת, נפגעו משתתפים אחרים במכרז השני, שלא זכו בו, ואשר עצם השתתפותם במכרז היתה נחסכת בקרות אחת משתיים: המבקשת היתה תוקפת את תוצאות המכרז הראשון מיד לכשנודעו לה התוצאות, או שהיתה נמנעת מלתקוף את המכרז השני. עד כאן בחנתי את השיהוי לעצמו, וטרם התייחסתי למסכת כולה. אעבור מכאן למכרז הראשון, ולאחר מכן אבחן את המסקנות העולות ממכלול העובדות. .20השאלה הבאה בה יש לדון, היא אם פעלה ועדת המכרזים כהלכה כאשר המליצה שלא לקבל את הצעת המבקשת, שנותרה יחידה לדיון בפניה. וזו לשונו של סעיף 22(ו) לתוספת: "לא תמליץ הועדה דרך כלל על הצעה, אם היתה זו ההצעה היחידה שהוגשה, או שנותרה יחידה לדיון בפני הועדה; המליצה הועדה כאמור, תרשום בפרוטוקול את הנימוקים להחלטה". במלים המודגשות (שלא במקור), "דרך כלל", מבקש מחוקק המשנה להתוות דרך פעולה לועדה, לפיה, רק במקרה חריג, אותו חייבת הועדה לנמק בפרוטוקול, תמליץ הועדה על הצעה יחידה (בין יחידה שהוגשה ובין יחידה שנותרה לדיון לאחר פסילת האחרות). תפיסה זו של מחוקק המשנה נתקלה בבקורת הפסיקה, שראתה בהוראה פתח לפגיעה בעקרונות השויון וההגינות בדיני מכרזים. נפסק שבהעדר חשש שהמחיר המוצע בהצעה היחידה עולה על מחיר השוק, או כי ההצעה הוגשה כהצעה יחידה כתוצאה מקנוניה בין המציעים, יש לקבלה אף שהיא יחידה (השופט לנדוי בבג"צ 60/68אחים ולוסי חברה לעבודות עפר ותברואה בע"מ נ' עירית חולון ואח’, פ"ד כב(1) 567; השופטת דורנר בע"א 6283/94"מנורה", איזו אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 21והאסמכתאות שם). הפסיקה ביטלה, למעשה, את הדרך שקבע מחוקק המשנה, והפכה את הכלל על פיו. במקום שפסילת הצעה יחידה תהיה הכלל, וקבלתה חריג, נפסק שהכלל יהיה קבלת הצעה יחידה, ופסילתה תהיה חריג. .21המלומד הרציג דן בשאלה זו בספרו "דיני מכרזים" (בורסי, 1989) ומפרט את ההתפתחויות בחקיקת המשנה ובפסיקה. הוא סבור (בעמ' 252) שלאחר פרסום תקנה 22(ו) בתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח- 1987(להלן - התקנות) הוסרו העילות שנזכרו בפסיקה, על פיהן ראה בית המשפט העליון (למשל בבג"צ 60/68הנ"ל) להתערב בשיקול דעתן של ועדות המכרזים, כאשר פסלו הצעה יחידה. נוסחו של סעיף 22(ו) בתוספת תוקן בתשמ"ט (ק"ת 5219מיום 21.9.89בעמ' 1437), והוא זהה לנוסחה של תקנה 22(ו) לתקנות, עליה כותב הרציג (בעמ' 254): "על-ידי הרחבתה של סמכות העיריה, כאמור לעיל, מצטמצם לדעתנו למעשה תחום התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק כל-עוד קוימו כדין ההליכים הנמנים בתקנה 22(ח) לתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח- 1987(המקבילה לתקנה 22(ח) בתוספת - י' דר) באשר לקבלת החלטה בדבר התקשרות בחוזה ללא