רקע ועובדות המקרה: בפני תביעה כספית בסך של 14,068.44 ₪ טענות התובעת: התובעת סיפקה לנתבעת במהלך החודשים אפריל - מאי 2001, מוצרי תאורה, בגינם התחייבה האחרונה לשלם לה סך של 11,978 ש"ח, כמפורט בחשבונית וכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת. הנתבעת לא שילמה את חובה, ומכאן התביעה שבפני. טענות הנתבעת: בשנת 2000, היא שימשה קבלן משנה של חברת אין שייפ בע"מ, והגיעה לסיכום, עם מר רונן קליגר, מנהלה ובעליה של "קרני תכלת", שהאחרונה תספק לאינשיפ את גופי התאורה, ובתמורה, תעביר לנתבעת 5% מהתקבולים שתקבל מחברת אין שייפ. הנתבעת אכן רכשה את גופי התאורה, כמפורט בכתב התביעה, והוסכם בין רונן קליגר מנכ"ל "קרני תכלת" ובין אבי מנו, מנכ"ל הנתבעת, על קיזוז הדדי, כך ש"קרני תכלת", מוותרת על חובה של הנתבעת, הוא מושא התביעה שבפני, והנתבעת מוותרת על תשלום 5% העמלה המגיעה לה מקרני תכלת, כאמור לעיל. משכך, לטענת הנתבעת, איננה חייבת כל סכום שהוא לקרני תכלת ו/או לתובעת, אשר לתוכה מוזגה קרני תכלת בסוף אוקטובר 2002. דיון בין העדים שהופיעו בפני, היו, מנהלי "קרני תכלת" דאז, יהושוע קליגר מטעם התובעת, ורונן קליגר מטעם הנתבעת. " קרני תכלת" מוזגה לתובעת, ואין מחלוקת כי בין רונן ויהושוע קליגר ובין התובעת, קיים סכסוך משפטי. הנתבעת מודה כי לאחר הקיזוז נותרה חייבת לתובעת סך של 3,719 ₪ אותם מוכנה היתה לשלם . עד התביעה, מר יהושוע קליגר, העיד בפני, כי בתחום עסקי גופי התאורה, מקובל שקבלני העבודה מקבלים עמלות על קניית מוצרים. כדבריו "הכל עובד על עמלות" השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה, האם היה סיכום בין קרני תכלת לבין הנתבעת, בעניין קיזוז הדדי של החיובים, כולל החוב מושא התביעה שבפני. כפועל יוצא משאלה זו, אם ובמידה עומדת זכות קיזוז כזו, האם זו עומדת לנתבעת או לקודמתה בחברות המשפחתיות בבעלותו של מר מנו, היא חברת מנו מחיצות בע"מ. לטענת הנתבעת, שאלה זו כלל לא עולה, ומהווה הרחבת חזית, כיוון שטענה זו לא הועלתה, אלא במועד הוכחות. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית. טענה זו, שזכות הקיזוז עומדת לחברת מנו מחיצות בע"מ ולא לנתבעת לא הועלתה טרם מועד ההוכחות. זאת כאשר טענת הקיזוז של הנתבעת, ויחסיה עם חברת "קרני תכלת" הועלתה על ידה עוד בשלב ההגנה. אין מחלוקת כי "קרני תכלת" מוזגה לתוך התובעת, לאחר מועד ביצוע העסקה מושא התביעה שבפני. עד התובעת, מר פביאל,מנהל הכספים שלה מאז ספטמבר 2004, הצהיר, כי בהסתמך על מסמכי התובעת, לא היתה כל הסכמה שהיא בין קליגר, מטעם "קרני תכלת" ומנו מנהל הנתבעת וחברת מנו מחיצות גבס, זאת מכיוון, שביום 30.4.02, שנה וחצי לאחר העיסקה, שלח אביו של רונן קליגר, מר יהושוע קליגר, את ת/4, הוא מכתב דרישה מהנתבעת לפרוע את חובה. ת/4, הכתוב בכתב ידו של יהושוע קליגר, הינו פניה לנתבעת, ובו מצויין כי יהושוע קליגר דיבר עם רונן....ודורש את תשלום החוב מושא תיק זה. בהמשכו מצויין כי "צריך לקבל שיק, סוכם עם רוני". יהושוע קליגר העיד בפני, כי חשב התובעת באותה עת, ביקש ממנו לדבר עם מנכ"ל הנתבעת לתשלום חובה. לטענתו, ת/4 הוצא על ידו, לאחר ששאל את חשב התובעת האם הנתבעת נותרה חייבת כסף והאחרון ענה לו בחיוב. לטענתו הוא לא דיבר עם רונן טרם הוצאת ת/4, והכוונה שכתב "רונן" במכתב, היתה אולי ל"רוני". לדבריו הוא ניהל עסקים עם אבי מנו ולא עם אחיו רוני מנו. יהושוע קליגר העיד בפני, כי הוא לא טיפל בנושא הכספים בחברה, וכל מה שכתב היה על פי דברי חשב החברה דאז. הוא גם העיד שלא היה מעורב בעיסקה עם אין שייפ. לעניין זה אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומי התשובה, ולפיה מר פביאל יכול להעיד רק לגבי עובדות אותן למד ממסמכי החברה, אך אין לו אפשרות להעיד עדות שהינה בבחינת הסקת מסקנות. לטענת התובעת, יהושוע קליגר הוציא את ת/4 כמי שידע את פרטי ההסכם מבנו, ואילו היה עומד על טעותו לאחר מכן, היה מוציא הודעת זיכוי לנתבעת. הנתבעת טוענת, כי דרישתו של יהושוע קליגר נבעה מחוסר ידיעתו את פרטי ההסכם בין בנו למנכ"ל הנתבעת, כיוון שלא היה מעורה בעסקי בנו עם מנכ"ל הנתבעת. לטענתה חוב "קרני תכלת" לנתבעת, נוצר טרם החוב מושא תביעה זו. לטענתה, העובדה, שלתובעת רק מכתב דרישה אחד לגבי החוב, אומרת דרשני, ואילו התובעת היתה עומדת על תשלומו היו יוצאות דרישות נוספות ממנה. רונן קליגר, מי שהיה מנכ"ל קרני תכלת בתקופה הרלוונטית, אישר בפני, כי הוא הגיע לסיכום עם מנכ"ל הנתבעת, ולפיו, הנתבעת תקבל עמלה בגובה 5% מהיקף מכירותיה של קרני תכלת לאין שייפ. הסכומים היו אמורים להתקזז ומשום מה הקיזוז לא בוצע, כך בעמ' 7 שורות 3-12 לפרוטוקול. בכל מקרה, לטענתו, אביו, יהושוע קליגר לא עסק בנושא ניהול העסקים עם הנתבעת, ולא ידע אודות הסכם הקיזוז. הוא השיב כי לא היתה הבחנה בין החברות שבעלות מנהל הנתבעת. התובעת טוענת, כי כרטסת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת, לשנת 2001, מפרטת את החוב הנטען על ידה, והנתבעת לא הוציאה חשבונית נגדית בגין הקיזוז הנטען. מנהל הנתבעת, אבי מנו, אישר כי מי שהיה קשור בעסקים עם "קרני תכלת" בתקופה הרלוונטית, היתה חברת מנו מחיצות בע"מ ולא הנתבעת, אך לטענתו, מנו מחיצות בע"מ הפסיקה את פעילותה בשנת 2001, ופוצלה לשתי חברות. לטענתו, לא היתה הבחנה בין שתי החברות שבבעלותו בעת ניהול העסקים עם "קרני תכלת", באותה עת לא היו קיימות שתי חברות ולא היתה אבחנה בין החובות לשתי החברות. אני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה לא נעשתה הפרדה בין החברות המשפחתיות שבבעלות עד הנתבעת, מר מנו. האחת "מנו מחיצות בע"מ", והשניה "מחסן הגבס מנו מחיצות 2000 בע"מ", אשר הוקמה רק בשנת 2000. הצדדים לתביעה שבפני, כולל קודמתה של התובעת, "קרני תכלת", ראו באבי מנו, כאיש קשר, של אחת החברות שבבעלות מר מנו, ולא בררו ו/או בקשו לדעת, מול איזו מן החברות עבדו בפועל. כך עבדה "קרני תכלת", וכך המשיכה לעבוד בהמשך גם התובעת. גם העדים שהעידו בפני, התייחסו ל"נתבעת" כמי שהיתה קשורה עם "קרני תכלת" והתובעת בעסקים, ולא הבדילו בין שתי החברות המשפחתיות. בכל מקרה, לטענת התובעת, גם אם טענת הקיזוז של הנתבעת נכונה, הרי על פי חישובה, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 3,719 ₪. עד התובעת, לא ידע להשיב לשאלה, האם מי מטעם התובעת, ברר עם רונן קליגר, האם היה הסכם קיזוז הנטען על ידי הנתבעת, ואישר בפניי כי לא פנה לרונן קליגר כדי לבדוק זאת (עמ' 12 שורה 7 לפרוט'). הוא אישר כי לא עבד בתובעת בתקופה הרלוונטית. אך במסמכי התובעת לא ראה כל מסמך התומך בטענת הקיזוז. לטענת הנתבעת, למרות דרישותיה, לא קיבלה מעולם מ"קרני תכלת" את פירוט התקבולים מאין שייפ, לאחר מכן "קרני תכלת" מוזגה לתובעת, אשר לא היתה מודעת להסכמי הקיזוז, ומשהודע לה על קיומם בחרה להתעלם מהם. לטענת מנהל הנתבעת, לא הוצא מכתב ובו דרישת התקבולים שקיבלה קרני תכלת מאין שייפ, כיוון שהם עבדו על יחסי אמון, כל הכספים שולמו בכל שנות ניהול העסקים, והנתבעת לא נותרה חייבת ל"קרני תכלת" כל חוב שהוא. לכן חיכתה הנתבעת להתחשבנות עם אינשייפ, כדי לקבל מידע אודות העמלות המגיעות לה. מנהלי "קרני תכלת", רונן ויהושוע קליגר אישרו בפני, כי הנתבעת שילמה מאז ומתמיד את כל חובה ל"קרני תכלת". גם לשיטת התובעת, למעט טענת החוב מושא התביעה שבפני, שילמה הנתבעת את כל חובותיה לתובעת. מנהל הנתבעת אישר בפני בעדותו, כי הנתבעת, קלטה את חשבוניות התובעת, בגין החוב מושא תביעה זו, קיזזה מע"מ אך לא הוציאה חשבונית זיכוי או חיוב לתובעת. ככלל, נחה דעתי מגירסת הנתבעת לעניין הקיזוז. מנהלי "קרני תכלת", יהושוע ורונן קליגר, העידו בפני, כי הנתבעת, מאז ומתמיד שילמה את כל חובותיה. הם גם העידו בפני, כי מי שניהל את העסקים עם הנתבעת, היה רונן קליגר, אשר בעדותו אישר כי סוכם עם הנתבעת, שתשולם לה עמלה בגובה 5% מהיקף המכירות לאין שייפ. הוא אישר שלא היה סיכום בכתב, עקב יחסי שתי החברות שהתנהלו "על מי מנוחות". הצדדים מסכימים, כי לא שולם לנתבעת, סכום העמלה, הנטען על ידי הנתבעת בגין העסקה עם אין שייפ. אכן, בפני דרישת התשלום, חתומה בידי יהושוע קליגר, הוא ת/4, אשר לדבריו כתב את מכתב הדרישה הזה, לאור דרישת חשב התובעת בעת כתיבתו, לאישורו כי זה הסכום אותו חייבת הנתבעת, מבלי שהוא אישית ערך בדיקה כלשהיא ומבלי שידע שהיה הסכם קיזוז בין בנו לנתבעת. ת/4 מעלה מספר שאלות לגבי ניסוחו והמפורט בו. כאשר מפורט בו כי סוכם עם רוני בדבר קבלת שיק, ואכן מר יהושוע קליגר לא זכר את התנהלות הדברים, עם מי דיבר ומתי. עם זאת, כמי שניהל את החברה אך לא את חשבונותיה, אישר בפני יהושוע קליגר, כי בכותבו את ת/4 , עשה זאת בהסתמך על דברי מי שהיה אז חשב החברה, לפיהם לנתבעת היה חוב תלוי ועומד אצל התובעת. כמי שלא ניהל את עסקי החשבונות, אלא שימש כמנהל, חתם על אותו ת/4 בהסתמך על מי שכן ערך את החשבונות אצל התובעת. לאור זאת ת/4, אינו מהווה ראיה לכך שלא היה הסכם לתשלום עמלות בגין עיסקת אין שייפ, ואינו מהווה ראיה לכך שלא היה הסכם קיזוז, בין "קרני תכלת" לנתבעת. אני מקבלת את גרסת הנתבעת, כי אם אכן, לא היה עומד יהושוע קליגר על טעותו, היו יוצאים מכתבי דרישה נוספים מהתובעת לנתבעת. עד התובעת, יהושוע קליגר, העיד בפני, כי לא שלח לנתבעת כל מכתב דרישה נוסף, לתשלום החוב המפורט בת/4. אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לפיה לאור האמון הרב ששרר בין "קרני תכלת" לנתבעת, לא סוכמו העמלות בכתב, ההתחשבנות התעכבה עד לקבלת נתונים מחברת אינשייפ, ונושא העמלות המגיעות לנתבעת "נפל בין הכיסאות" כפי שטען מר רונן קליגר. לאור המפורט, אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיה העובדה שהנתבעת לא דרשה את חובותיה מהתובעת, והמשיכה לשלם את חובותיה לתובעת ולא הוציאה חשבונית זיכוי, מראה שהיא חייבת את סכום התביעה. התנהלות זו של הדברים הוסברה הן על ידי מר מנו והן על ידי מר קליגר. הצדדים חיכו להתחשבנות וקבלת נתונים מחברת אינשייפ, שבגין העסקאות עמה, הגיעו לנתבעת עמלות, אשר אותן היה צריך לקזז מחוב הנתבעת לתובעת. כאן המקום לציין כי מקובלת עלי טענת הנתבעת, לפיה עד התובעת, לא רק שלא ידע את פרטי העסקאות בין הצדדים, אלא שעל פי עדותו לא טרח לברר אם טענת הקיזוז של הנתבעת נבדקה על ידי התובעת. כך על פי עדותו בע' 12 לפרוטוקול. לאור המפורט לעיל, עד התובעת, אשר לא היה לו כל חלק במו"מ עם הנתבעת, בכל שלב שהוא, בוודאי שאינו יכול להכחיש את טענת הקיזוז, אותה טוענת הנתבעת, והנסמכת על עדותו של רונן קליגר. אציין כי גם יהושוע קליגר, העיד בפני, שנהוג בפלח שוק זה, לעבוד בשיטת העמלות. כפי שקבעתי, טענת התובעת, כי טענת הקיזוז לא עומדת לנתבעת אלא למנו מחיצות גבס, מהווה הרחבת חזית. למעלה מן הצורך, אציין לעניין האבחנה בין החברות, כי התובעת, איננה זו שביצעה את העיסקה מושא תביעה זו, אלא קרני תכלת, אשר מוזגה אליה. מנהל הנתבעת העיד בפני, שבתקפה הרלוונטית, היתה קיימת חברה אחת, אשר פוצלה לשתי חברות בשנת 2001, ועדי הנתבעת והתובעת, ה"ה קליגר, ומנהל הנתבעת, העידו בפני כי לא עשו כל אבחנה בעסקים, בין שתי החברות ונהגו לנהל עסקים ללא אבחנה בין שתי החברות. התובעת, כמי שהמשיכה את "קרני תכלת",נהגה ממש כפי שהאחרונה נהגה, וניהלה את עסקיה מול מר מנו, מבלי להתייחס לשאלה, איזו מהחברות שבבעלותו, היא צד לעסקאות ביניהם. לאור זאת אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיה, אם קיימת זכות קיזוז, הרי שזו קיימת רק לחברת מנו מחיצות בע"מ ולא לנתבעת. הן "קרני תכלת", והן התובעת, התייחסו למר מנו כמי שהתקשר עמם, ללא הבחנה ו/או שאלה, עם מי מבין החברות המשפחתיות שבבעלותו ניהלה את עסקיה מול "קרני תכלת" ו/או התובעת. לאור כל המפורט בפסק דיני זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי בגין עמלות, שהגיעו לה עבור עסקאות שתווכה בין התובעת לאינשייפ, היה על התובעת לקזז מחובה את הסך של 8,258 ש"ח, כך שסכום חובה לתובעת עומד על הסך /של 3,719 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 3,719 ₪, בצירות הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנסיבות המתוארות בפסק דיני, אין צו להוצאות. ניתן היום כ"ט בכסלו, תשס"ה (12 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים. פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת חובמוצר