קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בנמל בזמן טעינת מטען: התובע הוא יליד 1941ומתגורר בעוספיה וביום התאונה 11.2.92עבד כסוואר אצל הנתבעת רשות הנמלים והרכבות. התאונה ארעה סמוך לשעה 7.00בבוקר בנמל חיפה, בתוך בטן האוניה טוניסיאן ריפר, אנית קרור, שעגנה אז בנמל חיפה לשם טעינת פרי הדר. האניה בה ארעה התאונה היתה ביום התאונה בבעלותה ובשליטתה של צד ג' מס' .1 עובדיה של הנתבעת עסקו בטעינת פרי הדר בתוך האניה, והתובע היה אחד מהם. לשם טעינת המטען של פרי ההדר בתוך האניה, השתמשו במלגזה ידנית ממונעת על ידי בטריה (פלג'קס) שעליה שמים את המטען, מעבירים אותו לתוך מחסני האניה ושם מסדרים אותו. משקל המטען ששמים על הפלג'קס הוא טונה עד טונה וחצי. התובע טען בסעיף 2(ב) לכתב תביעתו כי כאשר עסק ביום 11.2.1992בטעינת פרי הדר בבטן האניה שעגנה בנמל חיפה, החליק נפל ונגרמו לו שברים ביד ימין. גירסה דומה נרשמה ב"דוח על תאונה בעבודה" שהגיש התובע לנתבעת (נ/18) ביום 12.2.92למחרת יום ארוע התאונה: "בזמן עבודתו בטעינת פרי הדר התחלק בתוך הספינה ונפגע ביד ימין". כך גם בגרסה שמסר התובע ב"הודעה על פגיעה בעבודה" למוסד לבטוח לאומי (ת/2) מיום 25.3.92וכך גם ב"תאור הפגיעה" שמסר התובע עת נבדק על ידי ועדה רפואית של המוסד לבטוח לאומי מיום 28.7.92(ת/11). התובע טען בכתב התביעה כי אין הוא יודע ואין לו אפשרות לדעת את הסיבות הממשיות שגרמו לתאונה וכי התאונה ארעה במקום שנמצא בחזקת ובשליטת הנתבעת וכי נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה כי התאונה ארעה עקב וכתוצאה מרשלנות וחוסר זהירות והפר חובות שבחוק מצד הנתבעת. במהלך עדותו העיד התובע כי רצפת האניה, מקום בו ארעה התאונה, היתה חלקה, ותוך כדי עבודתו עם הפלג'קס נסע, התחלק, איבד את שיווי משקלו, ונפל על היד וזאת כתוצאה מכך שהידית של הפלג'קסס הסתובבה, כי הריצפה לא היתה ישרה והיו בה חורים וכן שהיתה רטובה וחלקה כתוצאה מהגשם שירד לפני התאונה: התובע אמר בחקירה נגדית: עקב הנפילה נגרם לו שבר ביד ימין. בעדותו בבית המשפט עמ' 7שורות 21עד 24אמר התובע: ובעמ' 8שורות 4עד 7אומר התובע: התובע ממשיך בעדותו ובעמ' 11שורות 8עד 12אומר התובע: בעמ' 12שורה 31ותחילת עמ' 32שורות 4ו- 5אומר התובע: בעמ' 18שורות 24- 25אומר התובע: בעמ' 19שורות 9- 17ממשיך התובע ואומר: בעמ' 20שורות 13- 11אומר התובע: הנתבעת וכן צד ג' מס' 1טוענים, כי כל טענה שרוצה התובע להציג מעבר לאמור בכתב התביעה, הינה בגדר שינוי חזית ו/או הרחבת חזית ועל בית המשפט להתעלם ממנה, בהתאם להחלטה מיום 16.5.96, לאור התנגדותו של ב"כ הנתבעת לשינוי חזית, (שורות 12-11, עמ' 26וכן שורה 11עמ' 19). לטענתם, יש בעדות התובע לפיה איבד את שיווי משקלו החליק ונפל, כתוצאה מכך שהידית של הפלג'קס הסתובבה, ו/או כתוצאה מכך שרצפת האוניה לא היתה ישרה ופגומה בחורים, וכן משום שהיתה רטובה וחלקה - משום הרחבת חזית. לדעתם מגירסה של החלקה ונפילה בזמן העבודה מגיע התובע לסיפור של רצפה לא ישרה, רצפה פגומה, רצפה רטובה וידית שמסתובבת באופן בלתי צפוי. אינני רואה בעדותו של התובע על נסיבות התאונה הרחבת חזית. התובע ציין בכתב תביעתו כי החליק, נפל ונגרמו לו שברים ביד ימין. התובע לא ציין בכתב התביעה מה הן נסיבות הנפילה. על הנתבעים היה לבקש פרטים נוספים בהם יתאר התובע באלו נסיבות החליק ונפל. משלא עשו כן, אין הם יכולים למנוע בעד התובע להעיד על נסיבות ההחלקה והנפילה בזמן מתן עדותו. אין כלל הגיון בטענה כי התובע מנוע מלהעיד על סיבת ההחלקה ואופן הנפילה. הביטוי הסתמי החלקה או נפילה בכתב התביעה, איננו שולל כלל עדות הכוללת תיאור של אופן ההחלקה בגלל רצפה רטובה, בגלל רצפה פגומה, בגלל ידית שהסתובבה. ההיפך הוא הנכון, הביטוי החלקה או נפילה, הינו ביטוי מצומצם, ולאחר שנכתב הוא דורש ביאור ותיאור באלו נסיבות נפל, ובאלו נסיבות החליק. יתר על כן, התובע טען בכתב התביעה, בכנות, כי אינו יודע כיצד קרתה התאונה. הוא העיד על עצמו שהוא מכיר ועובד על הפלג'קס שנים רבות והנה, למרות מומחיותו, החליק, נפל ושבר את ידו. התובע טוען כי אחד שניים או שלושה נתונים חברו בגרם התאונה והוא אכן איננו יודע מה חלקו של כל אחד מנתונים אלה, בגרם התאונה. הוא טוען כי בנסיבות ארוע התאונה, כאשר השליטה במקום התאונה ובפלג'קס היו בשליטת הנתבעת, והרצפה היתה רטובה, ובה חורים וידית הפלג'קס הסתובבה באופן בלתי צפוי, יש להסיק רשלנות של הנתבעת, מעבידתו של התובע. אין לראות את טענתו זו כטענה החורגת מכתבי הטענות. עדותו של התובע נתמכת בשיחה שנתקיימה והוקלטה על ידי חוקר מטעם הנתבעת ב- 15.11.93(נ/23א'). התובע ענה לשאלתו של החוקר על נסיבות התאונה: "חוקר: זה קרה בגלל הרטיבות של האניה, של החדר קירור, נכון? חוסין: זה קורה לפעמים, כשאתה עולה על מישהו על הזה למה יש לו ככה קטן אתה עולה ומתחלק. חוקר: הרגלים שלך היו רטובות בגלל הרטיבות של האניה? חוסין: כן, היה קצת רטיבות, לא היה גשם. חוקר: לא גשם, במחסן. חוסין: פשוט מאוד, אני התחלקתי. חוקר: עלית על המשטח של הבנג'קט? חוסין: רציתי לעבור, עשיתי כמה משטחים, היה חור קטן והתחלקתי." עדותו של התובע נתמכה גם בעדות זיאד פארו, מזכיר ועד העובדים וסקטור סווארות הנמל אשר העיד: בעמ' שורות 16עד 30אומר העד הנ"ל מר זיאד פרו: "ברגע שהמזלג עולה עליו, הוא שוקע ואז קורה דבר מסוג זה שקרה כאן." התובע הצביע איפוא, על שלושה גורמים אשר יחד ולחוד חברו לגרימת התאונה. הגורם הראשון: רטיבות הרצפה במחסן, שנגרמה מהגשם שירד לפני השעה 00:07 בבוקר יום התאונה. הוצגה בפני תעודת עובד ציבור של משרד התחבורה, השירות המטאורולוגי, (נ/28) לפיו החל לרדת גשם ב- 11.2.92בסביבות השעה .16.30האמור בתעודה, אין בו כדי לסתור את עדותו של רב החובל בקשר לגשם וכן את עדותו של התובע והעד זיאד פרו. בתעודה מדובר על כך שבין השעות 7.00- 12.00ליום התאונה לא ירד גשם. אין בה כדי להוכיח מה היה המצב לפני השעה 7.00בבוקר של יום התאונה, וביום ובלילה שלפני כן. לפיכך אני מקבלת את עדותו של התובע שנתמכה בעדויות נוספות, כי רצפת המחסן בו עבד היתה רטובה ביום ארוע התאונה. האם ניתן היה למנוע את ההחלקה ברצפה הרטובה? אילו היו על הרצפה פסים מיוחדים למניעת החלקה ניתן היה למנוע זאת. צד ג' מס' 1טען שהיו פסים כאלה, אולם הטענה לא הוכחה כלל וכלל, ההיפך, הוכח שפסים כאלה לא היו. ראה עדותו של שמואל ספן, עד ההגנה (עמ' 76, שורה 25ו - 26). לפיכך יש לראות בהעדר פסים מיוחדים למניעת החלקה רשלנות מטעם הנתבעת כמעבידתו של התובע, שלא דאגה שהבעלים של האניה יתקין פסים אלה. הגורם השני: רצפה פגומה בחורים. על קיומם של פגמים ברצפה העיד עד ההגנה שמואל ספן, מהנדס מכונות שעבד כראש מחלקת התפעול מטעם הנתבעת: "תשובה: בדרך כלל יש לנו באניות אלה בעיות עם הריצפה. יש בעיות של רצה חלק מהריצפה נשבר נפערים בורות הריצפה בדרך כלל לא חזקה במיוחד. אשר לקושי שנוצר שלפעמים אי אפשר לנסוע אני מצביע על נ/ 5ומסביר רואים פתיחה שמתחילה להיות בעיה כי הריצפה כבר לא ישרה." בעמ' 69שורות 8- 10, 14- 16אומר מר שמואל ספן עד הנתבעת: "לא קיימת אניה שאין איתה בעיות. אין אניה שלא אמצא עליה ליקויים. אנו לא מפסיקים את העבודה כי אם נתחיל לדקדק על כל אניה נסגור מחר את הנמל. לשאלה אם יש מפגעים שאי לוקח סיכון ומאשר לטעון ולפרוק אני משיב שיש הגדרה של מפגע בטיחות של יהרג ובל יעבור ואם אלך לפי יהרג ובל יעבור אפסיק מחר את העבודה בנמל. כשיש רצפה קשה לא יכולים להפסיק את העבודה." בעמ' 74שורות 17- 18אומר מר ספן שמואל: הגורם השלישי: הפלג'קס. לגבי השימוש בפלג'קס, מתברר על פי העדויות כי הפלג'קס אינו מכשיר בטוח וכי יש בו סיכון, וסיכון זה מוגבר כאשר הרצפה באניה אינה ישרה וגם רטובה וחלקה. מר מיכאל דרוקר שמסר עדות מטעם הצד השלישי אומר בעדותו בעמ' 80שורות 14 15כי במקרה של טעינת פרי הדר הוסכם שהשמוש יהיה בפלג'קס. בעמ' 81שורות 10 11אומר מר דרוקר: סעיף 13: סעיף 12ג': בעמ' 67שורות 14ו- 19עד 21ממשיך עד הנתבעת מר שמואל ספן ואומר: לטענת הנתבעת, נפגע התובע כאשר עלה "משום מה" ביוזמתו הוא על עמוד המלגזה כדי לעבור לצד השני, החליק ונפל. (ראה עדותו של החוקר שאול טולדנו בשורות 28- 27בעמ' 50לפרוטוקול). גרסה זו מתאימה למצב הטעינה של המחסן בו נפגע התובע, נכון למועד ארוע התאונה. עפ"י יומן האוניה (נ/24) ועפ"י עדותו של מר זוראן (שורה 4עמ' 54), מלאכת הטעינה במחסן הרלבנטי הושלמה בשעה 8.25כלומר, בשעת ארוע התאונה (7.00) המחסן כבר כמעט והיה מלא ועל כן התובע כבר לא יכול היה לעבוד עם המלגזה כטענתו. שכן, במצב כזה, העובד הולך הצידה ומכוון פועל אחר אשר מלמעלה מוריד את המטען עם חבלים. (ראה עדותו של פרו זיאד, עד תביעה מס' 2שורות 16-13, עמ' 27). בשלב זה, טוענת הנתבעת, החליט התובע ביוזמתו וללא כל צורך לטפס על עמוד הפלג'קס ועל כן החליק ונפגע. ראשית, בשום מקום לא אמר התובע כי טיפס על עמוד הפלג'קס, כפי שטענה הנתבעת בסיכומיה, כי עבודת הטעינה הסתיימה וכי לא המשיך לעבוד על הפלג'קס. זוהי מסקנה של הנתבעת שלא ברור לי מאין היא לקוחה. שנית, אם אכן הסתיימה מלאכת הטעינה והמחסן היה כמעט מלא, היה התובע חייב לעלות על הפלג'קס, לאו דווקא על העמוד, כדי לפלס לו מעבר ליציאה, ועל הנתבעת, כמעבידתו, היתה מוטלת החובה לדאוג שיוכל לצאת מהמחסן מבלי שיהיה עליו לטפס על הפלג'קס. שלישית, הידית שגרמה לפלג'קס להסתובב באופן פתאומי, היא שגרמה לנפילתו של התובע. הידית הסתובבה באופן פתאומי בגלל החורים שברצפה ואולי גם בגלל היותה רטובה. הנתבעת מבקשת להסיק מסקנות מכך שהתובע לא הביא עדי ראיה לתאונה, למרות שאמר כי סנדיד ומיארה ראו איך נפל. התובע אמר מיד כי מיארה היה בחוץ. באשר לסנדיד, טוענת הנתבעת כי התובע לא הזמינו משום שידע שלא יתמוך בגירסתו. אינני מקבלת את ההסבר הזה. לעומת זאת, מתקבל יותר על הדעת שסנדיד כמו מיארה, לא שש להעיד נגד מעבידו וגם לא שם לב לפרטי התאונה ולא היה מסוגל לתארה בבית המשפט כשם שהתובע עצמו התקשה במסירת הפרטים. הנתבעת מבקשת להסיק מסקנות מהעובדה שהתובע לא זכר פרטים הקשורים באניה, במחסן, בקומה. לדעתי מדובר באדם פשוט שבאמת לא שם לב לכל הפרטים הללו, ועובדה זו איננה מעידה כלל על כך שאיננו דובר אמת בקשר לארוע התאונה. האם בנסיבות אלו הפרה הנתבעת חובת הזהירות כלפי התובע, ומה היקפה של אותה חובה? שאלה זו הינה כפולה ובמסגרתה נבחנת קיומה של חובת הזהירות המושגית וכן חובת הזהירת הקונקרטית. (ראה ע.א. 145/80ועקקנין נגד מועצה מקומית בית שמש, פד"י לז (1) 113). מעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו. מהותם ומידתם של אמצעי הזהירות שעל המעביד לנקוט משתנות לאור טיבו, שכיחותו וחומרתו של הסיכון, והם גם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון. אין לדרוש מהמעביד לנקוט באמצעים מרחיקי לכת שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי, שאינו צפוי, אך בכל זאת עלול לקרות. (ראה בענין זה דברי השופט ד. לוין בע.א. 741/83גוריון ואח' נגד גבריאל וערעורא שכנגד, פ"ד לט (4) 266, 271). האבחנה בין סיכון רגיל לסיכון שאינו רגיל משתנה עפ"י הנסיבות. ולאורו יש לקבוע האם בנסיבות הנתונות היה על המעביד לצפות את התרחשות התאונה? במקרה דנן, אין מדובר בתאונה שנגרמה כתוצאה מסיכון שיצר התובע בעצמו, אלא בסיכון לא רגיל ובסיכון שהמעביד יצר על ידי תנאי העבודה ויכול היה לצפות אותו. העובדה שהשימוש בפלג'קס היה הרע במיעוטו ושהידית נטתה להסתובב באופן פתאומי, היתה צריכה להיות ידועה לנתבעת. העובדה שברצפה לא היו פסים למניעת החלקה כתוצאה מרטיבות שנגרמה עקב הגשמים שחדרו למחסן, היתה צריכה להיות ידועה לנתבעת ומטופלת על ידה. נשמעה עדות כי במקרה של גשם חזק היתה העבודה נפסקת כדי לא לפגוע במטען. בריאותם של העובדים במקרה של גשם, ראויה להגנה לא פחותה מזו הניתנת למטען. ובנסיבות אלו כאשר ברור שרצפה רטובה גורמת להחלקת הפלג'קס, אין לומר שמדובר בסכנה רגילה של החלקה שעל העובד לקבל על עצמו. ניתן למנוע סכנה זו על ידי הפסקת העבודה או לדאוג ליבוש הרצפה בדרך אחרת. הדברים שנאמרו בע.א. 371.90סובחי נגד רכבת ישראל, פד"י מז (3) 349,345 ושצוטטו על ידי ב"כ הנתבעת לא יחולו במקרה זה. כי לנזק זה, יש "שם של אחראי במשפט" ובגין החלקה מסוג זה יש לראות את הנתבעת כמי שהפרה חובתה כלפי עובדה, משום שכאן לא מדובר בסיבה שאיננה נראית לעין אלא בסיבה הנראית לעין ושניתן למנוע אותה. הוא הדין בחורים שנוצרו ברצפה, אולי כתוצאה מבלאי רגיל ולא תוקנו. הסיכונים שנוצרו כאן, הן רטיבות הרצפה והן החורים שבה, הינם חלק מהליך אינטנסיבי של העבודה, שנקבע על ידי הנתבעת ולקיחת סיכון מחושב על ידה כמעבידה, כשהעיקרון העליון הינו הגדלת פריון העבודה וקצבה והוצאת המקסימום מן העובדים. עיקרון זה מתבטא בכלל כי העבודה חייבת להמשך ויהי מה: "לא מפסיקים עבודה באמצע לשם תיקונים, מושכים בשיניים וממשיכים לעבוד" (עמ' 74שורות 18-17). הנתבעת כמעביד אינה יכולה להתנער מאחריותה ולהטיל זאת אך ורק על הצד השלישי. הלכה פסוקה היא, שהמעביד חייב לנקוט באמצעי זהירות כדי להבטיח את שלום עובדיו בכל מקום שאליו הם נשלחים לעבוד גם אם מקום העבודה, איננו בשליטתו או בחזקתו של המעביד כי אם בידי משהו אחר. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחרים אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים הניתנים למניעה. ראה לענין זה: ע.א. 268/68פד"י כ"ב(2) עמ' .706 ע.א. 147/54פד"י ח' עמ' 1605בעמ' .1607 ע.א. 246/72פד,י כ"ז 1עמ' 712בעמ' .717 עוד נפסק כי המעביד חייב לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים והסבירים כדי לשמור על בטחון עובדיו וכדי שהעובדים יבצעו את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים, חובה זאת אינה מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות ויוצאות דופן במקום העבודה, אלא מדובר על חובה כללית וגורפת. ראה לענין זה: ע.