תביעה לתשלום דמי ביטוח גניבת רכב

להלן פסק דין בנושא תביעה לתשלום דמי ביטוח בגין גניבת מכונית: בפני תביעה לתשלום דמי ביטוח בגין מכונית של התובע אשר היתה מבוטחת אצל הנתבעת ונגנבה ביום 1/9/01. 1. העובדות הדרושות לעניין 1.1 התובע היה הבעלים של אוטובוס זעיר מסוג מרצדס מספר רישוי 86-145-20 שנת ייצור 1998 (להלן: "המכונית"). 1.2 הנתבעת ביטחה את המכונית בפוליסת ביטוח בת תוקף. 1.3 ביום 1/9/01 נגנבה המכונית עת חנתה בסמוך לביתו של התובע. 1.4 התובע עבד עובר לגניבה בהסעות וזאת עשה באמצעות המכונית. 1.5 הנתבעת סירבה לשלם לתובע את דמי הביטוח בטענה כי אמצעי המיגון במכונית לא פעלו עובר לגניבה וכי לא התקבלה קריאה במוקד איתוראן כפי שהיתה צריכה להתקבל אילו המערכת היתה דרוכה. לחילופין נטען כי התובע לא הוכיח את שווי המכונית. 1.6 התובע עתר לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הביטוח לפי שווי המכונית ובנוסף בגין אובדן השתכרות. טענת אובדן ההשתכרות נזנחה בראיות ובסיכומים ויש לראות התובע כמוותר עליה. 2. אמצעי המיגון - איתוראן אין חולק כי התובע קיים את הנדרש על פי הצעת הביטוח, לפיו שבמכונית הותקנה מערכת אלחוטית פעילה לאיתור רכב באמצעות שידור אלחוטי מהמכונית אל מוקד מאוייש (להלן: "איתוראן"). המיגון כולל גם מערכת אזעקה שמתריעה על חדירה לפתחי המכונית לרבות גלאים האמורים להתריע עת נפרצת המכונית כשהמערכת דרוכה. יצויין כי המערכת נדרכת באמצעות לחיצה על שלט רחוק כאשר במהלך הדריכה נסגרות גם דלתות המכונית וחלונותיה. 3. אי - דריכת מערכת האיתוראן טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי התובע לא הפעיל את מערכת האיתוראן עת שיצא מהמכונית, דבר המהווה תנאי לתשלום דמי הביטוח ולפיכך פטורה היא מחבותה. בהקשר זה מפנה התובעת להוראות הפוליסה ולסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981. 4. הראיות לבית-המשפט הוגש תצהיר מטעם התובע ובנו ותצהיר מטעם חתם הנתבעת. בנוסף הוגשו לבית-המשפט חוו"ד של מומחים, מר רוזנפלד מטעם התובע ומר יעקובי מטעם הנתבעת. כן העיד בבית-המשפט נציג חברת איתוראן וזאת בהתאם להסדר דיוני שהיה בין הצדדים. 5. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הממצאים והראיות השונות באתי לכלל דיעה כי התובע הפעיל את מערכת האיתוראן עת עזב את המכונית קודם לגניבה. 6. עדויות התובע ובנו 6.1 התובע בתצהיר עדות ראשית תאר כי טייל עם ילדיו בפארק דרום בתל-אביב ערב הגניבה. לאחר שחזר מהפארק החנה את המכונית ליד דירתו שהינה דירת גן והחניה סמוכה לדירה. למחרת בבוקר התגלה לו כי המכונית איננה. התובע סיפר כי בנו, שהיה כבן 13 באותה עת, נהג באופן קבוע לוודא כי אביו דרך את מערכת האזעקה באמצעות שלט אשר סוגרת במקביל את החלונות ואת דלתות המכונית. 6.2 הבן בתצהירו אישר את גירסת התובע לפיה הוא בדק אם המכונית נעולה, לאחר שהתובע החנה אותה והם יצאו הימנה. 6.3 עדויות התובע ובנו לא נסתרו בחקירה הנגדית. 6.4 התרשמתי מהעדויות כי המכונית היתה חשובה ויקרת ערך בעיני התובע ואף בעיני הבן לפי ששימשה מקור פרנסה לתובע ובני משפחתו, אשר שמר עליה כבבת עינו. בכלל זה, ביצע הטיפולים ככל שנדרשו למכונית. סבורני כי התובע הקפיד קלה כחמורה בדריכת מערכת האזעקה של המכונית עת יצא הימנה. 6.5 השתכנעתי מעדותם של התובע ובנו כי אכן הבן היה נוהג דרך קבע להקפיד שדלתות המכונית וחלונותיה סגורים, וכך עשה טרם הגניבה. 6.6 לא נעלמה מעיני סתירה מסויימת בין דברי התובע ובנו באשר למועד ביקור הסב בארץ בסמוך למקרה הביטוח, אך זהו פרט שולי שהשתכח מזכרונו של הבן ותוקן על ידו בהמשך ואיני רואה בו כדי להוות משקל לסתירת מהימנותו. 7. ראיות נסיבתיות התומכות בגרסת התובע 7.1 בידי התובע נמצאו שני הצרורות של מפתחות המכונית, אשר נמסרו לחוקר מטעם הנתבעת, דבר המעיד כי לא מסר צרור לצד שלישי שיכל לבטל את דריכת המערכת באמצעות השלט. אפנה בהקשר זה לתצהיר התובע סעיף 8 אשר לא נסתר ובניגוד גמור לנטען בסיכומי הנתבעת בהקשר זה. 7.2 התובע מסר את המכונית לטיפול במוסך מספר שבועות טרם הגניבה. הטיפול למכונית היה מקיף ויסודי ובעלות גבוהה. יש להניח שאם היתה תקלה במערכת האזעקה אזי המוסך היה מוצא זאת במהלך הטיפול. 7.3 המוסך איבד את מפתחות המכונית ולפיכך דאג המוסך למפתחות חדשים, על חשבונו וזאת לאחר שעשה את הסידורים הדרושים עם חברת איתוראן ובכלל זה שינוי הקומבינציה וכאמור באישור המוסך ת/1. 7.4 התובע אף סיפר שהיו מקרים בהם האזעקה של המכונית צפצפה בעת שניסה לפתוח את הדלתות לפני שביטל את דריכת המערכת. דבר זה מעיד אף הוא על תקינות המערכת. 7.5 אף מומחה הנתבעת אישר בעדותו כי לפי המסמכים שהוצגו בפניו מערכת האזעקה היתה תקינה מספר שבועות לפני הגניבה. 8. אי מסירת דווח מיידי לאיתוראן הנתבעת טוענת כי התובע לא טרח להודיע לאיתוראן על הגניבה מיד עת שהתגלתה, ובכך הכשיל אפשרות מציאת המכונית. בהקשר זה הבהיר התובע כי הגיע לתחנת המשטרה בדרך לוד 15 דקות לאחר שהתברר לו שהמכונית נגנבה. הוא הופנה לתחנת המשטרה ביפו והגיע לשם כחצי שעה לאחר מכן. השוטר הנחה אותו להתקשר לחברת איתוראן וכך עשה. ההודעה לאיתוראן היתה כ - 40 דקות מאז שהתגלה לתובע שהמכונית איננה ועד שהוא מסר זאת לאיתוראן. התלונה למשטרה שצורפה כנספח ד לתצהיר התובע, נרשמה ביום 1/3/01 שעה 11:18. נחה דעתי כי התובע אכן הודיע לתחנת המשטרה מיד על הארוע ולא התמהמה בעניין. אמנם על התובע היה להודיע מייד לאיתוראן על הגניבה, ומשך הזמן שחלף כ - 40 דקות מרגע שהתגלה לו על הגניבה, עד רגע ההודעה לאיתוראן, הוא מעבר לסביר, ברם מקבל אני את הסברו של התובע שחשב שהמשטרה היא זו שמדווחת לאיתוראן על הגניבה. בנוסף יש לשער שלא היה הדבר בכדי לסייע במניעת הגניבה או תפיסת המכונית. 9. סבירות גניבת הרכב - עת המערכת דרוכה בבית-המשפט העידו שלושה מומחים, מר מדעי קצין ביטחון של חברת איתוראן (להלן: "מדעי"), מר רוזנפלד שנתן חוות דעת מטעם התובע ומר יעקובי שנתן חוות דעת מטעם הנתבעת. מדברי המומחים וחוות דעתם, באתי לכלל דיעה כי בנסיבות המקרה קיימת אפשרות שהמכונית נגנבה למרות שמערכת האזעקה היתה דרוכה ומבלי שהתקבלה קריאה במוקד ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הביטוח. 9.1 המומחה מר מדעי, אישר בפני בית-המשפט: "קורה מצב שלמרות שהאזעקה נדרכת מצליחים לגנוב את הרכב מבלי שהמערכת פועלת" (עמוד 3 שורה 18-19). ובהמשך: "יש תופעה, אחרי שאנו 7 שנים במערכת, יש גנבים המצליחים להתגבר על מערכת האיתוראן ללא שתתקבל התראה. כאן מדובר בחבלה. אנו יודעים איך הם מנטרלים אך זה סוד מקצועי, אנו יודעים ופועלים בעניין". " ... כשהיא דרוכה אני אמור לקבל התראה, אך בעניין הגנבים אין זה כך". (ההדגשה אינה במקור - א.א.) למעשה די בכך כדי לדחות גירסת הנתבעת. מעבר לדרוש: 9.2 המומחה מר רוזנפלד: 9.2.1 בחוות דעתו הסביר מר רוזנפלד מספר אפשרויות לתופעה של גניבת רכב כאשר מערכת האזעקה דרוכה ולא מתקבלת קריאה במוקד. כגון ניטרול המערכת על ידי ניתוק האנטנה, קיום שלט רחוק זהה, הפרעה לתדר השידור של המוקד. 9.2.2 בעדותו הוסיף: "גנב יכול גם לנטרל את מערכות האזעקה ברכב היינו באופן שהוא יכול להכנס לרכב למרות מערכת האזעקה מבלי שהיא תתריע". (עמוד 7 שורה 18-19). ובהמשך בעמוד 7 שורה 29-30: "אני יודע על מספר לא קטן של כלי רכב שנגנבו על אף שהותקן מערכת איתוראן או מערכות דומות... בחלק גדול מהמקרים המערכת לא שידרה". 9.3 המומחה מר יעקובי מטעם הנתבעת היה החלטי והבהיר כי לא יתכן מצב כאמור. לדבריו אם נכנסים לרכב אזי הגלאים הפנימיים יגרמו להפעלת מערכת האזעקה. למרות שניתן לנטרל את הצופר לא ניתן לנטרל את ההתראה למוקד. לכל היותר תהייה התראה שאולי תעלם לאחר מספר דקות. יש לציין כי מר יעקובי סבר בתחילה כי האימובלייזר (שולל התנועה כדבריו) המצוי במכונית, הותקן על ידי היצרן בעוד שלפי המסמכים הוא הותקן בארץ ואכן לאחר שהוצגו בפניו המסמכים הרלוונטים, אישר כי שגה. מסתבר שההבדל בהתקנה בין שני המקרים הוא במיקום של המערכת ברכב, אם כי לדעת המומחה אין בכך כדי לשנות ממסקנותיו. בנוסף אישר מר יעקובי כי: "אפשר לנתק את האימובלייזר שלא באמצעות השלט. השאלה היא זמן, ידע ואמצעים". (עמוד 13 שורה 15). עוד מצאתי לנכון לציין כי מר יעקובי נמנע מלהסביר את דברי מר מדעי לגבי האפשרות להיתכנות מצב של גניבת הרכב כאשר מערכת המיגון דרוכה מבלי שתתקבל קריאה במוקד. לדבריו מר מדעי נמצא "במילכוד" בהקשר זה, סתם ולא ופרש. אי מתן הסבר מצידו לעניין זה ממעיט ממשקל עדותו בעניין. במכלול העדויות בשאלת אפשרות גניבת הרכב חרף הפעלת מערכת המיגון נותן אני משקל רב למומחה מר מדעי מטעם איתוראן שאישר כי ישנם גנבים מיומנים המתגברים על המיגון מבלי שניתנת אתראה למוקד. לאור האמור לעיל מסקנתי הינה כמובא ברישת סעיף זה. 10. מעורבות התובע בגניבה לטענת הנתבעת היה לתובע אינטרס בגניבה. ההלכה הפסוקה מורה כי נטל השכנוע שהתרחש "מקרה הביטוח" הוא על התובע. לעניין זה ראה דבריה של כב' השופטת נתניהו בע"א 391/89 וייסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1), 837 ,בעמ' 845-846 : "קרות "מקרה הבטוח" הוא אפוא עילת התביעה של המבוטח. מכאן שעל המבוטח (בהעדר הוראה בפוליסה לסתור) רובץ נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הבטוח". נטל זה נשאר עליו עד הסוף. אך אם הראה לכאורה כי קרה "מקרה הבטוח" תעבור חובת הבאת הראיות על המבטחת. אם "בסוף היום", לאחר שהובאו כל הראיות, לא השתכנע בית המשפט, לפחות על פי מאזן ההסתברות, כי נכונה גרסת המבוטח, כי אז תדחה התביעה." ההלכה היא, כי מקרה הביטוח מכיל שני אלמנטים, הטעונים הוכחה: האחד - "הגורמים החיצוניים - כלומר, את מראה העיניים, את המקרה הנחזה, את עצם העובדות שקרו" (שם, 843 ); והשני - האלמנט השלילי - שהמבוטח לא היה מעורב בקרות "מקרה הביטוח" ולא גרם לו "בזדון ובמתכוון" (שם, שם). עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי על המבוטח להוכיח כי ידו לא הייתה בגרימת אירוע הביטוח לאמור, הגניבה. המדובר בנטל ראייה אשר אם הורם עובר לכתפי חברת הביטוח: "מבוטח תמים ונקי כפיים לא יתקשה בדרך כלל להרימו... די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו היתה באירוע, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה בדרך כלל, מטבע הדברים להוכיח אחרת. אך אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד איתן. וספק, אם ישאר, יפעל נגדו." (ע"א 391/89 הנ"ל, בעמ' 851). כאמור התובע עשה עלי רושם אמין, עדותו היתה עקבית ומהימנה ואין לפקפק אחר דבריו, ובדומה היתה עדות בנו. זאת ועוד, התובע השקיע סכום כסף לא מבוטל מספר שבועות בלבד סמוך לארוע בתיקון המכונית וכעולה מקבלות המוסך ה1, ה2. לו היתה לתובע יד בגניבה, יש להניח שלא היה עושה כן. אין חולק כי חלה ירידה בהיקף ההסעות שביצע התובע במכונית ובהכרח בהכנסותיו, אך אין בעובדה זו כשלעצמה בכדי להשליך על קביעה לפיה התובע מעורב בגניבה. אם אכן גמר התובע אומר בלבו שהמכונית לא תוכל להוות מקור פרנסה יכול היה למוכרה בשוק מאשר להסתכן במעורבות בגניבה כנטען על ידי הנתבעת. הנטל המוטל על התובע הורם ואילו הנתבעת לא הביאה כל עדות כגון חוקרים או אחרים הקושרת את התובע לגניבת הרכב, ובכלל זה ראיות המחשידות אותו כנדרש בהלכה הפסוקה. סירובו של התובע לעבור בדיקת פוליגרף אינה יכולה לעמוד בעוכריו וזאת לאור ההלכה הפסוקה: ".... אין תוצאת הפוליגרף מוכרת כאמצעי ביטוח אמין לגילוי האמת". (ע"א 551/89 מנורה נ' סדובניק פ"ד מ"ו (3) 158 בעמוד 161). 11. שווי המכונית 11.1 מר רוזנפלד אמד בסעיף 7 לחוות דעת את שווי המכונית לסך 98,000 ₪ ובתוספת 2,000 ₪ עלות מערכת האיתוראן ובסה"כ 100,000 ₪. מר רוזנפלד הינו שמאי רכב ומוסמך לקבוע שווים של מכוניות. 11.2 לא הובאה בפני כל חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת. 11.3 בחקירתו הנגדית אמר מר רוזנפלד כי לא מצא לנכון להפחית משווי המכונית למרות התאונה אודותיה סיפר התובע אשר במסגרתה הוחלפה דלת מאחר והמדובר בתאונה קלה. 11.4 מחוו"ד מר רוזנפלד ודבריו אזי היו בפניו מכלול המסמכים הרלבנטים לקביעת שווי המכונית לרבות התקנת מערכת האיתוראן, קבלות על תיקון הרכב וכדומה. עוד אוסיף כי לפי מוצג ת/1 מסמך של המוסך היתה המכונית מטופלת באופן שוטף במוסך. המומחה ציין כי אומדנו בדבר שווי המכונית הנתמך במחירונים הינו ריאלי ועומד במבחן המציאות. 11.5 טוענת הנתבעת כי יש לבצע משווי המכונית הפחתות בגין ערכה של התאונה שעברה ועקב הק"מ הגבוה של המכונית לעומת הממוצע המקובל לכלי רכב מסוג ושנת ייצור של המכונית. טענות אלה מבוססות על עובדות, דרושות הוכחה ואינן בגדר ידיעה שיפוטית. משלא הובאה חוו"ד נגדית וחוו"ד המומחה מטעם התובע לא נסתרה, אין לי אלא לאמצה כמות שהיא. 11.6 טוענת הנתבעת כי יש להפחית את שיעור הזכאות של התובע שניתנה לו בעת רכישת המכונית בשעה שהיה עולה חדש. הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה על ידי הנתבעת וגם לא הובאה על ידה כל ראיה לעניין לרבות סכום הזכאות ודינה להידחות. מעבר לדרוש, הנתבעת לא סתרה את טענת ב"כ התובע בסיכומיה לפיה בהתאם לכללי המכס וצו מס קנייה פטור לא יהיה התובע זכאי לפטור נוסף על רכישת רכב. דהיינו התובע לא יוכל להנות בנסיבות העניין בפטור ממכס עת ירכוש כלי רכב אחר חלף המכונית שנגנבה. בנוסף, לפי הנטען בעת שהעולה החדש מוכר את כלי הרכב הוענק פטור ממכס, הוא לא מחוייב בהחזר כספי למדינה בגין הפטור. לפיכך אין מקום להפחית את שעור ההטבה שניתנה לתובע כעולה חדש משווי המכונית לצורכי הנתבעת. 11.7 טענת הנתבעת בדבר הפחתת השתתפות עצמית של התובע נזנחה בסיכומים, וממילא לפי הפוליסה אין השתתפות עצמית במקרה גניבה. 11.8 ב"כ התובעת אינה חולקת כי יש להפחית משווי המכונית את סכום המע"מ ששיעורו היה אז 17% לפי שהתובע קיבל החזר או זיכוי בגינו עת רכש המכונית. 12. סוף דבר דין התביעה להתקבל בכל הנוגע לזכות התובע לקבלת מלוא תגמולי הביטוח בגין גניבת המכונית. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 85,470 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/9/01 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע, שכ"ט המומחה מטעמו וכן אגרת בית-המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ניתן בלישכתי, היום כ"ד בסיון, תשס"ג (24 ביוני 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. איתן אורנשטיין, שופט רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב