תביעה לתשלום שכר עבודה בגין עבודות גינון

  1. מדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה בגין עבודתו של התובע בעבודות גינון שביצע בעיריית שדרות בחודשים דצמבר 99 עד פברואר 2000 בשיעור 9,749 ₪, לרבות פיצויי הלנה. כן תובע התובע פדיון בגין 3 ימי חופשה והחזר הוצאות נסיעה בסך 600 ₪. כן תובע פיצויים בגין ניצולו בעבודה והצגת מצג לפיו יקבל משכורתו במועד, ובסך כולל של 5,000 ₪.   2. התביעה הוגשה בתחילה נגד הנתבעת 1 בלבד, אולם לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1, בו נטען, כי התובע הועסק על ידי חברת ניצנים - חברה לאבטחה ונהול פרוייקטים בע"מ (להלן "ניצנים"), צורפה "ניצנים" כנתבעת נוספת עפ"י החלטת בית דין מיום 24.1.02.   3. בטרם הגיש תביעתו הנוכחית, הגיש התובע תביעתו לתשלום השכר וזכויותיו הסוציאליות נגד עיריית שדרות, אולם תביעתו נדחתה על ידי בית דין זה עפ"י פס"ד של כב' השופטת בהט מיום 7.6.01 (דמ' 1582/00). בפסה"ד נקבע, כי התובע לא השכיל להוכיח, כי התקיימו בינו לבין עיריית שדרות יחסי עובד ומעביד וכן נקבע, כי "בענייננו הוכח, כי הנתבעת (עיריית שדרות - י.ה.) קיבלה את התובע לעבודה ולא ביצעה כלל הליכים לקליטתו כעובד בנתבעת. התובע הודה, כי פנה לחברת כח אדם בשדרות ובאמצעותה הועסק בנתבעת...". כמו כן נקבע, כי "יש לקחת בחשבון לעניין זה את תקופת ההעסקה הקצרה (3 חודשים), בה הועסק התובע באמצעות חברת כח האדם בנתבעת" (עמ' 4-5 לפסה"ד שצורף לתיק).   4. לפיכך הגיש תביעתו הנוכחית נגד הנתבעות, שהינן חברות כח-אדם, ולטענתו זכאי לקבלת שכרו וזכויותיו הסוציאליות משתי הנתבעות, ביחד ולחוד, שכן אין מחלוקת, כי הועסק בפועל בעבודות גינון בעיריית שדרות עפ"י כרטיסי עבודה שהוחתמו על ידי נציגי עיריית שדרות. אין מחלוקת, כי עובדי עיריית שדרות באגף השפ"ע הועסקו באמצעות חברות כח-אדם ולטענתו, גירסת הנתבעות 1 ו-2 בכתבי טענותיהן הינה על מנת להתחמק ממחויבותן המשפטית לשלם שכרו וזכויותיו.   5. הנתבעות 1 ו-2 דוחות טענת יחסי עובד ומעביד בינן לבין התובע.   הנתבעת מס' 1 חולקת על העובדה, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע, וטוענת, כי חברת "ניצנים" הינה החברה שזכתה במכרז למתן שירותי כח אדם לעיריית שדרות. עפ"י הסכם בין הנתבעת 1 לבין "ניצנים", הנתבעת 1 שימשה כסניף למתן שירותי משרד בשדרות ל"ניצנים", ומתפקידה היה ללקט את כל החומר הרלוונטי של עובדי "ניצנים" בעיריית שדרות, היינו אישורים וכרטיסי עבודה, להעבירם ל"ניצנים" ולחלק לאותם עובדים תלושים שהונפקו ע"י "ניצנים".   הנתבעת מס' 2, בכתב הגנתה, טוענת, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע, וכי התובע מעולם לא נשלח על ידה לעבודה בעיריית שדרות או למקום עבודה כלשהו אחר, וכי לא קיבלה כל תשלום מעיריית שדרות עבורו.   