א. 663/88יהודה שירזייאן נגד לבידי אשקלון בע"מ פד"י מ"ז כרך שלישי עמ' 225בעמ' .229 עוד נפסק גם כי במקרה של תאונה בעבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות ולהקל עם העובד. ראה: ע.א. 435/80מפעלי קירור הצפון נגד מרציאנו פד"י ל"ו כרך שני עמ' 592בעמ' 603, .604 ע.א. 435/85מחמוד בע"מ נגד אטדג' פד"ח מ,א כרך רביעי עמ' 524בעמ' .527 הנתבעים גם הפרו את הוראות סעיפים 49ו - 54לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל - .1970בנוגע להבטחת אמצעי גישה בטוחים לכל מקום שפועל צריך לעבוד, ובכלל זה שהרצפה במקום העבודה תהיה מחומרים טובים ותתוחזק כראוי, דבר שלא קויים על ידי הנתבעים. דווקא העובדה שמדובר בעובד ותיק שמקום העבודה ותנאי העבודה היו נהירים לו, עפ"י עדותו עבד בתוך אוניות דומות קרוב ל - 30שנה בפריקת והעמסת מטען מהאוניה. (שורה 2עמ' 9וכן שורות 19- 20בעמ' 10), ודווקא העובדה שמדובר בעובד מיומן בעבודה על מלגזה, מחזקים את טענת התובע כי חברו מספר נתונים שגרמו לתאונה ושהאחריות להם רובצת על כתפי הנתבעת. אין זה באחריות התובע לדרוש שימוש בכלי אחר ולא בפלג'קס, על כל חסרונותיו. מזכיר ועד העובדים העיד כי היו תלונות והיו תאונות כתוצאה משימוש בפלג'קס על מרצפות לא ישרות במחסן של בטן האניה, ולמרות זאת המשיכה הנתבעת להשתמש בפלג'קסים ולפיכך לקחה על עצמה את הסיכון שהשימוש בהם עלול לגרום לעובדים. התובע טען בחקירתו כי לא עבר קורסים לפני שעבד על המלגזה הידנית (פלג'קס). (שורות 17, 21בעמ' 19לפרוט'). ברם, עפ"י נ/6, עבר התובע קורס מפעילי מלגזה ידנית (פלג'קס) בחודש יוני 1986בנמל חיפה. העובדה שהנתבעת נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע סיכונים מהעובדים כמו חובת נעילת נעלי עבודה מיוחדות (שורה 12עמ' 11), קסדת בטיחות וכפפות כתנאי לביצוע העבודה, והעובדה שהתובע, כמו יתר העובדים, נשלח לסדנאות, ימי עיון וקורסים בנושא בטיחות בעבודה (ראה פרוט הקורסים שעבר התובע - נ/ 6ואישורי השתלמות נ/7) ואפילו עבר קורס רענון נוסף ביחס לעבודה וכללי הבטיחות בעבודה במלגזת יד פשוטה (עדותו של י. קיטה שורות 11- 12עמ' 41), אינה מעידה כי הנתבעת עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע תאונות עבודה ו/או נזקי גוף לעובדיה בזמן עבודות טעינה ופריקה בבטן האוניה, כפי שהסתבר במקרה שבפני. התאונה קרתה בגלל דברים שבשליטתה של הנתבעת: רצפה רטובה ללא פסים מונעים החלקה, שימוש בפלג'קס וחורים ברצפה לא ישרה. מדובר בסיכונים שניתן היה למנוע על רצפת המחסן, ואין מדובר בסיכון רגיל בעבודתו של התובע. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהיא חייבת לתובע. לא הוכח שהתובע בחר לטפס על עמוד המלגזה ובחר לעשות זאת סתם כך ללא שום סיבה הקשורה בעבודה ולפיכך אין לומר כי התובע התרשל בכך שעלה על המלגזה במסגרת עבודתו, כפי שעשה זאת פעמים רבות. כאמור, לא ברור מה בדיוק גרם להחלקתו ונפילתו, האם החור שברצפה, האם הרטיבות שברצפה, או שניהם ביחד, לרבות המלגזה שהסתובבה בגללם. הנתבעת לא הצביעה במה התרשל התובע, מה היה עליו לעשות על מנת למנוע את התאונה. לא הוכח מה היה צריך לעשות עובד זהיר בנסיבות אלה. המסקנה היחידה היא שכדי למנוע את התאונה היה על התובע להפסיק לעבוד. לפיכך אין לראות את התובע כרשלן כאשר ביצע את עבודתו כפי שהוא מבצעה יום יום ושנה שנה. אינני סבורה כי יש מקום להטיל עליו רשלנות תורמת, גם לא בהתחשב בכך שהתובע היה עובד מועד לפורענות בגלל 9תאונות קודמות שקרו לו, כולל 3תאונות החלקה. אם המעבידה סברה שלמרות התאונות הללו התאים התובע לבצע את עבודתו במחסן האניה, הרי היא מנועה מלטעון עתה כי על התובע היתה מוטלת חובת זהירות מיוחדת בעת ביצוע עבודתו. ובכלל, מושג זה של הטלת חובת זהירות מוגברת על עובד כשיר שהיה מעורב בתאונות קודמות, איננו ידוע עדין בחוק ובפסיקה. הייתי אומרת שהמסקנה מריבוי התאונות שארעו לתובע הינה הפוכה, דהיינו שמקום העבודה הינו מקום מסוכן באופן בלתי רגיל, ושעקב כך מוטלת על המעביד חובת זהירות מוגברת. נזקי התובע: התובע היה בן 51ביום התאונה. בתאונה נגרם לתובע שבר ללא תזוזה בקצה הרדיוס הימני. התובע טופל במחלקה של קופ"ח לין, לא נזקק לטיפול רפואי בבי"ח ולא אושפז. ידו של התובע גובסה למשך חודש. השבר התאחה בעמדה טובה ומאז חודש מרץ 92התובע לא נזקק לכל טיפול, בדיקה או מעקב