קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות פוליסת אובדן רישיון טיס: התביעה שבפני הוגשה עקב מחלוקת שנפלה בין התובעת לשילוח חברה לביטוח בע"מ, באשר לפרושה של פוליסת הביטוח בה היה מבוטח בעלה המנוח של התובעת. מאחר ועובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הוסכם על דעתם כי יוותרו על הבאת ראיות ויתמקדו בדיון בשאלה המשפטית. העובדות המנוח ז"ל, שימש כקברניט מטוס בואינג 767 בחברת אל-על. התובעת הינה אלמנתו של המנוח והמוטבת על פי הפוליסה נשוא הדיון. הנתבעת הינה חברה לביטוח, אשר ביטחה את המנוח בפוליסה המוגדרת כ"פוליסת אובדן רשיון טיס" אשר היתה בתוקף במועד פטירתו של המנוח. על פי הפוליסה הנ"ל זכאית היתה התובעת, בהתקיים מקרה הביטוח, לתגמולי ביטוח בסכום השווה ל120,000- דולר ארה"ב. בתאריך 28.9.95 בשעות הבוקר היה המנוח מתוכנן לצאת לטיסה במסגרת עבודתו, אולם עקב חולשה גופנית כללית התקשר בשעה 08.45 למוקד המבצעים של אל-על והודיע כי אינו חש בטוב, ועל כן אינו כשיר לטיסה. הודעה זו הוגדרה כ”Sick”- ברישומי החברה. בשעה 21.00 באותו יום השתפרה הרגשתו של המנוח, ועל כן התקשר לחדר המבצעים וביטל את הודעתו על מצב מחלה. בתאריך 29.9.95 בשעות הצהריים חש המנוח כאבים בחזהו והתמוטט בביתו. צוות טיפול נמרץ שהוזעק למקום קבע את מותו בשעה 14.41. על פי תעודת הפטירה נקבעה סיבת המוות כ- Cardio Respiratory Arrest. בניתוח שלאחר המוות, שבוצעה בתאריך 1.10.95, נמצאו ממצאים טרשתיים בעורקים הכליליים הראשיים עם היצרות הנהור בשעור של כ60%-, וטבעת טרשתית במוצא העורקים הכליליים הראשיים עם היצרות הנהור עד כ70%-. על סמך ממצאים אלה נקבע כי המוות נגרם מכשלון לב עקב טרשת העורקים הכליליים. עילת התביעה בפרק הרביעי לפוליסה (BENEFITY) נקבע: “ONE HUNDRED PER CENTUM (100%) of the sum insured less any payment already made under Benefit 2 and 3 above, shall be paid to the beneficiaries as stated in the Schedule in case that the insured during the period of one hunderd and eighty (180) days referred to in Benefit 2 and 3 above, or any other period beyond the one hundred and eighty (180) days not exceeding one hundred (100) months (in all). Referred to in Benefit 2 para (a) above has died from any cause whether connected or unconnected with, or following of or resulting from any injury or illness for which the insured has lodged a claim as stated in the policy and has started the period of one hundred and eighty (180) days as stated in Benefits 2 and 3 above, or could have started that period of one hundred and eighty (180) days referred to above provided always that the cover under this Benefit will be in from the (צ"ל elapsed - ש.ד.) force only after 24 hours have elasped moment of occurrence of such injury or illness as referred to above". הקטע הרלבנטי לעניננו הוא הסיפא של הפרק הנ"ל בו נקבע כי סכום הביטוח ישולם במקרה של מות המבוטח מכל סיבה שהיא, כתוצאה ו/או בעקבות ו/או בקשר עם מחלה כלשהי ו/או עם פגיעה כלשהי ובלבד שחלפו 24 שעות מרגע תחילת המחלה או הפגיעה אשר הביאה לאובדן כושר הטיס. לטענת ב"כ התובעת, בהסתמך על הוראות פרק 4 הנ"ל קמה לתובעת, שהיא המוטבת על פי הפוליסה במקרה של מות המבוטח, הזכות לקבלת תגמולי הביטוח. המחלוקת לגרסת ב"כ הנתבעת הפוליסה הנ"ל כשמה כן היא "פוליסת אובדן רשיון טיס", ומטרתה להבטיח את איש צוות האויר בפני מקרה בו יאבד את כושר עבודתו כטייס. לאור מטרה זו יש לפרש את פרק 4 הנ"ל באופן שיהווה השלמה לפרקים 2 ו3- והעובדה שפרק 4 דן במקרה של מות המבוטח בטרם מוצו זכויותיו אין בה כדי לעשותה לפוליסת ביטוח חיים. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי פרק 4 הנ"ל בא להיטיב עם המבוטח במקרה בו הפסיד את כושרו לעסוק במקצוע הטייס ונפטר לאחר מכן בטרם מיצה את זכויותיו לתגמולי ביטוח על פי תקופות אי הכושר שנקבעו בפרקים 2-3. במקרה כזה יהיו המוטבים על פי הפוליסה זכאים לקבל את יתרת דמי הביטוח בתנאי שחלף פרק זמן מינימלי של 24 שעות בין קרות מקרה הביטוח - דהיינו, המקרה אשר גרם למבוטח לאי כושר להמשיך בעיסוקו - לבין פטירתו. גישה זו נסמכת על פסק דינו של כב' השופט א. שילה בת.א. 49819/95 של בית משפט השלום בת"א שאושר בע.א. 200/98 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בו נקבע: "הוראות הפוליסה מפרטות שהאירוע הביטוחי המקנה זכות לקבלת דמי הביטוח הוא אובדן של רשיון הטיס לאיש צוות האוויר. אובדן כזה יכול שיתמשך פרק זמן ארוך יותר או קצר יותר. אבל חייב שיתקיים אובדן כושר עבודה. במסגרת הגשמת מטרה זו באות בין היתר ההנחיות שבסעיף 4 המכונה Benefit 4. הסעיף מבאר כי גם במקרה של מות המבוטח יזכה המוטב לתמלוגים המגיעים ובלבד שהנפטר היה תקופת זמן באי כושר עבודה. הוראה זו באה להוסיף ולהיטיב עם המבוטח שכן תקופת הזמן הנדרשת של אי כושר היא מינימלית ביותר, 24 שעות בלבד. אי כושר זה הוא האירוע הביטוחי המקים חבות עפ"י הפוליסה. במלים אחרות, מקרה הביטוח איננו מותו של המבוטח. מקרה הביטוח הוא 'אובדן רשיון הטיס של המבוטח' שרק אז משתכללת זכאות לדמי הביטוח, זכאות שלא תתבטל גם במקרה של מותו של המבוטח לאחר שנשלל ממנו רשיון הטיס". על פסק הדין הנ"ל הוגשה בר"ע לבית המשפט העליון ובשלב זה הענין תלוי ועומד וממתין להכרעה. למרות קביעותיהם החד משמעיות של קודמי באשר לפירוש שיש ליתן לפרק 4 הנ"ל סבורני שהמחלוקת שבפני שונה מזו שנדונה בע"א 200/98 הנ"ל מאחר ובאותו ענין התובעת היתה אלמנתו של טייס אשר נהרג בהתרסקות מטוס אל-על באמסטרדם, והמחלוקת התמצתה בשאלה האם עצם מותו בנסיבות המתוארות לעיל היווה מקרה ביטוח על פי הפוליסה. בעניננו, לעומת זאת, נפטר המנוח עקב מחלה שקיננה בגופו זמן בלתי ידוע עובר לפטירתו, ולית מאן דפליג שאילו נודע מצבו הבריאותי למינהל התעופה האזרחית, היה רשיון הטיס שלו נשלל. אי לכך אין אני יכולה להסתפק בקביעה לפיה הפוליסה אינה פוליסת ביטוח חיים ועלי לפסוק בשאלה האם בהנחה שאכן מדובר בפוליסה המבטחת אובדן כושר השתכרות, הקביעה שהמבוטח איבד את כושרו להמשיך ולטוס מותנית בהליך כלשהו או שעצם מחלתו די בה כדי להחיל עליו את הסיפא של פרק 4 הנ"ל. עיון בפרק 2 מעלה כי זכאותו של המבוטח לתגמולים בשל אובדן כושר עבודה קמה עקב מחלה, או פגיעה ומותנית בהחלטה של מינהל התעופה האזרחית לפיה המבוטח לא יוכל לשוב ולקבל רשיון טיס, אולם ניתן לוותר על אישור זה בהסכמת חברת אל-על באותם המקרים בהם תהיה מוכנה לאשר שהמבוטח לא יוכל לשוב ולקבל רשיון טיס. עינינו הרואות כי תחולת הפוליסה והקביעה לפיה המבוטח אינו כשיר לעסוק במקצוע הטיס הינן פונקציה של מצבו הגופני של המבוטח, וכך גם נקבע בפרק 4 המתנה את זכאות המוטב בפטירתו של המבוטח עקב גורם כלשהו שהינו תוצאה של פגיעה או מחלה אשר בגינה הגיש המבוטח תביעה על פי פרקים 2 ו3- או היה זכאי להגישה. דהיינו, על פי פרק 4 פטירתו של המבוטח בעת שהיה זכאי להגיש תביעה בשל אובדן כושר עבודה מזכה את המוטב בדמי הביטוח בתנאי שחלפו לפחות 24 שעות מארוע הפציעה או המחלה. כפי שציינתי לעיל, איש לא טען כי מחלתו של המנוח התפתחה בפרק זמן של פחות מ24- שעות עובר לפטירתו, ואין חולק כי מדובר במחלה שקיננה בגופו לפחות מספר חודשים. מאחר ומחלתו של המנוח - אילו היתה ידועה - היתה גורמת לשלילת רשיון הטיס שלו, סבורני שהתקיים בעניננו התנאי שבפרק 4 הנ"ל. דהיינו, המנוח היה זכאי להגיש בקשה לתגמולים בהסתמך על אובדן כושר עבודתו לאחר שחלפו לפחות 24 שעות מתחילתו של מצב המחלה, ואין כל משמעות לעובדה שהמנוח סבר בטעות מספר שעות לפני פטירתו כי החלים ממחלתו. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 568,450 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור 10% + מע"מ מן הסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.תעופהפוליסהרישיון טיסטיס