כן נטען, כי התובע אף לא הופנה ע"י הנתבעת מס' 1 ל"ניצנים" ו"ניצנים" לא קיבלה מעיריית שדרות כל הודעה, כי התובע מועסק אצלה באמצעותה. לפיכך ביקשה לדחות התביעה נגדה.   6. לאור האמור לעיל, המחלוקת שבין הצדדים הינה מי מבין הנתבעות הינה מעבידתו של התובע, אם בכלל.       7. התובע העיד, כי פנה ישירות ליהודה ממן, מנהל אגף השפ"ע בעיריית שדרות, על מנת להתקבל לעבודה לאחר שהופנה על ידי חבר, ואמנם התקבל לעבודה והחל בעבודתו בפועל בדצמבר 99, ועבד עד פברואר 2000, כולל עפ"י כרטיסי עבודה מאושרים וחתומים ע"י מנהלי עבודה, עובדי אגף שפ"ע בעיריית שרות (ת/7-ת/9). התובע בעדותו אישר, כי הגב' שרית מחב' אל-מור הודיעה לו מידי חודש, כי כל הניירת מוכנה וכי ממתינה לקבל תשובה מהגזבר, ולמרות שלא קיבל שכר המשיך בעבודתו.   יהודה ממן, מנהל אגף השפ"ע בעירייה, שקיבל את התובע לעבודה ואינו חולק על עובדה זו, העיד מטעם התובע, כי פנה ב-9.12.99 במכתב למר שמעון פרץ, גזבר עיריית שדרות, והודיע לו, כי נקלט עובד רביעי למחלקת הגינון בשמו של התובע, עפ"י הסיכום ל-8 שעות (ת/1) (יצויין, כי התובע נקלט לעבודה יחד עם שלושה עובדים נוספים במחלקת הגינון).   יהודה ממן אישר בעדותו, כי עובדים באגף השפ"ע התקבלו דרך חברת כח אדם ואינם עובדי עירייה. כאשר היה זקוק לעובדים, פנה לגזבר לאשר קליטתם. העד הציג אישורים מראש העיר ומהממונה על אגף שפ"ע לקליטת 4 עובדים חדשים למחלקת גינון (ת/2), לרבות פרטי העובדים. כמו כן הציג אישור להעסקת עובד נוסף (ת/3), ואישור מ-8.12.99 (ת/1), המופנה לגזבר העירייה, לפיו נקלט עובד רביעי, היינו התובע.   לטענתו, גזבר העירייה לא השיב לגבי קליטת מי מהעובדים הנ"ל, אולם שלושה מבין העובדים שהתקבלו קודם לכן, קיבלו משכורת, ולפיכך חזקה שגם התובע, שהינו העובד הרביעי, זכאי לקבלת שכרו, ואין כל סיבה שלא יקבל (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 18.6.02). העד הנ"ל אישר, כי התובע התקבל לעבודה על ידו בתקופה בה היתה חפיפה בינו לבין מנהל אגף השפע, אמיל אזולאי.   בתשובה לשאלה, האם מכיר את חברת ניצנים, השיב בחיוב, ובין היתר, כי העובדים באגף שפע קיבלו משכורת מ"ניצנים", אולם באשר לזהות העובדים המקבלים שכר מ"ניצנים" או מאל-מור, לא יכול היה להשיב, אלא הדגיש, כי אינו מעורב בזה. את כרטיסי העבודה שאישר מידי חודש העביר לחברת אל-מור, לרבות כרטיס העובד של התובע (עמ' 3 לפרוטוקול).   אוחיון שלמה, מנהל מחלקת הגינון בעיריית שדרות שהעיד מטעמו של התובע, אישר, כי התובע הגיע למחלקת שפ"ע בעקבות הצורך בעובדים במחלקת הגינון עפ"י הזמנתו של העד. מר אוחיון אישר, כי כאשר היה זקוק לעובדים פנה למנהל אגף שפ"ע בבקשה לקבלת עובדים, וזה האחרון נהג לכתוב מכתב לגזבר על מנת ליידע את חברת כח האדם, באותה עת התחלפו חברות כח האדם וחברת "ניצנים" היתה חברת כח האדם בתקופה הרלוונטית. לאחר שהגזבר אישר לחברת כח האדם את העסקת העובד, העובד היה מקבל שכר (עמ' 4 לפרוטוקול).   במהלך עדותו הוצג מכתב בכתב ידו של העד, ולגירסתו מדובר במכתב המופנה למנהל אגף השפ"ע לקליטת התובע, לרבות הפרטים שלו (ת/10). במסמך הנ"ל צויינו פרטי התובע, לרבות מצבו המשפחתי, טלפון, מועד תחילת עבודתו - 1.12.99 ומקום עבודתו - מחלקת הגינון.   העד אישר, כי באותה עת נקלטו 4 עובדים למחלקת הגינון, והתובע הינו העובד הרביעי, אולם מדובר בארבעה עובדים שלא נקלטו באותו זמן, והשלושה עובדים שנקלטו קודם לתובע קיבלו שכרם.   כאמור העד אישר בעדותו, כי התובע עבד 3 חודשים ולאחר תום החודש הראשון לא קיבל שכר. לאחר שהתובע פנה לעד והלין על כך שלא קיבל שכר, מר אוחיון הרגיע אותו וטען, כי קיימת סחבת בשל בעיות בירוקרטיות, ובמקביל פנה מר אוחיון הן למנהל האגף והן לגזבר, והגזבר הודיע לו, כי העניין בטיפול של ועדת המנגנון. כך התגלגלו העניינים, עד שבסופו של דבר העד הציע לתובע להפסיק לעבוד. העד התייצב אצל גב' שרית מחברת אל-מור, וזו אמרה לו שכל עוד היא לא מקבלת הוראה מהגזבר לשלם לתובע שכר, היא אינה משלמת (עמ' 4 לפרוטוקול).   בחקירתו הנגדית אישר, כי כל עובד שנקלט במחלקה נשלח לחברת אל-מור למסירת פרטים, אולם את תלוש השכר מקבל העובד מחברת "ניצנים" (עמ' 5 לפרוטוקול). כמו כן אישר, כי היה מעביר את כרטיסי העבודה במרוכז למנהל האגף, וזה האחרון היה מעביר את הכרטיסים לחברת "ניצנים" שאיתה עבדו. כן אישר, כי הגב' שרית מחב' אל-מור הינה איש הקשר של התובע ושמר עימה על קשרי עבודה, וכל עובד שהיתה לו בעיה פנה אליה (עמ' 6 לפרוטוקול).   מר אמיל אזולאי, שהחליף את מר ממן בתפקידו כמנהל אגף שפ"ע בעיריית שדרות (בדצמבר 99), אישר את עובדת עבודתו של התובע במחלקת הגינון והמציא טופס כרטיס עבודה בחתימת ידו (ת/11). העד אישר, כי נאמר לו שחברת "ניצנים" עובדת ומטפלת בכח האדם, אם כי את כרטיסי הנוכחות העביר לחברת אל-מור, שכן זה המשרד שטיפל בכרטיסים ובניירת (עמ' 7 לפרוטוקול). העד אישר, כי פנה לגזברות בחודש פברואר, לאחר שהתובע לא קיבל שכר, והופנה לחברת "ניצנים" שיטפלו בבעיה. העד אישר בעדותו, כי הורה לתובע להפסיק עבודתו בחודש פברואר, לאחר שנודע לו שהתובע לא קיבל שכר (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 18.6.02).   קלוד אבוטבול שהיה בתקופה הרלוונטית אחראי במחלקת הגינון בעיריית שדרות ומנהל העבודה של התובע, אישר בעדותו, כי ליווה את התובע לחברת אל-מור, על מנת לחתום על טפסים לצורך קליטתו בעבודה (עמ' 10 לפרוטוקול).   התובע הוצג לעד על ידי שלמה אוחיון, שהודיע לו, כי מדובר בעובד חדש שנקלט. העד פנה לשרית מחב' אל-מור והודיע לה שהתובע אינו מקבל משכורת, וזו השיבה לו, כי כאשר הגזבר יחתום על קליטתו התובע יקבל משכורת מאותו מקור שהעד מקבל משכורת, היינו מ"ניצנים".   8. מטעם הנתבעת 1 העידה שרית גלדטי, מנהלת סניף שדרות, כי חב' "ניצנים" הינה חברת כח האדם שזכתה במכרז להספקת כח אדם למרכז השלטון המקומי, וכי חב' אל-מור מספקת שירותי המשרד לחב' "ניצנים" עפ"י הסכם שבין שתי החברות. במסגרת הסכם זה חב' אל-מור מלקטת את כל המסמכים והטפסים מעיריית שדרות העוסקים בתנאי עבודתם של העובדים, ומעבירה ל"ניצנים". במידה והיתה בעיה בין העירייה לעובד, היתה שרית פונה למר שלמה בוימסטר מחב' "ניצנים". כך גם באשר לתלונות של עובד. כן הבהירה, כי מאחר וחב' "ניצנים" לא רצתה לפתוח משרד בשדרות והעירייה חייבה אותה לעשות כן, הגיעו להסכמה עם "ניצנים" שכל האינפורמציה תעבור דרך אל-מור ל"ניצנים", וכך הוגדר מעמדה כנותנת שירותי משרד לחב' "ניצנים" בלבד.   