רפואי בגין פגיעתו זו. התובע חזר לעבודתו אחרי חודשיים. ד"ר פטרוניוס קבע לתובע מטעמו בחוות דעתו מיום 23.7.93(ת/7) נכות רפואית בשעור של % 10בצרוף רבע מתקנה 15ובסה"כ כ %.12.5 פרופ' ח. שטיין קבע לתובע מטעם הנתבעת, בחוות דעתו מיום 8.2.94(ת/7) נכות רפואית בשעור של %.10 המוסד לבטוח לאומי קבע לתובע נכויות זמניות של % 30למשך חודשיים, של %20 למשך 4חודשים ושל % 10למשך חודשיים (ת/11). ועדה רפואית לעוררים של המל"ל מיום 2.2.93(בראשותו של האורטופד ד"ר ג. וולפין) קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשעור של % 10תוך שהיא מציינת במפורש כי "אין מקום להפעלת תקנה .15הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו הרגילה". אשר על כן, נכותו הרפואית של התובע הינה בשעור של %.10 באשר לנכותו התפקודית - מאחר וחלפו למעלה משש וחצי שנים מאז ארוע התאונה, ניתן ללמוד מהתקדמותו של התובע בתפקידו, בדרגתו ובשכרו אצל הנתבעת, כמו גם מהאישורים הרפואיים שקיבל, שלפגיעתו בתאונה הנדונה, לפחות היום, אין משמעות תפקודית בשעור הנכות הרפואית. כמו כן החשש כי שכרו ו/או עבודתו ייפגעו ב- 9שנות העבודה שנותרו לו עד ליציאתו לפנסיה אף הוא מוגבל. התובע טוען כי כשחזר לעבודה אחרי חודשיים, חזר לעבוד בעבודות קלות יותר והיתה לו ירידה של % 15מהמשכורת. קודם היה עובד משמרות והיה מקבל שעות נוספות ואחרי התאונה לא. שלוש שנים שאיננו נוגע במלגזה ולא עובד בבולי עץ, בהם מרוויחים בנמל הכי הרבה, כי היד כואבת לו. כתוצאה מהמעבר לעבודות קלות יותר, נגרם לו הפסד הכנסה חודשי כולל הפסד פרמיות. כמו כן, בגלל נכותו הוא מועמד לפיטורים כמו כל מוגבל אחר. טענתו של התובע כי אחרי התאונה לא עבד בכלל שעות נוספות ולא קיבל תוספת משום שאינו עובד במשמרות - לא אומתה (שורות 14- 15בעמ' 9לפרוט'). בחקירתו הנגדית, לאחר שהוצגו בפניו תלושי שכר מהתקופה שלאחר התאונה, השיב תחילה שגם בעבודתו הנוכחית "יצא מקרה ועבדתי שעות נוספות", ומשנשאל לגבי חודשים נוספים ורצופים בהם קיבל תשלום עבור שעות נוספות, השיב: "אני משיב שאפילו שאני עובד עבודה קלה יש שעות נוספות. כיום אני עובד לפעמים שעות נוספות". (שורות 17- 18בעמ' 10לפרוט'). כפי שעולה מתוך תלושי השכר שלו התובע עבד שעות נוספות. כפי שעולה מתלושי השכר ומטפסי 106של התובע (ת/17) התובע לא סבל מהפסדים בהכנסתו לעומת התקופה שלפני פגיעתו בתאונה, אלא התקדם בתפקידו, בדרגתו המקצועית ובשכרו. מאז התאונה זכה התובע לקידום מקצועי, שעה שעבר מתפקיד של סוואר לתפקיד גבוה יותר - מנופאי סיפון אתת. עליה כזו בדרגה כרוכה גם בעליה בשכרו של התובע. (ראה עדותו של ראש מדור כח אדם והדרכה בנמל חיפה מר י. קיטה, שורות 25- 31עמ' 40) וכן את ההודעה מיום 29.6.95על קידומו של התובע לדרגה ז' (נ/13, נ/9) וזאת לאחר שבמועד התאונה היה בדרגה ה' (כפי שהעיד התובע בשורות 15- 16עמ' 12). כלומר, למרות פגיעתו של התובע ובמשך פחות מ - 4.5שנים עלה התובע בשתי דרגות. זאת בשעה שאם היה ממשיך לעבוד כסואר לא היה עולה בפרק זמן זה בשתי דרגות, לא היה מתקדם בתפקידו ולא היה זוכה לעלייה כה משמעותית בשכרו. (שורה 27עמ' 43). זה מה שנאמר כל רעה לטובה. עם זאת, אני מוכנה להניח כי בתקופה שהחלה שלושה חודשים לאחר התאונה ועד היום, לא היה התובע מסוגל, עקב הנכות כתוצאה מהפגיעה בידו הימנית, לעבוד באותו קצב בו עבד לפני התאונה וכי לולא נכותו זו, יכול היה להשתכר יותר בעבודת שעות נוספות. אני מעמידה הפסד זה על % 5בלבד וזאת לא רק על סמך הישגיו של התובע בעבודה, אלא גם בהסתמך על האישורים הרפואיים. ד"ר י. וידרא, רופא רשות הנמלים והרכבות, קבע באישור ביחס לתובע מיום 4.5.92(נ/ 14נ/15): "חזר לעבודתו הרגילה וללא כל הגבלה רפואית" קביעה זו זהה לקביעתו של ד"ר וולפין, אשר בדק את התובע במסגרת ועדת עררים של המוסד לבטוח לאומי וקבע כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו הרגילה. זאת ועוד; התובע נבדק בצורה מקיפה ויסודית ע"י ד"ר וינר מהמחלקה התעסוקתית בבי"ח רמב"ם בטרם קודם בתפקידו, ונמצא כשיר וכמי שיכול לעבוד ללא כל מגבלה רפואית (ראה עדותו של י. קיטה בשורות 5- 9עמ' 43וכן שורות 17- 19עמ' 44). התובע לא טען ולא הציג כל מסמך מאת רופא בכלל ורופא תעשיה בפרט המגביל אותו בעבודתו. אף העד מטעם התובע, זיאד פרו, מאשר כי התובע אינו מוגבל עוד בעבודתו: "...