בריחה של אופנוע לאחר תאונת דרכים

1. זוהי תביעת כספית - תביעת נזקי גוף - על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בתאריך 3/8/97 נפגע התובע בתאונת דרכים עת חצה את הכביש. התובע נפגע מאופנוע אלמוני שנמלט מהמקום לאחר הפגיעה בתובע. מכאן התביעה נגד קרנית. המחלוקת מתמקדת בשאלת הנזק בלבד לאחר שהנתבעת בדברי הסיכום הודיעה כי היא מודה בחבות. 2. המצב הרפואי מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט - ד"ר שטרן - על מנת להעריך את מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה. את חוות דעתו מסכם ד"ר שטרן כדלקמן: "מר דייב נפגע בשוק שמאל ובקרסול ימין בהיותו מעורב בתאונת דרכים כהולך רגל. אובחן שבר של עצמות השוק משמאל ושבר דו-פטישוני בקרסול ימין. נותח ונעשה שיחזור סגור של השבר בעצם הטיביה וקיבוע פנימי בעזרת מסמר תוך-לשדי ושחזור פתוח וקיבוע פנימי של השברים בשני הפטישונים בקרסול ימין. ימים אחדים לאחר הניתוח נותח בשנית לתיקון העמדה של השבר בפטישון הפנימי בקרסול הימני. היה מרותק לכסא גלגלים והתהלך ללא דריכה במשך שלושה חודשים וטופל בפיזיותרפיה. כיום מתאונן מר דייב על כאבים ברגליים עם קושי בהליכה ובעמידה ממושכים ואינו מקבל כל טיפול ספציפי הקשור לפגיעות בגפיים התחתונות בתאונה הנדונה. בעקבות סיפור של אפילפסיה עבר ברור נוירולוגי כולל בדיקת EEG ובדיקת CT מח שנמצאו תקינות. מעברו מוסר על שבר בעצמות השוק הימנית בגיל 16 שבעקבותיו נותח ברוסיה. בבדיקה הקלינית הנוכחית נמצאה הגבלה בתנועות פרק הקרסול הימני ביישור ובכיפוף הכפי בכמחצית מטווח התנועה המלא כפי שתואר, המפרק נמצא יציב וללא עדות להפרעה כל שהיא במפרק הסוב-טלארי. בצילום נראה קיבוע פנימי של השברים בשני הפטישונים בעמדה אנטומית עם יחסי מפרק קרסול תקינים. השבר בעצמות השוקה השמאלית קובע בעמדה אנטומית בעזרת מסמר תוך-לשדי, ציר הגפה נמצא תקין, לא נותרה הפרעה תפקודית בפרק הקרסול השמאלי ובפרקי הברכיים דו-צדדית. לעצם נוכחות המסמר התוך-לשדי בשוקה השמאלית והקיבוע הפנימי בקרסול הימני אין כל משמעות קלינית תפקודית ועצם הוצאתו באם אכן יוצא בעתיד לא תשנה את מצבו התפקודי. קביעת נכות בהתאם לקובץ התקנות של המל"ל נכותו בגין הפגיעה בגפיים התחתונות בתאונה הנדונה כדלקמן: בגין הפגיעה בקרסול הימני וההגבלה בתנועות פרק הקרסול ביישור הגבי בלבד, נכותולפי סעיף 48(3) א' - 10%. בגין הפגיעה בשוק השמאלית לא נותרה נכות צמיתה." 3. כאב וסבל התובע יליד 24/8/72. לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 10%. התובע היה מאושפז בבית חולים למשך 15 יום. כפועל יוצא, זכאי התובע לפיצוי כספי בסך 24,266 ש"ח בראש נזק זה. 4. הפסד השתכרות התובע עלה לארץ מרוסיה ב-19/11/96. עד התאונה היה התובע בארץ כ-9 חודשים. לטענת התובע, בעקבות פגיעתו בתאונה הוא היה בתקופת אי כושר של כחצי שנה. מוכן אני לקבל כי כך הם פני הדברים, אולם לא באה בפני כל הוכחה כי עובר לתאונה עבד התובע ו/או אם עבד מה היה שכרו. נטל זה היה מוטל על התובע. לטענת התובע, עובר לתאונה, הוא עבד במספר מקומות עבודה. לטענתו: ביום התאונה הוא עבד בבנין עם קבלן בנין אשר היה אוסף אותו בבוקר מחניון. התובע אינו נוקב בשמו של הקבלן אצלו עבד וגם לא יכול להציג כל מסמך היכול להעיד כי עובר לתאונה עבד במקום עבודה כלשהו. התובע מסביר מחדל זה בכך, שהחליף הרבה מקומות עבודה ולא שמר על תלושי המשכורת. הסבר זה של התובע אינו מקובל עלי, מה גם שהתובע לא הביא לעדות עד היכול לתמוך את טענתו כי עובר לתאונה הוא עבד, והיכן עבד. גם כשנתבקש התובע לציין את שמו של המעביד ואת מיקום מקומות העבודה בהם הוא עבד, הוא לא יכול היה לעשות כן. "ש. איפה יש לך איזושהי הוכחה על כך שעבדת לפני התאונה כמו תלושי שכר, דיווח לביטוח לאומי? ת. אין לי. למה