1. התביעה שבפנינו הינה לביטול הסכם הפשרה שהושג בתיק ד"מ 1897/99, ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי כב' הרשמת רים נדאף (כתוארה אז) בתאריך 17.6.99. 2. התובע טען בתביעתו כי הנתבעת הגישה כנגדו תביעה בתיק ד"מ 1897/99 בגין הלנת שכר, שכר עבודה, דמי הודעת מוקדמת, פיצויי פיטורין, חופשה שנתית וכו'. התובע, חסר ניסיון בהליכים משפטיים, הגיע לדיון לבדו, ללא ייצוג של עורך דין, בכוונה לסיים את התביעה בפשרה. הוא לא הבין את המשמעות של פיצויי הלנת השכר וסבר כי דובר בריבית והצמדה. הוא הגיע להסכם עם הנתבעת מחמת טעות, ולא היה מתקשר בהסכם לו הבין בעת עריכתו את המשמעות של פיצויי הלנת שכר. הנתבעת פתחה תיק הוצל"פ בגין פסק הדין והתובע שילם עד להגשת התביעה, לדבריו, סך של 48,000 ₪, כאשר יתרת החוב עומדת על סך 48,487 ₪. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה כי אין כל הצדקה לביטול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, הממזג בתוכו שתי תכונות מצטברות - פסק דין והסכם. התובע הבין משמעות המושג "פיצויי הלנה" כאשר למעשה הוא משלם כ-4 שנים על אותו בסיס. לדברי הנתבעת, כל מטרת התביעה היא לנסות ולאלץ אותה להגיע להסדרים נוחים לתובע, לאחר שנואש ממאמציו במסגרת פניותיו השונות. לטענת הנתבעת, לא מתקיים שום תנאי או מצב עובדתי המאפשר לבטל את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. 4. בדיון המוקדם אשר התקיים בתיק ניסו הצדדים, בהמלצת בית הדין, להגיע להסכמה. לאחר שהניסיון לסיים את הסכסוך לא עלה יפה, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית על פיה לא נשמעו עדויות בתיק ובית הדין התבקש לתת פסק דין לאחר שהוגשו סיכומים בכתב. 5. הסכם הפשרה נשוא הבקשה: בתאריך 17.6.99 התקיים דיון בתיק ד"מ 1897/99, שבו הופיעה הנתבעת, בליווי נציג ארגון עובדים, והתובע בעצמו. בתום הדיון נרשמה הסכמת הצדדים (נרשם מפי באי כח הצדדים, אך כפי שנאמר התובע לא היה מיוצג באותה ישיבה), כדלקמן: "אנו מקבלים את הצעת בית הדין על פיה ישלם הנתבע לתובעת לסילוק מלא וסופי של תביעתה סך של 5,912 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.99 ועד יום התשלום בפועל, וכן סך של 4,612 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר מיום 1.2.99 ועד ליום התשלום בפועל, הסכום הראשון הוא בגין פיצויי הלנה על שכר חודש 12/98, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ונסיעות, הסכם השני הוא בגין שכר חודש 1/99 והשלמת פיצויי פיטורין. הנתבע מתחייב להמציא לתובעת תוך 14 יום מכתב שחרור לכספים שהצטברו לטובתה במבטחים בגין פיצויי פיטורין ותגמולים, כן ימציא לתובעת אשור על המשך העסקה של התובעת עד יום 19.1.99. אני מאשרת את הסכם הפשרה בין הצדדים ונותנת לו תוקף של פסק דין" (להלן: "הסכם הפשרה"). 6. עיקר טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם: א. טענות ב"כ התובע: (1) התובע סבר כי משמעותם של פיצויי הלנת שכר כהצמדה וריבית, כאשר בית הדין לא טרח להסביר לו את המשמעות הכספית הכרוכה בדבר וההבדל המשמעותי בין שניהם. (2) לתובע היו סיכויי הגנה טובים, אך הסכים להצעת בית הדין רק מתוך מטרה לסיים את הפרשה ברוח טובה ולחסוך מזמנו של בית הדין ושל הצדדים. אם היה התובע מודע למשמעות כספית אדירה של הסכם הפשרה, שהוצע על ידי בית הדין, קרוב לוודאי שהיה עומד על טענות ההגנה כלפי התביעה. (3) נגרם עיוות דין לתובע כתוצאה מהסכם הפשרה, ועל בית הדין להתערב למען עשיית צדק. (4) לסכום השני של הסכם הפשרה, הכולל שכר עבודה ופיצויי פיטורים, התווספו פיצויי הלנת שכר - מבלי לעשות הבחנה בין הרכיבים. ב. טענות ב"כ הנתבעת: (1) בבקשות שהוגשו על ידי התובע בתיק הוצל"פ לא הייתה שום טענה על אי הבנה של נושא פיצויי הלנת שכר. (2) התובע לא הרים את הנטל הראיתי המוטל עליו לצורך הוכחה עובדתית של קיום טענתו על טעות. (3) התובע לא הוכיח שום פגם שנפל בכריתת ההסכם, או בהליך השיפוטי, המצדיק ביטול של הסכם הפשרה. (4) על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, מהותו של הסכם הפשרה, וסופיות הדיון, אין מקום לביטול הסכם הפשרה. (5) לסיכומי ב"כ הנתבעת צורף חישוב שנערך על ידי רואה חשבון לגבי יתרת החוב של התובע. 