1. תביעה לתשלום -.633,544 ₪ ותביעה שכנגד לתשלום -.150,000 ₪.   בעלות הדין שתיהן חברות העוסקות בביצוע עבודות עפר ותשתית, שיתפו פעולה בשני פרוייקטים - "צורן" ו"מודיעין" - כפי שכונו בפי הצדדים; בשני המקרים היתה הנתבעת (תובעת שכנגד ולהלן אף: "ברעד") במעמד קבלן ראשי אשר העביר חלק מן העבודות לתובעת (נתבעת שכנגד, להלן אף: "אבו-זייד") כקבלן משנה; המחלוקות בין בעלות הדין מתמקדות בשניים: מהות וכמות העבודה אשר בוצעה ע"י אבו-זייד ובעבורה זכאית היא לתשלום וטענות (הנטענות מטבע הדברים ע"י ברעד כנגד אבו-זייד) אודות טיבה הירוד של העבודה והנזקים אשר נגרמו כתוצאה מכך.   2. אומר כבר כאן שביהמ"ש נתקל בקשיים בהערכה בשל העדר חומר ראיות אמין ומלא (משני הצדדים); התביעה הוגשה שנים מספר לאחר ההתרחשות; לא הובאו בפני ראיות בדוקות אודות מדידות וביקורות שנעשו ב"זמן אמת", יומני עבודה או כיוצ"ב; לא הובאו חוות דעת מומחים, לא ביחס לכמות העבודה שבוצעה ולא ביחס לליקוים הנטענים. הצדדים, שניהם, שמו יהבם בעדות מנהליהם וב"סימנים" שונים בהם ביקשו למצוא תמיכה לגירסתם. מדובר, כאמור, בשתי עבודות שונות; ביחס לכל אחת מהן נערך חוזה. שיטת ההתקשרות שונה ביחס לכל אחת מן העבודות ולמעשה אין קשר ביניהן. אדון איפוא, בנפרד, בכל אחת מן העבודות;   3. ההסכם וטענות הצדדים - אתר "צורן":   (א) הסכם העבודה ביחס לאתר זה נחתם ב-17/10/93 (חוזה קצר שנערך בכתב יד); הגדרת העבודה ותנאיה עפ"י חוזה זה: חפירת תעלת ניקוז באזור המזרחי, עפ"י החוזה של ברעד עם המזמין (חב' ערים); התמורה: 4 ₪ + מע"מ למ"ק חפירה "מדוד עפ"י תכניות"; לו"ז: סיום העבודה תוך 15 ימים; תשלום: שוטף + 45 יום עפ"י חוזה עם המזמין.   (ב) לטענת אבו-זייד בתביעתה, חפרה באתר זה תעלה בנפח 15,000 מ"ק תוך שהיא עומדת בלוח זמנים שנקבע ובעבור זאת זכאית היא לתשלום -.60,000 ₪ (לפי 4 ₪ למ"ק) בצירוף מע"מ. ועוד: לאחר השלמת העבודה, שבוצעה בעונת החורף, יצרו הגשמים סחף רב והיא נדרשה לשוב ולבצע עבודות סילוק הסחף שהצטבר בתעלה והקדישה לכך 4 ימי עבודה של כלי מכני כבד ("שופל") ובעבור זאת זכאית היא תשלום נוסף של -.4,000 ₪. ע"ח המגיע לה כשכר עבודה זו - סה"כ -.64,000 ₪ + מע"מ קיבלה -.28,000 ₪ בלבד.   לא זו אף גם זאת - ברעד חייבה את המזמין (חב' ערים) בתשלום עבור חפירת -.19,400 מ"ק שבוצעו ע"י אבו-זייד על כן זכאית ברעד למעשה לתשלום בעבור חפירה בכמות זו.   (ג) לטענת ברעד, בכתב הגנתה - ביצעה אבו-זייד עבודות חפירה בהיקף 7,000 מ"ק בלבד, אף זאת באיכות לקויה ! ה"מזמין" (חב' ערים) אמנם אישרה ביצוע חפירות בהיקף 19,400 מ"ק אך מתוך אלו בוצעו 10,000 מ"ק ע"י ברעד עצמה וביצוען אושר ע"י המזמין עוד קודם שהתקשרה ברעד עם אבו-זייד, 2,700 מ"ק נוספים בוצעו, שוב, אף הם ע"י ברעד לאחר שאבו-זייד סירבה לבצעם. עוד נטען שאבו-זייד נמנעה מביצוע ניקוז החפירה מן הסחף אותו גרמו מי הגשמים וברעד נאלצה לבצע עבודה זו במקום אבו-זייד. ברעד מוסיפה וטוענת שאותו סחף נגרם מחמת ליקויים בעבודות אבו-זייד: חפירה לעומקים שאינם נכונים בשיפועים לא נכונים ובניגוד להוראות המפקחים, המהנדסים והמודד ומחמת עיכובים מיותרים בעבודתה.   4. ההסכם וטענות הצדדים - אתר "מודיעין":   (א) החוזה בקשר לעבודה זו נחתם ב-08/12/93; הוא ארוך ומפורט בהרבה (אף מודפס ! ...); הגדרת העבודות הנמסרות לביצוע אבו-זייד באתר זה: קירות תומכים ויסודות. עפ"י חוזה זה מקבלת אבו-זייד על עצמה את תנאי החוזה שנערך ביחס לעבודות התשתית באותו אתר בין ברעד לבין המזמין - משרד השיכון. התשלום יהא עפ"י הקבוע באותו חוזה (בין המזמין לברעד) בניכוי 20%. התשלום יבוצע בהתאם למה שיאושר ע"י המזמין.   (ב) לטענת אבו-זייד נותרה ברעד חייבת לה בגין עבודה זו -.393,563 ₪ (אין אבו-זייד מפרטת בתביעתה דרך החישוב והבסיס לסכום זה).   בנוסף טוענת אבו-זייד בתביעתה שברעד גרמה לה לנזקים משעיכבה מועדי ביצוע העבודות, ובשל טעויות שביצעו מתכנני, מודדי ועובדי ברעד. אין היא מפרטת שיעור נזקיה אלו.   (ג) מנגד טוענת ברעד בכתב הגנתה שאבו-זייד נמנעה מלציין אלו עבודות ביצעה ובעבור מה תובעת היא תשלומיה; העבודות אשר בוצעו ע"י אבו-זייד היו באיכות ירודה ולקו בליקויים חמורים: היסודות רעועים ובעומקים שאינם נכונים, קירות תומכים עקומים ובניגוד לתכניות ומפרטים, הבטון והחומרים זולים ובלתי תקניים עד כי עמדו, אותם קירות ויסודות, בפני התמוטטות. אבו-זייד אף הודתה באותם ליקוים והתחייבה לתקנם. לטענת ברעד נאלצה להשלים אותן עבודות אשר לא הושלמו ע"י אבו-זייד ולתקן את הליקויים שנמצאו בעבודה כך שבחשבון הסופי לא ברעד היא החייבת כספים לאבו-זייד אלא היפוכו - אבו-זייד חייבת החזר תשלומים לברעד.   5. התביעה שכנגד   ואכן - ברעד הגישה, כנזכר לעיל תביעה נגדית בה נטען כי חובה של אבו-זייד לברעד בשל מחדליה בביצוע העבודות בשני האתרים מגיע ל-.400,000 ₪ - אך מטעמי חסכון באגרה מעמידה היא תביעתה הנגדית על -.150,000 ₪ בלבד.   6. ההליך והראיות   ברור טענות הצדדים התעכב משך זמן ניכר מחמת שהצדדים חזרו כפעם בפעם והודיעו לביהמ"ש כי הם נמצאים בשלבי מו"מ מתקדם, זקוקים לזמן נוסף להשלמת ההתחשבנות וכיוצ"ב.   