קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעת היטל השבחה: א. מהות העתירה זה ערעור על החלטת בית משפט השלום (השופטת א' בית נר) על אשר מחקה על הסף את תביעת המערערת נגד המשיבים מחמת התיישנות. ב. עובדות רלוונטיות בתאריך 8.8.95הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום (מוצג 2). מהות התביעה הוגדרה ככספית. עניינה של התביעה היה חיוב המשיבים לשלם למערערת את הסכום של 113.99, 704ש"ח בגין היטל השבחה שזו שילמה, לטענתה, במקומם. כנגד תביעה זו, טענו ב"כ המשיבים, התיישנות ממספר טעמים: הטעם הראשון - הוא שעילת התובענה נוצרה בתאריך מוקדם וחלפו כבר למעלה משבע שנים עד להגשת התובענה נשוא ערעור זה. הטעם השני - בין הצדדים נחתם הסכם נוסף בתאריך 8.2.90ובו בסעיף 13(א) התנו הצדדים על משך תקופת ההתיישנות וקבעו אותו ל- 18חודש לאחר תשלום היטל השבחה ומועד זה עבר מזמן. כמו כן טענו הצדדים, שעילת התביעה הינה עילה חוזית בלבד ולפי ניסוחה, לא יכולה לענות על הגדרה של השבת כספים לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט . 1979 בית משפט קמא קיבל את כל טענות המשיבים ומכאן הערעור. ג. תקופת ההתיישנות הקצרה נפתח בקל. ההסכם שנחתם בין הצדדים בתאריך 8.2.90הינו הסכם כולל. הוא אמור היה להסדיר את ההתקשרות המקורית שנערכה בין הצדדים ב- 14.3.80וכן להסדיר מחלוקות ותביעות אזרחיות שבינתיים התגלעו במימוש אותו הסכם ונאשר הביטוי להן מופיע במבוא להסכם (מוצג 13). ההסכם הוא בן 7עמודים. 24סעיפים. סעיף 13, כפי שציינו לעיל, מסדיר את מה שנטען לגביו שהוא קיצור תקופת ההתיישנות ובלשון הסעיף: "א. הקבלן מצהיר כי יגיש תביעה אחת או שתי תביעות בגין היטל השבחה המוטל על בנינים מספר 10ו-11, תוך שמונה עשר חודש לאחר שישלם לועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות, את היטל ההשבחה בגין אחד הבנינים או בגין שניהם. ב. הבעלים מצהירים כי יגישו את תביעתם בענין מס רכוש תוך שמונה עשר חודש מיום חתימת הסכם זה." האם ניתן לראות בסעיף זה משום הסכם נפרד בדבר התיישנות על פי הוראת סעיף 19לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958? הסעיף קובע אכן שהתניה על תקופת ההתיישנות צריכה להיות במסמך נפרד. כוונת הסעיף היתה להסב את תשומת לב הצדדים באופן מפורש ולא במסגרת אחד הסעיפים הנחבאים בתוך חוזה כולל שמתנים על הוראות הדין ומקצרים את התקופה (ע"א 198/60"בנין" חברה לביטוח בע"מ נ. התאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד י"ד 1700). המילה "התיישנות" מוכרת לכל מנסח של חוזה. המילה התיישנות הינה מילה ברורה. לא היתה שום סיבה שאם הצדדים רצו להתנות על תקופת התיישנות הקבועה בחוק, לא היו עושים זאת בלשון ברורה שאינה דו משמעותית ואינה עילה לטיעוני פרשנות לצד זה או אחר; ואכן, לדעתנו, הלשון פשוטה, וגם ברורה. בין הצדדים היתה התחייבות חוזית לסיים את ההליכים ביניהם. התחייבות חוזית זאת לא עלתה כדי התניה על תקופת ההתיישנות. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור בנקודה זו וקובעים שהחוזה מתאריך 8.2.90 אינו מהווה התניה על תקופת ההתיישנות שבחוק. ד. לענין תקופת ההתיישנות הארוכה - התקופה שבחוק בין הצדדים נחתם בתאריך 14.3.80הסכם קומבינציה. התעוררה מחלוקת מי ישא בתשלום מס השבחה/היטל השבחה על המגרשים שנמכרו למערערת. לטענת המערערת החיוב מוטל על המשיבים מכח הסכם הקומבינציה. המשיבים כפרו בחיוב זה. בתאריך 18.5.87חתמו הצדדים על זכרון דברים שבו הסכימו להביא להכרעת בית משפט את הסוגיה הנדונה. בתאריך 13.1.88הגישה המערערת תובענה לבית משפט השלום (ה"פ 683/88) שם ביקשה מבית המשפט להצהיר, בין היתר, שהמשיבים חייבים לשלם את היטל ההשבחה. בתאריך 23.3.88נמחקה התובענה מחוסר סמכות. בתאריך 19.6.88הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי (ה"פ 596/88) באותו ענין. בתאריך 13.4.89נמחקה העתירה בהסכמת הצדדים. בתאריך 22.10.89הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 2412/89) בה ביקשה לחייב את המשיבים לשלם היטל השבחה על 3בנינים. באותה תביעה ציינה, שהתשלום שולם על ידה. לאחר מספר דיונים, נמחק ענין היטל ההשבחה מכתב התביעה. בתאריך 10.7.89הגישה המערערת תביעה לבית משפט השלום ברחובות להשבת סכום ששילמה עבור היטל השבחה בגין בנין אחד (ת.א. 3050/89). בתאריך 18.4.96התקבלה תביעתה של המערערת. ערעור על פסק הדין נדחה. ציינו בהרחבה את פירוט ההתדיינות שבין הצדדים, על מנת שיתאפשר לנו לבדוק, האם התובענה, בעילה החוזית (לגבי הנושא של עשיית עושר ולא במשפט נדון בראש הפרק הבא), התיישנה אם לאו. קביעת בית משפט קמא היתה, שעילת התובענה החוזית התגבשה בחודש ינואר או יוני .1988אשר על כן, התובענה שהוגשה לבית משפט השלום בענייננו ב- 8.8.95התיישנה לטעמו של בית משפט השלום. איננו סבורים שמסקנה זו של בית משפט השלום נכונה. במסגרת עיקרי הטיעון שהועלו בפני בית משפט זה, טען ב"כ המערערת, שבית משפט השלום היה צריך לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 15לחוק ההתיישנות ולנכות מהתקופה את אותו משך הזמן שבו היו התביעות או חלק מהן תלויות ועומדות בפני בית המשפט. טענו לעומתו ב"כ המשיבים, שטענה משפטית זו לא הועלתה בבית משפט קמא, באשר על כן לא ניתן להעלותה בערעור שבפנינו. הטענה הועלתה בבית משפט קמא. מדובר בטענת התיישנות לגביה נסוב כל ההליך בבית משפט קמא. סוגיית ההתיישנות מוסדרת בחוק. חישובי ההתיישנות אמורים להעשות לפי הקביעות של המחוקק בחוק. אחת הקביעות היא לנכות תקופות שבהן תביעות בנושא רלוונטי תלויות ועומדות בבית המשפט. לכן לא ניתן לומר שהטענה לא היתה קיימת בבית משפט קמא. מה שניתן כן לומר שב"כ המערערת לא הצביע על הסעיף המתאים בטוענו את טענותיו המשפטיות. לענין זה הולם ע"א 776/86עודה נ. מנהל מס ערך מוסף [פ"ד מד (4) 652] בו קבע בית המשפט הלכה לפיה ניתן להעלות לראשונה טענות משפטיות אפילו אם הן מעורבות בטענות עובדתיות, גם בשלב הערעור. אשר על כן, נראה לנו, שניתן להעזר בסעיף 15לחוק ההתיישנות, על מנת למנות את התקופה. קביעת בית משפט קמא, היתה שהעילה גובשה או בחודש ינואר 1988או בחודש יוני 1988(עמ' 4לפסק הדין). אם נצא מנקודת ההנחה שעילת התביעה גובשה בחודש יוני 1988, כי אז די בתקופה שהיתה תביעה תלויה ועומדת בפני בית המשפט בין התאריכים 13.1.88- 23.3.88כדי להגיע למסקנה, שהתובענה נשוא הדיון הנוכחי הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות. אם נצא מנקודת ההנחה, שעילת התביעה גובשה בחודש ינואר 1988, כי אז צירוף תקופת התביעה הראשונה וצירוף התביעה שהוגשה ב- 19.6.88ונמחקה ב- 13.4.89, מביא אותנו לתוצאה שהתובענה נשוא הדיון שלנו לא התיישנה. לענין טענתו של עו"ד ליבליך בהקשר זה, שהמדובר בתביעות שפוצלו ללא קבלת רשות בניגוד לתקנה 45לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, טענה זו אכן נטענה בבית משפט קמא במסגרת הסיכומים. בית משפט קמא לא התייחס אליה. היא לא נטענה בעיקרי הטיעון מצד מי מהמשיבים. לכן היא לא עומדת גם לדיון בפנינו. הפועל היוצא הוא, שאנו מקבלים את הערעור גם בראש פרק זה, קרי שהתובענה בעילה החוזית לא התיישנה. ה. הקיימת עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט לענין זה יש לציין בתחילת הדברים כי בינתיים, כתוצאה מכך שבית משפט קמא קבע שלא קיימת עילה של עשיית עושר בתובענה נשוא הערעור, הגישה המערערת תובענה עצמאית שעילתה רק עשיית עושר ולא במשפט וזאת בתאריך 8.10.96לבית משפט השלום ברחובות בת.א. .3478/96תובענה זו לא מתנהלת, וכפי ששמענו מהצדדים, בית משפט קמא ממתין להחלטת בית משפט זה. מה שכן התנהל עד עתה שם היתה בקשה למחיקת התביעה מחמת התיישנות, שהגישו המשיבים. היא נדחתה וערעור עליה נדחה גם כן. עיינו בכתב התביעה (מוצג מס' 1בעיקרי הטיעון של המשיבה מס' 4) ושם בתביעה בסדר דין מקוצר, מופיעים מספר סעיפים: סעיף 7קובע שהמשיבים הפרו את הוראות החוזה וסירבו לשלם את היטל ההשבחה, שעל פי הנטען בסעיף 5לכתב התביעה שם, הם היו חייבים לשלמו. סעיף 9(ג) שקובע שהמערערת הקטינה את נזקה ושילמה את היטל ההשבחה במקום המשיבים. בסעיף 10נטען שהמשיבים היו חייבים על פי החוזה לשלם את היטל ההשבחה וכן שהם היו חייבים להשיב למערערת את היטל ההשבחה שהיא שילמה במקומם. הדבר היחיד שבו צודקים ב"כ המשיבים זה שהמילים "עשיית עושר ולא במשפט" לא נזכרים בכתב התביעה. על פי נוסח כתב התביעה, כפי שאנו מבינים אותה, המדובר בשתי עילות תביעה, האחת חוזית והשניה עילת השבה. לשתיהן אפילו יוחדו סעיפים נפרדים במסגרת סעיף 10לכתב התביעה. העובדה, שהתובענה הוגשה בסדר דין מקוצר, לא יכולה להשליך על מהותה, כפי שהדבר מתבטא במילים המפורשות. בכתב התביעה אין צורך להזכיר הוראות דין. אין צורך גם לחזור על המילים המדוייקות של הדין הרלוונטי ואם קיימת כפילות בנושא ההשבה, ניתן להבין זאת הן כהשבה מכח דיני החוזים והן כהשבה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט. עו"ד ליבליך ייחד חלק מטיעוניו בכך שלא התמלאו האלמנטים של סעיף 1וגם/או של סעיף 4לחוק עשיית עושר ולא במשפט. טיעון זה איננו רלוונטי לענין עילת התביעה. כל שרלוונטי לענייננו הוא האם ניתן לקרוא עילה כזו בכתב התביעה ולא לבדוק האם היסודות של עילה זו התקיימו או מה הם טיעוני הצדדים לגביה. לאור זאת, אנו מקבלים את הערעור גם בראש פרק זה ומבטלים את מלוא פסק הדין של בית משפט קמא. אנו ערים לכך שנוצרת כפילות בתביעות לענין עשיית עושר ולא במשפט, ואשר על כן היינו ממליצים בפני ב"כ הצדדים לעתור לאיחוד הדיונים בפני שופט אחד. כמו כן אנו מחייבים את המשיבים 3- 1לשלם למערערת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 15ש"ח + מע"מ ואת המשיבה מס' 4לשלם למערערת סך של 000, 10ש"ח + מע"מ. הפקדון יוחזר למפקיד. היטל השבחההתיישנות