פיטורים לפני תאונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים לפני תאונה: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת פורת - דן יחיד; תב"ע מד/651-0) שדחה את עתירת המערער ל"דמי פגיעה" על-פי פרק ג' 2 ("ביטוח נפגעי תאונות") לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .2העובדות הצריכות לעניין הן: המערער נפגע בתאונה ביום .4.8.1983הוא אושפז בחדר המיון של בית-החולים "קפלן" במשך יום אחד (5.8.1983) וקיבל תעודות מחלה מקופת-חולים עד ה-.27.10.1983 המערער, שהיה מבוטח במשך שנים כעובד, פוטר מן העבודה כחודש לפני התאונה, היה רשום כדורש עבודה בלשכת שירות התעסוקה וקיבל דמי אבטלה מהמוסד. .3בית-הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו, כי לא נתמלאו במערער תנאי החוק לקבלת "דמי תאונה". לגבי מבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי מותנית הזכאות לדמי תאונה בכך "שהוא מאושפז בבית-חולים או מרותק לביתו" (תקנה 1(2) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), תשמ"א- 1981(להלן - התקנות). אף אחת משתי החלופות לא נתמלאה במערער. .4בערעורו קבל המערער על העוול שנעשה לו, כאשר סרבו לראותו "כעובד" וסיווגו אותו כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, אשר לגביו דרישות החוק קשות יור. בית-הדין הטיל על פרקליטת המוסד לברר, אם היה בכלל מקום להחיל על המערער הוראות תקנה 1(2) לתקנות ולסווגו כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. ניתנה למוסד שהות להשלים טיעון בכתב בשאלה הנ"ל. .5בסיכומיה טענה עו"ד סירוטה, כי נקודת המוצא, בעניינו של המערער, היא דבר היותו "מובטל" בעת קרות התאונה, כלומר: "... אדם... רשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר בתקנות..." (סעיף 127ו (א) לחוק). מבוטח בפרק ג' 2לחוק ("ביטוח נפגע תאונה") הוא - "תושב ישראל... שמלאו לו שמונה-עשרה שנה ועוד לא מלאו לו, בגבר - שישים וחמש שנה... והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". מאחר ש"מובטל" הוא מי שרשום כמחוסר עבודה, אין הוא יכול ממילא להיות "עובד", שכן "אם הוא עובד הרי אינו יכול להיות מחוסר עבודה" ומבחינה לשונית "המלה 'מובטל' היא ההיפך מ'עובד' ". טענה נוספת היתה, כי מבחינת חוק הביטוח הלאומי, מעצם ההגדרה שבסעיף 1, לא ייתכן "עובד" שאין לו מעביד. החוק יודע שלושה סוגי מבוטחים: עובד - עובד עצמאי - מבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי, ואין זה מתקבל על הדעת "שהמחוקק התכוון לתת משמעויות שונות ל'מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי' ול'עובד' בפרקים השונים ויש לפרשם בצורה אחידה בכל פעם שהם נזכרים בחוק". ועוד: המחוקק הביא בחשבון אפשרות שמובטל יחלה או ייפגע בתאונה בתקופת האבטלה ובמקרה זה זכאי הוא לדמי אבטלה עד 30יום (סעיף 127ו(ג) לחוק). .Iiפסק-הדין .1שלושה הם המבוטחים בביטוח אבטלה, כעולה מסעיף ההגדרות שבראש הפרק (פרק ו' 1), סעיף 127א'. הסעיף פותח במלים "בפרק זה" - ללמדך שההגדרות הן לאותו פרק בלבד ובכלל זה הגדרת "מבוטח", שזו לשונה: "מבוטח" - (1) תושב ישראל... שמלאו לו שמונה-עשרה שנה ועוד לא מלאו לו, בגבר - שישים וחמש שנים... והוא עובד הזכאי לשכר שמע- בידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו; (2) חייל ששרת שירות סדיר...; (3) בת ששרתה... (ב) שירות לאומי...". אין לנו עניין במבוטחים