מערכת היחסים בין שתי החברות עוגנה במסמך כתוב, ממנו עולה נוהל העבודה בין הנתבעת 1 ל"ניצנים".   העדה הדגישה, כי כל עובד שהתייצב במשרדה התייצב בליווי נציג עיריית שדרות וידע מפורשות, כי הוא עובד דרך חב' "ניצנים" ותפקיד חב' אל-מור היה במילוי הטפסים בלבד והעברתם לחב' "ניצנים". במקרהו של התובע הודיעה העדה למר בוימסטר, כי הוא אינו מקבל שכר והתשובה שקיבלה מעיריית שדרות, כי מליאת עיריית שדרות היא זו שתאשר את קליטת העובד (עמ' 13 לפרוטוקול).   בחקירתה הנגדית אישרה, כי חב' אל-מור העסיקה ישירות עובדים בעיריית שדרות, אולם לא היתה בעלת סמכות להעסיק עובדים הקשורים לשלטון המקומי (כך הגדירה זאת - י.ה.). כן הבהירה, כי עיריית שדרות מזמינה עובד מחב' "ניצנים" וחב' "ניצנים" מעבירה את האינפורמציה לאל-מור או באמצעות מנהלי האגפים הישירים או שמר בוימסטר מתקשר אלינו (עמ' 14 לפרוטוקול). עפ"י הוראתו של מר בוימסטר, העדה אינה מעבירה נתונים של עובד כלשהו לחב' "ניצנים" אם אין אישור של הגזבר לתשלום, וכך פעלה במקרה הנדון והדגישה, כי עד למועד מתן עדותה בבית הדין לא ניתן אישור להעסקתו של התובע, והודיעה על כך לכל הגורמים, הן לעובד, הן לממונה הישיר עליו, למנהל אגף השפע ולמר בוימסטר מ"ניצנים", ובעקבות כך לא העבירה כל ניירת לחב' "ניצנים". מר בוימסטר היה במשרדה, ראה את המסמכים והורה לה לחכות עד לאישור הגזבר (עמ' 14 לפרוטוקול). המסקנה, כל הניירת של התובע הגיעה, למעט אישור הגזבר.   בהמשך חקירתה העידה, כי יידעה את העובד והציעה לו כמחווה של רצון טוב שלא להמשיך לעבוד כי לא קיבלה אישור להעסקתו, ועשתה כן לא מכח מעמדה כמעביד אלא כמחווה של רצון טוב (עמ' 16 לפרוטוקול). כשנשאלה כיצד מתקבל אישור הגזבר להעסקת עובד כלשהו, השיבה, כי האישור הוא טלפוני (עמ' 17 לפרוטוקול).   העדה אישרה, כי התובע התייצב במשרדה כשהוא מלווה על ידי קלוד אבוטבול ומילאה, עפ"י דרישתו, את כל הטפסים. על העדה היה לברר, כי העסקתו קיבלה אישור מהגזבר. לכל שלושת עובדי הגינון האחרים שנקלטו חולקו תלושים, למעט לתובע. בתשובה לשאלת בית הדין השיבה, כי התלושים היו מחב' "ניצנים".   9. מר בוימסטר הגיש תצהיר עדות מטעמה של "ניצנים", מדובר במנהל ב"ניצנים". בתצהירו אישר, כי חברת "ניצנים" מספקת עובדים לעיריית שדרות עפ"י מכרז של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי. כן אישר, כי קיבל בזמנו שירותי משרד בעקבות אספקת כח האדם לעיריית שדרות, מחב' כח אדם אל-מור, עפ"י הסכם שצירף לתצהירו. בהסכם הנ"ל צויין, כי חב' אל-מור משמשת כנציגות חב' "ניצנים" בשדרות החל מחודש מאי 99, וכי חברת "ניצנים" נעזרת בחברת אל-מור בכל הקשור לשירותי משרד, כי חברת "ניצנים" היא זו שזכתה במכרז לאספקת כח אדם של מרכז השלטון המקומי וקשורה עם עיריית שדרות בנושא אספקת כח אדם. כן סוכם, כי תמורת שירותי המשרד תשלם חב' "ניצנים" לאל-מור תמורה.   