סירוב שיקים ללא משלוח התראה   1. בפני ערעור על סירוב 5 שיקים, אשר סורבו ע"י המשיב בחשבונה של המערערת אצלו.   המערערת טוענת כי עומדת לה, לגבי כל השיקים, עילת הערעור אשר בסעיף 10(א)(1) ו/או העילה אשר בסעיף 10(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי , התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). טענתו המקדמית של ב"כ המערערת (אשר נטענה, משום מה בסוף סיכומיו), הינה כי המשיב לא שלח למערערת התראה, כפי שחייב היה לעשות על פי תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי התשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות") לגופו של ענין, בפי המערערת טענות שונות לגבי שיק מס' 6, שיקים 7 ו- 8, ושיקים 9 ו- 10. לפיכך, אתייחס אליהם בנפרד, אולם, תחילה, אל הטענה המקדמית.   2. משלוח התראה;   (א) אין חולק כי ההתראה היחידה אשר הוצאה ע"י המשיב, היא ההתראה מיום 23.600, אשר צורפה לתגובת המשיב (להלן: "ההתראה"), וכי התראה זו נשלחה למערערת ביום 30.6.00. אמנם, תחילה טען המשיב כי קיימת התראה מאוחרת יותר, אולם התברר כי אין הדבר כך. אינני מייחסת לפקידת המשיב חוסר תום לב ונסיון להטעות, כפי שמייחס לה, לצערי, ב"כ המערערת וסבורה אני כי, בתום לב, לא הבחינה הפקידה בכך שההתראה הינה משנת 2000 וסברה שהיא משנת 2001.   לאחר שהתבררה הטעות טען המשיב כי די במשלוח התראה זו ואין צורך במשלוח התראה נוספת.   (ב) ב"כ המערערת טוען כי אין לשמוע טענה זו באשר היא מהווה שינוי חזית, ולא היא.   אמנם, בתשובתו לא טען המשיב כי אין צורך במשלוח התראה נוספת, אולם זאת - מאחר שטעה לחשוב כי ההתראה אשר צורפה לתצהיר התשובה הינה, כאמור, משנת 2001. משהתברר כי טעות היתה בידו, ומאחר שמדובר בטענה משפטית, ואין צורך להביא כל ראיות לגביה, ממילא לא נתקפחה זכותה של המערערת להשיב עליה. לפיכך אני מאפשרת למשיב להעלותה, ואדון בטענות הצדדים ביחס אליה.   ב"כ המשיב טוען כי, מאחר שהשיק הראשון אשר סורב על פי ההתראה, סורב ביום 16.4.00, מסתיימת השנה, על פי סעיף 2(א) לחוק, ביום 16.4.01. לפיכך, לטענתו, על פי רשימת ההגבלה היה צורך לשלוח התראה נוספת רק מהשיק השמיני, אשר ברשימה (כיוון שעד מועד זה מסתיימת ספירת השנה), ומאחר שמאז ועד שסורבו 5 שיקים החשבון הוגבל, אין צורך לשלוח התראה נוספת. ודוק: לטענת ב"כ המשיב רק בחלוף שנה ממועד סירוב השיק הראשון על פי התראה אשר נשלחה, מתחילה הספירה מחדש, ורק לאחר שמסורבים 5 שיקים מאז, קמה החובה לשלוח התראה חדשה, אלא אם, כמובן, במועד בו קמה החובה, נתמלאו תנאים להגבלה, כפי שאירע, לטענתו, בעניננו.   