לפי הפסקות (2) ו-(3). מפסקה (1) למדים, ש"עובד עצמאי" ו"מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" אינם מבוטחים ביטוח אבטלה. מבוטח רק "עובד הזכאי לשכר, וכו'..." כלומר מי שבינו לבין הזולת קיימים יחסי עובד ומעביד, והוא יהיה זכאי לגמלה (דמי אבטלה) כאשר יהיה מחוסר עבודה, כלומר כאשר יהיה ללא מעביד. הפיכתו מ"מבוטח" (כעובד) למבוטח-בר-גמלה (כמובטל) נעשית בלא לפגוע ב"מעמדו" כעובד. והוא שנאמר בדב"ע לו/8- 2[1]: "יש ולעניין חוק מסוים ירחיב המחוקק משמעות המונח, כגון העמדת חבר אגודה שיתופית בגדר 'עובד', ויש וההרחבה תבוא מעצם הנושא, כגון ראיית מחוסר עבודה כ'עובד', לעניין משפט העבודה הארגוני או לעניין ביטוח אבטלה..." (שם [1], ע' 474) (ההדגשה לא במקור). ניתן להוסיף, במקביל, ש"מעצם הנושא" אין רואים מובטל כ"עובד" לצורך ביטוח נפגעי עבודה, שהרי מחוסר עבודה ופגיעה בעבודה הם תרתי דסתרי. .2השאלה העולה בערעור זה היא, אם "מעמדו" כעובד, המסוכך על המבוטח בביטוח אבטלה, דבק בו גם לצורכי ביטוח תאונות (פרק ג' 2לחוק). בסעיף ההגדרות, סעיף 90ב', מוגדר "מבוטח", ושוב - "בפרק זה", כלהלן: " 'מבוטח' - תושב ישראל שמלאו לו 18שנה, וטרם מלאו לו 65שנה בגבר ו- 60שנה באשה". עיון בהוראות החוק והתקנות, לעניין ביטוח תאונות, מראה על אבחנה ברורה מבחינת הזכויות - בין מבוטח עובד או עובד עצמאי מזה, לבין בוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי (ראה הסעיפים 90ה ו-90ו). הסיבה נעוצה בכך, שתוצאותיו המיידיות של "אובדן כושר התיפקוד" (בגין תאונה) אצל עובד או עובד עצמאי זהות לתוצאות תאונות בעבודה. הדבר עולה מן האמור בתקנה 1לתקנות: " .1אובדן כושר התיפקוד לעניין הגדרת 'תאונה' שבסעיף 90ב לחוק הוא - (1) לגבי מבוטח שהוא עובד או עובד עצמאי - שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת". התקנה משתמשת באותה לשון בה נקט המחוקק בקובעו את תנאי הזכאות לדמי פגיעה בעבודה: "48(א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד..." מבוטח מן הסוג השלישי ("שאינו עובד ואינו עובד עצמאי") אינו מבוטח לפי פרק ג' לחוק (ביטוח נפגעי עבודה) והביטוי "אובדן כושר התיפקוד" פירושו, לגבי דידו, כאמור בתקנה 1(2): " .1(2) לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי - שהוא מאושפז בבית-חולים או מרותק לביתו". מובטל אינו מבוטח אף בוא בביטוח נפגעי עבודה. תאונה כי תקרה לו בהיותו מחוסר עבודה, לא תעשה אותו לבלתי-מסוגל "לעבודתו". אם התובע דמי התאונה הוא עובד, עליו לצרף לתביעה "גם אישור ממעבידו על העדרותו מהעבודה כתוצאה מן התאונה ועל שכר עבודתו..." (תקנה 2(ב) לתקנות). (ההדגשה לא במקור) ברי שמובטל אינו יכול למלא אחרי תנאי זה. המסקנה היא, שלצורך פרק ג' 2, אין לסווג "מובטל" כעובד אלא כ"מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". .3אך לא אלמן ישראל: בצדק הצביעה באת-כוח המוסד על סעיף 127ו(ג) הקובע, כי - "(ג) מובטל שחלה בתקופת האבטלה... יראו אותו כמובטל... במשך שלושים ימי המחלה תוך שנים-עשר חודשים מהתאריך הקובע... לעניין זה, 'מחלה' - אף תאונה במשמע" (ההדגשה לא במקור). יוצא, שמובטל שנפגע בתאונה, בתקופת האבטלה, זכאי בו-זמנית לדמי אבטלה מכוח סעיף 127ו(ג) ולדמי תאונה לפי סעיף 90ג. אלא שסעיף 90ז מורה, כי אין לשלם בעת ובעונה אחת כפל גמלאות. .4מן האמור עולה כי דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.פיטורים