פיטורים של סוכן ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של סוכן ביטוח: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע 163-3) אשר דחה את תביעת המערער (להלן - העובד) לחייב את המשיבה (להלן - החברה) לשלם פיצויי הלנה על משכורתו ופיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הפרשי עמלות והוצאות הקשורות ברכב, וערעור שכנגד על הוצאות. .2העובדות, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן: א) ביום 14.11.1980נחתם בין העובד לבין החברה הסכם, שעניינו שיווק פוליסות ביטוח של החברה וכן גיוס והדרכה של קבוצת סוכנים; ב) ביום 1.10.1981, הודיע מר יפה, נציג החברה, לעובד, כי הוא מפוטר וכי ההסכם בינו ובין החברה יסתיים ביום 1.1.1982; ג) ביום 3.1.1982נשלח לעובד מכתב רשום, שזו לשונו: "הננו לחזור על הודעותינו מתאריך 1.10.1981, לפיה תופסק עבודתך במסגרת ועבור חברתנו על-פי ההסכם מיום .14.11.1980 הודעה זו הינה על-פי סעיף 14(א) להסכם הנ"ל. והננו רואים את עבודתך כנפסקת ביום .1.1.1982 הינך מתבקש לבוא בדברים עם הח"מ בדבר כל הסידורים הטכניים הקשורים בהפסקת עבודתך"; ד) ביום 25.2.1983הגיש העובד לבית-הדין האזורי תביעה לתשלום משכורות ינואר-אפריל 1982, בצירוף פיצויי הלנה כחוק; פיצויי פיטורים עבור התקופה 14.11.1980עד 4.4.1982, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה ופיצוי הלנה, וכן החזר הוצאות דלק ורכב צמוד, שהצטברו לזכותו במשך 15חודשי עבודתו אצל הנתבעת; ה) ביום 19.4.1983שילמה החברה לעובד סך של 850, 9שקל פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום, וסך 190, 21שקל עבור החדשים ינואר-אפריל .1982 .3להלן הסעיפים הרלבנטיים לעניינו מתוך ההסכם שנחתם בין החברה לבין העובד: " .10כל שינוי להסכם זה יהא תקף אך ורק אם נעשה בכתב ונחתם על- ידי הצדדים. 14א. תוקפו של הסכם זה הינו מיום חתימתו והוא יתחדש משנה לשנה, אם לא בוטל על-ידי מי מהצדדים, בהודעה מוקדמת בכתב בת 90יום". .4עיקר המחלוקת בבית-הדין האזורי נסבה סביב השאלה, מתי פג תוקפו של ההסכם בין העובד והחברה. לטענת העובד - סעיפים 10ו- 14(א) להסכם מחייבים מתן הודעה בכתב, כך שהפסקת הקשר בין הצדדים תיכנס לתוקפה 90יום לאחר קבלת ההודעה - היינו ב-.4.4.1982 החברה טענה, לעומת זאת, כי ההודעה מיום 1.10.1981תופסת ומחייבת את הצדדים, וכי העובד מנוע מלהתכחש לתקפותה מן הטעם, שחוזים יש לקיים בדרך מקובלת ובתום לב (סעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). לטענתה לא נהג העובד ביושר ובהגינות, בכך שהמשיך ועבד לאחר קבלת ההודעה בעל-פה על הפיטורים "כשהוא שומר באמתחתו כל פעם את הטענה, כי פיטוריו לא תופסים בהעדר הודעה בכתב, וכי הפיטורים יתפסו רק 90יום לאחר מתן ההודעה בכתב". .5בית-הדין האזורי קבע כי תוקפו של ההסכם אמנם פג ב-1.1.1982, עם מתן ההודעה בכתב, אך העובד לא נהג בתום לב, כי - "(ישב) בחיבוק ידיים תקופה של שלושה חודשים, כדי לטעת בלב המעסיק כי אין פסול בהודעת הפיטורים ולאחר מכן לשלוף את ה'אס' משרוולו ולטעון, כי אותה הודעה הינה כאין וכאפס מאחר ולא נעשתה בכתב". משסבר בית-הדין קמא שהתנהגות מעין זו אינה מעידה על "עמידה" על זכות, אלא על "ניצול" זכות "על כל הקונוטציות השליליות", פסק שהעובד אינו זכאי - "לחישוב פיצויי פיטורים על בסיס שכר שכביכול מגיע לו לאחר יום זה (יום מתן ההודעה בכתב), וכן לא לפיצויים בגין הפרת ההסכם בשל פיטורים מיידיים בניגוד לחובה שבהסכם לתת 90יום הודעה מוקדמת". .6בשאלה, אם עמידה על קיום החוזה ככתבו וכלשונו הינה בגדר "הפרת חובה להתנהג בהגינות כלפי הצד שכנגד", קבע בית-המשפט העליון כי: "עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום לב" (ע"א 158/80 [1], ע' 812; וכן ע"א 64/80[2], ע' 599). ועוד נאמר בע"א 158/80[1], כי "אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדין שיש בה משום העדר תום לב, יהיה זה על-ידי תחבולה או הכשלה או פעולות כיוצא באלה" (שם [1], בע' 812). בענייננו: העובדה, שהעובד המשיך לעבוד לאחר שניתנה לו הודעה בעל-פה ולא אמר דבר לממונים עליו, אינה בבחינת "תחבולה או הכשלה"; אין גם להתעלם מכך, שמדובר ביחסים בין עובד לבין חברת ביטוח האמורה להיות בקיאה ב"אותיות הקטנות" בכלל ובפרטי החוזה הספציפי שנחתם עם העובד בפרט. .7המסקנה: משאין לשלול מן העובד את הזכות ל"הודעה בכתב בת 90יום" (סעיף 14(א) להסכם) ומשתמימי דעים אנו עם בית-הדין קמא, שהכתב מיום 3.1.1982כמוהו כהודעת פיטורים על אתר, הרי שהעובד זכאי לתשלום תמורת ההודעה המוקדמת של 90יום, תשלום שאינו בבחינת שכר, כי אם "פיצוי עבור הפרת הסכם העבודה", ואינו מניב פיצויי הלנת שכר (דב"ע לב/1- 1[3], בע' 456). מששילמה התביעה את אשר שילמה ב- 19.4.1981(סעיף 2(ה) דלעיל), יצאה ידי חובת תשלום פיצויים. .8משנותקו יחסי עובד-מעביד ב- 3.1.1982- לא היה מקום לחייב את החברה לשלם פיצויי פיטורים בגין תקופה שמעבר לתאריך הנ"ל. עניין נוסף: התובענה לבית- הדין הוגשה ביום 25.2.1983(סעיף 2(ד) דלעיל), כך שהזכות לפיצוי הלנה על פיצויי פיטורים התיישנה, כפי שאכן פסק בית-הדין האזורי. .9לא מצאנו ממש בשאר טענות העובד לעניין הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים ולעניין העמלות ועמלות הפיקוח. .10הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 400ש"ח בצירוף מע"מ. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.פיטוריםסוכן ביטוח