לשאלה על סמך מה קבענו שאינו מוגבל אני משיב שהיה אישור רופא תעשיה. אני לא קובע את הדברים אלה." התובע הינו עובד קבוע החל מיום 1.1.1970(נ/12) הטענה כי התובע מועמד לפיטורין הינה טענה מופרכת בהתחשב בקידום המקצועי לו זכה ובהתחשב בכך שרופא הרשות ורופא התעשייה קבעו שאין לו מגבלה. רמ"ד כ"א והדרכה בנמל חיפה, הדגיש בעדותו כי התובע הינו עובד טוב, וסבירות פיטוריו שואפת לאפס. (עמ' 42שורות 4- 6). מלבד זאת אי אפשר על פי חוקת ועד הנמל לפטר פועל ללא המלצת הועד ולהוציא עובד לפנסיה מוקדמת ללא רצונו. (עמ' 42שורות 8- 9ועמ' 31שורות 9- 10ו 29- 30). לפיכך הסיכוי שהתובע יפוטר לאור מעמדו מקצועו ותפקודו, כמו גם לאור יחסי העבודה בין ועד העובדים לבין רשות הנמלים הינו נמוך ביותר וכללתי אותו בחמשת האחוזים של הפסד צפוי של הכנסה בתשע השנים הבאות. .1הפסד השתכרות בעבר: עובר לתאונה, היתה משכורתו של התובע (ת/4) 069.5, 6ש"ח, משוערכת להיום 050, 11ש"ח. הפסד השתכרות מלא במשך חודשיים (מיום 11.2.92עד ליום 1.4.92): 100,22 = 050, 11x 2ש"ח הפסד השתכרות חלקי של % 10מ 1.4.92עד 4.5.92(חודש אחד): 105,1 = % 10x050, 11x 1ש"ח הפסד השתכרות חלקי של % 5מ 4.5.92עד 1.9.98( 74חודש): 885,04 = 050, 11x% 74x 5ש"ח .2הפסד השתכרות בעתיד: לתובע נותרו 8שנים עד גיל .65מקדם היוון עבור 8שנים: 6452.58. 645.58 = 050, 11x% 5x103,47 .3כאב וסבל עבור נכות של %10: 805,03 = % 10x579.15, 12x 2.5ש"ח .4נסיעות: כיון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי, זכאי התובע לקבל החזר עבור הוצאות שהוציא בגין אותן נסיעות. התובע לא צירף שום קבלה עבור הוצאות הנסיעה. .5חוות דעת רפואית: יש להוסיף לסכום הפרשי הצמדה מיום 22.9.93, 750ש"ח לסכומים הללו יש להוסיף ריבית מיום חובת הנתבעת לשלמם ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש להפחית את ניכויי המל"ל (ת/8) הסכום המשוערך הינו 311.91,78 ש"ח (ט.ל.ח) בצירוף ריבית מיום ששולמו לתובע. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום שיתקבל לאחר הפחתת ניכויי המל"ל, אליו יש להוסיף % 20שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן הוצאות משפט. הודעת צד ג' הנתבעת טוענת, כי על הצד השלישי לשפות אותה שיפוי מלא ו/או פיצוי מלא ו/או להשתתף בכל סעד שיפסק נגדה, כבעלים ,מחזיק ובעל שליטה באניה. מנגד טוען הצד השלישי, כי לצוות האניה לא היתה כל השפעה או אפשרות בחירה לגבי אופן הטעינה ו/או כלי העבודה המשמשים לטעינה. לפני תחילת הטעינה נערכה בקורת בטיחות באניה מטעם רשות הנמלים. מטרת הבדיקה היא לאתר ליקויים בטיחותיים ולתקנם טרם תחילת העבודה. לא ניתנה כל הודעה ע"י רשות הנמלים או מי מטעמה לבעלי האניה, למי מצוות האניה או לסוכן האניה על ליקוי בריצפת האניה לפני או אחרי התאונה והם לא נתבקשו לתקן ליקוי או מפגע כלשהו בריצפת האניה. הם גם לא קבלו כל הודעה בקשר לתאונה הנדונה עד למועד הגשת ההודעה. בעלת האניה העמידה את האניה על מחסניה לרשות הנתבעת ואין לה כל מעורבות בפעולת הטעינה. אם היתה רשלנות, הרי רשלנות התובע ורשלנות רשות הנמלים נתקה את הקשר הסיבתי בין צד ג' לבין נזקו של התובע. אין מחלוקת כי פגיעתו של התובע ארעה באוניה "טוניסיאן ריפר" (נ/18) כמו כן אין מחלוקת כי הצדדים השלישיים (להלן: "הצד השלישי") היו בעלי האניה "טוניסיאן ריפר" נכון ליום ארוע התאונה נשוא התביעה. הצד השלישי ניסה להתחמק מהתדיינות משפטית בטענות פורמליות שונות. תחילה טענו סוכני האניה, אמא בע"מ, כי אינם מייצגים את בעלי האניה בארץ (ראה לדוגמא נ/27) הגם שמר דרוקר, מנהל סניף אמ"א בחיפה, העיד כי: "אמא ספנות היתה הסוכן הקבוע של בעלי האוניה ועודנה כזו מאז מועד ארוע התאונה ועד היום וכי אמא ספנות הינה נציגות מקומית של החברה בעל האניה". (שורות 27- 28עמ' 85, ושורות 8- 9עמ' 86). ב"כ אמא ספנות, הצהירה בישיבת קדם המשפט מיום 24.4.95(שורה 21עמ' 6) כי "התביעה צריכה להיות נגד הבעלים או החוכר". משנשלחה בהסכמה ההודעה לצד ג' נגד בעלי האניה, נטען בסיכומים כי לא היה מקום לשלוח הודעה זו מחוץ לתחום השיפוט לאור הוראות תקנה 500(7) לסד"א הקובעת כי על התובענה להיות מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה, וכי כאשר עובדות הרשלנות בתחום הבניה ארעו מחוץ לתחום השיפוט ורק הנזק ארע בישראל, אין מקום לבצע המצאה מחוץ לתחום השיפוט. צד ג' טוען כי הרשלנות הנטענת והמוכחשת היא בניה לקויה של רצפת האניה בכלל, ושל רצפת מחסן האניה הספציפי בפרט, ו/או תחזוקה לקויה של רצפה זו, מעשים שארעו מחוץ למדינת ישראל, במקום בנית האניה. בנוסף לכך, טוען צד ג' כי לא יתכן שבית משפט יתיר המצאה לחו"ל בנימוק שבאת כח הצד השלישי הסכימה לצרופו של הצד השלישי בעלי האניה, בדיון קודם בו יצגה צד ג' אחר אשר נמחק לאחר שהצדדים הסכימו כי אין כל עילה כלפיו. הסכמה זו, שניתנה מטעם צד ג' הראשון, א.