בפני תביעה כספית. 1.רקע עובדתי: התובעת, דודתו של הנתבע רכשה, כתושבת חוץ, שתי דירות בשכונת נורדאו בנתניה. את האחת מכרה ואת הנותרת רשמה על שם בנה (להלן: "הדירה בנתניה"). לאחר מות בנה החלה התובעת להשכיר את הדירה בנתניה תחילה בסיועו של גיסה ואחר כך בשנת 1989 בסיועו של הנתבע מיופה כוחה. את כספי התמורה מהשכרת הדירה בנתניה היה צריך הנתבע להפקיד בחשבון התובעת שהתנהל בבנק דיסקונט, סניף פרדס כץ (058) חשבון מס' 288101 (להלן: "חשבון דיסקונט"). חשבון דיסקונט זה והכספים אשר הופקדו בו, הינו אחד מראשי התביעה. התובעת, אשר התגוררה באיטליה, נהגה לבוא לארץ מידי שנה לביקור משפחתה ולכן שכרה דירה בבית הממוקם מול בית אחותה, ברחוב ק"ם 69 ברמת החייל בתל אביב (להלן: "הדירה ברמת החייל") בה תוכל להתגורר בעת שהותה בישראל. דירה זו שכרה התובעת במשך כ- 3 שנים. בשנת 1995 קנתה התובעת דירה בערד (להלן: "הדירה בערד") אשר תשמש אותה כאשר תעלה לארץ, ואכן התובעת עלתה ארצה בשנת 1996. גם לאחר עליתה של התובעת לארץ המשיך הנתבע לטפל בענייניה הכספיים של התובעת בהיותו מיופה כוחה והוא אף נותר מיופה כוחה גם לאחר שעברה להתגורר דרך קבע בישראל. בשנת 98' פנה הנתבע לתובעת וביקש ממנה הלוואה כספית בסך של 30,000$. התובעת השיבה כי תבדוק מצב חשבונה ותודיע לו תשובתה, לכך ענה לה הנתבע כי בפועל כבר לקח מכספה את הסכום האמור. התובעת אשר הופתעה לגלות שהנתבע נטל מכספה ללא הרשאתה ועשה בחשבונה כבתוך שלו דרשה מהנתבע את השבת הסכום של 30,000$ באופן מידי, ומשלא נענה הנתבע, פנתה אל בני משפחתה על מנת שיסיעו לה בפתרון הבעיה. לאחר עירוב אחי הנתבע, מר זאביק דורון, זומנה פגישה בבית האח בה השתתפו הנתבע, אחיו מר דורון, בן הדודה מר אביגדור דיבון והתובעת. בסיכום פגישה זו חתם הנתבע על זכרון דברים וכן על שטרי חוב לזכות התובעת בסכום כולל של 30,000$, שטרי חוב שנמסרו לתובעת, והנתבע אף פרע התשלום הראשון מבין שטרי חוב אלו בסך של 4,000$. את יתר שטרי החוב לא פרע הנתבע, ואף לא החזיר לתובעת את יתרת סכומי הכסף המגיעים לה ממנו. מכאן תביעת התובעת בה עתרה היא לחיוב הנתבע בתשלום כל הסכומים הכספיים אותם נטל מחשבונה ללא הסכמתה ו/או הרשאתה ולא החזירם לה. במסגרת ניהול התובענה, מינה בית המשפט על דעת ובהסכמת הצדדים רואה חשבון, כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בדיקת ההתחשבנות בין הצדדים. רואה החשבון שמונה כמומחה מטעם בית המשפט הינו מר ולנשטיין. טענות הצדדים: 2. טענות התובעת: 2.1. התובעת טוענת כי את כספי השכירות שגבה הנתבע מהשכרת הדירה בנתניה היה עליו להפקיד בחשבון דיסקונט שכן היה הוא מיופה כוח לפעול כנאמן התובעת. בפועל, כך טוענת, הופקדו מרבית הכספים בחשבונו הפרטי של הנתבע שהתנהל בבנק הפועלים סניף קריית נורדאו ( 624) מס' 79716. 2.2. התובעת שכרה דירה ברמת החייל שתשמש אותה בביקוריה בארץ. את דמי שכירות הדירה ברמת החייל, טוענת התובעת, שילמה היא מכיסה ישירות למשכיר, מר תאני, ולעיתים נתנה לנתבע כספים בידו על מנת שיעבירם למר תאני. לטענתה לא הכספים שנתקבלו מהשכרת הדירה בנתניה הם אלו ששימשו עבור תשלום דמי השכירות לדירה ששכרה ברמת החייל ואף קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט תומכת בעמדתה. 2.3. בשנת 1995 רכשה התובעת דירה בערד. לטענתה לצורך רכישת דירה זו השתמשה היא בכספים אותם הביאה מחו"ל וכן מכספים אשר היו לה בארץ. התובעת טוענת כי לצורך קנית הדירה בערד לא השתמשה כלל בכספי דמי השכירות אשר התקבלו מהשכרת הדירה בנתניה ואשר היו אמורים להיות מופקדים בנאמנות בחשבונה בבנק דיסקונט. 2.4. בחודש 2/98 עלה חשדה של התובעת כי הנתבע מעל באמונה. באותה תקופה פנה הנתבע לתובעת וביקש ממנה הלוואה כספית בסך של 30,000$, לכך השיבה לו כי תבדוק העניין אלא שהנתבע ענה לה מיד כי אין צורך בבדיקתה מאחר והוא כבר לקח את הסכום הנ"ל מכספה. משדרשה התובעת כספה מהנתבע וזה לא החזיר לתובעת המגיע לה לטענתה, פנתה התובעת לבני משפחתה על מנת שימצא פתרון וכספה יוחזר. לאחר עירוב אחי הנתבע, מר זאביק דורון בנושא, התקיימה פגישה בה נכחו הנתבע עצמו, אחיו דורון, בן הדודה אביגדור דיבון והתובעת וזאת על מנת שימצא פתרון והנתבע יחזיר לתובעת, דודתו, הסכומים הכספיים שנטל ממנה. במעמד פגישה זו חתם הנתבע על זיכרון דברים וכן חתם על שלושה שטרי חוב בסך כולל המסתכם ב- 30,000$. לטענת התובעת הנתבע פרע סכום שטר אחד מבין השטרות עליהם חתם ואותם מסר לתובעת ושילם סכומו בסך של 4,000$ ולאחר מכן סירב לשלם סכומי יתרת השטרות ולא פרע חובו לתובעת. 2.5. בצר לה, פנתה התובעת אף לקרוב משפחתה, מר יששכר חכמון, וביקשה כי ישמש כבורר בינה לבין הנתבע, אך זה לא בדק חשבונות כלשהם ולא הגיע למסקנות קונקרטיות- דבר שמוצא ביטויו גם בחוות דעת רואה החשבון המומחה מטעם בית המשפט שציין בחוות דעתו כי מר חכמון מעולם לא בדק מסמכים כלשהם בעניין הנדון. 2.6. התובעת מציינת כי גירסת הנתבע לפיה ביקשה ממנו התובעת "מפורשות" להפקיד כספי השכירות המתקבלים מדירת נתניה בחשבונו הפרטי עולה לראשונה רק בתצהיר עדות ראשית אשר הוגש ימים ספורים לפני הדיון בתיק. טענה זו של הנתבע לא עלתה בכתב ההגנה ואף לא עלתה בפני המומחה מטעם בית המשפט ולכן טוענת התובעת כי גירסה זו בשקר יסודה. 2.7. התובעת טוענת כי הנתבע, שהיא דודתו, התנדב לטפל בענייניה הכספיים ומעולם לא ביקש שכר בגין פעולותיו. יחד עם זאת ולאור העובדה כי התובעת מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מקובלים עליה הסכומים שקבע בחוות דעתו בגין שכרו של הנתבע. 2.8. לאור כל האמור עותרת התובעת לקבל את תביעתה ולחייב את הנתבע בהשבת כל סכומי הכסף אשר נלקחו על ידו מחשבונותיה, בניגוד לחובות הנאמנות והשליחות החלות עליו (עילה חוזית ו/או הפרת חובה חקוקה) ולחילופין בגין רשלנותו בניהול כספי התובעת ו/או בגין העילה השטרית, והמסתכמים על פי ממצאי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אותה מקבלת התובעת, בסכום כולל של 53,000$- זהו סכום תביעתה. 