אני צריך אותם? האם ידעתי אז שתהיה לי תאונת דרכים. ש. איפה המקום שעבדת לפני התאונה? ת. עבדתי עם הקבלן בכל מיני מקומות. הוא היה בא אלי ואוסף אותי לכל מיני מקומות." הסבר זה של התובע, אינו מקובל עלי. לא יתכן כי לא ימצא מסמך או עד היכול להעיד בנדון. לא ברור לי על מה סמך ב"כ התובע את טיעוניו עת ביקש לחשב את השכר שהתובע איבד בתקופת אי הכושר בסכום של כ-5,000 ש"ח לחודש. אין לי אלא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, להוכיח: האם עבד? אצל מי עבד? וכמה השתכר? טוען התובע כי לאחר התאונה הוא חזר לעבודה כעבור 5-6 חודשים. גם הפעם לא יכול היה התובע לומר במדויק היכן עבד ובאיזו תקופה. "אני לא זוכר מה עשיתי במהלך התקופה הזו. אני חושב שעבדתי ב"סלטי צבר" ועבדתי רק בלילות.... ....... ש. חוץ מ"סלטי צבר" היכן עבדת עוד? ת. במאפיה בחולון, לא הרבה זמן. .......... ת. חוץ מזה עבדתי במפעל "טמפו" במיצים... עבדתי פחות מחודש." מוכן אני לקבל כי לאחר התאונה עבד התובע בעבודות מזדמנות, אך גם הפעם, לא התמיד בעבודה לאורך זמן, משום שהסתבך בביצוע עבירות פליליות בגינן נשפט לתקופות מאסר ממושכות. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות מלמד, כי כבר בחודש יוני 1998 התחיל התובע לבצע עבירות אלימות ורכוש. 4 פעמים נדון התובע לעונשי מאסר בגין עבירות אותן הוא ביצע. למעשה משנת 2001 נמצא התובע בבית סוהר, ממנו הוא אמור להשתחרר רק ב-23/12/04. על רקע האמור לעיל יש לבחון את אובדן ההשתכרות/כושר ההשתכרות של התובע. מחד גיסא, אין אני יכול להתעלם ממצבו הרפואי של התובע כתוצאה מן התאונה. לתובע נותרה הגבלה בתנועות פרק הקרסול הימני ביישור ובכיפוף הכפי בכמחצית מטווח התנועה המלא. בהחלט יתכן כי למצב רפואי זה יש השפעה על כושר עבודתו והשתכרותו של התובע, על אחת כמה וכמה עת מדובר בעובד כפיים העומד לא מעט על רגליו, במהלך העבודה. יש גם לקבל כאמינות את תלונותיו של התובע על כאבים ברגליים עם קושי בהליכה ובעמידה ממושכים. מוכן אני גם לקבל כי למרות, שלאחר התאונה, עם סיום תקופת אי הכושר ולמרות שהתובע עבד יום עבודה מלא, היו לו - במהלך העבודה - כאבים ברגליים ונפיחות. לאלו בוודאי יתכן ויש להם השפעה על כושר עבודתו והשתכרותו. מאידך גיסא, אין אני יכול להתעלם מכך שהתובע אינו מתמיד בעבודה, ועבודותיו הן עבודות מזדמנות. אין להתעלם מעברו הפלילי של התובע - בעבירות אלימות ורכוש. התובע שפוט עתה ל-24 חודשי מאסר בפועל. מפי התובע למדתי כי הוא גם נוהג לשתות אלכוהול. כל אלו בוודאי משפיעים לא מעט על קליטתו בעבודה ועל רצף עבודתו. בנסיבות אלו, אין מנוס מאשר לפסוק לתובע סכום גלובלי כלשהו, עבור אובדן ההשתכרות/כושר ההשתכרות של התובע במהלך השנים מאז התאונה ואילך, אשר יבטא את כל שנאמר לעיל. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 50,000 ש"ח יהיה הולם את הנסיבות. 5. הוצאות לא הוכחו בפני הוצאות כלשהן שנגרמו לתובע. בהתחשב בתקופת ההחלמה של התובע מוכן אני לפסוק לתובע הוצאות גלובליות כלשהן - בסך 1,000 ש"ח - כשהוצאות אלו כוללות גם את הוצאות הנסיעה המוגברות שהיו לתובע בתקופה זו. מעבר לכך, לא הוכח לי כי לתובע היו הוצאות אחרות. לא הוכחה בפני עזרת צד ג' לה נזקק או יזקק התובע. לא הוכחו בפני הוצאות רפואיות שנגרמו או יגרמו לתובע. לא השתכנעתי כי בעתיד ידרש התובע להוצאות כלשהן, כתוצאה מהתאונה, על אחת כמה וכמה שלא הובאו ראיות לענין זה. 6. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל 24,266 ש"ח הפסד השתכרות 50,000 ש"ח הוצאות 1,000 ש"ח סה"כ 75,266 ש"ח על הנתבעת לשלם סכום זה לתובע כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל בתוספת מע"מ כחוק ואגרת בית משפט. משפט תעבורהאופנועתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה