קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות פנסיה לידועה בציבור לאחר פטירת בן הזוג: הנשיא גולדברג .1לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי כנפי - אב-בית-הדין; ה"ה רפפורט ולב - נציגי ציבור; תב"ע מו/1-7), אשר הצהיר כי - המערערת הינה ידועתו בציבור של המנוח ז"ל ויחד עם זאת דחה את תביעתה לחייב את המשיבה לשלם לה פנסיה לתלויים בפנסיונר שנפטר. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) המנוח יוסף ברגר ז"ל (להלן - המנוח) עבד אצל המשיבה (להלן - חברת החשמל) תקופה ארוכה ופרש לגמלאות; ב) זכויות הפנסיה לעובדי חברת החשמל וגימלאיה מוסדרים ב"תקנות הפנסיה לעובדי החברה" (להלן - תקנות הפנסיה). לענייננו קובע סעיף 5(א) לתקנות הפנסיה כדלקמן: " .5פנסיה לתלויים בפנסיונר שנפטר א. אלמנתו, יתומיו, וכן הוריו של פנסיונר שנפטר שהיו תלויים בו בחייו, זכאים לקבל פנסיה כמפורט בסעיפי משנה (ה) ו-(ו) דלהלן"; ג) עם פרישתו לגמלאות, החל המנוח לקבל גמלה חודשית מחברת החשמל, בתנאים ובשיעורים שנקבעו בתקנות הפנסיה; ד) ביום 22.1.1979, שעה שהמנוח היה כבר פנסיונר, שלח לחברת החשמל את את המכתב כדלקמן: "הנדון: תשלום פנסיה הנני להורות לכם בזה כי לאחר פטירתי תשלמו את הפנסיה המגיעה לי - לגברת X X, מס' ת.ז. X הידועה בציבור כאשתי. מאז עלתה ארצה בשנת 1972, אנו חיים בדירתי ביחד כבעל ואשה לכל דבר. אודה לכם מאד באם תואילו לאשר לי כי תפעלו בהתאם לבקשתי זו"; ה) לא חלפו ימים רבים, וביום 22.2.1979שלחה חברת החשמל למנוח את תשובתה לאמור: "בתשובה למכתבך הנ"ל, הנני להביא לידיעתך, כי לפי תקנות הפנסיה לעובדי החברה, זכאית לפנסיה רק אלמנה שהיתה נשואה כחוק לעובד או לפנסיונר שנפטר. אי לזאת, אין באפשרותנו,לצערנו, להענות לפנייתך"; ו) משנפטר המנוח, עתרה המערערת לבית-הדין האזורי להצהיר, כי היא הידועה בציבור של המנוח וכי בתור שכזאת היא זכאית לפנסיה. חברת החשמל השיבה, כי על-פי תקנות הפנסיה אין המערערת זכאית לכל קצבה. .3בית-הדין האזורי קבע שהוכח שהמערערת הינה "הידועה בציבור" של המנוח. התביעה לחיוב חברת החשמל לשלם פנסיה למערערת נדחתה מן הטעם, שתקנות הפנסיה נקטו ברשימת הזכאים לפנסיה לשאירי פנסיונר במונח "אשה", מבלי להרחיבו על "ידועה בציבור"; וזכויותיה של זו לפנסיה, אליבא דבית-הדין האזורי, יכולה לקום רק מכוח קביעה מפורשת בתקנות הפנסיה. .4המערערת ערערה על כי לא נקבעה זכותה לפנסיה, בעוד חברת החשמל ערערה "מתוך זהירות דיונית" על הקביעה, כי המערערת היתה "ידועתו בציבור" של המנוח. .5מספר טענות העלה בא-כוח המערערת בנסיונו לקעקע את קביעתו של בית-הדין האזורי, ונדון בהן אחת לאחת, וכל זאת תוך הנחה שנכונה הקביעה העובדתית, על-פיה היתה המערערת "הידועה בציבור" של המנוח. טענתו הראשונה של בא-כוח המערערת היא, כי טעה בית-הדין האזורי שעה שפרש את הביטוי "אשה" כ"אשה כדין". לגרסתו היתה המערערת "אשתו" של המנוח הלכה למעשה, ובתור שכזאת יש לפסוק לה את זכויותיה לפנסיה מחברת החשמל. בסוגיה זאת מקובלים עלי דבריו של הנשיא י' כהן ב-ענמ"ש 1/82[1] (בע' 128) על-פיו "מבחינת המשמעות הרגילה של הביטוי 'בן-זוג' בחיקוקים שונים, אין ספק, שבאותם חיקוקים שביטוי זה מופיע משמעותו הרגילה היא - בן-זוג, אשר נשוי לבן הזוג האחר" והטעם לדבר - "לו הביטוי 'בן-זוג' היה מכוון, לתיאור המצב למעשה, לא היה צורך בכל ההגדרות המיוחדות, אשר הרחיבו את משמעותו של ביטוי זה לצורכי חיקוקים שונים. אשר לכוונת מחוקק המשנה, גם בעניין זה אין מקום לספק, שלא היה בכוונתו לכלול בביטוי 'בן-זוג' את הידוע או הידועה בציבור. כפי שצוין על-ידי השופט מ' עציוני בפסק-דינו [2], שהוזכר לעיל, בשורה ארוכה של חיקוקים שהקנו זכויות סוציאליות לזכאים שונים, נזקק המחוקק הישראלי להגדרות מיוחדות כדי להעניק זכויות גם לידועה בציבור". פסק-הדין של השופט עציוני המאוזכר לעיל הוא תיק אימוץ (חי') 79/66[2] (בע' 274-275), אשר בו נאמר לענייננו: "כאמור רק לפי הפירוש הרגיל והפשוט של המלים, 'איש ואשה', אפשר היה להגיע לידי מסקנה שכוונת המחוקק היא רק לאיש ואשה נשואים, ברם, כוונה זו אפשר ללמוד גם משורת החוקים אותם הזכרתי בפסקי-הדין אשר צוטטו בראשית דברי, ומהם ברור כי כאשר מתכוון המחוקק להעניק זכויות ל'ידועה' או ל'ידוע בציבור', הוא עושה זאת במפורש בין על-ידי הוראה מיוחדת בסעיף מיוחד, בין על-ידי הכללת ה'ידוע בציבור' או ה'ידוע בציבור' בתוך הגדרת המונחים - איש, אשה, אלמנה וכו' בהשתמשו במקרים אלה במלה 'לרבות'...". האמור ב-ענמ"ש 1/82[1], הנ"ל אינו חידוש; באותה רוח נפסק בשורה של פסקי-דין (למשל ע"א 356/78[3], בע' 558-559). .6טענתו השניה של בא-כוח המערערת היא, כי לא היה מקום להחיל על מקרה זה את כללי הפרשנות החלים על פירוש חוק, אלא את אלה החלים על חוזה. מדובר בחלק נורמטיבי של הסדר קיבוצי, חלק נורמטיבי של הסכם קיבוצי מפורש על-פי כללי הפרשנות המקובלים לפירוש חוק, אף כי השוני בכללי הפרשנות אינו רב: "לכך שמסווגי את החלק הנורמטיבי של ההסכם כחוק ולא כחוזה, משמעות לעניין כללי הפירוש שיחולו, אם כי משמעות זאת אינה רבה. אין המשמעות רבה, כי רב המשותף לפירוש חוזים ולפירוש חוקים, באשר בשניהם בא הפירוש להעלות את הכוונה של המסמך העומד לפירוש. אין, איפוא, להפריז, לעניין הפרשנות, במסקנות מהמיוחד שבחלק הנורמטיבי של הסכם קיבוצי, אך אין גם להתעלם מכך. עניין כללי הפירוש היפים לחלק הנורמטיבי של ההסכם הקיבוצי העסיק רבות, הן את אנשי ההלכה בתחום משפט העבודה, והן את בתי- הדין לעבודה במדינות אחרות. המגמה המסתמנת היא, שלפירושו של החלק הנורמטיבי של ההסכם הקיבוצי יפים הכללים החלים על פירוש חוקים, ולא אלה החלים על פירוש חוזים" (דב"ע לא/1-4, [4], בע' 268). שעה שבאים לפרש הסדר קיבוצי, יש להתייחס, בסוגיית הפרשנות, להוראותיו הנורמטיביות על-פי אמות מידה זהות לאלה של הסכם קיבוצי (דב"ע לז/4-6, הסוכנות היהודית לא"י - ילינזון; לא פורסם): "טען הטוען שמאחר וחוקת הפנסיה אינה הסכם קיבוצי, על כל המתחייב מכך לעניין פירושן של הוראות נורמטיביות, אלא רק 'הסדר קיבוצי' - אין הסייג לפירוש חל ורשאים להזדקק לכוונת הצדדים כפי שזאת עולה מחומר הראיות, עת באים לפרש הוראה שעניינה הקניית זכויות לפרט או הטלת חובות עליו - החלק הנורמטיבי של ההסכם. כמה תשובות לטענה זאת. ראשית - אין כל היגיון משפטי להעניק למה שנחות במשקל ובמעמד - ל'הסדר קיבוצי' - עדיפות ל'צדדים' על פני הסכם קיבוצי. נהפוך הוא. אם בהסכם קיבוצי, שהמחוקק העניק לו מעמד מיוחד וקבע מי הם הצדדים הכשירים לחייב את הפרט, אין מזדקקים לראיות על כוונותיהם מעבר לעולם מהכתוב ומההקשר התעשייתי ב'הסדר' שאינו נהנה מאותו מעמד מודף - מקל וחומר כך. שנית - אם רואים את ההוראות באותו 'הסדר קיבוצי' - כחלק מחוזה העבודה האינדיבידואלי בשל היותן תנאי מכללא - וזאת היא ההשקפה המקובלת על בית-דין זה... הרי ודאי שאין לייחס משקל לכוונת הצדדים ל'הסדר', אלא רק לכוונת הצדדים לאותו חוזה אינדיבידואלי ולתנאי מכללא שבו. ואם תאמר, אותו 'הסדר קיבוצי' תופס כלפי הפרט בהיותו חוזה לטובת אדם שלישי, עומד אתה בפני הקושי שבמשפט המקובל ולפיו 'הסכם קולקטיבי' כלל אינו חוזה, אלא בנסיבות מיוחדות, ובפני הקושי שחוקת הפנסיה היא משנת 1953כך שחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אינו חל עליה וחוזרים למצב המורכב בדבר נפקותו של חוזה לטובת צד שלישי לפי הדין שקדם לאותו חוק, ובפני השאלה, אם אפשר גם לחייב 'צד שלישי' ולא רק לזכותו, והרי חוקת העבודה, לא רק מזכה את הפרט, אלא גם מחייבת אותו". האמור בדב"ע לו/4- 6הנ"ל הובא בהסכמה בדב"ע מה/150- 3[5]. .7גם לו היינו מפרשים את תקנות הפנסיה על-פי אמות המידה היפות לפירוש חוזה, לא היה הדבר מועיל למערערת. בפירוש חוזה יש ללכת לפי אומד דעתם של הצדדים ולפי המינוח המקובל טרם חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973כוונת הצדדים. ברור שהמנוח לא היה צד לחוזה, כך שכוונותיו אינן מענייננו; ברור גם שלא די בכוונותיו של צד אחד בלבד לחוזה כדי לפרשו, ולא הובאה שמץ ראיה להראות מה היו כוונותיהם של הצדדים - חברת החשמל ונציגות העובדים - או מי מהם. כבר שעה שנערכו תקנות הפנסיה נכלל המונח "ידועה בציבור" בחקים לא מעטים, ולו רצו מנסחי התקנות להעניק זכויות פנסיוניות ל"ידועה בציבור" - היו יכולים, וצריכים, לכתוב זאת במפורש. אין המקרה שלפנינו דומה כלל ועיקר לזה שנדון בע"א 152/57[6], שבו הוענקה זכות פנסיה על-פי הסכם ספציפי שנחתם בין הנהלת מפעל לוועד העובדים בו, והתייחס לאותו עובד בלבד. באותו הסכם נאמר: "במקרה מות הפנסיונר תקבל האלמנה פנסיה חודשית בשיעור של % 60מהפנסיה שקיבל בעלה", והמחלוקת נסבה על השאלה, אם הפנסיה צריכה להשתלם, לאחר שהפנסיונר עצמו נפטר, למי שהיתה אשתו החוקית, או לאשה איתה גר משך שנים, ואשר המנוח הורה מפורשות למעבידו לשעבר לשלם לה את הפנסיה. אין דומה הסדר ספיציפי, המתייחס לעובד אחר, להסדר פנסיה המתייחס לכלל העובדים, ולו מן הטעם, שהסדר פנסיוני כולל מבוסס על כך שעובד אחד נהנה מזכויות פנסיה באריכות ימים שלו ושל שאיריו אחריו, בעוד חברו, שנאסף אל אבותיו סמוך לפרישתו לגמלאות, מבלי להשאיר אחריו שאירים הזכאים לפנסיה, אינו נהנה כלל, או שהוא נהנה מזכויות פנסיה תקופה קצרה בלבד, כך שהעלות הכוללת של ההסדר הפנסיוני מתאזנת. דברים אלה יפים הן לפנסיה תקציבית והן לפנסיה מצטברת. עוד נוסיף, כי אף ב-ע"א 152/57[6], הנ"ל נאמר על-ידי הנשיא אולשן (בע' 1451): "כדאי להציץ ב- ,corpus juris secundumכרך 46, ע' 933, 934ואילך - כדי להיווכח, שבאי-כוח התובעת נתפסו לטעות. המקרים המצוטטים