1. רקע עובדתי בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים של קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין (להלן: "הקרן") שהוגש בדרך של תובענה בהתאם לתקנה 25 ד (1) לתקנון הקרן. 2. הקרן הינה אגודה שיתופית המפעילה ומנהלת בין היתר תכנית פנסיה מקיפה, ואשר מבטחת עובדים בענף הבנייה מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף ומכוח צו ההרחבה שהרחיבו. 3. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בוטח בקרן לסירוגין בין השנים 71-59 ו 97-92. 4. הנתבעות 2-3 הינן נתבעות פורמליות. 5. במהלך חודש 6/97, פנה הנתבע וביקש להעמידו בפני ועדה רפואית של הקרן. 6. הועדה הרפואית של הקרן התכנסה ביום 18.8.97 ובדקה את הנתבע, עיינה בתיקו הרפואי, קבעה לנתבע אי כושר לעבודה בבנין לצמיתות וכן קבעה כי הנתבע "מסוגל לעבודות שאינן דורשות הרמת משאות כבדים או כיפופים תדירים". החלטת הועדה מצורפת לתצהיר שהוגש ע"י הקרן וסומנה שם במס' 2. 7. בעקבות הקביעה האמורה, נשלחה לנתבע ב 1.9.97, הודעה לפיה זכויותיו בקרן אינן מקנות לו זכות לגימלה. העתק ההודעה צורף לתצהיר הקרן וסומן במס' 3. 8. בעקבות פניית הנתבע, נבדקו זכויותיו בשנית ואותרו זכויות אותן צבר בתקופה 71-95. בעקבות זאת, נשלחה לו הודעה ב 17.12.97 ולפיה הוא זכאי לפי התקנות למענק שיקום. העתק ההודעה צורף לתצהיר הקרן וסומן במס' 4. 9. בחודש 9/97, הגיש הנתבע ערעור על החלטת הועדה הרפואית של הקרן לוועדת הערעורים לרציפות זכויות. העתק הערעור צורף לתצהיר הקרן במס' 5. 10. בדיון מיום 16.3.98, החליטה ועדת הערעורים להעביר את ענין בחינת מצבו הרפואי של הנתבע לועדה הרפואית העליונה. העתק ההחלטה מיום 16.3.98, צורף לתצהיר הקרן וסומן במס' 6. 11. בתאריך 21.7.98, קבעה הועדה הרפואית העליונה, לאחר עיון בתיקו הרפואי של הנתבע, עיון בבדיקת MRI עדכנית מיום 11.6.98 וכן לאחר בדיקה ע"י אורטופד ורופא פנימי, כי הנתבע לא מתאים לכל עבודה גופנית לצמיתות. 12. בהתאם לכך, קבעה ועדת הערעורים לרציפות זכויות בהחלטה מיום 5.8.98 שהנתבע אינו כשיר לעבוד בבנין ומאחר ואינו עומד בתנאי התקנות בכל הקשור במשך תקופת הביטוח הנדרשת, הוא אינו זכאי לגימלת נכות מקצועית. עותק מההחלטה צורף לתצהיר הקרן וסומן במס' 7. מאחר והתובע לא צבר מספיק זכויות בקרן נכות מקצועית, הוא לא היה זכאי לגימלה, אלא, למענק שיקום בלבד. 13. הנתבע ערער על החלטת ועדת הערעורים לרשות שיפוט ארצית וזו פסקה ביום 5.1.99, כדלקמן: "הענין מוחזר לועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות כדי שזו תבקש מאת הועדה העליונה לזמן את הנתבע שוב בפניה ולאחר זאת להשיב האם הנתבע אינו מסוגל ולא יהיה מסוגל לשום עבודה תמיד או שמא הוא אינו מסוגל להמשיך בעבודה במקצועו לצמיתות עפ"י אישור רפואי". כן נאמר בהחלטה שאם הועדה הרפואית העליונה תקבע שהנתבע מסוגל לעבודה כלשהיא - תציין לאיזה סוג או סוגי עבודות הוא מסוגל. העתק פסק הדין צורף לתצהיר הקרן וסומן במס' 8. 14. בהתאם לפסק הדין האמור, הפנתה ועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות את הנתבע שוב לועדה הרפואית העליונה. העתק ההחלטה האמורה מיום 11.4.99, צורף לתצהיר וסומן במס' 9. 15. בתאריך 16.5.99 השיב יו"ר הועדה הרפואית העליונה, כי אינו רואה תועלת בזימונו של הנתבע לועדה באשר: "הועדה הרפואית שלנו המורכבת מרופאים מומחים בכירים במקצועות הרפואה אינה מסוגלת לקבוע התאמה לאיזה מקצוע אחר מתאים פועל בנין (רצף) בן 60 אשר גופנית לא מסוגל עוד לעבודה גופנית. אפשר לחשוב, אם יש כישורים כגון: פקידות, מנהלה". העתק ממכתב יו"ר הועדה הרפואית צורף לתצהיר הקרן וסומן כמס' 10. 