איחור בתשלום קצבה מביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בתשלום קצבה מביטוח לאומי: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט ירושלמי - דן יחיד; תב"ע מב/353-0), בו נדחתה בקשת המערערת להפרשי הצמדה וריבית על קצבת תלויים ששולמה באיחור. .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) ביום 25.10.1974נפטר בעלה של המערערת; ביום 30.5.1979פסק בית-הדין האזורי בתל-אביב, בתב"ע לו/742-0, כי "המנוח מנחם כרם ז"ל נפטר כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 25.10.1974כאמור בחוק הביטוח הלאומי". משמעות פסק-הדין היתה, שהמערערת זכאית לקצבת תלויים; ב) ביום 1.10.1979שילם המשיב למערערת סכום של 503, 6שקל (ישן) כהפרשים עבור תקופה מיום 26.10.1974עד 30.9.1979; ג) ביום 24.10.1981דרשה המערערת מהמשיב הפרשי הצמדה בגין האיחור בתשלום הקצבאות, וביום 20.12.1981הגישה המערערת תביעה לבית-הדין האזורי, בה ביקשה הפרשי הצמדה וריבית על האיחור בתשלום בין יום הגשת הבקשה למוסד לבין מועד תשלום הקצבה; ד) חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד- 1984(להלן - חוק הקצבאות) נכנס לתוקף ביום 1.3.1984; ה) ביום 18.9.1985ניתן פסק-הדין נשוא ערעור זה בו נאמר, כי לאור סעיף 11לחוק הקצבאות יש לדחות את התביעה. .3דבר ראשון יצוין, כי תחילת החוק היא מיום 1.3.1984, ולכן הוא חל על כל פסק-דין שניתן אחרי מועד זה. סעיף 11לחוק הקצבאות, אומר: " .11(א) חוק זה יחול אף אם התביעה או הבקשה לתשלום קצבה, מענק או תגמול לפי הכנסה הוגשו לרשות המוסמכת לפני יום תחילתו. (ב) הוראות סעיפים 2, 3, 5ו- 9(ב) לא יחולו על קצבה, מענק או תגמול לפי הכנסה, ששולמו לפני יום תחילתו של חוק זה". בא-כוח המערערת טען, כי סעיף 11לחוק הקצבאות אינו חל על המקרה דנן לאור האמור בסעיף 22לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981(להלן - חוק הפרשנות). סעיף 22(3) לחוק הפרשנות קובע: "ביטולו של דין אין כוחו יפה - (3) להשפיע על זכות או חיוב שלפי הדין המבוטל ועל עיצום בשל עבירה עליו". בסעיף 1לחוק הפרשנות נקבע, כי הוראות החוק חלות אלא "...אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון..." בחוק אחר. בהיות סעיף 11לחוק הקצבאות הוראה ספציפית, הוא דוחה את ההוראה הכללית שבסעיף 22לחוק הפרשנות. מזה עולה, כי חוק הקצבאות חל על התובענה דנן, על אף הגשת התביעה למוסד לפני תחילתו של החוק. .4אם כן, השאלה היא, האם סעיף 11לחוק הקצבאות מביא בהכרח לדחיית התובענה דנן? בא-כוח המערערת טען, כי סעיף 11לחוק חל על "תביעה", ואילו במקרה דנן הוגשה "תובענה" לבית-דין. נוסף על כך ניתן לטעון, כי במקרה דנן כבר התגבשה זכות לקצבה על-ידי פסק-הדין בתב"ע לו/742-0, שניתן ביום 30.5.1979, בו נקבע כי המנוח נפטר מתאונת עבודה, ואם כך סעיף 11לחוק הקצבאות אינו חל, והעילה של תובענה להצמדה וריבית אינה "תביעה", אלא פסק-הדין בו נקבע כי זכאית המערערת לקצבה. התשובה לכך היא, כי אם חל חוק הקצבאות על מקרה בו הוגשה תביעה למוסד, הוא חל גם על המשך תהליך הטיפול בתביעה, הכולל הגשת תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה. תביעה להצמדה וריבית הינה חלק מהתביעה לקצבה, ועליה חל סעיף 11 לחוק. יתירה מזאת, סעיף 8לחוק קובע במפורש: "חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, לא