העד אישר, כי גזבר העירייה מאשר כל הזמנה של עובד ויחד עימו נקבעים תנאי העסקתו ושכרו, ותוכן ההסכמה היה מודיע לגב' שרית גלדטי מחב' אל-מור. העובד היה מגיע לחב' אל-מור, ממלא טפסים ומידי חודש היתה שרית מקבלת מהעירייה את כרטיס העבודה של העובד ומעבירה אותו למדור שכר של "ניצנים" לתשלום, מקבלת מ"ניצנים" המחאות ומוסרת אותן לעובדים (סעיף 5 לתצהיר). במקרה של התובע, מעולם לא התקבל אישור העסקה, ולפיכך לא הופנה התובע ע"י חב' "ניצנים" לגב' שרית. אף גורם ב"ניצנים" לא קיבל כל מסמך המתייחס לתובע, ולצורך תמיכה בגירסתו זו צירף מסמכים המעידים על הנוהל בדבר סיכום תנאי העסקה של עובדים אחרים מטעם חב' "ניצנים" בעירייה.   "ניצנים" היא חברה המעסיקה עובדים עפ"י דרישת המזמין, עיריית שדרות, משלמת שכר עפ"י דוחות המאושרים ע"י עיריית שדרות ובתנאים המוסכמים מראש ע"י גזבר עיריית שדרות. כל התנאים הנ"ל לא התמלאו במקרהו של התובע. "ניצנים" לא קיבלה ולא דרשה כל תשלום עבור עבודתו של התובע, הוא מעולם לא הוזמן אצלה ומעולם לא נשלח על ידה לעיריית שדרות.   קרוב לוודאי, לטענת המצהיר, שחב' אל-מור היתה מעוניינת שהתובע ייחשב כעובד ישיר שלה ולכן לא דיווחה ל"ניצנים" על התובע.   המצהיר נחקר בחקירה נגדית. בחקירתו חזר שוב על גירסתו, כי לדעתו חב' אל-מור ניסו לעשות עסקים עם עיריית שדרות לקלוט עובדים בעקיפין, שלא דרך חב' "ניצנים", אולם הגזבר דחה אותם, והתובע הוא אחד מאותם מקרים (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 28.10.02).   העד בחקירתו הנגדית אישר, כי הקשר שבינו לבין גזבר עיריית שדרות, באשר לקביעת תנאי העסקתם של עובדים, הינו רק באשר לעובדים חריגים, שכן רוב העובדים של עיריית שדרות עובדים בשכר מינימום, ובגין אותם עובדים שהינם עובדים רגילים, היה זה תפקידה של שרית לנהל ההתקשרות היומיומית עימם (עמ' 22-23 לפרוטוקול).   העד מכחיש, כי הובא לעיונו מסמך כלשהו הנושא את שמו של התובע, טרם צורפה "ניצנים" כנתבעת בתביעה הנוכחית. 10. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב.   11. ההכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו בפנינו, מסקנתנו, כי יש לראות הנתבעת מס' 2, היינו "ניצנים-חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ", כמעבידתו של התובע, ומהסיבות הבאות: א. תביעת התובע להכיר בעיריית שדרות כמעבידתו נדחתה בפסה"ד, בו נקבע, כי "מכח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו - 1996, קבלן כח האדם נתפס כמעביד השולח את עובדיו אל מי שנזקק להם. הנזקק לשירותי העובד הופך להיות "משתמש". ההנחה הינה, כי בין המשתמש לבין מי שמועסק אצלו באמצעות קבלני כח אדם, לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד" (בג"ץ 450/97 תנופה שירותי כח אדם ואחזקות בע"מ - שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(2) 433).   