מכרז." פסק דינה של השופטת דורנר בע"א 6283/94הנ"ל ניתן לאחר התיקון, ואף שבאותו ענין לא חל כלל זה (דברי השופטת דורנר בסוף עמ' 27), לא ראתה בתקנה 22(ו) המאוזכרת על ידה שם כדי לשנות מעמדתה. זו, אם כן, ההלכה המחייבת. יתכן שמחוקק המשנה תיקן את תקנה 22(ו) לתקנות, ובעקבות זאת התאים את נוסחו של סעיף 22(ו) לתוספת, במטרה להתגבר על הפרשנות שנתן בג"צ להוראה בנוסחה המקורי, פרשנות שהפכה את ההוראה על פיה. מהלכת "מנורה" עולה שהתיקון לא הביא לתוצאה המקווה, וגישת בית המשפט נותרה כשהיתה. .22בפסילת הצעה יחידה יש פגיעה בזוכה שהגיש הצעה בתום-לב, ומסיבה שאינה תלויה בו נותרה הצעתו יחידה. עם זאת, עניננו מדגים את ההגיון שבעמדת הפסיקה, שכן זכיתו של המשיב במכרז השני היא תוצאה של פגיעה בכללי השויון במכרז. הצעתו במכרז הראשון נפסלה, וביטול המכרז הראשון פתח לו פתח לנסות שוב לזכות, והפעם כשהוא יודע מה היתה הצעת המבקשת. .23מכאן לטענות בדבר פגמים במעשי ועדת המכרזים והמועצה. ועדת המכרזים פעלה כהלכה כאשר פנתה ליועצה המשפטי וביקשה לשמוע את עמדתו. הוא סבר שיש לפסול את הצעת המבקשת משום שנותרה הצעה יחידה, ובהמלצה זו יכול היה לסמוך על לשון הסעיף המתוקן, ועל פרשנותו של הרציג בספרו. הועדה, ובעקבותיה ראש המועצה, פעלו על פי עצה משפטית זו. אין בפני טענה או ראיה שהיעוץ המשפטי נעשה שלא בתום-לב, וכך גם לגבי פעולתה של ועדת המכרזים והחלטת ראש המועצה. .24בא כח המבקשת מפנה לסעיף 23(ג) בתוספת, וטוען שההחלטה לפרסם מכרז חדש היתה לקויה, שכן היתה טעונה אישור של מליאת המועצה המקומית ולא די באישור ראש המועצה. אין יסוד לטענה. התוספת מבחינה, בסעיף ההגדרות שבראשה, בין "המועצה", שהיא "מועצת המועצה המקומית", לבין "המועצה המקומית" כגוף. עיון בצו ובתוספת מראה שמנסח הצו הפריד בין ביטויים אלה, שכל אחד מהם נועד לצרכיו. בבטוי "המועצה המקומית" נעשה שמוש מקום שהכוונה לגוף, ובבטוי "המועצה" כאשר התכוון למועצת המועצה המקומית, כלומר, לקבוצת נבחרי הציבור המכהנים במועצת המועצה. הגדרות אלה ושמושים אלה ייחודיים לתוספת, והם שונים מאשר בגוף הצו או בתוספות האחרות. .25מכאן לסעיף שלנו, הוא סעיף .23 בסעיף קטן 23(א) נקבע: "המועצה המקומית רשאית לבטל מכרז אם ועדת המכרזים החליטה על כך וראש המועצה אישר את החלטתה" ובסעיף קטן (ג) נקבע "על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאית המועצה המקומית לפרסם מכרז חדש אם לא הוצאה כל הצעה למכרז הנדון, או נדונה הצעה יחידה והוועדה לא המליצה עליה". ברור מכאן שכאשר ננקט הבטוי "המועצה המקומית לפי סעיף 23" הכוונה לרשות המקומית כגוף, ולא למועצת המועצה, המורכבת מנבחרי הציבור בעלי סמכות להחליט. חיזוק נוסף לפרשנות זו מצוי