מ.א, אינה מועילה לענין התרת המצאה לבעל דין אשר לא נכח בדיון. הצד השלישי החדש לא זנח את הטענה כי יש לבטל את היתר ההמצאה שניתן שלא כדין. והוא חוזר ומבקש לקבוע כי לא נתקיימו הנסיבות המנויות בתקנה 500ועל כן אין אפשרות לבצע המצאה מחוץ לתחום. באשר לטענה הראשונה - אין ממש בטענה שמדובר ברצפה שנבנתה ברשלנות מחוץ לתחום השיפוט ורק הנזק הופיע בנמל חיפה. מדובר ברצפה שתחזוקתה גרועה. תחזוקה הינה דבר שצריך להעשות דבר יום ביומו ומשום כך, אין לומר שרשלנות בתחזוקה אירעה מחוץ לתחום השיפוט, אלא אירעה בנמל חיפה. הוא הדין בטענת המודיע, המופיעה בהודעת צד ג', כי הבעלים של האניה הוא האחראי לשמוש בפלג'קס, מכשיר גרוע, והוא האחראי לכך שלמרות הגשם והשלג שירדו לפני קרות התאונה, בשעה 07.00בבבוקר, נמשכה ההטענה במחסן ולא נפסקה למרות הידיעה שרטיבות עלולה לגרום להחלקה. בין אם נכונות טענות המודיע, או לא, ואפילו תדחינה כולן בסופו של המשפט, הודעת צד ג' היא הקובעת את היקף הסמכות ואת תחום השיפוט. לפיכך, לא טענה ב"כ הצד השלישי בישיבת יום 19.9.95בה צורף הצד השלישי בהסכמה, כי אין מקום לבצע מסירה מחוץ לתחום השיפוט ולא היה מקום לעורר טענה זו גם בסיכומים. באשר לטענה השניה - יפה היה שלא תיטען כלל, והיא אופיינית לנסיונות ההתחמקות של הצד השלישי מתחילת הדיון. הצד השלישי שנמחק והצד השלישי שצורף מיוצגים על ידי אותו עו"ד ועורך דין זה מנוע מלחזור בו מהסכמה שנתן בבית המשפט לצרוף הצד השלישי הנוכחי במהלך המשפט, כפי שנובע מהחלטה הבאה שניתנה ביום 19.9.95: Tunisian referee limitdב"כ הנתבעת טוען שעשה כל שיכול לגלות את צד ג' האמיתי כבר קודם לכן, אך בגלל אי-שתוף פעולה הצליח רק בחודש יולי למצוא את מי שהוא סבור שהוא צד ג' האמיתי. ב"כ צד ג' א.מ.א ספנות חוזרת ומבקשת לדחות נגדה את הודעת צד ג' כיוון שאיננה הצד הנכון. ב"כ הנתבעת מסכים למחיקה אלא מבקש שקודם לכן תנתן החלטה על משלוח הודעת צד ג' ל t.r.lלעיל. ב- 12.7.95נתתי החלטה להזמין ב- 3.9.95את צד ג' החדש אבל מסתבר שההחלטה לא בוצעה. בישיבה של ה- 3.9.95נתבקשתי לצרף את צד ג' למרות האיחור ודחיתי את הבקשה. כיון שקיימת הסכמה שא.מ.א ספנות איננה הצד הנכון וכיוון שלא תהיה מניעה להמשיך את המשפט ממקום בו הופסק בישיבה מיום 24.4.95דהיינו לפני חקירת התובע ע"י צד ג', אעתר לבקשה: .1בנוסף להחלטה מ- 12.7להזמין את צד ג' ניתנת בזה החלטה, כי המשפט ימשך לאחר שתבוצע ההזמנה לצד ג'. .2צד ג' הנוכחי א.מ.א ספנות נמחק בזה. .3הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ישיבה זו בסך 450ש"ח. נקבע לתזכורת לאחר בצוע המסירה לצד ג' שתעשה לא יאוחר מאשר 15יום מהיום." טענה דיונית נוספת שנטענה על ידי הצד השלישי מתייחסת לדרישתו מהנתבעת להודות בעובדות שלא נענתה. אני מסכימה עם תשובתו של ב"כ הנתבעת כי הודעה להודות בעובדות הינה אמצעי להכנת המשפט ומקומה בשלב מקדמי שלפני תחילת ההוכחות, כאן נשלחה הדרישה להודות בעובדות ביום 10.9.96בעיצומן של ההוכחות ולאחר שהתקיימו כבר שלוש ישיבות הוכחות בהן נשמעו כל עדיי התביעה, שאף נחקרו על ידי ב"כ הצד השלישי. אשר על כן הדרישה הנדונה נעשתה באיחור ובדין שלא נענתה. בנוסף לכך דרישה להודאה בעובדות נוגעת להודאה בעובדות ראשוניות ולא למסקנות. הצד השלישי ביקש מהנתבעת להודות במסקנות עובדתיות לאור העדויות הסותרות מצד עדי התובע ביחס למבנה רצפת המחסן, או הערכות שלא נתמכו במסמכים. הדרישה הזו איננה מתייחסת לעובדות ראשוניות ולכן לא היה מקום להעתר לה (רע"א 1037/94סהר בע"מ נגד רפאלי תק על 1084(2). אחריות צד ג' אחריות בעל האניה לארוע תאונתי המתרחש באחד ממחסני האוניה מקבילה לחובתו של מחזיק בנכסי דלא-ניידי כלפי אדם המצוי על אותו נכס, בין אם הוא בר-רשות או מוזמן ובין אם הוא מסיג גבול. התובע היה מוזמן שכן הוא בא לאניה למטרה שלמחזיק הנכס בעל האניה יש בה אינטרס חומרי במישרין ובעקיפין. הכלל הוא, כי על מחזיק הנכס לנקוט באמצעים סבירים ובזהירות כדי למנוע נזק העלול להגרם למוזמן, (בין על ידו ובין ע"י צד ג') כתוצאה מסכנה בלתי רגילה הצפויה לו שם, ואשר המחזיק יודע או חייב לדעת עליה. (ע.א. 249/54דוד צבי ולאה שטרן נגד אלה שמיר ואח' פד"י יב 421, 439441). אותה חובה מוטלת על צד ג' כבעל האניה כלפי התובע שהוזמן לטעון פרי הדר בבטן האניה. בע.