ב. שאלת זיהויו של המעביד מתעוררת בדרך כלל משמעורב במערכת יחסי העבודה גם צד שלישי. מטבע הדברים הנחת היסוד היא שהעובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים שאמורים להתייצב משני עברי המתרס של חוזה העבודה, אלא שבמצבים שמעורב גם צד שלישי על בית הדין לבדוק מיהו המשתמש האמיתי בכוח עבודתו של העובד ובין מי מהצדדים נוצרו במפורש או מכללא הלכה למעשה, מכוח ההתנהגות, יחסים שעניינם נתינת עבודה וקבלת תמורה. נטל ההוכחה כי אכן מעורב צד שלישי כמעביד במערכת יחסי העבודה יוטל על התובע. הרמת הנטל כרוכה בשכנוע בית הדין, כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה - בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה (דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות ואח', פד"ע כד 535, צוטט בספרו של יצחק לובוצקי/חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 2,עמ' 22).   מכאן, כי בהסדרי העסקה שמעורב בהם צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו - תכריע תמיד השאלה - בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלוונטיים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכוח התנהגות) יחסים משפטיים למתן עבודה בתמורה.   ג. הוכח בפנינו, כי בתקופה הרלוונטית היתה קיימת התחייבות חוזית בין עיריית שדרות ל"ניצנים" לאספקת שירותי כח אדם. על כך למעשה אין חולק. בתקופה הרלוונטית הוכרה "ניצנים" כחברה שסיפקה כח אדם לעיריית שדרות. מנהל אגף השפ"ע באותה עת, יהודה ממן, העיד על כך מפורשות, ולו באשר למעמדם של עובדי אגף השפ"ע. עובדה זו עולה אף מעדותו של מר אוחיון, כפי שצוטטה לעיל ומתצהירו של מר בוימסטר. כמו כן הוכח בפנינו, וכפי שעולה מתצהירו של מר בוימסטר, לרבות הנספחים לתצהיר וכן מעדותה של גב' גלדטי, כי חב' אל-מור סיפקה שירותי משרד בלבד ל"ניצנים", ולפיכך גם אם חב' אל-מור מילאה טפסים להעסקתו של התובע, עשתה כן מכוח מעמדה כנותנת שירותי משרד עבור "ניצנים" ולא במעמדה כמעביד, כפי שניסתה "ניצנים" לטעון כלפיה, ולמותר לציין, התובע בתביעתו. טיעוני הנתבעת מס' 1 בסיכום טענותיה מקובלים עלינו.     ד. מר ממן פנה, עפ"י הליכי הנוהל שהיו מקובלים באותה עת, לגזבר העירייה והודיע לו על קליטתו של התובע כעובד (ת/1). במקביל פעלה העירייה בהליכים לקליטתו של התובע כעובד באמצעות חב' "ניצנים", כאשר הפנתה את התובע לחב' אל-מור כדי למלא הטפסים לקליטתו כשהתובע מלווה על ידי מנהל העבודה שלו. העירייה החלה להעסיקו בפועל, שכן עדי התובע העידו, כי היו מודעים שההליכים הבירוקרטיים לקליטתו של התובע, בין היתר, אישור הגזבר והחלטת ועדת המנגנון, נמשכים זמן מה (עדות אוחיון).   כוונת עיריית שדרות היתה להעסיק התובע דרך הנתבעת 2, התובע החל במילוי טפסים אצל חברת אל-מור שסיפקה ל"ניצנים" שירותי משרד, ובמקביל הועסק בפועל תקופה של 3 חודשים, ויש לראות בהתנהגות והליכים אלה כהפניית התובע ע"י עיריית שדרות לחברת "ניצנים" עפ"י הנוהל להשמת עובדים באמצעותה כחברת כח אדם שסיפקה באותה עת שירותים לעירייה, ולפיכך בנסיבות אלה, טענת הנתבעת 2 בסיכום טענותיה, כי התובע לא התקבל לעבודתו בעיריית שדרות עפ"י הנוהל להשמת עובדים בעיריית שדרות באמצעות "ניצנים", כחברת כח-אדם, לא הוכחה, ובמידה ולחב' "ניצנים" טענות כלשהן, עליה להפנותן לעיריית שדרות ולא כנגד תביעת התובע.   בהתנהגות של נציגיה המוסמכים של עיריית שדרות שליוו את התובע למלא טפסים בחברת אל-מור, לאחר שהתובע החל עבודתו בפועל, יש משום הוכחה להפניית התובע לעבוד בעירייה באמצעות חב' "ניצנים". אמנם אין מדובר במקרה בו התובע הופנה תחילה לעירייה ע"י חברת כח-אדם, אולם גם במקרה הנדון, כאשר התובע פנה תחילה לעירייה ולאחר מכן הופנה על ידה לחברת כח-אדם ומדובר בחברת כח-אדם אשר באותה עת סיפקה שירותים לעירייה, לרבות העובדה, כי נציגי העירייה העידו, כי ביקשו לקלוט התובע והעסיקוהו בפועל. כל אלה מובילים למסקנה, כי יש לראותו כמי שנתקבל לעבודה באמצעות חברת "ניצנים", ויש לראות חב' "ניצנים", בנסיבות אלה, כמעבידתו. ה. טענת "ניצנים" בסיכום טענותיה, כי לא ידעה על העסקת התובע, לרבות העובדה, כי לא קיבל שכר, עומדת בניגוד לעדות נציגת הנתבעת מס' 1, אשר הפנתה את התובע גם לחב' "ניצנים" על מנת שילין על כך כי לא קיבל שכר, והעידה מפורשות, כי הודיעה על עובדה זו לכל הגורמים: לעובד, לממונה הישיר שלו, למנהל אגף השפ"ע ולמר בוימסטר מ"ניצנים" (עמ' 14 לפרוטוקול). אמנם העידה, כי לא העבירה ניירת, אך העידה, כי מר בוימסטר היה במשרדה וראה ניירת וכרטיסי עבודה והורה לה לחכות עד לקבלת אישור הגזבר. עדותה מהימנה עלינו, לרבות העובדה, כי לא העבירה כל הניירת, שכן חובתה היתה להעביר כל הניירת לחב' "ניצנים", לרבות אישור הגזבר (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 18.6.02).   הוכחה נוספת התומכת בגירסת הנתבעת מס' 1, כי חב' "ניצנים" היתה מודעת להעסקת התובע, הינה מכתבה של שרית גלדטי מיום 9.1.00 המופנה הן לשלמה (גזבר עיריית שדרות) והן ל"ניצנים" באשר לגורל העסקתו של התובע. במכתב הנ"ל צויין, בין היתר, כי התובע דווח לשכר עוד בחודש 12/99 אולם שכרו לא הועבר, שכן טרם התקבל אישור הגזבר (המכתב צורף לתיק בש"א 2479/02).   טענת מר בוימסטר, כי מעולם לא ידע על העסקת התובע או כי מעולם לא הודע לו על התובע שאמור לקבל מ"ניצנים" שכר ולא קיבל, אינה מהימנה עלינו, לאור האמור במסמך הנ"ל ומסמכים נוספים שצויינו בעדותה של גב' גלדטי, והתקבל הרושם, כי מר בוימסטר ביקש בעדותו להתחמק מכל מחוייבות להכיר בחב' "ניצנים" כמעבידתו באותה תקופה, על כל הנובע מכך.   ו. אמנם לא הוכח, כי ניתן אישור הגזבר להעסקת התובע עד למועד סיום עבודתו, והוכח, כי בעקבות עובדה זו מנהל אגף השפ"ע באותו מועד, אמיל אזולאי, הורה לתובע להפסיק עבודתו והפנה אותו לגזבר (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 18.6.02). אולם, כאשר אין חולק, כי התובע עבד בפועל עפ"י דרישת נציגי עיריית שדרות והופנה לצורך קליטתו לחב' כח-אדם, ובשים לב לעובדה, כי בעבר התקבלה גירסת עיריית שדרות כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע, אלא נפסק, כי התובע הועסק באמצעות חב' כח-אדם, כל אלה מובילים למסקנה, כי יש לראות בחב' "ניצנים" כמעבידתו של התובע לצורך העסקתו לתקופה הנ"ל, ועליה חובת התשלום של שכר התובע מכח עבודתו בפועל בנסיבות המקרה הנדון.     מסקנה זו נתמכת למעשה בעמדת עיריית שדרות, הן בעדויות שנשמעו בפנינו והן מכח פסק הדין שניתן בעבר.   אין ספק, כי הנתבעת מס' 2, לאור מסקנתנו, תהא רשאית לפנות לעיריית שדרות, אשר העסיקה בפועל את התובע ונהנתה משירותיו, על מנת לשפותה בתשלומים שחוייבה בפס"ד זה, שאם לא כן יהא בהתנהגותה משום עשיית עושר ולא במשפט.   ז. טענת הנתבעת מס' 2, ממנה ניתן להסיק לכאורה, כי חב' אל-מור ביקשה לזכות, שלא כדין, בתובע שייחשב כעובד ישיר שלה ולפיכך לא דיווחה ל"ניצנים" על עבודתו של התובע, הינה טענה שפורטה עוד בתצהירו של מר בוימסטר (סעיף 10לסיכומים). טענה שכלל לא הוכחה. עדותו של מר בוימסטר השאירה רושם מתחמק ובלתי מהימן ומדובר בטענה אשר עומדת בניגוד לעדותו של העד ועמדת "ניצנים" בסיכום טענותיה, כי מעמדה של חב' אל-מור היתה מתן שירותי משרד לחב' "ניצנים".   ממילא לא הוכח, כי התובע במעמדו כעובד בעבודות גינון באגף השפ"ע בעיריית שדרות, היה מסוג העובדים אשר חב' אל-מור, כחברת כח-אדם, היתה מוסמכת לספק לעיריית שדרות.   12. בנסיבות אלה, יש לחייב הנתבעת מס' 2 בתשלום שכרו וזכויותיו של התובע שנתבעו בכתב התביעה ולא הוכחשו בסיכום הטענות ולו באופן חילופי, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.3.00 עד לפרעון המלא בפועל. התובע לא פרט שיעור שכרו בגין כל חודש וחודש, אלא כי תובע שכר מינימום, ותבע שיעור השכר בגין שלושת החודשים יחדיו. לפיכך הפרשי ההצמדה נפסקו מיום 1.3.00.   דין תביעת התובע לקבלת פיצוי מאת מי מהנתבעות בגין ניצולו בעבודה ובסך 5,000 ₪ - להידחות. אין לדרוש פיצוי זה מהנתבעות בנסיבות שפורטו לעיל, שכן לא הוכחה כל עילה לחייבן בפיצוי הנ"ל.   13. דין תביעת התובע לתשלום פיצויי הלנה - להידחות. הוכחה בפנינו, ללא צל של ספק, מחלוקת כנה בדבר חובתן של מי מהנתבעות לשלם שכרו וזכויותיו הסוציאליות של התובע. יצויין, כי הנתבעת מס' 1, אשר התובע תבע בתביעתו המקורית, לא הוכרה כמעבידתו. יצויין, כי ממילא הזכות לפיצויי הלנה התיישנה במועד הגשת התביעה, אם כי מי מהצדדים לא העלה הטענה הנ"ל.   14. ובאשר להוצאות ושכ"ט עו"ד - התובע ישלם לנתבעת מס' 1 הוצאות בשיעור 1,500 ₪, כולל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   הנתבעת מס' 2 תשלם לתובע בגין הענות לתביעתו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   15. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.  שכר עבודהגינון