16. בתגובה למכתב האמור, החליט יו"ר המותב ברשות השיפוט הארצית בתאריך 26.5.99, כי על הועדה הרפואית לזמן הנתבע בכל זאת לבדיקה ולאחריה להשיב לשאלות שהציגה בפניה רשות השיפוט הארצית בפסק דינה מ- 5.11.99. העתק ההחלטה צורף לתצהיר הקרן כמס' 11. 17. בעקבות כך, זומן הנתבע שוב לועדה הרפואית העליונה ב 27.6.99. מסקנות הועדה היו כדלקמן: "בבדיקה היום חברי הועדה בדעה שאינו מסוגל להמשיך העבודה במקצועו לצמיתות. מחלתו אינה מחלת מקצוע ולא תאונת עבודה". העתק ההחלטה ופרוטוקול הועדה צורפו לתצהיר הקרן וסומן במס' 12. 18. בעקבות כך, רשות השיפוט הארצית החליטה ביום 25.8.99, להחזיר הענין לועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות כדי שזו תגרום לכך שהועדה הרפואית העליונה תחווה דעתה בשאלה האם הנתבע אינו מסוגל ולא יהיה מסוגל לשום עבודה לתמיד ואם הוא מסוגל לעבודה שהיא - לאיזו עבודה. העתק ההחלטה צורף לתצהיר הקרן וסומן במס' 13. 19. בתאריך 14.9.99, התקיים בועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות דיון בענין וניתנה החלטה נושאת התאריך 16.1.00, שהיא נשוא כתב התביעה דנן ואשר העתק ממנה צורף לתצהיר הקרן וסומן במס' 1. בסיומה של ההחלטה נקבע כהאי לישנא: "לסיכום: מאחר ובשני הרכבי הועדות הרפואיות העליונות לענייני קרנות הפנסיה בהן נבדק המערער השתתפו רופאות תעסוקה שונות ולא היתה באפשרותן לענות לשאלת רשות השיפוט הארצית אם המערער מסוגל לעבודה כל שהיא ולאיזה, ומאחר וד"ר יצחק מור יו"ר הועדה הרפואית העליונה מעלה השערה לבדיקה מקצועית כמו פקידות או מנהלה והקרנות הנתבעים לא הצביעו על כישורים כאלה אצל המערער אנו נאלצים לראות בו כנכה שאינו בר השמה במקצוע חילופי הווה אומר כנכה מוחלט הזכאי לגימלת נכות". 20. טענות התובעת: תקנות הקרן בדבר נכות מקצועית ושיקום מגדירות נכה מקצועי כ: "חבר שאינו מסוגל להמשיך בעבודה במקצועו לצמיתות עפ"י אישור רפואי" ראה: עמ' 6 סעיף א' לתקנות שצורפו לתצהיר הקרן וסומנו במס' 14. "אישור רפואי" - מוגדר בחלק הפירושים לתקנות כדלקמן: "מסמך המגדיר את כושרו של החבר לעבודה, המוצא ע"י הועדה הרפואית בהתאם לחלק שלישי של תקנות אלה". ראה: עמ' 4 לתקנות נכות מקצועית. 21. תקנות קרן הפנסיה המקיפה מגדירות נכה מוחלט כמי: "שאינו מסוגל ולא יהיה מסוגל לשום עבודה לתמיד, עפ"י קביעתה של הועדה הרפואית". ראה: עמ' 13 סעיף 2 לתקנות הפנסיה המקיפה שצורפו לתצהיר הקרן וסומנו במס' 15. 22. כאמור, הקביעה באם חבר קרן הינו נכה מקצועי או מוחלט, הוא ענין לועדה הרפואית בלבד, ולא לועדת הערעורים. 23. לטענת התובעת, כל הועדות הרפואיות אשר בדקו את הנתבע קבעו, כי מצבו הרפואי הינו של נכה מקצועי. 24. למרות זאת, קבעה ועדת הערעורים, כי הנתבע הוא נכה מוחלט בניגוד לקביעתה שלה בעבר, כי הנתבע הוא נכה מקצועי ובהתאם לאותו חומר רפואי. 25. על כן, עותרת הקרן, כי ביה"ד יקבע , כי הנתבע הינו נכה מקצועי כהגדרתו בתקנות הקרן וכי זכויותיו יקבעו בהתאם לכך. 26. טענות הנתבע הנתבע טוען, כי ועדת הערעורים החליטה כדין שהוא נכה מוחלט לאחר שהתברר, כי הועדה הרפואית לא מסוגלת לקבוע התאמתו לעבודה אחרת, שכן היא מאוישת ע"י רופאים בלבד, ומאחר ולא הובאו נתונים או כישורים המצביעים על מסוגלות הנתבע לעבודה אחרת. 27. הנתבע טוען, כי אין לו כישורים ונתונים לבצע עבודה קלה אחרת והתובעת לא הוכיחה אחרת ומשלא עשתה כן, יש לדחות את תביעתה. 28. הנתבע טוען, כי בהיותו בן 63, לא ייתכן לדרוש ממנו לעבור הסבה מקצועית לפקידות ומנהלה. עמדת התובעת לטענת הנתבע, אינה הוגנת, אינה צודקת ויש בה משום התעמרות בו. 29. לטענת הנתבע, כל מטרת התובעת היא למנוע את הכספים המגיעים לו בצדק. 30. הנתבע בעל נכות צמיתה בשיעור 57% שנקבעה לו ע"י המל"ל וכן דרגת אי כושר בשיעור 60% (נספח 2 לתצהיר הנתבע). 31. הצדדים הגישו תצהירים וסיכומים. 32. הכרעה בתיק זה התרבו והלכו ההליכים וההכרעות מבלי שערכאות הערעור מקפידות למלא אחר דרישות וצווי רשות השיפוט הארצית. לו היתה ועדת הערעורים עומדת פעם אחת על קיומה כדבעי של החלטת רשות השיפוט הארצית והיתה מנחה את הועדה הרפואית העליונה לתת החלטה כפי שצריכה היתה בלי התחמקויות ובלי כחל וסרק, היתה נמנעת מהנתבע עוגמת הנפש והסחבת שמאפיינים תיק זה. 33. בית הדין מסכים עם התובעת, כי רק הועדה הרפואית מוסמכת בהתאם לתקנון הקרן לקבוע באישור רפואי את כושרו של הנתבע, לצורך קביעה אם הוא נכה מקצועי, כמשמעותו בתקנות הקרן נכות מקצועית ושיקום, או שמא הוא נכה מוחלט כהגדרת המונח בתקנות קרן הפנסיה המקיפה. כך קובעות התקנות כמפורט לעיל, ומבחינה זו, החלטתה האחרונה של הועדה לערעורים נשוא תובענה זו, ניתנה ללא סמכות. 34. שלוש פעמים החזירה רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות את הדיון לועדת העררים, על מנת שתעביר הדיון לועדה הרפואית העליונה לצורך קביעה אם הנתבע מסוגל לעבודה כל שהיא. 35. יו"ר הועדה הרפואית העליונה , ד"ר יצחק מור, מעלה בהחלטה מיום 16.5.99, את האפשרות כי ניתן לחשוב על כישורים של פקידות או מנהלה. אך טוען, שהרופאים הנמצאים בועדה, שהם כולם רופאים בכירים במקצועות הרפואה, לא מסוגלים לקבוע התאמה לאיזה מקצוע (נספח 10 לתצהיר הקרן). 36. אין בידי בית הדין לקבל קביעה זו. בית דין זה, היושב תדיר גם בתיקים בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, קורא כענין של יום יום חוות דעת רפואיות של רופאים המציינים בחוות דעתם האם מבוטח יכול לעשות עבודות מסוג מסוים. כך למשל מצויין אם העובד יכול לבצע עבודות שכרוכות בישיבה, או עבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני, או שאינן כרוכות בהרמת משאות וכיו"ב. לא נדרש מהרופאים הנכבדים, כי יאמצו את מוחם וידרשו לפרט מקצועות אפשריים, אלא שיציינו האם העובד לא יכול לעשות כל עבודה שהיא, בבחינת אי כשירות מוחלטת או שמא קיימת לו כשירות לעבודות מסוג מסויים, וזאת כמובן גם בשים לב לגילו, ומצבו הרפואי. 37. צודקת התובעת כאשר היא טוענת, כי דוקא מקביעותיה של הועדה הרפואית מיום 18.8.97, 21.7.98 ו 27.6.98 (נספחים 2, 7, 12 לתצהיר הקרן) עולה כי הנתבע אינו כשיר לעבוד עוד בעבודתו, אך עדיין לא משתמע מכך כי אינו כשיר לכל עבודה אחרת. 38. ביה"ד אינו סבור, כי עליו לקבוע את שמוטל בתקנות על הועדה הרפואית הואיל ומדובר בעניין שבמומחיות רפואית ולכן דרך המלך צריכה להיות שועדת הערעורים תורה לועדה הרפואית העליונה לקבוע זאת בהתאם להנחיות שפורטו לעיל. 39. אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן שהדיון יוחזר לועדת הערעורים אשר תורה לועדה הרפואית העליונה, לקבוע אם הנתבע מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בהתחשב בגילו ובמצבו הרפואי. במידה והועדה תמצא כי הנתבע יכול לבצע עבודות כלשהן, תציין באופן כללי במה כרוכות עבודות אלה מבחינת הנתבע. 40. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. 41. בשולי הדברים, מקובל על בית הדין כי לנתבע נגרם עינוי דין, שלא באשמתו, ולכן ראוי כי ההחלטות בענין זה יעשו בהקדם האפשרי. נכותהשמה