מטעם אבו-זייד העיד מר נסיראת אחמד הוא "אבו-זייד" עצמו וכן מומחה המהנדס דוד אביזמל - אשר עדותו התמקדה בנקודה מצומצמת הקשורה לאתר מודיעין. נסיראת העיד על עצמו שהוא איש המנהלה, איש השטח, הפועל ולמעשה החברה כולה. הוא עובד במקום עם בניו נמצא באתר ומכיר טיב העבודה. מטעם ברעד העידו שניים המנכ"ל מר יעקב בראשי וסמנכ"ל מר אלון ללוש. שניהם מאנשי המנהלה והשטח אך לא מומחים בנושאים החשובים להכרעה בתביעה זו (מהנדסים או מודדים).   7. דיון והכרעה   (א) אתר צורן: ציינתי כבר בראשית הדברים את חוסר הנתונים והעדר ראיות בדוקות שיסייעו להכרעה. באתר צורן היתה המשימה אשר הוטלה על אבו-זייד חפירת תעלה, חלק מתוך עבודות התשתית אשר הוטלו על ברעד כקבלן ראשי במסגרת התקשרותה עם המזמין חב' ערים; התשלום המגיע לאבו-זייד באתר זה הוא, כאמור לעיל, 4 ₪ למ"ק; איש מן הצדדים לא העלה על דוכן העדים בעל מקצוע, מודד או מהנדס, אשר נכח בשטח "בזמן אמת" וביצוע מדידת היקף החפירה אשר בוצעה ע"י אבו-זייד. לא הוגשה תכנית מדידות מאושרת ממנה ניתן ללמוד בבטחון היקף עבודת החפירה, שרטוטים או חישובי כמויות. העבודה בוצעה כאמור במסגרת ההתחייבויות כלפי "המזמין" והאחרון הוא שאמור היה לאשר ביצועה. לא הובאה עדות של מי מאנשי המזמין שיאשר מה בדיוק בוצע ע"י אבו-זייד. ברעד היתה, למעשה, החוליה המקשרת בין המזמין לאבו-זייד. לאחרונה לא היה קשר ישיר למזמין. בנסיבות אלו יש לזקוף המנעות מהעדת מי שאמור היה לאשר את ביצוע העבודה לחובת ברעד. שני הצדדים ניסו להאחז ב"חשבונות מאושרים" שונים אשר הוגשו ואושרו ע"י המזמין במהלך ביצוע העבודה. אין באלו כדי לסייע לביהמ"ש כהוא זה במלאכת ההכרעה; בהעדר עדות ברורה המסבירה טיבם של החשבונות הללו, למה בדיוק הם מתייחסים, האם וכיצד ניתן ללמוד מהם דבר ביחס לשאלות המעסיקות אותנו בהליך זה. בפרט כך הוא משהעלתה ברעד, רק במהלך הדיון, טענה כי באותו אתר נחפרו תעלות שונות ורק אחת מאלו נחפרה בחלקה ע"י אבו-זייד. לא הועמדו לרשות ביהמ"ש כלים ראייתיים על פיהם ניתן לקשר בין אותם חשבונות לבין עבודות החפירה אשר בוצעו ע"י אבו-זייד. בסופו של דבר, לאחר שעמלתי לפלס דרכי בין העדויות והמסמכים המצויים בפני הגעתי למסקנה שמאזן הראיות נוטה לטובת גירסת אבו-זייד אותה אני מעדיף, ככל שמדובר באתר צורן, על פני גירסת ברעד. הגעתי למסקנה זו כשאני נעזר, לבד מאשר בעדות נסיראת המקובלת עלי בעיקרה גם בדו"ח חסאם עקאדר - מודד או מפקח מטעם המזמין, הנושא תאריך 10/01/94 (צרופה ג' לכתב התביעה) וממנו ניתן ללמוד - בניגוד גמור לטענות ברעד, שעבודות החפירה בוצעו תוך הזמן לו התחייבה אבו-זייד - והסתיימו כבר בינואר 1994 -ובאותו חודש כבר נזוקה