קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להעביר אחוזי בעלות על דירה: .1התביעה הינה לחייב את הנתבעים להעביר ולרשום על שם התובע % 45מן הבעלות בדירה ברחוב אלקנה 12 בירושלים, שהיתה בבעלות אביהם של התובע ונתבעת 1(להלן - הדירה); והרשומה היום על שם שני ילדיה של הנתבעת 1- שהם נתבעים 2ו-.3 .2התובע - הירש שיפרין, תושב ניו יורק, ארה"ב, ונתבעת 1- ריבה יוניק, תושבת בלגיה (להלן - הנתבעת) - הינם אחים. לשניהם אחות נוספת בשם תמרה איידלקופ - תושבת פריס, צרפת (להלן - תמרה). .3ביום 25.8.1977חתם אביהם המנוח של התובע והנתבעת על צוואה שנערכה, לבקשת המנוח, ע"י עו"ד הנריק נבנצאל, וחתימת המנוח אושרה ע"י עו"ד נבנצאל וע"י דליה קרני. (ראה נ-3). בצוואה זו ציווה המנוח "מהיום ואחרי אריכות ימי ושנותי" את זכויותיו בדירה, על כל תכולתה - לנתבעת (בכפוף לזכות אשתו לגור בדירה כל ימי חייה ללא תשלום שכ"ד). את כספיו בבנק דיסקונט סניף גאולה - ציווה לאשתו. בסעיף 6 לצוואה כתב המנוח במפורש דברים אלה: "הנני מצהיר כי כל מה שכתוב בכתב צוואתי זו הוא לפי רצוני האחרון והגמור והנני דורש מכל קרובי ומכל אדם אחר לקיים דברי צוואתי זו ולא לערער עליה ולא להתנגד לה מכל וכל והלוואי ויישמרו יקירי מכל רע וימשיכו את חייהם בשלווה ובשלום". .4המנוח, שנפטר ביום 23.10.1986, דהיינו - יותר מתשע שנים לאחר עריכת הצוואה, ביקר מספר פעמים את עו"ד נבנצאל בין מועד עריכת הצוואה לבין יום פטירתו - אך לא שינה את הצוואה. עו"ד נבנצאל העיד כי אמר למנוח, שהיה יהודי חרדי מאד, כי הוא עורך את הצוואה לפי דיני מדינת ישראל ולא לפי דין תורה, והמנוח אמר לו כי זה בדיוק מה שהוא חפץ, וכי הוא רוצה כי לאחר פטירתו תקוים צוואתו רק בבית משפט אזרחי בישראל ולא בבית הדין הרבני (עמ' 25). עוד אמר המנוח לעו"ד נבנצאל כי התובע ותמרה אינם זקוקים לדבר ממנו ואילו הנתבעת היא אם ל- 9ילדים, בעלה חולה, היא חלשת אופי ושבורה בגלל העומס, בריאותה אינה טובה, ועל כן הוא רוצה לצוות רק לה את הדירה. .5הצוואה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, לא הוגשו התנגדויות, וניתן עליה צו קיום צוואה ביום .18.1.1987 .6הצדדים אינם חולקים כי הצוואה תקפה מבחינת חוקי המדינה. .7מיד לאחר פטירת המנוח פנה התובע אל הנתבעת בטענה כי הצוואה אינה כשרה על פי ההלכה, שכן על פי ההלכה הבן הוא היורש היחיד והבנות אינן יורשות, ומשום שאחד העדים החתומים על הצוואה - היא אשה, ודרש ממנה להעביר על שמו את נכסי אביהם שירשה. .8משלא נענתה לו הנתבעת - פנה התובע לבית דין צדק באנטוורפן, בלגיה (להלן -בית הדין) - כדי שזה יפסוק על פי ההלכה כי התובע הינו היורש היחיד של אביו. (נראה כי התובע לא טרח למסור את התביעה לנתבעת). .9התובע שוחח מספר פעמים טלפונית עם הדיינים בבית הדין - שלא בנוכחות הנתבעת, כדי לשכנעם שהצוואה אינה תקפה (התנהגות בלתי תקינה מצד התובע ומצד בית הדין באנטוורפן). .10אחד הדיינים באנטוורפן, הרב כהן, הציע על דעת עצמו פשרה לפיה יקבל התובע % 45מן הבעלות בדירה, ואף אמר לנתבעת דברים מהם הבינה כי הצוואה אינה כשרה ולא שווה מאומה, ועל כן רצוי שתעשה שלום בית (עמ' 36). .11הנתבעת העידה