ב"כ המערערת טוען כי כי, מכח תקנה 6(א) חלה חובת משלוח התראה עם סירובם של 5 שיקים, אלא אם במועד בו קמה החובה סורבו כבר 10 שיקים (באותה שנה). לטענתו, מאחר שבעניננו - קמה, על פי תקנה 6(ב), החובה לשלוח התראה ביום 25.4.01 ועד 5 ימי עסקים לאחר מכן, ומאחר שהשיק העשירי סורב רק ביום 26.8.01, הרי במועד בו קמה חובה לשלוח התראה נוספת לא מלאו התנאים להגבלה ולפיכך היה על המשיב לשלוח התראה נוספת. ב"כ המערערת מוסיף וטוען כי, אמנם, על פי תקנה 6(ג) אין חובה כי ההגבלה תחול בגין אותם שיקים אשר לגביהם נשלחה ההתראה, אולם יש להישאר, בענין זה, במסגרת 12 החודשים אשר קובע סעיף 2 לחוק. (ג) מסכימה אני עם דעתו של ב"כ המערערת;   בנושא זה מתעוררות מספר שאלות אשר, למיטב ידיעתי, טרם הוכרעו בפסיקה; מתי פג תוקפה של התראה אשר נשלחה, אם פג, מתי קמה החובה לשלוח התראה חדשה, ומהי המשמעות של אי שליחת התראה, כאשר קמה חובה לכך. לשם מתן תשובות לשאלות אלה, עלינו להתיחס, במשולב, אל הוראות החוק והתקנות הרלבנטיות, כלהלן: -   סעיף 2 לחוק, הקובע -   2. הגבלת חשבון והגבלת לקוח   (א) חשבון יהיה מוגבל (להלן - חשבון מוגבל) ובעליו יהיה מוגבל (להלן - לקוח מוגבל) אם סורבו במשך שנים עשר חדשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו על החשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון.   (א1) סורבו שיקים בחשבון במספר שנקבע בתקנות ישלח הבנק התראה לכל אחד מבעלי החשבון, ממיופי הכוח או ממורשי החתימה, הכל כפי שנקבע בתקנות.   (ב) הבנק ישלח את ההתראה לא יאוחר מחמישה ימי עסקים אחרי היום שבו סורב השיק החמישי כאמור.   (ג) לענין חובת משלוח התראה אין נפקה מינה אם השיקים שלענינם הוטלה ההגבלה אינם זהים לשיקים שפרטיהם נמסרו בהתראה, ובלבד שסורבו לפני תחילת ההגבלה.       תקנה לתקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הקובעת -   6. משלוח התראה   (א)   סורבו חמישה שיקים ישלח הבנק התראה לבעל החשבון, למיופה כוח ולמורשה חתימה בחשבון; לענין זה אין נפקה מינה אם סורבו שיקים נוספים במועד סירוב השיק החמישי; הוראות סעיף זה לא יחולו אם במועד שבו צריכה היתה להישלח התראה, נתקיימו כבר התנאים להגבלה.   (ב)   הבנק ישלח את ההתראה לא יאוחר מחמישה ימי עסקים אחרי היום שבו סורב השיק החמישי כאמור.   (ג)    לענין חובת משלוח התראה אין נפקה מינה אם השיקים שלענינם הוטלה ההגבלה אינם זהים לשיקים שפרטיהם נמסרו בהתראה, ובלבד שסורבו לפני תחילת ההגבלה.   (ד) מלשון תקנה 6(א) עולה כי לגבי סירוב כל "קבוצה" של חמישה שיקים, על הבנק לשלוח התראה, וזאת - לא יאוחר מחמישה ימי עסקים אחרי היום שבו סורב השיק החמישי, אלא אם במועד בו סורבו חמשת השיקים הנוספים כבר מלאו התנאים להגבלה.   מאחר שסעיף 2(א) לחוק קובע תקופה של שנה אשר אם, בגבולותיה, סורבו 10 שיקים יהא החשבון מוגבל, הרי אם, לאחר משלוח התראה ראשונה, יסורבו 5 שיקים נוספים, בתוך אותה שנה (אשר ספירתה מתחילה עם סירוב השיק הראשון בהתראה הראשונה), לא יהא על הבנק לשלוח התראה נוספת, שכן ניתן לכך "פטור" בסיפא של תקנה 6(א). ההגיון העומד מאחורי פטור זה מובן - אם בתוך אותה שנה מסורבים 5 שיקים נוספים, אין עוד כל טעם במשלוח התראה, שכן מלאה "מיכסת" עשרת השיקים והחשבון נכנס, ממילא, להגבלה.       