תוספת גביה לעובדים באגף הגביה בעירייה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת גביה לעובדים באגף הגביה בעירייה: השופט קובובי: .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מה/74- 3ו-מה/175-3), אשר דחה את עתירת המערערים "להצהיר כי יש לכלול בגמלאות המשתלמות לתובעים את רכיב השכר המכונה 'תוספת גביה'...". .2העובדות, כפי שקבען השופט המלומד ושאין עליהן עוררין, הן: א) המערערים עבדו באגף הגביה של עירית ירושלים ופרשו לגמלאות, האחד ב-31.3.1982, השני ב-31.7.1983; ב) מאז 1.4.1979 משתלם לכל עובדי אגף הגביה רכיב בשיעור %10 מהמשכורת, שכונה "% 10גביה"; ג) הרכיב האמור שולם ללא קשר לטיב או לשעות עבודתם של עובדי האגף, עבור ביצוע התפקיד הרגיל; ד) תחילה היתה כוונה ש"התוספת" תהווה חלק מ"פרוייקט של שכר עידוד". לאחר שהוחלט לגנוז את "הפרוייקט" הנ"ל (אוקטובר 1981), המשיכה העיריה לשלם לעובדים הזכאים לכך את הרכיב נשוא המשפט; ה) הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות), חלות על העיריה ועובדיה מכוח סעיף 191להסכם קיבוצי מיוחד החל על הצדדים; ו) מספר חודשים לפני צאתם לפנסיה הודע למערערים, לכל אחד מהם, שאין עליהם לעבוד בפועל והם ימשיכו לקבל את משכורתם ("תקופת הסתגלות"). אותה עת היה בעיצומו תהליך של רה-ארגון, שהביא לאיחוד אגפי השומה והגביה - בגזברות העיריה. בעת "תקופת ההסתגלות" שנמשכה 5חודשים אצל המערער מס' 1(נובמבר 1981- מרס 1982) ו- 31/2חדשים אצל המערער מס' 2( 15.4.1983- עד 31.7.1983) שולמה למערערים משכורת שכללה פריט "% 10גביה" וגם קצובות נסיעה, ביגוד וטלפון; ז) הפריט "% 10גביה" לא הובא בחשבון בחישוב הפנסיה. .3מרכז הכובד בפסק-הדין נשוא הערעור הוא בשני סעיפים קצרים אלה: ".3 מתוך העובדות שנקבעו לעיל ברור לבית-הדין, כי אותו רכיב הנקרא "עשרה אחוז גביה" הינו חלק מהשכר הרגיל של העובד, וזאת על-פי הכללים שנקבעו על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה בדב"ע מד/2- 7[1]. .4 על כן, אילו תיק זה היה מבוסס על הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) בתוקפו כחוק, לא הייתי רואה הבדל בין הנסיבות במקרה זה לבין הנסיבות באותו דב"ע מד/2- 7[1], והיה מקום לקבלת התביעה". "אלא מה" - המשיך והקשה השופט המלומד - כאן יש לנו עסק עם חוק הגמלאות לא בתור שכזה כי אם בתור חוק שהוראותיו אומצו על-פי הסכם קיבוצי, כחלק של הסכם קיבוצי. במסגרת ההסכם הוקם מנגנון מיוחד למיון התוספות השונות ולסיווגן כתוספות שתובאנה בחשבון חישוב "המשכורת הקובעת". להוראה זו שבהסכם קיבוצי תוקף מחייב ויש לנהוג על פיה. ומשסווג הרכיב "% 10גביה" כתוספת שאין להביאה בחשבון בחישוב המשכורת הקובעת - דין התביעה להידחות. .4עיקר השגותיהם של באי-כוח המערערים נסבו על התרתי דסתרי שבין האמור בסעיפים 3ו- 4לפסק-הדין נשוא הערעור לבין המסקנה שבהמשך. שהרי, אם התוספת "% 10גביה" הינה תוספת פיקטיבית, משמע שהיא חלק מהמשכורת היסודית. יבואו הצדדים להסכם קיבוצי וידביקו לחלק (פריט) כל שהוא שבמשכורת את השם "תוספת" לא פעלו ולא כלום ועומדת להם, למערערים, ההוראה הגורפת שבסעיף 191/1א להסכם הקיבוצי, האומרת כי "בהוצאת עובד עיריה לקצבה ובתשלום קצבה לשאירי עובד עיריה תנהג העיריה לפי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות)... כפי