כי מלכתחילה סרבה לפעול בניגוד לצוואת אביה ובניגוד לרצון בעלה וליתן לאחיה מנכסי המנוח שירשה, אך כל הזמן הופעל עליה לחץ מטעם התובע, וכן מטעם אחותה תמרה שאמרה לה כי התובע לוחץ עליה, על תמרה, להשפיע על הנתבעת להעביר את נכסי האב לתובע, ותמרה לא מסוגלת יותר לעמוד בלחץ (עמ' 36), (יצוין כי זו אינה עדות שמיעה למרות טענת ב"כ התובע), וכן מטעם הדיינים - ועל כן נשברה הנתבעת בסוף ואמרה לרב כהן: "בסדר, תסדרו את זה", מבלי לומר לו איך היא רוצה שהענין יסודר. .12ביום ז' באדר תשנ"א נחתם בידי התובע, הנתבעת, אחותם תמרה וכן ע"י שני דיינים של בית הדין כעדים, בפני בית הדין - "שטר חלוקת ירושה" (נספח ד' לתביעה), (להלן - שטר החלוקה), בו מסכימים שלושת ילדי המנוח כי כל הרכוש שנשאר מאביהם המנוח, בין בנכסי דניידי ובין בנכסי דלא ניידי, יתחלק ביניהם באופן הבא - כל הרכוש יישום במחיר הוגן ובמיקח שווה על פי שומת שלושה בקיאים, ומהמחיר הכולל תקח האחות תמרה - 10אחוז, ושאר הכסף או שווי הרכוש - יתחלק בין התובע והנתבעת שווה בשווה. בשטר החלוקה נזכרת העובדה כי המנוח ציווה את הדירה לנתבעת, "אך למען שלום ושלמות המשפחה היא מוותרת על קיום הצוואה.... רק מרצונה הטוב היא מסכימה בלב שלם וללא עוררין על החלוקה של כל הרכוש כפי שנעשה בשטר חלוקה זה". (ההדגשות לא במקור). .13התובע שהגיש תביעתו לבית משפט זה - מבין כי אינו יכול לתקוף את צוואת אביו - שקבלה תוקף בצו קיום צוואה בבית משפט זה, ועל כן הוא טוען כי שטר החלוקה מהווה חוזה מושלם והחלטי לחלוקת הכספים והמקרקעין שזכתה בהם הנתבעת עפ"י הצוואה; כי בפועל חולקו הכספים בין שלושת האחים - כפי שנקבע בשטר החלוקה; וכי שטר החלוקה מהווה עיסקה במקרקעין לפי ס' 6לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969, ומאחר שהעיסקה לא נגמרה ברישום - רואים אותה כ"התחייבות לעשות עיסקה" על פי ס' 7לחוק המקרקעין. .14התובע טוען כי שטר החלוקה אינו מתנה שכן הנתבעת קיבלה % 45מתוך הכספים -000,55$, שלא היתה מקבלת אילו התובע לא היה מוותר על חלק מהדירה. .15לחלופין טוען התובע, כי אפילו נתייחס לשטר החלוקה כאל חוזה מתנה, הרי שטר החלוקה מהווה מתנה לאלתר - שאין חזרה ממנה; כי הנתבעת ויתרה בשטר החלוקה עצמו על אפשרות חזרתה מהמתנה; וכי על כן לא חלה האפשרות לחזור מן המתנה על פי ס' 5(ב) לחוק המתנה, תשכ"ח - .1968 .16עוד טוען התובע כי לא היתה ראייה כלשהי להרעת מצבה הכלכלי של הנתבעת מאז החתימה על שטר החלוקה, או להתנהגות מחפירה מצידו - שתצדיק את החזרה מהמתנה לפי ס' 5(ב) לחוק המתנה. .17הבעלות על הדירה הועברה ע"י הנתבעת לשני בניה, נתבעים 2ו-3, אולם התובע טוען כי העברה זו נעשתה בלא תמורה, ובחוסר תום לב, לאחר חתימת הנתבעת על שטר החלוקה, ועל כן קודמת זכותו ל-% 45מהדירה - על זכותם. 