כך גם לא יהא על הבנק לשלוח התראה נוספת אם, בתוך שנה מיום סירוב השיק האחרון אשר בהתראה הראשונה, סורבו 9 שיקים נוספים (או יותר), אולם זאת, בתנאי שכאשר סורבו 5 שיקים נוספים, במהלך השנה שמיום סירוב השיק האחרון בהתראה הראשונה, טרם מלאו התנאים להגבלה.   מצב כזה, בו קיים פטור ממשלוח התראה, על אף שסורבו, בסה"כ באותה שנה יותר מ- 10 שיקים, ובו, למרות זאת, לא היה צורך במשלוח התראה נוספת עם מילוי ה"מיכסה" של 5 שיקים נוספים, יכול להיווצר, בשני אופנים: האחד - אם מסורבים מספר שיקים ביחד עם השיק החמישי ב"קבוצה" המביאים את מנין השיקים הכולל אשר סורבו,באותה שנה לעשרה (או יותר). השני - אם, במהלך 5 ימי עסקים, מסירוב השיק החמישי, סורבו שיקים נוספים, המביאים את מניין השיקים אשר סורבו, באותה שנה, לעשרה, או יותר. יובהר; ניתן לספור את השנה ממועד כל אחד ואחד מהשיקים הרשומים בהתראה הראשונה, אם כי, כמובן, מספר השיקים המסורבים, הנוספים, הדרושים לצורך החלת הגבלה, ישתנה בהתאם למספר השיק בהתראה הראשונה ולמועד סירובו של השיק בהתראה זו, אשר ממנו אנו מתחילים לספור את השנה. פרשנותו של ב"כ המשיב לתקנה 6(א) אינה לוקחת בחשבון את העובדה שכל שיק אשר מסורב, מתחיל מנין חדש, של שנה אחרת, לצורך ספירת 10 שיקים מסורבים, באותה שנה.   (ה) בענין זה יש להתייחס עוד אל תקנה 6(ג) הנ"ל, אשר קובעת כי אין נפקה מינה אם השיקים אשר ברשימת ההגבלה אינם זהים לשיקים אשר פרטיהם נמסרו בהתראה, ולאמר כי תקנה זו חיונית דווקא לאור האמור לעיל, שכן בהחלט יכול להיות מצב בו מסורבים, באותה שנה מעל לחמישה שיקים לאחר ההתראה הראשונה, ולא יקום הצורך במשלוח התראה נוספת, וייתכן שרשימת השיקים אשר בהגבלה תכלול רק חלק מהשיקים אשר בהתראה הראשונה, או אף לא אחד מהם.     (ו) ומן הכלל אל הפרט -   ההתראה נשלחה לגבי שיקים אשר סורבו בתאריכים: - 16.4.00 18.5.00 21.5.00 01.6.00 21.6.00 (בכל תאריך סורב שיק אחד)   ההגבלה מתיחסת אל שיקים אשר סורבו בתאריכים: -   20.3.01 (שני שיקים) 1.4.01 20.4.01 25.4.01 20.5.01 26.8.01 (ארבעה שיקים)   בחינת סירובי השקים אשר ברשימת ההגבלה, מעלה כי החל מיום 20.3.01, הוא היום בו סורב השיק הראשון ברשימה (ביחד עם שיק אחר), ועד ליום 25.4.01 סורבו 5 שיקים. גם חמישה ימי עסקים לאחר מכן לא סורב שיק נוסף, ונשארים אנו, לצורך המועד אשר בתקנה 6(א) בסירוב 5 שיקים בלבד. כאמור - סירוב 5 שיקים מקים חובה למשלוח התראה, אלא אם בזמן זה כבר מלאו תנאים להגבלה, דהיינו - סורבו, במשך שנה לאחור, 5 שיקים נוספים.   מאחר שספירת שנה לאחור מעלה כי מיום 25.4.00 ועד יום 25.4.01 סורבו 7 שיקים בלבד - 2 שיקים מהרשימה אשר בהתראה ו- 5 שיקים מהרשימה אשר בהגבלה - הרי ברור כי ביום 25.4.01 לא מלאו התנאים להגבלה ולפיכך לא חל ה"פטור" אשר בתקנה 6(א) סיפא.   לפיכך - חובה היתה על המשיב לשלוח למערערת התראה ביום 25.4.01 (או בתוך 5 ימי עסקים לאחר מכן).     (ז) משמעות אי משלוח התראה -   משלוח ההתראה הינה חובה קטגורית הקבועה בסעיף 2 לחוק. אמנם, סעיף 10(א) לחוק, המונה את עילות הערעור אינו כולל עילה לפיה לא נשלחה התראה, והחוק אינו מתיחס, במפורש, לשאלה מהן תוצאות אי משלוח התראה, אולם ניתן ללמוד מסעיף 10(ב) לחוק, כי אי משלוח התראה מהווה עילה לגריעת השיקים מרשימת השיקים המסורבים.   סעיף 10 (ב) לחוק קובע:   10. ערעור   (ב) לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במנין השיקים שסורבו -   (1) פגם שנפל בהתראה;   (2) אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה.   מכלל לאו, נשמע הן. רוצה לאמר - אם אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה, לא תהווה עילה לערעור, ברור כי אי משלוח התראה כן מהווה עילה לערעור, ולביטול הבאת השיקים במנין השיקים המסורבים.   אוסיף עוד ואומר כי, לעניות דעתי, באה חובת משלוח ההתראה לאזן בין התוצאות הקשות והחמורות של הגבלת חשבון ובין הצורך לנהל חיי מסחר, תוך הכרה כי, במציאות היום-יומית, בעל חשבון אינו ער, תמיד, למספר השיקים אשר סורבו בחשבונו, בשנה מסויימת.   לפיכך, באה האזהרה להעמיד את בעל החשבון על כך שסורבו 5 שיקים בחשבונו, על מנת שמעתה ואילך יעמוד על המשמר וייזהר שבעתיים, ואם לא יעשה כך - ויסורבו 5 שיקים נוספים, באותה שנה, יוגבל חשבונו.   לאור כל זאת יש לראות את האזהרה כתנאי, בלעדיו אין, להגבלת החשבון.   לפני סיום פרק זה יש עוד לאמר, כי הקביעה בסעיף 10(2) רישא לחוק לפיה לא תישמע טענה בדבר אי קבלת ההתראה, עומדת, אמנם, בסתירה מסויימת לאשר נאמר על ידי בפיסקה לעיל, אולם קביעה זו היתה חיונית על מנת למנוע נטל כבד מדי על הבנק להוכיח כי בעל החשבון קיבל בפועל את ההתראה, מה גם שהתקנות קבעו דרכים מסויימות למשלוח ההתראה, דרכים המבטיחות קבלתה ע"י בעל החשבון, אף זאת - במסגרת האיזון הנכון בין הרצון שבעל החשבון יוזהר ובין הצורך למנוע הכבדה על המשיב וכן למנוע מבעל החשבון דרכי התחמקות מחובותיו על פי החוק.   בעניננו - מאחר שחובת משלוח ההתראה לא מולאה יש לקבל את הערעור לגבי כל השיקים אשר לגביהם הוא הוגש, דהיינו - שיקים מספר 10 - 6 אשר ברשימת ההגבלה.   למעשה, יכולה הייתי לסיים את פסק הדין בכך אולם, לאור העובדות בתיק זה והטענות אשר העלו הצדדים, לא אפטור עצמי מהתייחסות אליהן, ואבהיר עמדתי באשר לטענות הספציפיות אשר הועלו.   3. שיק מס' 6, הוא שיק מס' 282 ע"ס 7,262 ₪, אשר סורב ביום 220.5.01. לגבי שיק זה טוענת המערערת לקיומן של שתי עילות הערעור הנ"ל.   טענתו של מנהל המערערת (להלן: "מר לנדסמן") היא כי, עפ"י סיכום עם המשיב, הפקיד המערער, ביום 22.5.01, שיק בנקאי ע"ס 30,000 ₪, וכי יתרת החובה בחשבון, לאחר הפקדת השיק הבנקאי, היתה בתחום מסגרת האשראי, ולכן היה, למערערת, מצד אחד, יסוד סביר להניח כי המשיב חייב לכבד את השיק ומצד שני - המשיב לא כיבד את השיק מחמת טעות.   המשיב אינו חולק על כך שהסכים לכבד את השיק, אולם טוען כי פקידת הבנק, הגב' גבעון יפעת, דרשה ממר לנדסמן, במפורש, שיוכיח כי השיק אשר הפקיד הוא, אמנם, שיק בנקאי, וכי היא אמרה לו כי אם לא יוכיח זאת, לא יוכל המשיב לכבד את השיק.   