תביעה נגד חברה למתן שירותי שמירה אשר נתנה חסותה לקבוצת הכדורגל מכבי אשקלון

זוהי בקשה לביצוע שטר, שיק משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובע על סכום של 1,000,000 ₪ זמן פרעון 30/4/01 (להלן: "השיק"). ואלה בתמצית העובדות הנדרשות לעניין: הנתבעת הינה חברה למתן שירותי שמירה, אשר נתנה חסותה לקבוצת הכדורגל מכבי אשקלון בשנים 1999-2001 להלן: ("הקבוצה"). צביקה בן שבת, מנהל ומורשה חתימה בחברה, שימש בשנים האמורות כיושב ראש הקבוצה (להלן: "בן שבת"). התובע, רואה חשבון במקצועו, מכהן כיושב ראש הרשות לבקרת תקציבים שליד ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "הרשות לבקרת תקציבים" או "הרשות"). הרשות הוקמה במטרה לפקח ולבקר את תקציבי הקבוצות המשחקות בליגות המקצועיות בכדורגל על מנת לשמור על יציבותן הכלכלית. סמכותה של הרשות שאובה מסעיף 10 לחוק הספורט התשמ"ח – 1988 ובהיותה אורגן של ההתאחדות לכדורגל היא פועלת על פי תקנון בקרת תקציבים (להלן: "התקנון"). במהלך עונת המשחקים 1999/2000 עלתה הקבוצה לליגה ארצית, המהווה ליגה מקצועית המפוקחת על ידי הרשות. לפיכך, חל התקנון על הקבוצה, המחייב אותה להגיש תקציב בתחילת עונת המשחקים. בין יתר מקורות התקציב, אשר צויינו בהצעת התקציב של הקבוצה, נכללה הכנסה בסך מיליון וחצי ש"ח מעריית אשקלון. הואיל ומניסיונו של התובע עיריות מאחרות או נמנעות מלעמוד בהתחייבותן לתשלום עבור קבוצות הכדורגל, דרש, מכוח סמכותו על פי התקנון, וקיבל מהנתבעת ערבות אוטונומית להבטחת ביצוע הסעיף התקציבי בו התחייבה עיריית אשקלון (להלן: "הערבות"). מפאת חשיבות לשון הערבות להלן נוסחה המלא: "תל אביב, 15 באוגוסט 2000 לכב' יאיר רבינוביץ יו"ר הרשות לבקרת תקציבים א.נ., הרינו מפקידים בידיך המחאה שמספרה 03948 משוכה על בנק דיסקונט על סך 1 מיליון ₪ שמועד פרעונה 30 באפריל 2001. הרינו מורים לך בהוראה בלתי חוזרת, שאינה ניתנת לביטול מאחר וזכויות צד שלישי קשורות בה, לפרוע את ההמחאה במועד הפרעון כאמור אלא אם קבוצת מכבי אשקלון תוכיח לשביעות רצון הרשות כי קבלה הכנסות במזומן מעיריית אשקלון מ1.6.00 עד 30.4.01 בסך של לפחות 1.5 מיליון ₪. ידוע לנו כי ההמחאה מיועדת לפרעון בפועל, ואינה לביטחון בלבד. הנך רשאי להציג התחייבות זו בפני צדדים שלישיים. הרינו מצהירים בזאת כי לא נדרוש ולא נקבל מהקבוצה החזר כלשהו בגין הסכום ששולם כאמור". בנוסף לערבות משכה הנתבעת לתובע את השיק, אשר פרעונו מותנה, כאמור בערבות, באי קיום התחייבות עריית אשקלון לתשלומים בסכום של מיליון וחצי ₪ עד ליום 30.4.01. אין חולק כי עד ליום 30.4.01 הזרימה העירייה לקבוצה סכום שאינו עולה על כ-400,000 ₪. לפיכך הוצג השיק לפירעון אך חולל. במכתבו של התובע לנתבעת מיום 2.5.01 (מוצג ת/1) נתנה לנתבעת אורכה עד ליום 6.5.01 לפרוע את השיק ומשהדבר לא נעשה הוגש השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בתום עונת המשחקים 2000/2001 הפסיקה הקבוצה לתפקד ונתנו נגדה פסקי בוררות לטובת שחקניה, להם לא שילמה את שכרם, בסכום העולה כדי שני מיליון ₪. עיקר הגנת הנתבעת מתבססת על הטיעון כי התאריך 30.4.01 לא היה תאריך "מקודש" להצגת אישור תשלום העירייה בסך של מליון וחצי ₪ וכי במועד החתימה על הערבות הוסכם כי השיק לא יוצג לפרעון אם יוזרם הסכום האמור עבור עונת המשחקים 2000/2001. לטענתה, לאחר הליכים משפטיים שהתנהלו בין הקבוצה לבין עיריית אשקלון הזרימה העירייה לנאמן מטעמה, דניאל חזוט (להלן: "חזוט"), סכומים שונים שעלו עד כדי הסך של 1,544,107 ₪, מתוכם סך של 1,000,000 ₪ שולם בין התאריכים 31.8.01 עד 31.12.01. הנאמן חילק את הכספים לנושים שונים של הקבוצה לפי שיקול דעתו ולפי הוראות שקיבל מבן שבת. לחלופין טענה הנתבעת טענות שונות אשר לתוקפם של פסקי הבוררות והיקפם. דיון: טענתה העיקרית והבסיסית של הנתבעת הינה כי, חרף התאריך הנקוב בשיק הוסכם כי הוא לא יוצג לפרעון אם העירייה תזרים לקבוצה סך של מיליון וחצי ₪ עבור עונת המשחקים 2000/2001, יהא מועד התשלום אשר יהא. טענה זו לא הוכחה. בתצהיר עדות ראשית של בן שבת מטעם הנתבעת, כל שנטען לגבי התנאי לפרעון השיק התמצה בסעיף 11 (ב) לתצהיר, שזו לשונו: "חרף העובדה שבמסמך ההתנאה נקבע כי מימון העירייה יתבצע מ- 30.4.01 – 1.6.00, כוונת הצדדים הייתה למימון שתעניק עיריית אשקלון לקבוצה, עבור עונת המשחקים 2000/2001; תאריך היעד 30.4.01 נקבע מכיוון שועדת ההקצבות של העיירה יושבת על המדוכה וקובעת את הקצבות העירייה לגופים ומוסדות שונים בחודש פברואר בכל שנה". סעיף זה הינו כללי וסתמי וחסר בו הפירוט הנדרש מנתבע מכוח תביעה שטרית להוכיח תנאי השטר אשר אינם מופיעים על גבו. בן שבת נמנע בתצהירו מלפרט מכוח מה הוא מסיק את כוונת הצדדים לה הוא טוען, האם הייתה זו כוונה שלו מהרהורי ליבו, או מסקנה שלו לאור העובדה שהצדדים ידעו כי העירייה מאשרת תקציבים בחודש פברואר, או שמא התנאה זו היא פרי כוונתם המשותפת של הצדדים. אין בתצהיר העדות הראשית שמץ של ראיה לכוונתם המשותפת של הצדדים לכך שמועד פרעון השיק, כנקוב בו, לאו מועד הוא וכי יש להמתין עד שהעירייה תשלם את הסך של מיליון וחצי ש"ח. גם אם נתייחס לשיק כחוזה בין התובעת לבין הנתבעת, נחיל עליו את דיני החוזים ולא את הכלל השטרי הפורמלי לפיו יש לפרש את המסמך השטרי ככתבו וכלשונו (ראה "דיני שטרות" פרופ' לרנר בעמ' 80), הרי שלכוונה משותפת זו אין כל בטוי בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת. על הוכחת כוונתם המשותפת של הצדדים נאמר: "על פי סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), יש לפרש חוזה לפי אומד דעת הצדדים, וכפי שהיא משתמעת מתוך החוזה. אין מפרשים חוזה על יסוד הכוונה הסובייקטיבית, הפנימית, של צד לחוזה אלא על