3. טענות הנתבע: 3.1. הנתבע טוען כי על חוזה השכירות של הדירה בנתניה לא רק הוא חתם, כמשכיר, אלא שהנתבעת עצמה חתמה על חלק מחוזי השכירות ואף קיבלה לידה את דמי השכירות מהשוכרים. עוד טוען הנתבע כי בין התאריכים 1.3.90 עד 15.1.91 הדירה בנתניה לא הושכרה כלל והיא נותרה ריקה לצורך ביצוע שיפוצים. 3.2. לטענתה של התובעת כי הנתבע משך מחשבונות הבנקים שלה את כל הכספים שנצטברו בהם לזכותה, הוא משיב כי הסכומים הנ"ל נמשכו ע"י ידו על דעתה ובהסכמתה של התובעת, והוצאו לכיסוי צרכיה ולטיפול בענייניה של התובעת בלבד. 3.3. התובעת שכרה דירה ברמת החייל ולבקשתה פעל הנתבע וביצע שיפוצים בדירה. לטענתו חלק מההוצאות שולמו על ידו ומכיסו הפרטי. בנוסף טוען הנתבע כי דמי שכירת הדירה ברמת החייל היו גבוהים מאלה שנתקבלו בגין השכרת הדירה בנתניה, ולפיכך, תקבולי השכרת הדירה בנתניה הועברו לכיסוי דמי שכירות הדירה ברמת החייל. 3.4. באוקטובר 1995 רכשה התובעת דירה בערד בעזרת הנתבע. לטענתו הכספים לתשלום התמורה בגין רכישת הדירה בערד שולמו על ידו ומכיסו הפרטי, ובהמשך משך מחשבונה של התובעת בידיעתה ובהסכמתה כספים להחזר התשלומים ששילם בהתאם לחוזה הרכישה. 3.5. לגבי שטרי החוב טוען הנתבע כי בהאמינו כי השטרות ניתנים לביטחון בלבד וביודעו כי מעולם לא מעל באמונה של התובעת ובגלל המצב הטעון והאווירה המתוחה ואף בגלל מצבה הבריאותי של התובעת, לא היסס לחתום על שטרי החוב ואף על זכרון דברים והכל כדי להניח את דעתה של התובעת. בנוסף ציין כי בחתימתו על שטרי החוב דרש כי יהיו כפופים לבדיקת חשבונות התובעת. הנתבע טוען כי חתימתו על שטרי החוב לא נעשתה מתוך הודאה בטענות התובעת אלא מתוך אילוץ, לחץ נפשי ודאגה לבריאותה של התובעת וכן תוך אמונתו כי השטרות האלה ניתנים לבטחון בלבד. 3.6. במסגרת ניהול התובענה, מינה בית המשפט על דעת ובהסכמת הצדדים רואה חשבון כמומחה לצורך בדיקת ההתחשבנות בין הצדדים. רואה החשבון שמונה כמומחה מטעם בית המשפט הינו מר ולנשטיין. הנתבע טוען כי בבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים ועריכת חוות דעתו לא מילא המומחה אחר המוטל עליו, לא בדק את ההתחשבנות בין הצדדים ואף חרג ממסגרת התפקיד שהוגדר לו. לטענתו המומחה נטל לעצמו סמכויות שאינן נתונות בידו להכריע בנכונות גירסאות הצדדים אף בעניינים שאינם קשורים לפן החשבונאי של המחלוקת שביניהם. המומחה לטענתו של הנתבע ראה לנכון ,במספר הזדמנויות, להתעלם מטענות שהעלה הנתבע בכתבי בי- דין ובמסמכים שהגיש למומחה ללא שנתן כל הסבר לכך. עוד הוא טוען כי חוות דעתו ותשובות המומחה בבית המשפט מעידות כי חלק ניכר מהחישובים שערך והקביעות שקבע נסמכו על הערכות כלליות ועל "נסיון החיים". 3.7. עת הכין המומחה את חוות דעתו לא היו בידיו מסמכים אשר נמצאו מאוחר יותר על ידי הנתבע ואף הוגשו לבית המשפט על פי ובהתאם להסכמת התובעת ובאי כוחה. משהביעה התובעת הסכמתה כי מסמכים אלו ישמשו כמוצגים וראיות בתובענה, אין התובעת רשאית להעלות כל טענה נגד קבילות מסמכים אלה. לטענת הנתבע מאחר שבמסמכים אלה מצוי מידע רב לגבי ההתחשבנות שבין הצדדים, מידע אשר לא הונח בפני המומחה בזמן עריכת חוות דעתו, מותירים מסמכים אלה חוות דעתו של המומחה כבלתי רלוונטית ולוקה בחסר. 3.8. הנתבע טוען כי לא רק שאינו חייב מאומה לתובעת אלא שבהתחשבנות שביניהם התובעת היא זו שחייבת לו כספים. עוד הוא טוען כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת ומשכשלה ולא הצליחה להרים נטל זה הרי שדין תביעתה להידחות. עיינתי בכתבי הטענות, שמעתי עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב. 4. החלטה: 4.1. הדירה בנתניה: התובעת כתושבת חוץ השכירה את דירתה בנתניה כשהנתבע, שהיא דודתו, התנדב לטפל בנאמנות בענייניה הכספיים ופעל כמיופה כוחה. את כספי דמי השכירות שגבה הנתבע, היה אמור הוא להפקיד בחשבון דיסקונט, אשר הוא מיופה כוח לפעול בו כנאמן התובעת. בפועל הופקדו ע"י הנתבע מרבית כספי דמי השכירות שגבה בחשבונו הפרטי של הנתבע בבנק הפועלים. התובעת סמכה על הנתבע ועל נאמנותו ואילו הוא מעל באמונה והפקיד כספים שאינם שלו, ושהיה עליו להפקידם בחשבון דיסקונט של התובעת, בחשבונו הפרטי של הנתבע המתנהל בבנק הפועלים. טענת הנתבע כי התובעת היא שאמרה לו להפקיד כספי דמי השכירות בחשבונו שלו אין בה ממש. יצויין, כי טענה זו הועלתה ע"י הנתבע בפעם הראשונה בתצהיר עדות ראשית אשר הוגש לבית המשפט ימים ספורים לפני הדיון, כאשר היו לנתבע הזדמנויות רבות הן בכתב הגנתו והן בפני המומחה מטעם בית המשפט להעלות טענה "חשובה" זו, אם אכן חשב שזו טענתו- דבר שלא עשה. עדותו של הנתבע היתה בלתי כנה ואיני נותנת בה כל אמון. התובעת בחקירתה הנגדית הכחישה נמרצות גירסה זו של הנתבע וכדבריה: "מה פתאום? אתה רוצה להגיד לי שאני אמרתי לאיתן שיקח את הכסף שמגיע לו מדמי השכירות מהדירה בנתניה ושיפקיד את זה בחשבון הפרטי שלו? תראה לי איפה כתוב דבר שכזה" (פרוטוקול מיום 26.2.01, עמ' 5 שורה 23). מקבלת אני את גירסת התובעת המהימנה עלי ללא כל סייג לפיה היה על הנתבע להפקיד את כספי דמי השכירות מהדירה בנתניה בחשבונה שלה בבנק דיסקונט. התובעת בטחה בנתבע שכך יעשה אלא שהוא מעל באמונה וללא הרשאתה ו/או הסכמתה הפקיד את כספי דמי השכירות מהדירה בנתניה בחשבונו הפרטי המתנהל בבנק הפועלים. 4.2. הדירה ברמת החייל: התובעת נהגה להגיע לארץ מעת לעת ולכן שכרה דירה ברמת החייל בתל אביב. דירה זו שכרה התובעת במשך כ- 3 שנים ואת הכספים עבור דמי השכירות שילמה התובעת ישירות למשכיר ולעיתים נתנה התובעת לנתבע כספים בגובה דמי השכירות הנדרשים על מנת שיעבירם למשכיר לצורך תשלום דמי השכירות. התובעת העידה, ואני מקבלת גרסתה כי בשום מקרה לא שימשו דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה בנתניה לצורך מימון דמי השכירות של הדירה ברמת החייל. לא זו אף זו, התובעת גם לא נתנה לנתבע הוראה ו/או הרשאה כלשהי שלא להפקיד בחשבונה בבנק דיסקונט את כספי דמי השכירות שהתקבלו מהדירה בנתניה וסברה לתומה בנותנה אמון