ב"כ המערער הגיש אישור כי השיק הנ"ל אכן היה שיק בנקאי, ולפיכך מצטמצמת המחלוקת אשר יש להכריע בה לשאלת ההוכחה אשר המציאה המערערת למשיב, לפיה, אכן מדובר בשיק בנקאי.   מר לנדסמן טוען כי שלח למשיב, ביום 22.5.01, בשעה 14: 22, את צילום השיק הבנקאי בפקס, אולם אין הוא יכול להמציא את אישור הפקס, מאחר שהוא נשלח ממכשיר המכיל נייר תרמי, וההדפסה על הנייר דוהה בתוך מס' חודשים.   המשיב טוען כי אין לקבל עדותו זו, אשר מהווה עדות כבושה, שכן היא לא נזכרה, כלל, בתצהירו של מר לנדסמן.   לגופו של ענין טוען ב"כ המשיב כי גם אם הפקס נשלח במועד הנ"ל, היה זה לאחר תום יום העסקים ולפיכך, המערערת לא עמדה בהתחייבותה להוכיח למשיב כי מדובר בשיק בנקאי, והיה עליה לדעת שהמשיב יסרב לכבד את השיק.   4. בעדותה בפני היססה הגב' גבעון בתשובותיה, בחקירתה הנגדית, לשאלה האם המערער שלח פקס, כאמור. תחילה אמרה כי לא קיבלה פקס "ביום הפקדת השיק שהמבקש טוען שהיה שיק בנקאי", וכי "ייתכן שהפקס הגיע אחר הצהרים", ורק לאחר מכן אמרה: "לא זכור לי שראיתי פקס, אין לי שום ידיעה על פקס כזה".   מאמינה אני לדברי מר לנדסמן לפיהם שלח פקס, כאמור על ידו, וכי סבר שדי בכך על מנת שביהמ"ש יכבד את השיק. ב"כ המערערת טוען כי יום העסקים מסתיים, על פי הוראה 2(א) להוראות הבנקאות (שירות ללקוח)(מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב - 1992, נמשך עד השעה 15: 00.   ב"כ המשיב מפנה לרשות הניתנת בהוראות הנ"ל, לכל סניף לקבוע שעה מוקדמת מכך, וטוען כי בסניף זה של המשיב מסתיים יום העסקים בשעה 13: 00, וצירף הודעה אשר, לדבריו, תלויה בסניף. לא הוכח כי הסניף אכן תלה הודעה כזו, או כי הדבר הובא לידיעת המערערת. כמו כן - לא שמעתי מהגב' גבעון כי אמרה למר לנדסמן שעליו להעביר את הפקס עד לשעה 13: 00, ואם לא יעשה כן, יסורב השיק. אמנם מר לנדסמן עצמו אמר כי נדרש לעשות כן באופן מיידי, אך מאחר שהדבר לא עלה בידו, שלח את הפקס רק שעתיים לאחר מכן. לא מדובר באיחור רב במיוחד, מר לנדסמן רשאי היה להניח כי העברת הפקס בשעה 14: 22, תניח את דעת המשיב.   בנסיבות אלה, לאור הסיכום עם המשיב, ולאור כך שהמשיב אכן הפקיד שיק בנקאי ואף העביר, לפני השעה 15: 00 את צילומו למשיב, רשאית היתה המערערת להניח, ואף להיות בטוחה, כי חובה על המשיב לכבד את השיק.   כך הדבר גם בבחינה אוביקטיבית; כאשר נעשית, על פי סיכום עם הבנק, הפקדה של שיק בנקאי, לשם כיסוי שיק בסך 7,262 ₪, וכאשר מועבר, בשעה סבירה, צילום של השיק בפקס, על פי דרישת הבנק, ובמיוחד כאשר השיק הבנקאי אשר מופקד הינו בסכום גבוה של 30,000 ₪, והפקדה זו מביאה את החשבון ליתרת חובה הקטנה ממסגרת האשראי המאושרת, בסכום נכבד בסך של 23,294 ₪, יש לאמר כי מתקיים גם היסוד האוביקטיבי הדרוש.   אומר עוד, כי, אכן, יש לבחון את היסוד הסביר של המערערת, מנקודת מבטה של המערערת (ושל אדם אוביקטיבי הידועים לו פרטי המקרה), ולא את התנהגות המשיב וחובותיו כלפי המערער, וגם אם יכלה הפקידה להתקשר אל סניף הבנק בו הופקד השיק הבנקאי, הרי לא סוכם בין הצדדים כי כך תעשה. לפיכך, אין לאמר כי המערערת סמכה על בדיקה כזו, ואין הדבר יכול לבוא בכלל השיקולים, לפיהם בוחן ביהמ"ש את היסוד הסביר, ואף לא נלקח במסגרת שיקולי.   5. אולם, בנסיבות הענין, נראה כי המשיב, אמנם, לא נהג כשורה עם המערערת, ולפיכך אומר על כך מספר מילים;   לא הונחה כל תשתית עובדתית לחוסר אמונה של הגב' גבעון בדברי מר לנדסמן כי השיק שהופקד הינו שיק בנקאי, ואין בסירוב מספר שיקים בחשבון המערערת, קודם לכן, כדי להצדיק חוסר אמון כזה. אולם, גם אם סברה הגב' גבעון כי עליה להיות משוכנעת בכך, באמצעות "ראיה חיצונית" היא לא נהגה כראוי וכמתחייב מחובת הנאמנות והזהירות אשר חב בנק ללקוחו. אמנם, פסקי הדין אשר אליהם הפנה ב"כ המערערת נוגעים בשאלות אחרות מתחום חובת הנאמנות החלה על בנק, אולם צודק ב"כ המערערת בטענתו, כי, בנסיבות הענין, כאשר מר לנדסמן אמר לפקידת הבנק שהוא הפקיד שיק בנקאי, ראוי היה שהפקידה, תפעל, מכח חובת הנאמנות הכללית אשר הבנק חייב ללקוח, כגוף החזק יותר, אשר בידו, אם ינהג בחוסר זהירות, לגרום נזק חמור ללקוח, ובטרם תסרב את השיק, תטרח להתקשר לסניף הבנק הלאומי המקביל, בו הופקד השיק הבנקאי ולברר האם, אמנם, מדובר בשיק בנקאי. גם אם לא ידעה הפקידה איזה בנק הוציא את השיק, יכלה לשאול זאת את מר לנדסמן. למעשה - די היה במידע באיזה בנק הופקד השיק, כדי שהיא תוכל לברר בבנק זה (אשר במקרה זה הינו, כאמור, סניף אחר של הבנק המשיב) אם השיק אשר הופקד הינו שיק בנקאי.   אמנם, נכונה טענת ב"כ המשיב כי אין המשיב יכול לנהוג כך לגבי כל אחת מאלפי השיקים המופקדים אצלו בכל יום, אולם אין מדובר במקרה רגיל, אלא במקרה חריג בו, למרות דבריו של הלקוח כי הפקיד שיק בנקאי בסכום כה גדול, ולמרות יכולתה של הפקידה לראות כי אכן הופקד שיק, אם כי אינה יכולה לראות שהוא בנקאי, מששוקלים את הנזק העלול להיגרם ללקוח בגין החזרת שיק, מול הטרחה הפעוטה אשר בהתקשרות טלפונית לסניף הבנק המקביל, ובמיוחד לאור חוסר הפרופורציה בין שני השיקים (לטובת המערערת), מן הראוי היה שהפקידה אכן תתקשר ותברר, בטרם תסרב את שיק מס' 6.   גם לטענת הפקידה כי "שיק בנקאי יכול לחזור" לא היה כל מקום. מעבר לטענותיו הצודקות של ב"כ המערערת בענין זה, הרי המשיב הוא אשר הסכים כי אם המערערת תפקיד שיק בנקאי הוא יכבד את שיק מס' 6. מה לו, איפוא, לטעון כי השיק הבנקאי אינו בטוח ?   לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי היה למערערת יסוד סביר להניח כי חובה על המשיב לכבד את שיק מס' 6 ובהתאם - כי יש לגרוע שיק זה מרשימת השיקים המסורבים. לאור זאת אין צורך לדון בשאלה האם המשיב טעה באי כיבוד השיק.   6. סירוב שיקים 7-10;   טענת מר לנדסמן לגבי שיקים אלה הינה כי, מאחר שהבחין כי המערערת משכה שיקים אשר יביאו את החשבון לחריגה ממסגרת האשראי, ולאחר שהמשיב לא אישר חריגה ממסגרת האשראי, סיכם עם הגב' גבעון, כי תנתן על ידי המערערת הוראת ביטול לגבי שני השיקים הנ"ל (וכן שיקים מס' 9 ו- 10) וכי שיקים אלה יוחזרו בשל הוראת הביטול ולא בשל חוסר כיסוי מספיק.   