התעלה שנחפרה כתוצאה מסחף מי הגשמים. מאותו מסמך ניתן לקבל מושג (לא יותר מכך) על היקף עבודת החפירה אשר בוצעה ע"י אבו-זייד: אורך התעלה 840 מ' (על כך אין מחלוקת) בעומק כ-3 מ' וברוחב ממוצע (שכן הדפנות נחפרו בשיפוע) כ-8 מ'; נתונים אלו קרובים לנתוניה של אבו-זייד ואינם מתיישבים עם נתוני ברעד. סיכומו של דבר - אני קובע בפרק זה: אבו-זייד סיימה בתוך הזמן לו התחייבה את ביצוע עבודת החפירה אשר הוטלה עליה בפרוייקט זה; היקף החפירה אשר בוצע ע"י אבו-זייד היה, כטענתה, 15,000 מ"ר ובהתאם לחוזה זכאית היא בעבור עבודתה זו לתשלום -.60,000 ₪ ובניכוי -.28,000 ₪ אשר שולמו לה, היתרה לתשלום -.32,000 ₪. אין כל אינדיקציה, שלא לדבר ראיה, לכך שאבו-זייד אחראית לגרימת הסחף - וממילא לא היתה כל סיבה להטיל עליה את חובת ניקוי התעלה ע"י פינוי הסחף. טענת אבו-זייד כי הקדישה למלאכה זו 4 ימי עבודה של מחפר וכי היא זכאית בעבור זאת לתשלום בסך -.1,000 ₪ לכל יום עבודה לא נסתרה. אבו-זייד זכאית, איפוא, לתשלום -.4,000 ₪ בעבור עבודת הניקוז. (יצויין שחישוב עפ"י התשלום המוסכם לחפירה - 4 ₪ למ"ק היה מביא לחיוב גבוה יותר משאישר אותו עקאדר שנפח הסחף שיש לפנות הוא 2520 מ"ק). לא נעלמה מעיני העובדה שבקיץ 1994 הציעה אבו-זייד להוסיף ולבצע השלמת עבודות ניקוז בתעלה. מקובל עלי הסברו של מר נסיראת כי הציע לבצע זאת בלא תשלום נוסף בתקווה שיהא בכך כדי להניע את ברעד לשלם לו את המגיע - תקווה אשר נכזבה כאמור.   רואה אני לנכון להצביע גם על ההתכתבות שנערכה בין הצדדים בקשר לעבודה זו. כבר במכתב מ-03/02/94 פונה אבו-זייד לברעד וטוענת כי השלימה עבודתה וביצעה חפירה בהיקף של 15,000 מ"ק ואף הקדישה 4 ימי עבודת מחפר ("שופל") לפינוי סחף הגשמים - ותובעת תשלום יתרת המגיע לה. אילו נכונה גירסת ברעד ניתן היה לצפות לתגובה "נזעמת" ומכחישה למכתב זה, שהרי עפ"י זו אין כל יסוד ושחר לאמור באותו מכתב. ולא היא - ברעד כלל לא הגיבה ורק במכתבה מ-13/07/94 נטען לראשונה שהעבודה טרם הושלמה ומה שבוצע נעשה שלא כראוי. נטען שהמזמין (חב' ערים) אישרה עד אותו מועד לתשלום רק תמורת חפירה בהיקף 7000 מ"ק [ועדיין אין מילה על הטענה שמתוך החפירות אשר אושרו ביצעה ברעד עצמה 10,000 מ"ק]. לאחר זאת - בחודשי קיץ 1994 התנהלה חליפת מכתבים (שרק בחלקה הוגשה לביהמ"ש) ומה שהוגש דומה לשיח חרשים: אין כל התייחסות של ברעד לטענות אבו-זייד שהעבודה הושלמה מזמן. אבו-זייד מציעה (למרות טענותיה) לבצע עבודות תיקון הסחף - ולצורך כך מבקשת תרשים סימון העבודה הנדרשת. ב-21/07/94 מודיע ב"כ אבו-זייד לברעד על תחילת עבודות התיקון, אך נתקלת בקשיים (עליהן מודיעה לברעד) מחמת העדר סימון מתאים בשטח, ושוב אין כל תגובה עד אמצע ספטמבר 1994 - שאז לפתע מודיעה ברעד לאבו-זייד כי היא ניגשת לביצוע השלמת העבודות מחמת שאבו-זייד לא ביצעה זאת. למחאה נוספת ותביעת תשלום של ב"כ אבו- זייד שוב אין כל תגובה של ברעד. סוף פרק זה: אני קובע שבעבור עבודתה באתר צורן זכאית אבו-זייד לתשלום בסך -.36,000 ₪ בתוספת מע"מ - נכון למועד פברואר 1994.   (ב) אתר מודיעין הנאמר לעיל ביחס לדלות הראיות ובשל כך הקושי בהכרעה נכון גם - ושבעתיים - לפרק זה. פרט לעדויות בעלי הדין עצמם (לבד ממומחה אשר העיד מטעם אבו-זייד בנושא מצומצם) ואף שהצדדים הכבידו על תיק ביהימ"ש במאות עמודי מסמכים, שמרביתם אינם מבוארים כראוי - "העיקר חסר מן הספר ! אין בפני ראיות בדוקות וברורות אודות העבודה שבוצעה כשם שאין ראיות של ממש אודות הליקויים והנזקים הנטענים; אין חוות דעת ועדויות מומחים, אין מסמכים ברורים, בדוקים ומוסמכים, אין תכניות מהן ניתן ללמוד מה ביצעה אבו-זייד, אין עדויות מפקחים, מהנדסים ובעלי מקצוע אוביקטיביים אשר ליוו את העבודות. יוזכר כי ביחס לפרוייקט זה היה ההסכם בין הצדדים מה שקרוי חוזה "גב אל גב" - קרי: אבו-זייד קיבלה על עצמה לבצע עבודות בתנאי ההסכם בין ברעד למזמין (כאן - משרד השיכון) ווהובטח לה התשלום אשר ישולם ע"י משרד השיכון לברעד עבור אותן עבודות בניכוי 20%. והנה - אין בפני אף לא ראיה יחידה אובייקטיבית ממנה ניתן ללמוד אלו עבודות אשר בוצעו ע"י אבו-זייד אושרו ע"י המזמין ומה שולם בעבורן. לא הועד אף לא עד יחיד מבין אנשי המזמין - מהנדסים, מפקחים וכיוצ"ב אשר עקבו אחר העבודות מקרוב ופיקחו עליהן והם למעשה אלו אשר "על פיהם נשק דבר" בכל הקשור לאישור העבודות והתשלום בעבורן. ושוב - גם כאן, מאחר שהחוליה המקשרת בין אבו-זייד למזמין היתה ברעד והיא אשר קיימה את הקשר עם המזמין, סבור אני שיש לזקוף מחדל העדתם של עדים אובייקטיביים אלו לחובת ברעד, בעת עריכת מאזן הראיות והסקת המסקנות. דלות הראיות בולטת עוד יותר בכל הקשור לטענות ברעד ביחס לליקוים בעבודות אשר בוצעו ע"י אבו-זייד ונזקים אשר נגרמו בשל אלו [ועל טענות אלו מבוססת התביעה שכנגד] לא הובאה אף לא עדות מומחה יחידה להוכחת הטענות הללו. ושוב נאלץ ביהמ"ש לנסות לנתב דרכו בסבך העדויות הקיימות והמסמכים הרבים ולנסות "להרכיב" תמונה נאמנה ככל האפשר. כמובן, יש במצב דברים זה משקל אף לנטלי ההוכחה והצלחה (או כשלון) בהרמתם של אלו. העבודות אותן קיבלה אבו-זייד על עצמה בפרוייקט זה בשיטת "גב אל גב" עפ"י החוזה בינה לבין ברעד (סעיף 1) היו "עבודות קירות תומכים ויסודות" כפי שהן "מפורטות בכתב הכמויות של חוזה משרד השיכון ..." דא עקא דווקא כתב כמויות זה לא צורף ע"י מי מן הצדדים [סמנכ"ל ברעד העד מר ללוש מודה שלמיטב זכרונו כלל לא צורף כתב כזה לחוזה - עיין סעיף 27ז' לתצהירו]. גם "מחיר העבודות" נקבע עפ"י אותו כתב כמויות "נסתר" - "בהנחה של 20%" (סעיף 3). חלק ניכר מעדויותיהם וטענותיהם הקדישו הצדדים להיקף העבודות שבוצעו וחישובי המחיר כפועל יוצא מכך. דא עקא עפ"י החוזה המחיר הוא כולל "פאושלי - כמויות לא תמדדנה ..." אלא שנספחי החוזה מהם ניתן ללמוד מהו אותו "מחיר פאושלי" לא הונחו בפני ביהמ"ש, כשם שלא הונחו חשבונות סופיים וברורים מהם ניתן ללמוד מה בדיוק שולם ע"י המזמין בעבור העבודות אשר בוצעו ע"י אבו-זייד. מדובר בעבודות בניית יסודות לקירות תומכים וקירות תומכים לשני כבישים - כביש מס' 2 וכביש מס' 30. בכביש מס' 2 הוספו אף קירות דקורטיביים. נתוני היקף העבודה (מ"ק יסודות, מ"ק קירות, מא. קירות דקורטיביים) עפ"י גירסת אבו-זייד מפורטים בתצהיר מר נסיראת - סעיף 40 שם. סה"כ הסכום המגיע לכאורה לאבו-זייד עפ"י נתונים אלו הוא: -.2,748,450 ₪ (נתוני יסוד אליהם יש לצרף הפרשי מדד עפ"י מועדי התשלום) - בניכוי 20%. [אין חולקים על שאבו-זייד ביצעה בנוסף על כך עבודת 30 קידוחי "כלונסאות" שנדרשו בשל "סטיה קלה" במיקום קיר תומך בכביש 30. כל אחד מן הצדדים מאשים את האחר באחריות לטעות זו ומכל מקום אבו-זייד קיבלה על עצמה לבצע עבודה זו בלא תוספת מחיר]. לצדדים טענות הדדיות אף ביחס לעמידה בלוח הזמנים בביצוע עבודות אלו, כאשר לטענת אבו-זייד עוכבה העבודה במשך חודשים ארוכים בשל עבודות חפירה ארכיאולוגיות אשר בוצעו במקום. אין בפני כל ראיה על פיה אוכל לקבוע ממצא כלשהו ביחס לטענות אלו. אם ניתן עוד לעמוד על הסכום המגיע לאבו-זייד, עפ"י טעונה - הנה אין כל דרך להבין את הנתונים באשר לתשלומים אשר שולמו לה וכיצד הגיעה בסופו של דבר לסכומים אותם היא תובעת. אין בפני טבלת תשלומים, סכומים, מועדי התשלום ובעבור מה כל תשלום. כפועל יוצא אין כל דרך לקבוע עפ"י ראיות התביעה האם ומהו הסכום לו זכאית אבו-זייד תמורת עבודתה באתר מודיעין. מנגד, חישוביה של ברעד מבוססים על שטחים אחרים מאלו של אבו-זייד כמפורט (בין היתר) בסעיף 13 של תצהיר מנהלה מר י. בראשי. גם בראיות ברעד אין פירוט מדוייק של תשלומים אשר שולמו לאבו-זייד ומועדיהם כך שגם מכיוון זה אין לאל ידי להגיע לעריכת "התחשבנות" נאותה. נטל הוכחת הסכומים המגיעים לאבו-זייד בעבור העבודות אשר ביצעה מוטל עליה. דין טענות שלא עלה בידה להוכיח כדבעי להידחות, ככל שאין למצוא להן תמיכה או הודאה בעדויות ברעד. בתצהירי מנהלי ברעד (ס' 30, 31 לתצהיר י. בראשי, ס' 17 לתצהיר ללוש) יש הודאה ביתרה של -.134,204 ₪ (למועד הגשת החשבונות - בממוצע יולי 1994) לזכות אבו-זייד. אני מקבל נתון זה כיתרת הסכום המגיע לתובעת בעבור עבודות שביצעה באתר מודיעין. למותר לציין שאין ברעד מודה בזכות אבו-זייד בסכום זה או בכל סכום אחר. טוענת היא, כמבואר לעיל, שיש לנכות מכך פיצוי עבור כל אותן עבודות אותן נאלצה היא לבצע במקום, או לתיקון, עבודות שבוצעו ע"י אבו-זייד. על כן אף הגישה תביעתה הנגדית.   (ג) התביעה שכנגד - מבוססת בעיקרה על ליקויים בעבודות אבו-זייד: חפירה לא תקינה באתר צורן, ובעיקר ליקויים בעבודתה באתר מודיעין: יציקת יסודות ברוחב שגוי ובמיקום לא מדוייק; בניית יסודות רעועים ובעומקים לא נכונים, שימוש בחומרים זולים ובלתי תקניים שהביאו כדי סכנת קריסת הקירות והשטחים הסמוכים אשר נתמכו ע"י אותם קירות. סטיה מהתכניות ומהמפרטים. ברעד טוענת שנאלצה לבצע תיקון כל אותם ליקויים משסרבה אבו-זייד לעשות כן - ואף נדרשה להעסיק קבלן משנה אחר לצורך ביצוע אותן עבודות תיקון. טענות אלו, אף שברעד הקדישה להם את החלק הארי של ראיותיה לא הוכחו כדבעי בראיות בדוקות על פיהן ניתן לקבוע ממצאים - פרטתי כבר נימוקי ואיני רואה צורך לשוב ולחזור על אלו. הסכומים העיקריים בתביעה הנגדית הינם בגין נזקים כלליים: פגיעה במוניטין ו"פגיעה אפשרית עתידית עקב ליקוים שיאותרו" וכו'. לא הוכח בנושאים אלו דבר, מטוב ועד רע.   לא אוכל שלא להוסיף ולציין - והדברים נכונים הן ביחס לתביעה עצמה והן ביחס לתביעה הנגדית שברעד מתעלמת בטעוניה, לאורך כל הדרך, ממעמדה שלה במערכת היחסים. ברעד איננה בבחינת מזמין "רחוק" המפקיד מלאכת ביצוע עבודות בידי קבלן, אלא קבלן שהפקיד חלק מעבודותיו בידי קבלן משנה תוך שהוא עצמו "מצוי בשטח", אמור לפקח ולהנחות. ספק בעיני אם בנסיבות אלו אפשר להטיל מלוא האחריות לכשלונות בביצוע (ככל שהיו כאלה) על קבלן המשנה תוך שהקבלן הראשי רוחץ בנקיון כפיו ופטור מבלא כלום. אלא, כבכל הנושאים האחרים גם כאן לא הרחיבו הצדדים ופטור אני מהתעמקות וניתוח מערכת חיובים זו.   8. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת, ברעד, לשלם לתובעת, אבו-זייד, -.170,204 ₪ (-.36,000 ₪ עבודות אתר צורן ו-.134,204 ₪ אתר מודיעין), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-01/08/94 ובנוסף על כך אגרת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בצירוף מע"מ.  חוזהמחפרון (שופל)ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)שופלחפירה