יחול לעניין קצבה, מענק ותגמול לפי הכנסה". על-פי הוראות סעיף 8לחוק, פסק-דין בעניין "קצבה, מענק ותגמול לפי הכנסה" שיינתן לאחר יום תחולתו של החוק יוכרע לפי חוק הקצבאות ולא לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961(להלן חוק פסיקת ריבית). .5זאת ועוד. לו קיבלנו טענת בא-כוח המערערת, כי התביעה להפרשי הצמדה וריבית הינה תביעה נפרדת מהתביעה לקצבה, וסעיף 11אינו חל עליה, הרי שדין התביעה היה להידחות מנימוק אחר. בע"א 527/80[1] נקבע, כי במקרה שעמדה לצד הזכות לתבוע הפרשי הצמדה וריבית כחלק מהתביעה העיקרית, והוא לא ניצל את ההזדמנות לעשות כך הוא מנוע מלעורר שאלה זו מחדש בתביעה נפרדת. ועוד קבע ביתהמשפט העליון, כי חוק פסיקת ריבית והצמדה לא יצר עילת תביעה חדשה, אלא העניק לבית- המשפט סמכות נלווית לחיוב הכספי שבית-המשפט פוסקו, ושהפרשי הצמדה וריבית אינם עילה בפני עצמם. בע"א 346/81(ליבל נ' פרידמן; לא פורסם; ניתן ביום 29.5.1981) דן ביתהמשפט העליון בבקשה לפרש את פסק-הדין בד"נ 15/79[2]. בד"נ 15/79[2], נקבע כי הרשות המוסמכת הנ"ל רשאית לפסוק הצמדה וריבית על התגמולים שהיא מעניקה לאזרח. לאחר מכן, בע"א 346/81ביקש האזרח הפרשי הצמדה וריבית על תקופה נוספת מזו שעבורה תבע הצמדה וריבית במשפט הקודם. הבקשה נדחתה ונקבע, כי אין עילה נפרדת להפרשי הצמדה וריבית, משני טעמים הטובים גם לענייננו: האחד - כי האזרח לא ביקש בתביעה הקודמת הצמדה וריבית על התקופה הנוספת; השני - כי התגמולים נתקבלו על-ידי האזרח עבור התקופה הנוספת ללא הסתייגות או דרישת הצמדה ו"הרי זה סוף פסוק ואין לפתוח כיום את החשבון הזה מחדש על-ידי תשלומי הצמדה שלא נדרשו, כל עוד היתה התביעה לתשלומים אלה תלויה ועומדת בערכאה כלשהי". .6טענה נוספת של בא-כוח המערערת היתה, שחוק הקצבאות אינו חל, כי פסק- הדין של בית-הדין קמא היה מוכן לפני יום .1.3.1984השופט האזורי אמנם כתב בפסק-דינו שהוא הכין "טיוטת פסק-דין" בחודש דצמבר 1982והחליט "שלא להזמין את באי-כוח הצדדים לשמוע את פסק-הדין, שכן בהסכמת באי-כוח הצדדים נדחתה מתן פסק-הדין עד שיוכרעו התיקים מא/53- 0ומב/41- 0בהם התעוררו שאלות דומות". טיוטת פסק-דין איננה פסק-דין. לא ניתן לטיוטה, אשר הכין השופט האזורי המלומד, תוקף כלשהו והיא אינה חלק מפרוטוקול בית-הדין קמא. החלטת בית-הדין האזורי מיום 23.1.1983היתה לדחות מתן פסק-דין בתובענה דנן עד למתן פסק-דין של בית-הדין הארצי בשתי תובענות אחרות. מזה עולה, כי בית-הדין קמא החליט לא להפוך את הטיוטה שהכין לפסק-הדין, אלא לשקול את העניין מחדש לאור פסקי-הדין של בית-הדין הארצי. .7בא-כוח המערערת הסתמך בין היתר, על האמור בפסק-דינו של בית-דין זה בדב"ע מג/41- 0[3]. דא עקא - שפסק-הדין הנ"ל ניתן טרם חקיקתו של חוק הקצבאות והוא מבוסס על חוק פסיקת ריבית והצמדה, חוק שהוראותיו אינן חלות עוד על תגמול לפי הכנסה נשוא הליך זה, וזאת מכוח סעיף 8לחוק הקצבאות (ראה דב"ע מו/70- 0[4]). .8מהאמור לעיל עולה, כי המערערת אינה זכאית להפרשי הצמדה וריבית, וכן אינה זכאית לפיצוי לפי חוק הקצבאות, מאחר ומכוח סעיף 11(ב) לחוק, לא חלים על התובענה דנן הכללים שנקבעו בסעיף 9(ב) (2) לחוק. מכאן, שהמערערת איננה זכאית לפיצוי בעד איחור בתשלום של תגמול לפי הכנסה, שכן התגמול שולם לפני יום תחילתו של החוק. .9התוצאה - אנו דוחים את הערעור.איחור בתשלום קצבהביטוח לאומי