7. המסגרת הנורמטיבית: "פסק דין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין- מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים ומהגושפנקא של השופט אשר זה הטביע עליו" (י' זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, 1995, ע' 787). נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתת ההסכם המונח ביסוד פסק הדין. באשר לביטול הסכם פשרה בשל טעות והטעייה נקבעו בפסיקה העקרונות הבאים: "ביטול פסק דין שבהסכמה אפשרי, אם נתגלה פגם, שבעטיו ניתן לבטל את ההסכם ששימש בסיס לפסק הדין. בין היתר, ניתן לבטל פסק דין כזה, אם צד להסכם טעה או רומה, וטעות או מעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטול ההסכם גם אלמלא אושר בפסק הדין. נטל הוכחת הטענה, לפיה ההסכמה לתנאי החוזה ניתנה מתוך טעות, מוטל על מי שטוען לקיומה של טעות כזו" (ע"א 690/88 רובין נ' רובין, פד"י מד (3) 459, ראה גם ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטראש אליאס, פ"ד נא (1) 577, להלן: "פס"ד בן לולו"). בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1971 (להלן- "חוק החוזים") נקבע: "טעות- א. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או שהיה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. ב. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט , לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת". באשר להוכחת טענת טעות והטעייה על פי חוק החוזים קבעה הפסיקה: "מכנה משותף יש לטעות והטעיה בנקודת המוצא: אין מקום לדבר על טעות או הטעיה, אלא אם אדם התקשר בחוזה עקב טעות. משמע חוק החוזים מציב תנאי כפול: ראשית, שהיתה טעות, שנית, שהטעות גרמה להתקשרות החוזה" (ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פד"י מט(3) 441). 8. טענות על "טעות" של התובע: התובע העלה שתי טענות לגבי טעות שבהסכם הפשרה: א. טעות לגבי המשמעות של פיצויי הלנת השכר ב. חיוב של פיצויי הלנת שכר לגבי רכיב של פיצויי פיטורים. באשר לטענה הראשונה, אפילו אם הייתה הוכחה וודאית על כך כי התובע לא ידע את המשמעות הכספית של פיצויי הלנת שכר , אין בכך בלבד כדי להצדיק ביטול של הסכם פשרה. לפי עיקרון פומביות החוק, הנגזרת מעקרון שלטון החוק, הוראה חוקית מקבלת תוקף וידיעה בפומבי מיום פרסומה ברשומות (ראה ס' 10 לפקודת סדרי השלטון והמשפט). בנוסף, אין לקבל את הטענה - שלא הוכחה- כי כב' הרשמת נדאף לא הסבירה את המשמעות הכספית של פיצויי הלנת השכר. בעניין זה, מותר לציין, כי כאשר צד למשפט מקבל הזמנה לדיון, הוא רשאי לפנות ליועץ משפטי, ואף להיות מיוצג במשפט על ידי עורך דין. משבחר התובע להופיע לדיון מבלי לעשות זאת, אין בכך כדי לאפשר לו להתנער מהתחייבותו על פי הסכם שהוא הסכים לו בדעה צלולה ומרצון. אם היינו מתירים זאת והיינו מאפשרים לבטל פסק דין מהסיבה שהצד לא ידע את המשמעות הכספית של ההסכמה, היינו פוגעים בעיקרון של סופיות הדיון והייתה נגרמת אנדרולומוסיה של מערכת המשפט. באשר לטענה השנייה, היא של טעות ביישום הדין החל - הן בהסכם והן בפסק הדין המאשר אותו. בית המשפט העליון, בע"א 2444/90 אברהם ארואסטי נ' שושנה קאשי, פ"ד מח (2) 513, סקר ארוכות התיאוריות המשפטיות הקיימות (בישראל ובמדינות אחרות) לגבי הבחנה בין "טעות שבדין" לבין "טעות שבעובדה", כעילה לביטול חוזה. המסקנה אליה הגיע כב' בית המשפט העליון (פסק דינו של השופט טל) הוא שהמשפט הישראלי מכיר בטעות שבדין כפגם בחוזה. כך, נקבע: "המחוקק הישראלי הלך אחרי הדין הצרפתי והגרמני אשר אינו מבחין בין טעות שבעובדה לטעות שבחוק (ראה המקורות לכך בספרו של ז. צלטנר דיני חוזים חלק כללי כרך א' בעמ' 483-467). הנימוק לעמדה זו הינה שבשני המקרים הן בטעות שבדין והן בטעות שבעובדה היה פגם ברצון. טעות היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות. מה לי אם אי ההתאמה היתה בעובדה או במצב המשפטי?" 9. האם קיים בענייננו טעות שבדין: בהסכם הפשרה חוייב התובע לשלם לנתבעת שני סכומים: א. סך של 5,914 ₪ בגין פיצויי הלנה על שכר חודש 12.98, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ונסיעות. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.99 (מועד הקובע לתשלום, בהתחשב כי הנתבעת סיימה לעבוד, לפי האמור בכתב התביעה, ביום 19.1.99) עד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סך של 4,612 ₪ בגין שכר חודש 1.99 והשלמת פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת שכר מיום 1.2.99 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לציין כי בהסכם הפשרה נכללו רכיבי התביעה, שבסכום שפורט בס' א', במלוא סכומם. יתר הרכיבים נכללו בס' ב' הסכום פחת לעומת הדרישה שבכתב התביעה, אך נאמר בהסכם הפשרה כי מדובר ב"השלמת פיצויי פיטורים" ומשתמע מכך כי היה תשלום קודם לדיון בגין רכיב זה. לסכום הפשרה התווספו תוספות החל מהמועד הקובע לתשלום, לאחר סיום העבודה של הנתבעת, מ- 1.2.99. סעיף 17 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע שיעור של פיצויי הלנת שכר: "(א) לשכר מולן ייווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן - פיצוי הלנת שכר): (1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשירי מהשכר המולן; (2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי. (ב) פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף זה, חלק משכר העבודה" באשר לשיעור של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, נקבע בסעיף 20 (ב) (2) לחוק הגנת השכר: "שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.". על כן, שיעורם של פיצויי הלנת שכר כפול - לפחות- משיעורם של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מותר לציין כי הסכומים של פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים גבוהים ביותר, הרבה מעבר לשיעורי האינפלציה והריבית החלה במשק, ומטרתם בעיקר הרתעתית - למנוע באמצעות פיצויים "in terrorem" ממעבידים לעכב באופן לא מוצדק שכר ופיצויי פיטורים המגיעים כדין לעובדים. ברגע שחויב התובע בפסק הדין - אף לפי הסכמתו- לשלם שיעור של פיצויי הלנת שכר בגין סכומים שעליהם אותם פיצויים אינם חלים, יש בהסכם פשרה טעות משפטית. 10. מהותו של "הסכם פשרה": באשר למהותו של הסכם פשרה, נאמר בפס"ד בן לולו: "נראה לי, כנקודת מוצא נוחה לדיון, כי ניתן להגדיר פשרה כ"הסכם ליישוב סכסוך בין שני צדדים בתנאים אותם הצדדים רואים כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי וודאות עובדתית או משפטית, ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מן הצדדים על חלק מטענותיהם" (ראו ההגדרה ב - In Re South Central States Bakery Products Antitrust Litigation 88 F.R.D. 641 (1980) 644). באופן דומה, אומרים פרידמן וכהן כי "בפשרה יש משום 'קנית סיכון' או 'קנית דין'. סיכון זה יכול שיתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית בעתיד. טבעי הדבר שבתי המשפט נוטים לקיים פשרה שהושגה בתום לב ובמגמה לסיים את הסכסוך (בספרם הנ"ל, בעמוד 736)". בהסכם פשרה יש רכיב של אי וודאות אשר משחק כלפי שני הצדדים וכן, וויתור הדדי. מרכיב ההדדיות הוא חשוב ביותר והסכם הפשרה נוצר כתוצאה מאותה אי וודאות באשר לתוצאות המשפט - ומניעים אחרים כגון חסכון בזמן ובעלויות. אולם, קשה יהיה לקבל כי מדובר ב"הסכם פשרה" עת צד אחד לא נוטל על עצמו שום סיכון, ואי הוודאות פועלת אך ורק לגבי צד אחד להתקשרות. במקרה זה נוצר חוסר איזון קיצוני, אשר נוגד את הרציו שבהסכם פשרה. בענייננו, כתוצאה מהסכם הפשרה - כפי שהוא נוסח וקיבל תוקף של פסק דין, מקבלת הנתבעת את כל רכיבי התביעה ואף מעבר לכך, לאור החיוב בגין פיצויי הלנת שכר מהמועד הקובע על רכיב של יתרת פיצויי פיטורים. התוצאה על פי הסכם פשרה טובה יותר לתובע מזו שהייתה מקבלת אילו הייתה זוכה במשפט באופן מלא. לכן, החיוב של התובע הוא גדול מזה שבקבלת התביעה כולה. ניתן לומר כי ה"חיסכון" של התובע מתבטא בהעדר חיוב בגין הוצאות משפט. אולם, גם אם היו נפסקות הוצאות משפט, העובדה שמדובר בדיון מהיר וכן, שהנתבעת לא הייתה מיוצגת, היו נלקחים בחשבון. ללא ספק, החיוב בגין פיצויי הלנת שכר עולה באופן משמעותי על כל סכום שהיה נפסק בגין הוצאות משפט בפסק דין מנומק. 11. האם יש מקום להתערב ולבטל את הסכם הפשרה: עקרונות של סופיות הדיון וכיבוד הסכמת הצדדים, שהוזכרו על ידי ב"כ הנתבעת, מחייבים את בתי המשפט להיות זהירים ביותר במקרים שבהם מבוקש לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. מדובר בסעד חריג, שלא יינתן אלא במקרים קיצונים, שבהם הצדק מחייב לעשות זאת. במקרה שבפנינו, לאור הנימוקים שפירטנו, אנו סבורים כי התמוטט המערך החוזי שבהסכם הפשרה, בשל טעות שבדין ובהעדר חלוקת סיכונים בין הצדדים להסכם. לכן, חובה עלינו להתערב ולבטל את הסכם הפשרה למען החזרת האיזון. כפי שנאמר ע"י כב' הנשיא ברק בע"א 719/89 מחצבות חיפה בע"נ נ' חנ-רון בע"מ פ"ד מו (3) 313. "אכן, בית-המשפט אינו מתערב לשנות את חלוקת הסיכונים שהצדדים קבעו ביניהם,גם אם חישוביו של אחד הצדדים לא עלו יפה. בית-המשפט מתערב - באחד הכלים המשפטיים הלגיטימיים העומדים לרשותו - כדי להחזיר את האיזון החוזי מקום שהוא התערער בשל התרחשות אירועים שמעבר לסיכונים שהצדדים נטלו על עצמם, ואשר מביא להתמוטטות המערך החוזי". על כן, אנו סבורים כי יש לקבל את תביעתו של התובע ולבטל את הסכם הפשרה. במאמר מוסגר נציין כי ב"כ הנתבעת צירף לסיכומיו חישוב של חוב על פי הסכם פשרה "מתוקן" כאשר הוא מחשב פיצויי הלנת פיצויי פיטורים במקום פיצויי הלנת שכר על יתרת פיצויי פיטורים. אין אנו דנים בבעיה חישובית ולא מתפקידנו לבדוק אם החישוב נעשה נכון. ללא ספק אין מדובר בחישוב בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולכן, אינו רלוונטי להכרעה. 12. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתו של התובע ומורים על ביטול הסכם פשרה ופסק דין בתיק ד"מ 1897/97. בשל שיקולי הצדק על פי סעיף 14 (ב) לחוק החוזים, אנו מורים שלא תהיה, בשלב זה, השבה כתוצאה מביטול פסק דין. העניין ידון בדיון שנקבע. בהתחשב בנימוקים אשר הצדיקו את הביטול, אנו סבורים כי אין להטיל על הנתבעת הוצאות משפט. כל צד ישא את הוצאותיו. 13. נקבע דיון מהיר בתיק ד"מ 1897/97 לתאריך 24/10/04 שעה 11:00 (בבית הדין בנצרת). 14. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום כ"ג באלול, תשס"ד (9 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ-שופטת לוי דניאל ציפורה נטל נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) ביטול פסק דין