18יובהר כבר בשלב זה כי אפילו קיבלתי את כל טענות התובע בדבר תוקפו של שטר החלוקה - עדיין אין די בכך כדי להורות על רישום % 45מהדירה על שמו. כאמור, שטר החלוקה עצמו קובע כי כל הנכסים יישומו ע"י שלושה בקיאים "ומהמחיר הכולל" תקבל תמרה 10אחוז, "ושאר הכסף או שווי הרכוש" - יתחלקו בין התובע לנתבעת שווה בשווה. לשון אחרת - שטר החלוקה מקנה לתובע % 45מהמחיר של הדירה, או משווי הדירה ואינו מקנה לו בעלות בדירה עצמה. מטעם זה לכשעצמו יש מקום לדחות את התביעה שהיא תביעה לרישום % 45מהדירה של שם התובע, שכן לא הוסכם בשטר החלוקה על רישום כזה. .19עם זאת, ונוכח העובדה שכל ההליכים בתיק זה, כולל סיכומי שני הצדדים דנו בשאלה מה דינו של שטר החלוקה, אתייחס גם אני לנושא זה. .20אין מחלוקת כי כל אדם שקבל רכוש על פי צוואה - רשאי לעשות ברכוש זה כאוות נפשו. השאלה שלפנינו היא אם אכן היה זה רצונה הכן, האמיתי, והחופשי של הנתבעת לחתום על שטר החלוקה, ולתת לאחותה תמרה 10אחוז מהנכסים שירשה, ולאחיה התובע - 45אחוז, ולהוותר עם 45אחוז בלבד. .21עצם העובדה שהתובע נאלץ לפנות לבית דין צדק באנטוורפן - מוכיחה כי הנתבעת לא חפצה לתת לו את מבוקשו, שאילו רצתה לתת לו מירושת אביה - היתה עושה כן מרצונה הטוב והחופשי, ללא צורך בתביעת התובע לבית הדין כדי לאלצה לעשות כן. .22יתרה מזו, הנתבעת העידה, ואין כל סיבה שלא להאמין לה, כי לא רצתה להפר את צוואת אביה שהביע במפורש את רצונו שהדירה תהיה לה בלבד, ואף טרח וציווה על ילדיו האחרים לא לערער על צוואתו. עצם פניית התובע לבית דין צדק באנטוורפן היא ערעור על הצוואה בטענה כי הצוואה נוגדת את ההלכה. בפנייה לבית הדין הפר התובע ביודעין ובמצח נחושה את רצונו האחרון של אביו, בין אם הצוואה תקפה על פי ההלכה, ובין אם אינה תקפה על פי ההלכה. .23טענת התובע כי הנתבעת הסכימה לוותר על חלק מהרכוש שירשה מאביהם כדי לשמור על שלום בית, עומדת בסתירה לכך שבעלה של התובעת התנגד להעביר לתובע חלק כלשהו מהרכוש שהנתבעת ירשה מאביה, ושלום הבית עם הבעל בוודאי עדיף לנתבעת על שלום הבית עם אחיה. .24התובע לא הפסיק ללחוץ על הנתבעת לאורך כל הזמן, ממותו של המנוח ועד לחתימה על שטר החלוקה: א. באמרו לה כי הצוואה אינה תקפה לפי ההלכה; ב. בהסיתו את אחותו תמרה באופן בלתי פוסק לשכנע את הנתבעת לוותר על הירושה לטובתו - עד שתמרה לא יכלה לסבול עוד את פניותיו אליה, ודרשה מהנתבעת לוותר לתובע על הירושה; ג. בפנותו טלפונית מספר פעמים לדיינים, בהעדר הנתבעת (דבר שלא ייעשה) כדי לשכנעם כי על פי ההלכה הוא היורש ולא הנתבעת. ד. בעקבות פניית התובע לבית הדין לחצו אף הדיינים על הנתבעת להגיע להסדר עם אחיה, תוך הבהירם לה כי על פי ההלכה - הצוואה אינה כשרה. כל הלחצים הללו נעשו מתוך ידיעה כי הנתבעת, שהיא אשה חרדית, חוששת לעשות דברים בניגוד להלכה, והיה בלחצים האמורים - משום כפיה ועושק של אשה חרדית, חסרת נסיון, שאינה בקיאה בהלכה ובחוק הישראלי - שמנעו ממנה להגיע לרצון חופשי, כן, ואמיתי, ואילצו אותה ליתן מתנות לאחיה ולאחותה, בניגוד לרצונה, בניגוד לרצון אביה המנוח, ובניגוד לרצון בעלה. .25יתרה מזו - הנתבעת לא ירשה כל כספים על פי הצוואה. אביה המנוח נתן לנתבעת כספים בחייו, וכספים אלה הוכנסו לחשבון שלה ושל בעלה. עם פטירת המנוח לא היו התובע ותמרה זכאים, איפוא, כלל ועקר לכספים שקיבלה הנתבעת מהמנוח בחייו, אפילו לא היתה נכתבת צוואה כלל, אואפילו היה הבן היורש היחיד על פי ההלכה. למרות זאת הצליח התובע לבלבל ולהטעות הן את הנתבעת והן את בית הדין, ואלה סברו כי גם הכספים שקיבלה