הנ"ל לא היו כלל מקרים בהם היה מקום לקבוע את כוונת המבוטח. אלה היו מקרים של אנשים, שהיו חברי 'אגודת אחוה' - ואשר בהיותם חברים כאלה, הם או התלויים בהם נהנים מביטוח. זכות ההנאה נקבעת בהתאם לתקנון האגודה ומובן, כשבאים לפרש תקנון כזה, הרי בהעדר הוראה אחרת, מפרשים את המלה 'אלמנה' כאשה חוקית אשר מת עליה בעלה; בדיוק כמו שאצלנו היינו מפרשים את חוק ירושת המירי, למשל. בתקדימים הנ"ל היה על בתי-המשפט לפרש את מובנה של המלה אלמנה בו השתמשו בתקנון של האגודה ולא את מובנה של המלה הזאת בו השתמש המבוטח עצמו". פירוש תקנות הפנסיה קרוב הרבה יותר לפירוש תקנון של "אגודת אחוה", עמותה, מאשר לפירוש של ההסכם הספציפי שעמד לפירוש בע"א 152/57[6], הנ"ל. .8טענתו השלישית של בא-כוח המערערת היא, כי על בתי-הדין היה לייחס חשיבות לעובדה, שתקנות הפנסיה נעשו בשנת 1958- "שנים רבות לפני שחלו התפתחויות הן בפסיקה והן בחוק, שהרחיבו מאד את זכות הידועה בציבור". מכוון בא-כוח המערערת לכך שבתקנוני הפנסיה של הקרנות השונות נאמר במפורש, כי "אשתו - לרבות הידועה בציבור", והוא מבקש להחיל הוראות אלו על אף תקנות הפנסיה. שתי תשובות לטענה: האחת מפי בית-דין זה, והשניה - מפיו של בית-המשפט העליון. בית-דין זה אמר בדב"ע לג/2-7; לג/56- 3[7] (בע' 50): "אמנם אמר בית-דין זה, כי בבואו לפרש הסכם קיבוצי יתייחס להקשר התעשייתי ולהסכמים קיבוציים אחרים בענף (דב"ע לב/4-4; לב/3-4 [8], בע' 233-234), אך בית-הדין לא יוכל לאמץ אותה דרך לעניין פירוש חוזים פנסיוניים; אלה מבוססים בשלב זה על חוקים שונים, פועלים במסגרות משפטיות שונות, ואין לדבר על מערכת שמשתמעת ממנה אחידות שחוליותיה קשורות זו בזו". בית-המשפט העליון אמר בע"א 356/78[3], שאוזכר לעיל (בע' 559): "התקנון של המשיבה הוא משנת 1954וישנה בו הוראה המאפשרת הכנסת תיקונים, אבל עד כה לא הוכנס בו תיקון בנושא הדיון הזה. אין ספק שהתקנון הזה עוסק בבעיה סוציאלית מובהקת, וייתכן מאוד שיש כאן עוול זועק לתיקון, אבל אין בית-המשפט יכול להרחיק לכת ולהכניס בתקנות שינוי כה מרחיק לכת בדרך של פרשנות". .9טענתו האחרונה של בא-כוח המערערת היא, כי למנוח קמה זכות לפיצויי פיטורים עם פרישתו מעבודתו בחברת החשמל, ולמערערת "זכות עקיבה" על כספים אלה בתור "ידועה בציבור" של המנוח. אף טענה זו דינה להידחות מן הטעם, שלעובד הפורש לגמלאות לא קמה זכות לפיצויי פיטורים. פרישה לגמלאות, שהסדר פנסיוני בצידה, אינה בגדר "פיטורים" או "התפטרות" (בג"צ 739/79[9]; ע"א 49/66[10]; ע"א 263/66(11); דב"ע לד/22- 3[12]; דב"ע מא/55-3, עירית באר-שבע פלמנבאום; לא פורסם), ומשכך הדבר, לא קמה כלל למנוח זכות לפיצויי פיטורים (דב"ע מד/18- 3[13], בע' 303). .10לאור התוצאה אליה הגענו - אין לנו צורך להתייחס לערעור שכנגד של חברת החשמל. אשר נקבע על-ידי בית-הדין האזורי בעניין "מעמדה" של המערערת - אינו מעניק לה זכויות כל שהן מחברת החשמל, ואינו מהווה "מעשה-בית-דין לסוגיות אחרות שחברת החשמל אינה צד להן. .11מן האמור עולה, שהערעור נדחה. המערערת תשלם לחברת החשמל הוצאותיה בסך של 400ש"ח בצירוף מע"מ; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומו בפועל.פנסיהידועים בציבור