שהן בתוקף מזמן לזמן ובשינויים המחויבים". על-פי הוראת נוהל 3/1("תשלום התוספות השונות שבנוהל זה אינו נחשב כחלק מהמשכורת לעניין חוק שירות המדינה (גמלאות)... למעט התוספות המפורטות להלן") נגזר, כי התוספת "% 10גביה" איננה חלק מהמשכורת לעניין חישוב הגמלה. וזו הטעות היסודית, שעליה דובר קודם לכן: פריט (חלק מן השכר) שאין בו תכונות של "תוספת" מהווה חלק ממשכורת היסוד וראיית אותו פריט כתוספת אין לה כל משקל או משמעות. .5באת-כוח העיריה השיבה, שחוק הגמלאות אומץ בכפוף לשינויים המחויבים. תוספת הגביה הינה תשלום המיוחד לעיריה, שאין לו אח ורע אצל עובדי האוצר. משישבו הצדדים להסכם הקיבוצי והחליטו להוציא את תוספת % 10גביה" מחישוב המשכורת הקובעת לצורכי פרישה לגמלאות, פיצויי פיטורים וחישוב תוספת על שכר משולב, יש לכבד את רצונם. .6לתועלת הדיון בשאלה השנויה במחלוקת, טוב לשוב ולעיין בשתי הגדרות שבסעיף 8לחוק הגמלאות: "משכורת קובעת, לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, ...." "תוספת קבועה - תוספת המשתלמת על משכורתו היסודית של עובד ושהוכרה על-ידי הממשלה כתוספת קבועה לעניין חוק זה". משנתקלים בתיבה "תוספת" ותוהים על משמעותה, יש להזדקק לאמור בדב"ע לד/3- 7[2] (להלן - עניין ביטמן), בו התחקו לראשונה אחרי סימני ההיכר של "התוספת" ואיפיוניה. לאחר שפורטו האותות והסימנים, סוכמה הסוגיה כך: "המשותף לכל אלה הוא שהתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם. ברור שאין זו הגדרה כוללת שתתפוס בכל המקרים או שתענה על כל המקרים, אך יש בה כדי לעזור" (שם [2], ע' 427; ההדגשה לא במקור בעקבות עניין ביטמן [2] חזר בית-הדין ופסק, כי כאשר פריט מסוים בשכר הקרוי "תוספת" משתלם ללא כל צידוק של "תנאי או גורם מיוחד", בעד ביצוע עבודתו הרגילה של העובד שבו מדובר, המסקנה היא שלא מדובר "בתוספת לשכר הרגיל, אלא במרכיב ממרכיבי השכר הרגיל עצמו" (דב"ע לה/1- 7[3], בע' 119). .7רשות מקומית המאמצת את חוק הגמלאות רשאית, ביחד עם הצד השני להסכם הקיבוצי, להסכים על תשלום "תוספות" שאינן מוכרות בשירות המדינה, אך יש להן, לדעתם, הצדקה בשים לב למיוחד שבשירות המוניציפלי; כן רשאים הם לפעול למען תוכר תוספת זו או אחרת כ"תוספת קבועה" כמשמעותה בסעיף 8לחוק הגמלאות. אך בהתקיים הליך משפטי לבירור טיבה ומהותה של תוספת השנויה במחלוקת, בית-הדין הוא שיכריע ויקבע, אם פריט השכר השנוי במחלוקת עונה על הקריטריונים של "תוספת" לפי ההלכה הפסוקה, אם לאו - בחלק מהמשכורת היסודית עסקינן, חרף התווית או הכינוי שהוצמדו לאותו פריט. .8כך בענייננו. משקבע בית-הדין האזורי, שהתשלום הקרוי % 10גביה" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה ואיננו תוספת של אמת, הרי שהתשלום הוא חלק מהמשכורת היסודית לצורך חישוב הגמלה. .9הערעור מתקבל. המשיבה תשלם למערערים הפרשי גמלה המגיעים להם בשל השמטת הרכיב % 10גביה" ממשכורתם הקובעת למן יום פרישתם מן העבודה ( 1.4.1982ו-1.8.1983). אנו סבורים שהמשיבה פעלה כפי שפעלה על סמך טעות שבתום לב וכי אין לחייב אותה בתשלום פיצויי הלנה, כי אם, תחת זאת, בתשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצר כל חיוב עד לתשלום בפועל. המשיבה תשלם לכל אחד מהמערערים הוצאות משפט בסך 250ש"ח בצירוף מע"מ.עירייה