הנתבעת מהמנוח בחייו - נכללים בירושה שלגביה אילצו את הנתבעת לבוא להסדר עם אחיה ואחותה. .26הנתבעת נתנה לאחיה ולאחותה מן הכספים שקיבלה בחייה מאביה, כפי שנקבע בשטר החלוקה, ואין על כך ערעור ותביעה, ועל כן אין לי צורך לדון בנושא הזכות לכספים אלו. מכל מקום, אין לראות בחלוקת הכספים בין האחים - משום מתן תמורה מצד התובע לנתבעת, משום שהתובע לא ויתר על כל כספים לטובת הנתבעת. ההיפך הוא הנכון הוא קיבל מהנתבעת כספים שלא הגיעו לו. .27כאמור לעיל - שוכנעתי כי שטר החלוקה נחתם ע"י הנתבעת מתוך אילוץ, עושק וכפיה, ואף מתוך הטעייה - ומטעם זה לכשעצמו יש לדחות את התביעה. .28אולם גם בהנחה (שאינה מקובלת עלי), שהנתבעת חתמה על שטר החלוקה מתוך רצון אמיתי וחופשי - הרי מדובר במתנה, שכן היא לא קיבלה דבר בתמורה לחתימה זו. (ס' 1לחוק המתנה, תשכ"ח - 1968). .29על פי ס' 2לחוק המתנה - מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. במקרה הנדון לא היתה הסכמה בין הצדדים שהדבר ניתן במתנה, שכן התובע טען כי נתן תמורה (למרות שטענה זו אינה נכונה). .30כמו כן לא הוקנתה המתנה עדיין לתובע, שכן היה מדובר בהסכם לחלוקת שווי הרכוש של המנוח, חלוקה שתיעשה רק לאחר שהרכוש יישום ע"י שלושה בקיאים, תתקבל התמורה - ותחולק. 31סעיף 5לחוק המתנה מאפשר לנותן המתנה לחזור בו מן המתנה בשלושה מקרים: א. כל עוד לא שינה מקבל המתנה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות [ס' 5(א)]; ב. אם החזרה מהמתנה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה [ס' 5(ב)]; ג. מחמת הרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן [ס' 5(ב)]. .32במקרה שלנו (בהנחה הבלתי נכונה ששטר החלוקה הוא חוזה מתנה שנערך מרצון) - יש תחולה לכל אחד מהמקרים המנויים בס' 5לחוק המתנה, המזכה את נותן המתנה לחזור בו ממתנתו: א. מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות. ב. הלחץ הבלתי פוסק על הנתבעת, הלחץ על אחותה תמרה כדי שזו תשפיע על הנתבעת, הפנייה לבית הדין בניגוד לרצונו המפורש של המנוח, קיום שיחות השפעה מצד התובע עם הדיינים בהעדר הנתבעת, וההטעייה בקשר לכספים - כל אלה מהווים התנהגות מחפירה מצד התובע כלפי הנתבעת. ג. הנתבעת היא אם לתשעה ילדים, בעלה נפטר לאחר החתימה על שטר החלוקה, וכל עול המשפחה והסיוע לילדים - נופל על שכמה של הנתבעת, ובכך יש משום הרעה במצבה הכלכלי. .33בהתחשב בכל האמור קיימות שלוש הצדקות לדחיית התביעה: א. התובע תובע דבר הנוגד את שטר החלוקה עליו הוא מסתמך. ב. שטר החלוקה נחתם ע"י הנתבעת מתוך אילוץ, כפיה, עושק והטעייה - ועל כן מוצדק לבטלו. ג. אפילו היה שטר החלוקה תקף - הסכמת הנתבעת ליתן לתובע % 45מהדירה - היא מתנה שניתן לה לחזור ממנה, והיא אכן חזרה ממנה בהעבירה את כל הדירה על שם בניה - נתבעים 2ו-3, והיתה לה הצדקה מלאה, על פי הנסיבות והדין, לעשות כן. .34התביעה נדחית. .35לאור הנסיבות אני קובעת כי על התובע לשלם לנתבעים הוצאות, כולל הוצאות נסיעה ארצה ושהות בארץ, ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 000, 40ש"ח (כולל מע"מ). סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.בעלותמקרקעין