א. 471/62אניות מיכל ומשא בע"מ נגד המוסד לבטוח לאומי, פד"י יז 1944), נקבעה אחריות בעלת האניה בה נפגע פועל בעת שירד מהסיפון למחסן מאחר והוכר כמוזמן של המערערת. אחריות בעל האניה כלפי "מוזמן" העובד על האניה, נקבעה גם בהוראות וכללי בטיחות. כך למשל סעיף 13בחלק ב' לגללי הבטיחות בעבודה (נמלים ואניות הנמלים), 1947מטיל על הבעלים לדאוג לאמצעי גישה בטוחים לשימוש בני אדם במעבר מן החוף אל הספינה ולהיפך. בבחינת קל וחומר חלים כללים אלה ביחס לגישה בטוחה, בבטן ובמחסני האניה במהלך פעולות של פריקה וטעינה. התובע טוען כי החלקתו נגרמה משום שרצפת המחסן באניה היתה פגומה, לא ישרה, רטובה וחלקה מה שגרם לידית הפלג'קס להסתובב. הנתבעת טוענת, כי הצד השלישי הוא שאחראי לכל אחד משלושת הנתונים שגרמו לתאונה הנדונה דהיינו, שהוא היה אחראי ליצירת הסיכון, לפיקוח על עבודת הטעינה, לסידור הטעינה, למצב ריצפת האוניה ע"י פתיחת וסגירת גג האוניה במקרי גשם וגם לשימוש בפלג'קס. לטענתה, מועד הפעלת הקירור ותחילת הטעינה במחסני האניה נקבע ונעשה באופן בלעדי ע"י בעלי האוניה באמצעות צוות העובדים ועפ"י שיקול דעתם המוחלט. תמיד יש קצין משמרת אשר נמצא בזמן טעינת המטען המשגיח על אופן הטעינה (עמ' 58שורות 11-8) (ראה עדותו של זוראן גורטיק, החובל הראשון בטונסיאן ריפר נכון למועד התאונה, שורות 11- 12עמ' 58). הם אלה שמחליטים על סגירת המחסן והפסקת העבודה כאשר יורד הרבה גשם. אך לא כאשר הגשם הוא חלש (עמ' 21שורות 9-10, עמ' 36שורות 11- 13עמ' 58שורות 18-15). באשר לתיקון הרצפה נמסרה עדות שלא נסתרה כי תיקון הרצפה לא תלוי ברשות הנמלים אלא בבעל האוניה (עמ' 26שורה 20) וכי מעולם לא תוקנה הרצפה במחסנים הנמוכים (עמ' 58שורות 29-28). הסוכן דרוקר, שהוא סוכן האניה מטעם הבעלים, העיד כי רב חובל לא יאפשר לאניה להכנס לספנה אם הוא מודע שהמצב של רצפת האניה בלתי תקין. גם ש. ספן ראש מחלקת תפעול בנמל חיפה מהנדס מכונות בהכשרתו אישר בעדותו מטעם הנתבעת כי עיקר הבעיה באניות מסוג "ריפר" הוא שיש בעיות של רצפה, חלק מהרצפה נשבר, לפעמים בורות, הרצפה בדרך כלל לא חזקה במיוחד, חומר הבנייה הוא בדרך כלל אלומיניום שנועד להולכת קור (עמ' 65שורות 18-14). גם החובל זוראן גורטיק העיד על רצפת אלומיניום שלא תוקנה. אינני מייחסת חשיבות מכרעת לכך שבעוד ספן וגורטיק דיברו על רצפת אולמיניום, העידו התובע ועדיו על עצים על הרצפה שיש ביניהם רווחים. בכל מקרה מדובר על רצפה שלא תוקנה ושכתוצאה מאי התיקון היוותה גורם סיכון, בין אם זו רצפת אלומיניום או רצפת עץ המונחת על אלומיניום. אני מעדיפה את עדות התובע אשר העיד כי על הרצפה של חדר הקירור היו פלטות עצים שהיו ביניהם חורים. (עמ' 11שורות 12-9) התובע אמר עוד כי איננו זוכר ממה עשויה הרצפה אבל הוא זכר עצים על הרצפה שביניהם רווחים עמ' 21שורות 29-28). באשר לקביעת השימוש בפלג'קס הרי מי שקובע את סוג ציוד הטעינה היא רשות הנמלים, תוך התייעצות גם עם סוכן האניה. העיד דרוקר - סוכן האניה: "פרי הדר המועצה סיכמה עם רשות הנמלים כי אמצעי העבודה יהיו פלג'קסים וזאת מאחר ולא כל אניות הפירוק מתאימות לעבודות עם מלגזות ולכן התייעצו עם הסוכנים. ההחלטה הסופית היתה להשתמש בפלג'קסים". (עמ' 81שורות 26-23). מכאן שעל פי העדויות, בעל אניה וצוות האניה הם חלק בלתי נפרד מפעולת הטעינה המתבצעת בבטן האניה. הם נמצאים במחסן בכל זמן הטעינה והם מופקדים על סגירת ופתיחת המחסן כולל בזמן גשם. הם מעורבים בקביעת ציוד הטעינה וסידור טעינת המטען במחסני האניה. בתור שכאלה יש לבעלי האניה אחריות יחד עם הנתבעת ביחס למצב רצפת האניה ולמכשול שקיים בה בין אם מדובר בחורים ובין אם מדובר ברטיבות שגרמה להחלקה. אולם - לא הייתי אומרת שהאחריות לתיקון הרצפה מוטלת באופן בלעדי על הצד השלישי אם לא קיבל דרישה לכך מהנתבעת. הנתבעת היא הנמצאת במגע קרוב יום יומי עם אתר העבודה, היא הרואה ראשונה פגמים ברצפה ועליה להפנות את תשומת לב הבעלים לתיקונים שיש לבצע. לא שמעתי שהנתבעת עשתה זאת. לפיכך נראה לי כי יש לחלק את האחריות לאי תיקון הרצפה בין הנתבעת לבין הצד השלישי באופן שווה. באשר לשימוש בפלג'קס האחריות הבלעדית לשימוש בו מוטלת על הנתבעת ובאשר לפתיחת המחסן בזמן גשם האחריות הבלעדית לשימוש בו מוטלת על הצד השלישי. מכיוון שכאמור אין זה ברור מי משלושת הנתונים היה דומיננטי בגרימת הנזק לתובע, דהיינו, הפלג'קס שידיתו מסתובבת באופן פתאומי בעיקר שיש פגמים ברצפה, הרצפה הבלתי ישרה שבה חורים, הגשם שנכנס והרטיב את הרצפה, אני קובעת כי כל אחד משלושת הגורמים הללו חבר לגרימת הנזק באופן שווה. לפיכך אני תובעת כי על הצד השלישי להשתתף ב-% 50מהסכום שנפסק לטובת התובע נגד הנתבעת. תאונת עבודה