סמך גילויה החיצוני של הכוונה המשותפת של שני הצדדים". (ע"א 5597/90, 5607 מז' (ד), 212, בעמ' 218). למרות שהנתבעת היא זו שמלאה את תאריך פרעון השיק, ולמרות שעל אותו תאריך ותנאי פרעון השיק חזרה והצהירה, במפורש, בערבות, היא טוענת לכוונה בדבר תנאי לפרעונו של השיק בתאריך בלתי ידוע. כוונה זו לא הוכחה, כאמור, בתצהיר. במהלך החקירה החוזרת נולדה גרסה נוספת מפי בן שבת. לטענתו, עובר למשיכת השיק ומסירתו לתובע ביחד עם הערבות, הוא ניהל משא ומתן עם אחד בשם שוקי מטעם התובע אשר אמר לו: "שוקי אמר שהתאריך הוא לא הכי קובע ואם יש עכוב של זמן מסויים זה לא כל כך משנה, מה שחשוב שיגיע הכסף". (עמ' 18 שורות 3-4). ראוי להדגיש כי במהלך החקירה הנגדית סיפר העד כי ישב עם שוקי בקשר לתקציב אך לא ההין לומר ששוקי אמר לו שהתאריך 30.4.01 הינו מנחה בלבד וניתן יהיה לשנותו על פי הצורך. רק בחקירה חוזרת ומנחה ובתשובה לשאלה כל כך בולטת בפסילותה: "האם עלה בשיחה מצב שהכסף לא מגיע עד ליום 30.4.01" (עמ' 17 ש' 25-24). ענה העד את התשובה דלעיל. למותר לציין כי אין להתייחס לגרסה זו בכובד ראש וברצינות במועד ובעיתוי שהיא הועלתה. לא זאת כי אם אף זו, אם היה ממש בגרסת בן שבת היה עליו לזמן לעדות את שוקי על מנת להוכיח את התנאי הנטען במסירת השיק. כלל הוא כי על המתנגד לביצוע שטר מוטל נטל הראיה להוכיח התנאי שבשטר. הטוען לתנאי, השונה מהמילים והתאריכים המפורשים המופיעים בשטר ובכתב הערבות, הנטל להוכיח כי הוסכם אחרת. לא די בהבל פיו של נתבע כדי להוכיח כי הוסכם שהמועד הנקוב בשטר ובערבות כמועד הפרעון שונה מהתאריך הרשום עליהם, קל וחומר כאשר בידיו עדות זמינה, אותה הוא נמנע מלהביא בפני בית המשפט. המנעות זו מחלישה ומערערת עוד יותר את הגרסה המהולה והמעורפלת כפי שהוצגה בתצהיר עדותו של בן שבת, כמו גם בחקירתו החוזרת. יתר על כן, לתנאי הנטען על ידי בן שבת שתי ורסיות שונות: בסעיף 11 (ב) לתצהירו טען כי כוונת הצדדים לשיק הייתה שהשיק יפרע, אלא אם כן תעניק העירייה לקבוצה מימון של מיליון וחצי ₪ לעונת המשחקים 2001/2000. בסעיף זה לא ננקבה הגבלת זמן כלשהי ומשמעותו הינה כי גם אם המימון ניתן אחרי התדיינויות משפטיות לא היה מקום להצגת השיק לפרעון. לעומת זאת, בחקירתו החוזרת הציג העד גרסה מרוככת, הוא איננו מדבר על הזרמת הכספים מהעירייה לקבוצה, ללא הגבלה בזמן יעד. דבריו מסוייגים יותר והוא נוקט לשון זהירה; "...התאריך לא הכי קובע... עיכוב של זמן מסויים" אף לא אחת מהגרסאות הוכחה על ידי הנתבעת ועל כן, מהטעם הזה בלבד יש לדחות את התנגדותה. גם אם נצעד צעד נוסף לקראת החלת כללי פרשנות "הנוחים" לנתבעת לא יצמיח לה הדבר תועלת כלשהי, שכן, בהחלת כללי פרשנות חוזיים נוספים, אין כדי לקדם את עמדתה. הנתבעת מבקשת לפרש את מועד פרעון השטר, עליו חזרה בכתב הערבות, מתוך כלל הנסיבות החיצוניות מהן היא מבקשת ללמוד על כוונת הצדדים. לטענתה, התאריך שננקב נקבע לאור העובדה שועדת ההקצבות יושבת על התקציב בחודש פברואר אך מה שהיה חשוב לצדדים הוא שהעירייה תעביר לקבוצה את הסך של מיליון וחצי ₪ יהא מועד ההעברה אשר יהיה. מקום שהחוזה שותק יש מקום להשלימו בדרך של התחקות אחר כוונת הצדדים. אולם קודם כל ולפני הכל על הפרשן לפנות ללשון החוזה ולמילותיו המפורשות. רק אם ימצא ספק אשר למשמעות הטקסט הכתוב יש לפנות לכללי הפרשנות האחרים (ראה: ע"א 554/83 מ"א 1 , 282). בענייננו יש להתייחס ללשון הטקסט במשנה הזהירות, שכן עסקינן בשטר העובר לסוחר, אשר הצמדות לנוסחו נועד להעניק יציבות ובטחון לסחירות שיקים. ואולם, גם אם נחיל על השיק את כללי הפרשנות הנהוגים לגבי חוזים נגיע למסקנה כי לשון הערבות ברורה; היא קובעת תאריך יעד אחרון בו תיבחן השאלה האם העירייה הזרימה לקבוצה סך של מיליון וחצי ₪ אם לאו. ודוק: אין המדובר במקרה זה בסטיה של ימים ספורים מהמועד עליו הסכימו הצדדים. הנתבעת מבקשת להרחיק לכת בפרשנות ולאמר כי גם איחור של חודשים מספר לאו איחור הוא, פרשנות אשר עומדת בסתירה מוחלטת לשיק וללשון הערבות. יתר על כן, גם אם נתעלם מהמועד המפורש הנקוב בערבות ונבחן את אומד דעת הצדדים באספקלריה של התכלית העסקית של החוזה ומטרתו, נגיע לאותה מסקנה; היינו כי 30.4.01 היה המועד אליו התכוונו הצדדים כמועד להזרמת כספי העירייה לקבוצה. מטרת הערבות הייתה להבטיח את התחייבויות הקבוצה כלפי שחקניה לעונת המשחקים 2001/2000 (סעיף 4 לתצהיר התובע). אותה מטרה באה לידי ביטוי בסעיף 14 (ב) לתקנון הקובע לאמור: "הבטוחות חייבות להיות מנוסחות באופן שיו"ר הרשות, או מי שימונה ידו יהיה רשאי, על פי שיקול דעתו, להמשיך ולשלם מכספי המימוש את שכר השחקנים ואת הוצאותיה האחרות של הקבוצה, על מנת לאפשר לשלם את התחייבויות הקבוצה לשחקנים, למאמנים ולבעלי תפקידים כתוצאה מההחלטה של מוסד שיפוטי מוסמך של ההתאחדות, במקרה שהקבוצה נאלצה להפסיק את פעילותה". הנה, כי כן, מטרת הערבות הייתה להבטיח במימושה את תשלום שכרם של השחקים, המאמנים ובעלי תפקידים בקבוצה שחדלה להתקיים. זו מטרתה ויעודה העסקי של הערבות ועל כן קבעו הצדדים את ערב תום עונת המשחקים כתאריך היעד למימוש ופרעון השיק. העובדה כי חדשים מספר לאחר המועד האמור הפקידה העירייה בידו נאמן, שאיננו מטעם הרשות, את כספי התקציב, והעובדה שנאמן זה חילק כספים לפי שיקול דעתו וגרוע מכך לפי שיקול דעת בן שבת (עמ' 10 לפרוטוקול), בין היתר לחשבונות הקבוצה בבנקים, אך מלמדת על כך שחשוב היה לממש את השיק במועד הנקוב בו. מטרת השיק כבטוחה סוכלה בכך שכספי העירייה נותבו לאפיקים שלא אליהם כוונה הערבות. בין אם בן שבת הורה לנאמן להזרים כספי העירייה לבנקים מפני שערב הוא או הנתבעת לחובות הקבוצה ובין שעמד בפניו שיקול אחר, הרי שהשימוש שנעשה בכספים אלה לא היה לתשלום פסקי הבורר לטובת השחקים, מטרה שלשמה ניתן השיק. על מטרת החוזה העיד התובע ועדותו זו מקבלת חיזוק, כאמור, מהנסיבות שתוארו לעיל: "...לאחר שהעירייה אינה עומדת בהתחייבויותיה ועבר זמן הכסף חייב להגיע אלי ולא לקבוצה. במקרה כזה כמו שהיה באשקלון כמו גם בקבוצות אחרות כאשר יש לנו ספק שמא הכסף ילך למטרות..." בדיוק בנקודה בה ביקש התובע להסביר מדוע, אם לאחר המועד הנקוב בשיק העירייה מזרימה כספים יש להזרימם לרשות ולא לקבוצה, הוא נקטע על ידי פרקליט הנתבעת מסיבה ברורה; יש בתשובה כדי להבהיר מדוע מטרת הערבות והשיק הייתה לנקוב בתאריך 30.4.01 כמועד האחרון הקובע להזרמת כספי העירייה לקבוצה וממועד זה ואילך, על מנת להבטיח שכספים אלו יגיעו ליעדים שנקבעו בתקנון, יש להעבירם לרשות לבקרת תקציבים ולא לקבוצה. אשר על כן, לאור הנסיבות שתוארו לעיל יש להגיע למסקנה כי כוונתם של הצדדים לערבות ולשיק הייתה כי ערבויות אלה נתנו כבטוחה לתשלום שכרם של השחקנים, המאמנים ועובדי הקבוצה, כוונה שסוכלה כאמור. לפיכך לא בכדי ננקב המועד המסויים על גבי השטר ועל גבי הערבות, הוא היה מועד קרדינלי מבחינת הצדדים ולא כפי שנסתה לטעון הנתבעת, בבחינת תאריך מנחה אך לא מחייב. על כן, גם אם נתעלם מהעובדה שהנתבעת לא הוכיחה הסכמה לפרעון במועד מאוחר לנקוב בשיק וגם אם נתעלם מלשונה המפרשת של הערבות, ניתוח תכליתו העסקית של החוזה והשיק ומטרתם של הצדדים בהתקשרות יביא למסקנה כי מועד פרעון השיק הוא המועד הקובע ולא - כנטען - מועד מנחה אך לא מחייב. למעלה מן הצורך אעיר כי לא נחה דעתי מעדויות הנתבעת אשר לטענה כי קבלה סך של 1,500,000 ש"ח מהעירייה עבור עונת המשחקים 2000/2001. הנתבעת הציגה שתי כרטסות הנהלת חשבונות של העירייה השונות זו מזו, למרות שהדעת נותנת שהן תהיינה זהות שכן המדובר בשני תדפיסים זהים, לכאורה. בית המשפט נדהם לשמוע מפי נציגת העירייה כי הרישומים בכרטסת נעשו גם באופן רטרואקטיבי ובניגוד לדין, עובדה המעוררת ספק אשר לאמיתות הרישום באותם תדפיסים. אני דוחה את טענות הנתבעת, המעוררת ספקות בדבר תוקפם המחייב של פסקי הבוררות, שנתנו נגדה, העומדים בהיקף של כשני מיליון ₪. בין אם הקבוצה התייצבה לדיון ובין אם לאו פסקי בורר אלה, משלא בוטלו על ידי בית המשפט המוסמך, הינם בבחינת פסק דין חלוט וסופי. בין אם פסקי הבוררות מתייחסים, לעונת המשחקים 2001/2000 ובין אם לעונות קודמות, הרי שחובות בגין העונות הקודמות נלקחו בחשבון בתקציב שנבנה לקבוצה ואושר על ידי הרשות ועל פרעונם חל סעיף 14 (א) לתקנון. הערה אחרונה נוגעת לסיכומי הנתבעת אשר הגדילה לעשות ו"ציטטה" מהפרוטוקול קטעים שלא נמצאו בו, יש לשרש תופעה זו. מן הטעמים האמורים לעיל, אני דוחה את ההתנגדות ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 120,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. כדורגלענף השמירהשריפהדיני ספורטקלוןכבאות / מכבי אש