בתקנות, שעקרונותיהן (ומספריהן) זהים. בתקנות קיימת הבחנה בין העיריה (כגוף) לבין מועצת העיריה (הנבחרת). בתקנה 23(א), מקום שאצלנו נזכרת "המועצה המקומית" רשומה שם "העיריה", ומקום שהתקנות מדברות במועצה הנבחרת, ננקט שם הביטוי "מועצת העיריה". המסקנה היא שאין צורך בהחלטת המועצה לבטול מכרז ולפרסום מכרז חדש, ודי בכך שהועדה המליצה על בטול המכרז מחמת השארות הצעת המבקשת בלבד, וראש המועצה אישר את ההחלטה. לפיכך, לא היה כך פסול בדרך שבה פעלה המועצה בענין זה (למעט עצם ביטולו של המכרז). .26עתה ניתן לסכם. בפני ועדת המכרזים היו שתי הצעות במכרז הראשון. זו של המשיב נפסלה מחמת פגם. ועדת המכרזים שגתה כאשר פסלה את הצעת המשיבה רק משום היותה הצעה יחידה. המבקשת בחרה שלא לפעול נגד ההחלטה השגויה, אף שמנהלה ידע על תוצאות המכרז, והמתינה לפרסום המכרז החדש. משפורסם, שקלה אם להשתתף בו, במישרין או באמצעות נציג. מהתנהגותה של המבקשת נלמד ויתור על תוצאות המכרז הראשון. בשלב בדיקת מסמכי המכרז השני, חזר בו, כנראה, מנהל המבקשת מן הויתור, והחליט שלא להתמודד במכרז השני, אלא לתקוף אותו, ואז פנתה המבקשת לבית המשפט. בפתיחת המעטפות התברר שהמשיב, שהגיש הצעה פסולה למכרז הראשון, זכה במכרז השני, המחיר נמוך מזה שהוצע במכרז הראשון. .27עתה נותר לשקלל אלו מול אלו את הנסיבות ואת התנהגות הצדדים. ועדת המכרזים שגתה כאשר ביטלה את תוצאות המכרז הראשון, רק משום שהצעת המבקשת נותרה יחידה. המבקשת השהתה פנייתה לבית המשפט, וגרמה בכך למועצה לפרסם מכרז חדש, על כל הכרוך בכך למועצה ולמציעים, שנשאו בהוצאות והשחיתו זמנם בקשר למכרז. המשיב התנהג התנהגות פסולה במכרז הראשון. התוצאה הצודקת, בעיני, היא פסילת שני המכרזים. הראשון, מחמת שיהוי בפניה שהגיע כדי ויתור, והשני, מחמת פגיעה בעקרונות השויון. לא הייתי פוסל את המכרז השני, אילו הזוכה בו היה צד שלישי שלא השתתף במכרז הראשון. אני ער לכך שבהחלטתי אני גורם לדחיה נוספת בביצוע נושא המכרז, ומטיל על המועצה (ועל משתתפים פוטנציאליים) הוצאות נוספות. אני ער לכך שעקרון השויון שנפגע פעם אחת יפגע שוב, אולם איני רואה צידוק לאפשר לצד שנהג שלא כהלכה לזכות בתוצאות מעשיו, וכאן נהגו שני הזוכים - המבקשת והמשיב, שלא כהלכה. ניתן לקוות שבביטול המכרזים תצא קופת הציבור נשכרת, שכן ההצעה הזוכה במכרז השני היתה נמוכה משמעותית מהצעתה של המבקשת במכרז הראשון, אולם זה אינו שיקול ששקלתי בבחינת התוצאה. .28התוצאה היא שאני מקבל אותו חלק בעתירה בו מתבקש ביטול תוצאות המכרז השני, וקובע שהמכרז השני בטל. אני דוחה אותו חלק בעתירה בו מתבקשת הצהרה כי המבקשת זכתה במכרז הראשון. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.מכרזמועצות מקומיות