מבלי שאתיחס למחלוקות העובדתיות אשר בין הצדדים בענין זה אומר כי מוטב לטענה שלא היתה נטענת:   הגדרת שיק שסורב בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981, קובעת:   "שיק שסורב" - שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול. (ההדגשות שלי - ת.ש.נ.)   כלומר - אם לא היתה יתרה מספקת בחשבון, על הבנק לסרב את השיק, גם אם ניתנה הוראת ביטול. מתן הוראת ביטול כזו, ואי הכללת שיק כזה ברשימת השיקים המסורבים ע"י הבנק, כאשר הן פעולות הנעשות, בהסכמת שני הצדדים, על מנת להתחמק מ"עונשו" של חוק שיקים ללא כיסוי, הינן פעולות בלתי חוקית. חוק שיקים ללא כיסוי חוקק על מנת להגן על הציבור מפני התופעה של משיכת שיקים ללא כיסוי ו"סיכומים" שונים, אשר נעשים בין בנק לבעל החשבון, ואשר מטרתם לעקוף את הוראות החוק, אם וכאשר נעשים, הינם תופעה חמורה ביותר אשר יש לעקרה מן השורש.   מטרת החוק הינה, כאמור, להגן על מקבלי השיקים. לא במקרה נקבע בחוק כי הוראת ביטול אינה מונעת הכללת שיק ברשימת השיקים המסורבים, אם לא היה לו כיסוי בחשבון. קביעה זו באה למנוע מצב בו יבטל מושך שיקים, את השיקים שמשך, כאשר הוא יודע שהבנק לא יכבדם בשל חוסר כיסוי בחשבונו, וע"י כך יתחמק מההגבלה. אם יתאפשר למושך שיק לבטלו, כאשר הוא יודע שאין כיסוי בחשבון, תסוכל מטרת החוק.   עוד יצויין כי טענת המערערת כי ממילא לא היתה חייבת בכיבוד השיקים הנ"ל, שכן הקבלן אשר לו הם ניתנו הפר את התחייבויותיו החוזיות כלפי המערערת, לא הוכחה, עובדתית, אולם גם אילו היתה מוכחת, אין זו עילה לגריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים.   המשיב הסכים, אמנם, לגריעת שיקים 9 ו- 10 מהרשימה, אולם, לאור האמור לעיל, הסכמה זו אינה חוקית, והיא עושה את החוק פלסתר. לפיכך אין ביהמ"ש יכול להסכים לה ולאשר אותה. אין בכך שהמשיב מסכים כי בטעות כלל את שיקים מס' 9 ו- 10 ברשימת השיקים המסורבים, כדי לקבוע כי כך יש לעשות. משמדובר בטעות אשר הבסיס לה אינו חוקי, אין ביהמ"ש יכול ליתן ידו לכך.   לפיכך, אני דוחה טענות אלה לגבי שיקים 10-7, ולולא קביעתי לגבי אי משלוח האזהרה, לא הייתי גורעת שיקים אלה מרשימת השיקים המסורבים.       7. סיכום;   (א)                אני מקבלת את טענתה של המערערת לגבי שיק מס' 6 וגורעת אתו מרשימת השיקים המסורבים.   (ב)                אני דוחה את הטענות הפרטניות של המערערת לגבי שיקים 10-7.   (ג)                  בשל אי משלוח ההתראה, אני מקבלת את הערעור לגבי חמשת השיקים, מספר 10 - 6 ברשימה, אשר רק לגביהם הוגש הערעור.   (ד)                המשיב ישלם למערערת הוצאות ערעור זה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, מהיום.   (ה)                אני מורה למזכירות ביהמ"ש להחזיר למערערת את הפקדון אשר הופקד על ידה, בתיק זה, עם פתיחת ההליך.    משלוחשיקים