בנתבע שהיא דודתו, כי אכן נצברים כספים אלו לזכותה בחשבון דיסקונט. הנתבע צירף העתקים ממספר פתקים המהווים קבלות ממר דוד תאני, שהינו המשכיר של הדירה ברמת החייל, על תשלומי דמי שכירות לדירה ברמת החייל, אלא שאין פתקים אלו מעידים על כך שהסכומים ששולמו למר תאני מקורם בכספו של הנתבע. מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של התובעת, עדות כנה, רצינית, אחראית ומדויקת לפיה את הכספים עבור דמי השכירות לדירה ברמת החייל במשך תקופה של כ- 3 שנים שילמה למשכיר מר תאני ישירות, ולעיתים נתנה לנתבע סכום כסף בגובה דמי השכירות הנדרשים על מנת שיעבירו למר תאני ומכאן אותו מס' קטן של אישורים ממר תאני הנמצאים בידי הנתבע וכפי שציינה בתצהירה: "את הדירה ברמת החייל שכרתי במשך כ- 3 שנים ואת הכספים עבור דמי השכירות שילמתי מכיסי למשכיר מר תאני ישירות, ולעיתים נתתי לנתבע שיעביר לו כספים". עדותה של התובעת, בה נותנת אני אמון, עולה בקנה אחד אף עם ממצאי המומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו של רו"ח ולנשטיין המומחה מטעם בית המשפט, חוות דעת מקצועית ואמינה אותה אני מקבלת, קבע המומחה כי: "בבדיקת המקורות ששימשו להשכרת הדירה ברמת החייל בסך 18,000$ (ל-4 שנים), לא מצאנו הקבלה בין הוצאת הכספים מחשבונות הנתבעת לתאריכים בהם שולם שכר הדירה על פי הכתוב בחוזה השכירות". (עמ' 3 לחוות הדעת, הערה 2). 4.3. הדירה בערד: בשנת 1995 רכשה התובעת דירה בערד מאחר והיה ברצונה להתגורר קבע בארץ ואכן בשנת 1996 עלתה התובעת ארצה. לצורך מימון רכישת הדירה בערד השתמשה התובעת בכספים אותם הביאה מחו"ל, וכן בכספים אשר היו לה בארץ. מקבלת אני טענת התובעת, המהימנה עלי ללא כל סייג כי לצורך רכישת הדירה בערד לא השתמשה התובעת בכספי דמי השכירות אשר התקבלו מהשכרת הדירה בנתניה. מדי פעם נעזרה התובעת בשרותי הנתבע לצורך העברת תשלומים מחשבונה בבנק הבינלאומי למוכרי הדירה בערד אותה רכשה מהם. 4.4. בקשת ההלוואה ושטרי החוב: הנתבע פנה אל התובעת בבקשה שתלווה לו סכום של 30,000$ ומשהשיבה התובעת כי תבדוק הנושא ציין הנתבע בפניה כי אין למעשה צורך בבדיקתה משום שהוא כבר לקח את הסכום האמור מכספה. התובעת אשר הופתעה לגלות שהנתבע נטל מכספה ללא הרשאתה ו/או הסכמתה ועשה בחשבונה ובכספה כבתוך שלו דרשה מהנתבע השבת הכסף מידית. משלא נענה הנתבע פנתה לבני משפחה על מנת שעניין זה יוסדר. לאחר עירובו של אחי הנתבע מר זאביק דורון בעניין, זומנה פגישה בבית האח בה השתתפו הנתבע, אחיו מר דורון, בן הדודה מר אביגדור דיבון והתובעת עצמה. בסיכום פגישה זו, חתם הנתבע על זכרון דברים וכן על שלושה שטרי חוב לזכות התובעת להחזרת הכספים המגיעים לה בסך כולל של 30,000$. איני מקבלת את גירסת הנתבע לפיה חתם על שטרי חוב לבטחון בלבד. עדות הנתבע היתה בלתי כנה, בלתי אחראית, מלאת סתירות ואי דיוקים וניכר היה כי מנסה הוא להתחמק מתשלום חובו לתובעת. אין בגרסת הנתבע יותר מאשר "פרי המצאה" לצרכי משפט בלבד ואיני נותנת אמון בדבריו. הנתבע פרע שטר אחד מבין השטרות שחתם עליהם ומסרם לתובעת. את יתרת סכומי השטרות סירב לשלם. שטרי החוב לא ניתנו כבטחון בלבד כטענת הנתבע, גם לא נרשם בשטרות אלו כי ניתנו "לבטחון בלבד". לא זו אף זו, הנתבע אף פרע שטר אחד מבין השטרות ושלם סכומו בסך 4,000$. לאחר מכן סרב לפרוע את יתרת השטרות. זאת ועוד, הנתבע אף ביקש בהמשך לשלם המגיע ממנו לתובעת בתשלומים. טענת הנתבע לפיה התובעת היא זו שחייבת לו כסף, אין בה ממש ואף אינה מתיישבת עם כך שהנתבע חתם על זכרון דברים ועל שטרי חוב לזכות התובעת בסכום כולל של 30,000$, מסרם לתובעת ואף פרע סכומו של אחד השטרות בסך של 4,000$. 4.5. הפניה למר יששכר חכמון שישמש כבורר: טרם הגשת תביעתה לבית המשפט ומתוך רצון עז וכנה לישוב הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט ולאחר שהנתבע, לאחר פרעון שטר אחד מבין השטרות, הפסיק לפרוע השטרות עליהם חתם ומסר לתובעת ובמטרה למנוע דיון משפטי, פנתה התובעת לקרוב משפחה מר יששכר חכמון וביקשה כי ישמש בורר ליישוב ההדורים. הנתבע בסעיף 19 לתצהירו טוען כי מר חכמון קבע ממצאים אשר לפיהם לא רק שאינו חייב לתובעת מאומה אלא שהתובעת חייבת לו כספים. אין בטענתו זו של הנתבע כל ממש- דינה להידחות וכך אני מורה. הנתבע לא זימן לעדות את מר חכמון ואף לא הוגש תצהיר עדות ראשית כלשהו מטעמו של מר חכמון. המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו לעניין זה כי בברור טלפוני, שערך עם מר חכמון טען מר חכמון כי מעולם לא בדק מסמכים כלשהם בתיק הנדון. כאשר נחקר המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו המקצועית, לא נשאל דבר בקשר לשיחה זו שקיים המומחה עם מר חכמון. 4.6. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט: מקבלת אני ממצאי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, רואה החשבון מר וולנשטיין. מומחיותו ומקצועיותו של רו"ח וולנשטיין, המומחה מטעם בית המשפט ניכרו היטב ואני סומכת על האמור בחוות דעתו העניינית, האחראית והמקצועית. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר אף נחקר ארוכות, לא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י הנתבע ואני מקבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט על כל ממצאיה ומסקנותיה וקובעת על פיה כי הנתבע חב לתובעת סך של 57,000$ כמפורט בחוות הדעת, ובניכוי סך של 4,000$ ששולמו ע"י הנתבע בפורעו השטר הראשון- נותר הנתבע חייב לתובעת סך של 53,000$ הכל כמפורט בחוות הדעת. 5. סיכום: אני מחייבת הנתבע לשלם לתובעת את סכום תביעתה שהוכח בפני בסך של 53,000$ כשווים בש"ח ביום מתן פסק הדין כשסכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייבת הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט כשסכום ההוצאות ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייבת הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כשסכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.שכירות